א. כתב בשו"ע (תרעו-ב) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו. ולכאו' קשה מדוע לא יברך שהחיינו ביום השני על קיום המצווה וכמו שכתב הרמ"א בהל' סוכה (תרמא) שמי שלא אכל בלילה הראשון בסוכה אע"פ שבירך שהחיינו בלילה הראשון מ"מ כשיאכל אח"כ בסוכה יברך שוב שהחיינו, וא"כ גם כאן כאשר יקיים מצוות הדלקה יברך שהחיינו וככל מצווה הבאה מזמן לזמן.
ב. כתב השו"ע (תרעז-א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה, וקשה שהרי קיי"ל כסף אינו קונה ומה מועיל נתינת הכסף, וצ"ב. (ועיין חו"מ סי' קצ ג').
ג. כתב השו"ע (תרפא-א) במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים לאורו ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ולכאו' קשה שלעיל בסי' תרעג הביא השו"ע שיש מי שמתיר תשמיש של קדושה לאור הנרות, וא"כ מדוע לא הוזכר שלשיטה זו אפשר גם להבדיל לאורה.
ד. מתבאר במשנ"ב (תרעה–ט) שכאשר אדם שולח שליח להדליק נר חנוכה צריך המשלח לעמוד ליד השליח כאשר מברך, ולכאו' קשה מדוע צריך שהמשלח יעמוד ליד השליח בעשיית הברכה ומאי שנא משליחות להפרשת תרומה.
ה. כתב השו"ע (תרעט) שבערב שבת קודם מדליקין נר חנוכה ואח"כ נר שבת וכתב המשנ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה וזהו באיש המדליק אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו. ולכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח.
ו. והנה השאלה הנ"ל הקשה הפרי מגדים (אשל אברהם א) ותירץ וז"ל ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל. ולכאו' צ"ב והרי כתב השו"ע תרעה-ג שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא, ועוד שהרי קיי"ל הדלקה עושה מצווה. וצ"ב.
ז. כ' המשנ"ב (תרעא– ה) שמי שיש לו רק ט' נרות ידליק ביום השני שתי נרות. ולכאו' קשה שאם ידליק ביום השני שני נרות ובשלישי רק אחד א"כ יוצא שהוא פוחת והולך.
ח. כתב השו"ע (תרעז-א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה וכתב המשנ"ב בס"ק ב' שכשאשתו מדלקת עליו נר חנוכה בביתו יוצא ידי חובתו בהדלקתה ואין צריך להשתתף אפי' בפרוטה, והוסיף שהט"ז כ' בשם רש"ל דדוקא כשהוא יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך, ומדויק מדבריו שאם אינו יודע בברור ורק ספק אצלו צריך להדליק בברכה, ולכאו' כיצד יברך והרי הוי ספק וספק ברכות להקל.
ט. כתב הרמ"א (תרעז– ג) שמי שמדליקין עליו בביתו אף שיוצא מעיקר הדין אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו יכול להדליק ולברך. (ובלבד שיכון לא לצאת בשל אשתו, מ"ב) ויעויין במשנ"ב (ס"ק טז) שכתב שאף שהרבה אחרונים סתמו כהרמ"א מ"מ יש פוסקים שס"ל שאחרי שחז"ל פטרו אותו שיוצא בהדלקת אשתו לאו כל כמיניה לומר שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וידליק בלא ברכה. והסיק שטוב יותר להדר לשמוע הברכות מאחר. ולכאו' קשה מאי שנא מכל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מברכות אף שפטורות ולמה כאן לא יוכל לברך.
י. ועוד קשה דלעיל (תרעה – ט) כתב המשנ"ב בשם תשובת עולת שמואל (סימן ק"ה) דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך, ולכאו' הדברים סותרים שכאן כתב שעדיף שהאיש לא יברך אחרי שמדלקין עליו בביתו. (ואפשר ששם כתב לדעת רוב האחרונים, ובאמת למה שכתב כאן שעדיף לא לברך א"כ ה"ה שם, וצ"ב).
יא. כתב השו"ע יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצווה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובה, וכתב המ"ב שצריך לכבות ולהדליק מחדש ויש להקשות מדוע הוספת השמן לא יחשב כהדלקה וכמו שלגבי שבת נחשב מבעיר כדאיתא בביצה כ"ב ע"א שהמוסיף שמן בנר חייב משום מבעיר.
