מתאהב על ידך
משתמש ותיק
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מִנַּיִן לְחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כְּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר מָה כֹּהֵן בָּרֹאשׁ אַף חָתָן בָּרֹאשׁ
וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.
להלן כהצעת הגשה דוגמאות לפיתוח החשיבה בענין החיוב ליתן לו לפתוח ראשון:
> שחתימת חכם שלום כהן (כמו גם שאר הרבנים הכהנים) תתנוסס בראשונה ואחריה חתימת הרבנים הלוויים ורק אח"כ הישראלים.
> שבשבע ברכות משפחתי יתנו לגיס הכהן לנאום לפני המחותנים והסבים, למרות שכבר בחופה הוא קיבל ראשון ברכה לפני הסבא וראש הישיבה...
ואגב, גם את סידור הקידושין קיבל אחד הר"מים מחמת שרק הוא כהן, ולכן הסבא/האדמו"ר/הרב/ראש הישיבה נאלץ להסתפק בברכה אחריתא.
> שבכינוס הגדול וההיסטורי בהשתתפות רבבות אלפי בני התורה וכו' - ישא דברים הגרי"מ רובין למשל (את הנאום המרכזי כמובן) ורק אחריו הגרי"ג אידלשטיין למשל, כי מה לעשות שהוא כהן והוא לא...
וכעין שמצינו בכהן משוח מלחמה...
> שהסנדק של הילד הראשון יהיה המחותן הכהן (למשל) ולא הסבא הישראלי הנכבד/הפגיע ככל שיהיה, וגם אם זה נגד כללי הנימוס "ולא יעשה כן במקומנו לתת וכו' "...
> להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.
> תמשיכו תרחיבו ותסתעפו, ואולי לאט לאט משהו מכל זה יצא לפועל למרות הלחצים המצויים בכל כהאי גוונא...
וגם בשלב ובמה שלא נצליח עד הסוף - לפחות נעשה 'זכר לדבר' בכך שנגיד בפתיחת הדרשה "ברשות הכהנים" כמו בזימון.
וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.
להלן כהצעת הגשה דוגמאות לפיתוח החשיבה בענין החיוב ליתן לו לפתוח ראשון:
> שחתימת חכם שלום כהן (כמו גם שאר הרבנים הכהנים) תתנוסס בראשונה ואחריה חתימת הרבנים הלוויים ורק אח"כ הישראלים.
> שבשבע ברכות משפחתי יתנו לגיס הכהן לנאום לפני המחותנים והסבים, למרות שכבר בחופה הוא קיבל ראשון ברכה לפני הסבא וראש הישיבה...
ואגב, גם את סידור הקידושין קיבל אחד הר"מים מחמת שרק הוא כהן, ולכן הסבא/האדמו"ר/הרב/ראש הישיבה נאלץ להסתפק בברכה אחריתא.
> שבכינוס הגדול וההיסטורי בהשתתפות רבבות אלפי בני התורה וכו' - ישא דברים הגרי"מ רובין למשל (את הנאום המרכזי כמובן) ורק אחריו הגרי"ג אידלשטיין למשל, כי מה לעשות שהוא כהן והוא לא...
וכעין שמצינו בכהן משוח מלחמה...
> שהסנדק של הילד הראשון יהיה המחותן הכהן (למשל) ולא הסבא הישראלי הנכבד/הפגיע ככל שיהיה, וגם אם זה נגד כללי הנימוס "ולא יעשה כן במקומנו לתת וכו' "...
> להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.
> תמשיכו תרחיבו ותסתעפו, ואולי לאט לאט משהו מכל זה יצא לפועל למרות הלחצים המצויים בכל כהאי גוונא...
וגם בשלב ובמה שלא נצליח עד הסוף - לפחות נעשה 'זכר לדבר' בכך שנגיד בפתיחת הדרשה "ברשות הכהנים" כמו בזימון.