קריאת עיתונים בשבת - המנהג למעשה

איש ווילנא

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
שמועה שמעתי בשם הגריש"א, שכל דפים הכרוכין יחדיו, ואפי' כעין עיתון, לית ביה משום שטרי הדיוטות. ותמיהא לי מכמה פנים.
היש ממש בשמועה זו?

אכן כך מטו משמו שבספרים אין בעיה של שטרי הדיוטות. והשמועה אמת 
והוא פלא שהרי דברי הראשונים מלאים בכך שאסור לקרוא בספרי מלחמות ונחלקו על ספרי חכמה
ואולי כוונתו מימות הדפוס והילך. 
 

ירמיה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
שמועה שמעתי בשם הגריש"א, שכל דפים הכרוכין יחדיו, ואפי' כעין עיתון, לית ביה משום שטרי הדיוטות. ותמיהא לי מכמה פנים.
היש ממש בשמועה זו?

אכן כך מטו משמו שבספרים אין בעיה של שטרי הדיוטות. והשמועה אמת 
והוא פלא שהרי דברי הראשונים מלאים בכך שאסור לקרוא בספרי מלחמות ונחלקו על ספרי חכמה
ואולי כוונתו מימות הדפוס והילך. 
ומה עם האחרונים שחיו אחרי המצאת הדפוס ולא נחלקו על הראשונים?
 
 

עמק יזרעאל

משתמש ותיק
צריך לעלות כאן עוד עניין שכיום נוצר ל''ע מצב שצריך עיתון לשבת [לא נכנס למה הגיעו למצב הזה] ואם לא יהיה עיתון עם צביון שמרני יילכו לעיתונים אחרים בוודאות, זה לא מצדיק כלום אבל זה עוד הסתכלות
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
חזק וברוך אמר:
אף שבודאי ראוי להחמיר, אבל מצוה ללמד זכות על רבים מהיראים שאינם נזהרים בזה.
ויש לצרף כמה טעמים:
ג. דעת הרמ"א שהתיר בלשון הקודש.
ג. לא שייך האידנא כלל במקומינו ואיננו לומדים שום דבר לה''ק מהעיתונים טפי ממה שידענו לפני כן, וכבר כתבתי בספרי שזה לא שייך האידנא במקומינו.

הרב אלישיב.jpg
 

לבי במערב

משתמש ותיק
רימון אמר:
מלבד כל הנ"ל לכאורה אסור לפרסם פרסומת בעיתון או מגזין כזה משום לפני עיור.
ד"ז נראה - לפו"ר - כחומרא יתרה, ובפרט שבד"כ מביאים אותם לבתי המנויים כבר ביום ה'.

ראוי להעיר, שמלבד גזרת שטרי הדיוטות - מצוי מאד בעתוני ימינו גם כתב המהלך תחת הצורה, וכמעט שאא"פ להנצל מכך.
 

רבינא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
רימון אמר:
מלבד כל הנ"ל לכאורה אסור לפרסם פרסומת בעיתון או מגזין כזה משום לפני עיור.
ד"ז נראה - לפו"ר - כחומרא יתרה, ובפרט שבד"כ מביאים אותם לבתי המנויים כבר ביום ה'.
מה זה משנה, ברור לכולם לאיזה יום נועד העיתון והמגזין
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נדיב לב אמר:
יושב אוהלים אמר:
 


יש בנידון זה אשכול מיוחד כאן: האם לדעת ענייני ה'חדשות' כלול בזה שצריך להיות "דעתו מעורבת עם הבריות"

ו א י ן   כ א ן    מ ק ו מ ו


נא להרגיע עם הניהול האקטיביסטי, אתה תופס את הרסן קצר מידי קשוח מתמיד, למה שאינו בסמכותך...
מכובדי יש גבול לכל תעלול. אם יש לך תלונה, נא כתוב בפרטי, מיותר לחלוטין לחנך ותיקים ממך. מחילה וסליחה.

לא באתי 'לחנך', באתי להפנות את הכותב למקום שכבר דיברו על הנושא, וגם לא לגרום להסבת נושא האשכול לנושא אחר.
ולכן לא נראה לי שצריך איזשהו "סמכויות" לזה.
נזכרתי באיזה חבר שהיה פעם בלשכת גיוס עם כל הישיבה והיה הרבה טפסים להדק במהדק
ניגש אחד הבחורים לאחד החיילים המהדקים והציע לו עזרה בהידוק 
נענה לו החיל ברצינות תהומית: 'אין לך סמכות'
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
יושב אוהלים אמר:
נדיב לב אמר:
נא להרגיע עם הניהול האקטיביסטי, אתה תופס את הרסן קצר מידי קשוח מתמיד, למה שאינו בסמכותך...
מכובדי יש גבול לכל תעלול. אם יש לך תלונה, נא כתוב בפרטי, מיותר לחלוטין לחנך ותיקים ממך. מחילה וסליחה.

לא באתי 'לחנך', באתי להפנות את הכותב למקום שכבר דיברו על הנושא, וגם לא לגרום להסבת נושא האשכול לנושא אחר.
ולכן לא נראה לי שצריך איזשהו "סמכויות" לזה.
נזכרתי באיזה חבר שהיה פעם בלשכת גיוס עם כל הישיבה והיה הרבה טפסים להדק במהדק
ניגש אחד הבחורים לאחד החיילים המהדקים והציע לו עזרה בהידוק 
נענה לו החיל ברצינות תהומית: 'אין לך סמכות'
הוא דווקא צד בטענתו, כי ביודעי ומכירי קאמינא, באברך שנכנס ללשכת הגיוס עם הרבה בחורי ישיבה, וגם הציע את עזרתו בסידור הטפסים של כל הבחורים, ותוך כדי "העזרה" הוא השחיל גם לעצמו דיחוי מהצבא, מה שלא היה מקבל לולא זה.
 
 
יושב אוהלים אמר:
הוא דווקא צדק בטענתו, כי ביודעי ומכירי קאמינא, באברך שנכנס ללשכת הגיוס עם הרבה בחורי ישיבה, וגם הציע את עזרתו בסידור הטפסים של כל הבחורים, ותוך כדי "העזרה" הוא השחיל גם לעצמו דיחוי מהצבא, מה שלא היה מקבל לולא זה.

לענ''ד זה שהשחיל לעצמו דיחוי, אינו סותר לכך שהוא אכן עזר...

לעצם נידון האשכול, שכחתי לציין כי הטענות בדבר בטלה עלו בזמנו בערך בשנת תשנ''ז, לפני ועדת הרבנים של יתד נאמן, על כך שעיתון יום שישי יש בו משום בטלה. הגרי''ש זללה''ה נדרש לכך והשיב שאין בכך כל חשש, ואדרבה עתון אמור להיות מעניין כדי שיקראוהו, בשגם זו בדיוק המטרה. הדברים פורסמו - כמדומני - ע''י תלמידו להבחל''ח הגרמ''מ קארפ שליט''א.