יב. הגמרא ביומא (פג:) מספרת שרבי מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה הלכו בדרך, ר' מאיר היה בודק בשם האדם [פי' רש"י: בשמו של בעה"ב אם כעור] ור' יהודה ור' יוסי לא היו בודקים בשם האדם, הגיעו לאכסניה שאלוהו מה שמך אמר כידור, אמר ר"מ ש"מ רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר"י ור"י שלא בדקו בשם הפקידו אצלו מעותיהם, ור"מ לא הפקיד, למחר אמרו לו שיביא את הכסף אמר להם להד"ם, אמר להם ר"מ למה לא בדקתם בשמו, אמרו לו למה לא אמרת לנו, אמר להם איני אומר שודאי הוא רשע אלא רק חששא, עי"ש. ולכאורה למה לא אמר להם ר"מ, שזה רק חשש (יעוי' בח"ח הל' רכילות כלל ט' ס"ב סק"ט). ולהציל אדם מהפסד ממון הרי יש בזה משום לא תעמוד על דם רעך.
יג. כתב הלבוש שהטעם שתיקנו חז"ל חנוכה להודות ולהלל ולא למשתה ושמחה כפורים, כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היוונים לא ביקשו נפשות רק הכנעה והעברת דת וצ"ב דהא פירש"י בפרשת כי תצא דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וא"כ בחנוכה צריך להיות שמחה יותר גדולה (ט"ז תר"ע)
יד. כתב המשנ"ב (תרעג ב') שומן או חלב הנאסר מבשר בחלב אסור להדליק בו נר חנוכה ויעוי' בשערי תשובה שאחד הסיבות לאסור הוא מפני שנר חנוכה בעי שיעור ובזה כתותי מיכתת שיעורא וצ"ב שהרי אין דין בכמות השמן ורק שבמציאות ידלק חצי שעה ולא דמי לכל הדברים שנאמר בהם שיעור כגון לולב ד' טפחים וכיוצ"ב ומנין שאף בזה נאמר כתותי מכתת שעורא.
טו. איתא בגמ' (שבועות מא: ונפסק בשו''ע חו''מ ע''ט-א') שהתובע לחבירו הלויתיך מאה זוזי והנתבע כופר ואומר לא היו דברים מעולם והגיעו עדים שמעידים שלוה וגם מעידים שפרע והמלוה אומר לא קיבלתי, הרי זה חייב לשלם משום שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי שכיון שאומר שלא לוה הרי ודאי שלפי דיבורו לא פרע והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומה שאומר לא לוה הוכחש בעדים עי''ש. ולכאו' קשה שהרי הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהעדים יכולים לומר אנו באנו לפטור את הלווה ולא לחייבו. (ויעוין בסנהדרין מא. שלר' יוסי ברבי יהודה שחבר אין צריך התראה עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וע''ע ש''ך חו''מ ל''ג ס''ק ט''ז). בשם האדמו''ר מטאלנא שליט''א
טז. כתב השו"ע תרע"ב דאם עבר הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה וכתב המשנ"ב (ס"ק י"א) דהיינו עד עמוד השחר ובברכה ודוקא אם בני ביתו נעורים אבל אם הם ישנים אין לברך וכו', ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה (וע"ש בשעה"צ) ולכאורה בפשטות מדובר כאשר בני ביתו לא הדליקו עליו וא"כ גם הם חייבים (כי אם הם הדליקו כבר יצא). וצ"ב דהרי אשתו חייבת בדיוק כמהו ועד כמה שאומרים שאינו יכול לברך כי אינו יוצא הרי גם היא לא יוצאת, וא"כ יתחייב להעיר אותה מעיקר הדין בשביל עצם המצוה ולא רק בשביל הברכה וצ"ב. וראה שאלה ט'. [ויעויין בשו"ע בהל' קראת שמע (ס"ג ה') וז"ל אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש שאף על פי שהוא קורא מתנמנם יצא. מתבאר שצריכים להעיר אדם ישן משום מצוה עוברת ואפש"ל שבפשוטו זה לכו"ע ואף לשיטות שרק פרשה ראשונה דאורייתא צריך להעירו וגם על מצוה דרבנן צריך להעירו. וחלוק מהמבואר בש"ך יו"ד שע"ב ג' שרק על טומאת אוהל דאורייתא צריכים להקיץ כהן משנתו ולא על טומאה דרבנן דחלוק איסור ממצוה דבמצוה זה יחסר לו והוי מעוות שלא יוכל לתקון.]
