למהר בשמו"ע בכדי לומר קדושה עם הציבור?

יהודיפשוט1

משתמש ותיק
באם העומד בתפילת שמו"ע מוסיף כמה עניינים פרטיים בשומע תפילה, וחושב להוסיף ולפרט עוד, אך ליבו נוקפו כי עי"כ לא יוכל לענות קדושה בפה עם הציבור, האם יש ענין למהר ולסיים תפילתו, או שצריך להתעלם לחלוטין מסביבתו ועד שלא מסיים כל אשר על ליבו לא ימשיך השמו"ע?
בריא לי כי אם זה מניין שממהר מאוד, הוא לא צריך בשביל זה למהר תפילתו, אך אם המניין הוא נורמלי, ורק הוא חש צורך לפרט מאוד בקשותיו, האם יש ענין שלא לעשות כן?
 

חימקו

משתמש ותיק
מפורסם בשם החזו"א שלא צריך להזדרז בשמו"ע כגון לומר שלום רב במקום שים שלום.

אך אם התחיל מאוחר וחשב שיספיק, אולי הדין שונה ויצטרך לקצר, שלא יעבור על האיסור שאין להתחיל אם לא יצליח לומר קדושה.
 

קושטא

משתמש ותיק
יהודיפשוט1 אמר:
באם העומד בתפילת שמו"ע מוסיף כמה עניינים פרטיים בשומע תפילה, וחושב להוסיף ולפרט עוד, אך ליבו נוקפו כי עי"כ לא יוכל לענות קדושה בפה עם הציבור, האם יש ענין למהר ולסיים תפילתו, או שצריך להתעלם לחלוטין מסביבתו ועד שלא מסיים כל אשר על ליבו לא ימשיך השמו"ע?
בריא לי כי אם זה מניין שממהר מאוד, הוא לא צריך בשביל זה למהר תפילתו, אך אם המניין הוא נורמלי, ורק הוא חש צורך לפרט מאוד בקשותיו, האם יש ענין שלא לעשות כן?

לכתחלה ראוי לבקש אחרי יהיו לרצון ואז מותר לענות קדושה,
ולומר קדושה זה יותר חשוב מתפילה בציבור כמבואר בגמ' ושו''ע, ואם מקפיד להתפלל בציבור ולא לשמוע קדושה הרי זה חוכא ואיטלולא,

אני לא יודע אם יש נפק''מ בין מנין נורמלי ללא, אבל אני ממהר תפילתי לפעמים כדי לומר קדושה וסברתי [ אולי אינה נכונה ] שהקבב''ה רוצה שאמהר כדי לשבחו בזה וכבקשת המלך לפני...
 

יהודי

משתמש ותיק
ראיתי כן בעבר בפמ"ג שיבקש צרכיו ביהיו לרצון כדי שיספיק לומר קדושה עם הציבור.
להזדרז בשביל קדושה הוא דבר תמוה טובא לכאו'.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מה דעת החכמים, הרי בשבת לדעת הגר"א כלל לא אומרים אלוקי נצור כי זה תחנונים,
אז גם מי שאומרו, האם ראוי שידלג עליו כדי להספיק קדושה עם הציבור בשבת?
 

יהודיפשוט1

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
ראיתי כן בעבר בפמ"ג שיבקש צרכיו ביהיו לרצון כדי שיספיק לומר קדושה עם הציבור.
להזדרז בשביל קדושה הוא דבר תמוה טובא לכאו'.

רישא קצת סותרת סיפא דדברך?
 

יהודי

משתמש ותיק
לא להזדרז. אלא לדחות את בקשת הצרכים לסוף התפילה כשכבר אפשר לענות קדושה.
 

