האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית

שליחה על ידי גל גל » 02 אוקטובר 2018, 21:55

בס''ד

פרשת בראשית: האם אפשר להבדיל על קפה

פתיחה

בפרשת השבוע, מובא החטא של אדם הראשון. עוד לפני שחטא אדם הראשון אומר הירושלמי שהיה אור של ששת ימי בראשית מאיר את העולם. גם לאחר שחטא האדם, המשיך האור להאיר בעולם עוד עשרים וארבע שעות, שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה בשבת, סך הכל שלושים ושש שעות.

במוצאי השבת, התחיל העולם להחשיך, וסבר אדם הראשון, שהעולם עומד לקראת כליה בעקבות חטאו. באותה שעה נתן הקב''ה בינה לאדם ליצור את האש, ומשום כך אנו מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת, וכך מופיע בבראשית רבה (יא, ב):

''אמר רבי לוי, באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפים, והקישם זה לזה, ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני, ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר, לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''

בעקבות כך נעסוק בדיני הבדלה, האם היא מדאורייתא או מדרבנן, והאם אפשר להבדיל על בירה או קפה.

דאורייתא או דרבנן

האם יש חובה להבדיל מדאורייתא או מדרבנן?

א. הגמרא במסכת שבועות (יח ע''ב) אומרת, שכל המבדיל על היין במוצאי שבתות זוכה לבנים זכרים, ולומדת דין זה מהפסוק 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור'. בפשטות משמע שמדובר באסמכתא בעלמא, אבל המגיד משנה (כט, א) הביא משם מקור לכך, שהבדלה היא מדאורייתא. החינוך (מצווה לא) לעומת זאת למד, שהמקור להבדלה הוא מהפסוק 'זכור את יום השבת' וכך כותב הרמב''ם (כט, א):

''מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר (שמות כ, ח) 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.''

ב. הרא''ש בתשובה (כלל יא, ג) הביא בשם רבינו תם, שחיוב הבדלה הוא רק מדרבנן, וכך פסקו להלכה גם הריטב''א (פסחים קו ע''א ד''ה זכרהו) הסמ''ק (סי' רפג), שבולי הלקט (סי' קל), וכך הביא הבית יוסף (או''ח רצו) בשם הארחות חיים. הם סוברים, שכאשר שהפסוק שהביאה הגמרא ללמוד את חובת הבדלה, הוא באסמכתא בעלמא, ולא מקור מן התורה להבדיל.

נפקא מינה בין השיטות תהיה, במקרה שבו אדם מסופק אם הוא הבדיל. במידה וחיוב הבדלה מן התורה, ספק דאורייתא לחומרא, וצריך להבדיל שוב מספק (ויש לדון אם חייבים לברך גם על הנר וכו', ואכמ''ל). במידה ומדובר בחיוב דרבנן, ספק דרבנן לקולא.

נפקא מינה נוספת. לדעת הפוסקים שסוברים שהבדלה מדאורייתא והוקשה לקידוש, בוודאי שגם נשים יכולות להבדיל. גם רוב הראשונים שנקטו שהבדלה מדרבנן, סוברים שנשים יכולות להבדיל, מכיוון שחכמים תקנו, שהן חייבות בכך. דעה חריגה, היא דעת הארחות חיים, שסובר שנשים פטורות מקידוש, כי זאת מצוות עשה שהזמן גרמא.
השולחן ערוך פסק שלא כדעת האורחות חיים, ולפי שיטתו אין בעיה שנשים יזמנו, אבל הרמ''א חשש לדעתו, ולכן כתב שעדיף שגברים יבדילו לנשים. האחרונים תמהו על הרמ''א, שהרי גם אם הבדלה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, לדעת האשכנזים נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (כפי שהבאנו בדף לסוכות), ולכן פסקו הב''ח והמגן אברהם, שנשים יכולות להבדיל.

