יעבץ אמר:
תופעה משונה כאן בפורום, עוד ועוד אשכולות מוצאים את דרכם לשאלה אחת 'דברי חז"ל כפשטם או לא'.
בס"ה עלתה כאן שאלה יפה על הבנת המלאכים את דרכי ה', שמצאנו לכאו' דברים סותרים בעניין זה, וזה לא משנה עם הדמעות היו מלוחות או לא, הנקודה הרי וודאי אמת.
ואכן התשובה כפי הנראה מה שנכתב מיד, שיש שאלות שונות, ואפי' המלאכים לא משיגים תמיד את דעת בוראם, אבל עדיין ידיעתם למעלה מהבנת האדם.
ובכ"ז כיון שנושא הבנת דברי חז"ל שוב עלה כאן, וצוטטו דברים מאשכול מרכזי שדן בנושא, אשלח את הקוראים לעיין שם בכל הדיון, ומשום מה לא הובאו שם כל עשרות הרבותינו שסוברים שכל כל דברי חז"ל יש להבינם כפשוטם. ואפי' את דברי החזו"א בסיפור על עוג חלילה להבין כפשוטו שסבר שדעת הרשב"א היא אפיקורסות ר"ל, רק זיהה אצל הבחור שיש בו חוסר מחויבות מוחלטת לדברי חז"ל, וביקש להעמיד אותו במקום.
וצדקו דברי הכותב שכאן צריך להזהר שבעתיים שהרי המלאכים אין להם גוף, ואע"פ שאין הגשמתם כהגשמת הבורא חלילה, [highlight=yellow]ולהיפך דעת רוב החכמים שיכולים להתגשם ולהראות בעין בשר[/highlight] (וידוע מח' הראשונים בזה), [highlight=yellow]מכ"מ[/highlight] ?????באופן רגיל אינם גשם ולמה יצר להם ה' דמעות בזמן העקידה?! וודאי עמקו דברי חז"ל בעניין ולא ראוי לצעוק פשוט פשוט על דברים שבוודאי לא פשוטים כ"כ.
והמלצה כללית ללמוד מדרש עם המפרשים המקובלים לנו מרבותינו, ואם נעשה כך נראה מה נכתב 'על הדף' בפירוש 'יפה תואר' על המדרש הנ"ל:
"הנה אף שיתייחס הצער למלאכי השרת... אבל הדמעות אשר הוא ממקרי בעלי הגופים קשה לייחס אליהם, וגם אין מטבע הדמעות לפגום הסכין, אבל הכוונה הוא רק בדרך משל... ושלוש הדמעות האלה הם כנגד שלוש בחינות הצער אשר בזה וכו".
בלי טיפת עקביות אתה סותר את עצמך הלוך ושוב. במשפט אחד. אבל לא נתיחס לזה וההתיחסות בעיקר להעמדת השיטה כרמב"ם ורה"ג ואין זולתה. נצטט אנשים שחקרו ביסודיות את הענין, ואיזה פלא, הויכוח אם דברי חז"ל באים על דרך כלל כפשוטם או כל דבריהם רק סודות..היא מחלוקת בין ראשונים ובין אסכולות שונות. הציבור התורני כתוצאה מהאחרונים הגדולים קיבל דווקא את חכמי אשכנז. לקריאה מתוך מאמר.
2 .יחסו החיובי של הרמב"ן לקבלה ולאגדה והתנגדותו לרציונליסטים החולקים על חז"ל
לכל הדעות, האגדה היא חלק מהותי של התורה שבעל-פה. קל וחומר כשמדובר על איש אשכולות
: 64 כרבנו משה בן נחמן. בהערכת גאונותו של הרמב"ן, סיכם הרב פרופ' יצחק )איזידור( טוורסקי
גדול הוא האוצר הספרותי של הרמב"ן, שהוא חובק הלכה, אגדה, פרשנות, משלים, קבלה,
פילוסופיה, שירה וויכוחים.
קשה אפוא לומר, שהביטויים בוויכוח המזלזלים באגדה הם באמת שיטתו.
