פינחס רוזנצוויג
משתמש ותיק
לשון הרמב"ם (פרק ד הלכה ה) אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין.
דעת הרמב"ם והגאונים שיש רק שקיעה אחת ולכן מה שאמרו בגמרא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, על כרחך הוא שקיעת גוף גלגל החמה.
לכן קשה לי על המקילין במוצאי שבת כהגאונים, ואם כן הם סוברים להלכה לגמרי שלא כרבינו תם
ואף על פי כן מדליקים בכל ימי החנוכה אחר ערבית, אף שלשיטת הגאונים לא תתכן הדלקה שלא בשקיעת החמה.
וטענת 'שרגא בטיהרא מאי אהני' שייכא רק למי שמסתפק בין שקיעה ראשונה לשניה,
אבל להגאונים לא שייכת טענה זו כי כך תקנו חז"ל, משתשקע החמה.
דעת הרמב"ם והגאונים שיש רק שקיעה אחת ולכן מה שאמרו בגמרא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, על כרחך הוא שקיעת גוף גלגל החמה.
לכן קשה לי על המקילין במוצאי שבת כהגאונים, ואם כן הם סוברים להלכה לגמרי שלא כרבינו תם
ואף על פי כן מדליקים בכל ימי החנוכה אחר ערבית, אף שלשיטת הגאונים לא תתכן הדלקה שלא בשקיעת החמה.
וטענת 'שרגא בטיהרא מאי אהני' שייכא רק למי שמסתפק בין שקיעה ראשונה לשניה,
אבל להגאונים לא שייכת טענה זו כי כך תקנו חז"ל, משתשקע החמה.