נצחו אראלים את המצוקים: הגרא"ד אויערבאך זצוק"ל

nls

משתמש ותיק
ברוך דיין האמת
אבידה נוראה
מי יתן לנו תמורתו
רק לראות את השושלת שהעמיד הגרשז"א, פשוט מפעים
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
עמדתי פעם בשנות בחרותי והתבוננתי בו בעת פסוקי דזמרה בשחרית של שבת.
זה היה מעמד שכולו השתוקקות ודבקות נפלאה
 

אמת ויציב

משתמש רשום
בבא בוטא אמר:
זך הרעיון אמר:
בבא בוטא אמר:
אם לא קשה, אשמח לקבל דוגמאות

דוגמא קטנה,
בנוסח ביטול חמץ אומרים דביערתיה ודלא ביערתיה, והתקשה הגאון זצ"ל מה שייך לבטל מה שכבר התבער, ותי' די"ל דהולך על חמץ שנמצא תחת המפולת.
יישר כח.
הדבר ידוע מהמהרש"ם בדעת תורה, וכן מטו משמו של הגאון רבי רפאל ברלין זצ"ל (חמיו של הגר"ח מבריסק).

חמיו של הגר"ח מבריסק הוא הגאון רבי רפאל שפירא
 

בשלמא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הרב אברהם דוב אוירבך זצ"ל, נקרא על שם ראש שלשלת משפחת אוירבך, הרב אברהם דוב אוירבך, חתנו של בעל ה'תולדות יעקב יוסף', שהיה מחותנו של הבעל שם טוב.
זקנו, אבי רחי"ל נקרא כך.
וע"ש נקרא גם דודו בעל האמרי אברהם בנו של רחי"ל 
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
הכהן אמר:
גם ל'בת עין' קראו ר' אברהם דב אוירבך
לא ידוע על קשר קרוב בין המשפחות.
באופן כללי משפחת אויערבאך עתיקת יומין ומסועפת מאוד.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אצל חסידי סלונים בטבריה, הוא היה דמות מוערכת מאוד, עוד בשנותיו הצעירות לפני 50 60 שנה.
בשר בשרה של הקהילה.

ספר עבודת פנים מעוטר בהסכמתו הנלהבת שם הוא כותב שזכה להתבשם שנים רבות מזיו אורו. עבודת פנים.PNG
 
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
שמעתי מהגר"ד מן, שהפליג בגדלותו, יותר מאחרים שנתפרסמו ממנו, אלא  שהוא קבר את עצמו בטבריה.

יש מליצה שאמר,
שאחיו מרן הגר"ש זי"ע כשהיה עולה לפקוד את ציוני התנאים בגליל, הוא גם היה עולה לפקוד את ציון אחיו הצעיר שנקבר בטבריה...........
 

nls

משתמש ותיק
רז סודך אמר:
image.png
מכתב שכתב אודות פרשיית הגט מצפת.

מעניין לעניין באותו עניין, שמעתי פעם מידיד שלומד חושן משפט ואבן העזר שבזמן השערורייה הנ"ל, רצה שמועה (שלטענת ידידי הינה מבוססת) שהגאון גיסו של הנפטר צידד בעד הדיינים שזיכו את הגט, האם מישהו יודע על הדבר אם הוא אמת?
 
אמונת אומן אמר:
עמדתי פעם. בבחרותי והתבוננתי בובעת פסוקי דזמרה בשחרית של שבת.
זה היה מעמד שכולו השתוקקות ודבקות נפלאה
אכן גם אני זוכר את זה כדבר מרוממם ומופלא
וכן הדלקת נרות חנוכה הייתה מיוחדת
היה מאיר פנים ומתייחס כסבא לנכדים 
זכור לי מספר פעמים בילדותי שבחנני על מה שלמדתי

