כשרות על כלים הפטורים מטבילה (אשכול מאוחד)

זוזו

משתמש ותיק
אני כמה שיותר מידע איך עובד ומה הפטור שיש לקומקומים שאינם טעונים טבילת כלים. ראיתי שלבד"ץ יש כזה דבר ואמרו לי בטל' שמקנים את כל החומרים ליהודי במפעיל בסין אך הפועלים גויים
 

חוקר ומקובל

משתמש רגיל
כפי הידוע לי אין לזה שום תוקף, וגם הבדצים המכשירים למיניהם הפסיקו עם זה.
דהרי המוצר עובר עוד כמה ידים עד להגעתו אל המוכר, ובין הסוכנים האלה מצויים הרבה גויים וערבים, ואין שום דרך לעמוד ולפקח ע"ז.
ולכן, אין עצה ואין תבונה, אלא להטבילו כדת וכדין (ולייבשו זמן רב - כמובן), או לפרקו באופן שיפטרנו מטבילה - וזה כמובן יותר בטיחותי מאשר להטבילו במים.
 

יהודי

משתמש ותיק
ישנם כמה סוגים, א' מהם זול ונמכר ברשתות השיווק החרדיות, ויש עליו השגחה של רב חבד"י מסין, שלחתי לו שאלה מה בדיוק עושים שם כדי להכשיר, וזו תשובתו:

שלום וברכה

ההסבר הוא שכל חומרי הגלם לפני שנהפכים לכלי נקנים על ידינו בעבור היבואן בכמה סוגי קנינים ( כגון: כסף, חצר, אגב, שטר, הגבהה, ועוד) ומופיע תנאי שאם אחד מן הקנינים הנ”ל אינו מועיל שלא יעכב את כל שאר הקנינים, כמו כן המפעל מקבל שכר רק על ההרכבה ובתוך החוזה שלנו ישנו נוסח בענין של סילוק בעלי המפעל שלא ירצו לזכות חלק בחפץ מדין אומן קונה בשבח כלי בחפץ הגמור, ובכל הזמן הכלי חייב להיות בבעלות יהודי.

בהצלחה רבה בכל מעשי ידיכם. ע"כ דבריו.

בנוגע לטענה שעובר כמה סוכנים זה מאוד תלוי איזה סוג, אם החנות קנתה ישירות מהיבואן לא אמור להיות בעיה בנקודה זו.
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ממש כדברים האלו שכתב למעלה מהודעה זו אמר לי האחראי ע"ז מטעם הבד"ץ העדה הח' לפני כמה ימים שכך הם עושים. והוסיף גם שהחזו"א כותב שאומן קונה בשבח כלי לא שייך היום - הוא לא פירט למה אבל החזו"א כותב שם שרק אם גם בדיניהם אומן קונה אז גם אצלינו קונה (למ"ד שקונה) אך היום ודאי מי שעובד במפעל ומייצר כלי אין כזה חוק שהשבח נקנה לאומן (והוסיף כנ"ל שכתוב בחוזה שהם מוותרים מראש על כל אפשרות קנין בכלי שהם מייצרים)
אך שמעתי שר' ישראל מורגנשטרן כתב ע"ז פקפוקים שונים בספרו מטסח כהלכה אולי מישהו יעלה צילום כי אין הספר תח"י
 
לאחרונה מתפרסם הרבה כשרות הרב אליהו הכהן רוזנברג רב עיר בדרום סין על כלים - לפטור את הכלים מטבילה, האם זה מוסמך?
 

יהודי

משתמש ותיק
יש שם מייל שלו, תשלחו לו אחרי יו"ט שני מה בדיוק עושה.
פעם כתבתי ע"ז כאן בפורום מה ענה לי, אך אינני זוכר מה כתב ואיה מקומו.
 
הוא כותב שהוא קונה את כל חלקי המכשיר בעבור היבואן בכל הקנינים האפשריים והמפעל מקבל שכר רק על ההרכבה, בתוספת לכך שהם חתומים על מסמך שאין אומן קונה בשבח כלי, והם מקבלים שכר רק על ההרכבה, כך שהכלי נמצא בבעלות ישראל.
השאלה הוא האם הוא מוסמך, ועוד הוא כותב בעצמו שעל כל אחד לוודא שמהיצרן ועד הקניה לא היתה הכלי בבעלות נכרי איך אפשר לברר דבר כזה וממילא האיך אפשר לסמוך על ההכשר?
 

יהודי

משתמש ותיק
הרי בלא"ה היבואן קונה את הכלים בסוף, ובסה"כ הנ"ל הכניס בהסכם המכר שיקנה את חלקי הכלים קודם הרכבה. אלא שבאופן שבתהליך היצור ינזקו חלקי חילוף מסתמא היבואן אינו חפץ לקנותם גם כן. וצ"ע.
ויש לברר אי איירי באופן שהקנין הוא גם עפ"י חוק ואם קרה הנ"ל הנ"ל יחייבוהו הערכאות לשאת בנזק חלקי החילוף (באופן שא"א לחייב את הפועלים כמובן).

