מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו

אור זרוע

משתמש ותיק
אולי הכוונה למה שנאמר בבראשית רבתי וירא:
כב, יד ה' יראה. א"ר שמלאי נתעטף אברהם בתפלה ויצחק בנו, אמר אברהם גלוי וידוע לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי להקריב את יצחק, ואלו השיבותיך לא היה לך מה להשיבני, ולא השיבותי לך אלא עשיתי את עצמי כאלם וכחרש, כך כשיהיו בניו של יצחק נדונים ביום הזה אפי' יש להם כמה קטרוגים מקטרגים אותם, כשם שדוממתי ולא השיבותי אותך, אף אתה לא תקבל מהם, הה"ד ויקרא אברהם שם המקום ההוא [ה'] יראה היאך דממתי ולא השיבותי אף הוא ידום ולא ישיב למקטרגים.

בהר ה' יראה, אמר יצחק גלוי הוא לפניך שלא שור העליתי לפניך אלא עצמי ובשרי, אף כשיבאו בני לידי צרות וצוקות שיש להם כמה קטיגורים תזכור להם עקדתי, ויראה לפניך כאלו עפרי צרור ע"ג המזבח, הוי בהר ה' יראה, עקדתי שנעשית כבר ה' יראה לפניך לדורות.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
ומצאתי שדן בזה הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות ד, קלה ואני מעתיק את כל התשובה:
ביאור "מי שענה לא"א בהר המוריה" הנאמר בסליחות

בסליחות אומרים "מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו, ומי שענה ליצחק בנו כשנעקד ע"ג המזבח הוא יעננו", ולא נתבאר איזו תפילה התפללו בעקידה ונענו, הלוא אדרבה לא רצו להפטר מהעקידה, וכשהקב"ה אמר לא"א "אל תשלח ידך אל הנער" ביקש עכ"פ להטיף ממנו דם, וכן איתא בחז"ל דיצחק ביקש מא"א שיעקדנו יפה יפה שלא ייפסל השחיטה, וכמוזכר זה גם בסליחות דיום ה' דעשי"ת, המיוחס לרבנו שלמה אבן גבירול.

ונראה לבאר דבאמת הקדוש ברוך הוא ציוה רק להעלותו ע"ג מזבח ולא פירש לעבוד בו כקרבן ויצחק ביקש דליהוי כקרבן ממש, (ואולי בקרבן אדם שהוא בר דעת צריך דוקא כוונתו לקרבן ורק בזה הוכשר הקרבן). ועל בקשה זו ברכו אברהם סמוך לעקידה "סוקר ספונות בני שועך יקשיב, ישלח עזרך מקודש" לשון הפייטן בסליחות שם, והקב"ה קיבל תפלתו להחשיב עבודת הקרבתו, וכל כך נתקבלה בקשתו דאפי' שבסוף לא הוקרב בפועל הוחשב העקידה כאלו מסר נפשו ונשחט בפועל אף שרק עקדו אותו. וזהו שאומרים "זכור ברית אברהם ועקידת יצחק", שהעקידה נחשב כאלו שחט, והיינו נמי דאמרינן "מי שענה ליצחק בנו כשנעקד ע"ג המזבח" ומוכן לשחיטה, דבעקידה נחשב כאלו נשחט ממש. "הוא יעננו" - דאותו הנהגה שהיה כלפי עקידת יצחק יהיה עמנו להיות הכוונה של כל אחד בהסכמה למסור נפשו על קדה"ש נחשב כמסירות נפשו בפועל ממש.

