הדלקת נר חנוכה בשמן של בשר בחלב


פותח הנושא
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
הודעות: 376
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 635 פעמים
קיבל תודה: 204 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

הדלקת נר חנוכה בשמן של בשר בחלב

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 30 נובמבר 2018, 15:00

הדלקת נרות חנוכה בשמן של איסור בשר בחלב
דנו האחרונים בדין הדלקת נר חנוכה בשמן שנעשה ע"י בישול בשר בחלב. ויש ללמוד מנידון זה הלכות רבות, דנידון זה נוגע הן להלכות חנוכה, הן להלכות בשר בחלב, והן בכללים השייכים בכל המצוות כפי שיתבאר בס"ד.
וראשון הדוברים בזה הוא בשו"ת שער אפרים (סי' ל"ח), שנשאל באחד שבשל חמאה בקדירה בשרית בת יומה [כלו' שנתבשל בה בשר בכ"ד שעות האחרונות] אם יכול להדליק בזה נר חנוכה, ודן שם בתשובתו לאסור מד' טעמים, ובאחרונים מצינו שדנו בעוד ד' טעמים (וסה"כ ח' טעמים, ובבדיחותא נאמר דאפשר לעסוק בנדון אחד בכל יום מימות החנוכה...), ואלו הן בקצרה: א. ביזוי מצוה כשמדליק באיסורי הנאה (הקריבהו נא לפחתך). ב. איסור הנאה בעצם ההדלקה, או דנימא מצוות לאו להנות ניתנו [ומסקנת השער אפרים דב' טעמים אלו אינם סבה לאסור] ג. האחרונים הוסיפו לדון דגם אם מצוות לאו להנות נתנו שמא יש לאסור מטעם דנהנה במה שחסך הוצאת שמן אחר. ועוד ב' טעמים בשער אפרים: ד. כתותי מיכתת שיעוריה כיון דבעי' שיעור שמן שידלק חצי שעה ה. ביטול דין קבורה דקי"ל (תמורה לד.) הנקברים לא ישרפו. [וטעמים ד' וה' לא נדחו ע"י השע"א ומסקנתו דיש לאסור מטעמים אלו] ו. האליה רבה (או"ח תרע"ג) תמה מדוע לא הזכיר דיש לאסור מטעם בישול בשר בחלב. ויש לדון מב' טעמים נוספים: ז. אם נאמר דבנר חנוכה בעי' "לכם- משלכם", ואיסוה"נ לא מקרי לכם. ח. אם נאמר דבנר חנוכה בעי' "מן המותר בפיך".
והנה כל אחד מהטעמים אינו פשוט כלל, ובכל אחד מהם נשאו ונתנו האחרונים אם שייך לאסור מטעם זה, ונראה בס"ד לדון במעט הרחבה בכל אחד מהנדונים.
בישל חמאה בכלי בשרי אם נאסר בהנאה [מבוא לשאלה]
והנה לפני שנדון בטעמיו של השער אפרים, יש להקדים ולעיין על עיקר דבריו, דהנה כל ד' הטעמים של השער אפרים [וכן חלק משאר הטעמים שבאחרונים] שייכים רק אם נניח דבציור זה שבשל חמאה בסיר בשרי בן יומו נאסרה החמאה בהנאה. והנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' פ"ז ס"א בהג"ה) דבשר בחלב שאסור מדרבנן [כגון עוף בחלב, או בשר בהמה טמאה בחלב, או באופן שאינו דרך בישול דאורייתא כגון כבוש ומליח] אינו אסור בהנאה, דחז"ל אסרוהו רק באכילה, ולפ"ז צריך לומר דס"ל לשער אפרים דבכה"ג שבשל חמאה בסיר בשרי חשיב איסור בישול בשר בחלב מדאורייתא.
אך באמת אין זה פשוט כ"כ, דיש לדון מג' טעמים דאין כאן איסור בשר בחלב מדאורייתא: א. טיגון ב. בלוע ג. בלוע מבושל. ונבארם בס"ד:
א. טיגון בשר בחלב
הנה קי"ל (יו"ד סי' פ"ז ס"א) דבשר בחלב שאסור מה"ת הוא דוקא בשר שנתבשל עם חלב דדרך בישול אסרה תורה. ונחלקו האחרונים בדין טיגון בשר עם חלב [כלומר דאינו מבשל במים, אלא בחלב או בשמן] אם גם באופן זה נאסר מה"ת, דדעת הפר"ח (יו"ד סי' פ"ז) דטיגון בכלל בישול, ודעת המהר"ם שי"ף (בסוף מסכת חולין) והמנחת יעקב (כלל פ"ה) דטיגון אינו בכלל בישול מה"ת, והובאה מחלוקתם בפ"ת (יו"ד פ"ז סק"ג), והעיר הפמ"ג על דברי השער אפרים, דבנדון זה היה רק טיגון, ואינו נאסר בהנאה להנך אחרונים. ועי' עוד אריכות בנדון זה אם טיגון כבישול בשו"ת יבי"א (ח"ז יו"ד סי' ה' אות ב').
ב. בלוע
עוד יש לדון בזה, דהנה כמה אחרונים כתבו לחדש דבישול בשר בחלב דאורייתא הוא רק במבשל בשר ממש עם חלב ממש, אבל מבשל חלב בקדירה בשרית, אפילו שהיא בת יומה, כיון דאי"ז זה בשר ממש אלא רק טעם בשר, אי"ז איסור בשר בחלב מה"ת. ואע"ג דקי"ל (יו"ד סי' צ"ח) טעם כעיקר דאורייתא, ובשאר איסורים היה נאסר מה"ת, כגון אם היה מבשל בשר בכלי בן יומו של בליעות מנבילות וטריפות, היה הבשר נאסר מה"ת דטעם כעיקר דאורייתא, מ"מ באיסור בשר בחלב יש לומר דטעם בלוע בכלי אינו אוסר מה"ת. ועי' בענין זה ובטעמו בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סי' של"א) ושו"ת מהר"ץ חיות (סי' ס"ד) אור שמח (פ"ט ממאכלות אסורות ה"ט), ועי' גם צל"ח (חולין צז:), ועי' שו"ת יבי"א (ח"ד יו"ד סי' ו' אות י'), ובילקוט יוסף (יו"ד ח"ג עמ' קכב, ועמ' ק"צ- קצ"ד).
ג. בלוע מבושל
מדברי הכרתי ופלתי (סי' פ"ז סקי"א) מבואר דאף דיש איסור בישול בשר בחלב מדאורייתא בבלוע בכלי [וכמ"ש הפלתי עצמו בסי' צ"ח], וכן יש איסור בשול אחר בשול בבשר וחלב [ע"ש שהוכיח כן, ועי' עוד לקמן משי"ת בזה] מ"מ בהצטרף ב' הדברים, דהיינו לבשל בלוע שכבר נתבשל אין בזה איסור תורה.
וכפי הנראה השער אפרים נקט בכל הג' נדונים לחומרא, דדנקט דטיגון בכלל בישול (ועי' עוד בפמ"ג יו"ד פ"ז סק"ב מש"כ בדעת השער אפרים), וכן נקט דיש איסור בישול בשר בחלב בבלוע, ואפילו בלוע מבושל, ועפ"ז כתב לדון לאסור הדלקת נר חנוכח בשמן של איסוה"נ מכמה טעמים. ואף שלפי הנ"ל אי"ז פשוט כ"כ דבכה"ג יהיה אסור בהנאה, מ"מ יש נפק"מ מדבריו לשאר איסורי הנאה, כגון המדליק בשמן של ערלה וכדו' [אך לא כל הטעמים שייכים בזה, כמבואר למעיין].

