קדושת ותכלית ימי חול המועד

סבא

משתמש ותיק
כתב הסדר היום וז"ל
הימים שבין א' של פסח ליום אחרון נקראין חול המועד והטעם מפני שהן חול לגבי א' וז' אבל לגבי שאר ימים מועד איקרו ולכן אין לאדם לעסוק בשום מלאכה לא גדול' ולא קטנ' ולא התירו כי אם דבר האבד ושיהי' נקל לעשות. ולא יאמר אדם כיון שאיני יכול לעשות בהם מלאכה אוכל ואשתה ואטייל ואשמח בהם כי אין זה כוונת הי"ט והמועדים, חלילה להאמין זה, והפתאים והסכלים לבם נוטה לסכלות זה, אבל האמת לא ניתנו י"ט לישראל אלא כדי שיהיו פנויים מעסקם ומלאכתם ויעסקו בתורה ובלי טרדה ובלי מחשבה, [highlight=yellow]והם ימי רצון ומוצלחים בלמודם[/highlight], לכן אין לאדם לאבד אותו במאכל ומשתה ושינה וטיול אלא כל א' יעמוד במקומו המיוחד לו ויעסוק במה שחננו האל י"ו בעלי מקרא במקרא בעלי משנה במשנה בעלי גמרא בגמרא, ולא מפני זה תענה נפשו אלא יאכל דברים טובים ומוטעמים וישתה כראוי לו ויישן מעט אם בר הכי הוא, והרי כל זה עונג לגופו, ואח"כ שאר היום יענג נפשו העגומה אשר היא יושבת כשבויה בגלות ואין מי שיחוש לה ולתועלתה, כי כולם פונים לתאות היצה"ר הגוף הנגוף, כי רבים אשר אתו מאשר אתה כי היא יחידה וגלמודה דורש אין לה אשריו ואשרי חלקו למי שנגע יראת אלהים בלבו לדרוש אליה ולבקש עליה לסמוך אותה שלא תפול ביד מבקשי רעתה, וזה כל האדם, וכל אלו הימים יש בהם תוספת קדושה ויש קרבן מוסף לכל יום וצריך כל אדם ליזהר בו כנ"ל גם יש בהם תוספת גברא בקריאת התורה ומתוך ענינים אלו נראה שיש בהם קדושה. ו[highlight=yellow]אין השכל נותן שניתנה הקדושה בימים לאכול ולשתות ולנהוג בהם מנהג חול[/highlight] [highlight=yellow]והמתנהג בהם במנהג הזה בשגעון ינהג[/highlight] ועתיד ליתן את הדין ומחלל קדושת הימים ומעלתם אבל הענין כאשר כתבתי והחכם עיניו בראשו לשקול כל הענינים כאשר כתבתי כמה פעמים:
 

יצחק

משתמש ותיק
צריך להצמד להלכה, חציו לה' וחציו לכם, חציו לה' בהתמסרות מוחלטת כדאי ללכת לבית הכנסת בבוקר עם דבר מאכל לארוחת בוקר ולחזור אחרי חצי היום, הלימוד יהיה רציני כמו כל השנה ולא בקריאת עלונים או עיסוק בנושאים "מענינים", ואח"כ חציו לכם כפשוטו שמחה ותענוג אכילה ושתיה ובלי חשש שאולי יש בזה הפסד לקדושת המועד.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
וראו מה שמוסיף על הסדר היום, היוסף אומץ-
[ATTACH type="full" alt="יוסף אומץ חול המועד.
jpg"]0[/ATTACH]
מעניין ששם הוזכר שצריך כוס אחד או שניים לפחות של יין!
 