ואולם בקשת אברהם אבינו הוא מפורש בקרא "בהר ה' יראה", שזכות העקידה יעמוד להם לדורות עולם, כמשנ"א בגלל אבות תושיע בנים, ובמדרש איתא שביקש אברהם אבינו שכל מה שנעשה באיל שהקריב, ייחשב כהקריב בנו, והיינו דכדי שישאר זכות העקידה לעולם בעינן שיקרב בפועל, ולזאת בקש שיחשב הקרבת האיל בפועל כאילו הקריב את יצחק ונתקבלה תפלתו, והאיל חשיב תחת בנו ממש, וזהו דאמרינן (זבחים סב א) אפרו של יצחק מונח במקום המזבח, שהאיל נחשב כעקדת יצחק ממש, כמ"ש בפסוק "תחת בנו", ואמנם בקשת אברהם בבקשת יצחק תליא, דרק ע"י שיצחק ביקש שיהיה כקרבן והקב"ה קיבל דבריו, שייך שיועיל תפלת אברהם שהאיל יכנס תחתיו להיות כמוהו ממש, ויהיה נחשב כאלו נשחט יצחק לקרבן.

ובזה יש לבאר הנאמר בתפילת שחרית אחרי אמירת פרשת העקידה "יהי רצון מלפניך שתזכור לנו ברית אבותינו כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מבן יחידו ורצה לשחוט אותו כדי לעשות רצונך כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס אתנו לפנים משורת דינך", והכוונה שאברהם אבינו לא שחט אותו, רק רצה לעשות רצונך, ואעפ"כ הקדוש ברוך הוא קיבל אותו כאלו שחטו, כיון שרצונו היה כן, כן מבקשים אנו מהקב"ה שיתנהג עמנו לפנים משורת הדין כפי רצוננו לעובדו, כמו שבעקידה קיבל רצונו, וזהו כתפלת יצחק אבינו בשעת העקידה, ומועיל תפלת יצחק אבינו לפני העקידה שהתפלל שיקובל כקרבן ברצון ולא סתם עקידה.

וזוהי מעלתה הגדולה של העקידה, ולכך נקרא "עקידת יצחק", כי בקשת יצחק אבינו על הקשירה והעקידה, כי היה בטוח שבאמת יקריבוהו כרצון הבורא ית"ש.
 

שף ויתיב

משתמש רגיל
שמעתי מתלמידו המובהק של הגרש"ד פינקוס זצ"ל ששמע ממנו שאמר שברור לו שהוא התפלל שיצחק ינצל מהעקידה! הוא עשה רצון ה' בשמחה, אבל יש כאן סכנת חיים ליצחק והוא התפלל שינצל!
הדברים מחודשים, והוא האריך בהם.
 

