קרבן של עכו"ם חייב בשחיטה?

chagold

משתמש ותיק
ראיתי בא' מספרי האחרונים בביאורו את 'שחיטה לאו עבודה' ששחיטה לא ניתנה כעבודה שהרי ישראל בי"כ עושה אותה, ורק מליקה או קמיצה במנחות הם עבודה כיון שנצטוו עבור הקרבנות.
ושאלתי, אם דרך זו נכונה, אם כן האם קרבנות של עכו"ם אינם צריכים שחיטה?

אני מאמין שזה דברים מפורשים, ורק איני יודע היכן.
תודה.
 

יצחק

משתמש ותיק
אני רוצה לנסות להסביר את השאלה כפי שהבנתי אותה
השאלה מבוססת על שתי הלכות מפורסמות. א. עכו"ם יכול להקריב קרבנות בבמה אפילו בזמן הזה, ב. שחיטת עכו"ם פסולה.
על פי זה הוא מקשה איך גוי מקריב בבמה הרי הוא עושה שחיטה פסולה.
גם אני התקשיתי בקושיא זו, והנה כידוע שהראשונים נחלקו למה שחיטת עכו"ם פסולה, לפי התוס' ורוב הראשונים המקור הוא מזה שכתוב "וזבחת - ואכלת" מה שאתה זובח אתה אוכל, אבל הרמב"ם (שאה"ט פ"ב ה"י) כותב ששחיטת עכו"ם פסולה משום סרך שחיטה לעבודה זרה.
יש הבדל יסודי בין השיטות, לפי התוס' שחיטת עכו"ם היא לא שחיטה משום שאין חשיבות למעשה של גוי, לפי הרמב"ם אדרבה בגלל שיש חשיבות למעשה שלו בתורת שחיטה לעבודה זרה לכן השחיטה שלו פסולה.
הראב"ד שם השיג על הרמב"ם בזה"ל: זו היא אחת מסברותיו ואין בכולן פחותה מזו הם כבהמות ואין מטמאין ואין מיטמאין עם הדומה לחמור הן גוים כמר מדלי ואת כולם ישא רוח והחושב אותם לכלום אוסף רוח בחפניו. ע"כ. משמעות הדברים ברורה, הראב"ד חולק על הרמב"ם בטענה שאין חשיבות למעשה של גוי.
הקושיא שלך היא ראיה חזקה לרמב"ם, מזה שרואים שגוי יכול להקריב קרבן סימן שיש מעשה שחיטה לגוי וכל הסיבה שהשחיטה שלו פסולה זה רק משום סרך עבודה זרה, אבל כאשר הוא מקריב קרבן לשמים ודאי דעתו לשמים ואינה שחיטה פסולה (אך בבית המקדש ודאי לא יתנו לו לשחוט כי לא יתכן ששחיטת הדיוט תהיה חמורה משחיטה לגבוה, אבל מה שהוא מקריב לעצמו בבמה זה מותר).
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
@יצחק, יישר כח!
טרם ראיתי תשובתך, ליקטתי קצת מאוצר החכמה (ויישר כח על היסודות שהבאת, דלכאו' סביבם נסובים ג"כ האחרונים דלהלן).

בחלקת יואב סי' א' מבאר את הגמ' זבחים קטז. שעכו"ם מקריבים בבמה אע"ג ששחיטתם ודאי אינה כשירה לאכילה, ששחיטה לגבוה אפשר שיהיה ע"י עכו"ם. עוד ראיתי בשם החת"ס (שו"ת חת"ס סי' כא) דהיה פשוט לי' שקרבן עכו"ם צריך שחיטה. עוד נמצא בס' שיעורי הרב (שחיטה מליחה, בב"ח ותערובות, סולבייציק הר' י.ד., עמ' נז) שדייק מהרמב"ם שלשחיטת עכו"ם יש שם זבח וכל פסלותה הוא מגזיה"כ (ואם ראיה זו כנה א"כ י"ל דהגזיה"כ הוי לאכילה ולא לקרבן דלקרבן מעולם לא התמעט).
ומאידך ביגדיל תורה (סלוצק, שנה י"א, עמ' 28), הכותב רצה להוכיח מהגמ' שם להיפך שקרבן עכו"ם אי"צ שחיטה.
ובס' שארית אפרים דב (מנחות, עמ' קח) צידד דבקרבן עכו"ם שחיטה הוי עבודה. (אכן צ"ע דא"כ אף לבני ישראל במדבר שהותר בשר בנחירה מ"מ שחיטה תיהוי עבודה. וקו' זו ק' נמי על עיקר היסוד הנ"ל דטעם דשחיטה לאו עבודה היא כיון שמצות שחיטה נצרכת ממילא ולא משום קדשים, דלפי"ז במדבר דבעי' נמי משום קדשים א"כ תיהוי עבודה).
 
חלק עליון תַחתִית