לגבי מה שמחתים שאין אומן קונה, לכאו' אין בו חשש יען מוותר בזה על זכותו בכלי (ולכאו' צריך לכך רק לדעת מוהר"ש הלוי - הובא בקצוה"ח סי' שו - הסובר שקנה הכלי לגמרי, אמנם ראה בקצוה"ח ובניתה"מ שחלקו ע"ד וצריך לברר דין טבילת כלים לדבריהם באופן הנ"ל. וכל דין אומן קונה בשבח כלי, כתב השו"ע (סי' שו ס"ב) שאין קונה, אמנם לדעת הש"ך שם (סק"ה) הוא ספיקא דדינא). אלא שצ"ע אם באמת מסביר לו על מה חותם וכו', ואם מועילה חתימתו ללא שיודע על מה חותם וכו'.
 

אלימיר

משתמש ותיק
לכאורה עדיף מהיתר מכירה או מכירת חמץ, כי כאן הוא מקנה את הכלים למי שבסוף הכלי נשאר שלו ולכאורה שם החברה - גולדליין - יוסף חיים בע"מ מורה על בעלות ישראל.
 
אלימיר אמר:
לכאורה עדיף מהיתר מכירה או מכירת חמץ, כי כאן הוא מקנה את הכלים למי שבסוף הכלי נשאר שלו ולכאורה שם החברה - גולדליין - יוסף חיים בע"מ מורה על בעלות ישראל.
ואיך יכולים לדעת שבינו לבין החנות המוכרת לא היה שום בעלות של נכרי?
 
 

אלימיר

משתמש ותיק
לעבדיג יענקל אמר:
אלימיר אמר:
לכאורה עדיף מהיתר מכירה או מכירת חמץ, כי כאן הוא מקנה את הכלים למי שבסוף הכלי נשאר שלו ולכאורה שם החברה - גולדליין - יוסף חיים בע"מ מורה על בעלות ישראל.
ואיך יכולים לדעת שבינו לבין החנות המוכרת לא היה שום בעלות של נכרי?

גולדליין חברת יבוא ושיווק ישראלית, אפשר לשאול בחנות האם קנו ישר מהמשווק.
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
קניתי טוסטר של חברת אלקטרו חנן
והיה ע''ז הכשר של איזה רב בסין (שמו אינו זכור לי . אך שם משפחתו הוא 'רוזנברג')
שאינו טעון טבילה מחמת שקנה מהמפעל את כל חומרי הגלם לפני היצור והמפעל מקבל רק שכר על היצור
ועשה איתם חוזה שאין אומן קונה בשבח כלי.

האם יש למישהו כאן מידע על גדלותו ונאמנותו של הרב או על עצם ההיתר ?
 

ברל

משתמש ותיק
עצם ההיתר נשמע כמו התיר מכירת חמץ רק הפוך כל לענ"ד רק שלא יודע אם ניתן לחדש בדורנו כזה דבר
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
אולי כדאי לשאול בחנות כלים "וובר" בבני ברק רח' ר' עקיבא 54.
שמעתי שהוא מכיר את משפחתו של הרב רוזנברג הנ"ל (שליח של חב"ד ??) .
 

ישתבח שמו לעד

משתמש ותיק
על פניו, היתר של פטור מטבילה אינו נשמע מסובך כמו הכשר למאכלים באשר הם, כל השאלה היא אם הם מצאו היכי תמצי לפטור את הכלי מטבילה וזהו, כך שאם זה לא רב שמחפש רק לחתום על קבלת הצ'יקים, מסתבר שהכל שריר ונכון וקיים.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
ישתבח שמו לעד אמר:
על פניו, היתר של פטור מטבילה אינו נשמע מסובך כמו הכשר למאכלים באשר הם, כל השאלה היא אם הם מצאו היכי תמצי לפטור את הכלי מטבילה וזהו, כך שאם זה לא רב שמחפש רק לחתום על קבלת הצ'יקים, מסתבר שהכל שריר ונכון וקיים.
ההתר פשוט מאוד.
לדעת הרבה פוסקים גם קופסאות שימורים ותבניות אלומיניום צריכות טבילה. ומה שעושים הרבה בדצים (אני יודע שכך עושים בבדץ ב"י מחמת שדעת הרב עובדיה ג"כ לחומרא בזה) זה שקונים את הקופסאות מהגוי עוד טרם היותם לקופסא. דהיינו את החומר גלם. וזה הרעיון גם כאן.

רק צריך לברר שישנו רב כזה. ושהוא רציני ויר"ש. אם אכן כך אז הייתי סומך על זה. כי קל לדאוג לדבר כזה.
 
 

פראנק

משתמש ותיק
באשכול הנ"ל כתבו שהבד"ץ בשם החזון איש אמרו שאין אומן קונה בשבח כלי בזמננו
 
חלק עליון תַחתִית