במה התורה טובה לי? מה אני מרוויח ממנה?

mmh

משתמש ותיק
.
.
עוד היית מוסיף,
השאלה הזו בנויה בהרבה על התפיסה המערבית שגורסת 'האדם במרכז',
כאשר חיים בתפיסה ש'האלקים במרכז' - כל השאלה לא מתחילה.

ובלשון אחר,
האם אנחנו מסכימים לחיות עבור מישהו אחר?
האם נסכים שהרצון שלי לא תופס?
שיש מישהו אחר שאני חי עבורו?
האם אני מוכן לחיות בתפיסה עצמית של 'עבד'?
הרי עבד לא מעסיק את עצמו בשאלה 'מה אני'.
לעבד פשוט שאם אמרו לו - הוא עושה. והוא משרת מישהו אחר, לא את עצמו.

זה קשור לנושא של קבלת עול באופן כללי, ושייך לנושא של 'עשה לך רב' שכאן.

מישהו טען לי שלאשה ברור שהיא חיה עבור התינוק שלה, ולכן נשים בבסיס הן יותר 'דתיות',
אשתי לא התחברה לרעיון הזה, אז אני לא יודע אם המחשבה הזו נכונה.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
רבותי!!
אני לא ח"ו בא לזלזל או לקנטר, לכן אשמח לתשובות ענייניות בלבד!

התשובה האמיתית היא שיש עולם הבא ושם אני ירוויח הרבה מהתורה,
אני לא מצליח לחיות כך בחיי, לחשוב רק על עולם הבא,
האם לא לשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"?

העמל בתורה מתמלא ממנה באושר שמחה בהירות מילוי מול ריקנות של מי שמנותק ממנה , למעשה לימודה הוא הנתיב לפנימיותו שלו ומעלה את מקום דירתו בעצמו מקומה לקומה שבכל קומה האור יותר בהיר וחזק.

אבל ההתניה לכך היא לימוד שמתחבר לרגשות הדקים שבקרבו , כלומר הוא לומד קטע גמרא ומשהו לא מתיישב על ליבו לא מסתדר לו הלמד בפנימיות, הלומד תורה באמת צריך לזהות מה לא מסתדר לו ולעיין עד שיתיישבו הדברים על ליבו וזה מובטח יגעת ומצאת תאמין, ובדרך זו התורה מתחברת אליו ומאירה את ליבו כאמור.

אם גם בלימוד תורה הוא חושב מבחוץ בלבד כלומר בהגדרות חיצוניות שלא באמת מתיישבות על ליבו הרי הוא מפספס את העיקר ועלול ללמוד שנים ולשאול מה טובה לו התורה, וכל כך חבל.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
nls אמר:
אתה לא מרוויח כלום מהתורה, אם אתה והתורה זה שתי דברים נפרדים והתורה צריכה לעשות לך נחמד, אז זה לא יקרה.
אפשר לדון עוד שלושים שנה במה היא תורמת לחיים שלי או לא, וזה אפילו לא מתחיל.
התורה לא תורמת לי, החיים של היהודי הם חיי תורה. גם שהוא ישן וגם שהוא עובד במסגרייה, ואם הוא חי כך, אז חייו הם גן עדם בעולם הזה. להיות במתח תמידי שצריך להיות מתמיד, וכשאני אוכל אז אני לא קשור לתורה, אבוי שכך מרגישים.
סוף סוף אני רואה מישהו שמתחיל לכתוב כאן את האמת הפשוטה... (אולי שמחת תורה הועילה במשהו...)

הסתכלתי באשכול לפני שמחת תורה, והייתי בהלם מוחלט שבפורום לבני תורה, כמו פורום לתורה, יהודי שואל מה הוא מרוויח מהתורה, ואף אחד לא כותב לו את הדבר הבסיסי הזה שהחיים בלי תורה הם לא חיים,
וכי לקום בבוקר, לאכול, ללכת לעבודה, לראות סרט, להתמוטט למיטה ולקום שוב לעוד יום כזה  - זה נקרא חיים?
ועל מה חולמים? מה האידאה? החודשיים חופש שנוסעים לחו"ל! ואז מה? קמים בבוקר, אוכלים, נוסעים ללונה פארק, שטים בסירה, רואים סרט במסך עוד יותר גדול ממה שיש בארץ וכו' וכו', ושוב חוזרים לישון,
זה חיים? זה אותו סדר יום כמו של חתול, רק משודרג יותר!