עוד מעניין שלמרות שהשתייך לפלג הירושלמי ישנם רבים מהציבור הדת"ל הרגישו קרבה אליו
ועיי"ש https://hm-news.co.il/186775/
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כשהיה נמצא תקופות בירושלים היה מתפלל בביהמ''ד של בעלזא בספסלים האחוריים...
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם משה אמר:
שמועה שמעתי שהרב אוירבאך עצמו לא היה אוכל את העופות שבכשרותו, נכון הדבר?
לעיל הובא בשמו כך:
עפר ואפר אמר:
על כשרות- הכשרות שלנו היא מהודרת לגמרי (העדה החרדית סומכים על המשגיחים שלנו) יש רשימה של טרפות בודקים שני דברים את הריאות ואת צומת הגידין צריך שכל הגידין (18) יהיו שלמים עוברים עוף עוף (המומחים רואים מבחוץ אבל לא סומכים ע"ז אלא בודקים כ"א בעצמו)
אלא שאני לא יודע אם לסמוך על זה (בפרט אחרי שיעיין שם למי אמר את זה)
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
מאוצה"ח מהרב "נוטר הכרמים"
פורים דמוקפין ב"טבור הארץ"

רשמים אחדים מצילא דמהימנותא

אמש יום פורים דמוקפין (המשולש) השתוקקתי מאוד לנסוע מירונה לשפוך שיח בקברו של רשב"י שזה זמן רב לא זכיתי לכך. כבר זמן מה לפני השעה היעודה – בשעה תשע ורבע בבוקר - להגעת האוטובוס עמדתי בתחנה הסמוכה לביתי והמתנתי לבואו. אחר ציפיה ארוכה הגיע האוטובוס מלא ברובו. הנהג סירב לפתוח לי את הדלת למרות שהייתי בודד בתחנה. האוטובוס היה תקוע בפקק, ומשכך היתה לי האפשרות להתחנן ולנסות לשכנעו בתנועות ידים וכו', אך הלה אטם את אזנו משמוע ולא פתח. מאוכזב ומעט מתוסכל, בשל הידיעה כי האוטובוס הבא לא ייצא מבני ברק לפני השעה 11 בבוקר, וכדי להשיג בו מקום אצטרך לנסוע לתחנה הראשונה, עליתי על אוטובוס פנימי שהביא אותי לצומת כביש גהה, וגמרתי בלבי שאתקדם צפונה.

הגיע האוטובוס לטבריה, עליתי עליו מתוך מחשבה כי זו תחנה בדרך למירון. תוך כדי הנסיעה עלה בדעתי שאם אני כבר בטבריה, אקפוץ לביקור קצר במעונו של המרא דאתרא, אחיו של מו"ר, להבחל"ח, הגאון הגדול רבי אברהם דב שליט"א. ירדתי ברחוב 'טבור הארץ' השקט והרגוע (היפוכו של השם) שלא ניכר בו מאומה מרושמו של יום, ומצאתי מיד את ביתו של הרב שליט"א.

בעבר, פקדתי את הבית לביקורים קצרים למשך רגעים ספורים. כעת דפקתי ומצאתי את המשפחה בהכנות לקראת סעודת פורים דמוקפין. החתן ידידי הרב הגאון רבי אריה פישר והבת הרבנית הצדקנית שתחי', המנהלת הידועה של הבית ספר והגנים במקום, הציעו לי ברוב נדיבותם להמתין ולהצטרף לסעודה.

'בדרך נחני אלוקים', זכיתי לשהות כשעתיים תמימות ולחסות בצילו של המרא דאתרא שליט"א, כפי שנודע לי אח"כ היתה זו שעת רצון נדירה, הרב שליט"א שפע כנחל העולה על גדותיו ומשקה סביבותיו. זכיתי לחוות רגעי דביקות. הרב מתרפק אל יוצרו, "טוב להודות לד'".

הוא מוסיף בשירה, "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה, חון יחון כי יבחון", וגילו ברעדה. זָ֮כַ֤ר חַסְדּ֨וֹ׀ וֶֽאֱֽמוּנָתוֹ֘ לְבֵ֪ית יִשְׂרָ֫אֵ֥ל רָא֥וּ כָל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ אֵ֗ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ. ניגונים עתיקי יומין, כאשר מסייעים על ידו בני המשפחה.

הרב רתוק לכסא הגלגלים, שבוי במגבלות הגוף המשותק בחלקו, אך פניו בוהקות באצילות, ומתוך תוכו בוקע האור המתוק והבהיר של הנשמה. אמרותיו שנונים ומבריקים מלאי חיות דקדושה וטעם זקנים, שיחת ת"ח אמיתי, שר התורה, שמכל הגה ותנועה ניתן לסחוט כל כך הרבה חכמה ו'שימושה של תורה'. דברי תורה מענינא דיומא בלולים במעשים נפלאים.

