למה אין מקיימים היום מצות תוכחה

יעקב1

משתמש ותיק
למה היום לא ראינו שמקיימים מצוה תוכחה, כמעט מעולם לא ראיתי רב מעיר למישהו ולא אברכים לחבריהם (אמנם הצעירים נוהגים בזה קצת ולא תמיד בצורה הראויה)
ואמנם בגמ' מבואר שאין מי שיודע להוכיח ואין מי שמקבל תוכחה אבל בשו"ע ומ"ב סי' תרח לא ראיתי שהשמיטו את כל ההלכות האלו כי אין מי שיודע וכו' והרי המ"ב פסק שם שאם ספק שיקבל חייב להוכיח אם הוא שוגג, ואם מזיד אף אם שיודע שלא יקבל אלא שנמנע באופן זה אינו נענש וגם זה לא מוסכם שיש קולא באופן זה. ובביה"ל שם כ' מהברכ"י שחיוב תוכחה ביודע שלא יקבל נאמר רק בזמן שידינו תקיפה אך הביא ע"ז שבסמ"ק מבואר לא כן.
ושמא משום דברי הביה"ל שם בשם הס"ח שזה נאמר רק למי שליבו גס בו, אך גם שם נראה שזה רק בגלל שאז ישנאנו וינקום בו (ושנאה אני מבין שיכול להיות מצוי נגד מי שרגיל להוכיח אבל לנקום ממנו לכאו' בין אברכים לא ככ מצוי)?
וכן בנפש החיים החדש בסוף שהביאו מדבריו ברו"ח ומצורף [ועיי"ש בפיסקא שלפני זה שיש להוכיח בנחת ומי שלא מסוגל לכך פטור מתוכחה]

שרטוט.png
 

יהודה1

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
[ועיי"ש בפיסקא שלפני זה שיש להוכיח בנחת ומי שלא מסוגל לכך פטור מתוכחה]

אולי בגלל זה. ועיין גם במסילת ישרים פרק כ' שאם יודע שעל ידי שיוכיח זה רק יגרום לו לחטוא יותר אין להוכיח וכן כתב גם בח"ח לגבי לשוה"ר (איני זוכר כרגע איפוה בדיוק) שאם על ידי שימחה במספר הלשון הרע, יספר עוד יותר גנאי על אותו אדם אין למחות בו.
 

יעקב1

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש לי הרגשה שכל ההשתדליות של מרן הח"ח בהפצת ספריו ודאי נבעה מכח שהרגיש שיש לו את הידע ואת הכשרון וכו' להשפיע דרך ספריו ולכן הרגיש מחויב להפיץ חיזוק בענינים שראה צורך וההצלחה שלו בעניני לשה"ר עצומה.
אם כנים הדברים כל אדם שיש לו את היכולות הממוניות ואת הידע וכו' להשפיע דרך ספרים או חוברות וכדו' הדבר ראוי
 

עמוס חדד

משתמש רגיל
יעקב1 אמר:
יש לי הרגשה שכל ההשתדליות של מרן הח"ח בהפצת ספריו ודאי נבעה מכח שהרגיש שיש לו את הידע ואת הכשרון וכו' להשפיע דרך ספריו ולכן הרגיש מחויב להפיץ חיזוק בענינים שראה צורך וההצלחה שלו בעניני לשה"ר עצומה.
אם כנים הדברים כל אדם שיש לו את היכולות הממוניות ואת הידע וכו' להשפיע דרך ספרים או חוברות וכדו' הדבר ראוי

עם כל הכבוד וההערצה למרן הח"ח - אתבטא בעדינות:
האם נראה לך שספר חפץ חיים הוא 'הצלחה'? האם זוהי תוכחה שנשמעה?
(הבחירות עדיין בערפנו, ובחלק מן הערים בעיצומן - ופוק חזי.)
 

עמוס חדד

משתמש רגיל
בבתי המדרשות שלמדתי וחונכתי
נאמר:
תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך!
וזהו נר לרגלי עד עצם היום הזה.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
עמוס חדד אמר:
בבתי המדרשות שלמדתי וחונכתי
נאמר:
תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך!
וזהו נר לרגלי עד עצם היום הזה.
חלילה מלחיות כך כל החיים ומה עם הערבות שלך לכלל ישראל?!
אכן בישיבות מחנכים כנ"ל אך זה דווקא בזמן הבחרות שאז הוא זמן הבנייה של כל הרוחניות, ויש בזמן הזה עצת היצר לטייח את החסרונות על ידי חיפוש החסרונות של אחרים ו"תיקון העולם", פותח האשכול לא התכוון לכה"ג שזה יוצא דופן, כוונתו לאברכים ובעלי בתים שלכא' צריכים להעיר בצורה הראויה, אך אכן הדור חצוף מאד וכמעט לא מצוי מי שיודע לקבל תוכחה, אך עדיין אין זה סיבה למחוק מצווה מן התורה ומן הדין צריך לנסות היכן שחושב שיקבל תוכחה.
 