בלי לחיות חיים שמחוברים לתפיסה אמיתית ומשמעותית של העולם, בלי לפעול מעשים שמשפיעים על מהלך ההיסטוריה, גם אם כחלקיק קטן מתוך מהלך גדול, אבל כן בסופו של דבר להיות חלק משרשרת הדורות שמתחילה באברהם אבינו, וסיומה בשחיטת השטן ומלכות הקב"ה בעולם מושלם וטהור, אזי מהם החיים?

מצער אותי מאוד לראות שיש (הרבה) מבני התורה שלא חשים שהתורה היא חייהם, מבחינתם החיים שלהם אינם צריכים תורה.


וכאן אני מוצא הזדמנות לציין דבר חשוב לענ"ד.

בפורומים רבים מדברים על החסרונות שיש בבתי המדרש החדשים, שתכליתם לגרום ליהודים "להתחבר" לעבודת השם, ועל הסכנות שיכולות להיות טמונות בהם.
אבל כאן, אנו רואים לנגד עינינו דווקא את הצורך העצום בבתי מדרשות כאלו.
אם יהודי בן תורה, שהוגה מן הסתם בתורה יומם ולילה, מרגיש שהתורה לא מחוברת כלל לחיים שלו, ומתעוררים לו שאלות למה בכלל צריך את התורה וכדו', אזי ברור שהוא זקוק באופן דחוף למצוא איזו שהיא דרך להתחבר לתורה, ולהרגיש שהיא לכל הפחות חלק משמעותי בחייו.
ישנם בוודאי הרבה אנשים שמחוברים לתורה באופן טבעי, כמו שהיו בכל הדורות, ואינם זקוקים לדרכים חדשות לשם כך.
אבל אם ישנם אנשים שנמצאים במצב שאנו רואים כאן, אזי בוודאי הם זקוקים לדרך כלשהיא שתכניס את התורה לחייהם.

כמובן, איני בא להכריע בשאלה מה עדיף על מה החיסרון או התועלת, יכריעו בכך גדולי ישראל, כל אחד לקהל עדתו. אין אני בא אלא לעורר על הצד השני של המטבע, שאינו מוצג בדרך כלל ברבים.
 

תוהה בדרך

משתמש רגיל
אני חייב לומר, שגם אני הסתכלתי מלמעלה בערב החג באשכול הנ"ל, וזה גרם לי לתחושה, איך נגדיר את זה, 'עצובה', אני לא יודע מי הכותבים ובני כמה הם, אבל כואב מאוד לשמוע שיש בני תורה, שצריכים לחפש מה התורה תורמת להם בחיים, וזאת בשיאו של 'החודש השביעי' שמהותו הוא להעמיד את המציאות שלנו במקומה ה'אמתי והנכון', במקום הפנימי והעמוק של 'רצוננו לעשות רצונך', אני אישית מרגיש (ואני לא בעל מדריגה גדול כלל..) שהרגעים המאושרים שלי בחיים, הם הרגעים שאני מחובר לתורה ולנותן התורה, ושוב תורה זה לא רק לימוד תורה, תורה זה סדרי החיים ותפיסת המציאות שהתורה מעמידה לנו, תורה זה החיים בעצמם, גם אנחנו כבני תורה, מרגישים לפעמים את הטעם הרע והנורא של ריחוק מדרך התורה, וזה עוד בריחוקים קטנים, מה שנקרא 'בעבירות של ביהמ"ד', מי מדבר ומי יכול לעלות על הדעת, איזה טעם ואיזה משמעות יש לחיים שהם מחוץ לסדרי התורה, ומצער לשמוע שיש הרבה שמסתובבים עם תחושה שכביכול חלקים מהתורה לא מתאימים להם, והם כביכול כופים על עצמם את הסדרים האלו.

