24 הערות בהלכות חנוכה

נדיב לב

משתמש ותיק
א. כתב בשו"ע (תרעו-ב) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו. ולכאו' קשה מדוע לא יברך שהחיינו ביום השני על קיום המצווה וכמו שכתב הרמ"א בהל' סוכה (תרמא) שמי שלא אכל בלילה הראשון בסוכה אע"פ שבירך שהחיינו בלילה הראשון מ"מ כשיאכל אח"כ בסוכה יברך שוב שהחיינו, וא"כ גם כאן כאשר יקיים מצוות הדלקה יברך שהחיינו וככל מצווה הבאה מזמן לזמן.

ב. כתב השו"ע (תרעז-א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה, וקשה שהרי קיי"ל כסף אינו קונה ומה מועיל נתינת הכסף, וצ"ב. (ועיין חו"מ סי' קצ ג').

ג. כתב השו"ע (תרפא-א) במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים לאורו ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ולכאו' קשה שלעיל בסי' תרעג הביא השו"ע שיש מי שמתיר תשמיש של קדושה לאור הנרות, וא"כ מדוע לא הוזכר שלשיטה זו אפשר גם להבדיל לאורה.

ד. מתבאר במשנ"ב (תרעה–ט) שכאשר אדם שולח שליח להדליק נר חנוכה צריך המשלח לעמוד ליד השליח כאשר מברך, ולכאו' קשה מדוע צריך שהמשלח יעמוד ליד השליח בעשיית הברכה ומאי שנא משליחות להפרשת תרומה.

ה. כתב השו"ע (תרעט) שבערב שבת קודם מדליקין נר חנוכה ואח"כ נר שבת וכתב המשנ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה וזהו באיש המדליק אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו. ולכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח.

ו. והנה השאלה הנ"ל הקשה הפרי מגדים (אשל אברהם א) ותירץ וז"ל ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל. ולכאו' צ"ב והרי כתב השו"ע תרעה-ג שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא, ועוד שהרי קיי"ל הדלקה עושה מצווה. וצ"ב.

ז. כ' המשנ"ב (תרעא– ה) שמי שיש לו רק ט' נרות ידליק ביום השני שתי נרות. ולכאו' קשה שאם ידליק ביום השני שני נרות ובשלישי רק אחד א"כ יוצא שהוא פוחת והולך.

ח. כתב השו"ע (תרעז-א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה וכתב המשנ"ב בס"ק ב' שכשאשתו מדלקת עליו נר חנוכה בביתו יוצא ידי חובתו בהדלקתה ואין צריך להשתתף אפי' בפרוטה, והוסיף שהט"ז כ' בשם רש"ל דדוקא כשהוא יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך, ומדויק מדבריו שאם אינו יודע בברור ורק ספק אצלו צריך להדליק בברכה, ולכאו' כיצד יברך והרי הוי ספק וספק ברכות להקל.

ט. כתב הרמ"א (תרעז– ג) שמי שמדליקין עליו בביתו אף שיוצא מעיקר הדין אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו יכול להדליק ולברך. (ובלבד שיכון לא לצאת בשל אשתו, מ"ב) ויעויין במשנ"ב (ס"ק טז) שכתב שאף שהרבה אחרונים סתמו כהרמ"א מ"מ יש פוסקים שס"ל שאחרי שחז"ל פטרו אותו שיוצא בהדלקת אשתו לאו כל כמיניה לומר שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וידליק בלא ברכה. והסיק שטוב יותר להדר לשמוע הברכות מאחר. ולכאו' קשה מאי שנא מכל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מברכות אף שפטורות ולמה כאן לא יוכל לברך.

י. ועוד קשה דלעיל (תרעה – ט) כתב המשנ"ב בשם תשובת עולת שמואל (סימן ק"ה) דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך, ולכאו' הדברים סותרים שכאן כתב שעדיף שהאיש לא יברך אחרי שמדלקין עליו בביתו. (ואפשר ששם כתב לדעת רוב האחרונים, ובאמת למה שכתב כאן שעדיף לא לברך א"כ ה"ה שם, וצ"ב).

יא. כתב השו"ע יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצווה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובה, וכתב המ"ב שצריך לכבות ולהדליק מחדש ויש להקשות מדוע הוספת השמן לא יחשב כהדלקה וכמו שלגבי שבת נחשב מבעיר כדאיתא בביצה כ"ב ע"א שהמוסיף שמן בנר חייב משום מבעיר.

יב. הגמרא ביומא (פג:) מספרת שרבי מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה הלכו בדרך, ר' מאיר היה בודק בשם האדם [פי' רש"י: בשמו של בעה"ב אם כעור] ור' יהודה ור' יוסי לא היו בודקים בשם האדם, הגיעו לאכסניה שאלוהו מה שמך אמר כידור, אמר ר"מ ש"מ רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר"י ור"י שלא בדקו בשם הפקידו אצלו מעותיהם, ור"מ לא הפקיד, למחר אמרו לו שיביא את הכסף אמר להם להד"ם, אמר להם ר"מ למה לא בדקתם בשמו, אמרו לו למה לא אמרת לנו, אמר להם איני אומר שודאי הוא רשע אלא רק חששא, עי"ש. ולכאורה למה לא אמר להם ר"מ, שזה רק חשש (יעוי' בח"ח הל' רכילות כלל ט' ס"ב סק"ט). ולהציל אדם מהפסד ממון הרי יש בזה משום לא תעמוד על דם רעך.

יג. כתב הלבוש שהטעם שתיקנו חז"ל חנוכה להודות ולהלל ולא למשתה ושמחה כפורים, כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היוונים לא ביקשו נפשות רק הכנעה והעברת דת וצ"ב דהא פירש"י בפרשת כי תצא דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וא"כ בחנוכה צריך להיות שמחה יותר גדולה (ט"ז תר"ע)

יד. כתב המשנ"ב (תרעג ב') שומן או חלב הנאסר מבשר בחלב אסור להדליק בו נר חנוכה ויעוי' בשערי תשובה שאחד הסיבות לאסור הוא מפני שנר חנוכה בעי שיעור ובזה כתותי מיכתת שיעורא וצ"ב שהרי אין דין בכמות השמן ורק שבמציאות ידלק חצי שעה ולא דמי לכל הדברים שנאמר בהם שיעור כגון לולב ד' טפחים וכיוצ"ב ומנין שאף בזה נאמר כתותי מכתת שעורא.