ביזוי מצוה [טעם א']
מתחלה דן השער אפרים אם יש ביזוי מצוה בעצם זה שמקיים מצוה בדבר שנאסר בהנאה, וכמו דמצינו בשו"ע (או"ח קנ"ד סי"א): נרות של שעוה שנתנם כותי לעבודת אלילים וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל אסור להדליקם בבית הכנסת. אך הוכיח השער אפרים דאין טעם זה נכון, מהא דבגמ' בסוכה (לא.) פסלו לולב של אשירה רק מטעם כתותי מיכתת שיעוריה ולא אמרי' דנאסר מחמת שחשיב מאוס למצוה.
ועי' בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קמ"ה אות י"א) שהשואל תמה על השער אפרים מהא דאיתא בשו"ע (יו"ד ק"ח ס"ו) בשם תשובת הרשב"א (סי' רל"ד): שק של פלפלין וזנגביל שמשימין בקנקני יין נסך מותר להריח בהם אבל לבשמים דהבדלה אסור, וע"כ שבאיסוה"נ יש חסרון של הקריבהו נא לפחתך, והשיב הבית יצחק דדוקא באיסורים השייכים לעבודה זרה כמו יין נסך נחשב למאוס ע"ש. וצ"ע דמראיות השער אפרים משמע דגם באיסורי ע"ז לא אמרי' דהוי ביזוי מצוה.