הרב בספרו את המעשים, "נפשו יצאה בדברו', הוא ממשש את הדברים, מחייך בחדוה או פורץ בבכי מדי פעם. כשאתה שומע, אתה נשאב למחוזות אחרים.

'וענוה גדולה מכולם'. הרב שליט"א שר בדביקות "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך", העזתי ושאלתי, האי 'כל' מאי אתא לרבויי. השיב בהתבטלות גמורה, אני. מה אני ומה חיי, איני מסוגל ללמוד, לחדש, וכו'. הוא משתמט מלברך.

ההנהגה הזאת מזכירה את הביטויים המפחידים של אחיו הגדול מו"ר הגר"ש זצוק"ל בשנותיו האחרונות. הענוה הנוראה הזאת שגורמת לך להתבייש ולהיכלם, מה יענו איזובי הקיר?

הרב שליט"א נאחז בזכות אבותיו ומזכיר את היארצייט הקרב ובא של אביו הגדול, ואף מתנחם בגדלותם העצומה של בניו שיחיו, ומתחיל לשיר 'אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור'.

--------

הרב השמיע דברים נפלאים מענינא דיומא, פתח בפסוק (אסתר ו, יג): וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו.

'אם מזרע' לשון ספק, וכי לא ידעו כי מרדכי הינו איש יהודי, כנזכר בדברי המן עצמו.

אלא הכוונה היא אם הכלי מלחמה של מרדכי הוא 'מזרע היהודים', בכוחם של תשב"ר – בהבל פיהם שאין בהם חטא, כפי שאכן נעשה ע"י מרדכי [כדאיתא במדרש (אסת"ר ד, ט): לאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם [כ"ב] אלף תינוקות השליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה את מרדכי, והיו אמותיהם מביאות להם לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ולא תמותו ברעב, מיד היו מניחין ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות] אזי בודאי לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו.

איתא במדרש (תנחומא ויגש ב): בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל אמר להן תקבלו תורתי, א"ל הן, א"ל תנו לי ערב שתקיימו אותה... אמרו לו בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.

הילדים הקטנים הינם ערבים בעד קבלת התורה, כי הילדים לומדים את דברי התורה בתמימות גמורה, בלי לשאול קושיות, כך היא דרכה של תורה. הינם שומעים את הריגת הבל, את מכירת יוסף, ואינם שואלים שאלות. האדמו,ר ר' יואל מסטמאר אמר שבהיותו ילד קרא בחומש הרבה פעמים על מכירת יוסף ולא הרהר מאומה, ויהי אך קרא ב'צאנה וראנה' בכה תמרורים על מכירת יוסף המסכן.... דברי התורה מתקבלים אצל הילדים באמיתתן בלא שום התחכמות.

הקב"ה אמר לבני עשו ששאלו מה כתיב בה, לא תרצח, שהתקשו לקבל עליהם ולא אמר להם כבד את אביך, ואיתא ע"ז במדרש שכך עשה הקב"ה בכוונה תחילה, ואין זה תרגיל בעלמא, אלא עצם הדבר שבני עשו שאלו "מה כתיב בה" זה הפסול הכי גדול מלקבל תורה.

וגדר הדברים בהקדם הביאור במה שכתוב בתורה (שמות יז, ח) וילחם עם ישראל ברפידים', ואיתא במכילתא ובגמ' בכורות (ה, ב) אין רפידים אלא רפיון ידים שרפו ידיהם מן התורה, ולכאורה דבר זה צ"ב, שהרי ענין זה היה עדיין לפני מתן תורה ומה שייך רפיון ידים. ועוד מה המכוון ברפו ידיהם דווקא, מה שייך תורה לידים.

ונראה לבאר שעיקר צורת קבלת התורה הוא בנעשה ונשמע שהמשמעות היא שלא מקבלים תורה ע"י שמיעת והבנת השכל, אלא אדרבה בביטול השכל, בתמימות, "אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם" (שבת פח, ב עובדא דרבא והצדוקי), וזה נקרא קבלה ביד שמקבלים ביד מה שהקב"ה נותן מבלי להבין.

ועיקר כח עמלק הוא ע,י זריעת ספק, עמלק בגימט' ספק, וזה הביאור שרפו ידיהם מן התורה, לאבד את התמימות ולהרהר ולחקור בשכל.