טו. איתא בגמ' (שבועות מא: ונפסק בשו''ע חו''מ ע''ט-א') שהתובע לחבירו הלויתיך מאה זוזי והנתבע כופר ואומר לא היו דברים מעולם והגיעו עדים שמעידים שלוה וגם מעידים שפרע והמלוה אומר לא קיבלתי, הרי זה חייב לשלם משום שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי שכיון שאומר שלא לוה הרי ודאי שלפי דיבורו לא פרע והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומה שאומר לא לוה הוכחש בעדים עי''ש. ולכאו' קשה שהרי הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהעדים יכולים לומר אנו באנו לפטור את הלווה ולא לחייבו. (ויעוין בסנהדרין מא. שלר' יוסי ברבי יהודה שחבר אין צריך התראה עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וע''ע ש''ך חו''מ ל''ג ס''ק ט''ז). בשם האדמו''ר מטאלנא שליט''א

טז. כתב השו"ע תרע"ב דאם עבר הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה וכתב המשנ"ב (ס"ק י"א) דהיינו עד עמוד השחר ובברכה ודוקא אם בני ביתו נעורים אבל אם הם ישנים אין לברך וכו', ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה (וע"ש בשעה"צ) ולכאורה בפשטות מדובר כאשר בני ביתו לא הדליקו עליו וא"כ גם הם חייבים (כי אם הם הדליקו כבר יצא). וצ"ב דהרי אשתו חייבת בדיוק כמהו ועד כמה שאומרים שאינו יכול לברך כי אינו יוצא הרי גם היא לא יוצאת, וא"כ יתחייב להעיר אותה מעיקר הדין בשביל עצם המצוה ולא רק בשביל הברכה וצ"ב. וראה שאלה ט'. [ויעויין בשו"ע בהל' קראת שמע (ס"ג ה') וז"ל אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש שאף על פי שהוא קורא מתנמנם יצא. מתבאר שצריכים להעיר אדם ישן משום מצוה עוברת ואפש"ל שבפשוטו זה לכו"ע ואף לשיטות שרק פרשה ראשונה דאורייתא צריך להעירו וגם על מצוה דרבנן צריך להעירו. וחלוק מהמבואר בש"ך יו"ד שע"ב ג' שרק על טומאת אוהל דאורייתא צריכים להקיץ כהן משנתו ולא על טומאה דרבנן דחלוק איסור ממצוה דבמצוה זה יחסר לו והוי מעוות שלא יוכל לתקון.]

יז. כתב הרמב"ם (בהלכות ברכות פ"ח הי"ב) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה. אם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף. ואם היו פירות שאם זרקן ימאסו כגון תותים וענבים מסלקן לצד אחד ומברך ואחר כך בולען. ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים פולטן מפיו עד שיברך ,ופיו פנוי ואחר כך אוכל עכ"ל והנה ידוע דעת הר"מ (לעיל בפ"א ה"ח) שפסק כמ"ד הרהור כדיבור דמי וא"כ למה בולע המשקין ללא ברכה הרי יכול לברך בהרהור וצ"ב. ועי' כס"מ (ופרטי הדין למעשה עי' או"ח קע"ב ובמשנ"ב)

יח. כ' המשנ"ב (תרעב-יא) דכשלא הדליק בזמן יכול להדליק עד עמוד השחר ובברכה (עכ"פ כשבני ביתו נעורים, עיי"ש.) ותמוה דבסוף סעיף א' כתב הביאור הלכה דמי שאין לו שמן כשיעור חצי שעה ידליק ללא ברכה וא"כ גם כאן כיצד מברך הרי אין לו חצי שעה בלילה, וצ"ב. (ועי' לעיל ס"ק ה' שמבואר דלעיקר דין התלמוד שמדליקין רק בחצי שעה המדליק בסוף החצי שעה נותן שמן רק עד סוף הזמן,ואפע"פ כן מדליק בברכה. ולכאו' אם בתחילת הזמן יהי' לו מעט שמן משמע שידליק ללא ברכה, וצ"ב)

יט. כתב הביאור הלכה (תרע"ג) דאף שכבתה אין זקוק לה מ"מ "בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר מן המהדרין וע"כ אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה" עכ"ל. ויעוי' בתשו' רע"א (תניינא יג') באחד שהדליק ביום השמיני שבעה נרות וקודם שהדליק השמיני נזכר שלא בירך וכתב שאם הראשונים דולקים יברך הכל ואם כבו יכול לברך על הנר הנוסף (השמיני) מדין הרואה ומריהטות לשונו לכאו' נראה שא"צ להדליק הראשונות. (ואולי יש לדחות). ויש עוד לדון לביאור הלכה, כשחוזר ומדליק מה שכבה, האם יש לנר זה דין נר חנוכה לגבי ברכת הרואה.

כ. כתב השו"ע (תרעג א') אסור להשתמש לאור נר חנוכה ובמשנ"ב הביא שני טעמים מהראשונים: א) כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס ב) כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל, ובהמשך הסעיף כ' השו"ע שאפי' לבדוק ולספור מעות אסור לאור נר חנוכה וכ' המשנ"ב (והוא מגמ' בשבת) הטעם שלא יהיו מצוות בזויות עליו וצ"ב לאחר טעם זה מדוע צריכים לטעמים הראשונים.

כא. כתב השו"ע (תרעה א') שאם מדליק הנר ואוחזו בידו לא יוצא, שהרואה אומר לצורכו הוא הדליק ובמשנ"ב ס"ק ז' כ' בשם הט"ז דרק אם אוחזו כל זמן מצוותו לא יוצא אבל אם אוחז קצת זמן ואח"כ מניח כשדולק יוצא ידי חובה ויל"ע לדעת הט"ז האם צריך חצי שעה משעה שמדליק או משעה שמניח עוד צ"ב עיקר סברת הט"ז הרי קיי"ל הדלקה עושה מצוה (ויעוי' במשנ"ב שכ' שכמה אחרונים מפקפקים על דברי הט"ז).

כב. כתב השו"ע (תרעג ב') הדלקה עושה מצוה, לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכתב המשנ"ב בשם האחרונים, דראוי לחזור ולהדליקה, ועי' במג"א שכתב בשם המהרש"ל דראוי לחזור ולהדליק דלא גרע מהמהדרין. ולכאורה קשה, דיעוין במשנ"ב תרעד ב' שאף שמדליקין נר מנר מ"מ כבתה אם רוצה לחזור ולהדליק אסור מנר לנר כיון שאין בהדלקה זו מצוה, וא"כ גרע מהמהדרין. (ועוד שלכאו' כעת שחוזר ומדליק, הרואה לא יוכל לברך ע"ז ברכות הרואה והרי על המהדרין אפשר לברך ברכות הרואה).