וא''כ כבר הורה זקן, שעל מידת התמדתו ושקיעותו בתורה אי''צ להאריך.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
לעצם נידון האשכול, שכחתי לציין כי הטענות בדבר בטלה עלו בזמנו בערך בשנת תשנ''ז, לפני ועדת הרבנים של יתד נאמן, על כך שעיתון יום שישי יש בו משום בטלה. הגרי''ש זללה''ה נדרש לכך והשיב שאין בכך כל חשש, ואדרבה עתון אמור להיות מעניין כדי שיקראוהו, בשגם זו בדיוק המטרה. הדברים פורסמו - כמדומני - ע''י תלמידו להבחל''ח הגרמ''מ קארפ שליט''א.

וא''כ כבר הורה זקן, שעל מידת התמדתו ושקיעותו בתורה אי''צ להאריך.
זה מזכיר לי סיפור מלפני כ- 20 שנה שמרן הג"ר שמואל דויטש שליט"א מסר שיחה לרבים, ובתוך דבריו העיר על מה שהוא רואה אברכים בני תורה עומדים בדרך לתפילה, וחלק מהם אף עטורים כבר בטו"ת, וקוראים את העיתון יתד נאמן ליד תיבת הדואר של שכיניהם.
אחר השיחה שמעתי את א' מהשומעים אומר לחברו "איך הוא מעיז לדבר נגד קריאת עיתון שיסדוהו גדולי הדור, ובתוכם מרן הסטייפלר זצוק"!!!"
 
יושב אוהלים אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
לעצם נידון האשכול, שכחתי לציין כי הטענות בדבר בטלה עלו בזמנו בערך בשנת תשנ''ז, לפני ועדת הרבנים של יתד נאמן, על כך שעיתון יום שישי יש בו משום בטלה. הגרי''ש זללה''ה נדרש לכך והשיב שאין בכך כל חשש, ואדרבה עתון אמור להיות מעניין כדי שיקראוהו, בשגם זו בדיוק המטרה. הדברים פורסמו - כמדומני - ע''י תלמידו להבחל''ח הגרמ''מ קארפ שליט''א.

וא''כ כבר הורה זקן, שעל מידת התמדתו ושקיעותו בתורה אי''צ להאריך.
זה מזכיר לי סיפור מלפני כ- 20 שנה שמרן הג"ר שמואל דויטש שליט"א מסר שיחה לרבים, ובתוך דבריו העיר על מה שהוא רואה אברכים בני תורה עומדים בדרך לתפילה, וחלק מהם אף עטורים כבר בטו"ת, וקוראים את העיתון יתד נאמן ליד תיבת הדואר של שכיניהם.
אחר השיחה שמעתי את א' מהשומעים אומר לחברו "איך הוא מעיז לדבר נגד קריאת עיתון שיסדוהו גדולי הדור, ובתוכם מרן הסטייפלר זצוק"!!!"
בעניי לא הבנתי השגתו. כזית לחם בליל סוכות היא מצ''ע דאורייתא, ובליל פסח איסור כרת. כל דבר בזמנו. גם עיתון. גם לגבי מקום קריאת העיתון, הנה מקומו הוזכר בפסוק בתורה שהוזכר בו יתד (ובזה זוכה להא דברכות נד. המאריך בביה''כ מאריכין לו ימיו ושנותיו, וצ''ע מרס''ג שהביא רבנו @כמעיין המתגבר באו''ח או''ח סי' ג) ולא קודם התפילה. לעצם ההערה של מרן שליט''א כבר העירו ממה שמפורסם בעיתון זמן ק''ש של אותו יום, דמוכח שזמן קריאתו קודם התפילה.  
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
רימון אמר:
מלבד כל הנ"ל לכאורה אסור לפרסם פרסומת בעיתון או מגזין כזה משום לפני עיור.
ד"ז נראה - לפו"ר - כחומרא יתרה, ובפרט שבד"כ מביאים אותם לבתי המנויים כבר ביום ה'.

ראוי להעיר, שמלבד גזרת שטרי הדיוטות - מצוי מאד בעתוני ימינו גם כתב המהלך תחת הצורה, וכמעט שאא"פ להנצל מכך.
כתב שתחת הצורה אינו גזירה אחרת אלא הוא גזירת שטרי הדיוטות ממש, וכבר כתבתי בספרי שבכל גוונא שמותר לקרוא את הכתב ה''ה דמותר לקרוא את הכתב שתחת התמונה, וזה שזה מתחת התמונה לא חמיר יותר.
 
 

אריק

משתמש ותיק
האם מותר לקרוא עיתון בשבת?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

בגמרא נאמר שאסור לקרוא בשבת ב"שטרי הדיוטות". ב"בירור הלכה" מובאים פירושים שונים למושג הזה, יש מפרשים שאלו הם שטרי מקח וממכר, כלומר שהאיסור לקרוא בהם הוא חלק מאיסור מקח וממכר בשבת, יש מפרשים שהכוונה היא למכתבים של רשות, כמו אגרות שלום, אף שאינם שטרי מקח וממכר, ויש מפרשים שהשטרות האסורים בקריאה הם אלה שאין תועלת בקריאתם ולא שום צורך של שבת או יום טוב.

בהמשך לעניין זה מובאים ב"בירור הלכה" דברי האחרונים שדנו בעניין קריאת עיתונים בשבת. בעל שו"ת שאילת יעב"ץ (סימן קסב) מתיר לקרוא עיתונים וכותב שאין בקריאתם איסור של קריאת שטרי הדיוטות משני טעמים: א. מצד אחד יש להתיר מפני הצורך לדעת דברים הנוגעים לחיי כולם, כפי שכתבו התוספות לעיל (קטז,ב ד"ה וכ"ש) לגבי קריאה של אגרות. ב. מצד שני יש להתיר מפני ההנאה שישנה בקריאתם, שהיא בכלל עונג שבת, כפי שפסק בעל תרומת הדשן (סימן סא) שיש להתיר דיבורים של שיחה בטלה לאותם אנשים שמתענגים בכך. עם זאת היעב"ץ עצמו חוכך להחמיר בקריאת העיתונים מפני המדורים הכלכליים, שקריאתם אסורה כקריאת שטרי מקח וממכר.