וזה היה המלחמה 'כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל', והיו ידיו אמונה עד בוא השמש. וזוהי מעלת התינוקות, לימוד בתמימות. [ראה הרחבת הדברים בספר פתחי אברהם פורים מאמר ב: כל הפושט יד נותנים לו].

--------

פתח הרב וסיפר: בשבוע שעבר התפרסמה מודעה קטנה בעיתון המודיע בעמוד הראשון על אשת אברך שזקוקה לטיפולי שיניים דחופים בסך חמש עשרה אלף שקלים, ולרש אין כל. חשבתי, הרי זה נורא ואיום, כאבי שיניים, לאשה בודאי אין יום ולא לילה, איך אפשר לעמוד מנגד, ביקשתי שיתקשרו ותרמתי שלשת אלפים שקלים. לאחר מכן חזר אלי אותו האברך וסיפר כמשיח לפי תומו, ביום ראשון (ט' אדר) עליתי להר המנוחות לפקוד את קברו של ר' שמואל ביום היארצייט, ראיתי שכמה קברים ליד הקבר של ר' שלמה זלמן, אמרתי לעצמי אבקש גם מר' שלמה זלמן על הצרות שלי, לא העליתי בדעתי שהוא ישלח את הבן שלו לעזור לי. התרגש הרב ובכה, "אמרתי לו אם הייתי יודע שאבא שלח אותך, הייתי נותן הכל".

שאלתי את הרב על רבו הרב אברמסקי זצוק"ל, דיבר אליו בערגה באשד של מעשים, אצטט מן הזכרון, ובערך.

נתמניתי כאן לרב בטבריה על מקום חותני זצ"ל בהיותי צעיר בן עשרים ושנים בלבד. הרב הפתיע אותי וביקר אותי, לא היה אז מכשיר טלפון ולא הודיע על בואו קודם לכן. דיבר על כך שצריך למסור שיעור מחר, היה זה במסכת אותה למדתי ממנו בישיבה. הזכרתי את השיעור שנמסר באותה הסוגיא. הרב חזר על אותו השיעור בשמי, כך סיפר לי אחי ר' עזריאל שלמד אז בישיבה כבחור.

הרב אברמסקי באותה הזדמנות פקד את קברו של רבי עקיבא, ואמר ברגשה, איזו חצופה את האדמה שבלעת אל קרבך את גופו הטהור של רבי עקיבא. לאחר מכן הרב נרתע מעוצמת הדברים ותהה עליהם, אמרתי לו שכדברים האלה יש בזוה"ק על האדמה שנקבר בה רבי שמעון בר יוחאי.

הרב אברמסקי סיפר שבימי היותו ברוסיא כיהן כראש ישיבה בליובוויטש. הרבי רש"ב בא לבקר בישיבה ואמר לו, בגלל שאתה מצליח מאוד, אני מפטר אותך, אתה גורם שלא ילמדו כאן תניא. אמר הרב, לא הקפדתי עליו, כי אני נוברדוקער. הסבא מנוברדוק פיטר את ר' אלתר סטוצינער אביו של ר' חיים שמואלביץ משום שהיה מדבר עם הבחורים בלימוד לאחר השיעור על חשבון סדרי המוסר וה'בורסה' של מוסר שהיה שם.

כשנדפס האמונה ובטחון מהחזו"א עם הביקורת על המוסר, הרב אברמסקי אמר שאם יש מקום שמשפיעים יראת שמים, אדרבה, וזה לא הזמן להוציא ביקורת.

כשהיה בלונדון היה בוחן את החזנים, היה מפחד שיבואו רפורמים או כאלו. שאל פעם חזן, מה הפשט, 'ובכן תן פחדך'. השיב החזן, אומרים לרבש"ע, תן את הפחד שלך, אבל 'בחן'.

הרב אברמסקי היה בעל אמונה פשוטה ומוחשית. פעם נסעתי אתו מירושלים לבני ברק, בסוף הדרך אמר: כתוב (תהילים קכה): יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים סָבִ֪יב לָ֥הּ וַ֭ד' סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם, כשם שאנו רואים את ירושלים מוקפת בהרים, כך בדיוק ד' סביב לעמו. כך חי ונשם כל פסוק. כשהגיע לכותל אמר: כתוב (תהילים כח, ב) שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנָשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל־דְּבִ֥יר קָדְשֶֽׁךָ.