כג. כתב השו"ע (תרעג א') אפילו תשמיש של קדושה אסור כגון ללמוד לאור הנרות ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה, והוא דעת בעל העיטור שמתיר תשמיש קדושה לאור הנרות. וצ"ב
לפי"ז בהא שכ' השו"ע מקודם שנרות חנוכה מותר גם בפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת ואפי' בשבת בתוך החנוכה מותר שכיון שאסור להשתמש לאורה אין חשש שמא יטה, ולדעת בעל העיטור צ"ב הרי תשמיש של קדושה מותר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כד. בגמ' ב"ק סב: דעת ר"י לפטור מתשלומין אדם שהניח נר חנוכה ברה"ר ונגרם נזק, וזאת בשונה מנר רגיל שאם הניח ונגרם נזק חייב, דחלוק נ"ח שהוא נר מצוה ומשום פרסומי ניסא ולכך פטור עיי"ש ועיי"ע בגמ' שם ל. ושבת כא: ונסתפקתי מה הדין אם נגרם היזק ע"י נ"ח אחר זמן איסורו, דקי"ל דלא חשיב מצוה ויכול לכבותו או להשתמש לכל תשמישו מעיקר הדין עיין שו"ע סי' תרע"ב סעי' ב' עיי"ש ובמ"ב. אם בכה"ג גם ס"ל לר"י לפטור אחר זמן מצותו.
 

יהודי

משתמש ותיק
יש"כ על ההשקעה העצומה.
(אך אולי עדיף לפתוח 24 אשכולות, ועל כל הערה והערה תרווח שמעתתא)
 

יצחק

משתמש ותיק
להערה כג.
י"ל דבלא"ה מצוה להדליק נרות שבת וא"כ לא גרע ממי שיש לו שמש שמותר להנות מהנרות.
הערה: בנוגע ללמוד לאור הנרות זה אסור אפילו בנרות שמדליקים בהם בשבת
 

יצחק

משתמש ותיק
הערה יז לא שייכא לחנוכה
בגוף ההערה, לא הבנתי הרי גם הרמב"ם מודה שצריך להשמיע לאזנו, כל הנידון על הרהור כדיבור אם יצא יד"ח הוא רק בדיעבד.
 

יצחק

משתמש ותיק
הערה טו גם היא לא נוגעת לחנוכה
בגוף ההערה, מי הביא את העדים הללו הלווה או המלוה?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
הערה יז לא שייכא לחנוכה
בגוף ההערה, לא הבנתי הרי גם הרמב"ם מודה שצריך להשמיע לאזנו, כל הנידון על הרהור כדיבור אם יצא יד"ח הוא רק בדיעבד.
חשוב!
עדיף שיבלע בלי לברך כלל?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
הערה טו גם היא לא נוגעת לחנוכה
בגוף ההערה, מי הביא את העדים הללו הלווה או המלוה?
לא הבנתי. ככל עדות של אנשים שראו את גוף המעשה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
יש"כ על ההשקעה העצומה.
(אך אולי עדיף לפתוח 24 אשכולות, ועל כל הערה והערה תרווח שמעתתא)
צודק. אבל מחוסר פנאי.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
להערה כג.
י"ל דבלא"ה מצוה להדליק נרות שבת וא"כ לא גרע ממי שיש לו שמש שמותר להנות מהנרות.
הערה: בנוגע ללמוד לאור הנרות זה אסור אפילו בנרות שמדליקים בהם בשבת
לדבריך הסוגיא שם כא. לא מבוארת. הרי טעם האוסרים להשתמש בחנוכה בפתילות ושמנים שנפסלו לשבת משום שמותר להשתמש לאורה. ראה שם רש"י ד"ה להשתמש. ולדברי בעל העיטור מדוע קבעה בגמ' שרב הונא סובר משום שמותר להשתמש לאורה הלא גם אם אסור לצורך תשמיש קדושה מותר וצ"ע.
ומה שכתבת בנוגע ללמוד לאור הנרות בשבת, ראה רש"י הנזכר.
 