בענין הבתי מדרשות שהזכיר ה'דברי יושר', (מסתמא כוונתו לבימ"ד הגר"א וכדו') אני באופן אישי לא אוהב אותם, ודאי לא כבית מדרש, ולא משום שאני חושב שהאנשים שם (שאני מכיר חלק גדול מהם די טוב) הם ללא בסדר ח"ו, אני חושב שמדובר באנשים מוכשרים, ומי שאני מכיר מהבית מדרש הנ"ל הם בד"כ אברכים מהשורה הראשונה, הבעיה לדעתי, שזה נותן מסגרת גם לכל מיני חכמולוגים, ובפרט בחורים צעירים בני שמונע עשרה עשרים, שהרבה פעמים לא יודעים מימינם ומשמאלם כלום, ומכניסים להם כל מיני ראיונות לראש, שלא לכל אחד זה מתאים, ונראה לי שחלק גדול מהם אם ישאלו את ההורים שלהם, אם הם רוצים שהילדים הצעירים שלהם ישמעו את הדברים האלו, הם היו מתנגדים נחרצות, אינו דומה אברך בן שלושים פלוס, שהוא יותר בוגר, ויודע לסנן לעצמו תכנים ורעיונות שהוא שומע, לבחורים צעירים שלא יודעים כלום על החיים, אבל למרות התנגדותי העקרונית, פשוט וברור לי שלאברכים כה"ג, ששואלים את עצמם מה התורה תורמת להם, ודאי שהבתי מדרשות הנ"ל יוכלים לעזור להם, ויתכן שזאת הסיבה שרוב ראשי הישיבות לא יצאו נגדם באופן פומבי, כי יש כאלה שבשבילם זה הצלה.
 

nls

משתמש ותיק
אם נסוב נושא האשכול לדיון על בית מדרש הגר"א, ככל הנראה הוא יינעל בקרוב, לכן המלצתי שלא ייכנסו לזה כעת.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחילה וסליחה מחבריי המשיבים היקרים באשכול כ"א כרום ערכו ועצתו, שטרחו ושרטטו בפני 'השואל מבחוץ' את המסלול הישר והקצר ככל שניתן במטרה להפיק תועלת והנאה מלימוד התורה.

אבל לדעתי ומסתבר שגם רבים כמוני שלא השתתפו בהשאת "העצות" באשכול, משום שהם סבורים שהשאלה גופא -בדבר התועלת והריווח מלימוד תורה- אינה אלא סימפטום שמתעורר בעקבות הנחות יסוד שגויות, שנוגעות בפן האמוני ותכלית האדם בעולמו יותר מאשר חיבור פרקטי גרידא ללימוד תורה.

ובאמת חובה להעיר מצדי על כל מיני אשכולות שצצים כפטריות אחר הגשם.. ונפתחים בשאלה של חוסר 'חיבור' ובקשת חיבור, פעם בתפילה פעם בתורה ופעם במצוה כזו או אחרת, ואין מי שיצעק המלך הוא עירום.. קרי, השאלה היא בדיוק כמו הפטרייה שאין לה חיבור אמיתי בשונה מעץ נטוע בשורשים עמוקים שכל רוחות שבעולם לא יעקרוהו ממקומו. כך שהעצה או הפתרון לשואל לא בהכרח מונחות במישור הפרקטי או בהדגש נקודתי במעלה של המצוה וכיו"ב אלא יותר בכיון של בירור תכלית האדם וכמו שכתבו קצת בהודעות האחרונות.

כמובן שאין כוונתי בשום פנים ואופן לזלזל במי שמציג שאלה בסגנון הזה, והדברים לא נכתבו אלא לעורר החברים לגבי אותם הנחות יסוד שעליו רוכבת השאלה לא פעם, וישנם שלא שמים לב לנקודה הזו, ותיכף משיבים עצות פרקטיות שלא באמת יועילו לשואל הספציפי אם כי לקוראים הבאים אחריו, שנקודת המוצא לשאלה היא ממקום אחר אבל הם מעטים וקצרתי.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
אני לא אמרתי שאין לכל אחד רגעים נעלים,
דברתי על אחד שנכנס לפורום לתורה כנראה זה לא בא לאחר דבקות כ"כ גדולה,
ואז תוך כדי הוא משתפך בדבקות עצומה,

גם אם יתכן ואני טועה לגבי האדם הספציפי שברור לכולם שאני לא מכיר אותו,
הרעיון ודאי נכון.

