מעשה באדם שהוצרך לטוס לחו"ל לצורך טיפול רפואי סבוך, הימים ארכו לו שם עד שכמעט ונשתקע שם בגולה, הרחק מילדיו מאשתו וממשפחות הקרובה, הרחק משכניו ידידיו.
אין צורך לומר כי הצפייה של משפחתו וקרוביו לבואו הייתה עצומה, יום יום, שעה שעה, רגע רגע, ייחלו אולי יהיה זה הרגע הבא, בו תפתח הדלת ועל מפתנה יופיע אבא במלא הדרו, עומד על רגליו ומבשר כי הנה החלים והנה הנה הוא ממש בא.
יום אחד שהחל כבכל יום סתמי, עברה לה שמועה מפה לאוזן כי הנה מתקרבים הימים ואוט טו טו הוא בא מתקרב הקץ והנה הוא מופיע, כך עברה לה השמועה, ולא רק שמועה אלא סימנים מקדימים החלו להראות בשטח, נקל לתאר כי הצפייה גדלה שבעתיים, עד שנדמה היה כי הצפייה עד כה לא הייתה אלא כשחוק למצב המתח והדריכות אשר שררו מעת בואם של הסימנים.
יום עובר ועוד יום והנה במפתן הדלת עומד לו אדם איש אשר עבר מחלה דומה, עם רקע רפואי דומה לחלוטין לזה של האבא, והנה הוא מספר כי לפי הנתונים שבידו, ולפי זמן ההחלמה שעבר עליו, וכו' וכו' וכו', הרי שהחודש הבא הוא החודש שהאב על פי חשבון צריך להופיע.
אין צורך לתאר, או אופן למלמל את לתחושות הצפייה אשר גאו זה עתה עוד עשרת מונים על גדות הלבבות ההומים- הלא כך היה בדיוק עם אותו אחד אשר עבר אותו תהליך כזה של האב- אם כך נקל לתאר שכך יהיה גם כאן.
כמדומני שהנמשל מובן מאליו, אם בכל אופן הוא לא הובן כתוב לי ואבאר כוונתי.