יצחק

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יצחק אמר:
הערה יז לא שייכא לחנוכה
בגוף ההערה, לא הבנתי הרי גם הרמב"ם מודה שצריך להשמיע לאזנו, כל הנידון על הרהור כדיבור אם יצא יד"ח הוא רק בדיעבד.
חשוב!
עדיף שיבלע בלי לברך כלל?
כן, הרי הר"מ אומר לברך אחרי הבליעה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
תשו''ח ל @נדיב לב על ההערות
ג. ברכת הנר לא חשיב תשמיש של קדושה, לפי שאין ההנאה עצם הברכה, אלא שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, אבל ההנאה היא הנאה של חול שעליה מברך.
ד. לא דמי להפרשת תרומה שהיא מצוה מצד עצמה אף ללא השליחות, אלא דאין כח לעשות תרומה בשל חברו אי לאו השליחות. אבל בנר חנוכה אי לאו השליחות אין שום מצוה במה שמדליק נר של חברו וע''כ הצריכו שיעמוד לידו.
ז. לא הבנתי הקושיא, אטו מי שאינו יכול לקיים מוסיף והולך בכל הימים פטור מלהיות מוסיף והולך עכ''פ ביום א'?!
ח. מצרפין מה שיש שיטות שיכול לברך אם רוצה שלא לצאת בהדלקת אשתו עם הספק שמא לא הדליקה עליו בביתו.
ט-י. יש לחלק באיש שמדליקין עליו בביתו לא שייך לברך אם כבר יצא י''ח בהדלקת אשתו, ואין זה ענין כלל לנשים במ''ע שהז''ג. אבל אשה נשואה אין בעלה מדליק עליה אלא לעצמו והיא יוצאת ממילא, ולכן יכולה להחמיר להדליק ולברך. אבל לדינא נראה יותר דגם באשה שרוצה להדליק אין מברכת, וכמ''ש בסוגריים.
יא. קושיא זו הקשה השפת אמת להגר''ח בענין הדלקת המנורה. והתירוץ בפשיטות ש'הבערה' לאו היינו 'הדלקה'.
יד. ילפינן ממנורה דבעי שיעור, ועי' שלטי הגבורים שדקדק בשיעורה.
טז. מיירי בבני ביתו בעלמא ולא באשתו.
יח. לא הבנתי הקושיא, הרי מדינא דגמרא המדליק קרוב לסוף הזמן אינו צריך ליתן שמן אלא עד סוף הזמן, וה''ה לדידן בעלות השחר.
יט. בפשטות י''ל דרע''א מיירי שמדליק את כולן אלא שאין זה חשיב נר לענין ברכת הרואה רק השמיני שלא הדליקו מקודם מברך עליו ברכת הרואה. אך צ''ע אם הנרות הראשונים לא חשיבי לענין ברכת הרואה והיינו דלא חל בהו שם נר חנוכה, גם כלפי השמיני נימא הכי דהרי נר שמיני ללא הז' אין בו שום קיום.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
תשו''ח ל @נדיב לב על ההערות
ג. ברכת הנר לא חשיב תשמיש של קדושה, לפי שאין ההנאה עצם הברכה, אלא שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, אבל ההנאה היא הנאה של חול שעליה מברך.
ד. לא דמי להפרשת תרומה שהיא מצוה מצד עצמה אף ללא השליחות, אלא דאין כח לעשות תרומה בשל חברו אי לאו השליחות. אבל בנר חנוכה אי לאו השליחות אין שום מצוה במה שמדליק נר של חברו וע''כ הצריכו שיעמוד לידו.
ז. לא הבנתי הקושיא, אטו מי שאינו יכול לקיים מוסיף והולך בכל הימים פטור מלהיות מוסיף והולך עכ''פ ביום א'?!
ח. מצרפין מה שיש שיטות שיכול לברך אם רוצה שלא לצאת בהדלקת אשתו עם הספק שמא לא הדליקה עליו בביתו.
ט-י. יש לחלק באיש שמדליקין עליו בביתו לא שייך לברך אם כבר יצא י''ח בהדלקת אשתו, ואין זה ענין כלל לנשים במ''ע שהז''ג. אבל אשה נשואה אין בעלה מדליק עליה אלא לעצמו והיא יוצאת ממילא, ולכן יכולה להחמיר להדליק ולברך. אבל לדינא נראה יותר דגם באשה שרוצה להדליק אין מברכת, וכמ''ש בסוגריים.
יא. קושיא זו הקשה השפת אמת להגר''ח בענין הדלקת המנורה. והתירוץ בפשיטות ש'הבערה' לאו היינו 'הדלקה'.
יד. ילפינן ממנורה דבעי שיעור, ועי' שלטי הגבורים שדקדק בשיעורה.
טז. מיירי בבני ביתו בעלמא ולא באשתו.
יח. לא הבנתי הקושיא, הרי מדינא דגמרא המדליק קרוב לסוף הזמן אינו צריך ליתן שמן אלא עד סוף הזמן, וה''ה לדידן בעלות השחר.
יט. בפשטות י''ל דרע''א מיירי שמדליק את כולן אלא שאין זה חשיב נר לענין ברכת הרואה רק השמיני שלא הדליקו מקודם מברך עליו ברכת הרואה. אך צ''ע אם הנרות הראשונים לא חשיבי לענין ברכת הרואה והיינו דלא חל בהו שם נר חנוכה, גם כלפי השמיני נימא הכי דהרי נר שמיני ללא הז' אין בו שום קיום.
ג. חילוק יפה. אבל האם גם אחרי תקנת חז"ל לקבוע ברכה על הנר?
ד. לא ברור. ולהיפך כשם שיוצא יד"ח על ידי אשתו, אף שאינו בביתו משום שהמצוה כאן הינה על הבית.
ז. שיוסיף ביום האחרון ואז לא שייך פוחת.
ח. במהרש"ל לא כתב זאת.
ט-י יפה ועוד יש לדון.
יא. לא ידעתי שזו קושיתו מרן הגר"ח. ומה שכתבת 'הבערה לאו הדלקה' צריך ביאור, הלא בסתם הדלקה אינו מדליק את כל השמן בחדא מחתא ומאי שנא כאן. וצריך לומר דבשעת ההדלקה אין שיעור.
יד. לא ברור. וכבר ציינתי ר"ן שלמד ממנורה דברים מסוימים [וגם הביא טעמו המ"ב] אבל לא לכל הדינים והפרטים. ומנורה שבע קנים תוכיח.
טז. לא סביר שהאשה הדליקה ובני הבית לא הדליקו ויותר מסתבר שכל אלה לא הדליקו.
יח. זה מחלקות ראשונים בתירוץ הגמרא שם "א"נ לשיעורא". ומי אמר שבסוף הזמן מדליק עם ברכה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
נדיב לב אמר:
יצחק אמר:
הערה יז לא שייכא לחנוכה
בגוף ההערה, לא הבנתי הרי גם הרמב"ם מודה שצריך להשמיע לאזנו, כל הנידון על הרהור כדיבור אם יצא יד"ח הוא רק בדיעבד.
חשוב!
עדיף שיבלע בלי לברך כלל?
כן, הרי הר"מ אומר לברך אחרי הבליעה.
ולמה לקבוע שלברך אחר כך בפה זה עדיף מאשר לברך כשהמשקין בפיו בהרהור?
 