דוד בן ישי

משתמש רשום
חימקו אמר:
אך אם התחיל מאוחר וחשב שיספיק, אולי הדין שונה ויצטרך לקצר, שלא יעבור על האיסור שאין להתחיל אם לא יצליח לומר קדושה.
יעויין ביאור הלכה סי ק"ט ד"ה לקדושה או לקדיש שהביא כן במאמר המוסגר מהפמ"ג
 
 

חימקו

משתמש ותיק
דוד בן ישי אמר:
חימקו אמר:
אך אם התחיל מאוחר וחשב שיספיק, אולי הדין שונה ויצטרך לקצר, שלא יעבור על האיסור שאין להתחיל אם לא יצליח לומר קדושה.
יעויין ביאור הלכה סי ק"ט ד"ה לקדושה או לקדיש שהביא כן במאמר המוסגר מהפמ"ג

לכתחילה דחוים אותו מלהתפלל, אך אם כבר התחיל, אין ראיה שצריך לקצר כדי להספיק קדושה ועניית שתי אמנים.
 

קושטא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מה דעת החכמים, הרי בשבת לדעת הגר"א כלל לא אומרים אלוקי נצור כי זה תחנונים,
אז גם מי שאומרו, האם ראוי שידלג עליו כדי להספיק קדושה עם הציבור בשבת?

ממ''נ הרי אינו מאריך בתחנונים, וא''כ יאמר מיד יהיו לרצון ויענה קדושה,
ומי שאומרו יכול גם לומר מיד יהיו לרצוו
 

יעקב1

משתמש ותיק
מ"ב סו"ס קכב "וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה יוכל לענות אחר אמירתו יהיו לרצון לכו"ע" 
הביה"ל ר"ס קט דן באם יודע שלא יספיק לסיים בכדי לענות קדושה אם מותר להתחיל. ובדינים והנהגות מובא שהחזו"א הכריע שכן יתפלל. 
אך לגבי לשנות משים שלום לשלום רב ע"מ להספיק כתוב שם בפ"ה שהשיב שאין לעשות כן.

יש לזכור שאיך שלא יהיה יוצאים קדושה שומע כעונה כמש"כ בשו"ע סי' קד ס"ז רק שהענייה עדיפה ומובחר יותר כמש"כ תוס' סוכה לח: שמע ולא ענה
 
 

קושטא

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
יש לזכור שאיך שלא יהיה יוצאים קדושה שומע כעונה כמש"כ בשו"ע סי' קד ס"ז רק שהענייה עדיפה ומובחר יותר כמש"כ תוס' סוכה לח: שמע ולא ענה

אבל אמן א''א לצאת בשמיעה, וזה ג''כ עדיף מתפילה בציבור !
 

לביא

משתמש ותיק
זכורני שהחילוק הוא, אם אדם מאריך באופן טבעי בתפלתו, לא צריך למהר בשביל לומר קדושה עם הציבור, אפילו אם דרכו להוסיף בקשות בשומע תפילה, אך אם הוא זריז מטבעו, לא יוסיף בקשות בתפילה אלא יאמרם ביהי רצון ולא יפספס קדושה עם הציבור.
 

יהודיפשוט1

משתמש ותיק
פותח הנושא
לביא אמר:
זכורני שהחילוק הוא, אם אדם מאריך באופן טבעי בתפלתו, לא צריך למהר בשביל לומר קדושה עם הציבור, אפילו אם דרכו להוסיף בקשות בשומע תפילה, אך אם הוא זריז מטבעו, לא יוסיף בקשות בתפילה אלא יאמרם ביהי רצון ולא יפספס קדושה עם הציבור.
כך כתבתי בשאלה אבל מסברא בלבד
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יהודיפשוט1 אמר:
לביא אמר:
זכורני שהחילוק הוא, אם אדם מאריך באופן טבעי בתפלתו, לא צריך למהר בשביל לומר קדושה עם הציבור, אפילו אם דרכו להוסיף בקשות בשומע תפילה, אך אם הוא זריז מטבעו, לא יוסיף בקשות בתפילה אלא יאמרם ביהי רצון ולא יפספס קדושה עם הציבור.
כך כתבתי בשאלה אבל מסברא בלבד
 

אכן כבר נכתבו הדברים בשם החזו"א וכן מדוקדק במ"ב שלא צריך להזדרז.
אבל יש לציין את חידושו של ר' שלמה קלוגר [כמדומני] לקצר בנוסח על הניסים כדי להספיק לומר קדושה עם הציבור. וממה שזכרוני מטעם דקדושה בציבור ה"ה מהתורה לשי' מסוימות.
 