איסור הנאה בעצם ההדלקה- ודין מצוות לאו להנות נתנו [טעם ב']
עוד דן השער אפרים מטעם איסור הנאה, והנה אף דקי"ל (ר"ה כח. ועוד מקומות) דאין איסור לקיים מצוות באיסורי הנאה מטעם מצוות לא להנות נתנו, מ"מ דן השער אפרים ע"פ מש"כ הרז"ה (בבעל המאור ר"ה כח) דבמצוה דרבנן לא נאמר הכלל דמצוות לאו להנות נתנו [וביאור דברי הבעה"מ עי' מה שביאר הגר"ש שקופ בשערי יושר (שער א' פ"?), ועי' שואל ומשיב (ח"ה סי' מ"ה, הו"ד במתיבתא מס' ר"ה במערכה בענין מלל"נ)]. והוכיח השער אפרים דלהלכה לא קי"ל כהרז"ה, מהא דכתב בתשובת הרשב"א (סי' תשמ"ו) לגבי ד' מינים, דגם ביו"ט שני אמרי' מצוות לאו להנות נתנו, וממילא מטעם איסור הנאה מבשר בחלב אין לאסור ההדלקה. ועי' גם נודע ביהודה (או"ח סי' מ"ג) שכתב דמהשו"ע הלכות ד' מינים (סי' תרמ"ט ס"ג) מוכח דקי"ל דגם במצוה דרבנן אמרי' מצוות לאו להנות נתנו [ועי' גם פמ"ג סי' תמ"ה משב"ז סק"ט].
[ומטו משמיה דהגר"א גניחובסקי להעיר, דגם אם במצוות דרבנן נאמר הכלל דמצוות לאו להנות נתנו, מ"מ בנרות ההידור יש מקום לומר דיאסר להדליק מטעם הנאה, דלכאו' בהידור מצווה שאינו חיוב לא שייך לומר מצות לאו להנות ניתנו [ועי' תיבת גמא (לפמ"ג, פרשת בחקותי אות א') שנסתפק אם בציצית שייך מצוות לאו להנות נתנו כיון דאינו חובה עליו, ולכאו' יש לדמותו לכאן]. אך העיר חכם אחד שליט"א דמדברי האליה רבה יש להוכיח דגם בהידור מצוה אמרי' מצוות לאו להנות נתנו. דהא הא"ר (סי' תרע"ג סק") הביא את הנהגת המהרש"ל לברך שהחיינו ביום ב' של חנוכה על חנוכיה חדשה, והק' על זה (ע"ש היטב שכתב ד"ז רק ברמז) מאי שנא מהא דמבואר במ"א (סי' רכ"ה) דעל ספרים חדשים אין לברך שהחיינו דמצוות לאו להנות נתנו. ע"ש. ולכאו' ל"ק, דהא חנוכיה שמדליק בה ביום שני הרי מיועדת גם לנרות ההידור, וזה נחשב הנאה, וע"כ דס"ל לא"ר דגם בהידור שייך הכלל ד"מצוות לאו להנות נתנו"].

איסור הנאה במה דחסך שמן [משתרשי ליה] [טעם ג']
הפמ"ג
(בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ט וח"ד אות ו') כתב דהמדליק נ"ח בשמן של ערלה ושאר איסוה"נ יש לאסור מטעם מה שחסך ממון שלא הוצרך להוציא שמן (והוא הנקרא בגמ' חולין קלא. "משתרשי ליה"), ובזה לא שייך בזה מצוות לאו להנות נתנו. וכן נקט השואל בשו"ת שב יעקב (סי' נ'), והשואל בשו"ת אגרו"מ (ח"א סי' קצ"א), וגם החיד"א במחזיק ברכה (יו"ד פ"ז) כתב לאסור מטעם זה. ועי' עוד חזון עובדיה (חנוכה עמ' פ"ב) שהביא אחרונים רבים שכתבו כסברא זו.
ובשו"ת שב יעקב (שם) ובהגהות יד אברהם (יו"ד סוסי' פ"ז) השיבו דאין לאסור מטעם זה דהוי רק הנאה בדרך אגב מן המצוה, והאגרו"מ (שם) ביאר יותר, דהוצאה לקניית במצוה אי"ז בגדר חוב ממוני, רק שאם לא יהיה לו שופר או לולב או שמן יהיה חייב להוציא ע"ש. וע"ע בחזו"ע (שם).