אף בעל המשנה ברורה (סימן שז סקס"ג) כותב בשם הרבה מהאחרונים שאסור לקרוא עיתונים בשבת, מפני שיש בהם ידיעות מענייני משא ומתן. למעשה בעל שו"ת שבות יעקב מסיק להקל ומתיר לקרוא בעיתון בשבת, כמובן ללא קריאה בדברי משא ומתן וללא קריאה בדברים שאף ביום חול אסור לקוראם.
מקור : פורטל הדף היומי
 

ישתבח שמו לעד

משתמש ותיק
בבירור הענין, נראה שיש 4 סיבות להימנע מקריאת עיתונים בשבת, ואלו הן:
א. פרסומות ודברי חול ומסחר, שלא נראה שיש מי שעובר על העיתון ומצליח להינצל מקריאתם, ואפילו בהרהור בעלמא!!
ב. זילותא דשבת, בעיתון מצד עצמו וצורתו, (ולפי טעם זה יתכן שיש להקל בחוברת נייר כרומו, ויש לעיין).
ג. לפעמים יש בעיתון ידיעות מצערות שאסור לקוראם בשבת.
ד. שטרי הדיוטות כדעת האחרונים הנ"ל.
 

עמנואל

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לכאורה יש כמה צירופים להקל בזה:
לפי דעת הש"ע אסור לקרוא כדי להתענג (משלים וכו', וכך פשטות התלמוד לגבי כתב שתחת הצורה), רק אולי בחלק המידע שדומה לאגרות בכך שאולי יש בו צורך הגוף (ולא בחלק הדומה למלחמות שקריאתו אסורה לכ"ע).

מש"כ כת"ר שדעת הש"ע להתיר קריאת ספרי חכמה זה לא מדויק, כי הש"ע הביא בסתם את הדעה האוסרת, ודעתו בכל מקום כדעת הסתם (וכן בהרבה מקומות הוא סותם כפי הדעה שהביא בסתם).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
מבקש אמת אמר:
לכאורה יש כמה צירופים להקל בזה:
לפי דעת הש"ע אסור לקרוא כדי להתענג (משלים וכו', וכך פשטות התלמוד לגבי כתב שתחת הצורה), רק אולי בחלק המידע שדומה לאגרות בכך שאולי יש בו צורך הגוף (ולא בחלק הדומה למלחמות שקריאתו אסורה לכ"ע).
נכון, אך הבאתי שדעת המג"א והפמ"ג להקל.
מבקש אמת אמר:
מש"כ כת"ר שדעת הש"ע להתיר קריאת ספרי חכמה זה לא מדויק, כי הש"ע הביא בסתם את הדעה האוסרת, ודעתו בכל מקום כדעת הסתם (וכן בהרבה מקומות הוא סותם כפי הדעה שהביא בסתם).
צודק. טעיתי בין השו"ע למשנ"ב שמביא שהעולם נוהגים כדעת המקילים.
 
 

שינובה

משתמש ותיק
ומכאן לשאלת השאלות ,הפרסומים בכל עיתוני סוף שבוע הרי ברור גם לבעלי העיתון וגם למפרסמים מטרתם כדי שבזמן הפנוי בשבת יעיינו בפרסומות ,איך מותר הדבר ??
 

מהמבקשים

משתמש ותיק
שינובה אמר:
ומכאן לשאלת השאלות ,הפרסומים בכל עיתוני סוף שבוע הרי ברור גם לבעלי העיתון וגם למפרסמים מטרתם כדי שבזמן הפנוי בשבת יעיינו בפרסומות ,איך מותר הדבר ??
צריך לשאול אותם איך זה באמת יתכן...
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שינובה אמר:
ומכאן לשאלת השאלות ,הפרסומים בכל עיתוני סוף שבוע הרי ברור גם לבעלי העיתון וגם למפרסמים מטרתם כדי שבזמן הפנוי בשבת יעיינו בפרסומות ,איך מותר הדבר ??
התקשיתי בזה זמן רב, וניסיתי למצוא איזה לימוד זכות, ולא עלתה בידי...

 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לכאורה יש כמה צירופים להקל בזה:

א. דעת המג"א והפמ"ג שא,ד להתיר כשמתענג מהקריאה.

ב. יש מתירים לקרוא בשטרי הדיוטות בעיון שלא בפה, וסמך עליהם השו"ע להקל (שז,יד) כשיש צד שיש באגרת צרכי הגוף.

ג. השו"ע פוסק כדעת הרשב"א והרמב"ן שמתירים לקרוא בספרי חכמה כיון שלא דומה לשטרי הדיוטות, ונראה דאין זה דווקא משום שמדובר בחכמה ששונה מעניני מסחר (כמו שיש שהבינו) אלא משום שמדובר בספרים שאינם דומים לשטרות מסחר וכסברת השערי אפרים להתיר קריאה בספרים, ולפי"ז נראה דגם עיתונים בכלל זה שאין דומים לשטרות מסחר. (והגם שהמשנ"ב הביא דעת הר"ן והרמב"ם שאוסרים לקרוא אף בספרי חכמה, הרי מבואר ברמב"ם שהטעם משום שלדעתו כל האיסור שמא ימחוק וזה שייך גם בספרי חכמה, אמנם בזמננו שכל הספרים והעיתונים מודפסים לא שייך החשש שמא ימחוק בזה כלל כמו שאמרו בחקוק בפנקס).

ד. דעת הרמב"ן בשבת קנא,א והתוס' שם קטז,ב שאגרות שלום אינן בכלל שטרי הדיוטות ואין בהם משום ממצוא חפצך, ולכאורה היינו טעמא משום שרק שטרי מסחר עצמם נאסרו ולא אגרות בעלמא, וה"ה עיתונים וכדומה. (ואמנם השו"ע לא פסק כשיטתם אך יש כאן דעה המצטרפת לקולא)

אלא דאכתי יש חשש שכתב השאילת יעב"ץ המובא במשנ"ב שיבואו לעיין במודעות הפרסומת המסחרית וסחור סחור לכרמא לא תקרב, וכמדומה שחשש זה באמת מצוי. אך השבות יעקב לא חשש לזה. ולמעשה יש סברא שלא לחשוש לזה מתרי טעמי: א. גם אם יעיינו במודעות אי"ז אלא איסור דרבנן והו"ל גזירה לאיסור דרבנן. ב. גם אם יעיינו במודעות הפרסומת הרי לכאורה עיקר האיסור הוא רק כשמעיין לצרכי מסחר ולא להנאה בעלמא מהפרסומת, וזה באמת הרבה פחות מצוי, וכמו כן לדעת הרמב"ם שכל האיסור הוא שמא ימחוק אי"ז שייך כלל בזמננו וכנ"ל.