בהקדמתו לפירושו על התורה, מבהיר הרמב"ן בין השאר, שבפירושו הוא מחדש חידושים בפשטים
. הרמב"ן מזכיר גם במפורש שהוא 62 גם יחד, ובמיוחד אלו שהובאו בפירושו של רש"י 22 ובמדרשים
הולך לחלוק על הגישה הרציונליסטית העוסקת בפשט בלבד ומזניחה את דרך מדרשי חז"ל ושאר
.[highlight=yellow]מטרתו המוצהרת של הרמב"ן על התורה היא "להשתיק את פיות קטני האמונה והשכל 67 דרכי הסוד
המבזים את דברי חכמינו" ולדחות דעותיהם של הראב"ע והרמב"ם, עליהם מסתמכים הרציונליסטים.
למשל, על דברי הראב"ע שלא קיבל את דברי המדרש שיוכבד נולדה בכניסת ישראל למצרים )ולפי
זה, היא הייתה בת 111 כשילדה את משה(, מגן הרמב"ן על אגדת חז"ל: "פן יהיה חכם בעיניו
. וכן על בראשית )כד, א(: 62 בסתירת דברי רבותינו, אני צריך לענות אליו"
ואילו ידע זה )הראב"ע: א. ש.( המתהדר בסודותיו, תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו ולכן
כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק.[/highlight]
וכן מעיר הרמב"ן על דברי האבן-עזרא במקומות רבים על זה שהוא לא מקבל מדרשי חז"ל. האם
יעלה על הדעת שהרמב"ן בעצמו ייכשל באמת באותה טעות חמורה לזלזל במדרשי חז"ל?!
בעיני חוקרים מסוימים, הרמב"ן הוא מראשי המחנה השמרני שחולק בחריפות על פרשני הפשט
. הגאונים, ואחריהם הראשונים מעבירי המסורת האנדלוסית, הסבירו אגדות באחת 69 הרציונליסטים
מארבע דרכים: פירוש סמלי רציונליסטי, הכחשת סמכות האגדה, ותיאור חלק מהן כחלומות או
כתשובות לכסיל.
שכל ספרי הקבלה, ובמיוחד פירושו של הרמב"ן על התורה, הם התקפה בשם 11 יש אף מי שטוען
, תקף הרמב"ן 11 האמונה נגד תפיסות רציונאליות ופילוסופיות כעין אלה. למשל, בפירושו על התורה
שהמלאכים שבאו אל אברהם ואל 16 בחריפות את דבריו ה"רציונליים" של הרמב"ם במורה נבוכים
אחרים היו רק במראה נבואה. הרמב"ן מרחיק לכת וכותב שאסור לשמוע, וקל וחומר להאמין, לדעות
כאלה. אמנם דוגמה זו באה מהתורה ולא מחז"ל, אך תפיסותיהם של הרמב"ם והרמב"ן לגבי
הרציונליזם משתקפות פה בבירור.
: 11 [highlight=yellow]כן מצאנו גם במחלוקת בין הרמב"ן לבין הרמב"ם בקשר לכשפים, שדים, ניחוש וכדו'. וז"ל
(, יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל... ואנחנו לא נוכל להכחיש 14 ורבים )כוונתו לרמב"ם
דברים יתפרסמו לעיני רואים, ורבותינו גם כן יודו בהם... )למשל( יודיעו עתידות, ומהם נעשים
סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות... כי הנחשים שרש דבר נמצא בם, ולכן היה לישראל טענה
במניעה מהם.[/highlight]
15 כלומר, העובדה ש"רבותינו יודו" בכוחות הללו לכאורה מחייבת אותנו לקבלם כאמת
.
גם יש לעמוד על העובדה שלעומת פירושיו החדשניים על התורה ועל התלמוד, בנוגע לקבלה,
הרמב"ן הוא שמרני ביותר והוא נזהר מאד כשהוא מציע חידוש בתחום זה )בקיצור רב ובהוספת
"( בסברו שעלינו להעביר בנאמנות את מה שמקובל מרבותינו מדורי דורות. 12" והמשכיל יבין
למשל, תוקף הרמב"ן את הפילוסופים שבין רבותינו הראשונים בקשר להסברם על מהות הנפש:
וכבר יצאנו לעניין אסור בחקירה הזאת מפני המתגאים על יוצרם להתחכם בתוכן מעשיו וסודות
יצירותיו הנפלאים, והם לא ידעו בבניין גופם בכל מחקריהם, אף כי בנפשם. ומדוע יתפארו על
קבלתנו בעשותם הנפש דקה... ואנחנו על קבלה אמיתית מאבות הקדושים שלא השפיקו בילדי
נכרים מעלים אותה...
