שלום לכולם
שאלתו של הרב סבא נענתה בביאור הגר"א למשלי בכמה מקומות. ובשרשור זה זכו חלק מהחברים לכוון לדבריו. אשריכם.
- (פרק יט פסוק ט) "וכן הוא בתורה הבאה מן השמים, עושה פעולתו שתצמיח מה שבלבו, אם לבו טוב, תגדיל יראתו, ואם ח"ו בלבו פורה שורש ראש ולענה, יכשל עוד בהגותו בה ויגדיל הטינא אשר בלבו עד אשר מעלה שרטון".
- (פרק כד פסוק לא) מבאר בזה- זכה נעשית לו סם חיים לא זכה וכו': "כי התורה לנפש כמו ענין המטר אל הארץ, שהיא מצמיחה סמי חיים וסמי מות, כן בתורה צריך אחר לימוד לבער הפסולת ממנו ביראת חטא ומעשים טובים". וע"ע (פרק כה פס' ד): "וכן בתורה צריך האדם מתחילה להוציא הסיגים מלבו, והיינו לסור מרע, ומחמת זה יצא 'אמרת ה' צרופה'".
- (פרק כו פסוק א) "הלומד תורה לכסיל, שהתורה בעצמה הוא טוב מאד, אך לא במקום הזה ולא בזמן הזה, כן הכסיל לא יבין את זאת, ויוליד ויצמיח מן התורה אשר למד דבר שאין צורך בו, ולא די שלא ישביח אותה, אלא אדרבא ילמד פירוש אשר לא היה מעולם".
וכבר האריך בזה תלמידו, הגר"ח, בנפש החיים שער ד פרקים ד - ו [ולשונו הנפלאה בפרק ה: "ולפי ערף אוצר היראה אשר הכין לו האדם, כן על זה הערך יוכל ליכנס ולהשתמר ולהתקיים בתוכו תבואות התורה כפי אשר יחזיק אוצרו".]
גמר חתימה טובה