האם אפשר לפדות בן על ידי כהנת - תולדות


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

האם אפשר לפדות בן על ידי כהנת - תולדות

שליחה על ידי גל גל » 04 נובמבר 2018, 17:18

בס''ד

תולדות: האם אפשר לפדות בכור באמצעות כהנת

פתיחה

כאשר האב פודה את בנו באמצעות הכהן, הכהן שואל את האב, האם הוא מעדיף לשלם את חמשת הסלעים לכהן ולפדות את בנו, או שהוא מעדיף לשמור לעצמו את חמשת הסלעים, ושהכהן יזכה בכהן. כפי שהעיר בתרומת הדשן (פסקים סי' רלה), האב לא יכול להגיד לכהן שהוא מעדיף את הכסף על פני בנו, הוא חייב לפדות את בנו, אז מדוע אם לאב אפשרות לבחור, הכהן בכל זאת שואל את האב את מי הוא מעדיף?! הפרשנים הביאו שתי תשובות בדבר:

א. הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה א, סב) תירץ, שמתנסחים כך בגלל עמי הארצות. כלומר, יש חשש שעמי הארצות יחשבו, שמדובר בסתם נתינת כסף לכהן, כדי להדגיש שמדובר בפדיון ממש, מתנסחים בלשון הזאת, ובלשונו: ''אפשר דלפיכך תיקנו הגאונים לומר "במאי בעית טפי (= במה אתה רוצה יותר) וכו', למען ידעו פשוטי העם שאין זה סתם "נתינה" אלא "פדיון".

ב. הפתחי תשובה (יו''ד שה, טו) כתב, שבשביל לעורר חשק לאב לפדות את בנו, שואלים אותו אם הוא רוצה לפדות את בנו. מדוע צריך לעורר אותו לפדות את בנו? הוא כותב, שאם האב פודה את בנו בגלל שהתורה כפתה עליו, יש חשש שהבן לא נחשב פדוי, כי פדיון באונס, לא נחשב פדיון.

בפרשת השבוע מובא, שיעקב ועשיו נאבקו על הבכורה. כאשר יעקב ראה שעשיו עוקף אותו, הוא ניסה לתפוס אותו ברגלו כדי לצאת ראשון לאוויר העולם, אך לבסוף הוא לא הצליח בכך, ועשיו זכה בבכורה. בעקבות כך נעסוק השבוע, בסוגיית פדיון הבן, האם חייבים דווקא חמישה סלעים כדי לפדות את הבכור והאם בעלה של כהנת יכול לשמש ככהן, ולקבל את כסף הפדיון.

לדידי שוויא ליה

כפי שציינו לעיל, יש לאב לפדות את בנו בחמישה סלעים, כמובן שאין חובה לפדות דווקא בכסף, אלא מספיק כלי או חפץ בשווי של חמישה סלעים. על דין זה, קשה מהגמרא במסכת קידושין (ח ע''א). הגמרא מביאה שרב כהנא שהיה כהן, קיבל כלי בפדיון הבן, שלא היה שווה חמישה סלעים . כיצד זה ייתכן? באמת רב אשי כותב, שדווקא לרב כהנא זה היה אפשרי:

''רב כהנא שקיל סודרא (= לקח טלית ששווה פחות מחמישה סלעים) מבי פדיון הבן, אמר ליה: לדידי חזי לי חמש סלעים (=בשבילי הסוודר שווה חמישה סלעים). אמר רב אשי: לא אמרן (= שמותר לקחת טלית פחות מחמישה סלעים) אלא כגון רב כהנא, דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא ארישיה (= רק רב כהנא, שהוא אדם גדול, וצריך טלית על הראש), אבל כולי עלמא לא (אבל שאר האנשים – לא).

כלומר אומרת הגמרא, שדווקא רב כהנא שהיה אדם גדול יכל לקבל את הסודר, ולומר שבשבילו הוא שווה חמישה סלעים, אבל שאר בני אדם, לא יכול לפדות באמצעות הסודר, ולומר שבשבילם הוא שווה חמישה סלעים.