נבשר

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
עמוס חדד אמר:
בבתי המדרשות שלמדתי וחונכתי
נאמר:
תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך!
וזהו נר לרגלי עד עצם היום הזה.
חלילה מלחיות כך כל החיים ומה עם הערבות שלך לכלל ישראל?!
אכן בישיבות מחנכים כנ"ל אך זה דווקא בזמן הבחרות שאז הוא זמן הבנייה של כל הרוחניות, ויש בזמן הזה עצת היצר לטייח את החסרונות על ידי חיפוש החסרונות של אחרים ו"תיקון העולם", פותח האשכול לא התכוון לכה"ג שזה יוצא דופן, כוונתו לאברכים ובעלי בתים שלכא' צריכים להעיר בצורה הראויה, אך אכן הדור חצוף מאד וכמעט לא מצוי מי שיודע לקבל תוכחה, אך עדיין אין זה סיבה למחוק מצווה מן התורה ומן הדין צריך לנסות היכן שחושב שיקבל תוכחה.
לדעתי כוונת עמוס חדד, המשפט "תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך", כמדומה בשם הגרי"ס, הינו משפט של בעלי המוסר שבאדם ביכולתו להוכיח לאחרים צריך להיות בדרגה של אמת פנימית, בדיקה וחקירה עמוקה ושיטתית, ורק אחרי שעבד על עצמו וניקה עצמו מנגיעות אישיות, שיכול לומר עצמו שכל כוונתו לש"ש יעשה את המצוה הזאת, וכן שאר המצוות בנושאים אלו, האם לפני שחשב להוכיח את חבירו, עלה בדעתו להנות את חבירו, או להיטיב עמו, או האם פנייתו לדאוג לאחרים בגלל שדואג לקהילתו ושאר נגעי ונגיעות האדם, האם רץ ונהנה לעשות שאר מצות בשמחה כזאת ונוקשות כזאת, ולמה בוחר בדוקא לעשות מצוה זאת, ואיך מגיב כשמישהו מוכיח אותו האם מקבל את התוכחה, ואין הוא תלוי באיזה שהוא גיל, כך לפי דעתי החינוך בבתי המדרשות.
 

עמוס חדד

משתמש רגיל
תודה להרב @נבשר, אך לדעתי זה יותר מזה.
ולהרב @יעקב1 והרב @יוסף יצחק, האם גדולי ישראל עסוקים אחוז מיומם במצות תוכחה?
על כמה 'פשקווילים' חתומים גדולי ישראל (לא מו"צים ורבני בתי כנסת)?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
נבשר אמר:
המשפט "תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך", כמדומה בשם הגרי"ס, הינו משפט של בעלי המוסר שבאדם ביכולתו להוכיח לאחרים צריך להיות בדרגה של אמת פנימית, בדיקה וחקירה עמוקה ושיטתית, ורק אחרי שעבד על עצמו וניקה עצמו מנגיעות אישיות, שיכול לומר עצמו שכל כוונתו לש"ש יעשה את המצוה הזאת, וכן שאר המצוות בנושאים אלו, האם לפני שחשב להוכיח את חבירו, עלה בדעתו להנות את חבירו, או להיטיב עמו, או האם פנייתו לדאוג לאחרים בגלל שדואג לקהילתו ושאר נגעי ונגיעות האדם, האם רץ ונהנה לעשות שאר מצות בשמחה כזאת ונוקשות כזאת, ולמה בוחר בדוקא לעשות מצוה זאת, ואיך מגיב כשמישהו מוכיח אותו האם מקבל את התוכחה, ואין הוא תלוי באיזה שהוא גיל, כך לפי דעתי החינוך בבתי המדרשות.
נראה לי שמה שהגר"י מסלנט אמר זה: הגשמיות של השני זה הרוחניות שלך.
ובאשר לשאר הדברים שכתבת: אתה צודק שאדם צריך לבדוק את עצמו, אבל זה לא אמור למנוע ממנו מלקיים את המצווה, וברור שאם הוא נמנע לקיים מחמת זה, זה משום היצר הרע ולא מהיצר הטוב.
כי אם לפני כל פעם שיוכיח יתחיל לבדוק את עצמו, יקרה אחד מהשניים או שיתעלם ולא יוכיח או שיתחיל להתגאות בעצמו ויוכיח עם כל הכח...
ומאימתי בכל המצוות אנו כל כך דואגים לעשותן בשלמות (לצערינו).
דבריך אכן נכונים למי שמחפש להוכיח, אבל אני דברתי על אדם שהולך לתומו ולפתע צדה עינו בדבר הדורש תוכחה.
 

