ההושענות שאנו אומרים היום, הוא כדרך שהיו אומרים אנא ה' הושיעה נא במקדש (ארחות חיים לולב סי' לג: כלבו סי' עב). יש מהגאונים שכתבו שלאחר שמפטירים - שקורים בתורה - אומרים תהלה לדוד ועומד שליח צבור ולולבו בידו והצבור סביבות התיבה ואומר הושיעה נא והם אומרים הושיעה נא ואחר כך אומר אני והוא הושיעה נא ועונים כן, ומחזירים ספר תורה למקומו ואחר תפלת מוסף מקיפים, ואומרים שוב הושענא והושיעה נא וכן הושענא והצליחה נא ודברי שבח מענינו של כל יום ויום, והם עונים תבנה ציון ברנה והעלנו לתוכה בשמחה (רי"ץ גיאת בשם רב סעדיה גאון עמ' קטו, אבל בסידור רס"ג לא הזכיר הושענות אלא אחר הלל בלבד, ובהמנהיג אתרוג סי' מג בשם רב סעדיה לומר הושענא לאחר הפטרה ואח"כ כ' אבל רב עמרם כ' לאחר מוסף), שהיו אומרים שתי פעמים הושענות, מיד אחר הלל אומרים במטבע קצר ולאחר תפלת המוספים אומרים הושענא באריכות עם פיוטים לפי אלפ"א בית"א (ר"ל גינצבורג בגנזי שכטר עמ' 252 - 255 בארוכה ע"פ קטע מהגניזה ועוד, אלא שבד' רב סעדיה כ' שר"ל רק לאחר הלל).
ויש סוברים שאומרים הושענות לאחר מוסף (רי"ץ גיאת שם עמ' קטז בשם רב עמרם, ובגנזי שכטר שם בד' רב עמרם שאומרים ב' פעמים כלעיל; המנהיג שם בשמו; סדר רב עמרם ח"ב עמ' קצב; מחזור ויטרי עמ' 444; טור תרס, וכ"ה בסידורים ומחזורים נוסח אשכנז בימינו), אלא שיש סוברים שאומרים קדיש אחר חזרת הש"ץ ואחר כך אומרים הושענות, ויש שאין אומרים קדיש קודם הושענות (ב הדעות בטור שם).
ויש נוהגים לומר הושענות אחר הלל, קודם קריאת התורה (סידור רב סעדיה, ועי' גנזי שכטר שם, וכ"ה מנהג א"י, עי' ארץ החיים תרס וכף החיים שם ס"ק ד. וכ"ה בסידורים נוסח ספרד ובסידור הרב. וע"ע הושענא רבה על חילוקי המנהגים בזמן ההקפות)