מהו לעבור עבירה אחת בשביל להנצל למפרע מעבירות הרבה?

[משה נפתלי]

נשאלתי מנכדי, לוקח נכדתי:

נשבע שלא ישתה יין היום, ואחר נדר שלא יאכל תאנים היום אם לא ישתה יין היום, ואכל תאנים הרבה – מהו שיעבור על השבועה וישתה יין בשביל להציל עצמו למפרע מהרבה חילולי נדר?

עזרוני עזרוני! סמכוני סמכוני! שלא אצא זקן אשמאי.

[אקשן דקדושה]

אתה בטוח שהוא לא מחברי הפורום?

[צבי הירש]

ציטוטים שאולי יעזרו לך:
גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה
ניחא ליה לחבר למיעבד איסורא זוטא שלא יעבור ע"ה על איסורא רבא

[אקשן דקדושה]

עיין שבת ד' ע"א בסוגיא דרדיית הפת.

[אברכצ'יק]

שבת קנ"א: רשב"ג אומר - אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי
שישמור שבתות הרבה

[בן עמינדב]

עיין בשוע"ר סו"ס ש"ו ששבת אינה נדחית גם בשביל עבירה חמורה הימנה וכן כתב המל"מ (לא זכור לי כרגע המ"מ המדוייק) שבאיסורי תורה לא שייך לומר איסורא זוטא ואיסורא רבה.
לאידך בשביל להינצל מאיסור זה עצמו פעמים רבות פסקו שם דבזה אמרינן חלל עליו שבת אחת וישמור שבתות הרבה וזה הטעם שמחללים שבת להצלה משמד.
והנה שבועה חמורה מנדר שהרי יש בה קרבן בשוגג ולא ינקה במזיד ונחשב מהחמורות לעניין תשובה ולכן לא מסתבר לעבור על השבועה אפי' בשביל נדרים הרבה . וכי תיבעי לן היא האם נתיר לעבור על שבועה אחת כדי להינצל משבועות הרבה או לעבור על נדר אחד כדי להינצל מנדרים הרבה?
אמנם מדברי הריב"א בתוד"ה וכי אומרים לו לאדם (שבת ד ע"א) נראה שכשכבר נעשה מעשה האיסור אף שעדיין לא חל בפועל לא התירו לעשות מעשה קל של איסורא זוטא כדי למנוע את התוצאה של האיסור. ולפי"ז כיוון שכבר אכליה לאיסוריה ועכשיו רק מדובר על אכילת התנאי שאכילתו תפקיע התוצאה נראה לפי"ז שאין להתיר גם בנדר לגבי נדרים.
ועיין היטב בסוגיא שם ובהגהות רעק"א שם בגליון הש"ס

[פרנקל]

נשאלתי מנכדי, לוקח נכדתי:

נשבע שלא ישתה יין היום, ואחר נדר שלא יאכל תאנים היום אם לא ישתה יין היום, ואכל תאנים הרבה – מהו שיעבור על השבועה וישתה יין בשביל להציל עצמו למפרע מהרבה חילולי נדר?

עזרוני עזרוני! סמכוני סמכוני! שלא אצא זקן אשמאי.

משמע מהשאלה שפשוט לך שיותר חמור הרבה חילולי נדר, מאשר לעבור על שבועה אחת?
כמדומני שלהתיר נדר יותר קל מלהפר שבועה כי שבועה חמורה יותר.
לחידוד הדברים, כשאכל את התאנים עשה עבירה במזיד באכילה זו ממ"נ, שהרי ידע שאם בסוף לא ישתה יין הרי הוא עובר על הנדר בעצם האכילה, ואם ירצה להנצל מחילול הנדר הוא יאלץ לעבור על השבועה ולעשות עוד מעשה אסור שהוא לשתות יין, ז"א שכיון שאכילת התאנים בודאי תאלץ אותו לעשות עבירה, אז היא עצמה כבר נקראת אכילה אסורה.
וא"כ לכאורה אתה שואל, אחרי שכבר עשה עבירה באכילת התאנים, וידע שהוא עושה עבירה ממ"נ, האם מותר לו לעשות עוד עבירה בשתית יין כדי שהעבירה הראשונה תהיה עבירה קלה יותר שהיא אסורה בגלל שגרמה לעבירה אחרת.