עמוס חדד

משתמש רגיל
יוסף יצחק אמר:
נבשר אמר:
המשפט "תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך", כמדומה בשם הגרי"ס, הינו משפט של בעלי המוסר שבאדם ביכולתו להוכיח לאחרים צריך להיות בדרגה של אמת פנימית, בדיקה וחקירה עמוקה ושיטתית, ורק אחרי שעבד על עצמו וניקה עצמו מנגיעות אישיות, שיכול לומר עצמו שכל כוונתו לש"ש יעשה את המצוה הזאת, וכן שאר המצוות בנושאים אלו, האם לפני שחשב להוכיח את חבירו, עלה בדעתו להנות את חבירו, או להיטיב עמו, או האם פנייתו לדאוג לאחרים בגלל שדואג לקהילתו ושאר נגעי ונגיעות האדם, האם רץ ונהנה לעשות שאר מצות בשמחה כזאת ונוקשות כזאת, ולמה בוחר בדוקא לעשות מצוה זאת, ואיך מגיב כשמישהו מוכיח אותו האם מקבל את התוכחה, ואין הוא תלוי באיזה שהוא גיל, כך לפי דעתי החינוך בבתי המדרשות.
נראה לי שמה שהגר"י מסלנט אמר זה: הגשמיות של השני זה הרוחניות שלך.
ובאשר לשאר הדברים שכתבת: אתה צודק שאדם צריך לבדוק את עצמו, אבל זה לא אמור למנוע ממנו מלקיים את המצווה, וברור שאם הוא נמנע לקיים מחמת זה, זה משום היצר הרע ולא מהיצר הטוב.
כי אם לפני כל פעם שיוכיח יתחיל לבדוק את עצמו, יקרה אחד מהשניים או שיתעלם ולא יוכיח או שיתחיל להתגאות בעצמו ויוכיח עם כל הכח...
ומאימתי בכל המצוות אנו כל כך דואגים לעשותן בשלמות (לצערינו).
דבריך אכן נכונים למי שמחפש להוכיח, אבל אני דברתי על אדם שהולך לתומו ולפתע צדה עינו בדבר הדורש תוכחה.

בדידי הוה עובדא,
יום כיפור, רגעים לפני תפילת נעילה, חשד בי אחד מן המתפללים שדיברתי באמצע קדיש [כמובן חשד שווא]
הוא התקצף וצרח עליי שיוציאני מבית המדרש אם אוסיף לדבר
כשהסתיים הקדיש, אמרתי לו שבאותו סעיף בש"ע שכתוב שאסור לדבר באמצע קדיש כתוב גם שאסור לצרוח על השני באמצע קדיש!
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
עמוס חדד אמר:
האם גדולי ישראל עסוקים אחוז מיומם במצות תוכחה?
וכי לחתום על פאשקעווילים זוהי מצוות תוכחה?
גדולי ישראל שליט"א עסוקים הרבה במצוות תוכחה, יועיל נא מר לשאול את מקורבי הרבנים בעניין.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
עמוס חדד אמר:
בדידי הוה עובדא,
יום כיפור, רגעים לפני תפילת נעילה, חשד בי אחד מן המתפללים שדיברתי באמצע קדיש [כמובן חשד שווא]
הוא התקצף וצרח עליי שיוציאני מבית המדרש אם אוסיף לדבר
כשהסתיים הקדיש, אמרתי לו שבאותו סעיף בש"ע שכתוב שאסור לדבר באמצע קדיש כתוב גם שאסור לצרוח על השני באמצע קדיש!
א. בגלל שמישהו נהג שלא כדין זה לא פוטר אף אחד מהמצווה.
ב. גערה על אנשים שלא נוהגים בכבוד בית הכנסת אינה קשורה למצוות תוכחה אלא זה מחאה על כבוד שמים ומותר אף לבזות ברבים את המדבר בחזרת הש"ץ (ווי עמודים לבן השל"ה הובא במשנ"ב ודלא כשבטה"ל שדימה דין זה למצוות תוכחה).
 