דרומאי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
דרומאי אמר:
תשו''ח ל @נדיב לב על ההערות
ג. ברכת הנר לא חשיב תשמיש של קדושה, לפי שאין ההנאה עצם הברכה, אלא שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, אבל ההנאה היא הנאה של חול שעליה מברך.
ד. לא דמי להפרשת תרומה שהיא מצוה מצד עצמה אף ללא השליחות, אלא דאין כח לעשות תרומה בשל חברו אי לאו השליחות. אבל בנר חנוכה אי לאו השליחות אין שום מצוה במה שמדליק נר של חברו וע''כ הצריכו שיעמוד לידו.
ז. לא הבנתי הקושיא, אטו מי שאינו יכול לקיים מוסיף והולך בכל הימים פטור מלהיות מוסיף והולך עכ''פ ביום א'?!
ח. מצרפין מה שיש שיטות שיכול לברך אם רוצה שלא לצאת בהדלקת אשתו עם הספק שמא לא הדליקה עליו בביתו.
ט-י. יש לחלק באיש שמדליקין עליו בביתו לא שייך לברך אם כבר יצא י''ח בהדלקת אשתו, ואין זה ענין כלל לנשים במ''ע שהז''ג. אבל אשה נשואה אין בעלה מדליק עליה אלא לעצמו והיא יוצאת ממילא, ולכן יכולה להחמיר להדליק ולברך. אבל לדינא נראה יותר דגם באשה שרוצה להדליק אין מברכת, וכמ''ש בסוגריים.
יא. קושיא זו הקשה השפת אמת להגר''ח בענין הדלקת המנורה. והתירוץ בפשיטות ש'הבערה' לאו היינו 'הדלקה'.
יד. ילפינן ממנורה דבעי שיעור, ועי' שלטי הגבורים שדקדק בשיעורה.
טז. מיירי בבני ביתו בעלמא ולא באשתו.
יח. לא הבנתי הקושיא, הרי מדינא דגמרא המדליק קרוב לסוף הזמן אינו צריך ליתן שמן אלא עד סוף הזמן, וה''ה לדידן בעלות השחר.
יט. בפשטות י''ל דרע''א מיירי שמדליק את כולן אלא שאין זה חשיב נר לענין ברכת הרואה רק השמיני שלא הדליקו מקודם מברך עליו ברכת הרואה. אך צ''ע אם הנרות הראשונים לא חשיבי לענין ברכת הרואה והיינו דלא חל בהו שם נר חנוכה, גם כלפי השמיני נימא הכי דהרי נר שמיני ללא הז' אין בו שום קיום.
ג. חילוק יפה. אבל האם גם אחרי תקנת חז"ל לקבוע ברכה על הנר?
ד. לא ברור. ולהיפך כשם שיוצא יד"ח על ידי אשתו, אף שאינו בביתו משום שהמצוה כאן הינה על הבית.
ז. שיוסיף ביום האחרון ואז לא שייך פוחת.
ח. במהרש"ל לא כתב זאת.
ט-י יפה ועוד יש לדון.
יא. לא ידעתי שזו קושיתו מרן הגר"ח. ומה שכתבת 'הבערה לאו הדלקה' צריך ביאור, הלא בסתם הדלקה אינו מדליק את כל השמן בחדא מחתא ומאי שנא כאן. וצריך לומר דבשעת ההדלקה אין שיעור.
יד. לא ברור. וכבר ציינתי ר"ן שלמד ממנורה דברים מסוימים [וגם הביא טעמו המ"ב] אבל לא לכל הדינים והפרטים. ומנורה שבע קנים תוכיח.
טז. לא סביר שהאשה הדליקה ובני הבית לא הדליקו ויותר מסתבר שכל אלה לא הדליקו.
יח. זה מחלקות ראשונים בתירוץ הגמרא שם "א"נ לשיעורא". ומי אמר שבסוף הזמן מדליק עם ברכה.
ג. אולי תלוי אם ברכת הנר הוי ברכת הנהנין או ברכת השבח.
ד. במחכ''ת מה שיוצא בהדלקת אשתו אינו משום שהמצוה על הבית, אלא שכך עיקר התקנה שהיא מדלקת והוא יוצא ידי חובתו, ואין זה דומה למזוזה ומעקה שהמצוה על הבית, הגע בעצמך הרי שעבר דירה בחנוכה ומצא בה נר דולקת מהדייר הקודם, אטו נימא דיי''ח כמו במזוזה ומעקה?! אלא נר חנוכה הוא מצוה שבגופו, ומ''מ יוצא בהדלקת אחד מבני הבית משום דכך עיקר התקנה. ועוד ראיה מדברי רעק''א בתשובה שנקט דלהרמ''א המהדרין אין יוצאין ידי חובתן בהדלקת בעל הבית וזהו הידורן, ואטו במזוזה שייך לומר דאחד מבני הבית שיכוון שלא לצאת ויתחייב במזוזה אחרת?! א''ו נר חנוכה ל''ד למזוזה ומעקה וכנ''ל. וממילא אם מדליק בלא שליחות אין לזה שם הדלקה כלל, ולכן גם בשליחות צריך שיעמוד לידו כדי לברך, הא למה זה דומה למי שמוציא את חברו בברכת המצוות ואין חברו עומד לידו.
ז. למה שיחכה עד היום האחרון ולא יקיים הידור כתיקונו ביום הב'. ובפרט שלדעת המ''ב ביום ח' אם אין לו ח' נרות מדליק רק אחד.
יא. הגר''ח מבריסק תירץ גבי מנורה דבעינן הדלקה דוקא, והבערה היינו הגדלת האש בזמן או בגודלה אבל אין בזה קיום של הדלקה שהוא יצירת אש יש מאין.
יד. עי' שלטי הגבורים שדקדק בשיעור השמן לפי השיעור של חצי לוג ללילי טבת, ומוכח דלענין מסוים זה דשיעור השמן ילפינן ממנורה.
טז. כוונתי היתה שבני ביתו הדליקו והוא לא הדליק, אך בני ביתו אלה לאו היינו אשתו אלא שאר בני בית וכגון שאין לו אשה.
יח. ודאי שלהלכה קי''ל דמדליק בברכה עד סוף הזמן, ולכן ל''ז להבין מה כתבת.
 

נבשר

משתמש ותיק
שוב נפלא מאד כל הקושיות המחכימות. לגבי שאלה יא' יפה הזכיר לי דרומאי שאת השאלה שאל השפת אמת את ר' חיים, יש ע"ז המשך במעשה אינני זוכר. עכ"פ היית יאומר קצת שונה שאם מוסיף שמן הוי מבעיר, וכן אם מסתפק הוי מכבה, יש בזה מחלו' ראשונים רש"י ותוס' כמדומני, לדעה אחת משום שמוסיף זמן שידלק עוד ועל הזמן הזה עובר משום מבעיר (צ"ב אם נכבה קודם הזמן, שהוי התראת ספק), א"כ שוב הוי הנחה עושה מצוה ולא הדלקה. ולטעם השני שמוסיף בשלהבת עכ"פ לא עושה הדלקה חדשה, אלא מוסיף בשלהבת וא"כ ליכא הדלקה עושה מצוה. מה שהזכרתי ראשונים לפי זכרוני, אדרבא אם אני טעה תתקנני.
 

נבשר

משתמש ותיק
לגבי הערה יג' לכאו' פשט דברי הלבוש, כדברי הב"ח ריש הל' חנוכה שלכך אין משתה ושמחה שהם שייכים לגוף, ובחנוכה לא היתה השמחה בגוף אלא על רוחם, משא"כ בפורים שזכו בהצלת גופם ע"ז מודים. עדיין אתה יכול לשאול מה בכך שפורים שונה עכ"פ יתקנו משום חנוכה שאיכא הצלה גדולה, כמו שהבאת מגדול המחטיאו, זה יש לומר שאין אנו יודעים מה לתקן, רק מה שתקנו וע"ז הקשו מאי שנא מפורים, ועוד יש לי בזה אריכות שחנוכה מופקע משמחת הגוף לבדה, אלא בעינן את הנפש שניצלה.
 