הנקברים לא ישרפו [טעם ד']
השער אפרים
כתב טעם נוסף לאסור הדלקה זו, דהנה ידוע שיש ב' מיני איסורי הנאה, דיש איסורי הנאה שדינם בשריפה ויש איסוה"נ שדינם בקבורה, ונחלקו תנאים בסוף מסכת תמורה (לד.) אם מותר לשרוף איסוה"נ הנקברים, דדעת חכמים דהנקברים לא ישרפו, ודעת ר' יהודה דאם רוצה לשרוף הנקברים רשאי, ומבואר בגמ' (שם) דטעמם של חכמים הוא משום דנהשרפים אפרן מותר והנקברים אפרן אסור, ואם יבוא לשרוף הנקברים חיישי' שמא ישתמש באפרן.
ועפ"ז כתב השער אפרים דכיון דבשר בחלב הוא מן הנקברים (כדאיתא במשנה תמורה לג:) א"כ כשמדליק בשמן שנאסר מטעם בשר בחלב הרי הוא שורף את הנקברים. וקי"ל (כ"כ הרמב"ם פי"ט מפסוהמ"ק הי"ד) כחכמים שאסור [ומה שיש להקשות לשיטת ר' יהודה דהנקברים ישרפו, הרי מבשל בזמן השריפה את הבשר בחלב- עי' מש"כ בזה לקמן].
והוסיף השער אפרים דהיה מקום לומר דכאן אין חסרון זה, דכל הטעם דאסור לשרוף נקברים הוא מטעם דיבוא להשתמש באפר, וא"כ כאן שהאיסור מתכלה לא שייך טעם זה, אך מ"מ אין לומר כן, דאע"פ שבטל הטעם לא משתנה הדין וע"ש שהוכיח כן מכמה מקומות.
[והנה במנחת יעקב (כלל פ"ה או ג') כתב דדעת הרא"ש (בפסחים פ"ב) לפסוק כר' יהודה (ושנה דבריו בספרו חק יעקב סי' תמ"ה), ע"ש שכתב דיש מקום להקל לשרוף הנקברים, אך כבר השיג עליו רעק"א דשגגה יצאה מלפני המנ"י, דהרא"ש כתב דקי"ל כר' יהודה לענין אחר ע"ש].