סתם איש

משתמש ותיק
בסליחות מבואר שהמלאכים התפללו וכו', ומבואר שזה היה מוגדר כעין צרה.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
מצאתי בקונטרס 'בצל ידו' יצא השנה על ימים נוראים ז"ל:
'מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו'. ובאם המכוון למה שניצל בחיים ולא נשחט, הרי כתיב (ירמי' יט, ה) "לא עלתה על לבי" ודרשו חז"ל (תענית ד.) זה יצחק בן אברהם, שלא היתה כלל גזירה כזו שישחט יצחק שיצטרך להיות נענה על כך. מה עוד שתמוה לומר שהתפלל יצחק שאינו רוצה להישחט כצווי השי"ת, והרי מצינו להיפך שביקש מאביו שיעקדנו היטב שלא יפסל קרבנו. אלא תפילת יצחק בעת העקידה היתה שביקש שהמעשה יהיה נשאר לדורות, להשריש כח מסירות הנפש לכל זרע ישראל, 'ועקידת יצחק לזרעו (של יעקב) היום ברחמים תזכור' - כח העקידה בזרעו של יצחק שנותר לדורות עולם'.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
מצאתי בקונטרס 'בצל ידו' יצא השנה על ימים נוראים ז"ל:
'מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו'. ובאם המכוון למה שניצל בחיים ולא נשחט, הרי כתיב (ירמי' יט, ה) "לא עלתה על לבי" ודרשו חז"ל (תענית ד.) זה יצחק בן אברהם, שלא היתה כלל גזירה כזו שישחט יצחק שיצטרך להיות נענה על כך. מה עוד שתמוה לומר שהתפלל יצחק שאינו רוצה להישחט כצווי השי"ת,[highlight=yellow]והרי מצינו להיפך שביקש מאביו שיעקדנו היטב שלא יפסל קרבנו.[/highlight] אלא תפילת יצחק בעת העקידה היתה שביקש שהמעשה יהיה נשאר לדורות, להשריש כח מסירות הנפש לכל זרע ישראל, 'ועקידת יצחק לזרעו (של יעקב) היום ברחמים תזכור' - כח העקידה בזרעו של יצחק שנותר לדורות עולם'.
לא ברור לי מי זה המחבר. אבל מה שהניח בפשטות שיצחק לא ביקש וכו' הושמט ממנו שזו מחלוקת מדרשים. למשל בילקוט שמעוני פרשת וירא כתב וישם אותו על המזבח, עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם, עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר ליה, בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין תחתיך קרבן אחר תחתיו.[highlight=yellow]באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי.[/highlight]
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יוסף יוסף אמר:
מצאתי בקונטרס 'בצל ידו' יצא השנה על ימים נוראים ז"ל:
'מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו'. ובאם המכוון למה שניצל בחיים ולא נשחט, הרי כתיב (ירמי' יט, ה) "לא עלתה על לבי" ודרשו חז"ל (תענית ד.) זה יצחק בן אברהם, שלא היתה כלל גזירה כזו שישחט יצחק שיצטרך להיות נענה על כך. מה עוד שתמוה לומר שהתפלל יצחק שאינו רוצה להישחט כצווי השי"ת,[highlight=yellow]והרי מצינו להיפך שביקש מאביו שיעקדנו היטב שלא יפסל קרבנו.[/highlight] אלא תפילת יצחק בעת העקידה היתה שביקש שהמעשה יהיה נשאר לדורות, להשריש כח מסירות הנפש לכל זרע ישראל, 'ועקידת יצחק לזרעו (של יעקב) היום ברחמים תזכור' - כח העקידה בזרעו של יצחק שנותר לדורות עולם'.
לא ברור לי מי זה המחבר. אבל מה שהניח בפשטות שיצחק לא ביקש וכו' הושמט ממנו שזו מחלוקת מדרשים. למשל בילקוט שמעוני פרשת וירא כתב וישם אותו על המזבח, עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם, עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר ליה, בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין תחתיך קרבן אחר תחתיו.[highlight=yellow]באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי.[/highlight]
סליחה מעם כבוד תורתך @נדיב לב מה ראית בילקוט הנ"ל,
גם שם הביאור יבוא על נכון כי יצחק בכה שהמסירות נפש תשאר לבניו, ולא יפסל העקידה.
ולהיפך נראה לי לבאר את הילקוט הפוך מהבנתך, כיון שראה יצחק שאביו אברהם כבר מבקש קרבן תחתיו, ולא רוצה בעקדתו, מיד געה בבכיה 'מאין יבוא עזרי' שאני אהיה הקרבן, ולא ח"ו שיזדמן תחתי אחר, כמו שהצדיקים מתאווין למות על קידוש שמו ית', כדמצינו אצל ר"ע שאמר כל ימי הייתי מצטער על זה הפסוק בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך. וכמו שמצינו שהמגיד היה מברך בקביעות את הבית יוסף שיזכה להישרף על קידוש ה'. וכמו"כ כאן יצחק רצה להעיקד ושכח זה ישאר לזרעו אחריו.

בכאו"פ גם באם לא תסכים עמי, המחבר הנ"ל כתב את הווארט שלו עפ"י המדרש שיצחק ביקש שלא יפסל קרבנו, כך שהערתך לא כ"כ רלוונטית כלפיו, אלא סתם להעשרת הידיעות במדרשים.
 
חלק עליון תַחתִית