הזכרת יציאת מצרים בהבדלה

המנחת חינוך (מצווה לא) הקשה, מדוע לא מזכירים יציאת מצרים בהבדלה? אם היינו אומרים, שחובת ההבדלה נלמדת מהפסוק 'להבדיל בין הקודש ובין החול', אז אין קושיה, כי לא כתוב שצריך להזכיר יציאת מצרים במקרה זה. אך אם לומדים כמו הרמב''ם, שחובת הבדלה מהפסוק 'זכור', אז כמו שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש בלילה, כך צריך להזכיר בהבדלה!

הרב פרנק (הר צבי או''ח קנז) סבר, שמכיוון שמזכירים יציאת מצרים בערבית של מוצאי שבת, אין צורך להזכיר שוב יציאת מצרים בהבדלה (בדומה לדברי המגן אברהם לעניין קידוש בערב שבת). הגרש''ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה נח, הע' יח) סבר, שיש חובה פעם אחת בשבת להזכיר יציאת מצרים, ומכיוון שכבר הזכירו יציאת מצרים בקידוש הלילה, אין צורך להזכיר שוב בהבדלה.

הזכרה בחונן הדעת

עוד לפני שניגע בדיני הבדלה על הכוס, יש לדון בהבדלה שבתפילה. הגמרא במסכת ברכות (לג ע''א) אומרת, שבתחילה היו מבדילים רק בתפילה, לאחר מכן שהעשירו, תקנו שיבדילו על הכוס, לאחר שנהיו בחזרה עניים, חזרו ותקנו להבדיל בתפילה. איזה הבדלה היא העיקרית, בתפילה או על הכוס? נחלקו בכך הראשונים:

א. הרשב''א (ד''ה ומה) כתב, שאחרי שתיקנו חזרה להבדיל בתפילה, היא ההבדלה העיקרית, וגם אם יעשירו בחזרה, לא יעקרו אותה יותר חזרה, וכן הובא בשטה מקובצת (ד''ה הבדלה) בשם הרס''ג. הריטב''א (ד''ה כוס) כתב, שמכיוון שבהתחלה תיקנו להגיד את ההבדלה בתפילה, מוכח שהיא העיקרית.

ב. המכתם (ד''ה טעם) טען, שהבדלה על הכוס היא העיקר, וההבדלה בתפילה טפילה לה. הראיה שלו היא מכך שהגמרא אומרת, שברגע שהעשירו, אז מיד תיקנו להגיד את ההבדלה על הכוס וכבר לא בתפילה, מוכח שהיא העיקרית.

במידה ואדם ששכח להגיד 'חונן הדעת' בתפילה, ואכל לפני שהוא הבדיל על הכוס, פסק השולחן ערוך (או''ח רצד), שהוא חייב להתפלל שוב. במידה והוא עשה מלאכה, כתב הרשב''א, שהוא צריך להתפלל שוב, אבל לא נפסק כמותו להלכה.

חימר מדינה

הגמרא במסכת פסחים (קז ע''א), מביאה שכאשר אמימר הגיע למקום מסויים, והביאו לו משקה שאינו יין להבדיל עליו, בפעם הראשונה הוא סירב לקדש עליו, והתעקש לקדש דווקא על יין. כאשר הוא הגיע לשם פעם נוספת, ושוב הביאו לו את אותו משקה, הוא הסכים לקדש עליו. מה השתנה? הגמרא אומרת, שהוא הבין שמכך שהביאו לו פעמיים את אותו משקה, כנראה שדרך המקום לשתות משקה זה בקביעות, ולכן המשקה נחשב 'שכר מדינה', ובלשון הגמרא:

''זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין (= הגיע למקום), ולא הוה לן חמרא (= ולא היה שם יין). אייתינא ליה שיכרא - ולא אבדיל. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא (= למחר השיגו לו יין), ואבדיל. לשנה תו איקלע לאתרין (= שנה הבאה הגיע לשם שוב), לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא (= הביאו לו שכר ולא יין). אמר: אי הכי (נראה שהמשקה הזה) חמר מדינה הוא. והבדיל עליו.''
מה מוגדר כחימר מדינה