​​מסברא לא נראה לי ש'מותר' לו לכתחילה לעבור על עוד עבירה חמורה של שבועה בשביל לחסוך כמות של עבירות אחרות שעשה אותם במזיד, לא מדובר שהאדם עובר על איסור דרבנן בשביל להמנע מאיסור דאוריתא, או שעובר על לאו בשביל להמנע מכרת שגם זה לא פשוט שמותר.
אלא שבכל זאת השאלה במקומה מה 'מומלץ' או הכי 'שוה' לו מבחינת העונש בעולם הבא, האם אפילו שאסור לו כעת לעבור על השבועה 'כדאי' לו לעבור על איסור זה בגדר עבירה לשמה כדי לחסוך עונש על הרבה איסורים של נדר וצ"ע.
​​​​​
עריכה: כעת שמתי לב שכבר קדמני הרב בן עמינדב וכתב בטוב טעם.
 

[פינחס רוזנצוויג]

כל המשיבים שליט"א התמקדו בשבועה ונדר, צריך לשאול: מה יהיה הדין אם אמר קונם עלי יין זה, ואחר כך אמר קונם עלי תאנים באכילה אם לא אשתה יין זה, ואכל תאנים הרבה.
תו יש להסתפק בנצטרך לאכול תאנים הרבה משום פיקוח נפש, אם יקדים לזה שתיית היין.
וספק שני שייך אף בשבועה כיון שעדיף לעבור איסור אחד גדול מהרבה איסורים קטנים, ולכן מותר לשחוט בהמה בשבת ולא לאכול הרבה נבלות.

[משה נפתלי]

כיון שכבר אכליה לאיסורא אין להתיר.

ויש לדון בדבר עונש מלקות על אכילת התאנים, דשמא לעובר עבירה באונס יחשב, הואיל וברצונו היה מקיים תנאו, אלא שאנוס היה על פי הדיבר.
 

[מבקש אמת]

נשאלתי מנכדי, לוקח נכדתי:

נשבע שלא ישתה יין היום, ואחר נדר שלא יאכל תאנים היום אם לא ישתה יין היום, ואכל תאנים הרבה – מהו שיעבור על השבועה וישתה יין בשביל להציל עצמו למפרע מהרבה חילולי נדר?

עזרוני עזרוני! סמכוני סמכוני! שלא אצא זקן אשמאי.

בשאלה טמונה הנחה שהעבירה היא באכילת התאנים ורק שבקיום התנאי יכול לבטל את העבירה למפרע. אמנם נחלקו בזה רש"י ותוס' בשבועות, דאיתא בגמ' שם כח,א שהאומר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו העבירה היא בשעת אכילת הראשונה. לדעת רש"י 'ראשונה' הכוונה כל ככר שיאכל ראשון בין של איסור ובין של תנאי, ולדעת התוס' 'ראשונה' היינו הככר של תנאי שהאיסור תלוי בה. וא"כ נמצא שלדעת התוס' אין במקרה כאן שאלה של עבירה למפרע מול עבירה להבא, אלא שתי העבירות הן להבא - אחת בקום ועשה ואחת בלא תעשה.

התשובה על השאלה הראשונה האם עדיף לעבור על איסור אחד להבא מאשר הרבה איסורים למפרע - יעויין בתוס' בשבת ד,א ד"ה וכי שמבארים שזה גופא ספק הגמ' שם, אלא ששם מדובר באיסור אחד דרבנן כדי לבטל איסור אחד דאורייתא, ולא מוכח מזה לעניננו. אמנם מהתירוץ השני של תוס' לכאורה מוכח שגם באיסור דאורייתא עדיף לעבור על איסור קל כדי להציל מאיסור חמור, אף זה בתנאי שלא היה במזיד.

על השאלה השניה האם עדיף לעבור עבירה אחת בקום ועשה מלעבור על כמה עבירות בשב ואל תעשה - לכאורה יש לפשוט מהגמ' שהביאו התוס' דמוטב לחבר לעבור על איסורא זוטא כדי להציל ע"ה מאיסורא רבה, ובמקרה כזה הרי האיסורא זוטא הוא בקום ועשה והאיסורא רבה הוא בשב ואל תעשה ואעפ"כ דחי. אמנם יש מקום לטעון שכיון שהע"ה עושה בקום ועשה יש לזה חומרא דקום ועשה, אך יותר מסתבר דלגבי החבר סו"ס חשיב שוא"ת.