קושטא

משתמש ותיק
לביא אמר:
זכורני שהחילוק הוא, אם אדם מאריך באופן טבעי בתפלתו, לא צריך למהר בשביל לומר קדושה עם הציבור, אפילו אם דרכו להוסיף בקשות בשומע תפילה, אך אם הוא זריז מטבעו, לא יוסיף בקשות בתפילה אלא יאמרם ביהי רצון ולא יפספס קדושה עם הציבור.

מה הענין לומר דוקא בשומע תפילה ?

זכורני שראיתי בשם הרב ש''ך [אולי בשימושה של תורה ] שאמר לבקש רק אחרי התפילה,
 

לענין

משתמש ותיק
עצם הנידון כדי לכוון את עצמו יחד עם הש"ץ, מפורש בהמספיק לעובדי ה' - לענין ברכת כהנים.

הנידון אם לבקש בשומע תפילה או באלקי נצור נידון בהדיא במ"ב סו"ס קכ"ב.
 

לביא

משתמש ותיק
קושטא אמר:
מה הענין לומר דוקא בשומע תפילה ?
כי חז״ל אמרו שאפשר?
מסברא אמרתי לעצמי, שתפילת שמו״ע יש לה את המעלה של תפילת ציבור, ולכן הבקשה בשומע תתבקש יותר מאשר אחרי היהי רצון שכבר לא חלק מהתפילה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
קושטא אמר:
לביא אמר:
זכורני שהחילוק הוא, אם אדם מאריך באופן טבעי בתפלתו, לא צריך למהר בשביל לומר קדושה עם הציבור, אפילו אם דרכו להוסיף בקשות בשומע תפילה, אך אם הוא זריז מטבעו, לא יוסיף בקשות בתפילה אלא יאמרם ביהי רצון ולא יפספס קדושה עם הציבור.

מה הענין לומר דוקא בשומע תפילה ?

זכורני שראיתי בשם הרב ש''ך [אולי בשימושה של תורה ] שאמר לבקש רק אחרי התפילה,

ראה בשו"ע סימן קיט סעיף א' לגבי הייחודיות של ברכת שומע תפילה ע"פ שאר הברכות, שיכול 'לשאול כל צרכיו שהיא כוללת הכל' אפילו בלשון יחיד עיי"ש.
 

קושטא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
קושטא אמר:
לביא אמר:
זכורני שהחילוק הוא, אם אדם מאריך באופן טבעי בתפלתו, לא צריך למהר בשביל לומר קדושה עם הציבור, אפילו אם דרכו להוסיף בקשות בשומע תפילה, אך אם הוא זריז מטבעו, לא יוסיף בקשות בתפילה אלא יאמרם ביהי רצון ולא יפספס קדושה עם הציבור.

מה הענין לומר דוקא בשומע תפילה ?

זכורני שראיתי בשם הרב ש''ך [אולי בשימושה של תורה ] שאמר לבקש רק אחרי התפילה,

ראה בשו"ע סימן קיט סעיף א' לגבי הייחודיות של ברכת שומע תפילה ע"פ שאר הברכות, שיכול 'לשאול כל צרכיו שהיא כוללת הכל' אפילו בלשון יחיד עיי"ש.
ברור שמותר,
אבל ראוי יותר אחר התפילה,
ולכא' הוא משום קדושה, 
אבל הי' משמע שם שבלא''ה בעצם יותר ראוי, ושמא משום הפסק,
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
קושטא אמר:
נדיב לב אמר:
קושטא אמר:
מה הענין לומר דוקא בשומע תפילה ?