קבצים מצורפים

  • יוסף אומץ חול המועד.jpg
    יוסף אומץ חול המועד.jpg
    171.6 KB · צפיות: 99

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
צריך להצמד להלכה, חציו לה' וחציו לכם, חציו לה' בהתמסרות מוחלטת כדאי ללכת לבית הכנסת בבוקר עם דבר מאכל לארוחת בוקר ולחזור אחרי חצי היום, הלימוד יהיה רציני כמו כל השנה ולא בקריאת עלונים או עיסוק בנושאים "מענינים", ואח"כ חציו לכם כפשוטו שמחה ותענוג אכילה ושתיה ובלי חשש שאולי יש בזה הפסד לקדושת המועד.
תרשה לי לשאול שאלת עם הארץ, אתה כותב כדבר פשוט שדינא דחציו לה' וחציו לכם נוהג אף בחוה"מ, מנין לך זאת?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ז"ל הפלא יועץ ערך חול המועד
וכן יזהר להרבות קצת באכילה ושתיה להבדיל בין הקודש ובין החול, ולא יאבד עצמו לדעת, וידוע מה שאמרו חז"ל לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה, וידוע מה שפירשו הקדמונים בפסוק כי אקח מועד אני מישרים אשפוט שאותם אנשים שיש להם טענה שאינם יכולים לעסוק בתורה מחמת הטרדה של הפרנסה, חול המועד טופח על פניהם ומחייבם גם על זמן טרדתם, כי חוה"מ הוא עד ממהר שאין הטרדה גורמת, אבל אם הוא לומד תורה בחוה"מ ובכל עת פנוי לו, בא בשכרו גם על הזמן שהיה טרוד בעניני פרנסתו כאילו היה עוסק בתורה, והאיש הירא את ה' חרדה ילבש כל ימיו ויזהר מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. [highlight=yellow]וביותר יפחד ויירא בחוה"מ, שהם ימי הדין,[/highlight] שבפסח נידונים על התבואה, [highlight=yellow]ובחג הסוכות נידונים על המים וגמר דין בהושענא רבה[/highlight] והפנקס פתוח לדונו על פי מעשיו וראוי לאזור חיל להוסיף מצוה אחת יתירה ודי בזה למי שיש לו לב
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
וז"ל החינוך מצוה שכ"ג
ואסרו לכל אדם שלא יכוין מלאכתו במועד, כלומר שיניח מלאכתו לדעת קודם המועד בענין שיעשה אותה במועד מפני שהוא פנוי, כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד [highlight=yellow]כי אם לשמוח לפני יי, רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר[/highlight], הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעתי פעם שהמעשה רוקח אומר שלעתיד לבוא גם חוה"מ יהיה יו"ט ולכן נקרא "מועד קטן".
האם מישהו יודע מקור לזה?
 

יצחק

משתמש ותיק
סבא אמר:
יצחק אמר:
צריך להצמד להלכה, חציו לה' וחציו לכם, חציו לה' בהתמסרות מוחלטת כדאי ללכת לבית הכנסת בבוקר עם דבר מאכל לארוחת בוקר ולחזור אחרי חצי היום, הלימוד יהיה רציני כמו כל השנה ולא בקריאת עלונים או עיסוק בנושאים "מענינים", ואח"כ חציו לכם כפשוטו שמחה ותענוג אכילה ושתיה ובלי חשש שאולי יש בזה הפסד לקדושת המועד.
תרשה לי לשאול שאלת עם הארץ, אתה כותב כדבר פשוט שדינא דחציו לה' וחציו לכם נוהג אף בחוה"מ, מנין לך זאת?
זכור לי כדין פשוט והרי מקיימים בו שלמי שמחה וכעת בדקתי לפו"ר ומצאתי בלשון הר"מ פ"ו הלכה כ"ב מבואר בהדיא שחוה"מ חייב בשמחה, והנה בגמ' מבואר "הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם" הרי בהדיא שגם בזמן שאין איסור מלאכה נאמר הדין "חציו", כך צורת החגיגה אצל ישראל חציו לה' חציו לכם.
 