נבשר

משתמש ותיק
לגבי שאלה ד' כבר כתב בדומה לזה דרומאי, עיינתי בדרשו ומביאים בשם הגרש"ז שהוי מצוה על הבית, והוי כמי שמניח תפילין על יד חברו שודאי אין למניח לברך על המצוה. ועוד הביאו שם בשם אגרות משה שאיירי באיש לאשה או אשה לאיש, עיי"ש.
 

נבשר

משתמש ותיק
לגבי הערה כ' עיין ברא"ש בשבת סי' ו' שכן הקשה, ומזה הוציא שדין שאסור להשתמש לאורה, היינו שימוש קבוע, שהרואה אומר לשם זה הדליק, אבל תשמיש עראי לא אימר, אפ"ה אסור, ועוד עיין שם בדבריו. רק צ"ב אם משום מנורה א"כ אפי' עראי אסור.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
לגבי הערה יג' לכאו' פשט דברי הלבוש, כדברי הב"ח ריש הל' חנוכה שלכך אין משתה ושמחה שהם שייכים לגוף, ובחנוכה לא היתה השמחה בגוף אלא על רוחם, משא"כ בפורים שזכו בהצלת גופם ע"ז מודים. עדיין אתה יכול לשאול מה בכך שפורים שונה עכ"פ יתקנו משום חנוכה שאיכא הצלה גדולה, כמו שהבאת מגדול המחטיאו, זה יש לומר שאין אנו יודעים מה לתקן, רק מה שתקנו וע"ז הקשו מאי שנא מפורים, ועוד יש לי בזה אריכות שחנוכה מופקע משמחת הגוף לבדה, אלא בעינן את הנפש שניצלה.
תראה את דברי הלבוש במקורם. בפשטות הלבוש זה הסבר אחר מאשר הב"ח.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
לגבי הערה כ' עיין ברא"ש בשבת סי' ו' שכן הקשה, ומזה הוציא שדין שאסור להשתמש לאורה, היינו שימוש קבוע, שהרואה אומר לשם זה הדליק, אבל תשמיש עראי לא אימר, אפ"ה אסור, ועוד עיין שם בדבריו. רק צ"ב אם משום מנורה א"כ אפי' עראי אסור.
מה שהערת ממנורה. על כרחך שהדמוי למנורה וכמו שדימה הר"ן הזכרתי את לשונו. חז"ל לא תקנו במוחלט את נרות חנוכה כגדרי מנורה בכל אלא כעין זכר. והראיה שלהלכה מדליקים גם בנרות שעווה ולא בשמן ועוד חילוקים נוספים. ולכן אף שאיסור השתמשות בנרות לאחד הטעמים הוא משום מנורה אבל לא באותה חומרה וגדר. ומטעם זה בעראי התירו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
נדיב לב אמר:
דרומאי אמר:
תשו''ח ל @נדיב לב על ההערות
ג. ברכת הנר לא חשיב תשמיש של קדושה, לפי שאין ההנאה עצם הברכה, אלא שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, אבל ההנאה היא הנאה של חול שעליה מברך.
ד. לא דמי להפרשת תרומה שהיא מצוה מצד עצמה אף ללא השליחות, אלא דאין כח לעשות תרומה בשל חברו אי לאו השליחות. אבל בנר חנוכה אי לאו השליחות אין שום מצוה במה שמדליק נר של חברו וע''כ הצריכו שיעמוד לידו.
ז. לא הבנתי הקושיא, אטו מי שאינו יכול לקיים מוסיף והולך בכל הימים פטור מלהיות מוסיף והולך עכ''פ ביום א'?!
ח. מצרפין מה שיש שיטות שיכול לברך אם רוצה שלא לצאת בהדלקת אשתו עם הספק שמא לא הדליקה עליו בביתו.
ט-י. יש לחלק באיש שמדליקין עליו בביתו לא שייך לברך אם כבר יצא י''ח בהדלקת אשתו, ואין זה ענין כלל לנשים במ''ע שהז''ג. אבל אשה נשואה אין בעלה מדליק עליה אלא לעצמו והיא יוצאת ממילא, ולכן יכולה להחמיר להדליק ולברך. אבל לדינא נראה יותר דגם באשה שרוצה להדליק אין מברכת, וכמ''ש בסוגריים.
יא. קושיא זו הקשה השפת אמת להגר''ח בענין הדלקת המנורה. והתירוץ בפשיטות ש'הבערה' לאו היינו 'הדלקה'.
יד. ילפינן ממנורה דבעי שיעור, ועי' שלטי הגבורים שדקדק בשיעורה.
טז. מיירי בבני ביתו בעלמא ולא באשתו.
יח. לא הבנתי הקושיא, הרי מדינא דגמרא המדליק קרוב לסוף הזמן אינו צריך ליתן שמן אלא עד סוף הזמן, וה''ה לדידן בעלות השחר.
יט. בפשטות י''ל דרע''א מיירי שמדליק את כולן אלא שאין זה חשיב נר לענין ברכת הרואה רק השמיני שלא הדליקו מקודם מברך עליו ברכת הרואה. אך צ''ע אם הנרות הראשונים לא חשיבי לענין ברכת הרואה והיינו דלא חל בהו שם נר חנוכה, גם כלפי השמיני נימא הכי דהרי נר שמיני ללא הז' אין בו שום קיום.
ג. חילוק יפה. אבל האם גם אחרי תקנת חז"ל לקבוע ברכה על הנר?
ד. לא ברור. ולהיפך כשם שיוצא יד"ח על ידי אשתו, אף שאינו בביתו משום שהמצוה כאן הינה על הבית.
ז. שיוסיף ביום האחרון ואז לא שייך פוחת.
ח. במהרש"ל לא כתב זאת.
ט-י יפה ועוד יש לדון.
יא. לא ידעתי שזו קושיתו מרן הגר"ח. ומה שכתבת 'הבערה לאו הדלקה' צריך ביאור, הלא בסתם הדלקה אינו מדליק את כל השמן בחדא מחתא ומאי שנא כאן. וצריך לומר דבשעת ההדלקה אין שיעור.
יד. לא ברור. וכבר ציינתי ר"ן שלמד ממנורה דברים מסוימים [וגם הביא טעמו המ"ב] אבל לא לכל הדינים והפרטים. ומנורה שבע קנים תוכיח.
טז. לא סביר שהאשה הדליקה ובני הבית לא הדליקו ויותר מסתבר שכל אלה לא הדליקו.
יח. זה מחלקות ראשונים בתירוץ הגמרא שם "א"נ לשיעורא". ומי אמר שבסוף הזמן מדליק עם ברכה.
ג. אולי תלוי אם ברכת הנר הוי ברכת הנהנין או ברכת השבח.
ד. במחכ''ת מה שיוצא בהדלקת אשתו אינו משום שהמצוה על הבית, אלא שכך עיקר התקנה שהיא מדלקת והוא יוצא ידי חובתו, ואין זה דומה למזוזה ומעקה שהמצוה על הבית, הגע בעצמך הרי שעבר דירה בחנוכה ומצא בה נר דולקת מהדייר הקודם, אטו נימא דיי''ח כמו במזוזה ומעקה?! אלא נר חנוכה הוא מצוה שבגופו, ומ''מ יוצא בהדלקת אחד מבני הבית משום דכך עיקר התקנה. ועוד ראיה מדברי רעק''א בתשובה שנקט דלהרמ''א המהדרין אין יוצאין ידי חובתן בהדלקת בעל הבית וזהו הידורן, ואטו במזוזה שייך לומר דאחד מבני הבית שיכוון שלא לצאת ויתחייב במזוזה אחרת?! א''ו נר חנוכה ל''ד למזוזה ומעקה וכנ''ל. וממילא אם מדליק בלא שליחות אין לזה שם הדלקה כלל, ולכן גם בשליחות צריך שיעמוד לידו כדי לברך, הא למה זה דומה למי שמוציא את חברו בברכת המצוות ואין חברו עומד לידו.
ז. למה שיחכה עד היום האחרון ולא יקיים הידור כתיקונו ביום הב'. ובפרט שלדעת המ''ב ביום ח' אם אין לו ח' נרות מדליק רק אחד.
יא. הגר''ח מבריסק תירץ גבי מנורה דבעינן הדלקה דוקא, והבערה היינו הגדלת האש בזמן או בגודלה אבל אין בזה קיום של הדלקה שהוא יצירת אש יש מאין.
יד. עי' שלטי הגבורים שדקדק בשיעור השמן לפי השיעור של חצי לוג ללילי טבת, ומוכח דלענין מסוים זה דשיעור השמן ילפינן ממנורה.
טז. כוונתי היתה שבני ביתו הדליקו והוא לא הדליק, אך בני ביתו אלה לאו היינו אשתו אלא שאר בני בית וכגון שאין לו אשה.
יח. ודאי שלהלכה קי''ל דמדליק בברכה עד סוף הזמן, ולכן ל''ז להבין מה כתבת.
ידוע לך אם שאלת השפת אמת לר' חיים היתה גם לגבי הברכה או רק אם צריך לכבות ולהדליק מחדש?
 

