למה סיפור החסד של אברהם נזכר רק בפרשת וירא כאשר אברהם בן "מאה שנה"

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אשמח לידע חוו"ד הרבנים שליט"א
למה תיאור מעשה החסד של אברהם נזכר רק כאן בפרשה כאשר אברהם כבר בגיל מאה שנה.
[האם זה קשור לברית מילה, ודו"ק]
 

רמתים צופים

משתמש ותיק
כל סיפור שהתורה מספרת לנו ממעשה האבות צריך תחילה להגדיר מהו מהות הפרשה, אמנם מתגלים דברים צדדיים בפרשה, אבל יש עיקר ומהות לכל סיפור.
נראה, שעל אף שרואים בסיפור הזה את מעשה החסד של אברהם, עדיין לא זהו מהות הסיפור, זה רק נשמע דרך אגב.
וא"כ גם כאן התורה לא באה כאן בשביל לספר לנו על מעשה החסד שלו, שאם כן אכן יש לתמוה למה דוקא כאן ועכשיו, אלא שכיון שהתורה מספרת לנו על סיפור המלאכים, אז התורה מציינת שאברהם אבינו התנהג בחסד עמהם.
 

י.א.ל

משתמש ותיק
מה בקשר לנפש אשר עשו בחרן ויצאו איתם אחר כך לעבר ארץ ישראל האם לא דאג להם? ועוד אנחנו רואים כאן את אאע'ה באמצע החיים אחרי הברית אבל כל השנים האלה עד שהגענו הלום גם היה מכניס אורחים ומנהל את האורחן שלו רק עכשיו אחרי הברית לכאורה היה פטור וזאת אחת הנק' שהתורה באה ללמדנו.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעוי' במד"ר כאן מ"ח ח: פתח האהל פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים פתח טוב פתחת לגרים שאלולי את לא בראתי שמים וארץ שנאמר (ישעיה מ) וימתחם כאהל לשבת שאלולי את לא בראתי גלגל חמה שנאמר (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם שאלולי את לא בראתי את הירח שנאמר (איוב כה) הן עד ירח ולא יאהיל א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם, עכ"ל. הנה אנו רואים שרק כאן לאחר הברית מילה והכנסת אורחים יחד!? זוכה אברהם להוציא בניו מגהינום, הלא דבר הוא מה הקשר בין הברית מילה להכנסת אורחין.

כמו"כ איתא בתנחומא שכאשר אברהם רץ לאורחין נטף ממנו דם ברית והקב"ה א"ל שבזכות זה בניך יגאלו ממצרים ב"דם פסח ודם מילה", מה הקשר בין הכנסת אורחין לברית מילה.
 

נבשר

משתמש ותיק
אני שמעתי מאדם גדול מאד שפי' שהציור של חסד הוא שהנותן הולך ומשפיע בלא המקבל, וזה עיקר החסד משום הנותן, בשונה מצדקה שתליא במקבל, א"כ הציור של חסד שהנותן מחפש ורוצה ליתן ממנו ולהשפיע. וזה באברהם שהיה אחר מילתו, ולא היו אורחים והיה יושב בפתח האהל לחפש אורחים. ולהשלמת הענין כדאי לעיין במהר"ל נתיב העבודה - נתיב גמ"ח.
 

נבשר

משתמש ותיק
רמתים צופים אמר:
כל סיפור שהתורה מספרת לנו ממעשה האבות צריך תחילה להגדיר מהו מהות הפרשה, אמנם מתגלים דברים צדדיים בפרשה, אבל יש עיקר ומהות לכל סיפור.
נראה, שעל אף שרואים בסיפור הזה את מעשה החסד של אברהם, עדיין לא זהו מהות הסיפור, זה רק נשמע דרך אגב.
וא"כ גם כאן התורה לא באה כאן בשביל לספר לנו על מעשה החסד שלו, שאם כן אכן יש לתמוה למה דוקא כאן ועכשיו, אלא שכיון שהתורה מספרת לנו על סיפור המלאכים, אז התורה מציינת שאברהם אבינו התנהג בחסד עמהם.
לפי יסוד במהר"ל בכמה מקומות דברים בתורה אינם במקרה. אלא חלק מענין הפרשה.
 

