ה-ROM מתחלקים ל-5 ישויות משניות: KALDERASH במזרח אירופה ובבלקן; SINTI באיטלי', בשוויץ ומעט גם בצרפת; JITANOS בצרפת, בחצי האי האיברי ובמרוקו. GYPSY בסקנדינבי', בבריטני', באמריקה ובהונגרי'; MANOSH באיטלי', בגרמני' ובאוסטרי'. כיצד קוראים להם באיראן? באפגניסטן? בפקיסטן? לא קוראים להם. בארצות אלה, מסתבר, הפיצול האנושי כל כך גדול, שספק רב אם יש אפשרות לבודד היום אוכלוסיות ולהורות עליהן כקשורות גנאלוגית לצוענים של אירופה.
יש כמובן נסיונות, לקשור את הקורבטים, הנודדים של איראן מחבל זרגר לאבותיהם של הצוענים האירופאים, כמו הנסיונות לשחזר במדוייק את נתיב היציאה מהודו דרך מעבר בולאן דוקא. אנו כאן, במסגרת הזו, לא נוכל לתקוף את התיאוריות האלה שרק מיעוטן נשען על עובדות בלשניות של ממש. אפשר רק להמשיך ולצטט את מוסכמת המחקר, כי אי-שם במפנה המאות 11-12, התפצלו שוב, מסיבה לא נהירה, הצוענים של איראן, והחלו לשעוט בשיירות (וורידו) – מערבה. רובם, נאמר כבר, דרך אנטולי' והבלקן, ומיעוטם פנו לסורי', הדרימו משם לארץ ישראל ולמצרים, ומשם דרך ארצות צפון-אפריקה והמגרב. הגל הזה נעצר אי שם במאה ה-16 בספרד. ללמדנו, שגם הגל שבא מהבלקן וגם זה שעבר את צפון אפריקה נעצרו בחצי האי האיברי. לעובדות הגיאוגרפיות האלה תהי' משמעות מאוחר יותר, כשהמוזיקה תהפוך לאחד מסימני ההיכר של הצוענים.
חברה, מיעוט או עם?
מאחר שדנו בפרשת המעבר מהודו ותפוצת ה-ROM על פני אירופה, יהי' זה מן הראוי לציין, שאין אנו יודעים כלל כמה אנשים יצאו משם. הם, בכל אופן, מכנים את הסאגה הזו – דוקריפן, כלומר המסע. עוד יותר מוזר יהי' לציין שהיום, כמעט אלף שנים מאוחר יותר, עדיין אין מספר מדוייק של הצוענים בעולם. יש טוענים – מיליון. יש המרחיבים ל-4 מיליונים. גם אלה וגם המקסימליסטים, המורים על כ-10 מיליון בכל קשת תנועתם העתיקה ועד צפון אמריקה, אינם יכולים לבסס את הערכותיהם על שום מיפקד, אלא על אומדנים בלבד.
הסיבות לאי־הבהירות הסטטיסטית הזו נעוצות בעיקרן במאפייני החברה הצוענית:
1. אין להם כתב.
2. שפתם היא מזיגה של ניבים "רומאניים" עם שפת הארץ הספציפית שבה הם חיים.
3. אין להם כל שייכות או זיקה טריטוריאלית או מדינית.
4. בארצות קאתוליות לטיניות הם קאתולים; בארצות מוסלמיות הם מוסלמים. אשר לזרמים פגאניים, ובעיקר שמאניים, אכן יש כאלה במידה מסויימת ובחברות הצועניות, אלא שקשה מאוד להבדיל היום בין הגרעין האמיתי של הפגאניזם ובין יכולתם הפנטסטית של הצוענים לספק את דרישתם הקלוקלת של התיירים ל"רומנטיקה" ול"אותנטיות" בפרוטה.
5. הם חסרים מיסוד חברתי משותף לכל החברות שלהם הפזורות על פני ארבע יבשות.
כאן המקום לציין שאין, ומעולם לא הי', לצוענים מלך. "ברון הצוענים", דמות אגדית שמצאה דרכה ליצירות מוסיקליות וספרותיות של המאה ה-19, הוא שיבוש מתוך חוסר ידיעה של התואר הצועני ROM BARO שפירושו – ראש משפחה, וכאלה יש בין הודו לארה"ב אלפים. גם השרלטן ומאחז העיניים, הצועני הצרפתי מסי' אבאנוביל מרחוב ויקטור הוגו 77, בפריס, שהציג עצמו בזמנו כמלך ואידה ואובוד ה-3, לא הי' אלא סוחר רעיונות זריז, שמכר כמה ראיונות טובים לעתונות האירופית מוכת רגשי האשמה בשנות ה-50, אחרי שנחשפה פרשת הזוועה של השואה הצוענית.