אם כן עולה מדברי הגמרא, שכאשר מקום מסויים שותה משקה באופן קבוע, המשקה נקרא חימר מדינה, ומותר להבדיל עליו. הגמרא לא אומרת בפירוש מה מוגדר כשיכר מדינה, אמנם כל הראשונים מסכימים, שמים לא יכולים להיחשב כשיכר מדינה, כי הם לא מספיק חשובים, ובלשון הרשב''ם (ד''ה חמר מדינה) ''אבל מים לא איקרו חמר מדינה ואין מבדילין על המים''. בפשטות, גם סודה לא יכולה לשמש כשיכר מדינה, כי אין בה חשיבות כמו במים (ובאגרות משה כתב, שמכיוון שלא מכבדים בה אורחים, אין דינה כשיכר).

מה בכל זאת מוגדר כשיכר מדינה שאפשר להבדיל עליו?

א. רבינו חננאל כותב (פסחים קז ע''א), שחמר מדינה הוא ''יין (אין הכוונה יין ממש, אלא סוג משקה) ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו'', וכן מופיע בדברי הרשב''ם (ד''ה חמר מדינה). לפי שיטתם עולה, שאין היום כמעט מצב של חמר מדינה, מכיוון שבעקבות ריבוי המשקאות, אי אפשר לומר שיש משקה שרק אותו שותים, ואין זולתו.

ב. הטור (או''ח רעב), הקל יותר, וכתב שבמידה ואין יין שגדל במרחק יום אחד מהעיר, אז המשקה שנוהגים לשתות באותו העיר, נחשב שיכר מדינה. הב''ח (או''ח קפב, א) ביאר, שאפילו אם יש במכולת שבאותו מקום יין, עדיין זה נחשב מקום שאין בו יין, אלא צריך שדווקא יגדלו יין באותו מקום, בשביל שהמשקה הנפוץ באותו מקום, לא ייקרא שיכר מדינה, וכן כתב המגן אברהם (שם).

ג. הגדרה נוספת מופיעה בדברי שולחן ערוך הרב (רעב, י) בעקבות הרמב''ם, ששיכר מדינה מוגדר משקה, שדרך רוב בני העיר לשתות אותו באופן קבוע , וכך למשל כותב הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות (ד, עז):

''כתב הרמב"ם (הלכות שבת כט, יז) מדינה שרוב יינה שכר מבדילין עליו. ונראה לעניות דעתי, דדוקא בזמן חז"ל דשתו יין או שכר לפני הסעודה, בתוך הסעודה ולאחר הסעודה וזהו דרך שתייתן, ולכן רק יין היה חשוב, אבל בזמננו השתיה הקבועה היא כוס קפה או תה וזה כמו יין בזמנם דמיקרי חמר מדינה לרמב"ם, ואין רגילין בכל סעודה בשכר - בירה כביין, ואם כן עדיף להבדיל על כוס תה או קפה.''

נפקא מינה נוספת בין השיטות תהא, במקום שיש יין בעיר, ואדם בכל זאת רוצה להבדיל על שיכר מדינה. לדעת הרשב''ם יהיו חייבים להבדיל על היין, ואילו לדעת הרמב''ם, יהיה מותר להבדיל על השיכר.

הבדלה על קפה

לעיל ראינו את דבריו של הרב שטרנבוך, שנקט כדבר פשוט שאפשר להבדיל על קפה ותה, אך למעשה דין זה תלוי במחלוקת אחרונים. יש שהבינו מלשון השולחן ערוך, שמותר להבדיל על קפה, משום שהשולחן ערוך (רצו, ב) כותב שמבדילים על הכל חוץ ממים, משמע שחלב וכדומה – מותר. כך למשל הבינו הציץ אליעזר (ח, טז) והרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי או''ח ב, מ), וכן התיר בשעת הדחק האגרות משה (או''ח ב, עה).