יז. כתב הרמב"ם (בהלכות ברכות פ"ח הי"ב) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה. אם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף. ואם היו פירות שאם זרקן ימאסו כגון תותים וענבים מסלקן לצד אחד ומברך ואחר כך בולען. ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים פולטן מפיו עד שיברך ,ופיו פנוי ואחר כך אוכל עכ"ל והנה ידוע דעת הר"מ (לעיל בפ"א ה"ח) שפסק כמ"ד הרהור כדיבור דמי וא"כ למה בולע המשקין ללא ברכה הרי יכול לברך בהרהור וצ"ב. ועי' כס"מ (ופרטי הדין למעשה עי' או"ח קע"ב ובמשנ"ב)
יח. כ' המשנ"ב (תרעב-יא) דכשלא הדליק בזמן יכול להדליק עד עמוד השחר ובברכה (עכ"פ כשבני ביתו נעורים, עיי"ש.) ותמוה דבסוף סעיף א' כתב הביאור הלכה דמי שאין לו שמן כשיעור חצי שעה ידליק ללא ברכה וא"כ גם כאן כיצד מברך הרי אין לו חצי שעה בלילה, וצ"ב. (ועי' לעיל ס"ק ה' שמבואר דלעיקר דין התלמוד שמדליקין רק בחצי שעה המדליק בסוף החצי שעה נותן שמן רק עד סוף הזמן,ואפע"פ כן מדליק בברכה. ולכאו' אם בתחילת הזמן יהי' לו מעט שמן משמע שידליק ללא ברכה, וצ"ב)
יט. כתב הביאור הלכה (תרע"ג) דאף שכבתה אין זקוק לה מ"מ "בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר מן המהדרין וע"כ אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה" עכ"ל. ויעוי' בתשו' רע"א (תניינא יג') באחד שהדליק ביום השמיני שבעה נרות וקודם שהדליק השמיני נזכר שלא בירך וכתב שאם הראשונים דולקים יברך הכל ואם כבו יכול לברך על הנר הנוסף (השמיני) מדין הרואה ומריהטות לשונו לכאו' נראה שא"צ להדליק הראשונות. (ואולי יש לדחות). ויש עוד לדון לביאור הלכה, כשחוזר ומדליק מה שכבה, האם יש לנר זה דין נר חנוכה לגבי ברכת הרואה.
כ. כתב השו"ע (תרעג א') אסור להשתמש לאור נר חנוכה ובמשנ"ב הביא שני טעמים מהראשונים: א) כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס ב) כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל, ובהמשך הסעיף כ' השו"ע שאפי' לבדוק ולספור מעות אסור לאור נר חנוכה וכ' המשנ"ב (והוא מגמ' בשבת) הטעם שלא יהיו מצוות בזויות עליו וצ"ב לאחר טעם זה מדוע צריכים לטעמים הראשונים.
כא. כתב השו"ע (תרעה א') שאם מדליק הנר ואוחזו בידו לא יוצא, שהרואה אומר לצורכו הוא הדליק ובמשנ"ב ס"ק ז' כ' בשם הט"ז דרק אם אוחזו כל זמן מצוותו לא יוצא אבל אם אוחז קצת זמן ואח"כ מניח כשדולק יוצא ידי חובה ויל"ע לדעת הט"ז האם צריך חצי שעה משעה שמדליק או משעה שמניח עוד צ"ב עיקר סברת הט"ז הרי קיי"ל הדלקה עושה מצוה (ויעוי' במשנ"ב שכ' שכמה אחרונים מפקפקים על דברי הט"ז).
כב. כתב השו"ע (תרעג ב') הדלקה עושה מצוה, לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכתב המשנ"ב בשם האחרונים, דראוי לחזור ולהדליקה, ועי' במג"א שכתב בשם המהרש"ל דראוי לחזור ולהדליק דלא גרע מהמהדרין. ולכאורה קשה, דיעוין במשנ"ב תרעד ב' שאף שמדליקין נר מנר מ"מ כבתה אם רוצה לחזור ולהדליק אסור מנר לנר כיון שאין בהדלקה זו מצוה, וא"כ גרע מהמהדרין. (ועוד שלכאו' כעת שחוזר ומדליק, הרואה לא יוכל לברך ע"ז ברכות הרואה והרי על המהדרין אפשר לברך ברכות הרואה).
כג. כתב השו"ע (תרעג א') אפילו תשמיש של קדושה אסור כגון ללמוד לאור הנרות ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה, והוא דעת בעל העיטור שמתיר תשמיש קדושה לאור הנרות. וצ"ב
לפי"ז בהא שכ' השו"ע מקודם שנרות חנוכה מותר גם בפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת ואפי' בשבת בתוך החנוכה מותר שכיון שאסור להשתמש לאורה אין חשש שמא יטה, ולדעת בעל העיטור צ"ב הרי תשמיש של קדושה מותר.
