שינוי שצריך (מדאורייתא) לשנות בסדרי הכיבודים בהרבה מצבים נפוצים.

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מִנַּיִן לְחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כְּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר מָה כֹּהֵן בָּרֹאשׁ אַף חָתָן בָּרֹאשׁ
וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

להלן כהצעת הגשה דוגמאות לפיתוח החשיבה בענין החיוב ליתן לו לפתוח ראשון:
> שחתימת חכם שלום כהן (כמו גם שאר הרבנים הכהנים) תתנוסס בראשונה ואחריה חתימת הרבנים הלוויים ורק אח"כ הישראלים.

> שבשבע ברכות משפחתי יתנו לגיס הכהן לנאום לפני המחותנים והסבים, למרות שכבר בחופה הוא קיבל ראשון ברכה לפני הסבא וראש הישיבה...
ואגב, גם את סידור הקידושין קיבל אחד הר"מים מחמת שרק הוא כהן, ולכן הסבא/האדמו"ר/הרב/ראש הישיבה נאלץ להסתפק בברכה אחריתא.

> שבכינוס הגדול וההיסטורי בהשתתפות רבבות אלפי בני התורה וכו' - ישא דברים הגרי"מ רובין למשל (את הנאום המרכזי כמובן) ורק אחריו הגרי"ג אידלשטיין למשל, כי מה לעשות שהוא כהן והוא לא...
וכעין שמצינו בכהן משוח מלחמה...

> שהסנדק של הילד הראשון יהיה המחותן הכהן (למשל) ולא הסבא הישראלי הנכבד/הפגיע ככל שיהיה, וגם אם זה נגד כללי הנימוס "ולא יעשה כן במקומנו לתת וכו' "...

> להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.

> תמשיכו תרחיבו ותסתעפו, ואולי לאט לאט משהו מכל זה יצא לפועל למרות הלחצים המצויים בכל כהאי גוונא...
וגם בשלב ובמה שלא נצליח עד הסוף - לפחות נעשה 'זכר לדבר' בכך שנגיד בפתיחת הדרשה "ברשות הכהנים" כמו בזימון.
 

בשלמא

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה 
להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.

 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
מתאהב על ידך אמר:
וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה 
להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.

 
ליטול מנה יפה ראשון...
לקדשו = להפרישו ולהדגיש את הבידול שלו מכולם, כמו שנותנים עליונות בכל במה לכל סוג של אדם חשוב.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
בזהירות אומר שחוששני שככל שננסה ליישם יותר בשלמות את ההלכה הזו כראוי כך ניתקל יותר ויותר בהסתייגות עמוקה מצד יפי הנפש המתחדשים הסובלים מנחיתות מול טענות של גזענות פסולה כביכול...

ובכל זאת!
תקוותי עזה שגם היום עדיין נקיים אנו מהתפיסה המערבית העלובה והשטחית שכביכול כל בני האדם שווים וכאילו כולם זכאים למעמד שווה - בניגוד מוחלט לאמת האלהית הבהירה שאינה משתמעת לשני פנים "ונגשו הכהנים כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו" "וקדשתו" "ונגש הכהן ודבר אל העם" "וראה הכהן" "ועל פהם יהיה כל ריב וכל נגע".
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מִנַּיִן לְחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כְּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר מָה כֹּהֵן בָּרֹאשׁ אַף חָתָן בָּרֹאשׁ
וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

להלן כהצעת הגשה דוגמאות לפיתוח החשיבה בענין החיוב ליתן לו לפתוח ראשון:
> שחתימת חכם שלום כהן (כמו גם שאר הרבנים הכהנים) תתנוסס בראשונה ואחריה חתימת הרבנים הלוויים ורק אח"כ הישראלים.

> שבשבע ברכות משפחתי יתנו לגיס הכהן לנאום לפני המחותנים והסבים, למרות שכבר בחופה הוא קיבל ראשון ברכה לפני הסבא וראש הישיבה...
ואגב, גם את סידור הקידושין קיבל אחד הר"מים מחמת שרק הוא כהן, ולכן הסבא/האדמו"ר/הרב/ראש הישיבה נאלץ להסתפק בברכה אחריתא.