החסיד

משתמש רגיל
כתב הצפנת פענח [לבעהמ"ח תולדות יעקב יוסף] וז"ל
רבי יהודא אומר בשבת מחזירין כנ"ל. וביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין. והענין, דאיתא בש"ס בפסחים דף ס"ח ע"ב: ר' אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא אוכל ושותה או יושב ושונה, רבי יהושוע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתי' וחציו לבית המדרש, ואמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) [עצרת] לה' אלדיך, וכתוב אחד אומר (במדבר כט, לה) עצרת תהי' לכם, רבי אליעזר אומר או כולו לה' או כולו לכם, ורבי יהושוע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. והוא תמוה שהם ב' הפכים, כי עסק הגוף הוא אכילה ושתי', ועסק התורה ועבודת ה' הוא ברוחני, והם ב' הפכים, ואיך אמר או אוכל ושותה או יושב ושונה. ועוד איך מקיים ב' פסוקים הנ"ל דסתרי אהדדי.
ונראה לי, דכתבתי לעיל כי על ידי אכילה ושתי' בגשמי יוכל הגשמי לדבק ברוחני כו', יעו"ש. ובזה יובן דלא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושוע הנ"ל, אלא מר מפרש דברי חבירו,[highlight=yellow] כי על ידי אוכל ושותה יוכל להיות יושב ושונה התורה בשמחה ודביקות בו יתברך[/highlight], וזהו ממש דברי רבי יהושע חלקהו חציו כו', ולשון או כמו (שמות כא, לו) או נודע כי שור נגח הוא, דפירש רש"י כו', יעו"ש.
ובזה יובן וביום טוב מוסיפים, תוספת קדושה בענין הדביקות לדבק רוחניותיו בו יתברך, וכי תימא הא החומר מעכב הדביקות וכנ"ל, ומשני במועד מחליפין, על דרך (ישעיה מ, לא) וקווי ה' יחליפו כח, ו[highlight=yellow]זהו שנקרא חול המועד כי על ידי אכילה ושתי' ששייך לגוף, שנקרא חול, ניתוסף קדושה במועד, שנזכה לדביקותו יתברך[/highlight], והבן.
 

החסיד

משתמש רגיל
כתב הבני יששכר [ניסן מאמר י"א] וזלה"ק
א) למאן דס"ל דמלאכת חול המועד אסורה מדאורייתא רק שנמסר הדבר לחכמים אשר הם יפרשו איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת, ומהראוי להתבונן בזה איזה טעם, נ"ל שמובן הדבר על פי מה שאמר הרב הק' המפורסם בישראל כק"ש מוה' פינחס מקארעץ זצלה"ה, באשר ידוע שלכל הענינים והנבראים ומיני המדריגות מחולקים במעלה אשר הם בעולם יש אמצעי ביניהם, כמו בין דומם לצומח (אלמוג הוא דומם וצומח), בין צומח לחי (כסף חי), בין חי למדבר (אדני השדה), וכן בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה קרי וכתיב (כל הענינים האלה הוא הכל להתוודע ולהגלות אל אחד בראן יוצר אחד יצרן [ע"ח שער מ"ב פ"א מ"ב]), כן הוא בקדושת הזמן, [highlight=yellow]בין קדש לחול הוא חולו של מועד[/highlight] עכ"ד בקצת תוספת ביאור, ומעתה תבין כיון שחולו של מועד ממוצע בין קדש לחול, על כן נרמז עיקר איסור המלאכה בתורה ונמסר הדבר לבני אדם, הבן הדבר, ועוד יתבאר אי"ה.
 

יצחק

משתמש ותיק
החסיד אמר:
כתב הבני יששכר [ניסן מאמר י"א] וזלה"ק
א) למאן דס"ל דמלאכת חול המועד אסורה מדאורייתא רק שנמסר הדבר לחכמים אשר הם יפרשו איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת, ומהראוי להתבונן בזה איזה טעם, נ"ל שמובן הדבר על פי מה שאמר הרב הק' המפורסם בישראל כק"ש מוה' פינחס מקארעץ זצלה"ה, באשר ידוע שלכל הענינים והנבראים ומיני המדריגות מחולקים במעלה אשר הם בעולם יש אמצעי ביניהם, כמו בין דומם לצומח (אלמוג הוא דומם וצומח), בין צומח לחי (כסף חי), בין חי למדבר (אדני השדה), וכן בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה קרי וכתיב (כל הענינים האלה הוא הכל להתוודע ולהגלות אל אחד בראן יוצר אחד יצרן [ע"ח שער מ"ב פ"א מ"ב]), כן הוא בקדושת הזמן, [highlight=yellow]בין קדש לחול הוא חולו של מועד[/highlight] [highlight=yellow]עכ"ד[/highlight] בקצת תוספת ביאור, ו[highlight=yellow]מעתה תבין[/highlight]כיון שחולו של מועד ממוצע בין קדש לחול, על כן נרמז עיקר איסור המלאכה בתורה ונמסר הדבר לבני אדם, הבן הדבר, ועוד יתבאר אי"ה.
האם הרעיון שהאיסור נמסר לחכמים בגלל שחוה"מ הוא ממוצע זה רעיון של הבני יששכר או של הרב @החסיד (כתבת באמצע את המילים [highlight=yellow]עכ"ד[/highlight])
 