ב. כתב השו"ע (תרעז-א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה, וקשה שהרי קיי"ל כסף אינו קונה ומה מועיל נתינת הכסף, וצ"ב. (ועיין חו"מ סי' קצ ג').
ג. כתב השו"ע (תרפא-א) במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים לאורו ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ולכאו' קשה שלעיל בסי' תרעג הביא השו"ע שיש מי שמתיר תשמיש של קדושה לאור הנרות, וא"כ מדוע לא הוזכר שלשיטה זו אפשר גם להבדיל לאורה.
ד. מתבאר במשנ"ב (תרעה–ט) שכאשר אדם שולח שליח להדליק נר חנוכה צריך המשלח לעמוד ליד השליח כאשר מברך, ולכאו' קשה מדוע צריך שהמשלח יעמוד ליד השליח בעשיית הברכה ומאי שנא משליחות להפרשת תרומה.
ה. כתב השו"ע (תרעט) שבערב שבת קודם מדליקין נר חנוכה ואח"כ נר שבת וכתב המשנ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה וזהו באיש המדליק אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו. ולכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח.
ו. והנה השאלה הנ"ל הקשה הפרי מגדים (אשל אברהם א) ותירץ וז"ל ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל. ולכאו' צ"ב והרי כתב השו"ע תרעה-ג שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא, ועוד שהרי קיי"ל הדלקה עושה מצווה. וצ"ב.
ז. כ' המשנ"ב (תרעא– ה) שמי שיש לו רק ט' נרות ידליק ביום השני שתי נרות. ולכאו' קשה שאם ידליק ביום השני שני נרות ובשלישי רק אחד א"כ יוצא שהוא פוחת והולך.
ח. כתב השו"ע (תרעז-א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה וכתב המשנ"ב בס"ק ב' שכשאשתו מדלקת עליו נר חנוכה בביתו יוצא ידי חובתו בהדלקתה ואין צריך להשתתף אפי' בפרוטה, והוסיף שהט"ז כ' בשם רש"ל דדוקא כשהוא יודע בבירור שאשתו מדלקת עליו אבל אם אינו יודע יש לו להדליק וגם לברך, ומדויק מדבריו שאם אינו יודע בברור ורק ספק אצלו צריך להדליק בברכה, ולכאו' כיצד יברך והרי הוי ספק וספק ברכות להקל.
ט. כתב הרמ"א (תרעז– ג) שמי שמדליקין עליו בביתו אף שיוצא מעיקר הדין אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו יכול להדליק ולברך. (ובלבד שיכון לא לצאת בשל אשתו, מ"ב) ויעויין במשנ"ב (ס"ק טז) שכתב שאף שהרבה אחרונים סתמו כהרמ"א מ"מ יש פוסקים שס"ל שאחרי שחז"ל פטרו אותו שיוצא בהדלקת אשתו לאו כל כמיניה לומר שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וידליק בלא ברכה. והסיק שטוב יותר להדר לשמוע הברכות מאחר. ולכאו' קשה מאי שנא מכל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מברכות אף שפטורות ולמה כאן לא יוכל לברך.
י. ועוד קשה דלעיל (תרעה – ט) כתב המשנ"ב בשם תשובת עולת שמואל (סימן ק"ה) דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך, ולכאו' הדברים סותרים שכאן כתב שעדיף שהאיש לא יברך אחרי שמדלקין עליו בביתו. (ואפשר ששם כתב לדעת רוב האחרונים, ובאמת למה שכתב כאן שעדיף לא לברך א"כ ה"ה שם, וצ"ב).
יא. כתב השו"ע יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצווה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובה, וכתב המ"ב שצריך לכבות ולהדליק מחדש ויש להקשות מדוע הוספת השמן לא יחשב כהדלקה וכמו שלגבי שבת נחשב מבעיר כדאיתא בביצה כ"ב ע"א שהמוסיף שמן בנר חייב משום מבעיר.