אני מנסה לבנות את הפאזל, כי עוד לא התייחסת ישירות לחלקים בתורה שמקשים עליך.
אך מהביקורת שלך כלפי אחרים, זה נשמע שאתה לא סובל זיופים,
אשמח לשמוע אם אני צודק, אם כן, אמשיך לכתוב בתקוה שיהי' לך לעזר.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
mmh אמר:
עוד היית מוסיף,
השאלה הזו בנויה בהרבה על התפיסה המערבית שגורסת 'האדם במרכז',
כאשר חיים בתפיסה ש'האלקים במרכז' - כל השאלה לא מתחילה.

ובלשון אחר,
האם אנחנו מסכימים לחיות עבור מישהו אחר?
האם נסכים שהרצון שלי לא תופס?
שיש מישהו אחר שאני חי עבורו?
האם אני מוכן לחיות בתפיסה עצמית של 'עבד'?
הרי עבד לא מעסיק את עצמו בשאלה 'מה אני'.
לעבד פשוט שאם אמרו לו - הוא עושה. והוא משרת מישהו אחר, לא את עצמו.

אני חושב שאין סתירה בין הגישה שהגדרת אותו כ'מערבית' לתפיסה האחרת.

אינו דומה בן של שפחה שאינו מכיר בכלל חיים אחרים, שאצלו לא שייך לומר שיש לו 'תפיסת חיים', מאחר והוא 'כלוא'. [כל זמן שהוא לא בורח..]
לזה שחציו עבד וחציו בן חורין, שיש לו את הבחירה, ומעשיו ותפיסתו נוצרים מתוך תפיסה ובחירה משלו, וכשהוא בוחר להיות 'עבד על מלא', הוא זה שמקבל על עצמו את עבדותו.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
לפני שנקבל את התוכחות שהוכיחונו הרבנים על שהתורה אינה בשבילי ולמעני, שזה דבר נכון, אולם יעויין בחידושי רבי אברהם מן ההר בנדרים מ"ח, "שעיקר המצוה (של ת"ת) היא ההנאה והתענוג במה שמבין ומשיג בלימודו". וידועים גם דברי האגלי טל בהקדמה, שהמעלה הכי גדולה בתורה היא שהאדם עצמו נהנה מהלימוד.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
אני לא חושב שכל מה שכותב הרב בוצ'קובסקי זה סתירה להנאה מהלימוד, ואני אחד שקורא את ספריו, (ואני גם לא רואה כל סתירה ביניהם לבין ההשקפה שמחנכים לה בישיבות, רק שבישיבות מדגישים יותר את השאיפות ואת התוצאה שצריכים להגיע אליה, בעוד שהרב בוצ'קובסקי מדגיש יותר את הדרך, ואת האופן שבו נוכל לממש את השאיפות שקיבלנו בישיבות).
רבי גרשון מדבר כל הזמן על הנאה מהלימוד, אני זוכר שהגר"מ קסלר שליט"א שאל אותו (בכנס לבחורים ניסן תשפ"א) שבחורים שואלים איך אפשר להעביר 4 שעות ליד הגמ'. וענה לו מרן הגרי"ג שליט"א: שמי שיש לו הנאה מהלימוד (משום שלומד כפי שליבו חפץ) אין לו את השאלה הזו, אטלא יש לו שאלה אחרת: איך אפשר להפסיק אחר 4 שעות?!
 

אתהלך

משתמש ותיק
מרדכי מצפון אמר:
חושב מבחוץ אמר:
רבותי!!
אני לא ח"ו בא לזלזל או לקנטר, לכן אשמח לתשובות ענייניות בלבד!

התשובה האמיתית היא שיש עולם הבא ושם אני ירוויח הרבה מהתורה,
אני לא מצליח לחיות כך בחיי, לחשוב רק על עולם הבא,
האם לא לשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"?