> שבכינוס הגדול וההיסטורי בהשתתפות רבבות אלפי בני התורה וכו' - ישא דברים הגרי"מ רובין למשל (את הנאום המרכזי כמובן) ורק אחריו הגרי"ג אידלשטיין למשל, כי מה לעשות שהוא כהן והוא לא...
וכעין שמצינו בכהן משוח מלחמה...

> שהסנדק של הילד הראשון יהיה המחותן הכהן (למשל) ולא הסבא הישראלי הנכבד/הפגיע ככל שיהיה, וגם אם זה נגד כללי הנימוס "ולא יעשה כן במקומנו לתת וכו' "...

> להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.

> תמשיכו תרחיבו ותסתעפו, ואולי לאט לאט משהו מכל זה יצא לפועל למרות הלחצים המצויים בכל כהאי גוונא...
וגם בשלב ובמה שלא נצליח עד הסוף - לפחות נעשה 'זכר לדבר' בכך שנגיד בפתיחת הדרשה "ברשות הכהנים" כמו בזימון.
יקרה היא מפנינים יותר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ובקריאת התורה הוא דילמא אתי לאינצויי כדאיתא בגיטין, ואפי' שם גדול הדור יכול לעלות בכהני.
מנא לך שכהן קודם לת''ח גדול הימנו בהרבה, אולי לא נאמר רק בשוים או בקרובים להיות שוים.
ענין הסנדקאות לא קשור לכאן כי זה לא נחשב הקדמה, כי הקדמה היא רק ככשתיהם מקבלים עכשיו ולא בעוד כמה שנים אם בכלל.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
לולא הייתי חשוד כנוגע בדבר הייתי מעלה עוד כמה רעיונות...
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אתה חשוד ופסול מלדון, אבל ממש לא פסול מלהיות בעל דבר הטוען טענותיו.
קדימה!
 

מבקש השם

משתמש ותיק
ראשון מכלל דאיתיה בשני

במקום שאין לו מה לומר, ודעתו לא מעניינת אף אחד, הוא לא אמור להיות שני, וממילא גם לא ראשון

אולי הוא גם צריך להיות טייס ראשון, שהרי הוא כהן
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסכים לגבי טייס וכדו'.
אבל בכל סוג כיבוד אחר, ככל ואנו מכבדים יחסנות - אז הוא קודם כי הוא המיוחס בה"א הידיעה.
מדאורייתא כמובן.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מִנַּיִן לְחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כְּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר מָה כֹּהֵן בָּרֹאשׁ אַף חָתָן בָּרֹאשׁ
וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

להלן כהצעת הגשה דוגמאות לפיתוח החשיבה בענין החיוב ליתן לו לפתוח ראשון:
> שחתימת חכם שלום כהן (כמו גם שאר הרבנים הכהנים) תתנוסס בראשונה ואחריה חתימת הרבנים הלוויים ורק אח"כ הישראלים.
גם בקווי הנייעס שיוזכר ראשון? ..
 

דניאלי

משתמש ותיק
רק עכשיו אני רואה את האשכול (במקרה בעקבות נושאים דומים..).
בפשטות אין שייך וקדשתו אלא בלהקדים, ולברור מנה יפה ראשון, אבל אין מצוה לתת לכהן על חשבון הישראל, וכך גם שמעתי מהגריש"א.
 

איש בן אדם

משתמש ותיק
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מִנַּיִן לְחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כְּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר מָה כֹּהֵן בָּרֹאשׁ אַף חָתָן בָּרֹאשׁ
וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

להלן כהצעת הגשה דוגמאות לפיתוח החשיבה בענין החיוב ליתן לו לפתוח ראשון:
> שחתימת חכם שלום כהן (כמו גם שאר הרבנים הכהנים) תתנוסס בראשונה ואחריה חתימת הרבנים הלוויים ורק אח"כ הישראלים.

> שבשבע ברכות משפחתי יתנו לגיס הכהן לנאום לפני המחותנים והסבים, למרות שכבר בחופה הוא קיבל ראשון ברכה לפני הסבא וראש הישיבה...
ואגב, גם את סידור הקידושין קיבל אחד הר"מים מחמת שרק הוא כהן, ולכן הסבא/האדמו"ר/הרב/ראש הישיבה נאלץ להסתפק בברכה אחריתא.

