[נחמיה ח](ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: ס (ט) וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ [highlight=yellow]כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה[/highlight]: (י) וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: (יא) וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: (יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת [highlight=yellow]שִׂמְחָה גְדוֹלָה[/highlight] כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם: ס
המצודות מפרש מה הייתה [highlight=yellow]סיבת הבכי[/highlight] בזה"ל
אם כן סו"ס העם שהגיע מבבל, וכידוע התרחק עד מאוד [נשים נכריות וכו'] מתעורר ומתחילים לבכות, איך אפשר להפסיק התעוררות זו, ועוד לומר שחדוות ה' היא מעוזכם,כשמעם וגו' - [highlight=yellow]כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי[/highlight]:
משל למה הדבר דומה למי שייכנס למקום הוללות בראש השנה, ויהס את הקהל ויתחיל לדבר אליהם דברי כבושין, והדברים יכנסו ללב, ותהיה התעוררות עצומה עד כדי בכי, סלקא דעתך שהדרשן יאמר לא סליחה לזה לא התכוונתי, לכו לאכול טוב ולשיר...?
אגב, מהלשון "שמחה גדולה" קשה על הרמב"ם שנידון באשכול הסמוך האומר שאין אלו ימי שמחה יתירה.