ממליץ לך לקרוא את הספר 'הרימותי בחור' מסדרת ספרי 'בעצתך תנחני' של הרב בוצ'קבסקי
חלק גדול מהספר עסוק בתשובה לשאלתך בטוב טעם ודעת.
ניתן להזמין בנדרים פלוס קטגוריה 'בעצתך תנחני' וכמובן זה נמצא בחנויות ספרים.
והנה פרקים ראשונים הצג קובץ מצורף הספר החדש הרימותי בחור.pdf
 
 

mmh

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אינו דומה בן של שפחה שאינו מכיר בכלל חיים אחרים, שאצלו לא שייך לומר שיש לו 'תפיסת חיים', מאחר והוא 'כלוא'. [כל זמן שהוא לא בורח..]
לזה שחציו עבד וחציו בן חורין, שיש לו את הבחירה, ומעשיו ותפיסתו נוצרים מתוך תפיסה ובחירה משלו, וכשהוא בוחר להיות 'עבד על מלא', הוא זה שמקבל על עצמו את עבדותו.

בא נעשה תרגיל פשוט,
בפעם הבאה שאתה צריך לקבל החלטה, תגש למישהו ותשאל אותו,
מראש תחליט שמה שהוא יאמר - אתה מבצע,
לא שואל, לא מוסיף פרטים, לא מברר, הוא אמר ואתה עושה!
אתה תגלה שזה מאוד קשה. (אא"כ השאלה תהיה בסדר גודל של כמה טחינה להוסיף לפיתה פלאפל)

זה קשה כי אנחנו לא אוהבים שמישהו מחליט עלינו,
לא התרגלנו לקבל עול, התרגלנו לעשות מה שאנו מבינים.
ויש לזה השפעה על עבודת ה' שלנו.
(צא וראה מה קורה בישיבה גדולה שהמשיח מתחיל לעשות מעט משטר...)
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ובאמת חובה להעיר מצדי על כל מיני אשכולות שצצים כפטריות אחר הגשם.. ונפתחים בשאלה של חוסר 'חיבור' ובקשת חיבור, פעם בתפילה פעם בתורה ופעם במצוה כזו או אחרת, ואין מי שיצעק המלך הוא עירום.. קרי, השאלה היא בדיוק כמו הפטרייה שאין לה חיבור אמיתי בשונה מעץ נטוע בשורשים עמוקים שכל רוחות שבעולם לא יעקרוהו ממקומו. 
מה כוונתך שאין לשאלה חיבור?
יש לך איזה פיתרון לבעיה של אלו שלא מחוברים?
או שאתה סבור שזו כלל לא בעיה?
 
חימקו אמר:
חייל של הרבי אמר:
חושב מבחוץ אמר:
התשובה האמיתית היא שיש עולם הבא ושם אני ירוויח הרבה מהתורה,

רח"ל לקרוא לזה תשובה אמיתית, בעוד שזו שיטה זמנית לגרום לעמי הארץ, והנשים, והקטנים, לעבוד את ה'. 
ראה רמב"ם הל' תשובה פ"י ה"א.
גם הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק (סנהדרין), כותב על זה בהרחבה, ומביא משל יפה לזה.
מתחיל ד"ה ואתה המעיין הבן ממני משל זה.
ציטטתיהו כאן.
 
 
mmh אמר:
מישהו טען לי שלאשה ברור שהיא חיה עבור התינוק שלה
הכוונה, כנראה, שהתינוק שלה הוא היא עצמה (יש שתוותר על חייה כדי שיוולד, וכדו', אבל עצם טיפולה בו במסי''נ מעוררת השתאות, ומסקנתי כנ''ל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
נדיב לב אמר:
ובאמת חובה להעיר מצדי על כל מיני אשכולות שצצים כפטריות אחר הגשם.. ונפתחים בשאלה של חוסר 'חיבור' ובקשת חיבור, פעם בתפילה פעם בתורה ופעם במצוה כזו או אחרת, ואין מי שיצעק המלך הוא עירום.. קרי, השאלה היא בדיוק כמו הפטרייה שאין לה חיבור אמיתי בשונה מעץ נטוע בשורשים עמוקים שכל רוחות שבעולם לא יעקרוהו ממקומו. 
מה כוונתך שאין לשאלה חיבור?
יש לך איזה פיתרון לבעיה של אלו שלא מחוברים?
או שאתה סבור שזו כלל לא בעיה?