החסיד

משתמש רגיל
יצחק אמר:
החסיד אמר:
כתב הבני יששכר [ניסן מאמר י"א] וזלה"ק
א) למאן דס"ל דמלאכת חול המועד אסורה מדאורייתא רק שנמסר הדבר לחכמים אשר הם יפרשו איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת, ומהראוי להתבונן בזה איזה טעם, נ"ל שמובן הדבר על פי מה שאמר הרב הק' המפורסם בישראל כק"ש מוה' פינחס מקארעץ זצלה"ה, באשר ידוע שלכל הענינים והנבראים ומיני המדריגות מחולקים במעלה אשר הם בעולם יש אמצעי ביניהם, כמו בין דומם לצומח (אלמוג הוא דומם וצומח), בין צומח לחי (כסף חי), בין חי למדבר (אדני השדה), וכן בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה קרי וכתיב (כל הענינים האלה הוא הכל להתוודע ולהגלות אל אחד בראן יוצר אחד יצרן [ע"ח שער מ"ב פ"א מ"ב]), כן הוא בקדושת הזמן, [highlight=yellow]בין קדש לחול הוא חולו של מועד[/highlight] [highlight=yellow]עכ"ד[/highlight] בקצת תוספת ביאור, ו[highlight=yellow]מעתה תבין[/highlight]כיון שחולו של מועד ממוצע בין קדש לחול, על כן נרמז עיקר איסור המלאכה בתורה ונמסר הדבר לבני אדם, הבן הדבר, ועוד יתבאר אי"ה.
האם הרעיון שהאיסור נמסר לחכמים בגלל שחוה"מ הוא ממוצע זה רעיון של הבני יששכר או של הרב @החסיד (כתבת באמצע את המילים [highlight=yellow]עכ"ד[/highlight])
זה הכל מדברי הבני יששכר, והוא אומר עכ"ד על דברי רבי פנחס מקוריץ, ולפי דבריו בונה הבני יששכר את ההסבר מדוע ניתן הדבר לחכמים.
 

החסיד

משתמש רגיל
לקראת שבת קודש, כדאי לדעת שהאמרי אמת זצוק"ל היה חוזר בכל שבת חול המועד כמעט על כך שדרגת שבת חול המועד גבוהה עד מאוד,
ואעתיק לשונו באחת הפעמים-
מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי ששת ימים תעשה מלאכה וגו' שבת היא לה' בכל מושבותיכם (ויקרא כג ב - ג), איתא בגמרא (קידושין לז ב) מושב דכתב רחמנא גבי שבת למה לי, איצטריך סד"א הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תיבעי קידוש כי מועדות, קמ"ל. והקשה המהרי"ט (צפנת פענח אמור דרוש השני) הלא שבת כבר כתובה במקום אחר, ולמה נכתבה כאן בפרשת מועדות עד שנצרך לכתוב מושבותיכם, אולם- זה קאי על שבת שביו"ט, [highlight=yellow]שבת חול המועד, שהיא שבת יותר גבוהה[/highlight], שבת היא לה' בכל מושבותיכם היינו שאיפוא שיהודי נמצא יכול הוא להחזיק עצמו בשבת, שבת היא לה' בכל מושבותיכם זו היא בחינה גבוהה כענין שכתוב (שמות י כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, איתא בזוה"ק אמור (צד א) שיו"ט הוא שושבינא לשבת, הפירוש הוא שיו"ט מסייע שנגיע אל השבת עכ"ל.
 

יוסי יעבץ

משתמש ותיק
יצחק אמר:
סבא אמר:
יצחק אמר:
צריך להצמד להלכה, חציו לה' וחציו לכם, חציו לה' בהתמסרות מוחלטת כדאי ללכת לבית הכנסת בבוקר עם דבר מאכל לארוחת בוקר ולחזור אחרי חצי היום, הלימוד יהיה רציני כמו כל השנה ולא בקריאת עלונים או עיסוק בנושאים "מענינים", ואח"כ חציו לכם כפשוטו שמחה ותענוג אכילה ושתיה ובלי חשש שאולי יש בזה הפסד לקדושת המועד.
תרשה לי לשאול שאלת עם הארץ, אתה כותב כדבר פשוט שדינא דחציו לה' וחציו לכם נוהג אף בחוה"מ, מנין לך זאת?
זכור לי כדין פשוט והרי מקיימים בו שלמי שמחה וכעת בדקתי לפו"ר ומצאתי בלשון הר"מ פ"ו הלכה כ"ב מבואר בהדיא שחוה"מ חייב בשמחה, והנה בגמ' מבואר "הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם" הרי בהדיא שגם בזמן שאין איסור מלאכה נאמר הדין "חציו", כך צורת החגיגה אצל ישראל חציו לה' חציו לכם.
זה שער הציון מפורש שדן בזה.
 