למה דווקא רב כהנא

האם דווקא רב כהנא יכל לטעון שבשבילו הסודר שווה חמישה סלעים, ואילו שאר בני אדם לא? נחלקו בכך הפרשנים:

א. הרשב''א (ד''ה אמר רב אשי) העלה אפשרות, שכאשר הגמרא אומרת שרב כהנא יכול היה לומר שבשבילו סודר שווה חמישה סלעים, היא מתכוונת שדווקא רב כהנא שהיה אדם גדול מאוד, יכול לטעון כך, 'כי דרכם של גדולים להתייקר במה שהם צריכים לו', אבל שאר בני אדם ואפילו תלמידי חכמים, לא יכולים לטעון כך (ועיין בחולין צא ע''א). נראה שכדעה זו, פסק להלכה הגר''א.

ב. האפשרות המרחיבה ביותר לסוגיה, נמצאת בדבריהם של הרמב''ם (ביכורים יז, א) והמאירי (שם, ד''ה הפודה). הם טוענים, שכאשר הגמרא אומרת שבשביל רב כהנא הסודר שווה חמישה סלעים, אין הכוונה שיש כאן דין מיוחד ברב כהנא שהיה אדם גדול, ורק לו יש את הזכות לטעון כך, אלא באמת כל כהן יכול לטעון שחפץ מסויים שווה לו יותר ממחירו בשוק, ולקבל אותו ככסף פדיון.

מדוע הגמרא מציינת את הסודר של רב כהנא? הסיבה לכך היא, שרב כהנא היה אדם מכובד, ואנשים מכובדים בזמנם היה הולכים עם סוג של סוודר על ראשם, לכן בשביל רב כהנא סודר נחשב כדבר ששווה חמישה סלעים. בשביל שאר הכהנים, חפצים אחרים יכולים להיות נחשבים חמישה סלעים, וכך פסק גם הש''ך (יו''ד שה) להלכה.

כמו כן מוסיף הרמב''ם, שאסור לכהן פשוט, לקחת סוודר שמיועד לאנשים חשובים, ולטעון שבשבילו הוא שווה חמישה סלעים, שהרי ברור לכולם שהוא משקר, ושהסוודר חסר משמעות בשבילו, ובלשון הרמב''ם:

''אמר לו עגל זה או טלית זה בחמש סלעים, ואינו שוה כך, אלא שהכהן מקבלו בכך הרי זה פדוי. ואין בזה חלוק בין כהן גדול נכבד להדיוט ופחות שעגל וטלית הכל צריכין להם, וכל כהן יכול לומר בהן לדידי שווה לי, אבל בסודר ושאר דברים שאינן ראויים אלא לנכבד, אי אפשר לומר כן, אלא לנכבד שדרכו (ללכת) בכך, אבל כהן אחר לא ואין זה אלא הערמה כדי לזכות בפדיון...''

ג. הר''ן (ד ע''א בדה''ר ד''ה גרסינן) הבין אחרת בדברי הגמרא. לפי שיטתו, רק במקום שבו הסודר באמת שווה לחלק מבני אדם חמישה סלעים, למשל שבמדינה אחרת, ערכם של הסודרים גבוה מהמדינה שלו והוא שווה חמישה סלעים, רק אז יכול הכהן לטעון שהחפץ שווה לו חמישה סלעים, אבל במידה ואין כזה מקום, הוא לא יכול לטעון שהחפץ שווה חמש, וכך פסק השולחן ערוך (יו''ד שה, ה):

''נתן לו כלי שאינו שוה בשוק חמישה סלעים, וקבלו הכהן בחמישה סלעים, הרי בנוי פדוי והוא שישוה חמישה לשום אדם.''

פדיון הבן על ידי כהנת

עד כה הנחנו כדבר פשוט, שרב כהנא קיבל את חמישה הסלעים בלי בעיה. התוספות מקשים (ד''ה רב כהנא), הרי למרות ששמו היה 'כהנא', כפי שעולה מהגמרא בפסחים רב כהנא בכלל לא היה כהן! אז כיצד הוא יכל לקבל את כסף פדיון הבן?! התוספות מתרצים שני תירוצים:

''משמע הכא דרב כהנא היה כהן. ותימה דבסוף אלו עוברין (פסחים דף מט) משמע דלא היה כהן... ויש לומר, דתרי (= דשני) רב כהנא הוו. אי נמי (= תירוץ נוסף) יש לומר דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן בפרק הזרוע, רב כהנא אכל בשביל אשתו.''