וכמדומה שכמה מפוסקי דורנו הורו שמעיקר הדין אפשר להקל אך ראוי להחמיר.
א. כמדומה שהתר זה מפורש בפמ"ג ולא במג"א. ומכל מקום לא זכיתי להבין דבריו הקדושים שהרי הראשונים אסרו לקרוא ספרי מלחמות ולא מצינו מי שחשב להתיר משום עונג שבת. ואטו קוראים ספרי מלחמות שלא לתענוג [ועיקר ספרי מלחמות הוא ספרי סיפורים בעלמא]. וצע"ג. 

ב. השו"ע לא סמך להקל על סברא זו בלחוד אלא בצירוף סברות אחרות. 

ג. זה חידוש גדול שהרשב"א זה התר כללי. לפחות מדברי הבית יוסף ושאר פוסקים נראה שגם לדברי הרשב"א שספר חכמה מותר ספר מלחמות אסור. וגם לדבריך על כל פנים הרי מפורש בגמרא שאסור לקרוא כתב המהלך תחת הצורה וצריך לדעת מה החילוק בינייהם. 

ד. פלאי פלאות מה שכתבת בדעת התוס' שהרי מפורש בתוס' עצמו שהגם שאגרות שלום התיר רבינו תם מכל מקום ספרי מלחמות אסור הרי להדיא שלא כמוש"כ.  
 
 

תיובתא

משתמש ותיק
ישתבח שמו לעד אמר:
בבירור הענין, נראה שיש 4 סיבות להימנע מקריאת עיתונים בשבת, ואלו הן:
ב. זילותא דשבת, בעיתון מצד עצמו וצורתו, (ולפי טעם זה יתכן שיש להקל בחוברת נייר כרומו, ויש לעיין).
יש לכבודו מקור לכך?

נ.ב. יש להוסיף שגם מתכונים המצויים בעיתוני סופ"ש אסורים לכאורה בקריאה.
 

עמנואל

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
א. כמדומה שהתר זה מפורש בפמ"ג ולא במג"א.
במגן אברהם אכן כותב שאע"פ שאסור לראות על דיוקנאות כמ"ש בש"ע שז אם מתענג מותר. לשונו קצת סתומה, כי אסור לקרוא את הכתב שתחת הצורה ולא להביט בדיוקנאות עצמם. קשה לומר שכוונתו שאסור לראות דיוקנאות משום אל תפנו (למאן דס"ל הכי) משום שזה לא מפורש בש"ע שאליו הוא הפנה (ואולם ע"ש במגן אברהם שכתב שבחול מותר לקרוא כתב שתחת הצורה דלא אתי לאמשוכי, ודבריו צ"ת). כמו כן, מה שייך להתיר איסורא דאל תפנו משום עונג, אין זה עונג אלא נגע. ולכן צדקו דברי הפמ"ג שהמג"א מיירי בקריאת הכתב שתחת הצורה.

כמוך גם אני הקטן התקשתי בדברי מגן אברהם הללו מפשט דברי התלמוד הפוסקים. כן תמהתי כיצד ניתן להתיר איסור דשמא יקרא בשטרי הדיוטות בכך שמתענג בקריאה מהא דהתירו ריצה לשם תענוג. ואולי סבר דאם ריצה האסורה מדברי קבלה מותרת כשמתענג (דקרינן ביה וקראת לשבת עונג), כ"ש קריאה שהיא משום גזרה אטו דברי קבלה, שמא יקרא בשטרי הדיוטות וימצא חפציו, שתהיה מותרת כשמתענג (ואולם יש הסוברים שאיסור הקריאה בשטרי הדיוטות הוא משום שמא ימחק, וא"כ אולי נתיר את כל גזרות חז"ל כשמתענג...). ואולי גם כשמתענג לא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות שיש בזה קצת טרדא. וצ"ע.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
לכאורה יש כמה צירופים להקל בזה:

א. דעת המג"א והפמ"ג שא,ד להתיר כשמתענג מהקריאה.

ב. יש מתירים לקרוא בשטרי הדיוטות בעיון שלא בפה, וסמך עליהם השו"ע להקל (שז,יד) כשיש צד שיש באגרת צרכי הגוף.

ג. השו"ע פוסק כדעת הרשב"א והרמב"ן שמתירים לקרוא בספרי חכמה כיון שלא דומה לשטרי הדיוטות, ונראה דאין זה דווקא משום שמדובר בחכמה ששונה מעניני מסחר (כמו שיש שהבינו) אלא משום שמדובר בספרים שאינם דומים לשטרות מסחר וכסברת השערי אפרים להתיר קריאה בספרים, ולפי"ז נראה דגם עיתונים בכלל זה שאין דומים לשטרות מסחר. (והגם שהמשנ"ב הביא דעת הר"ן והרמב"ם שאוסרים לקרוא אף בספרי חכמה, הרי מבואר ברמב"ם שהטעם משום שלדעתו כל האיסור שמא ימחוק וזה שייך גם בספרי חכמה, אמנם בזמננו שכל הספרים והעיתונים מודפסים לא שייך החשש שמא ימחוק בזה כלל כמו שאמרו בחקוק בפנקס).

ד. דעת הרמב"ן בשבת קנא,א והתוס' שם קטז,ב שאגרות שלום אינן בכלל שטרי הדיוטות ואין בהם משום ממצוא חפצך, ולכאורה היינו טעמא משום שרק שטרי מסחר עצמם נאסרו ולא אגרות בעלמא, וה"ה עיתונים וכדומה. (ואמנם השו"ע לא פסק כשיטתם אך יש כאן דעה המצטרפת לקולא)

אלא דאכתי יש חשש שכתב השאילת יעב"ץ המובא במשנ"ב שיבואו לעיין במודעות הפרסומת המסחרית וסחור סחור לכרמא לא תקרב, וכמדומה שחשש זה באמת מצוי. אך השבות יעקב לא חשש לזה. ולמעשה יש סברא שלא לחשוש לזה מתרי טעמי: א. גם אם יעיינו במודעות אי"ז אלא איסור דרבנן והו"ל גזירה לאיסור דרבנן. ב. גם אם יעיינו במודעות הפרסומת הרי לכאורה עיקר האיסור הוא רק כשמעיין לצרכי מסחר ולא להנאה בעלמא מהפרסומת, וזה באמת הרבה פחות מצוי, וכמו כן לדעת הרמב"ם שכל האיסור הוא שמא ימחוק אי"ז שייך כלל בזמננו וכנ"ל.

וכמדומה שכמה מפוסקי דורנו הורו שמעיקר הדין אפשר להקל אך ראוי להחמיר.
א. כמדומה שהתר זה מפורש בפמ"ג ולא במג"א. ומכל מקום לא זכיתי להבין דבריו הקדושים שהרי הראשונים אסרו לקרוא ספרי מלחמות ולא מצינו מי שחשב להתיר משום עונג שבת. ואטו קוראים ספרי מלחמות שלא לתענוג [ועיקר ספרי מלחמות הוא ספרי סיפורים בעלמא]. וצע"ג. 