בטח שזו בעיה ובודאי נמצא לה פתרון. השאלה במה להתמקד וכמו שנכתב שם במפורש בחלק שלא צוטט על ידי מר.

נדיב לב אמר:
אבל לדעתי ומסתבר שגם רבים כמוני שלא השתתפו בהשאת "העצות" באשכול, משום שהם סבורים שהשאלה גופא -בדבר התועלת והריווח מלימוד תורה- אינה אלא סימפטום שמתעורר בעקבות הנחות יסוד שגויות, שנוגעות בפן האמוני ותכלית האדם בעולמו יותר מאשר חיבור פרקטי גרידא ללימוד תורה.

ובאמת חובה להעיר מצדי על כל מיני אשכולות שצצים כפטריות אחר הגשם.. ונפתחים בשאלה של חוסר 'חיבור' ובקשת חיבור, פעם בתפילה פעם בתורה ופעם במצוה כזו או אחרת, ואין מי שיצעק המלך הוא עירום.. קרי, השאלה היא בדיוק כמו הפטרייה שאין לה חיבור אמיתי בשונה מעץ נטוע בשורשים עמוקים שכל רוחות שבעולם לא יעקרוהו ממקומו. כך שהעצה או הפתרון לשואל לא בהכרח מונחות במישור הפרקטי או בהדגש נקודתי במעלה של המצוה וכיו"ב אלא יותר בכיון של בירור תכלית האדם וכמו שכתבו קצת בהודעות האחרונות.
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
רבותי!!
אני לא ח"ו בא לזלזל או לקנטר, לכן אשמח לתשובות ענייניות בלבד!

התשובה האמיתית היא שיש עולם הבא ושם אני ירוויח הרבה מהתורה,
אני לא מצליח לחיות כך בחיי, לחשוב רק על עולם הבא,
האם לא לשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"?

א. אתה לא חייב לשיר : " טוב לי ... דוד המלך ע"ה שר את זה כי הוא הרגיש ככה ... אם אתה לא אל תשיר ... 
ב. מי אמר שהתורה צריכה להיות טובה לך ??
ג. וכן מי אמר שאת אמור להרוייח מהתורה ??? למה נראה לך שמישהו חייבלך משהו ???
ד. בכל מדינה ובכל עם ותרבות יש לה את החוקים והמשפטים שלה ... ואין אחד ששואל למה ? ומה אני מרויח ?
ה. וכי למה נראה לך שהאין התורה זנה ומפרנסת ??? וכי אין את כל הבטחות התורה למי שעמל בתורה ... אם בחוקותי תלכו ועשיתם אותה ... ונתנה הארץ יבולה ... וכו' וכו' וכו' ...  ואם אין אתה מרגיש ככה ... עיין באוה"ח הקדוש על פרשת אשת יפת תואר ותבין כל הנכתב ... 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
mmh אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
אינו דומה בן של שפחה שאינו מכיר בכלל חיים אחרים, שאצלו לא שייך לומר שיש לו 'תפיסת חיים', מאחר והוא 'כלוא'. [כל זמן שהוא לא בורח..]
לזה שחציו עבד וחציו בן חורין, שיש לו את הבחירה, ומעשיו ותפיסתו נוצרים מתוך תפיסה ובחירה משלו, וכשהוא בוחר להיות 'עבד על מלא', הוא זה שמקבל על עצמו את עבדותו.

בא נעשה תרגיל פשוט,
בפעם הבאה שאתה צריך לקבל החלטה, תגש למישהו ותשאל אותו,
מראש תחליט שמה שהוא יאמר - אתה מבצע,
לא שואל, לא מוסיף פרטים, לא מברר, הוא אמר ואתה עושה!
אתה תגלה שזה מאוד קשה. (אא"כ השאלה תהיה בסדר גודל של כמה טחינה להוסיף לפיתה פלאפל)

זה קשה כי אנחנו לא אוהבים שמישהו מחליט עלינו,
לא התרגלנו לקבל עול, התרגלנו לעשות מה שאנו מבינים.
ויש לזה השפעה על עבודת ה' שלנו.
(צא וראה מה קורה בישיבה גדולה שהמשיח מתחיל לעשות מעט משטר...)
 