יוסי יעבץ

משתמש ותיק
שער הציון סימן תקל ס"ק ד מ"א בשם תניא וכן איתא במכילתא פ' בא בהדיא כוותיה [הובא בביאורי מהרש"ה שעל התניא] אלא דמה שכתב התניא כשאר יו"ט השמטתי דלענ"ד אין להחמיר כ"כ בזה דהרמב"ם בפ"ז מהלכות יו"ט הביא ג"כ דחוה"מ נקרא מקרא קודש ואעפ"כ בפ"ו מהלכות יו"ט שהעתיק שם בדין ט"ז חיוב כיבוד ועונג מטעם מקרא קודש לא העתיקו רק לענין יו"ט ולא לענין חוה"מ דשם לא העתיק רק מצוה דשמחה ש"מ דס"ל דלענין חוה"מ אין להחמיר בזה וע"כ צריך לומר דאף דחוה"מ נקרא ג"כ מקרא קודש מ"מ כיון דלענין מלאכה מן התורה מותר בחוה"מ ועכ"פ בדבר האבד מותר לכו"ע הרי דאין קדושתו חמור כמו יו"ט ולכן גם לענין כיבוד אין לדמותו ליו"ט וזהו נראה דעת הרמב"ם ומה דמשמע מהמכילתא הנ"ל דצריך לכבדו באכילה ושתיה וכסות נקיה י"ל דהיינו לכבדו יותר מימות החול בכל זה אבל אינו מחוייב לדמותו לגמרי בזה ליו"ט דממקרא קודש שלו ילפינן בחגיגה י"ח לחד תנא דאסור מלאכה בחוה"מ ואפ"ה מקילינן ביה בדבר האבד הרי דמקרא קודש שלו קיל ממקרא קודש דיו"ט ותדע עוד דהרי לענין אכילה ביו"ט מחוייב לאכול פת דוקא [ומטעם זה פסקינן לעיל בסימן קפ"ח דמחוייב לחזור אם לא הזכיר מעין המאורע ביעלה ויבא] ובחוה"מ אין מחויב לאכול פת הרי אף דצריך לכבדו באכילה אין חיובו גדול כ"כ וכן ה"ה לענין מלאכה דמותר בו דבר האבד וע"כ נראה דאף לענין כסות נקיה אין מחוייב כיו"ט עצמו רק יותר מימי החול [וכן בסימן תרס"ד סק"ג במ"א משמע לכאורה דבחוה"מ לבד הו"ר אין המנהג ללבוש בגדי שבת ומהרי"ל דעבד לנפשיה הוא דעבד ומ"מ יותר מימי החול בודאי צריך כל אדם לנהוג וכנ"ל] ועיין לעיל בסימן תקכ"ט במ"ב סקט"ז שהעתקתי מהגר"ז דלענין כיבוד ועונג אין חייב בחוה"מ דלא נאמר בהן מקרא קודש והנה עצם דין זה מוכח מהרמב"ם כמו שכתבנו אכן מה שכתב דלא נאמר בהן מקרא קודש צ"ע דהרי הרמב"ם עצמו בפ"ז סובר דמקרא קודש קאי גם על חוה"מ וכן הוא ג"כ מנהגינו בתפילת מוסף בחוה"מ שאומרים מקרא קודש זכר ליציאת מצרים וכן הוא דעת האחרונים לעיל בסימן ת"צ ס"ג וצ"ע. ודעת המ"א בסימן זה כהתניא ובפרט שכן מבואר במכילתא וכנ"ל אלא דחיובו בכל זה קיל מיו"ט וכמו שכתבנו ואפשר דגם הגר"ז מודה לזה:

משנה ברורה סימן תקכט סעיף קטן טז במועד: עיין ברמב"ם פ"ו מהלכות יו"ט דגם חוה"מ הוא בכלל מועד לענין שמחה (יח) אבל לענין כבוד ועונג אין חייב בחוה"מ דלא נאמר בהן מקרא קודש:
 
חלק עליון תַחתִית