אברך אמר:
לבי במערב אמר:
וכי אין ראוי להודיע הדורות הבאים על המתנות שהעניק לו השי"ת?...
א"כ יכתבו גם על אדם עשיר/נאה וכו'.
אין לי בעיה שיכתבו שהיה בעל כשרון וניצל אותו לזכירת דברי הרבי והפצתם וכו', אבל לכתוב סתם שהיה בעל כשרון, יש בזה טעם לפגם לפענ"ד.
האמת שגם לי היה קשה כשאלת מר. ולא הניח דעתי מה שתירצו עד כה.
אבל מצאתי משהו מעניין. שעל פיו אפשר להסביר את הרבותא 'שאדם גדול' הוא דווקא בגלל שהוא 'בעל כשרון', ומהסיבות שמנה מרן הגראי"ל. ובזה יוטעם מה שנכתב על המצבה 'בעל כשרון'.
בשיחה של רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי הביא שסיפר לו אברך שהרה״י מרן הגראי"ל
אמר פעם: מעולם לא נחשב אצלי בחור בעל כשרון יותר מבחור שאינו בעל כשרון. אותו אברך הגיב: "צריך להיות מלאך בשביל זה, בעל כישרון זה יותר מעניין, מציאות!
אמר לו הרב שטיינמן: עמד לי מול עיני הדברים של הרמב״ם – כתוב בגמרא בסוכה שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן – רבן יוחנן בן זכאי. והרמב״ם, כשהוא מונה את שושלת הדורות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו', והלל העביר לר' יוחנן בן זכאי היורש של הלל – זה ריב״ז, קטן שבכולן! אמר הרה״י: אין אתה יודע איזה מהן יוכשר, וכל מי שקצת לימד בחורים יודע – שבהרבה מקרים הבעלי כישרון רק נפלו.
והסביר גם למה, כיון שרוב הבעלי כישרון הם בעלי גאוה, ואין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת. והענווים, העמלים בתורה, שמתפללים על זה, ולומדים בהתמדה – גדלו עד למעלה ראש! ולכן אומר הרה״י – מעולם לא התלהבתי מבעלי כישרון יותר מדי ולא הפחתתי בחשיבות למי שאינו בעל כשרון.