עיין שם במהר"ל שחוזר כמה פעמים על יסוד אעתיק חלק קטן "כי בעל גמילות חסדים יש בו הטוב הגמור שהוא מטיב לאחרים, ולאדם כמו זה יש לו זכות ודקות החמרי ואינו אדם חמרי גמור, כי החומר אינו משפיע רק הוא מקבל תמיד". וכן שם הרבה שהנותן והמשפיע הוא מתרומם, וכן הציור בדעת האדם השפעה היא מלמעלה, וא"כ אינו חמרי, שדבר חמרי הוא מקבל, שאין לו שינוי רק ע"י שהוא מקבל, א"כ אחר ברית המילה שמצמצם את כח הגוף, א"כ ע"י החסד מתרומם ונהיה משפיע רק לאחרים ולא לוקח לעצמו, וכמ"ש "חסד לאומים חטאת", היינו אף שעושים חסד הם מקבלים מזה, וא"כ אחר ברית המילה מעלת החסד נתגברה ונתעלתה שהיא הפך החומר, וזהו המשך למש"כ קודם שהציור של חסד זה נותן בלי מקבל, ולכך זה נמצא הכא בפרשה על מעלת החסד ועליית האדם מחומריתו. נדמה לי שכל זה ממנו, ואולי הוספתי, לא זוכר.