נבשר

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
נבשר אמר:
המשפט "תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך", כמדומה בשם הגרי"ס, הינו משפט של בעלי המוסר שבאדם ביכולתו להוכיח לאחרים צריך להיות בדרגה של אמת פנימית, בדיקה וחקירה עמוקה ושיטתית, ורק אחרי שעבד על עצמו וניקה עצמו מנגיעות אישיות, שיכול לומר עצמו שכל כוונתו לש"ש יעשה את המצוה הזאת, וכן שאר המצוות בנושאים אלו, האם לפני שחשב להוכיח את חבירו, עלה בדעתו להנות את חבירו, או להיטיב עמו, או האם פנייתו לדאוג לאחרים בגלל שדואג לקהילתו ושאר נגעי ונגיעות האדם, האם רץ ונהנה לעשות שאר מצות בשמחה כזאת ונוקשות כזאת, ולמה בוחר בדוקא לעשות מצוה זאת, ואיך מגיב כשמישהו מוכיח אותו האם מקבל את התוכחה, ואין הוא תלוי באיזה שהוא גיל, כך לפי דעתי החינוך בבתי המדרשות.
נראה לי שמה שהגר"י מסלנט אמר זה: הגשמיות של השני זה הרוחניות שלך.
ובאשר לשאר הדברים שכתבת: אתה צודק שאדם צריך לבדוק את עצמו, אבל זה לא אמור למנוע ממנו מלקיים את המצווה, וברור שאם הוא נמנע לקיים מחמת זה, זה משום היצר הרע ולא מהיצר הטוב.
כי אם לפני כל פעם שיוכיח יתחיל לבדוק את עצמו, יקרה אחד מהשניים או שיתעלם ולא יוכיח או שיתחיל להתגאות בעצמו ויוכיח עם כל הכח...
ומאימתי בכל המצוות אנו כל כך דואגים לעשותן בשלמות (לצערינו).
דבריך אכן נכונים למי שמחפש להוכיח, אבל אני דברתי על אדם שהולך לתומו ולפתע צדה עינו בדבר הדורש תוכחה.
מנין לך שאם נמנע מהיצר הרע, ממנ"פ אם ימחה משום הנאתו ושליטתו על חבירו יענש ע"ז, ה"ה אם לא ימחה עכ"פ יש לו במה לתלות עצמו, ושאני משאר מצוות היינו במצוות שנוגעים לחבירו, וה"ה שאר מצוות כעין אלו, ואה"נ זוהי השקפה על כל המצוות, וידוע שבעלי המוסר נזהרו מלעשות דברים שלא לפי דרגתם, בקיצור הדברים פשוטים, למה הוא ניגש לעשות דוקא "הוכח תוכיח את עמיתך", מה אם "השב תשיבם לאחיך" האם גם משקיע ודואג לחבירו, אין זה אלא מתכבד בקלון חבירו, או שאר דברים.
 

נבשר

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
עמוס חדד אמר:
בדידי הוה עובדא,
יום כיפור, רגעים לפני תפילת נעילה, חשד בי אחד מן המתפללים שדיברתי באמצע קדיש [כמובן חשד שווא]
הוא התקצף וצרח עליי שיוציאני מבית המדרש אם אוסיף לדבר
כשהסתיים הקדיש, אמרתי לו שבאותו סעיף בש"ע שכתוב שאסור לדבר באמצע קדיש כתוב גם שאסור לצרוח על השני באמצע קדיש!
א. בגלל שמישהו נהג שלא כדין זה לא פוטר אף אחד מהמצווה.
ב. גערה על אנשים שלא נוהגים בכבוד בית הכנסת אינה קשורה למצוות תוכחה אלא זה מחאה על כבוד שמים ומותר אף לבזות ברבים את המדבר בחזרת הש"ץ (ווי עמודים לבן השל"ה הובא במשנ"ב ודלא כשבטה"ל שדימה דין זה למצוות תוכחה).
שוב אשאל איך יגיב אותו מוכיח כשיוכיחו אותו בביכנ"ס לפני כולם? ושמעתי ממישהו שאמר שהוא דואג להתפלל בבית כנסת שיש מישהו שמוכיח, שהוא אינו רוצה להיות המוכיח, אבל ידאג להתפלל בבית כנסת שיש אחד כזה.
 