זכורני שראיתי בשם הרב ש''ך [אולי בשימושה של תורה ] שאמר לבקש רק אחרי התפילה,

ראה בשו"ע סימן קיט סעיף א' לגבי הייחודיות של ברכת שומע תפילה ע"פ שאר הברכות, שיכול 'לשאול כל צרכיו שהיא כוללת הכל' אפילו בלשון יחיד עיי"ש.
ברור שמותר,
אבל ראוי יותר אחר התפילה,
ולכא' הוא משום קדושה, 
אבל הי' משמע שם שבלא''ה בעצם יותר ראוי, ושמא משום הפסק,
 

לפני שנחליט מעצמנו מה ראוי יותר, הדרך הראויה אאל"ט היא להסתכל בשו"ע שצויין ובמ"ב והנו"כ.

בכל מקרה התייחסתי למה ששאל "מה הענין לומר דווקא בשומע תפילה". ואכן יש עניין על פני שאר הברכות.
 

איפכאניק

משתמש רגיל
קושטא אמר:
יעקב1 אמר:
יש לזכור שאיך שלא יהיה יוצאים קדושה שומע כעונה כמש"כ בשו"ע סי' קד ס"ז רק שהענייה עדיפה ומובחר יותר כמש"כ תוס' סוכה לח: שמע ולא ענה

אבל אמן א''א לצאת בשמיעה, וזה ג''כ עדיף מתפילה בציבור !
אני לא מבין איזה אמן צריך לצאת 
יש דין לומר אמן ובזה מהני מדין הרהור כדיבור
 

אבי חי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מה דעת החכמים, הרי בשבת לדעת הגר"א כלל לא אומרים אלוקי נצור כי זה תחנונים,
אז גם מי שאומרו, האם ראוי שידלג עליו כדי להספיק קדושה עם הציבור בשבת?


(כנראה לזה כוונו כבר קודמי)

לכ' אף בחול יאמר יהיו לרצון ויענה לקדיש וקדושה (ואח"כ אם רוצה להמשיך בתחנוניו שפיר דמי) כדאיתא בשו"ע ושאר פוסקים בסי' קכב.


אני הקט אכן מחלק כעין דברי מר, שבחול אני (בל"נ) ממשיך לומר אלקי נצור אחר שאמרתי יהיו לרצון כדי לענות לקדושה וכדו', ובשבת לא.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
קושטא אמר:
יעקב1 אמר:
יש לזכור שאיך שלא יהיה יוצאים קדושה שומע כעונה כמש"כ בשו"ע סי' קד ס"ז רק שהענייה עדיפה ומובחר יותר כמש"כ תוס' סוכה לח: שמע ולא ענה

אבל אמן א''א לצאת בשמיעה, וזה ג''כ עדיף מתפילה בציבור !


לאו קושטא קאמר...:)
ראה מש"כ תוס' [ ברכות כא: ד"ה עד שלא יגיע] לגבי שמיעת קדיש בתפילת לחש. שעכ"פ יד"ח [ולא רק מצד שמיעת הקדיש] אלא דענייה חשיבא טפי הדור מצווה.

וז"ל שם: כתב רש"י בסוכה פרק לולב הגזול (דף לח:) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומכל מקום נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג.
 

