וזה לשון האוה"ח הק' (בראשית א א):
א) נפתחו השמים ואראה מראות אלהים בורא קצות הארץ, ואתבונן במה שהורשיתי להתבונן בפתח דברי קודש, והעירותי ממזרחה של תורה, אומרו "בראשית" ששיעור התיבה היא סמוכה כמו שתאמר ראשית דבר, וכאן חסר הנסמך לה, ומי כאלהינו יודע דבר, הלא ממנו מוצא הדבר:
ב) אומרו בתחילת סדר הבריאה "השמים", ורבותינו ז"ל (חגיגה יב.) פירשו התיבה שהיא מורכבת מב' דברים אש ומים, ומעתה הרי זה ח"ו נותן יד לפושעים לומר כי זו היא התחלת הבריאה אבל המים והאש לא בראם ח"ו הבורא, אחר שהשמיענו הכתוב עצמו שתחילת הבריאה היא שמים ואם המים נבראו היה לו להקדים בריאתם וחז"ל נשמרו מב' הערות ופירשו ששיעור הכתוב היא על זה הדרך בראשית בריאת שמים וארץ היתה הארץ תהו וגו' לא שתחילת הבריאה היתה שמים וארץ דבריהם ז"ל לא הספיקו להסיר הטעות, כי לדבריהם למה לא הודיע הכתוב אחר כך בריאת מים ואש ועפר ורוח, והגם שאמר הכתוב יקוו המים וגו' ותראה היבשה, אינו בנשמע שנבראת, ויותר צודק המשמעות שמצויה היתה אלא שגזר עליה להגלות כשיקוו המים:
ג) יש לדקדק בכתוב אומרו "את" השמים "ואת" הארץ מה בא לרבות בב' אתין אלו.
אכן כוונת הכתוב הוא על זה הדרך, וקודם אעירה שחר המוצג אצלנו מגדולת הבורא מה גדלו מעשיו, כי האדון ברוך הוא יוכל דבר דיבור בלתי מושג בנבראים כאמרם ז"ל (מכילתא פרשת יתרו) בפירוש הכתוב (שמות כ א) וידבר אלהים את כל הדברים וגו', וזה לשונם דברים שאין הפה יכול לדבר, והוא, שאמר כל עשרת הדברות בדיבור אחד, ולא קדם דיבור לחבירו.
ובזה נבא אל הביאור, והוא כי האדון יתעלה שמו כל מה שברא בעולם שהם המקורות וכל אשר ישנן במציאות ושמים וארץ הכל כאשר לכל בראו ה' בדיבור אחד, וזה הוא אומרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, דקדק לומר שני אתין לרבות כל הנמצא בעולם, ולהיות שהנבראים הם רבים, כי מלבד העשרה דברים הניכרים ונראין לעין כל כמו שמנאום חז"ל (חגיגה יב) וזה לשונם עשרה דברים נבראו ביום אחד שמים וארץ אור חשך תהו בהו וכו' מים רוח ע"כ, מלבד אלו יש עוד בריות אחרים נעלמים ונבלעים בכוחות היסודות, יש מהם ניכרים באמצעות ההתכה, יש מהם באמצעות ההרכבה, יש מהם בהשתנות הזמנים, יש מהם בכח ההיולי, ורבו מלספור, אשר לזה כללם הבורא בב' פרטים גדולים ועצומים בשמים ובארץ והם הם הב' ריבויים שריבה באומרו את השמים ואת הארץ, ובמאמר אחד ברא הכל יתעלה שמו, ותמצא שאמרו ז"ל (מגילה כא:) בראשית מאמר הוא, כי בו השלימו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, הראשון שבכולן בו נברא הכל אלא שלא היה מסודר והיו כל הבריאות בנמצא אבל חסרו הסדר וסדרן הקב"ה דבר יום ביומו, ביום ראשון הכין והבדיל האור מן החשך וקנה החשך מקומו והאור מקומו, וביום ב' וכו':
והעד הנאמן לפירושינו זה מה שאמר הכתוב (להלן ב ג) כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, שאין משמעות לכתוב, ובמה שפירשנו יבא כמין חומר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא ביום הבריאה לעשות, פירוש לתקן בששת ימים כאומרו (שמות לא יז) כי ששת ימים עשה ה' וגו' פירוש תיקן, כי הבריאה ביום ראשון במאמר אחד נבראת אלא שהיה הכל חסר תיקון:
למה הדבר דומה, למי שרצה לבנות פלטרין וקודם מכין אבנים ועצים ועפר וצורכי הבנין במושלם ואחר כך יבנה בית, כן הבורא ברוך הוא ברא כל צורכי העולם בדיבור אחד והכינו, והיה הכל מונח גדוש בערבוביא ואחר כך התחיל לסדר דבר דבור על אופניו ועשה פעלו יתעלה שמו ותמצא שכשרצה לברא השמים אמר (פסוק ו) יהי רקיע בתוך המים, פירוש קבע לו מקום אבל הוא כבר נברא במאמר ראשון, וכן הארץ (פסוק ט) ותראה היבשה:
והאש שלא הזכיר ה' תיקונו כל עיקר, הוי יודע כי האש לא גילה ה' מקורה כגילוי השמים והארץ והמים, להיותה מקור חזק ויש ממנו כליון לעולם אם היה בנמצא כמים וארץ ואין העולם יכול להתקיים, לזה הניחו הקב"ה במקומו שנברא במאמר ראשון מובלע ברעפים, עד שהוצרך אדם לו והקיש ברעפים והוציא מהם אש שיעור המספיק לו, כאומרם ז"ל (פסחים נד) שעל כן אנו מברכין במוצאי שבת בורא מאורי האש גם בזה גילה ה' אופן הערבוב שהיו מעורבבין המקורות והיסודות בשעת בריאתם קודם שהכינם ה' כל אחד על משמרתו, כי אם לא היה דבר זה במציאות לא היתה דעת אנוש סובלת ידיעה איך יהיו מעורבים יחד מקורות ומה גם עפר ואש:
והן אמת שהיה יכול הבורא לכלול במאמר הראשון גם את הסדר, אלא לסיבות הרבה עשה כן, ואחד מהם גילו אותה רבותינו ז"ל (אבות פ"ה מ"א) באומרם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא ליפרע וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים וכו' ואל יקשה בעיניך אומרם ז"ל (שם) בעשרה מאמרות נברא העולם לשון בריאה, כי סוף כל סוף כל זמן שהיה חסר התיקון כאילו אין כאן בריאה, המשל אם הארץ לא היתה נגלית אין מקום לנבראים, וכמו כן שאר הבריאות שהיו מעורבבים כמו האור והחושך, אם כן כל שלא נתקן כאילו לא נברא לזה יתיחס גם כן להם הבריאה:
ואל יקשה בעיניך למה כתבה התורה עיקר הבריאה בדרך זה, ולא כתבה בפירוש ברא ה' המים והעפר והאש והרוח שבזה לא יהיה איש נבוב ילבב דע כי התורה תודיע ותשמיע כל נסתר, וחפץ ה' להודיע כח מעשיו לעמו והודיענו סדר הבריאה ואופנה, וכי הוא האל הגבור הנאזר בגבורה ברא בדיבור אחד כל יש וכל הווה, וחפץ ה' להודיע לידידיו כח מעשיו, ולא ימנע טוב זה בשביל השוטים הטועים:
ועוד יש טעם אחר שיחייב לדבר כסדר האמור, והוא שאם היה אומר הכתוב כסדר החפצים בו הסכלים והוא שיאמר כי ברא הארץ וברא מים וכו', היה בנשמע כי בראם כל אחד בפני עצמו ואחר האמת לא כן הוא, והלא ידעת כי לא יחפוץ ה' בדובר שקרים ולא יכון לנגד עיניו, ואיך יתחיל ראש דבריו ח"ו בדברים שלא כן הוא, לזה דיבר אמת אופן הבריאה, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם (הושע יד י), להודות ולגדל לבורא ב"ה ויאמרו לאלהים מה נורא מעשיך:
ודקדק לומר בראשית ולא אמר בראשונה, כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו) - והוא כי לפי מה שהקדמנו כי הכל ברא בדיבור אחד, דרך שם נשכיל כי מי שידבר כמה דברים בדיבור אחד גם בדיבור לא יצטרך להקדים אות לחברתה, ומעתה כשאמר ה' תיבת שמים לא קדמה שי"ן למ"ם ולא מ"ם ראשונה למ"ם אחרונה, וגם אותיות כל דבר ודבר לא קדמה התחלת התיבה לסופה, וגם בכל אות ואות אין לה קדם תחילתה לסופה:
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת, אלה הם הדברים אשר הודיענו ה' בתיבת בראשית פירוש הכל היא ראשית, כי לא היתה בבריאה חלק מאוחר אלא הכל הוא ראשית, והבן:
וטעם האדון אשר בחר לברוא בדרך זה, מלבד הטעם שאמרנו שרצה להודיע חלק מגבורותיו יתברך, עוד תמצא כי כשידבר יתברך בגבורות שהיא בחינה המתיחסת לשם אלהים מן השם הוא להיות הדברים נדברים כסדר זה, ותמצא שרמזו ז"ל בנועם דבריהם (מכות כד) וזה לשונם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ע"כ נתכוונו לומר במתק לשונם הדברים הנאמרים מבחינה זו שהוא "אלהים" המתיחסת לגבורה תדבר כדברים האלה הרבה דברים יחד, ולאו דוקא אנכי ולא יהיה אמר בדיבור אחד אלא כל העשרה דברים כאמור בדבריהם במקום אחר (מכילתא יתרו), אלא המושג אצלינו הוא ב' מהם, ועיין מה שאפרש בפרשת יתרו והנה בריאת מעשה בראשית נברא בשם "אלהים" דכתיב ברא אלהים, לסיבות הרבה, לזה דיבר כדרכו יתברך דברים עצומים ונוראים כמו שכתבנו. עכ"ל.