. וכן ניתן להראות 73 כלומר, הקבלות שקבלנו מאבותינו, גם אם אינן "רציונליות", עלינו לקבלן כאמת
12 שגישת הרמב"ן לקבלה נכונה גם לגבי המדרש
.
הרב ד"ר חיים חנוך, בספרו "הרמב"ן כחוקר וכמקובל" )עמ' 16 )מדגיש שבכתבי הרמב"ן האגדה
אפילו משפיעה על ההלכה, וכן להפך. גם הרב פרופ' טוורסקי עמד על זה שלרמב"ן, ההלכה זקוקה
ל"השלמה" על ידי הצדדים הרוחניים של התורה )שבוודאי כוללים את תחום המדרש(. השקעתו
19 בתחום הקבלה והדגשת חשיבותו ביחד עם כתיבתו הענפה בתחומי ההלכה והתלמוד יעידו על כך
.
לאחר שראינו את החשיבות שמקנה הרמב"ן לדברי אגדות חז"ל, אין פלא שבמחלוקת בין ראשוני
אשכנז לבין הראשונים מהמסורת האנדלוסית, לגבי השאלה אם ניתן להסתמך על מקורות מדרשיים
41 הסוברים שהתשובה היא חיובית 41 לקבוע הלכה ומנהג, הרמב"ן מצדד בדעת חכמי אשכנז
.
הרמב"ן אינו מקבל את הגישה הבבלית-ספרדית שלפיה "אין למדין מן האגדה" ו"אין מקשין מן
האגדה" משום שהאמת שבה היא סובייקטיבית ולא מוחלטת. אדרבה, הרמב"ן מסכים עם בעלי
התוספות שיש באגדה אמת אובייקטיבית ועל כן ניתן להכריע על פיה אפילו להלכה ולמעשה.
על כך שכל החוקרים שכתבו על גישתו של הרמב"ן כלפי האגדה 46 אחי, ד"ר עזרא שבט, מוחה
התייחסו בעיקר לדבריו הבעייתיים בוויכוח בברצלונה, בפירושו על התורה ובכתביו הקלים לקריאה.
הם לא טרחו כלל "לעבוד קשה" לחפש בחידושיו על התלמוד )בעיה מצויה אצל חוקרים רבים!(, שם
נמצא קנה המידה האמיתי לראות עד כמה הוא מתחשב באגדות להלכה ולמעשה. למשל, בחידושיו
על כתובות )סא, א( פוסק הרמב"ן את עניין ההרחקות מאשתו הנדה מחשש נגיעה, על פי מה שמובא
במדרש אליהו רבה, בדומה לשיטת התוספות שם )ושם לג, ב לעניין דין ייהרג ואל יעבור; שם נא, ב
לגבי הלכות אנוסה; שם ז, ב בעניין פנים חדשות, ועוד(.
[highlight=yellow]ראינו למעלה שרבנו יחיאל מפאריס, מגדולי בעלי התוספות )שעמדו בראש השיטה הסוברת
שהאגדה מחייבת ומכריעים על פיה להלכה ולמעשה[/highlight], עי' היטב בהע' 41 ,)היה מוכן להכחיש את
מחויבותנו לאגדות חז"ל במגמה לנצח בוויכוחו עם הנוצרים. על אחת כמה וכמה שהרמב"ן, שרק
ממשיך את שיטת בעלי התוספות בעניין האגדה, יכול ללכת בעקבותיו בוויכוחו, למטרה זהה!
אם יש עוד צל של ספק לגבי הערכתו הכנה והעמוקה של הרמב"ן לדברי אגדות חז"ל, יוכיח פירושו
של תלמידו הנאמן בנגלה ובנסתר, הרשב"א, שהיה מבין הראשונים לחבר פירוש על אגדות
התלמוד.
על פי כל זה, אין ספק שהרמב"ן עומד בין ראשי המעריכים והמחשיבים את אגדות חז"ל כאמת
אובייקטיבית )אפילו להלכה ולקביעת מנהגים(. על כן, יש לומר שבדומה לר' יחיאל מפאריס, דבריו
בוויכוחו עם הנוצרים בביטול חשיבותן של אגדות חז"ל הם מגמתיים בלבד, ואינם משקפים את דעתו
האמיתית.
החזון איש, אמר את דבריו, הפרשנות שבאה לאחר מכן היא שטות גמורה. החזון איש הלך בדרך רבני אשכנז.