יעקב1

משתמש ותיק
לא בטוח שא"א לענות אמן ע"י שומע כעונה עי' מ"ב קסז כ
וזה נפ"מ למי שכבר בירך המפיל ושוב עשה צרכיו ואינו יכול לברך א"י (לא מוסכם אבל יש הסוברים כן) אז מביאים מישהו אחר שיוציא אותו והוא רק שומע ללא ענייה ויוצא כי אמן אינו מעכב אבל יש עצה עפ"י המ"ב הנ"ל שאדם שלישי יענה אמן וההוא שבירך המפיל ישמע את הברכה ואת האמן ויכון לצאת את זה וזה
 

קושטא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
קושטא אמר:
יעקב1 אמר:
יש לזכור שאיך שלא יהיה יוצאים קדושה שומע כעונה כמש"כ בשו"ע סי' קד ס"ז רק שהענייה עדיפה ומובחר יותר כמש"כ תוס' סוכה לח: שמע ולא ענה

אבל אמן א''א לצאת בשמיעה, וזה ג''כ עדיף מתפילה בציבור !


לאו קושטא קאמר...:)
ראה מש"כ תוס' [ ברכות כא: ד"ה עד שלא יגיע] לגבי שמיעת קדיש בתפילת לחש. שעכ"פ יד"ח [ולא רק מצד שמיעת הקדיש] אלא דענייה חשיבא טפי הדור מצווה.

וז"ל שם: כתב רש"י בסוכה פרק לולב הגזול (דף לח:) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומכל מקום נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג.
כשלמדתי שו''ע ומשנ''ב קט כך יצא לי שמבואר שרק קדושה אפשר לצאת ולא אמן, ועיינתי עתה מקופיא ולא ראיתי איך הסקתי זאת ואעיין שוב בעז''ה,
לי הי' זכור שהמשנ''ב אומר שקדושה יכול לשמוע ולכן יתחיל להתפלל אבל משום האמן לא,
אבל לכא' טעות הוא בידי וצ''ע,

אבל לא מובן ממי ישמע ויצא ?
הרי החזן לא אומר אמן,
והציבור לא מכווין להוציא אף אחד ?...

אלא אי לקושטא בעלמא אמרת,
 

נדיב לב

משתמש ותיק
קושטא אמר:
נדיב לב אמר:
קושטא אמר:
אבל אמן א''א לצאת בשמיעה, וזה ג''כ עדיף מתפילה בציבור !


לאו קושטא קאמר...:)
ראה מש"כ תוס' [ ברכות כא: ד"ה עד שלא יגיע] לגבי שמיעת קדיש בתפילת לחש. שעכ"פ יד"ח [ולא רק מצד שמיעת הקדיש] אלא דענייה חשיבא טפי הדור מצווה.

וז"ל שם: כתב רש"י בסוכה פרק לולב הגזול (דף לח:) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומכל מקום נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג.
כשלמדתי שו''ע ומשנ''ב קט כך יצא לי שמבואר שרק קדושה אפשר לצאת ולא אמן, ועיינתי עתה מקופיא ולא ראיתי איך הסקתי זאת ואעיין שוב בעז''ה,
לי הי' זכור שהמשנ''ב אומר שקדושה יכול לשמוע ולכן יתחיל להתפלל אבל משום האמן לא,
אבל לכא' טעות הוא בידי וצ''ע,

אבל לא מובן ממי ישמע ויצא ?
הרי החזן לא אומר אמן,
והציבור לא מכווין להוציא אף אחד ?...

אלא אי לקושטא בעלמא אמרת,

לא ברור מה עוד יש לעיין כשהציעו בפניו מש"כ התוס' ומש"כ המ"ב סימן קסז ס"ק כ' ועיי"ע בביה"ל שם.

במה שמכוון לשמוע את הש"ץ באמירת הקדיש נחשב כאילו ענה אמן. שאל"כ א. מהו שכתבו תוס' דהוי מפסיק מאחר ולא אמר אמן ב. מהו שכתבו בנוגע לקדיש "דענייה חשיבא טפי הדור מצווה". ובהכרח שענינו הוא חיזוק לדבר אם בדיבור או כשמתכוין במחשבתו.

וז"ל שם: כתב רש"י בסוכה פרק לולב הגזול (דף לח:) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומכל מקום נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג.
 
חלק עליון תַחתִית