כתותי מיכתת שיעוריה [כתומ"ש] [טעם ה']
טעם נוסף כתב השער אפרים לאסור הדלקת נ"ח בשמן של בשר בחלב מטעם כתותי מיכתת שיעוריה, דמבואר בכמה מקומות בגמ' דבאיסוה"נ אמרי' כתותי מיכתת שיעוריה, ובנר חנוכה קי"ל (סי' תרע"ב ס"ב וסי' תרע"ה ס"ב) שצריך לשים בנ"ח שמן שידלק חצי שעה.
ויש לדון בטעם זה מכה צדדים: א. אם שייך כתותי מיכתת שעוריה בנקברים ב. כתותי מיכתת בדבר לח ג. אין שיעור קבוע לשמן ד. שיעור בהדלקה ולא בשמן, ונבאר סברות אלו:
א. אם שייך כתותי מיכתת בנקברים
ראשית יש להשיב, דאי"ז פשוט דדין כתותי מיכתת שיעוריה נאמר גם באיסוה"נ הנקברים, דברש"י בכמה דוכתי (עי' רש"י סוכה כט:, וכ"מ קצת מלשונו שם לא:, ובר"ה כח., ובחולין פט:) משמע דטעם דכתותי מיכתת הוא מטעם כשרוף דמי, וכן בתוס' (סוכה לה.) נראה להדיא דדין כתומ"ש הוא רק באיסוה"נ הנשרפים [כן דייק השער אפרים עצמו שם]. ובתוס' ביבמות (קד. המתחיל בדף קג:) הק' על דברי הגמ' (ר"ה כח.) דאמרי' בשופר של ע"ז כתומ"ש, והק' תוס' הא ע"ז של ישראל טעונה גניזה ומא שייך בזה כתומ"ש, ותירצו תוס' "וי''ל כיון דטעונה גניזה אין כתותי שיעור גדול מזה, אי נמי בעבודת כוכבים של עובד כוכבים שעבדה לדעת ישראל שטעונה שריפה". הרי מבואר דנחלקו ב' תירוצי תוס' בדבר זה, אי גם באיסוה"נ הנקברים אמרי' כתומ"ש . ועי' גם אבן האזל (פ"ד מהלכות איסורי מזבח ה"ז) שכתב בדעת הרמב"ם דרק בנשרפים אמרי' כתומ"ש.
ב. כתותי מיכתת בדבר לח
והאחרונים כתבו טעם נוסף דלא שייך כתומ"ש בשמן לנר חנוכה, עפ"ד הגמ' (עירובין פ:) אתמר רב חייא בר אשי אמר עושין לחי אשירה ור' שמעון בן לקיש אמר עושין קורה אשירה, מאן דאמר קורה כל שכן לחי, ומאן דאמר לחי אבל קורה לא כתותי מכתת שיעוריה. ומבואר דבלחי של עירוב לא שייך כתומ"ש. וביאר תוס' בחד תירוץ בשם הר"ר אברהם "לחי אם היה מדבק הכתיתים בכותל הוי לחי ובלבד שלא יהו ניטלות ברוח". וביארו האחרונים דכוונתו דכתומ"ש נחשב כאלו הוא מפורר, ולגבי לחי גם אם היה מפורר סגי בזה דא"צ שיהיה גוש מחובר. וכן מבואר גם במאירי (עירובין יד:).
ובתוס' (סוטה כה:) הק' "וצריך עיון כלאי הכרם אמאי מטמאין טומאת אוכלים ולא אמר כתותי מכתת שיעוריה" וכתבו התורת גיטין (סי' קכ"ד סק"א) והערוך לנר (יבמות קג:) ע"פ היסוד הנ"ל, דמבואר בדברי הראב"ד (פ"ו מהלכות טומאת אוכלין) דבטומאת אוכלין לא בעי' שיהיה גוש אחד [ועי' שיעורי הגר"ש רוזובסקי (מכות יז. אות תמ"ה הערה ל') שכתב דסברא ניתן לאמרה גם לדעת הרמב"ם בהלכות טו"א ע"ש].
ועפ"ז תמה הערוך השולחן (תרע"ג סק"ה) על דברי השער אפרים דכתב דשייך כתותי מיכתת שיעוריה בנר חנוכה, הרי בשמן של נר חנוכה א"צ שיהיה גוש אחד, ורמז לזה גם הפמ"ג (תרע"ג א"א סק"א).
ג. כתותי מיכתת בדבר שאין שעורו קבוע
בשו"ת רעק"א
(סי' קס"ה) כתב דמוכח מכה מקומות דשוחט בהמה של איסורי הנאה הוי שחיטה, וקשה דנימא כתותי מיכתת שיעוריה, דהא קי"ל דצריך לשחוט שיעור רוב סימנים [קנה וושט]. וכתב רעק"א דלא שייך בשחיטה הכלל דכתומ"ש, דאין שיעור בעוביו ורוחבו של הסימן עצמו, וכל בהמה כפי מה שהיא צריך לשחוט את רוב הסימן.
מבואר בדברי רעק"א דדבר שאין לו שיעור מצד עצמו, רק תלוי בדבר אחר, א"כ אין בזה חשיבות של שיעור, ולא שייך בזה כתותי מיכתת. ועפ"ז כתב בהגהות הרא"ש טויבש (שבת כא:, ויש שם ט"ס שכתב קמ"ה במקום קס"ה) דגם בנר חנוכה הרי אין שיעור בכמות שמן, שכן הכל לפי עובי הפתילה וסוג הפתילה, וא"כ אין שיעור בשמן מצד עצמו, אלא שעור שמן כדי שיהיה ראוי לדלוק חצי שעה.
וכעין זה מבואר בכסף משנה (פ"ח מהלכות לולב ה"א) דכתב בדעת הרמב"ם דבסנדל של חליצה לא אמרי' כתותי מיכתת שיעוריה "דלא דמו שופר ולולב שיש להם שיעור קצוב, וכי עומד לשריפה מיכתת שיעוריה כלומר הוא חסר משיעורו הקצוב לו, אבל לסנדל דחליצה דלית לן בה שיעור קצוב, אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ונהי דבעי שיהא חופה רוב רגלו כיון שהרי אני רואה שהוא חופה ואין לנו בו שיעור קצוב לא אמרינן דמיכתת שיעוריה".
ד. השיעור הוא בהדלקה ולא בשמן
וסברא נוספת כתבו האחרונים (וייתכן שזה גופא הכוונה בסברא הקודמת) דעי' ישועות יעקב (סי' תרע"ג) שכתב דלא שייך בנדון דידן כתותי מיכתת שיעוריה דשיעור חצי שעה הוא שידלק חצי שעה כדי לפרסם הנס, ואי"ז שיעור בשמן אלא בשיעור בהדלקה. וכ"כ בשלמי תודה (סי' ז') בשם הגרי"ש כהנמן גאב"ד פוניבז', ועי' שו"ת שב יעקב (ח"א סוף סי' נ') שכתב כעי"ז, ועי' בחזו"ע (עמ' פ"ב).