[משה נפתלי]

בשאלה טמונה הנחה שהעבירה היא באכילת התאנים.

פשיטא, דהרי במעשה זה הוא מתחייב מלקות, ובאותה שעה מתרין בו.

והדברים שציטט מר מפרק שבועות שתים בתרא – שלא כהוגן צוטטו.

[chagold]

יש גם סוגי' במנחות מח. אם אומרים לו לאדם עמוד ותחטא בשביל שתזכה

[בן עמינדב]

כיון שכבר אכליה לאיסורא אין להתיר.

ויש לדון בדבר עונש מלקות על אכילת התאנים, דשמא לעובר עבירה באונס יחשב, הואיל וברצונו היה מקיים תנאו, אלא שאנוס היה על פי הדיבר.

בלאו הכי אין לוקין על שבועת בטוי להבא כשנשבע לאכול ולא אכל כיוון דהווי לאו שאין בו מעשה עיין ברמב"ם הלכות שבועות
 

[בן עמינדב]

על השאלה השניה האם עדיף לעבור עבירה אחת בקום ועשה מלעבור על כמה עבירות בשב ואל תעשה - לכאורה יש לפשוט מהגמ' שהביאו התוס' דמוטב לחבר לעבור על איסורא זוטא כדי להציל ע"ה מאיסורא רבה, ובמקרה כזה הרי האיסורא זוטא הוא בקום ועשה והאיסורא רבה הוא בשב ואל תעשה ואעפ"כ דחי. אמנם יש מקום לטעון שכיון שהע"ה עושה בקום ועשה יש לזה חומרא דקום ועשה, אך יותר מסתבר דלגבי החבר סו"ס חשיב שוא"ת.

עיין בזה בדברי הריב"א בתוס' שציינתי לעיל.

[משה נפתלי]

אין לוקין על שבועת בטוי להבא כשנשבע לאכול ולא אכל.

אנן באסר עליו אכילת תאנים ואכל עסיקינן.

[בן עמינדב]

אין לוקין על שבועת בטוי להבא כשנשבע לאכול ולא אכל.

אנן באסר עליו אכילת תאנים ואכל עסיקינן.

כוונתי היה שאם לא ישתה יין לא ילקה על אי שתייתו. אבל שוב בינותי שעל היין בלאו הכי לא ילקה כיוון שאינו האיסור אלא התנאי. 
אבל על אכילת התאנים וודאי ילקה למ"ד התראת ספק שמה התראה (ועיין בהגהת גליון הש"ס שציינתי לעיל שהסתפק בזה אם הוי התראת ספק)
 

[משה נפתלי]

על אכילת התאנים וודאי ילקה.

ומה טעם אינו נחשב כאנוס?
את הגהות רעק"א לא מצאתי.

[בן עמינדב]

על אכילת התאנים וודאי ילקה.

ומה טעם אינו נחשב כאנוס?
את הגהות רעק"א לא מצאתי.

כיוון שעבר על לא יחל דברו. וזה שלא נתקיים התנאי הווי כלאו הניתק לעשה שלא נשאר בידו לקיים התנאי באונס שמ"מ לוקה למ"ד קיימו ולא קיימו במכות טו:
לשון התוס' בשבת "וא"ת והיכי אתי לידי חיוב סקילה והא התראת ספק הוא דבשעה שהדביק פת בתנור שמא היה בדעתו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה ומה שלא רדה שמא שכח ההתראה ותי' ריב"א דכיון שהדביק תוך כדי דבור של התראה ובודאי תאפה אם לא ירדנה לאו התראת ספק הוא דודאי לא היה בדעתו לרדות קודם אפייה ולא הוי התראת ספק אלא בלוקח אם על הבנים למ"ד בפ' ואלו הן הלוקין (מכות דף טו.) בטלו ולא בטלו דשמא לא ישבור כנפיה או לא ישחטנה ועכשיו שמשבר כנפיה אין יכולין להתרותו דלא הויא התראה אלא על הלאו והלאו כבר עבר וכן בשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה דכשמתרין בו בשעת אכילת איסור עדיין מחוסר מעשה אכילה של תנאי קודם שיתחייב מלקות אבל הכא כשמדביק פת בתנור אין האפייה מחוסרת מעשה:"
וע"ז העיר רעק"א שיש כאן בתוס' ב' טעמים ונפק"מ לשבועה שלא אוכל כיכר זו אם לא אוכל זו שזה דומה לנדו"ד
 

[משה נפתלי]

כיון שעבר על לא יחל דברו, והוי כלאו הניתק לעשה שלא נשאר בידו לקיים התנאי באונס.