ב. השו"ע לא סמך להקל על סברא זו בלחוד אלא בצירוף סברות אחרות. 

ג. זה חידוש גדול שהרשב"א זה התר כללי. לפחות מדברי הבית יוסף ושאר פוסקים נראה שגם לדברי הרשב"א שספר חכמה מותר ספר מלחמות אסור. וגם לדבריך על כל פנים הרי מפורש בגמרא שאסור לקרוא כתב המהלך תחת הצורה וצריך לדעת מה החילוק בינייהם. 

ד. פלאי פלאות מה שכתבת בדעת התוס' שהרי מפורש בתוס' עצמו שהגם שאגרות שלום התיר רבינו תם מכל מקום ספרי מלחמות אסור הרי להדיא שלא כמוש"כ.  


א. כתב השו"ע רי"ס שא: "אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצוה כגון לבית הכנסת או כיוצא בו. בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו".
וכתב על זה המג"א: "וכן לראות - פירוש אף על פי שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' שז סט"ו, מ"מ אם הראיה עונג לו מותר לראות. והב"ח פירש דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג".
התשובה על קושייתך היא לכאורה שכמו בריצה אסור לרוץ לצורך מטרה מסויימת אבל מותר לצורך הריצה עצמה כשמתענג בה, כך גם בקריאת ה(כתב שתחת ה)דיוקנאות שאסורה משום שטרי הדיוטות אין האיסור אלא כשקורא למטרה מסויימת כגון בירור ידיעה כזו או אחרת, אבל אם מטרת הקריאה היא לצורך הקריאה עצמה שמתענג בה, מותר. והסברא בזה משום שאינו בגדר "ממצוא חפצך" כיון שהוא עונג שבת, והרי זה בכלל כל הנאות האדם בשבת שהם מצוה.

ב. אכן ציינתי שזה צד נוסף להקל בצירוף סיבה אחרת.

ג. אשתדל לבאר הבנתי בסוגיא. יש ב' סיבות לאסור שטרי הדיוטות, ממצוא חפצך ושמא ימחוק. בגמ' וראשונים מבואר שגם אסרו לקרוא את הדומה לשטרי הדיוטות, אטו שטרי הדיוטות. והנה בספרי מלחמות יש טעם לאסור משום ממצוא חפצך, שהוא ענין חול גמור ללא תועלת כלל (ואפי' בחול תמהו התוס' מי התיר משום מושב לצים. ומטעם זה אם יש בו תועלת כל דהו כגון ללמוד לה"ק התיר הרמ"א), וה"ה כתב שתחת הצורה שהוא אותו הענין. אמנם בספרי חכמה שיש בהן תועלת אין לאסור משום ממצוא חפצך. וכן משמע באהל מועד (שער השבת ו,ו) שכתב "ואסור לקרוא בכל הספרים שאין בהם תועלת כגון לועזין של מלחמות, אבל ספרי חכמה יש מתיר ויש אוסר". וטעם הרמב"ם האוסר לקרות אף בספרי חכמה מבואר בדבריו בפכ"ג מהל' שבת שעיקר האיסור של שטרי הדיוטות הוא שמא ימחוק, וס"ל להרמב"ם שיש לחוש למחיקה גם בספרים, שנוהגין להגיה בהם את הטעון הגהה, וא"כ אין חילוק בתוכן הספרים (מלבד ספרי קודש שלא אסרו בהם משום מצות ת"ת). אמנם הרשב"א והרמב"ן אין חוששים למחיקה בספרים (אולי משום שאין מצוי למחוק אלא להגיה בכתב, ולא חששו שיביא קולמוס להגיה).
אלא שעדיין יש לתמוה למה לא אסרו ספרי חכמה אטו שטרי הדיוטות? וע"ז כתב הרשב"א שאינו דומה לשטרי הדיוטות כלל (וז"ל בח"ז סי' רפח: "עוד נשאל אם מותר לקרות ולטלטל בספרי רפואות בשבת, והשיב שמותר לקרות ומטלטלין אותם מפני שהן ספרי חכמה, וכן הורה הרמב"ן ז"ל. ומה שהזהירו רז"ל לקרוא בשטרי הדיוטות בשבת לא דמי להא, ופירש שטרי הדיוטות מזכרת חובותיו").

ד. לפי הנ"ל מיושבת תמיהתך, שבספרי מלחמות אסור לקרוא משום שאין בהן שום תועלת כלל והו"ל בכלל ממצוא חפצך, ולא דמי לאגרת שלומים שיש בה תועלת. (אמנם הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע אוסר גם באגרת שלום מחמת החשש שמא ימחוק). ומבחינה זו עיתונים שברובם יש איזו תועלת דומים לאגרת שלומים. (ובחלק הפוליטי יש לעיין, וכנ"ל).

מסקנת הדברים: לפי המבואר אין לאסור קריאת עיתונים - בחלקים שיש בהם תועלת - לכולי עלמא, משום דממצוא חפצך ליכא שהרי יש בהם תועלת, ושמא ימחוק ליכא משום שאין זה שייך בעיתון הנדפס (ולענ"ד אף הרמב"ם יודה בזה), ואטו שטרי הדיוטות אין לגזור משום שאין עיתון דומה לשטר חוב, הן מחמת צורתו והן מחמת תוכנו.
ולגבי עניני הפוליטיקה שבעיתון יש להסתפק אם נחשב שיש בהם תועלת, ואיני יודע אם גרע מספר יוסיפון שהתירוהו האחרונים אף שתועלתו מועטה, וצ"ע. ואם נאמר שאין בהם תועלת הרי יש לאסור משום ממצוא חפצך, אלא שעדיין יש צד להקל מחמת עונג שבת ומחמת שמעיין בעיניו ואינו קורא בפה, אך בזה ההיתר יותר דחוק, וראוי להחמיר.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
לכאורה יש כמה צירופים להקל בזה:

א. דעת המג"א והפמ"ג שא,ד להתיר כשמתענג מהקריאה.

ב. יש מתירים לקרוא בשטרי הדיוטות בעיון שלא בפה, וסמך עליהם השו"ע להקל (שז,יד) כשיש צד שיש באגרת צרכי הגוף.