נבשר

משתמש ותיק
ר' חיים וולוז'ין מחדש פטור נוסף מחובת התוכחה כתר ראש, קמג:
"אם אין טבעו בשום אופן לדבר רכות, פטור הוא מלהוכיח".
לא ראיתי בפנים העתקתי ממישהו.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
עמוס חדד אמר:
יעקב1 אמר:
יש לי הרגשה שכל ההשתדליות של מרן הח"ח בהפצת ספריו ודאי נבעה מכח שהרגיש שיש לו את הידע ואת הכשרון וכו' להשפיע דרך ספריו ולכן הרגיש מחויב להפיץ חיזוק בענינים שראה צורך וההצלחה שלו בעניני לשה"ר עצומה.
אם כנים הדברים כל אדם שיש לו את היכולות הממוניות ואת הידע וכו' להשפיע דרך ספרים או חוברות וכדו' הדבר ראוי

עם כל הכבוד וההערצה למרן הח"ח - אתבטא בעדינות:
האם נראה לך שספר חפץ חיים הוא 'הצלחה'? האם זוהי תוכחה שנשמעה?
(הבחירות עדיין בערפנו, ובחלק מן הערים בעיצומן - ופוק חזי.)
כבוד @עמוס חדד
אני מאוד מעריך אותך ואת דעותיך (שבד"כ מעולים)
אך עם כל הכבוד לך, אני חולק עליך לא בלשון עדינה,
ספר 'חפץ חיים' זה הצלחה מסחררת, כל מי שלומד את זה בקביעות נזהר הרבה מלדבר מה שלא צריך
נכון ניסיון היצר בלשה"ר הוא גדול וקשה להינצל הימנו, אך הקב"ה בעיקר דורש את עבודתינו והמלחמה ביצר
וכל מי שפותח ספר זה בין בהלכות בבקיאות ובין בלימוד מעמיק בבאר מים חיים, או אפי' רק בשמירת הלשון
עוצר עשרות או אפי' מאות פעמים את לשונו מלומר מה שלא צריך, אני זוכה לפעמים להינצל וכן הרבה מחברי
יש המון ישיבות שיש בהם 'חבורות' שלומדים ומתחזקים, יש חסידויות שלמים שיש לימוד קבוע בספר הקדוש הזה
טענתך לגבי הבחירות זה אכן נושא כאוב ביותר, אך הוא לא מוריד אפי' מקצת מההצלחה של ה'חפץ חיים'
בזמנו היה הרבי מגור ה'אמרי אמת' זצ"ל וכתב והעיד על עצמו שהלימוד בספר עזר לו (איני זוכר את לשונו)
אני בטוח שספר שמקיף כ"כ הרבה בנושא אחד [הגם שאפשר לחלוק עליו בהרבה מן ההלכות] הוא מדהים,
יש עשרות אלפי אנשים שקיבלו על עצמם במשך חייהם להיות יותר טובים בנקודה זו, והצליחו עד כמה שהצליחו
כך שאני די חושב שבמחשבה שניה אתה תחזור בך, ממה שכתבת.
 

tkhvu

משתמש ותיק
יברר נא מר חדד אצל מי שחי בדורות קודמים (מאלו החיים עדנה) בהם לא היה כלל מודעות לאיסור לשה"ר וכל אחד דיבר על השני ללא פקפוק והוראת היתר כלל. בהשואה למצב דאז, בהחלט ניתן לקבוע כי ספר חפץ חיים הוביל מהפכה אדירה בענין זה בין למי שלומד בו בפועל ובין לאלפים ורבבות שמושפעים מאלו הלומדים ישירות ובעקיפין. הארגונים שהוקמו לחיזוק ענין זה כמו "נוצרי לשון" ו"משמרת השלום", הכינוסים והעצרות לנשים, ובכלל העיסוק המוגבר בזה, הכל כתוצאה מהספר חפץ חיים, ומהעבודה העצומה שהשקיע בזה.
 

tkhvu

משתמש ותיק
לענין עצם הנידון של מצות תוכחה בדורנו ידועים דברי החזו"א (אה"ע קיח ס"ו) שאין בימינו מי שיודע להוכיח,וז"ל: ובהגה"מ פ"ו מה' דעות כתב דאין רשאין לשנאותו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה, ובסוף ספר אהבת חסד כתוב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט, והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח ודיינינן להו כאונסין, ולכן אי אפשר לדון בזה לפטור מן היבום וכן לענין שאר הלכות עכ"ל. היינו שמכח זה הכריע החז"וא דאין מומרים כהיום לפטור מן היבום וכדו'. וכן ידוע בשמו שלכולם יש דין של תינוקות שנשבו.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
כהוספה על דברי @tkhvu
אכן במדינות רבות כמרוקו והסביבה, היו מאוד נזהרים בלשונם
ולא היה מצוי הלשון הרע כמעט (ראה להלן עדות)
אך כמעט בכל מדינות אשכנז הדבר היה פרוץ ביותר
וכן כאן בארץ ישראל הדבר היה נפוץ (ועוד יותר אפי' מחו"ל)
כך שאם אכן אחינו מעדות המזרח היו נשארים במקומם, לספר חפץ חיים לא היה משמעות גדולה אצלם.
אך כיוון שהקב"ה זיכה אותם ואותנו בקיבוץ גלויות (זעיר), בוודאי תועלתו של הספר מרובה מאוד
גם בעדות שלהם.
[שמעתי בשם רבי רפאל אבוחצירא שיחי' בשם אביו רבי מאיר
שבמרוקו לא היה מושג לשמוע אחד מדבר רע על רעה וזה היה גדור אצלם כמו שמירת שבת]
 