תירוץ ראשון, תירוץ טכני, יש שני רב כהנא, רב כהנא אחד מוכר, שלמרות ששמו היה 'כהנא' הוא לא כהן, ולא עליו הגמרא דיברה. יש עוד רב כהנא שני, שהוא באמת כהן, ולכן הוא יכל לקבל את כסף פדיון הבן, ואליו התכוונה הגמרא.

תירוץ שני והמשמעותי לענייננו, באמת היה רב כהנא אחד, שלא היה כהן כפי שעולה מדברי הגמרא בפסחים, אלא שרב כהנא קיבל את כסף פדיון הבן בשביל אשתו, שבמקור, דהיינו לפני החתונה, הייתה בתו של כהן. עולה מדברי התירוץ השני בתוספות, שבמידה ואדם התחתן עם כהנת, מותר לו לקבל כסף של פדיון הבן, למרות שהוא לא כהן.

שיטת הרמב''ם והרא''ש

האם שאר הראשונים הסכימו לדברי התוספות, ואפשר לתת את כסף פדיון הבן לישראל שנשוי לכהנת? כפי שכתב הפני יהושע במקום, גם שאר הראשונים מסכימים לדברי התוספות, שאת שאר מתנות הכהונה, כמו נתינת זרוע ולחיים שנותנים לכהן מבהמה שנשחטה , אפשר לתת לישראל שנשוי לכהנת, כי אין קדושה במתנות הכהונה, ולכן גם ישראל יכול לאוכלם.

את כסף פדיון הבן לעומת זאת, כמעט כל הראשונים מסכימים, שאי אפשר לתת לישראל שנשוי לכהנת, ושלא כדברי התוספות. כך פסקו להלכה הרשב''א (ח''א תתלו), המהר''ם מרוטנבורג (תתרעז) והרא''ש (הלכות פדיון בכור סי' ד), ובלשון הרמב''ם (בכורים יא, ה):

''הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, וחוזר ומברך שהחיינו, ואחר כך נותן הפדיון לכהן...''

ראיה לדבריהם, הם הביאו מהגמרא בחולין (קלב ע''א). הגמרא אומרת מביאה בשם עולא, שכל מקום שהפסוקים כתבו, 'לאהרן ובניו', צריך לתת את מתנות הכהונה דווקא למי שכהן, ולא לאדם שנשוי לכהנת. בפסוקים של פדיון הבן, כתוב שצריך להביא לאהרן ולבניו, עולה שצריך להביא דווקא לכהנים ממש, ולא לישראל שנשוי לכהנת.

כיצד התוספות מתמודדים עם ראיית הראשונים? הם פסקו להלכה לא כדעת עולא בגמרא בחולין, שאוסר לתת פדיון הבן, לישראל שנשוי לכהנת, אלא כדעת רבי אליעזר בן יעקב, שמתיר לתת את כסף פדיון הבן לישראל שנשוי לכהנת.

להלכה

כיצד יש לנהוג להלכה? למעשה מכיוון שרוב הראשונים פסקו, שאין לפדות על ידי בעלה של כהנת, פסק החתם סופר (יו''ד שא), שאין לפדות על ידי בעלה של כהנת, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (יו''ד שה, ג).