הבן של הרב אברמסקי, ר' מנחם, סיפר לי, בעת זקנותו, ביום הכיפורים, אחרי שהשתחווה 'כורעים', בא להקימו מן הרצפה וראה שבכה הרבה, אף שלא היה רגיל בבכי. שאלו על כך, ונענה, אני נותן הכשר על מצות, אני מתפלל ובוכה שלא תצא תקלה תחת ידי.

הרב שך היה ראש ישיבה בקרלין. הבחורים רצו לנסוע לרבי לחג השבועות. הנסיעה אז היה סיפור של חודש, שבועיים הלוך ושבועיים חזור והחג באמצע. הרב שך התנגד שיסעו, ביטול תורה. אבל הבחורים בכל זאת נסעו. כשחזרו שאל אותם הרב שך, מה שמעו מהרבי. השיבו שהרבי שאל, כתוב במעמד הר סיני (שמות כ, טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת, וכי מה בכך שימותו, מיתת נשיקה כזאת מחמת דיבור הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו, מה טוב מזה. השיב הרבי, הם הבינו שלקבל תורה חשוב יותר מזה, והתורה נמצאת כאן ולא בשמים. אמר הרב שך, בשביל זה היה שווה לנסוע.

אני שמעתי את ר' איסר זלמן קצת, בסוף ימיו, כבר היה עם ניירות, אחרי שנפגע מן הפגז. היה בחור שלמד ב'מרכז הרב', ר' יעקב משה שורקין, הוא למד בראדין אצל הח"ח, וקיבל את אשרת העליה ממרכז. הוא הגיע לעץ חיים לשמוע את השיעור מהגרא"ז. רא"ז הבחין בו ושאלו לשמו ולמקומו. כששמע, אמר לו, אל תבוא לכאן, יש לך להתיירא מפני הקפידא של ר' יעקב משה חרל"פ.

את ר' יעקב משה מאוד כיבדו בבריסק. הרב זצ"ל רצה לדעת את המנהגים של מהרי"ל דיסקין. בירושלים היה קשה לברר, כל אחד היה לו את המנהג של עצמו. רי"מ ידע. הרב שאל אותו עד היכן המהרי"ל התקרב בכותל, הוא שמע כמה גירסאות כמה מטרים מהכותל הוא עמד. אמר רי"מ, אני יגיד לרב את האמת, הוא לא היה מעולם בכותל, היה עולה להרב הצופים וקורע משם על המקדש.

ר' גדליה רבינוביץ הגיע מחוץ לארץ לביקור בארץ והסתובב אצל כל הגדולים, והכי התפעל מר' יעקב משה.

הסבא שלך ר' יעקב אריאלי עשה שבע ברכות בביתו בבני ברק לאחי ר' יענק'ל שהתחתן עם משפחת שטרנבוך. ר' גדליה היה שם. היה פה מפיק מרגליות. הוא פנה לאבא באמצע הדרשה ואמר לו, אצל מנוח נאמר (שופטים יג, יז) וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ ד' מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥א דְבָרְךָ֖ וְכִבַּדְנֽוּךָ, השם זה המהות והאישיות של האדם, ר' שלמה זלמן – מה שמך.

ר' גדליה בא אל החזו"א להתייעץ על ניתוח מסובך שהיה צריך לעבור בכתף, והיו חילוקי דעות אם לעשות. לאחר מכן דיבר עמו בלימוד בעניני קדשים. החזו"א התפעל מאוד, ואמר לו היכן המקום, העביר את היד ואמר, לא לעשות כלום, והכל עבר.

המלמד הכי משובח ב'עץ חיים' היה ר' חיים מן. יום אחד נסעתי באוטובוס והתיישב לידי ר' אלעזר בריזל מקרלין. הוא אומר לי, אני למדתי עם האבא אצל ר' חיים מן. יום אחד ר' חיים קורא לי בצד ואומר לי, אלעזר, אתה חריף מח, אני רק מקשה קושיא, לפני שאני גומר להרצות את הקושיא כבר יש לך שלשה תירוצים, אתה לא תצא גדול בישראל, שלמה זלמן אויערבאך יגדל, הוא שומע את הקושיא חושב עליה ומהפך בה ואח"כ משיב, ככה צומחים.

אבא היה מתאונן מאוד על כך שמכבדים אותו והוא מפורסם והיה אומר, מה רע בלהיות ר' חיים ישעיה אקער, ת"ח צנוע בבתי נייטין שיושב ולומד ומחדש.