יהודה1

משתמש ותיק
עמוס חדד אמר:
יעקב1 אמר:
יש לי הרגשה שכל ההשתדליות של מרן הח"ח בהפצת ספריו ודאי נבעה מכח שהרגיש שיש לו את הידע ואת הכשרון וכו' להשפיע דרך ספריו ולכן הרגיש מחויב להפיץ חיזוק בענינים שראה צורך וההצלחה שלו בעניני לשה"ר עצומה.
אם כנים הדברים כל אדם שיש לו את היכולות הממוניות ואת הידע וכו' להשפיע דרך ספרים או חוברות וכדו' הדבר ראוי

עם כל הכבוד וההערצה למרן הח"ח - אתבטא בעדינות:
האם נראה לך שספר חפץ חיים הוא 'הצלחה'? האם זוהי תוכחה שנשמעה?
(הבחירות עדיין בערפנו, ובחלק מן הערים בעיצומן - ופוק חזי.)
נראה לי שבמקום שכותב לרבים אין פטור מצד שלא ישמע שהרי מי שלא ירצה לא יקרא בספר אבל אטו בשביל זה נמנע מלכתוב לרוצים ללמוד?
וכעין זה כתב הח"ח לגבי מוטב יהיו שוגגים ועל יהיו מזידים.
 

יהודה1

משתמש ותיק
tkhvu אמר:
לענין עצם הנידון של מצות תוכחה בדורנו ידועים דברי החזו"א (אה"ע קיח ס"ו) שאין בימינו מי שיודע להוכיח,וז"ל: ובהגה"מ פ"ו מה' דעות כתב דאין רשאין לשנאותו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה, ובסוף ספר אהבת חסד כתוב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט, והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח ודיינינן להו כאונסין, ולכן אי אפשר לדון בזה לפטור מן היבום וכן לענין שאר הלכות עכ"ל. היינו שמכח זה הכריע החז"וא דאין מומרים כהיום לפטור מן היבום וכדו'. וכן ידוע בשמו שלכולם יש דין של תינוקות שנשבו.
זה לא מספיק על השאלה, כי מספק אסור לשנוא אבל מה פוטר מלהוכיח. ויש לצרף לזה את מה שכותב הח"ח בכמה מקומות לגבי לה"ר לתועלת, שמספק יש לנהוג בשב ואל תעשה. אבל לכאורה זה לא פוטר מללמוד את הדין ולהוכיח כשבטוח שלא יעבור על לא תשא עליו חטא. כמו כן כשמסופק אם חבירו אכן עושה איסור או לא ראוי לכאורה לשאול אותו (כשלא יבייש אותו)
 

יעקב1

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף יוסף אמר:
עמוס חדד אמר:
יעקב1 אמר:
יש לי הרגשה שכל ההשתדליות של מרן הח"ח בהפצת ספריו ודאי נבעה מכח שהרגיש שיש לו את הידע ואת הכשרון וכו' להשפיע דרך ספריו ולכן הרגיש מחויב להפיץ חיזוק בענינים שראה צורך וההצלחה שלו בעניני לשה"ר עצומה.
אם כנים הדברים כל אדם שיש לו את היכולות הממוניות ואת הידע וכו' להשפיע דרך ספרים או חוברות וכדו' הדבר ראוי