נתת דוגמה מצוינת.
אם יש לי אמון בו, וודאי שאני יבצע את זה מה שהוא יאמר, הרי לכן שאלתי אותו.
היות וזה לא אשכול שיועד לנושא הספציפי הזה, לא נרחיב ברשותך,
אך זה נושא בסיסי ומרכזי בעבודת ה', ויש בזה מדרגות ושלבים.
 

לביא

משתמש ותיק
דברי יושר אמר:
nls אמר:
אתה לא מרוויח כלום מהתורה, אם אתה והתורה זה שתי דברים נפרדים והתורה צריכה לעשות לך נחמד, אז זה לא יקרה.
אפשר לדון עוד שלושים שנה במה היא תורמת לחיים שלי או לא, וזה אפילו לא מתחיל.
התורה לא תורמת לי, החיים של היהודי הם חיי תורה. גם שהוא ישן וגם שהוא עובד במסגרייה, ואם הוא חי כך, אז חייו הם גן עדם בעולם הזה. להיות במתח תמידי שצריך להיות מתמיד, וכשאני אוכל אז אני לא קשור לתורה, אבוי שכך מרגישים.
סוף סוף אני רואה מישהו שמתחיל לכתוב כאן את האמת הפשוטה... (אולי שמחת תורה הועילה במשהו...)

הסתכלתי באשכול לפני שמחת תורה, והייתי בהלם מוחלט שבפורום לבני תורה, כמו פורום לתורה, יהודי שואל מה הוא מרוויח מהתורה, ואף אחד לא כותב לו את הדבר הבסיסי הזה שהחיים בלי תורה הם לא חיים,
וכי לקום בבוקר, לאכול, ללכת לעבודה, לראות סרט, להתמוטט למיטה ולקום שוב לעוד יום כזה  - זה נקרא חיים?
ועל מה חולמים? מה האידאה? החודשיים חופש שנוסעים לחו"ל! ואז מה? קמים בבוקר, אוכלים, נוסעים ללונה פארק, שטים בסירה, רואים סרט במסך עוד יותר גדול ממה שיש בארץ וכו' וכו', ושוב חוזרים לישון,
זה חיים? זה אותו סדר יום כמו של חתול, רק משודרג יותר!

בלי לחיות חיים שמחוברים לתפיסה אמיתית ומשמעותית של העולם, בלי לפעול מעשים שמשפיעים על מהלך ההיסטוריה, גם אם כחלקיק קטן מתוך מהלך גדול, אבל כן בסופו של דבר להיות חלק משרשרת הדורות שמתחילה באברהם אבינו, וסיומה בשחיטת השטן ומלכות הקב"ה בעולם מושלם וטהור, אזי מהם החיים?

מצער אותי מאוד לראות שיש (הרבה) מבני התורה שלא חשים שהתורה היא חייהם, מבחינתם החיים שלהם אינם צריכים תורה.


וכאן אני מוצא הזדמנות לציין דבר חשוב לענ"ד.

בפורומים רבים מדברים על החסרונות שיש בבתי המדרש החדשים, שתכליתם לגרום ליהודים "להתחבר" לעבודת השם, ועל הסכנות שיכולות להיות טמונות בהם.
אבל כאן, אנו רואים לנגד עינינו דווקא את הצורך העצום בבתי מדרשות כאלו.
אם יהודי בן תורה, שהוגה מן הסתם בתורה יומם ולילה, מרגיש שהתורה לא מחוברת כלל לחיים שלו, ומתעוררים לו שאלות למה בכלל צריך את התורה וכדו', אזי ברור שהוא זקוק באופן דחוף למצוא איזו שהיא דרך להתחבר לתורה, ולהרגיש שהיא לכל הפחות חלק משמעותי בחייו.
ישנם בוודאי הרבה אנשים שמחוברים לתורה באופן טבעי, כמו שהיו בכל הדורות, ואינם זקוקים לדרכים חדשות לשם כך.
אבל אם ישנם אנשים שנמצאים במצב שאנו רואים כאן, אזי בוודאי הם זקוקים לדרך כלשהיא שתכניס את התורה לחייהם.