אמנם, חלק מהפוסקים סברו, שאין כוונת השולחן ערוך לומר, שמותר להבדיל על חלב, אלא שאפילו במקום שבו מים הם המשקה העיקרי, אפילו הכי אסור להבדיל עליהם. לכן לפי שיטתם, אפשר לקדש רק על משקאות שיש בהם אלכוהול - בירה וכדומה. כך פסק בשו''ת הלכות קטנות (סי' ט) וכך כתב הרב עובדיה (יחוה דעת ב, לח):

''בסיכום: העיקר להלכה ולמעשה שמי שאי אפשר לו לשתות יין, או שאין לו יין ולא שכר, אינו רשאי להבדיל על חלב או על תה או על קפה, או על מיץ הדרים, או טמפו וכיוצא בזה, שכל אלה אינם נחשבים כחמר מדינה... והמבדיל על תה או קפה וכיוצא בהם, הרי הוא מכניס עצמו בחשש איסור ברכה לבטלה, ושומע לנו ישכון בטח.''

למעשה, לכתחילה עדיף לקדש על יין (או מיץ ענבים), כדי לצאת ידי חובת כולם. במידה ואין בנמצא או שאדם לא אוהב יין, עדיף לקדש על משקה שיש בו שיכר, כמו בירה. אם אין גם בירה, אפשר לסמוך על הפוסקים שסוברים, שאפשר להבדיל על קפה או חלב (אלא אם כן אדם הולך תמיד בשיטת הרב עובדיה, שאז אין לו לקדש על קפה).

ערכים:



משה בטיטו
הודעות: 47
הצטרף: 03 אוגוסט 2018, 09:05
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית

שליחה על ידי משה בטיטו » 03 אוקטובר 2018, 21:31

לכאורה לפי מי שמתיר הבדלה על קולה וכאלה, זה עדיף על בירה שפחות שותים...


יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1259
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 364 פעמים
קיבל תודה: 238 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית

שליחה על ידי יהודה1 » 04 אוקטובר 2018, 10:59

יישר כוח.
נראה לי שאומרים חֲמר מדינה בחטף פתח ולא חֵמר


יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1259
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 364 פעמים
קיבל תודה: 238 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית

שליחה על ידי יהודה1 » 04 אוקטובר 2018, 11:01

יש מחמירים גם במיץ ענבים או בגלל שהוא לא ברור שאינו מזוג בדברים אחרים חוץ ממים או בגלל שהוא לא יכול לההפך ליין גמור בניגוד ליין מגיתו של הגמרא שיכול עוד לתסוס. ולפי זה ייתכן שיהיה עדיף לשיטתם על קפה או בירה.


אלישיב בן דאואל
הודעות: 48
הצטרף: 20 יוני 2018, 16:32
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית

שליחה על ידי אלישיב בן דאואל » 05 אוקטובר 2018, 07:37

יהודה1 כתב:יש מחמירים גם במיץ ענבים או בגלל שהוא לא ברור שאינו מזוג בדברים אחרים חוץ ממים או בגלל שהוא לא יכול לההפך ליין גמור בניגוד ליין מגיתו של הגמרא שיכול עוד לתסוס. ולפי זה ייתכן שיהיה עדיף לשיטתם על קפה או בירה.
מיץ ענבים לא יכול לתסוס עוד?


יהודה1
משתמש ותיק
הודעות: 1259
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 364 פעמים
קיבל תודה: 238 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר להבדיל על קפה? פרשת בראשית

שליחה על ידי יהודה1 » 05 אוקטובר 2018, 09:22

המיץ ענבים הנמכר בחנויות לא יכול לתסוס, הוא מתקלקל.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: ayedavid, Bing [Bot] | 3 אורחים