עם כל הכבוד וההערצה למרן הח"ח - אתבטא בעדינות:
האם נראה לך שספר חפץ חיים הוא 'הצלחה'? האם זוהי תוכחה שנשמעה?
(הבחירות עדיין בערפנו, ובחלק מן הערים בעיצומן - ופוק חזי.)
כבוד @עמוס חדד
אני מאוד מעריך אותך ואת דעותיך (שבד"כ מעולים)
אך עם כל הכבוד לך, אני חולק עליך לא בלשון עדינה,
ספר 'חפץ חיים' זה הצלחה מסחררת, כל מי שלומד את זה בקביעות נזהר הרבה מלדבר מה שלא צריך
נכון ניסיון היצר בלשה"ר הוא גדול וקשה להינצל הימנו, אך הקב"ה בעיקר דורש את עבודתינו והמלחמה ביצר
וכל מי שפותח ספר זה בין בהלכות בבקיאות ובין בלימוד מעמיק בבאר מים חיים, או אפי' רק בשמירת הלשון
עוצר עשרות או אפי' מאות פעמים את לשונו מלומר מה שלא צריך, אני זוכה לפעמים להינצל וכן הרבה מחברי
יש המון ישיבות שיש בהם 'חבורות' שלומדים ומתחזקים, יש חסידויות שלמים שיש לימוד קבוע בספר הקדוש הזה
טענתך לגבי הבחירות זה אכן נושא כאוב ביותר, אך הוא לא מוריד אפי' מקצת מההצלחה של ה'חפץ חיים'
בזמנו היה הרבי מגור ה'אמרי אמת' זצ"ל וכתב והעיד על עצמו שהלימוד בספר עזר לו (איני זוכר את לשונו)
אני בטוח שספר שמקיף כ"כ הרבה בנושא אחד [הגם שאפשר לחלוק עליו בהרבה מן ההלכות] הוא מדהים,
יש עשרות אלפי אנשים שקיבלו על עצמם במשך חייהם להיות יותר טובים בנקודה זו, והצליחו עד כמה שהצליחו
כך שאני די חושב שבמחשבה שניה אתה תחזור בך, ממה שכתבת.

גם אני הדל זכיתי להמנע מלשה"ר לא יודע כמה פעמים בזכות הלימוד בספרי מרן הח"ח. ובכלל בענין לשה"ר בשונה מהרבה הלכות אחרות, לולי הח"ח היה קושי עצום בקיום שהרי אין ע"ז שו"ע ופוסקים במיקום מוגדר וברמב"ם יש רק מעט הלכות ברורות, ואיך ישמר אם אין ספר הלכה ברור בנושא
 

עמוס חדד

משתמש רגיל
אני חושש מאד לדבר דברים שישמעו כפגיעה במרנא קדישא רבינו הגדול החפץ חיים זיע"א, ועל כן אפסיק את הדיון מבחינתי.
 

כותר

משתמש ותיק
שמעתי, שמי שאינו מספיק קרוב אליך כדי לשמוע תוכחתך, אין מצוה להוכיחו.
צריך היכרות ויחסי ידידות כדי שיוכל להוכיח.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בשו"ע רמ"א ומשנ"ב סי' תרח מבואר שבמקרה שיש להניח שלא ישמעו לתוכחה אמרינן מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, אלא א"כ הדבר מפורש בתורה. בדבר שיודעים שהם מזידים שאין סברא ד"מוטב שיהיו שוגגים" צריך להוכיח בצורה שיש צד שההוא יקבל דברי התוכחה וישוב מלחטוא, ואם בודאי לא יקבל הרי נחלקו בזה הסמ"ק והיראים עם הסמ"ג והתוס' אם שייך בזה מצות תוכחה או לא (מובא בביאור הלכה שם).

נמצא שלמעשה כמעט ואין מצב שיש מצוות תוכחה, היות ובדרך כלל מי שחוטא לא יקבל את דברי התוכחה אלא שעכשיו אינו נותן על לבו שזה חטא ואחרי התוכחה יחטא על אף הידיעה שזה חטא, ומאחר וכמעט אף פעם לא מדובר בדבר המפורש בתורה אמרינן בזה "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים". (ואם באמת חטאו נובע מחוסר ידיעה וברגע שישמע ההלכה יקבל ויפסיק א"צ בזה למצות תוכחה אלא מדין ערבות יש להודיעו שזה אסור).

אלא דגם באופן שהחוטא מזיד גמור (כגון כשמדובר בדבר המפורש בתורה וכדומה) הרי שמלבד דעת הסמ"ג והתוס' שאין מצות תוכחה בכה"ג, הרי גם לדעת הסמ"ק והיראים יש לתמוה הלא זה סותר לאמור ביבמות סה,ב שאין לומר דבר שאינו נשמע כמאמר הכתוב "אל תוכח לץ פן ישנאך"?
ומסתבר לומר שהטעם במצות תוכחה אף שלא ישמע החוטא הוא כדי שלא יתקבל הדבר בציבור וילמדו מהחוטא, וממילא י"ל שמה שאמרו אל תוכח לץ פן ישנאך היינו כשאין תועלת לאחרים בהוכחה, אבל אם יש תועלת יש להוכיח אף אם ישנאך. ואם כנים הדברים נמצא שגם לשיטת הסמ"ק והיראים יש להוכיח רק כשיש תועלת לאחרים בזה.