> שבכינוס הגדול וההיסטורי בהשתתפות רבבות אלפי בני התורה וכו' - ישא דברים הגרי"מ רובין למשל (את הנאום המרכזי כמובן) ורק אחריו הגרי"ג אידלשטיין למשל, כי מה לעשות שהוא כהן והוא לא...
וכעין שמצינו בכהן משוח מלחמה...

> שהסנדק של הילד הראשון יהיה המחותן הכהן (למשל) ולא הסבא הישראלי הנכבד/הפגיע ככל שיהיה, וגם אם זה נגד כללי הנימוס "ולא יעשה כן במקומנו לתת וכו' "...

> להבדיל במאמרי דעה ופרשנויות וראיונות והצבעות ומשאלי עם וסיעורי מוחות ואסיפות גבאים וישיבות צוותים וכדו' תינתן במה ראשונית לכהנים.

> תמשיכו תרחיבו ותסתעפו, ואולי לאט לאט משהו מכל זה יצא לפועל למרות הלחצים המצויים בכל כהאי גוונא...
וגם בשלב ובמה שלא נצליח עד הסוף - לפחות נעשה 'זכר לדבר' בכך שנגיד בפתיחת הדרשה "ברשות הכהנים" כמו בזימון.
כבוד הרב הכותב, לאחר כל תארי הכבוד הנדרשים,
אשיבה אל אשר על לבך, בעניין כבוד כהנים משרתי עליון.

אתן לך משל קצר:
וממנו נקיש יחד לעניין בו הינך מתלבט.
שאלני לא מזמן בפרשיות עשיו ויעקב
במה שדנו הראשונים בכבוד שכיבד יעקב את עשיו מחמת שהיה אחיו הגדול ממנו
ומשם נתגלגל העניין לדבר על 'כבוד אחיו'
וישאלני בן שיחי לאמר
הבה לי גדר בכבוד אחיו,
האם צריך אני לקום מלפניו?
אם יבקשני כוס מים, ההלך להביאה לפניו?
ואם יבקשני פעל עבורי טרחה גדולה יותר המחוייב אני?
ועוד כהנה וכהנה שאלות אשר הציקו לבן שיחי
באשר גדר 'כבוד אחיו' לא נתברר אצלו דיו.
ובחסד ה' כי רבה עליו, לא מליבי,
נתנה בי מחשבה אשר כיום היא ברורה אצלי כביעתא בכותחא
כשאמרה תורה לכבד אח גדול,
אמרה תורה 'תנהג בו אחווה'
מחוייב אתה לכבדו 'כאח'
מילמטר לא יותר- אינך חייב כמובן
באחיך הגדול
חייב אתה לנהוג בו כאח- בכך אתה מכבדו כאח!
אם יאמר לך השקני מים, ואין זה דבר שאח עושה אל אח (כדבר נדרש כמובן)
אינך חייב בזה
באשר גם כשתעשה את זה
לא תנהג בו 'כבוד אח'
אלא תנהג בו כאב, כרב, כמלך, כאדון,
את זה לא צוותה תורה, בכלל הציווי של 'כבוד אח'.
עד כאן המשל

מכאן לנמשל:
שהתורה אמרה לכבד כהן, היינו לתת לו יחס של כבוד
אשר במסגרת כלל האנושות הוא שווה בה
אל תייחס אליו 'כאיש' רגיל, אלא 'כאיש מקודם ומוקדם'
לא ציוותה תורה
לפצוח לפניו בשיר 'ימים' כל עת הוא נכנס לאולם
ולא ציוותה תורה להשתחוות לפניו אפיים ארצה
ציוותה תורה נהג בו מנהג איש, אבל איש מכובד!
במסגרת כיבודי האישים תן לו את הכבוד,
אבל לא ציוותה תן לו את הכבוד לא של אישים!!
ממילא כל שאלותיך מתורצות כמין חומר.

קרא את דברי שוב אם עדיין לא הבנת
ואשמח לשמוע את תגובתך הנכספת אלי.
 
חלק עליון תַחתִית