באשכול זה, אכתוב הערות שעלו במצודתי בעת לימודי בספר חפץ חיים.
וזה יצא ראשונה.
מַה שֶּׁנִּמְצָּא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנִי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁנִי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנִי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חבְרָא אִית לֵה, וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְּמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה לוֹמַר, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי.
כוונת הח"ח בדבריו אלו הוא, שמש"כ התוס' בב"ב דף לט ע"ב ד"ה לית, שמותר לספר לשון הרע אם מספרם בפני שלשה, זהו רק באבק לשון הרע, אבל לא בלשון הרע גמור. וזהו ע"פ התוס' בערכין דף טו ע"ב ד"ה כל מילתא. אך החפץ חיים הוסיף דזה רק אם אומר את דבריו באופן שלא יהיה מנכר מלשונו לשון גנאי. רק אז מותר לספר אבק לשון הרע בפני שלשה. אבל אם אומר את דבריו שלא באופן זה, אסור לספר אבק לשון הרע בפני שלשה.
ודבריו צ"ע, דאם כל ההיתר דאפי תלתא הוא רק אם אומר זאת באופן שלא נשמע מדבריו ענין הגנאי, א"כ לכאו' גם בפני אחד או שנים מותר לו לומר כן, דהרי אינו מתכוון כלל לגנות את חבירו, ולמה אמרו חכמים דכל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא - ומשמעות דבריהם הוא, דמילתא זו גופא, אם היא מיתאמרא באפי תרי או באפי חד, אית בה משום לישנא בישא, ודוקא בפני תלתא אין בה משום לישנא בישא. הלא בכה"ג שאין ניכר מלשונו ענין גנאי מותר בכל אופן. וצ"ע.
וזה יצא ראשונה.
- במ"ש הח"ח דההיתר לספר אבק לשון הרע בפני שלשה הוא רק באופן שלא יהיה ניכר מלשונו לשון גנאי -
כתב הח"ח בכלל ב סעיף ב:מַה שֶּׁנִּמְצָּא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנִי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁנִי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנִי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חבְרָא אִית לֵה, וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְּמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה לוֹמַר, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי.
כוונת הח"ח בדבריו אלו הוא, שמש"כ התוס' בב"ב דף לט ע"ב ד"ה לית, שמותר לספר לשון הרע אם מספרם בפני שלשה, זהו רק באבק לשון הרע, אבל לא בלשון הרע גמור. וזהו ע"פ התוס' בערכין דף טו ע"ב ד"ה כל מילתא. אך החפץ חיים הוסיף דזה רק אם אומר את דבריו באופן שלא יהיה מנכר מלשונו לשון גנאי. רק אז מותר לספר אבק לשון הרע בפני שלשה. אבל אם אומר את דבריו שלא באופן זה, אסור לספר אבק לשון הרע בפני שלשה.
ודבריו צ"ע, דאם כל ההיתר דאפי תלתא הוא רק אם אומר זאת באופן שלא נשמע מדבריו ענין הגנאי, א"כ לכאו' גם בפני אחד או שנים מותר לו לומר כן, דהרי אינו מתכוון כלל לגנות את חבירו, ולמה אמרו חכמים דכל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא - ומשמעות דבריהם הוא, דמילתא זו גופא, אם היא מיתאמרא באפי תרי או באפי חד, אית בה משום לישנא בישא, ודוקא בפני תלתא אין בה משום לישנא בישא. הלא בכה"ג שאין ניכר מלשונו ענין גנאי מותר בכל אופן. וצ"ע.