בישול בשר בחלב [טעם ו']
האליה רבה
(סי' תרע"ג) תמה על השער אפרים מדוע לא כתב בפשיטות לאסור מטעם בישול בשר בחלב. ובאחרונים מצינו שישבו בכמה אופנים מאי טעמא לא אסר השער אפרים מטעם זה: א. בישול אחר בישול ב. בישול בלוע בטעם שני ג. בישול דרך איבוד.
א. בישול אחר בישול
הצל"ח
שבת (קמה:) כתב ליישב דברי השער אפרים, דס"ל לשער אפרים שלגבי בשר בחלב אין איסור בישול אחר בישול. והנה הא"ר הוסיף בקושיתו דיש לאסור מטעם בישול בשר בחלב דהא קי"ל בסי' שי"ח דיש בישול אחר בישול. ובאר הפמ"ג (יו"ד סי' פ"ז סק"ג) קושיתו הוא מהא דקי"ל (באו"ח סי' שי"ח) דבדבר לח אם נצטנן לגמרי יש בו איסור בישול בשבת. ומשמע מדברי הא"ר דהיכא דאין בשול אחר בשול בשבת, כגון אם לא נצטנן לגמרי, גם לענין בשר בחלב לא יהיה איסור בישול. אך מבואר מדברי הפמ"ג (כן עולה מדבריו ביו"ד סי' פ"ז סק"ב וסקי"ח וסי' ק"ה סק"ב, ובאו"ח סי' תרע"ג) דיש חילוק בדין בישול אחר בישול בין שבת לבין בשר בחלב, דמחד גיסא בשר בחלב חמור יותר, דאופן שהבשר התבשל בפני עצמו והחלב התבשל בפני עצמו, יש לאסור לבשלם יחד אפילו באופן שאין בישול אחר בישול בשבת, כגון ביבש או בלח שלא נצטנן.
אך מאידך גיסא באופן שנתבשלו הבשר והחלב ביחד, אין בהם איסור בישול אפילו אחר שנצטננו לגמרי. וכחילוק זה מבואר בדברי החת"ס (יו"ד סי' פ"ב). והאחרונים הוכיחו כן מדברי הרבינו גרשום חולין קח: דמוכח מיניה דבשר וחלב שנתבשלו יחד אין בזה בישול אחר בישול עי' באריכות בשו"ת יבי"א (ח"ד יו"ד סי' ו' אות י' וח"ז יו"ד סי' ה').
ב. טעם שני (נ"ט בר נ"ט)
בשו"ת רעק"א
(סי' פ"ד) כתב סברא מחודשת, דהנה אם למשל היה לוקח תפוח אדמה, ומבשלו בקדרה בשרית, היה מותר אח"כ לאכלו בחלב, ויש מתירים אפילו לבשלו עם חלב ולאכלו, שכן התפו"א קיבל טעם שני, דהכלי קיבל טעם מן הבשר, והתפו"א מן הכלי, והוי נותן טעם בר נותן טעם (נ"ט בר נ"ט) כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' צ"ה ס"א).
ועפ"ז מצדד רעק"א לומר דאף שביחס לחמאה עצמה שנתבשלה בכלי בשרי נחשב כבולעת מטעם ראשון, מ"מ לבשל אח"כ חמאה זו שנית כבר אין איסור, דהבשר הבלוע בחמאה נחשב כבר כנ"ט בר נ"ט, דביחס לטעם הבשר שבה הוי החמאה כמו ירק שבלע מכלי בשרי. ודו"ק. (וע"ש בגוף התשובה שמסתפק בסברא זו, וסיים "והדבר צריך הכרע ובני הגאון נ"י ידון בזה"). ועפ"ז כתב רעק"א (בהשמטות לסי' פ"ד) ליישב קושית הא"ר על השע"א, דמטעם בישול אין לאסור לבשל חמאה זו דהוי כנ"ט בר נ"ט [והוסיף דאף דהרמ"א (סי' צ"ה ס"ב) מחמיר דנ"ט בר נ"ט אסור אם מבשלם יחד, מ"מ כתב הרמ"א שבדיעבד גם בזה מקילים, וא"כ לענין מצוה י לומר דגם לכתחילה מקילים].
ג. בישול דרך כילוי ואיבוד
בשו"ת שבות יעקב
(סי' ל"ח) נשאל על מה שכתב גיסו האליה רבה לאסור מטעם בישול בשר בחלב, דלכאו' כיון דמבשל בדרך כילוי אין בזה איסור, דבישול בשר בחלב שאסרה תורה הוא בישול כדי לאכול. והנה מדברי השבו"י נראה דמסכים לסברת השואל דבישול דרך כילוי אינו אסור מה"ת, רק דאסור מטעם דקודם שמתחיל להתכלות ולהתבער עובר על איסור בישול.
והאחרונים הקשו בהא דמבואר בתמורה (לד. והובא לעיל) דשיטת ר' יהודה דרשאי לשרוף איסורי הנאה שדינם בקבורה, וקשה דבשר בחלב דינו בקבורה ומשמע דגם בזה ר' יהודה מתיר. ועי' ברוך טעם (שער הואיל ומתוך) ובהגהות יד אברהם (יו"ד סוף סי' פ"ז) שכתבו דמזה מוכח דאין איסור בישול במה ששורף ומכלה את הדבר [ועי' בדי השולחן יו"ד סי' פ"ז בשה"צ סק" דכתב דבלא"ה לא קשה דהוי בישול אחר בישול עי' ממש"כ לעיל].
ועפ"ז מובן מה שלא שמענו להקפיד בשריפת חמץ לחשוש דשמא שורף יחד חלב (כגון עוגת חלבית) ובשר (ובשניצל עוף אין איסור בישול בשר בחלב כמבואר בפוסקים יו"ד סי' פ"ז, אך נפק"מ למאכל עם בשר בקר), ולפי הנ"ל אין בזה חשש דהוא בישול דרך כילוי.
אך בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' צ"ב) לא סבירא ליה כן, וכתב דיש לחלק בין שבת לבשר בחלב, דלענין מלאכת בישול בשבת אין איסור באופן שמבעיר ומכלה את הדבר [וע"ש בליקוטי הערות שציין לפוסקים רבים שדנו דגם לענין שבת ויו"ט אי"ז פשוט דאין איסור בישול בדרך כילוי], אבל לענין בשר בחלב אסור אפילו במבשל דרך כילוי [ועי' עוד בשו"ת דובב מישרים (סי' ל') ושו"ת יבי"א (ח"ז יו"ד סי' ה') במה שכתבו לענין בישול שלא לצורך אכילה]

