למה היום לא ראינו שמקיימים מצוה תוכחה, כמעט מעולם לא ראיתי רב מעיר למישהו ולא אברכים לחבריהם (אמנם הצעירים נוהגים בזה קצת ולא תמיד בצורה הראויה)
ואמנם בגמ' מבואר שאין מי שיודע להוכיח ואין מי שמקבל תוכחה אבל בשו"ע ומ"ב סי' תרח לא ראיתי שהשמיטו את כל ההלכות האלו כי אין מי שיודע וכו' והרי המ"ב פסק שם שאם ספק שיקבל חייב להוכיח אם הוא שוגג, ואם מזיד אף אם שיודע שלא יקבל אלא שנמנע באופן זה אינו נענש וגם זה לא מוסכם שיש קולא באופן זה. ובביה"ל שם כ' מהברכ"י שחיוב תוכחה ביודע שלא יקבל נאמר רק בזמן שידינו תקיפה אך הביא ע"ז שבסמ"ק מבואר לא כן.
ושמא משום דברי הביה"ל שם בשם הס"ח שזה נאמר רק למי שליבו גס בו, אך גם שם נראה שזה רק בגלל שאז ישנאנו וינקום בו (ושנאה אני מבין שיכול להיות מצוי נגד מי שרגיל להוכיח אבל לנקום ממנו לכאו' בין אברכים לא ככ מצוי)?
וכן בנפש החיים החדש בסוף שהביאו מדבריו ברו"ח ומצורף [ועיי"ש בפיסקא שלפני זה שיש להוכיח בנחת ומי שלא מסוגל לכך פטור מתוכחה]
ואמנם בגמ' מבואר שאין מי שיודע להוכיח ואין מי שמקבל תוכחה אבל בשו"ע ומ"ב סי' תרח לא ראיתי שהשמיטו את כל ההלכות האלו כי אין מי שיודע וכו' והרי המ"ב פסק שם שאם ספק שיקבל חייב להוכיח אם הוא שוגג, ואם מזיד אף אם שיודע שלא יקבל אלא שנמנע באופן זה אינו נענש וגם זה לא מוסכם שיש קולא באופן זה. ובביה"ל שם כ' מהברכ"י שחיוב תוכחה ביודע שלא יקבל נאמר רק בזמן שידינו תקיפה אך הביא ע"ז שבסמ"ק מבואר לא כן.
ושמא משום דברי הביה"ל שם בשם הס"ח שזה נאמר רק למי שליבו גס בו, אך גם שם נראה שזה רק בגלל שאז ישנאנו וינקום בו (ושנאה אני מבין שיכול להיות מצוי נגד מי שרגיל להוכיח אבל לנקום ממנו לכאו' בין אברכים לא ככ מצוי)?
וכן בנפש החיים החדש בסוף שהביאו מדבריו ברו"ח ומצורף [ועיי"ש בפיסקא שלפני זה שיש להוכיח בנחת ומי שלא מסוגל לכך פטור מתוכחה]