אבא התחתן בפורים המשולש, ובסעודת הנישואין דיבר למה אין בכך משום אין מערבין שמחה בשמחה, ותורף הדברים היה שבחג עירוב השמחה בשמחה הוא כי השמחה צריכה להיות בחג דייקא, ושמחת בחגך ולא באשתך, ואילו בפורים ימי משתה ושמחה כתיב, העיקר ששמח ולא חשוב מחמת מה שמח. וקילסו מאוד את הדרשה, וא' הרבנים התאונן שאין זה פורים תורה, זה תורת אמת.

אבא לא השתכר בפורים וגם גינה את המשתכרים ואמר שלא לזו הכוונה, והשכרות כפשוטה מיועדת רק לגדולי עולם.

סבתא צביה ע"ה אשת הגרחי"ל סיפרה לי כי היא היתה יתומיה ואחיה הרבנים הגאונים לבית פראג שידכוה עם זקני הגרחי"ל. היא ראתה דבר מוזר, שרחי"ל בלומדו כל השולחן התמלא ספרים בתוך מחצית השעה, הדבר לא מצא חן בעיניה, אחיה היו לומדים מתוך ספר אחד ברציפות, היא התאוננה בפניהם, זה 'סידרתם' לי כי אני יתומה.

זה מעט מן המעט, על קצה המזלג, ממה שדליתי ונחרט בזכרוני, ויותר מן הכתוב כאן כפל כפליים נאמר, הן בדברי תורה והן ב'ועלהו לא יבול', ולא יהיו אלא כדוגמא בעלמא לשעה יפה של קורת רוח בעולם הזה, ויהיה חלקנו עמהם ובמחיצתם בזה ובבא.
 
סיפור דומה למה שסיפרו מהגר"ש הוא שפעם הגיע הגרד"צ קרלינשטיין לקברי צדיקים בצפון ונכנס לבן דודו הגרא"ד זצ"ל לביקור ושאלו מה עושה בטבריה והשיבו שהגיע לקברע צדיקים וענה בחריפותו שפה יש עוד צדיק שקבור
 

תלמיד אחד

משתמש רגיל
חמיו היה גאון מחשובי הרבנים.
נולד בטבריה ואחרי נישואיו היה תקופה בארה"ב.
ר' משה קליערס ביקש לפני פטירתו שיביאו את הגרא"ז להיות הרב אחריו.
יש מכתב מהטשיבינער רב שבנוגע לשאלות חמורות בהנהגה יש להתייעץ גם עם רבנים מחוץ למועצת גדוה"ת, ומנה כמה, וביניהם את הגרא"ז ורנר.
למעשה הוא היה עוד לפני קום המדינה חבר מועצת, ועזב בגלל עניין פרטי.
הסיבה שהגרא"ז לא היה הרב הרשמי בטבריה, ייתכן מאוד שבגלל הקנאות של קהילתו - חסידי סלונים בראשות ר' מוטל סלונימר מטבריה.
למרות שהוא עצמו לא נהג בקנאות חיצונית, והיה מיודד ומקושר עם כל החוגים.
כשהציעו את הרבנות לר' רפאל קוק הוא חשש ממחלוקת בגלל מעמדו של הגרא"ז כרב אצל רבים בעיר, והתייעץ עם החזו"א, והחזו"א אמר לו שמי שמפחד ממחלוקת לא ייכשל בה.
וכשהגיע, הגרא"ז שיתף איתו פעולה בענייני העיר, והיו משוחחים הרבה יחד.
היה אדם שחשב שהגרא"ז צריך להילחם על רבנותו, והוא התחמק ממנו. ופעם בא להגרא"ז הביתה, ובדיוק היה שם הגר"ר קוק, ודנו יחד בענייני הציבור,
וכשראה הגרא"ז את האדם אמר לו, בטח באת להתייעץ בענייני ציבור, הנה שנינו יחד נדון בדבר..., ובזה גמר את הסיפור.
ראה בהקדמת הספר של ר' רפאל קוק.
כמו"כ היה הגרא"ז מכניס אורחים גדול, ויש עובדות מפליאות בזה.
וכבר הביאו את המעשה עם הדגים בחתונה.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
לעצמו נברא אמר:
רבינו הגאבד זצוקל.docx
(5.96 MiB) הורד 6 פעמים
מרנא שליט"א ג' שעות לפני התקדש חג הפסח [תשפ"א]
מוכר את החמץ אצל הגאב"ד, בעבור ידידינו ר' שי סילם - תחנת דלק "באר מרים"
לצידו בקבוק יין שהביא למנה לכבוד הגאב"ד זצוק"ל [מתוך הקונטרס]
מה הפשט?
מכירת חמץ אחר חצות היום?
 

