סוף סוף יש איזה התעוררות, למה להפריע? | ביאור דברי עזרא לעם הבוכים ביום ר"ה

סבא

משתמש ותיק
(ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: ס (ט) וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ [highlight=yellow]כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה[/highlight]: (י) וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: (יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: (יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת [highlight=yellow]שִׂמְחָה גְדוֹלָה[/highlight] כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם: ס
[נחמיה ח]
המצודות מפרש מה הייתה [highlight=yellow]סיבת הבכי[/highlight] בזה"ל
כשמעם וגו' - [highlight=yellow]כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי[/highlight]:
אם כן סו"ס העם שהגיע מבבל, וכידוע התרחק עד מאוד [נשים נכריות וכו'] מתעורר ומתחילים לבכות, איך אפשר להפסיק התעוררות זו, ועוד לומר שחדוות ה' היא מעוזכם,
משל למה הדבר דומה למי שייכנס למקום הוללות בראש השנה, ויהס את הקהל ויתחיל לדבר אליהם דברי כבושין, והדברים יכנסו ללב, ותהיה התעוררות עצומה עד כדי בכי, סלקא דעתך שהדרשן יאמר לא סליחה לזה לא התכוונתי, לכו לאכול טוב ולשיר...?
אגב, מהלשון "שמחה גדולה" קשה על הרמב"ם שנידון באשכול הסמוך האומר שאין אלו ימי שמחה יתירה.
 

בנציון

משתמש ותיק
משל למה הדבר דומה, למי שיבא למעמד הכתרת המלך ויתחיל לבכות שם ולספר כיצד הוא התחצף למלך. מיד יסבירו לו שזה לא הזמן ולא המקום, עכשיו שרק ישמח בהכתרה ויכבד את המלך, ואחר כך יבא למלך להתחנן ולבקש סליחה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
נשאל זאת אם כן בדרך אחרת, איך זה מסתדר עם האר"י שאומר שמי שאינו בוכה בר"ה סימן שנפשו לא מטוהרה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ידוע שזו דעת האר"י ורבים חלקים עליו בזה. ומ"מ זכור לי שר' אליהו לופיאן או אחד מהמשגיחים בדור שעבר, אמר שמספיק לבכות פעם אחת. בניגוד להאר"י שלא סייג.
 

קשישא

משתמש רגיל
יש בכי שהוא מהתרגשות ואינו בר שליטה אלא מקורו מנפש מטוהרה
ויש בכי של צער ואולי האריזל דיבר על הסוג הראשון
 

בנציון

משתמש ותיק
כמו שכותב הרב @קשישא לא כתוב באר"י שהוא מדבר על בכיה על העוונות, אלא שבוכה משום שרוצה את מלכות שמים וכדו'. [דרך אגב ידוע מהגר"א שכתב לא לבכות בר"ה].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סבא אמר:
נשאל זאת אם כן בדרך אחרת, איך זה מסתדר עם האר"י שאומר שמי שאינו בוכה בר"ה סימן שנפשו לא מטוהרה.
הבאר היטב סי' תקפד מביא בשם האר"י שנהג לבכות בר"ה ואמר שמי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלימה. וכ"כ המטה אפרים סי' תקפ"ב סכ"ח והביאו האלף המגן בשם השל"ה שגם מי שאינו יכול לבכות טוב לעשות קול בכי כאילו הוא בוכה. אולם המעשה רב אות רז כתב שאין לבכות בר"ה כמבואר בנחמיה (ח, ט-י).
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
קשישא אמר:
יש בכי שהוא מהתרגשות ואינו בר שליטה אלא מקורו מנפש מטוהרה
ויש בכי של צער ואולי האריזל דיבר על הסוג הראשון
מד' השל"ה שהוזכר לעיל חזינן לא כך.
 

בנציון

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
@בנציון
לגבי מה שהערת עיין במשנ''ב בהוצאת דרשו סי' תקפב הערה 30
אשמח אם תפרט לאיזה הערה אתה מתייחס וכן אם תוכל לכתוב בקצרה מה כתוב שם [אינו לפני].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אם יש באפשרותך להפוך את התצלום יועיל הרבה.
כנראה זו האפשרות היחידה, אם כך אפשר להעתיק ולשמור את התמונה במחשב, ודרך התוכנה לעשות היפוך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בנציון אמר:
כמו שכותב הרב @קשישא לא כתוב באר"י שהוא מדבר על בכיה על העוונות, אלא שבוכה משום שרוצה את מלכות שמים וכדו'. [דרך אגב ידוע מהגר"א שכתב לא לבכות בר"ה].
נכון, וכמו שהובא כאן בשם ספר מעשה רב הנהגות של הגאון. אולם בדרשו מביאים מה שביאר האור חדש (הערות על 'מעשה רב' מר' שלמה מאלצאן) שכוונתו היא רק כשמביא עצמו לידי בכיה כגון החזנים שמשתדלים לעורר את העם לבכיה כשאומרים בראש השנה יכתבון וכדו' אך מי שבוכה מעצמו מרוב דבוקתו בקב"ה זו היא ודאי מידה טובה. וכמו שכתב ר' @קשישא
 