איסורי הנאה לא חשיב לכם [טעם ז']
הנה יש מקום לדון מטעם נוסף, דהנה מבואר בדין אכנסאי דבעי' שישתתף בפרוטה כדי לצאת יד"ח הלדקת נרות חנוכה, ויש אחרונים שלמדו מזה דבנרות חנוכה בעי' "לכם", וביותר הוכיחו מלשון הר"ן (פסחים ז.) שהקשה על השיטות דמצוה שאפשר לעשות ע"י אחר מברכים עליה בלשון "על" [כגון "על המילה" "על השחיטה"], ומצוה שא"א לעשות ע"י אחר מברכים בלשון "ל'" [כגון "להניח תפלין" "להתעטף בציצית"], והק' על זה הר"ן מהא דבנר חנוכה מברכים "להדליק", ולא "על הדלקת", למרות שאפשר להדליק ע"י שליח. ותי' הר"ן: "דכיון דאמרי' בפרק במה מדליקין דצריך לאשתתופי בפריטי, כיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו אין מצוה זו יכולה להתקים ע"י אחר" (עי' מקראי קודש חנוכה סי' כ"א ובהוצ"ח סי' ל', ושו"ת משנה הלכות ח"ח סי' רכ"ט, ועי' שבות יצחק נר שבת עמ' צ"ג בשם הגרי"ש אלישיב).
והנה מבואר בגמ' (סוכה לה.) גבי אתרוג דהיכא דבעי' לכם אי אפשר לצאת יד"ח באיסורי הנאה דאיסוה"נ לא מקרי לכם, וא"כ לשיטות דסוברים דנר חנוכה בעי' לכם א"א לצאת יד"ח הר מנוכה באיסוה"נ.
ובאמת בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמ"ה אות ט') הוכיח דמהא דלא דן השער אפרים לאסור מטעם זה, מוכח דסבר דבנר חנוכה לא בעי' "לכם, והביאו השדי חמד (ח"ט מערכת חנוכה אות ט"ו).
[ועי' גם שואל ומשיב (תנינא ב' כ"ד) שהוכיח דבנר חנוכה לא בעי' לכם, דאל"כ יקשה איך מדליקין נרות חנוכה בערב שבת לשיטת בית שמאי (שבת ) שאדם מוזהר על שביתת כליו, (ויש לדחות ואכמ"ל). ועי' מה שציינו בענין לכם בנר חנוכה במשנ"ב מהדורת דרשו (סי' תרע"ג הערה 5 וסי' תרע"ז הערה 7) ובפסקי תשובות (הערה 27), וע"ע במקראי קודש (סי' כ"א כ"ב ובהוצ"ח סי' י"ג וסי' ל') ובהערות הררי קודש].