ג. השו"ע פוסק כדעת הרשב"א והרמב"ן שמתירים לקרוא בספרי חכמה כיון שלא דומה לשטרי הדיוטות, ונראה דאין זה דווקא משום שמדובר בחכמה ששונה מעניני מסחר (כמו שיש שהבינו) אלא משום שמדובר בספרים שאינם דומים לשטרות מסחר וכסברת השערי אפרים להתיר קריאה בספרים, ולפי"ז נראה דגם עיתונים בכלל זה שאין דומים לשטרות מסחר. (והגם שהמשנ"ב הביא דעת הר"ן והרמב"ם שאוסרים לקרוא אף בספרי חכמה, הרי מבואר ברמב"ם שהטעם משום שלדעתו כל האיסור שמא ימחוק וזה שייך גם בספרי חכמה, אמנם בזמננו שכל הספרים והעיתונים מודפסים לא שייך החשש שמא ימחוק בזה כלל כמו שאמרו בחקוק בפנקס).

ד. דעת הרמב"ן בשבת קנא,א והתוס' שם קטז,ב שאגרות שלום אינן בכלל שטרי הדיוטות ואין בהם משום ממצוא חפצך, ולכאורה היינו טעמא משום שרק שטרי מסחר עצמם נאסרו ולא אגרות בעלמא, וה"ה עיתונים וכדומה. (ואמנם השו"ע לא פסק כשיטתם אך יש כאן דעה המצטרפת לקולא)

אלא דאכתי יש חשש שכתב השאילת יעב"ץ המובא במשנ"ב שיבואו לעיין במודעות הפרסומת המסחרית וסחור סחור לכרמא לא תקרב, וכמדומה שחשש זה באמת מצוי. אך השבות יעקב לא חשש לזה. ולמעשה יש סברא שלא לחשוש לזה מתרי טעמי: א. גם אם יעיינו במודעות אי"ז אלא איסור דרבנן והו"ל גזירה לאיסור דרבנן. ב. גם אם יעיינו במודעות הפרסומת הרי לכאורה עיקר האיסור הוא רק כשמעיין לצרכי מסחר ולא להנאה בעלמא מהפרסומת, וזה באמת הרבה פחות מצוי, וכמו כן לדעת הרמב"ם שכל האיסור הוא שמא ימחוק אי"ז שייך כלל בזמננו וכנ"ל.

וכמדומה שכמה מפוסקי דורנו הורו שמעיקר הדין אפשר להקל אך ראוי להחמיר.
א. כמדומה שהתר זה מפורש בפמ"ג ולא במג"א. ומכל מקום לא זכיתי להבין דבריו הקדושים שהרי הראשונים אסרו לקרוא ספרי מלחמות ולא מצינו מי שחשב להתיר משום עונג שבת. ואטו קוראים ספרי מלחמות שלא לתענוג [ועיקר ספרי מלחמות הוא ספרי סיפורים בעלמא]. וצע"ג. 

ב. השו"ע לא סמך להקל על סברא זו בלחוד אלא בצירוף סברות אחרות. 

ג. זה חידוש גדול שהרשב"א זה התר כללי. לפחות מדברי הבית יוסף ושאר פוסקים נראה שגם לדברי הרשב"א שספר חכמה מותר ספר מלחמות אסור. וגם לדבריך על כל פנים הרי מפורש בגמרא שאסור לקרוא כתב המהלך תחת הצורה וצריך לדעת מה החילוק בינייהם. 

ד. פלאי פלאות מה שכתבת בדעת התוס' שהרי מפורש בתוס' עצמו שהגם שאגרות שלום התיר רבינו תם מכל מקום ספרי מלחמות אסור הרי להדיא שלא כמוש"כ.  


א. כתב השו"ע רי"ס שא: "אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצוה כגון לבית הכנסת או כיוצא בו. בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו".
וכתב על זה המג"א: "וכן לראות - פירוש אף על פי שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' שז סט"ו, מ"מ אם הראיה עונג לו מותר לראות. והב"ח פירש דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג".
התשובה על קושייתך היא לכאורה שכמו בריצה אסור לרוץ לצורך מטרה מסויימת אבל מותר לצורך הריצה עצמה כשמתענג בה, כך גם בקריאת ה(כתב שתחת ה)דיוקנאות שאסורה משום שטרי הדיוטות אין האיסור אלא כשקורא למטרה מסויימת כגון בירור ידיעה כזו או אחרת, אבל אם מטרת הקריאה היא לצורך הקריאה עצמה שמתענג בה, מותר. והסברא בזה משום שאינו בגדר "ממצוא חפצך" כיון שהוא עונג שבת, והרי זה בכלל כל הנאות האדם בשבת שהם מצוה.

ב. אכן ציינתי שזה צד נוסף להקל בצירוף סיבה אחרת.

ג. אשתדל לבאר הבנתי בסוגיא. יש ב' סיבות לאסור שטרי הדיוטות, ממצוא חפצך ושמא ימחוק. בגמ' וראשונים מבואר שגם אסרו לקרוא את הדומה לשטרי הדיוטות, אטו שטרי הדיוטות. והנה בספרי מלחמות יש טעם לאסור משום ממצוא חפצך, שהוא ענין חול גמור ללא תועלת כלל (ואפי' בחול תמהו התוס' מי התיר משום מושב לצים. ומטעם זה אם יש בו תועלת כל דהו כגון ללמוד לה"ק התיר הרמ"א), וה"ה כתב שתחת הצורה שהוא אותו הענין. אמנם בספרי חכמה שיש בהן תועלת אין לאסור משום ממצוא חפצך. וכן משמע באהל מועד (שער השבת ו,ו) שכתב "ואסור לקרוא בכל הספרים שאין בהם תועלת כגון לועזין של מלחמות, אבל ספרי חכמה יש מתיר ויש אוסר". וטעם הרמב"ם האוסר לקרות אף בספרי חכמה מבואר בדבריו בפכ"ג מהל' שבת שעיקר האיסור של שטרי הדיוטות הוא שמא ימחוק, וס"ל להרמב"ם שיש לחוש למחיקה גם בספרים, שנוהגין להגיה בהם את הטעון הגהה, וא"כ אין חילוק בתוכן הספרים (מלבד ספרי קודש שלא אסרו בהם משום מצות ת"ת). אמנם הרשב"א והרמב"ן אין חוששים למחיקה בספרים (אולי משום שאין מצוי למחוק אלא להגיה בכתב, ולא חששו שיביא קולמוס להגיה).
אלא שעדיין יש לתמוה למה לא אסרו ספרי חכמה אטו שטרי הדיוטות? וע"ז כתב הרשב"א שאינו דומה לשטרי הדיוטות כלל (וז"ל בח"ז סי' רפח: "עוד נשאל אם מותר לקרות ולטלטל בספרי רפואות בשבת, והשיב שמותר לקרות ומטלטלין אותם מפני שהן ספרי חכמה, וכן הורה הרמב"ן ז"ל. ומה שהזהירו רז"ל לקרוא בשטרי הדיוטות בשבת לא דמי להא, ופירש שטרי הדיוטות מזכרת חובותיו").
וממילא לפי המבואר אין לאסור קריאת עיתונים לכולי עלמא, עכ"פ בחלקים שיש בהם תועלת, משום שמאחר ויש בהם תועלת אין בזה ממצוא חפצך, ושמא ימחוק גם ליכא משום שאינו שייך בעיתון הנדפס (ולענ"ד אף הרמב"ם יודה בזה), ואטו שטרי הדיוטות אין לגזור משום שאין עיתון דומה לשטר.
ולגבי עניני הפוליטיקה שבעיתון יש להסתפק אם נחשב שיש בהם תועלת, ואיני יודע אם גרע מספר יוסיפון שהתירוהו האחרונים אף שתועלתו מועטה, וצ"ע. 