עתיקא

משתמש רגיל
בזוהר אד"ר נשא (קמב ע"א): "חסד שריא בפומא דאמה" עיי"ש.
וראה בליקו"מ (לא, ו): מי שהוא בבחי' ברית, אזי (אידרא נשא דף קמ"ב ע"א) חסד מתגלה בפומא דאמה, בבחי' (תהלים פ"ט) לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו. ובשביל זה נתנה מדת חסד לאברהם, כי הוא היה ראש למאמינים וראש לנימולים.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
אני שמעתי מאדם גדול מאד שפי' שהציור של חסד הוא שהנותן הולך ומשפיע בלא המקבל, וזה עיקר החסד משום הנותן, בשונה מצדקה שתליא במקבל, א"כ הציור של חסד שהנותן מחפש ורוצה ליתן ממנו ולהשפיע. וזה באברהם שהיה אחר מילתו, ולא היו אורחים והיה יושב בפתח האהל לחפש אורחים. ולהשלמת הענין כדאי לעיין במהר"ל נתיב העבודה - נתיב גמ"ח.

מצויין. וכבר העמידו רבותינו שיסוד מידת החסד הוא מצד מה הוא אף אתה וכו' והיינו להיות "מטיב" בעצם בלא שייכות ל"קבלת המקבל"!
ועתה אני שואל מהמדרשים שהבאתי לעיל שרואים שיש שייכות בין המילה לחסד,
אשמח לידע.
 

נבשר

משתמש ותיק
עיין שם במהר"ל שחוזר כמה פעמים על יסוד אעתיק חלק קטן "כי בעל גמילות חסדים יש בו הטוב הגמור שהוא מטיב לאחרים, ולאדם כמו זה יש לו זכות ודקות החמרי ואינו אדם חמרי גמור, כי החומר אינו משפיע רק הוא מקבל תמיד". וכן שם הרבה שהנותן והמשפיע הוא מתרומם, וכן הציור בדעת האדם השפעה היא מלמעלה, וא"כ אינו חמרי, שדבר חמרי הוא מקבל, שאין לו שינוי רק ע"י שהוא מקבל, א"כ אחר ברית המילה שמצמצם את כח הגוף, א"כ ע"י החסד מתרומם ונהיה משפיע רק לאחרים ולא לוקח לעצמו, וכמ"ש "חסד לאומים חטאת", היינו אף שעושים חסד הם מקבלים מזה, וא"כ אחר ברית המילה מעלת החסד נתגברה ונתעלתה שהיא הפך החומר, וזהו המשך למש"כ קודם שהציור של חסד זה נותן בלי מקבל, ולכך זה נמצא הכא בפרשה על מעלת החסד ועליית האדם מחומריתו. נדמה לי שכל זה ממנו, ואולי הוספתי, לא זוכר.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כלומר המילה היא ביטול הגוף והתאוות כידוע, ו"לתאוה יבקש נפרד"
באופן שע"י המילה נעשה הוא ליותר "נותן" ע"י שפחות שייך לחומר.

נפלא מאוד, וייש"כ רב!
שמחתני!
 

עמוס חדד

משתמש רגיל
נבשר אמר:
אני שמעתי מאדם גדול מאד שפי' שהציור של חסד הוא שהנותן הולך ומשפיע בלא המקבל, וזה עיקר החסד משום הנותן, בשונה מצדקה שתליא במקבל, א"כ הציור של חסד שהנותן מחפש ורוצה ליתן ממנו ולהשפיע. וזה באברהם שהיה אחר מילתו, ולא היו אורחים והיה יושב בפתח האהל לחפש אורחים. ולהשלמת הענין כדאי לעיין במהר"ל נתיב העבודה - נתיב גמ"ח.

אף על פי שאני מסכים עם דבריך, תרשה לי לחדד את הדברים ולבארם בצורה פשוטה ועממית.
כל יהודי בן אברהם אבינו הוא בעל חסד, שהרי ישראל גומלי חסדים הם.
טבעו של אברהם הוא להכניס אורחים וליתן להם לשונות בחרדל, ועל כך איננו משבחים אותו כלל.
כאשר אברהם מל את עצמו, ויושב בסבל נורא בפתח ביתו, אולי יבואו אורחים, והרי ביום חם זה אף אחד לא יוצא מן הבית, ובכ"ז אברהם רוצה לקיים מצות הכנסת אורחים, זהו שבחו, וזה מגלה שכל ימי חייו חסדו היה אמיתי ולא מן השפה ולחוץ, לשם כבוד, הרגעת המצפון וכדו'.
 
חלק עליון תַחתִית