בשלמא

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
לעצמו נברא אמר:
רבינו הגאבד זצוקל.docx
(5.96 MiB) הורד 6 פעמים
מרנא שליט"א ג' שעות לפני התקדש חג הפסח [תשפ"א]
מוכר את החמץ אצל הגאב"ד, בעבור ידידינו ר' שי סילם - תחנת דלק "באר מרים"
לצידו בקבוק יין שהביא למנה לכבוד הגאב"ד זצוק"ל [מתוך הקונטרס]
מה הפשט?
מכירת חמץ אחר חצות היום?
ערב שבת. פסח שחל במוצ"ש
 
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
nls אמר:
רז סודך אמר:
image.png
מכתב שכתב אודות פרשיית הגט מצפת.

מעניין לעניין באותו עניין, שמעתי פעם מידיד שלומד חושן משפט ואבן העזר שבזמן השערורייה הנ"ל, רצה שמועה (שלטענת ידידי הינה מבוססת) שהגאון גיסו של הנפטר צידד בעד הדיינים שזיכו את הגט, האם מישהו יודע על הדבר אם הוא אמת?
אכמ"ל למעשה לא הסכים על ידם כלל
ודאי לא למעשה
ואף כתב הסכמה למתנגדים

[מכיר מקרוב אך אולי איני מדייק].


הצג קובץ מצורף HebrewBooksOrg_64475_page_46.pdf
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
בבא בוטא אמר:
יהודי אמר:
ובכתביו רואים הברקות מיוחדות ממש פעמים רבות.
אם לא קשה, אשמח לקבל דוגמאות
שמעתי פעם בשמו (נדפס כמדו') דהנה בהגש"פ הבן הרשע אומר 'מה העבודה הזאת לכם' ואמרו בהגדה לכם ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל, לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. והקשו רבים וגם טובים דהלא הבן החכם גם כן אומר 'מה העדות ... אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם' ואם כן גם הוא הוציא עצמו מן הכלל. ונאמרו בזה תירוצים רבים.
והגאון המנוח הגרא"ד זללה"ה אמר בגאונותו שהדברים פשוטים ואין כאן התחלת קושיא. כי הפסוק של הבן הרשע 'מה העבודה הזאת לכם' כתוב בחומש שמות (יב,כו) ואם כן הלא הבן עצמו גם כן היה במצרים ואם כן מדוע הוא אומר 'לכם' על כרחיך שהוציא עצמו מן הכלל - וכפר בעיקר. מה שאין כן הפסוק של הבן החכם 'מה העדות.. אשר ציוה.. אתכם' כתוב בחומש דברים (ו,כ) ובחומש דברים הוא כבר לסוף מ' שנה שמתו כל הדור שיצאו ממצרים ואם כן הבן ששואל שם הוא לא היה במצרים ועל כן הוא אומר 'אתכם' ודפח"ח!!!
 

לבי במערב

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
מה הפשט?
מכירת חמץ אחר חצות היום?
מאוצה"ח:
יוסף חיים אוהב ציון אמר:
מה שנכון נכון אמר:
מהקובץ דלעיל: "מרנא שליט"א ג' שעות לפני התקדש חג הפסח [תשפ"א] מוכר את החמץ אצל הגאב"ד". מה פירוש?
 תגובת אחי: המילה ג' טעות כמובן וצ"ל כמה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
נבהל להשיב אמר:
מה הפשט?
מכירת חמץ אחר חצות היום?
מאוצה"ח:
יוסף חיים אוהב ציון אמר:
מה שנכון נכון אמר:
מהקובץ דלעיל: "מרנא שליט"א ג' שעות לפני התקדש חג הפסח [תשפ"א] מוכר את החמץ אצל הגאב"ד". מה פירוש?
 תגובת אחי: המילה ג' טעות כמובן וצ"ל כמה.
לא שת ליבו למאי דאמרינן לעיל.
 
 
חלק עליון תַחתִית