הפקדתי שומרים אמר:
היכן מסופר על גירושין בפרשת לך לך.
רמז לא גירושין "קלאסיים" אבל גירושין.
ספר בראשית פרק יב פסוק יג -
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
ספר אהבת יהונתן שם-
אמרי נא אחותי את. היינו כי האבות ובניהם קודם מתן תורה כשהיו בא"י היה להם דין ישראל וכשהיה בח"ל היה להם דין בני נח כמ"ש הרמב"ן על התורה ובני נח כשנסתלקין מנשותיהם אמר לה אין את אשתי והיא אומרת לו אין את בעלי הרי יש לה דין פנויה ולכך אברהם מבלי להכשילם אמר
אמרי נא אחותי את ובטל האישות וא"כ תהי' כפנוי':
הכלי חמדה כתב הובא בפרדס יוסף שם-
[י"ח] אחותי וגו' וחיתה נפשי בגללך (י"ב, י"ג). ותמהו, דנראה דרק טובת עצמו דרש. ובספר ארץ חמדה [לך אות י"ג] כתב עפ"י הרמב"ם [פ"ט ממלכים ה"ח]
דבן נח אי משלח אשתו מביתו, אם יוצאת ואומרת שאינה עוד אשתו, הרי זה גירושין ואינה צריכה גט. וידוע דברי רמב"ן (תולדות כ"ו, ה) דאבות לא קיימו מצות רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ, רק ז' מצות בני נח, ואברהם אבינו ירא שהמצרים יקחו שרה ויעברו על איסור אשת איש, וכל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין במחיצת הקב"ה,
והיה עצתו שתאמר שאינה אשתו, וממילא היא מגורשת בדין בני נח ולא יענשו על ידו. וזהו שאמר למען יטב לי בעבורך, שלא אענש על ידך, עיין שם היטב:
הכתב והקבלה שם-
(יג) אחתי את. ירצה הסכם בדעתך הסכמה אמתית לבלי היותך לי עוד לאשה רק כאחותי ופנויה ובזה לא תהיה מצדך ביאת איסור כלל, ואציל את נפשי ממות. כי אין לדמות ענין האישות שהיה נוהג קודם מ"ת למה שאחריו, כי קודם מ"ת היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא להנשא מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו ובין עצמו ותהיה לו לאשה (כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות אישות),
גם אז לא היה נוהג הגירושין בשטר כריתות, רק משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין (כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ח), והוא מב"ר פי"ח שאין להם לבני נח גרושין או ששניהם מגרשין זא"ז אשתו מגרשתו וכ"ה בירושלמי, הנה בזה עצת אברהם היא נכונה מאד, כי לא היה דרך אחרת לפניו להציל את נפשו ממות ולהצילה גם היא מעשות בה המזימתה, כי גם אם הערה למות נפשו בזה לא היה מצילה מלהתעולל בה, לכן התיעץ עם שרה אשתו שבהלקחה בע"כ לאחד הנבלים,
יתרצו שניהם להתיר קשור האישות והנשואין שביניהן ולא תהיה רק פנויה המותרת לכל העולם, ואף שבכל התורה שמר את התורה כתקונה, בחר בזה להתנהג כדין בני נח, כי לא היה מצווה במצות התורה וכמו שנשא יעקב שתי אחיות ועמרם נשא דודתו, לפי שראו בעין חכמתם התועליות הגדולות שיתילדו מזה (כמ"ש בס' נפש החיים למר"ח וולאזין בשער א' פכ"א), ככה שינה אברהם בזה להתנהג כדין מצות בני נח להצלת נפשו. ועוד שלא היה לו מקום קבוע לישב בו, כי כל פעם היה נוסע ממקום למקום, לא היה אפשר לו להתנהג בכל פעם עפ"י ד"ת לפוטרה בגט ולהחזירה, לכן עשה עכ"פ מה שמחויב בו מדין ב"נ, וכמ"ש (וירא כ' י"ג) ואמר לה וגו' אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא, ובאמת כשלא היה לו סבות המונעות כאשר בא עליו הצווי לשמוע בקול שרה, ולגרש את הגר התנהג כד"ת, ככתוב (וירא כ"א י"ד) וישלחה שתרגם בו יב"ע ופטרה בגיטא, ולפי שלא היתה שרה מגורשת רק מדין ב"נ לא מד"ת, לכן הותפס אבימלך לאמר לו, והיא בעולת בעל, ולשון אמרי נא אין במכוון בו אמירה בעלמא הפך האמת, שתשקר אישיות שבה ותאמר אחותו פנויה אני לבד.
אבל מכוונו אמירה אמתית, שאין לה לאברהם שום התקרבות אחרת רק שהיא אחותו והיינו בהפרדה באמת ממנו ואינה רוצה להיות עוד לו לאשה.