נבשר

משתמש ותיק
אינני זוכר איפה ראיתי, אבל בשם ר' שריה דבילצקי זצ"ל מקווה שמדייק, שהאר"י דיבר בזמנם שהיו אנשים שלמים הדמעות צריכות להיות בעיניים, אבל לגבינו מספיק שיהא דמעות בלב, מקווה שדייקתי.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
קשישא אמר:
יש בכי שהוא מהתרגשות ואינו בר שליטה אלא מקורו מנפש מטוהרה
ויש בכי של צער ואולי האריזל דיבר על הסוג הראשון
מצויין ועי':
ט"ז אורח חיים סימן רפח ס"ק ב
וכן מי שיש לו עונג כו'. - דאיתא באגדה שמצאו תלמידיו של רע"ק שהיה בוכה בשבת ואמר עונג יש לי ונ"ל דהיינו שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגי' עיניו דמעו' שכן מצינו ברע"ק בזוהר חדש שהיה בוכה מאוד באמרו שיר השירים באשר ידע היכן הדברים מגיעים וכ"ה מצוי במתפללים בכוונה אבל כדי שיצא הצער ממנו שזכר רמ"א הוא תמוה דא"כ כל מי שמצטער ח"ו יבכה בשבת:
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
קשישא אמר:
יש בכי שהוא מהתרגשות ואינו בר שליטה אלא מקורו מנפש מטוהרה
ויש בכי של צער ואולי האריזל דיבר על הסוג הראשון
מצויין,
ועי':
ט"ז אורח חיים סימן רפח ס"ק ב
וכן מי שיש לו עונג כו'. - דאיתא באגדה שמצאו תלמידיו של רע"ק שהיה בוכה בשבת ואמר עונג יש לי ונ"ל דהיינו שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגי' עיניו דמעו' שכן מצינו ברע"ק בזוהר חדש שהיה בוכה מאוד באמרו שיר השירים באשר ידע היכן הדברים מגיעים וכ"ה מצוי במתפללים בכוונה אבל כדי שיצא הצער ממנו שזכר רמ"א הוא תמוה דא"כ כל מי שמצטער ח"ו יבכה בשבת:
וז"ל הזוהר
זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף צח עמוד ב
בכי רבי עקיבא ואמר ליה רבי אוליף לי אורייתא, אפתח פומיה רבי אליעזר במעשה מרכבה אתא אשא ואסחר לתרויהון אמרו חכימיא ש"מ דלית אנן חזיין וכדאין לכך נפקו לפתחא דברא ויתיבו תמן הוה מה דהוה ואזל אשא ואוליף בבהרת עזה תלת מאה הלכות פסוקות ואוליף ליה רי"ו טעמים דפסוקי דשיר השירים והוו עינוי דר' עקיבא נחתין מיא ואתחזר אשא כקדמיתא כד מטא להאי פסוקא (שיר ב) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני לא יכיל למסבל רבי עקיבא וארים קליה בבכייתא וגעי ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא דהות תמן אורי ליה כל עמיקתא ורזין עלאין דהוה ביה בשיר השירים, ואומי ליה אומאה דלא לישתמש בשום חד פסוק מניה כי היכי דלא ליחריב עלמא קודשא בריך הוא בגיניה ולא בעי קמיה דישתמשון ביה
ובעיקר העניין עי' עוד
ליקוטי מוהר"ן תורה קעה
עיקר מעלת הבכי' הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה, ואפי' החרטה טוב מאד שתהי' מחמת שמחה, שמרוב שמחתו בהש"י, הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים, ומתעורר לו בכי' מחמת רוב השמחה, וזה עיקר מעלת הבכיה, שתהי' מחמת שמחה, וזה בכיה הוא ר"ת בשמך יגילון כל היום (תהלים פט) שעיקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו ית'. כי בכי' הוא מתעורר משם ס"ג שהוא בבינה, וע"כ בכיה בגימ' המילוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י היינו שהתעוררות הבכי' תהיה משמחה כי בינא לבא כמ"ש הלב מבין, ועיקר השמחה היא בלב, כמ"ש (תהלים ד) נתת שמחה בלבי, ומשם צריך שתהיה התעוררות הבכיה כנ"ל, ועל ידי זה נמתק הבכיה והבן:
 
חלק עליון תַחתִית