נער הייתי וגם זקנתי, ועדיין לא הבנתי על דרך הפשט [כלומר לא עפ"י תורת הנסתר שאין לי בה שום מושג קלוש], איך מבארים את האגדות המייחסים "בחירה" לנבראים שלכאו' אינם אלא שלוחי קונם, ולא שייך בהם בחירה, ויש כמה מהם בפרשת בראשית, ואזכיר שניים.
א.בגמ' חולין ס:-
אגב, כל המשך דרשת חז"ל שהקב"ה ראה שלא מתיישבת דעתה ["היא פגועה" כביכול], וכו', כל זה צריך ביאור מאוד, וביארם בארוכה הגור אריה בפרשת פינחס [ואביא דבריו בתחילת הביאור, כי זה חשוב מאוד לעניין ההתייחסות לחז"ל וז"ל- ונחלקו דבריהם לחלוקים; כת אחת הם הדוברים על צדיקי יסודי תבל - וחכמי לב רחב כחול הים - עתק וגאוה ובוז, והם קלי עולם, ידמו בעצמם שהם חכמים, והם ריקנים מכל חכמה ומדע. הכת השני, שנותנת פירושים שונים, וחתרו דרך להשיב האניה ליבשה, ועדיין נשארו בנבכי ים, לא יוכלו לצאת הימנו, שהדברים אינם מקובלים על לב. לשני כתות אלו אני אשיב, אם קצרה דעתם מלרדת לעומק דברי חכמה, הלא לא רחוקה, ולא מעבר לים היא: עכ"ל]
ב. בבראשית רבה א ט
ובגור אריה שם כתב דהכוונה שלארץ יש חיסרון [חטא מלשון חיסרון] ולכן לא יכלה לקיים ציווי בוראה, וגם זה לא הבנתי הרי "הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד", אם הקב"ה ציוה כך מה מעכב בידו. [ועיין בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא שהסיע לגמרי הדברים אל כוונה אחרת, וכעי"ז גם בנחלת יעקב לנתיבות].
האם באמת לא שייך שהדיוטות כמוני יבינו את דברי חז"ל?
א.בגמ' חולין ס:-
והשאלה כמובן, אפילו אם נימא שללבנה יש דעה [או עכ"פ לכוח שממונה על הלבנה וכמו שכתב בשל"ה פרשת שמות וז"ל והנה רבותינו ז"ל דברו בחמה ולבנה התחתונים הנראות לנו, אבל רומזים לחמה ולבנה העליונים וגבוה מעל גבוה, כמבואר לחכמי המקובלים (עץ חיים שער מיעוט הירח פ"א). עוד נודע ונתפרסם בספריהם, עכ"ל.], ושייך שתטען טענות וכדו', אבל הרי אין לה "בחירה", שזה ניתן רק לבני אדם, ומה שייך להעניש אותה, ובשלמא באדם כה"ג מובן, שטענה כזו מתפרשת כרצון למעט את חבירו, וע"ז התגובה הנכונה היא- לך אתה ומעט את עצמך, אבל בשאר נבראים, הרי מה שעושים הוא מרצון ה', ולמעשה אינם אלא שבט ביד ה', ומה שייך "להעמידם על מקומם" [כמו שמפרש האלשיך כמ"פ שלכן הנעלבים ואינם עולבים דומים לשמש שגם היא לא הגיבה לטענת הירח, ולכן הקב"ה חש לעלבונה].רבי שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי, אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני, אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, זיל ליקרו צדיקי בשמיך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן, חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח
אגב, כל המשך דרשת חז"ל שהקב"ה ראה שלא מתיישבת דעתה ["היא פגועה" כביכול], וכו', כל זה צריך ביאור מאוד, וביארם בארוכה הגור אריה בפרשת פינחס [ואביא דבריו בתחילת הביאור, כי זה חשוב מאוד לעניין ההתייחסות לחז"ל וז"ל- ונחלקו דבריהם לחלוקים; כת אחת הם הדוברים על צדיקי יסודי תבל - וחכמי לב רחב כחול הים - עתק וגאוה ובוז, והם קלי עולם, ידמו בעצמם שהם חכמים, והם ריקנים מכל חכמה ומדע. הכת השני, שנותנת פירושים שונים, וחתרו דרך להשיב האניה ליבשה, ועדיין נשארו בנבכי ים, לא יוכלו לצאת הימנו, שהדברים אינם מקובלים על לב. לשני כתות אלו אני אשיב, אם קצרה דעתם מלרדת לעומק דברי חכמה, הלא לא רחוקה, ולא מעבר לים היא: עכ"ל]
ב. בבראשית רבה א ט
ושוב קשה כנ"ל, וכי יש לארץ בחירה, ועיין בדברי דוד לט"ז שכתב וז"ל והיא לא עשתה כן. יש לדקדק וכי הארץ יש לה יצר הרע לעבור על מצות ה'. ונראה שחטאה הארץ מצד השכל שלה דהיינו כח הארץ למעלה, שחשבה שהש"י אמר תחלה: עץ פרי, ואחר כך: עץ עושה פרי הוה תרי לישנא דסתרי אהדדי, וסברה הוא תפוס לשון אחרון כדקיימא לן בפרק המקבל לענין דיני ממונות, והאמת אינו כן ד'עושה פרי' צריך לגופיה דהיינו למינו דוקא. ואף על פי שהיה בטעות מ"מ שגגת תלמוד עולה זדון, וע"כ נפקד חטא שלה אח"כ: עכ"ל. ועדיין קשה דגם השכל שלה למעלה אינו לכאו' בר בחירה.ולמה נתקללה, ר"י ב"ר (שמעון) [שלום] ור"פ, ר"י בר' (שמעון) [שלום] אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל, ר"פ אמר אף הוסיפה על הצווי סמכה לעשות רצון בוראה, עץ עושה פרי אפי' אילני סרק עשו פירות
ובגור אריה שם כתב דהכוונה שלארץ יש חיסרון [חטא מלשון חיסרון] ולכן לא יכלה לקיים ציווי בוראה, וגם זה לא הבנתי הרי "הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד", אם הקב"ה ציוה כך מה מעכב בידו. [ועיין בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא שהסיע לגמרי הדברים אל כוונה אחרת, וכעי"ז גם בנחלת יעקב לנתיבות].
האם באמת לא שייך שהדיוטות כמוני יבינו את דברי חז"ל?