כמובן, איני בא להכריע בשאלה מה עדיף על מה החיסרון או התועלת, יכריעו בכך גדולי ישראל, כל אחד לקהל עדתו. אין אני בא אלא לעורר על הצד השני של המטבע, שאינו מוצג בדרך כלל ברבים.
דבריך קילורין לעיניים.
ומנהגי לכוון בברכות ק״ש ״כי הם חיינו ואורך ימינו״ שבלי התורה אין בכלל הרגשה של חיים.

אך כפי שציינת והרגשת בדבריך, כשאדם בא ומגיש לך שאלה בצורה כזו, להגיד ״חיים בלי תורה זה לא חיים״ לרוב לא עוזר כי האדם פשוט לא מרגיש את זה, במיוחד אדם ששואל את עצמו אם לחזור בתשובה, ולזה צריך לדעת איך להגיש את הדברים, כי פשוט שאדם שנמצא בפנים, לא יודע איך מרגיש אדם שנמצא מבחוץ. ובתור חוזר בתשובה, דע לך, כי איך שמציגים את הדברים יכולים באותה מידה להביא חוזר בתשובה ללימוד של קביעות עתים לתורה עם עבודה, לחוזר בתשובה שלומד כל היום.
 

nls

משתמש ותיק
לביא אמר:
אך כפי שציינת והרגשת בדבריך, כשאדם בא ומגיש לך שאלה בצורה כזו, להגיד ״חיים בלי תורה זה לא חיים״ לרוב לא עוזר כי האדם פשוט לא מרגיש את זה

ברור, וזה מה שהרב התכוין, המציאות ששאלה כזו נשאלת היא מציאות עצובה ועגומה מאוד, אף אחד לא מאשים אף אחד (אולי את המשגיחים...) אבל ממש עושה רע על הלב לראות שיש אברכים מצויינים שלומדים שלוש סדרים ביום ולא מבינים מה התורה תורמת להם... לימוד התורה בעמל וביגיעה הוא סניף מתוך מכלול אין סופי של צורת חיים של יהודי, לחשוב שבזה מתחילה ומסתיימת מסכת חייו של נכד של אברהם אבינו זה עצוב, ממש עצוב. 
פעם שמעתי שיעור מיהודי ת"ח ובאמצע השיעור שאל מה פירוש המילה אלוקינו? ז"א מה המשמעות שהוי"ה הוא אלוקי ישראל? אני מתבייש לכתוב מה שנאמר שם ע"י הנוכחים... היה ממש עצוב, זה רק מראה כמה צריך לחנך לזה ולדבר על זה כבר בגיל צעיר
 

צעירי החכמים

משתמש רגיל
לילה כיום יאיר אמר:
לעוסק בתורה יש סיפוק אדיר אשר אין לתארו במילים, כי אם למי שאכן טעם את הטעם המתוק הזה.
אין מציאות ללמוד תורה מבלי לחוש סיפוק אדיר, מהבנת התורה, משאלה או מתשובה של הראשונים, או אפילו של הגמ' עצמה.
מי שאינו מרגיש סיפוק זה מראה שאינו לומד כפי נטיית ליבו, או מחוסר עיון בתורה, ויש הרבה סיבות לזה. (ואמנה 2 מהם, או שאינו חושב כיצד הוא מבין בשכלו שלו את הדברים, שזה גורם שאין לו אחיזה וטעם בדברים, או שאינו בטוח בעצמו כי סברתו היא צריכה להשליך על הבנת הדברים).
ישנם הרבה שלומדים דף היומי, ואינם מרגישים מזה סיפוק, כי מהר מאוד הם שוכחים את הכל, אולם כאשר אדם לומד מסכת מתחילתה לסופה בהבנת הדברים, הסיפוק הוא לאין שיעור. ויש עוד הרבה מה להרחיב בזה, וכעת אכמ"ל.
באמת חסר כאלה שלומדים, וזוכרים את זה שהלימוד הוא מצוה דאורייתא!!
על אף שהם לא לומדים ע"מ לקנטר וכו', אבל היות שחסר להם הא'ב הזה לכאורה חסר להם בעיקר הדבר.
 
 
חלק עליון תַחתִית