ד. לפי הנ"ל מיושבת תמיהתך, שבספרי מלחמות אסור לקרוא משום שאין בהן שום תועלת כלל והו"ל בכלל ממצוא חפצך, ולא דמי לאגרת שלומים שיש בה תועלת. (אמנם הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע אוסר גם באגרת שלום מחמת החשש שמא ימחוק). ומבחינה זו עיתונים שברובם יש איזו תועלת דומים לאגרת שלומים. (ובחלק הפוליטי יש לעיין, וכנ"ל).

א. לא זכיתי להבין שסוף סוף מפורש בראשונים לאסור ספרי מלחמות וודאי מדברים בסתם אדם שקורא לעונג ואם כן איך יכולים לכתוב האחרונים התר בקריאה לעונג. 

ג. ד. אם הבנתי כוונתך. אתה מחלק בין ספרי מלחמות לספרי חכמה שספרי מלחמות שהם שלא לצורך כלל רק לקריאה בעלמא אסורים וספרי חכמה מותרים. אם כן עיקר ההתר של עיתונים משום שלדעתך הם דומים לספרי חכמה ולא לספרי מלחמות. אלא ששוב כתבת לפקפק שהחלק הפוליטי דומה לספרי מלחמות. 

ולדעתי פשוט שהחלק הפוליטי דומה מאוד לספרי מלחמות. וכן ידיעות על טביעה בים ובנין שקרס וכיוצא בזה דומים לספרי מלחמה. ועניני רפואה כלכלה וכיוצא בזה לכאורה  דומים לספרי חכמה שיש מקום לסמוך על דעת הראשונים להתיר בזה וכך אני נוהג למעשה [לכאורה ספרי מתח דומים לספרי מלחמות]. לכאורה נראה שעיקר ההגדרה של ספרי חכמה הוא ידיעות שיש ערך בידיעתם. 

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
א. כתב השו"ע רי"ס שא: "אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצוה כגון לבית הכנסת או כיוצא בו. בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו".
וכתב על זה המג"א: "וכן לראות - פירוש אף על פי שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' שז סט"ו, מ"מ אם הראיה עונג לו מותר לראות. והב"ח פירש דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג".
התשובה על קושייתך היא לכאורה שכמו בריצה אסור לרוץ לצורך מטרה מסויימת אבל מותר לצורך הריצה עצמה כשמתענג בה, כך גם בקריאת ה(כתב שתחת ה)דיוקנאות שאסורה משום שטרי הדיוטות אין האיסור אלא כשקורא למטרה מסויימת כגון בירור ידיעה כזו או אחרת, אבל אם מטרת הקריאה היא לצורך הקריאה עצמה שמתענג בה, מותר. והסברא בזה משום שאינו בגדר "ממצוא חפצך" כיון שהוא עונג שבת, והרי זה בכלל כל הנאות האדם בשבת שהם מצוה.

ב. אכן ציינתי שזה צד נוסף להקל בצירוף סיבה אחרת.

ג. אשתדל לבאר הבנתי בסוגיא. יש ב' סיבות לאסור שטרי הדיוטות, ממצוא חפצך ושמא ימחוק. בגמ' וראשונים מבואר שגם אסרו לקרוא את הדומה לשטרי הדיוטות, אטו שטרי הדיוטות. והנה בספרי מלחמות יש טעם לאסור משום ממצוא חפצך, שהוא ענין חול גמור ללא תועלת כלל (ואפי' בחול תמהו התוס' מי התיר משום מושב לצים. ומטעם זה אם יש בו תועלת כל דהו כגון ללמוד לה"ק התיר הרמ"א), וה"ה כתב שתחת הצורה שהוא אותו הענין. אמנם בספרי חכמה שיש בהן תועלת אין לאסור משום ממצוא חפצך. וכן משמע באהל מועד (שער השבת ו,ו) שכתב "ואסור לקרוא בכל הספרים שאין בהם תועלת כגון לועזין של מלחמות, אבל ספרי חכמה יש מתיר ויש אוסר". וטעם הרמב"ם האוסר לקרות אף בספרי חכמה מבואר בדבריו בפכ"ג מהל' שבת שעיקר האיסור של שטרי הדיוטות הוא שמא ימחוק, וס"ל להרמב"ם שיש לחוש למחיקה גם בספרים, שנוהגין להגיה בהם את הטעון הגהה, וא"כ אין חילוק בתוכן הספרים (מלבד ספרי קודש שלא אסרו בהם משום מצות ת"ת). אמנם הרשב"א והרמב"ן אין חוששים למחיקה בספרים (אולי משום שאין מצוי למחוק אלא להגיה בכתב, ולא חששו שיביא קולמוס להגיה).
אלא שעדיין יש לתמוה למה לא אסרו ספרי חכמה אטו שטרי הדיוטות? וע"ז כתב הרשב"א שאינו דומה לשטרי הדיוטות כלל (וז"ל בח"ז סי' רפח: "עוד נשאל אם מותר לקרות ולטלטל בספרי רפואות בשבת, והשיב שמותר לקרות ומטלטלין אותם מפני שהן ספרי חכמה, וכן הורה הרמב"ן ז"ל. ומה שהזהירו רז"ל לקרוא בשטרי הדיוטות בשבת לא דמי להא, ופירש שטרי הדיוטות מזכרת חובותיו").
וממילא לפי המבואר אין לאסור קריאת עיתונים לכולי עלמא, עכ"פ בחלקים שיש בהם תועלת, משום שמאחר ויש בהם תועלת אין בזה ממצוא חפצך, ושמא ימחוק גם ליכא משום שאינו שייך בעיתון הנדפס (ולענ"ד אף הרמב"ם יודה בזה), ואטו שטרי הדיוטות אין לגזור משום שאין עיתון דומה לשטר.
ולגבי עניני הפוליטיקה שבעיתון יש להסתפק אם נחשב שיש בהם תועלת, ואיני יודע אם גרע מספר יוסיפון שהתירוהו האחרונים אף שתועלתו מועטה, וצ"ע. 