יש להוסיף שכל הנ"ל מדובר בדבר שאין אף חולק בעולם שהוא איסור גמור כלל והחוטא יודע על כך ועובר במזיד, אבל בהרבה מהמוכיחים על חטאים המצויים אצל חרדים יש בעיה אחרת שהאיסור עליו מוכיחים אינו מוסכם כלל על דעת ה"חוטאים", אם משום שבאמת יש דעות שחולקות על האיסור ואם בגלל שהחוטאים סבורים שלא מדובר באיסור אלא בחומרא ומידת חסידות בלבד. ומאחר וכך הוא המצב יש ליזהר טובא בכל הענין של תוכחה כיון שעפ"י רוב הוא מגיע לנושאים בהם יש חילוקי דעות ואם כל אחד יוכיח את חבירו על מה שנוהג שלא כדעתו בהלכה נמצאת מרבה מחלוקת ושנאה בעולם ולא שבקת חיי לכל בריה, וע"כ יש למוכיח להתיישב בדבר היטב קודם שמוכיח.
 

בן של רב

משתמש ותיק
עמוס חדד אמר:
בבתי המדרשות שלמדתי וחונכתי
נאמר:
תדאג לרוחניות שלך - ולגשמיות של חברך!
וזהו נר לרגלי עד עצם היום הזה.
זה ממש עקירת התורה בשוגג
והרי הגשמיות היא לא העיקר
וכיצד זה מתחלף בהפוך על הפוך
מקור משפט זה הוא מהגרי''ס
והוא אמר רק שגם הגשמיות של השני היא רוחניות שלי -חסד!
ומי כמוהו עמל כל ימיו לרוחניות של יהודים ואפילו לסטודנטים נדחים בפריז
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
יש לי הרגשה שכל ההשתדליות של מרן הח"ח בהפצת ספריו ודאי נבעה מכח שהרגיש שיש לו את הידע ואת הכשרון וכו' להשפיע דרך ספריו ולכן הרגיש מחויב להפיץ חיזוק בענינים שראה צורך וההצלחה שלו בעניני לשה"ר עצומה.
אם כנים הדברים כל אדם שיש לו את היכולות הממוניות ואת הידע וכו' להשפיע דרך ספרים או חוברות וכדו' הדבר ראוי

ישר כוח.
ר' נחמן מברסלב פירש שתוכחה שאמרו שלא כל אחד יכול, הכוונה היא לומר לאדם "מדוע עשית כך וכך" וכדומה שמזכיר לו בפניו את העבירה שעשה. אבל לדבר בעקיפין על עבירה כמה היא חמורה וכמה צריך להתחזק בה וכו' בזה אין בעיה וכל אדם שמסוגל חייב בזה.
 

אברך

משתמש ותיק
דינים והנהגות חזו"א ח"ב פ"ט אות כ"ז עמ' מח
1548114365366-8ef5caa9-29d0-49f6-98e8-964e914778b8-image.png

פרקי הוראות והדרכות ממרן החזו''א שנכתבו ע''י הגר''ד יפה זצ"ל - מספר מעשה איש ח"ג עמ' כח
2019-01-22_014638.png
 

בן של רב

משתמש ותיק
אברך אמר:
דינים והנהגות חזו"א ח"ב פ"ט אות כ"ז עמ' מח
הצג קובץ מצורף 1

פרקי הוראות והדרכות ממרן החזו''א שנכתבו ע''י הגר''ד יפה זצ"ל - מספר מעשה איש ח"ג עמ' כח
כמדומה שבחור זה היה רבי חיים
ומי שזוכר את הכסילות הנפוצה בישיבות מחמת הגיל הבלתי בשל וחוסר הטקט
והנחיתות של זה שמוכיחים אותו וכו' מבין שזה פשיטא שאין לבחור היכולת לשער אם זה מועיל או מזיק
וגם זה יזיק לו כי יציקו לו ואולי ישבר מזה
אבל מי שיקח את זה כאילו יש כאן משהו גורף
יצטרך להמשיך ולומר שגם אין להחזיק משגיח בישיבה
כי הוא מוכיח
ויש לבטל את השיחות מוסר
וגם לדלג כל גמרא הנוגעת למעשה להלכה ולהשקפה כי היא בעצם מוכיחה אותנו
וכו'
ואגב בציניות ניתן לומר שהחזו''א לא האמין כל כך בכשרות התפילין של בעלי הבתים דאז
ולא נורא אם זה יורד למצח (כותב השורות מקורב למומחים מאוד בנושא)
 
חלק עליון תַחתִית