יב. הגמרא ביומא (פג:) מספרת שרבי מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה הלכו בדרך, ר' מאיר היה בודק בשם האדם [פי' רש"י: בשמו של בעה"ב אם כעור] ור' יהודה ור' יוסי לא היו בודקים בשם האדם, הגיעו לאכסניה שאלוהו מה שמך אמר כידור, אמר ר"מ ש"מ רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות המה, ר"י ור"י שלא בדקו בשם הפקידו אצלו מעותיהם, ור"מ לא הפקיד, למחר אמרו לו שיביא את הכסף אמר להם להד"ם, אמר להם ר"מ למה לא בדקתם בשמו, אמרו לו למה לא אמרת לנו, אמר להם איני אומר שודאי הוא רשע אלא רק חששא, עי"ש. ולכאורה למה לא אמר להם ר"מ, שזה רק חשש (יעוי' בח"ח הל' רכילות כלל ט' ס"ב סק"ט). ולהציל אדם מהפסד ממון הרי יש בזה משום לא תעמוד על דם רעך.
יג. כתב הלבוש שהטעם שתיקנו חז"ל חנוכה להודות ולהלל ולא למשתה ושמחה כפורים, כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היוונים לא ביקשו נפשות רק הכנעה והעברת דת וצ"ב דהא פירש"י בפרשת כי תצא דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וא"כ בחנוכה צריך להיות שמחה יותר גדולה (ט"ז תר"ע)
יד. כתב המשנ"ב (תרעג ב') שומן או חלב הנאסר מבשר בחלב אסור להדליק בו נר חנוכה ויעוי' בשערי תשובה שאחד הסיבות לאסור הוא מפני שנר חנוכה בעי שיעור ובזה כתותי מיכתת שיעורא וצ"ב שהרי אין דין בכמות השמן ורק שבמציאות ידלק חצי שעה ולא דמי לכל הדברים שנאמר בהם שיעור כגון לולב ד' טפחים וכיוצ"ב ומנין שאף בזה נאמר כתותי מכתת שעורא.
טו. איתא בגמ' (שבועות מא: ונפסק בשו''ע חו''מ ע''ט-א') שהתובע לחבירו הלויתיך מאה זוזי והנתבע כופר ואומר לא היו דברים מעולם והגיעו עדים שמעידים שלוה וגם מעידים שפרע והמלוה אומר לא קיבלתי, הרי זה חייב לשלם משום שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי שכיון שאומר שלא לוה הרי ודאי שלפי דיבורו לא פרע והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומה שאומר לא לוה הוכחש בעדים עי''ש. ולכאו' קשה שהרי הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהעדים יכולים לומר אנו באנו לפטור את הלווה ולא לחייבו. (ויעוין בסנהדרין מא. שלר' יוסי ברבי יהודה שחבר אין צריך התראה עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וע''ע ש''ך חו''מ ל''ג ס''ק ט''ז). בשם האדמו''ר מטאלנא שליט''א
טז. כתב השו"ע תרע"ב דאם עבר הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה וכתב המשנ"ב (ס"ק י"א) דהיינו עד עמוד השחר ובברכה ודוקא אם בני ביתו נעורים אבל אם הם ישנים אין לברך וכו', ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה (וע"ש בשעה"צ) ולכאורה בפשטות מדובר כאשר בני ביתו לא הדליקו עליו וא"כ גם הם חייבים (כי אם הם הדליקו כבר יצא). וצ"ב דהרי אשתו חייבת בדיוק כמהו ועד כמה שאומרים שאינו יכול לברך כי אינו יוצא הרי גם היא לא יוצאת, וא"כ יתחייב להעיר אותה מעיקר הדין בשביל עצם המצוה ולא רק בשביל הברכה וצ"ב. וראה שאלה ט'. [ויעויין בשו"ע בהל' קראת שמע (ס"ג ה') וז"ל אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש שאף על פי שהוא קורא מתנמנם יצא. מתבאר שצריכים להעיר אדם ישן משום מצוה עוברת ואפש"ל שבפשוטו זה לכו"ע ואף לשיטות שרק פרשה ראשונה דאורייתא צריך להעירו וגם על מצוה דרבנן צריך להעירו. וחלוק מהמבואר בש"ך יו"ד שע"ב ג' שרק על טומאת אוהל דאורייתא צריכים להקיץ כהן משנתו ולא על טומאה דרבנן דחלוק איסור ממצוה דבמצוה זה יחסר לו והוי מעוות שלא יוכל לתקון.]