דרומאי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ידוע לך אם שאלת השפת אמת לר' חיים היתה גם לגבי הברכה או רק אם צריך לכבות ולהדליק מחדש?
השאלה היתה לגבי הטבה והדלקה בנר מערבי, ולא מצינו שם נוסח ברכה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
לגבי הערה יג' לכאו' פשט דברי הלבוש, כדברי הב"ח ריש הל' חנוכה שלכך אין משתה ושמחה שהם שייכים לגוף, ובחנוכה לא היתה השמחה בגוף אלא על רוחם, משא"כ בפורים שזכו בהצלת גופם ע"ז מודים. עדיין אתה יכול לשאול מה בכך שפורים שונה עכ"פ יתקנו משום חנוכה שאיכא הצלה גדולה, כמו שהבאת מגדול המחטיאו, זה יש לומר שאין אנו יודעים מה לתקן, רק מה שתקנו וע"ז הקשו מאי שנא מפורים, ועוד יש לי בזה אריכות שחנוכה מופקע משמחת הגוף לבדה, אלא בעינן את הנפש שניצלה.

מסתבר מאד
 

ayedavid

משתמש ותיק
לגבי א' אולי יש לחלק שיו"ט וקיום מצוות סוכה כל אחד מהם ראוי לברכת שהחיינו, משא"כ בחנוכה שגם מצוות ההדלקה היא משום פרסום הנס.
 

אסף

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
א. כתב בשו"ע (תרעו-ב) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו. ולכאו' קשה מדוע לא יברך שהחיינו ביום השני על קיום המצווה וכמו שכתב הרמ"א בהל' סוכה (תרמא) שמי שלא אכל בלילה הראשון בסוכה אע"פ שבירך שהחיינו בלילה הראשון מ"מ כשיאכל אח"כ בסוכה יברך שוב שהחיינו, וא"כ גם כאן כאשר יקיים מצוות הדלקה יברך שהחיינו וככל מצווה הבאה מזמן לזמן.

תודה על ההערות המחכימות. יישר כחך.

לעת עתה עיינתי בהערה א ונראה לי לפרש כך.
ברכת שהחיינו שמברך ביו"ט ראשון של סוכות אע"פ שאינו יושב בסוכה היא על היו"ט שמגיע מזמן לזמן, אבל בחנוכה לא תקנו ברכת שהחיינו על עצם היום מאחר ואינו יו"ט מדאו', אלא קיום תקנת היום להדליק נר של חנוכה הוא עושה את היום ליו"ט, שבנר מתקיים עצם היו"ט דחנוכה ואם ברך פעם אחת, שוב אין מקום לחזור ולברך.
ולענין ברכת הרואה י"ל שהיא תקנה בפני עצמה (כדאי' בסוכה מו. ובתוס' שם) שבאה במקום ההדלקה, ממילא כאשר מברך ברכת הרואה ומוסיף שהחיינו כבר ברך על קיום המצוה ושוב אינו מברך.
תדע שכן הוא, שהרי תקנו ברכת שהחיינו עם ברכת הרואה, ואילו לא הזדמן לאדם לראות נ"ח אינו מברך כלל שהחיינו, הרי שאין שהחיינו בחנוכה אלא בהקשר למצות היום.
 