מי דמי?! התם בשעתא דקעביד איסורא קעביד, הכא בשעתא דקאכיל היתרא קא אכיל! (וכלשון רש"י לגבי 'לא אוכל זו אם אוכל זו': כְּשֶׁאָכַל הַתְּנַאי - אֲכָלוֹ בְּמֵזִיד וּבְהֶתֵּר גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי לֹא עָלָיו נִשְׁבַּע).
 

[בן עמינדב]

כאן זה שונה כיוון שקיום התנאי הוא בקום עשה ואם לא יקיימו יעבור למפרע בדרך ממילא על האיסור והווי ככהן שגירש את אנוסתו שלוקה כיוון שאינו יכול לקיים את העמוד והחזר.

[סאטמארער]

נשאלתי מנכדי, לוקח נכדתי:

נשבע שלא ישתה יין היום, ואחר נדר שלא יאכל תאנים היום אם לא ישתה יין היום, ואכל תאנים הרבה – מהו שיעבור על השבועה וישתה יין בשביל להציל עצמו למפרע מהרבה חילולי נדר?

עזרוני עזרוני! סמכוני סמכוני! שלא אצא זקן אשמאי.

יש לדון על ההנחה שהנחת שינצל על ידי השתיית יין מאיסורי נדר. 
הא לא גרע ממתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דצריך כפרה [הגם דיש לדון אם צריך כפרה כאוכל חזיר ממש או לא.  ואולי תלוי בהנידון מהו עיקר פגם העבירה אם במעשה העבירה או משום שמרד ברצון ה' וצ"ע]. 

[משה נפתלי]

כאן זה שונה כיוון שקיום התנאי הוא בקום עשה ואם לא יקיימו יעבור למפרע בדרך ממילא על האיסור והווי ככהן שגירש את אנוסתו שלוקה כיוון שאינו יכול לקיים את העמוד והחזר.

לא הבנתי מלה אחת.
 

[דרבמדיקר]

שבת קנ"א: רשב"ג אומר - אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי
שישמור שבתות הרבה

מה קשור?? זה שישמור בעתיד עוד שבתות אבל אבל אם זה רק עברה זמנית אין התר ומבואר בהלכה של להציל את ביתו שנשבית לבין הגויים

[משה נפתלי]

אתה בטוח שהוא לא מחברי הפורום?

א וויזשניצער אינגערמאן?! חאראם!
 

[כפשוטו]

לכאו' עפ"י שבת ד. יש צד להתיר בפרט לשי' ריב"א בתוס' שם.

[בן עמינדב]

כאן זה שונה כיוון שקיום התנאי הוא בקום עשה ואם לא יקיימו יעבור למפרע בדרך ממילא על האיסור והווי ככהן שגירש את אנוסתו שלוקה כיוון שאינו יכול לקיים את העמוד והחזר.

לא הבנתי מלה אחת.

אבאר את דברי
כשאדם נשבע -שבועה שלא אוכל כיכר זו אם לא אוכל ככר זו - הנה אם יאכל הככר הראשונה הוא עובר בלאו, אלא שיש לו דרך לתקן זה ע"י אכילת הכיכר השני.
וזה דומה לאונס שגירש ועבר על אל איסור לא יוכל לשלחה כל ימיו אלא שאינו לוקה ע"ז כי כל ימיו בעמוד והחזר קאי והווי לאו הניתק לעשה שאינו לוקה כל זמן שעדין יש לו את האפשרות לקיים את העשה 
אבל אם האונס הוא כהן, שאסור בגרושה, הנה מיד שמגרש הוא חייב במלקות כיוון שיש לאו אחר שמונע ממנו מלהחזיר גרושתו ושוב אינו יכול לקיים העשה.
ועד"ז בנדו"ד אם הככר השנית כבר אסורה עליו בשבועה או בנדר הרי מיד כשאכל הכיכר הראשונה עבר על לאו כיוון שאינו יכול לקיים התנאי.