יז. כתב הרמב"ם (בהלכות ברכות פ"ח הי"ב) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה. אם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף. ואם היו פירות שאם זרקן ימאסו כגון תותים וענבים מסלקן לצד אחד ומברך ואחר כך בולען. ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים פולטן מפיו עד שיברך ,ופיו פנוי ואחר כך אוכל עכ"ל והנה ידוע דעת הר"מ (לעיל בפ"א ה"ח) שפסק כמ"ד הרהור כדיבור דמי וא"כ למה בולע המשקין ללא ברכה הרי יכול לברך בהרהור וצ"ב. ועי' כס"מ (ופרטי הדין למעשה עי' או"ח קע"ב ובמשנ"ב)
יח. כ' המשנ"ב (תרעב-יא) דכשלא הדליק בזמן יכול להדליק עד עמוד השחר ובברכה (עכ"פ כשבני ביתו נעורים, עיי"ש.) ותמוה דבסוף סעיף א' כתב הביאור הלכה דמי שאין לו שמן כשיעור חצי שעה ידליק ללא ברכה וא"כ גם כאן כיצד מברך הרי אין לו חצי שעה בלילה, וצ"ב. (ועי' לעיל ס"ק ה' שמבואר דלעיקר דין התלמוד שמדליקין רק בחצי שעה המדליק בסוף החצי שעה נותן שמן רק עד סוף הזמן,ואפע"פ כן מדליק בברכה. ולכאו' אם בתחילת הזמן יהי' לו מעט שמן משמע שידליק ללא ברכה, וצ"ב)
יט. כתב הביאור הלכה (תרע"ג) דאף שכבתה אין זקוק לה מ"מ "בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר מן המהדרין וע"כ אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה" עכ"ל. ויעוי' בתשו' רע"א (תניינא יג') באחד שהדליק ביום השמיני שבעה נרות וקודם שהדליק השמיני נזכר שלא בירך וכתב שאם הראשונים דולקים יברך הכל ואם כבו יכול לברך על הנר הנוסף (השמיני) מדין הרואה ומריהטות לשונו לכאו' נראה שא"צ להדליק הראשונות. (ואולי יש לדחות). ויש עוד לדון לביאור הלכה, כשחוזר ומדליק מה שכבה, האם יש לנר זה דין נר חנוכה לגבי ברכת הרואה.
כ. כתב השו"ע (תרעג א') אסור להשתמש לאור נר חנוכה ובמשנ"ב הביא שני טעמים מהראשונים: א) כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס ב) כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל, ובהמשך הסעיף כ' השו"ע שאפי' לבדוק ולספור מעות אסור לאור נר חנוכה וכ' המשנ"ב (והוא מגמ' בשבת) הטעם שלא יהיו מצוות בזויות עליו וצ"ב לאחר טעם זה מדוע צריכים לטעמים הראשונים.
כא. כתב השו"ע (תרעה א') שאם מדליק הנר ואוחזו בידו לא יוצא, שהרואה אומר לצורכו הוא הדליק ובמשנ"ב ס"ק ז' כ' בשם הט"ז דרק אם אוחזו כל זמן מצוותו לא יוצא אבל אם אוחז קצת זמן ואח"כ מניח כשדולק יוצא ידי חובה ויל"ע לדעת הט"ז האם צריך חצי שעה משעה שמדליק או משעה שמניח עוד צ"ב עיקר סברת הט"ז הרי קיי"ל הדלקה עושה מצוה (ויעוי' במשנ"ב שכ' שכמה אחרונים מפקפקים על דברי הט"ז).
כב. כתב השו"ע (תרעג ב') הדלקה עושה מצוה, לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה וכתב המשנ"ב בשם האחרונים, דראוי לחזור ולהדליקה, ועי' במג"א שכתב בשם המהרש"ל דראוי לחזור ולהדליק דלא גרע מהמהדרין. ולכאורה קשה, דיעוין במשנ"ב תרעד ב' שאף שמדליקין נר מנר מ"מ כבתה אם רוצה לחזור ולהדליק אסור מנר לנר כיון שאין בהדלקה זו מצוה, וא"כ גרע מהמהדרין. (ועוד שלכאו' כעת שחוזר ומדליק, הרואה לא יוכל לברך ע"ז ברכות הרואה והרי על המהדרין אפשר לברך ברכות הרואה).
כג. כתב השו"ע (תרעג א') אפילו תשמיש של קדושה אסור כגון ללמוד לאור הנרות ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה, והוא דעת בעל העיטור שמתיר תשמיש קדושה לאור הנרות. וצ"ב
לפי"ז בהא שכ' השו"ע מקודם שנרות חנוכה מותר גם בפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת ואפי' בשבת בתוך החנוכה מותר שכיון שאסור להשתמש לאורה אין חשש שמא יטה, ולדעת בעל העיטור צ"ב הרי תשמיש של קדושה מותר.