מן המותר בפיך [טעם ח']
בספר שנות חיים
למהר"ש קלוגר כתב דאין להלדיק נר חנוכה משמן העשוי מבהמה טמאה, דהנה בגמ' (שבת כח:) מבואר דתפלין ומזוזות אין לכתוב על עורות בהמה טמאה דכתיב "למען תהיה תורת ד' בפיך" ודרשינן "מן המותר בפיך". ומבואר בדברי המ"א (סי' תקפ"ו) דגם בשופר יש דין "מן המותר בפיך", משום דילפי' כל התורה כולה מתפלין, ולכך שופר של בהמה טמאה פסול.
אמנם מצינו כמה טעמים באחרונים דבנר חנוכה לא שייך ד"ז, א. יש שכתבו דבמצוה דרבנן לא בעי' מן המותר בפיך (עי' שו"ת מהרש"ם ח"ט סי' ל"ט, ושו"ת בית שלמה או"ח סי' ק"ט). ועי' מש"כ על חילוק זה בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמ"ה). ב. יש שכתבו לחלוק על המ"א (עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' ל"ט, ועי' פמ"ג סי' ל"ב משב"ז סקכ"ח) דלא בכל המצוות בעי' מן המותר בפיך אלא רק בדבר דקדושה, כמו תפלין [ושופר שאני, דעי' בר"ן בר"ה ו. מדפי הרי"ף דשאני שופר דכלפנים דמי] ג. הערוך השולחן (סי' תקפ"ו ס"ו) "כשאינו צריך להמצוה בעל חי, כמו דפנות סוכה, דגם עץ ואבן כשר, פשיטא שמותר להעמיד אף בעל חי טמא לדופן. כדאיתא בסוכה (כג א) שמותר להעמיד פיל לדופן סוכה, עיין שם, משום דלא גרע מעץ ואבן. ולפ"ד ודאי דלא שייך מן המותר בפיך בנר חנוכה.
אחר כתבי כל זאת שבתי וראיתי דלא שייך נדון זה דמן המותר בפיך לנדון דידן, והאחרונים שדנו בדין מותר בפיך בנר חנוכה דברו דווקא על שמן של בהמה טמאה, שכן מבואר בגמ' (שבת קח.) שבעור של בהמה טהורה שהיא טרפה או שמתה מאליה והויא נבילה אין חסרון של מותר בפיך, וע"כ דגדר מותר בפיך הוא רק עצם המין שממנו לוקחים למצוה. א"כ ה"ה בשמן שנעשה מבשר וחלב, אם הוא בשר כשרה בחלב כשרה, לא שייך לאסור מטעם מותר בפיך. ומ"מ כיון דנפק"מ מכל זה לאיסורים אחרים, וכן כיון דבהשקפה ראשונה יש מקום לטעות בזה השארתי הדברים כצורתם.

ערכים:


יצחק
משתמש ותיק
הודעות: 987
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 309 פעמים
קיבל תודה: 309 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הדלקת נר חנוכה בשמן של בשר בחלב

שליחה על ידי יצחק » 01 דצמבר 2018, 19:07

לא השאיר מקום להתגדר..
במה שכתבת בסוף הקטע האחרון ראיה מגמ' שבת דף קח. שלא שייך כאן "מן המותר בפיך" יש אפשר לדחות את הראיה שהרי עור בהמה אינו בגדר בשר ובריש פרק העור והרוטב דרשינן "בנבלתה ולא בעור" כלומר שם נבילה אינו חל על העור מאחר ואינו בשר, והענין בזה נראה שכל החלקים בבהמה שהם קשים כמו עצמות ועור אינם "חיים" כמו בשר ולא שייך בהם מיתה ונבילה, וכמו כן נראה דלא שייך בזה שם טריפה כמו שלא שייך שם נבילה, משא"כ בע"ח טמאים השם של האיסור תלוי במין של הבהמה לכן גם העור נחשב מינים טמאים.
עוד נקודה שחשבתי שכיון שרואים שמדמים נרות חנוכה לנרות המנורה א"כ ראוי שיהיה ממשקה ישראל מן המותר לישראל.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 0 אורחים