ד. לפי הנ"ל מיושבת תמיהתך, שבספרי מלחמות אסור לקרוא משום שאין בהן שום תועלת כלל והו"ל בכלל ממצוא חפצך, ולא דמי לאגרת שלומים שיש בה תועלת. (אמנם הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע אוסר גם באגרת שלום מחמת החשש שמא ימחוק). ומבחינה זו עיתונים שברובם יש איזו תועלת דומים לאגרת שלומים. (ובחלק הפוליטי יש לעיין, וכנ"ל).

א. לא זכיתי להבין שסוף סוף מפורש בראשונים לאסור ספרי מלחמות וודאי מדברים בסתם אדם שקורא לעונג ואם כן איך יכולים לכתוב האחרונים התר בקריאה לעונג. 

ג. ד. אם הבנתי כוונתך. אתה מחלק בין ספרי מלחמות לספרי חכמה שספרי מלחמות שהם שלא לצורך כלל רק לקריאה בעלמא אסורים וספרי חכמה מותרים. אם כן עיקר ההתר של עיתונים משום שלדעתך הם דומים לספרי חכמה ולא לספרי מלחמות. אלא ששוב כתבת לפקפק שהחלק הפוליטי דומה לספרי מלחמות. 

ולדעתי פשוט שהחלק הפוליטי דומה מאוד לספרי מלחמות. וכן ידיעות על טביעה בים ובנין שקרס וכיוצא בזה דומים לספרי מלחמה. ועניני רפואה כלכלה וכיוצא בזה לכאורה  דומים לספרי חכמה שיש מקום לסמוך על דעת הראשונים להתיר בזה [לכאורה ספרי מתח דומים לספרי מלחמות]. לכאורה נראה שעיקר ההגדרה של ספרי חכמה הוא ידיעות שיש ערך בידיעתם. 
א. בפשטות הינך צודק. המג"א כנראה מבין שהאיסור לקרוא בספרי מלחמות הוא כשקורא מתוך רצון ללמוד על הנושא (שהוא חסר תועלת לחלוטין) ולא כדי להתענג מעצם הקריאה. (יש לטעון וכי למה ירצה האדם לקרוא על נושא שאין בו תועלת וגם לא נהנה ממנו? ויש לחלק בין התענגות ומנוחה לסיפוק סקרנות או רצון להרבות ידע).

ג.ד. אכן הסתפקתי בזה, אך הטעם שלא ברירא לי כולי האי הוא משום שהתוס' תמהו על ההיתר לקוראם בחול משום מושב לצים, ותמוה טובא לומר שיאסרו לשום אדם לקרוא ידיעות על העולם שאין בה תועלת ממשית ומעשית כחכמת הטבע והרפואה. ולכן מסתבר שכוונתם דווקא על סיפורי הבלים שאין בהם תועלת, שבזה הוא מעסיק את מחשבתו בדברים בטלים, וגם זה אינו אסור אלא בקביעות ולא באקראי למנוחה בעלמא, וכדלהלן. אמנם רוב הידיעות בעניני העולם יש בהם תועלת, משום שכך האדם לומד יותר על העולם ועל הקורה בו, והגם שבידיעה מסויימת קשה לראות תועלת מסויימת מ"מ בסך הכללי ברור שזה מחכים את האדם (וניתן לראות זאת על אנשים שאינם יודעים הרבה על מה שמתרחש מעבר לד' אמותיהם, שעפ"י רוב אופן מחשבתם מצומצם מאד למה שהם מכירים ותו לא, ואכמ"ל). וגם בעניני פוליטיקה שלומד מזה תחבולות בני אדם וערמתם. ועדיין, לא כל ניתוח פוליטי של לצים אלו ואחרים יש בו תועלת, ויש מהם שבאמת דומים לסיפורי מלחמות בעלמא. וצ"ע בגדר המדוייק.
אמנם בכללות נראה שרוב הכתבות המופיעות במגזינים והעיתונים החרדיים יש בהם תועלת, עכ"פ אני מרגיש שקיבלתי מהם תועלת מרובה בתחומים שונים, ולכן מסתבר לענ"ד שברוב המאמרים והכתבות אין חשש, ורק על החלקים הפוליטיים והדומה להם (כעניני ספורט ושירה שאינם מצויים בעיתונים חרדיים) יש לדון.


ואגב אעתיק לשונו של המור וקציעה על אתר: "וכתבו התוס' דאותן מלחמות הכתובות בלשון לע"ז נראה לר"י דאסור לעיין בהם... לא לבד בשבת אלא גם בחול בקבע ודאי אסורים בכל גוונא, משום שיחת חולין ודברים בטלים, ואינן מותרין אלא באקראי ודרך עראי, או בבית הכסא ובמקום שאסור להרהר בד"ת... ואסורה הקריאה בהם בקביעות כנ"ל, אלא לעתות הטיול כדחליש ליבא מגירסא וביומי דפגרי בהו רבנן כדי ללמוד מתוכו לשון כסי וצח, גם כדי שלא להיות הת"ח ערום מידיעה בקורות הימים ושינויי הזמנים, למען ידע להשיב שואלו דבר ולא יהא נחשב פתי וסכל בעניני העולם, אף לפעמים יש בו נפקותא לענין ספורי דברי הימים השייכים אל אומתנו ללמוד מאלה על אלה, או יצא ממנו למוד עצה ותבונה בעסקי עולם הנצרכים לנו ג"כ".
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אמנם רוב הידיעות בעניני העולם יש בהם תועלת, משום שכך האדם לומד יותר על העולם ועל הקורה בו, והגם שבידיעה מסויימת קשה לראות תועלת מסויימת מ"מ בסך הכללי ברור שזה מחכים את האדם (וניתן לראות זאת על אנשים שאינם יודעים הרבה על מה שמתרחש מעבר לד' אמותיהם, שעפ"י רוב אופן מחשבתם מצומצם מאד למה שהם מכירים ותו לא, ואכמ"ל)

לכאורה קשה לבנות על סברא זו
שאם כן כל ידיעות שהם, גם הבלים ממש מפתחות את האדם והופכות אותו למשופשף יותר כידוע.
ואם כן מהו ספרי מלחמות שיש לאסור?
ולכן נראה לי שלא הותר אלא ספרי חכמה ממש ולא דברים שערכם באופן עקיף.
 
חלק עליון תַחתִית