אסף

משתמש ותיק
הערה ה
לכאו' חיוב ההדלקה הוא על הבית וממונה עליו בעל הבית, דמי שאין לו בית אינו מחויב בהדלקה מעיקר הדין, ושליחות להדלקה אינה על המעשה של ההדלקה אלא על האחריות על הבית שידליקו בו נר, ולדבר זה גם מי שקבל עליו שבת יכול למנות שליח, דיכול להיעשות ע"י מי שלא קבל עדיין שבת.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
ה. כתב השו"ע (תרעט) שבערב שבת קודם מדליקין נר חנוכה ואח"כ נר שבת וכתב המשנ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה וזהו באיש המדליק אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו. ולכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח.

ו. והנה השאלה הנ"ל הקשה הפרי מגדים (אשל אברהם א) ותירץ וז"ל ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל. ולכאו' צ"ב והרי כתב השו"ע תרעה-ג שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא, ועוד שהרי קיי"ל הדלקה עושה מצווה. וצ"ב.

בהערה ו הוספנו להקשות וכתבנו ישוב מחודש.
וצ"ע בדברי הפמ"ג כיון דהמצוה של הדלקה הינה בעצם ההדלקה וחובה המוטלת על הגברא א"כ מאי מהני מה דמדליק אחר בשבילו דכיון דמדין שליחות אין מתיחס מעשה השליח דהא לאו בר מינוי לשליחות מחמת שקיבל עליו שבת ואם כן מהיכית"י שתתיחס מצות ההדלקה לאשה ואם נימא דס"ל דמצות הדלקת נ"ח היא דין על הבית א"כ מה קשיא ליה להפמ"ג מדין שליחות, ומה נצרך ליישב דהוי כמעשה קוף דהא קו' מעיקרא ליתא מכיון דהמצוה מוטלת על הבית אין דין שידליק דוקא בעה"ב וסגי שמדליק אדם אחר בשביל בית זה.
ונראה דס"ל להפמ"ג דזה גופא דכיון דמצות נר חנוכה מוטלת על הבית כיון שמדליק בשביל בית זה א"כ קיים המצוה (אלא דצ"ע מה דנקט דהוי ממונו דסגי במה שהדליק בשביל הבית ויל"ע).
ובהערה ה' בקו' האחרונים לכאורה יש פירכא דכל קוש' רק משום חסרון בכח השליחות דאינה יכולה להתקיים דחסר בכח המשלח "דלא מצי עביד" אבל צ"ע טפי בד' הט"ז והמג"א כיון דכבר קיבלה שבת ובפרט להמג"א שקיבלה בפירוש א"כ מופקעת בכלל ממצות הדלקת נ"ח ולא רק משום השליחות דהנה אדם שידליק נ"ח בשבת נראה דלא יצא יד"ח אף בלא טעמא מהב"ע שאע"פ שאדם השוחט בשבת שחיטתו קיימת ולא חשיב נבילה וטריפה מ"מ בהדלקת נר חנוכה עצם התקנה לא נתקנה ביום שבת..בצאת הכוכבים של יום שישי ..ורק דנתקן דמצות הדלקה היא מפלג המנחה בשביל שבת (וכ"כ הפמ"ג עיין סי' תרע"ב הובא בביה"ל ד"ה ובלבד ואע"פ שהביא בשו"ע שבע"ש צריך שידלק עד חצי שעה אחר השקיעה מ"מ עיקר התקנה בפלג המנחה) ולכאורה במה שהערנו להט"ז והמג"א דאשה שהדליקה נ"ש קיבלה שבת איך יוצאת בהדלקת בני הבית הלא מופקעת ממצות הדנ"ח [אף בלא טעמא דמהב"ע] משום דאי"ז זמן המצוה דהקדימוה לפלג המנחה, היה אפשר להשיב על הדברים בתרתי, חדא דאף שהוא שבת אצלה מ"מ הלא הדליקו עליה בזמן אלא שהקדימה היא את השבת. ועוד דגם הפמ"ג שחידש שיצא אף בכבתה קודם הלילה –משום דבע"ש זה הזמן- ודאי מסתבר שלא ביטלו את עיקר הזמן אלא הרחיבוהו דלמה יבטלו. אמנם י"ל דע"ז גופא באה ההערה דכלפי אותה אישה השתא זמן שבת -דהא בשעת הדלקת נ"ש קיבלה עצמה ובפרט למג"א דקיבלה בפירוש- א"כ כלל לא מועילה הדלקת נ"ח של השליח ודומה הדבר לשליח שמדליק נ"ח לאדם שנמצא במקום שעדין לא הגיע או עבר זמן ההדלקה דודאי אינו יוצא יד"ח. וגם מה שרצינו ליישב שלא ביטלו את עיקר הזמן אלא הרחיבוהו יש לדחות דכ"ז לענין שיעור ההדלקה שצריך ליתן שמן שידלק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים (כמש"כ הביה"ל הנז' ובסי' תרע"ח ס"ק ב' בשם האחרונים) והוא בדין שיעור מצות ההדלקה אצל ב"ח אולם אדם המקבל על עצמו כלל ליכא חיוב הדלקה אצלו. ודומה הדבר למה שנפסק בשו"ע סי' רס"ג סעי' ט"ו דיחיד שקיבל שבת אינו יכול להתפלל תפילת חול ועיין שם עוד בסעי' י"א והיינו כל שקיבל שבת אינו בכלל חיובי מצות החול ויל"ע.
והנה מצינו פלוגתת ראשונים אם מותר לאדם שקיבל שבת קודם חשיכה לאמר לחבירו שלא קיבלה שיעשה בשבילו מלאכה פלונית ונחלקו בזה הרשב"א והר"ן הובא בב"י סי' רסג והט"ז שם סק"ג וכך נפסק בשו"ע סעי' י"ז בשם י"א וכד' הרשב"א דמותר עיי"ש. ולפ"ז י"ל אף שקיבלה האישה על עצמה שבת מ"מ כיון שיכולה להדליק ע"י אחר שלא קיבל שבת א"כ אינה מופקעת מצד עצם מצות הדנ"ח ויל"ע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אסף אמר:
הערה ה
לכאו' חיוב ההדלקה הוא על הבית וממונה עליו בעל הבית, דמי שאין לו בית אינו מחויב בהדלקה מעיקר הדין, ושליחות להדלקה אינה על המעשה של ההדלקה אלא על האחריות על הבית שידליקו בו נר, ולדבר זה גם מי שקבל עליו שבת יכול למנות שליח, דיכול להיעשות ע"י מי שלא קבל עדיין שבת.
קצת דומה לתי' הפרי מגדים [הובא בהערה ו] במה שכתב דהוי "ממונו". וראה מה שכתבנו בהערה הקודמת
 
חלק עליון תַחתִית