אמנם הוסיף החתם סופר, שבמקום שאין כהן באזור ויש חשש שלא יפדו את הילד, אפשר שיתן האבא לבעלה של כהנת חמישה סלעים, בלי לברך את ברכות פדיון הבן. במידה והאבא יימצא כהן ממש, זה מעולה, והוא ייתן לו חמישה סלעים ויברך על פדיון הבן. במידה והוא לא יימצא לבסוף כהן, או שהילד ימות לפני שימצאו כהן, לפחות האבא יצא ידי חובת פדיון הבן לפי שיטת התוספות, שהתירו לפדות באמצעות בעלה של כהנת, ובלשונו:

''מכל מקום, נראה לעניות דעתי, מי שלאחר כל הטרחות אי אפשר לו להגיע לכהן ביום פדיונו... ואינו רוצה להשהות (את הפדיון) כי מי יודע מה יולד יום (עיין הערה ), על כל פנים יתן ביום הפדיון לכהנת בלי ברכה, ויהיה מתנה שאינה מתכוון לצאת בה אלא אם לא יזכה למצוא כהן, ואם ימצא כהן אחר כך יחזור ויפדה בברכה כראויה...''

שיעור הכסף

כפי שראינו, את הבכור פודים בכסף, ששווה חמישה סלעים. על פי דין תורה, צריך לפדות את הבכור בחמישה שקלים, חז''ל העריכו, ששווי של חמישה שקלים הוא חמישה סלעים, ולכן השתמשו בסלעים, שככל הנראה היה הכסף המצוי בימיהם.

כמה שווים חמישה סלעים? כתבו הפוסקים, שחמישה סלעים שווים בערך תשעים ושש גרם של כסף טהור. אמנם כפי שכתב הכנסת הגדולה (יו''ד שה, ד), למעשה נהגו להשלים את כסף הפדיון, לשיעור של מאה גרם כסף, כדי לצאת מכל חשש של טעות בחישוב כמות הכסף, וכן פסק להלכה גם הרב עובדיה (יחוה דעת ד, נד).

המחיר של מאה גרם כסף טהור בבורסה, שווה בזמנינו בערך מאה שבעים וחמש שקל. אמנם, לדעת הרב מרדכי אליהו (על פי בנו הרב שמואל), שווי הכסף של פדיון הבן, לא צריך להיות כמו השווי שקונים את הכסף בבורסה, אלא כמו המחיר שקונה אותו הלקוח בחנות. מחיר זה כולל גם מע''מ, עמלת סוכן וכדומה, ובסך הכל, בערך מאתיים חמישים שקל.

שטרות כסף

האם אפשר בזמנינו לפדות את הבכור, באמצעות שטרות כסף? המשנה בבכורות כותבת (נא ע''א), שאי אפשר לפדות בכור בשטרי חוב (= צ'קים), מכיוון שהם לא נחשבים ממש כסף, ואין להם ערך ממוני, אלא רק אפשר להשיג באמצעות השטרי חוב כסף. נחלקו הפוסקים, מה דינם של שטרות כסף בימינו, האם הם נחשבים כמו כסף ממש ואפשר לפדות בהם, או רק כשטרי חוב, ואי אפשר.

בשו''ת תשובה מאהבה (ב, תד) טען, ששטרות כסף שלנו היום, הם כמו שטרי חוב, ולכן אין לפדות בהם. לעומת זאת בשו''ת חסד לאברהם (יו''ד צה) ובשו''ת השיב משה (סי' נה) נקטו, שאפשר לפדות בכור באמצעות שטרות כסף, כי בזמן הזה הם לא רק מסמלים כסף, אלא משתמשים בהם ככסף ממש. למעשה בעקבות מחלוקת הפוסקים, נהגו שלא לפדות באמצעות שטרות כסף, כדי לא להיכנס לספיקות, ופודים בכסף ממש (הוציאו מטבעות מיוחדים לפדיון הבן), או בחפץ ששווה כסף (ועיין עוד בשו''ת תירוש ויצהר סי' קי).

מוזמנים להגיב...


משה בטיטו
הודעות: 47
הצטרף: 03 אוגוסט 2018, 09:05
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר לפדות בן על ידי כהנת - תולדות

שליחה על ידי משה בטיטו » 05 נובמבר 2018, 10:30

יפה מאוד!


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם אפשר לפדות בן על ידי כהנת - תולדות

שליחה על ידי גל גל » 06 נובמבר 2018, 16:27

משה בטיטו כתב:יפה מאוד!
כדאי לך להסתכל בספר החדש של רב אושר וייס על כללי המצוות, הוא קצת מדבר שם על פדיון הבן בלילה...


שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים