צבע שיער ככיסוי ראש לאשה

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לפי זה נשאלת השאלה האם ניתן לסמוך על צבע שיער אטום והרמטי לחלוטין שיועיל בתור כיסוי ראש לאשה. ובאם לאו מדוע.

הרי למעשה השיער מכוסה. ומשום מראית העין אין לאסור.

כדי למנוע סטיה של העניין למקומות לא רצויים - מספר הבהרות:

א. השאלה היא רק למתירים פאה נכרית. ולמתירים מראית עין.

ב. האשכול לא נועד לדון בהתרים אלו. אלא בנידון הנ"ל על פיהם.

ג. אין ספק שהדבר לא ראוי וכו' וכו'. אך השאלה היא מעיקר הדין. מה גם שיש נפק"מ טובא האם ניתן לסמוך על כך במקרים של דיעבד כגון לעניין ברכות בפני שיער כזה.
או לגבי שיער שיוצא חוץ לכיסוי ראש בצדדים וכד' (מצוי מאוד בנשים מבוגרות שצובעות את השיער שמציץ).
לגבי בעלות תשובה בתחילת דרכן. או שהבעל חילוני. ועוד.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זרוע אמר:
נראה לי שמעיקר הדין שיער צבוע אינו נחשב לחציצה בטבילה, וכיון שכן אינו נקרא כיסוי.
לגבי חציצה הדין כן מחמת שזה מיעוט ואינו מקפיד. ובאם מקפידה על הצבע כן חוצץ. כי שם הגדר הוא שלא יהיה דבר חוצץ בינה למים. ויש כללים מה חוצץ ומה לא.

אך מכך שאינו חוצץ אין ללמוד שהצבע בטל לשערה.

לסיכום. לדעתי סברתך יפה שהצבע בטל. אך ראייתך אינה מוכרחת. כי יש לחלק.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.
אוסרי פאה נכרית אסרו גם שיער סינטטי. לא ראיתי מי שהתיר סנטטי ואסר פאה משיער טבעי (אם כי לא ראיתי אינו ראיה).
 

שעת השקט

משתמש רגיל
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.

בפאה נכרית לא נראה כלל השיער , השער מכוסה בדיוק כמו במטפחת( ורק במטפחת עשויה משיער). במקרה הזה השער נראה לגמרי אלא שהוא צבוע ואף שאין עמדי ראיות כרגע, הדבר הוא פשוט לאסור משום שהצבע בטל ואינו מכסה.

נ.ב- האם שייך לחקור זאת גם בשאר ערווה?
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שעת השקט אמר:
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.

בפאה נכרית לא נראה כלל השיער , השער מכוסה בדיוק כמו במטפחת( ורק במטפחת עשויה משיער). במקרה הזה השער נראה לגמרי אלא שהוא צבוע ואף שאין עמדי ראיות כרגע, הדבר הוא פשוט לאסור משום שהצבע בטל ואינו מכסה.

נ.ב- האם שייך לחקור זאת גם בשאר ערווה?
ערבבת כאן שתי טענות.
א. הצבע בטל. (טענה זו הועלתה כבר ואכן יש לדון בה).
ב. השיער לא מכוסה. (לא הבנתי למה. האם כי מבחינה טכנית זה שקוף או מסיבה אחרת)
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.
אוסרי פאה נכרית אסרו גם שיער סינטטי. לא ראיתי מי שהתיר סנטטי ואסר פאה משיער טבעי (אם כי לא ראיתי אינו ראיה).
זה אפשר לראות רק בתעמולה, ואולי גם בקצת תשובות, מבני זמינו. לא זכור לי שראיתי דבר כזה בדברי האוסרים לפני זמנינו.
ודומני שראיתי זה בתש' של אחד מגדולי הת"ח ז"ל שהוא כתב זה לאחד מלוחמי פאה נכרית, וההוא ניסה ללא הצלחה להפריך את זה.
הייתי מפרסם התש' אבל קבלתי אותה בתנאי שלא אראנה לאף אחד. יתכן שאותו ת"ח שחררה לאנשים מהימנים בתנאי זה, משום שלא רצה להזמין טרדות לוחמי פ"נ, ועשכיו שאינו בחיים בטל התנאי. בל"נ אשתדל לברר אצל בנו.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
שעת השקט אמר:
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.

בפאה נכרית לא נראה כלל השיער , השער מכוסה בדיוק כמו במטפחת( ורק במטפחת עשויה משיער). במקרה הזה השער נראה לגמרי אלא שהוא צבוע ואף שאין עמדי ראיות כרגע, הדבר הוא פשוט לאסור משום שהצבע בטל ואינו מכסה.

נ.ב- האם שייך לחקור זאת גם בשאר ערווה?
לא הבנתי השאלה. חשבתי שזה רק כיסוי בצבע שער. אם זה שערה ממש, רק צבועה, לכאורה פשוט שבטל להשער, הן מצד ערוה, והן מצד חציצה.
 

שעת השקט

משתמש רגיל
מכל מלמדי השכלתי אמר:
שעת השקט אמר:
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.

בפאה נכרית לא נראה כלל השיער , השער מכוסה בדיוק כמו במטפחת( ורק במטפחת עשויה משיער). במקרה הזה השער נראה לגמרי אלא שהוא צבוע ואף שאין עמדי ראיות כרגע, הדבר הוא פשוט לאסור משום שהצבע בטל ואינו מכסה.

נ.ב- האם שייך לחקור זאת גם בשאר ערווה?
ערבבת כאן שתי טענות.
א. הצבע בטל. (טענה זו הועלתה כבר ואכן יש לדון בה).
ב. השיער לא מכוסה. (לא הבנתי למה. האם כי מבחינה טכנית זה שקוף או מסיבה אחרת)

לדון תמיד אפשר אבל שאלת מה הההבדל מפאה נכרית ועל זה עניתי שיש הבדל גדול.

ולענין שאלתי- האם תאמר כך בשאר ערווה?

חשבתי על דוגמה ( לא ראיה ) האם בכל ברכות הראיה ( על חיות או אנשים משונים ) תאמר שאינו יכול לברך כי הקוף צבוע מכף רגל ועד ראש?
הדבר פשוט שזה נקרא שראית את הקוף וראית קוף צבוע ולא צבע שמכסה קוף.
כנ"ל בערווה.
 

שעת השקט

משתמש רגיל
אחד התלמידים אמר:
שעת השקט אמר:
אחד התלמידים אמר:
לא הבנתי איך זה יכול להיות גרוע יותר מפאה נכרית.
ואדרבה, מה שפשוט לך שהנידון הוא רק למתירי פאה נכרית אינו פשוט לי. יתכן שגם אוסרי פאה נכרית לא אסרו אלא שערות ממש, ולא חלקו בין שערות מחוברות לגופה ובין שערות תלושות. אבל בצבע שער בעלמא מנ"ל שאסרו.

בפאה נכרית לא נראה כלל השיער , השער מכוסה בדיוק כמו במטפחת( ורק במטפחת עשויה משיער). במקרה הזה השער נראה לגמרי אלא שהוא צבוע ואף שאין עמדי ראיות כרגע, הדבר הוא פשוט לאסור משום שהצבע בטל ואינו מכסה.

נ.ב- האם שייך לחקור זאת גם בשאר ערווה?
לא הבנתי השאלה. חשבתי שזה רק כיסוי בצבע שער. אם זה שערה ממש, רק צבועה, לכאורה פשוט שבטל להשער, הן מצד ערוה, והן מצד חציצה.

באמת התפלאתי... :D
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אור זרוע אמר:
נראה לי שמעיקר הדין שיער צבוע אינו נחשב לחציצה בטבילה, וכיון שכן אינו נקרא כיסוי.
לגבי חציצה הדין כן מחמת שזה מיעוט ואינו מקפיד. ובאם מקפידה על הצבע כן חוצץ. כי שם הגדר הוא שלא יהיה דבר חוצץ בינה למים. ויש כללים מה חוצץ ומה לא.

אך מכך שאינו חוצץ אין ללמוד שהצבע בטל לשערה.

לסיכום. לדעתי סברתך יפה שהצבע בטל. אך ראייתך אינה מוכרחת. כי יש לחלק.
לא נכון. בשו"ע יו"ד קצח, יז כתוב: צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכתב הש"ך: ושער ראשן. אף על פי שחופה רוב השער או כולו והרי הוא כגופו של שער שאינו חוצץ והשער הוא כגופו של אדם ועוד שהמראה מן הצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו שחוצץ דהתם יש ממשות הדיו כ"כ ר' ירוחם והרמב"ן והרשב"א:

ועוד כתב שם בסדרי טהרה - שיורי טהרה סימן קצח ס"ק לג
ושער ראשן. ברא"ש פרק התינוקת [הלכות מקואות סימן כז] והרשב"א בתורת הבית [הקצר בית ז שער ז לב, א] כתבו ב' טעמים בזה, חדא, כי הוא נוי להם ואינן מקפידות אלא עשאוהו במתכוין, משום הכי הרי הוא כאלו הוא מגופו של שער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר הנוסף אלא כעיקרו של בגד, שהרי מצינו טבילה לפרוכת אף על פי שהיה מתכלת וארגמן ותולעת שני.

לכן פשוט וברור ששיער צבוע אינו שיער מכוסה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לא רק אגרות משה, עוד פוסקים כתבו כן, וראה לדוגמא בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י' הנ"ל) בענין היתר גילוח במכונה:

"עוד כתב לאסור משום מראית העין... אולם לכאורה באנו להפרי חדש (או"ח סי' תס"א ד"ה עוד), דלא חיישינן לגזור איסור משום מראית העין מדעתינו. וכבר הבאנו לעיל דברי הריטב"א (מכות ב.), שכתב "מדת חסידים שלא לגלח במספריים כעין תער מפני חשד הרואים, וכן ראוי לעשות". הרי שלא אסר הדבר בהחלט משום מראית העין, אלא ממדת חסידות, אלמא דלא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד".

"ועיין עוד בפרי חדש (יו"ד סי' פ"ז ס"ק ז'), דהיכא דאיתמר בש"ס למיחש משום מראית העין, איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר, שאין לנו לחדש גזירות מדעתינו. ע"ש... ועיין להגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (דף מד.) שכתב שאין לנו לבדות חומרות מלבנו, מה שלא נמצא בש"ס ובראשונים, ודיינו במה שכבר נמצא כתוב ומפורש בש"ס ופוסקים לאסור, והבו דלא להוסיף עלה והיכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר. ע"ש. וכן העלה בשו"ת אגרות משה (פיינשטיין, בחלק אה"ע סי' י"ב, ד"ה וכעין ראיה), דליכא בהכי משום מראית העין".
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אוסרי פאה נכרית אסרו גם שיער סינטטי. לא ראיתי מי שהתיר סנטטי ואסר פאה משיער טבעי (אם כי לא ראיתי אינו ראיה).

א. בזמנם לא היה שיער סינטטי.

ב. זיל בתר טעמא: מראית העין, בחוקותיהם, דת יהודית, מביא להרהור, מנהג, הכל שייך בסינטטי.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לפי זה נשאלת השאלה האם ניתן לסמוך על צבע שיער אטום והרמטי לחלוטין שיועיל בתור כיסוי ראש לאשה. ובאם לאו מדוע.

הרי למעשה השיער מכוסה. ומשום מראית העין אין לאסור.

כדי למנוע סטיה של העניין למקומות לא רצויים - מספר הבהרות:

א. השאלה היא רק למתירים פאה נכרית. ולמתירים מראית עין.

ב. האשכול לא נועד לדון בהתרים אלו. אלא בנידון הנ"ל על פיהם.

ג. אין ספק שהדבר לא ראוי וכו' וכו'. אך השאלה היא מעיקר הדין. מה גם שיש נפק"מ טובא האם ניתן לסמוך על כך במקרים של דיעבד כגון לעניין ברכות בפני שיער כזה.
או לגבי שיער שיוצא חוץ לכיסוי ראש בצדדים וכד' (מצוי מאוד בנשים מבוגרות שצובעות את השיער שמציץ).
לגבי בעלות תשובה בתחילת דרכן. או שהבעל חילוני. ועוד.

לגופו של ענין, מראית העין (כפי שכתבתי בהודעה הקודמת) הוא רק מרכיב אחד במכלול של מרכיבים כשבאים להתיר פאה ככיסוי ראש, ולכן יש לדון בכולם ולא רק "מראית העין".

עיקר הערוה שחייבת בכיסוי ראש היא בשר הקרקפת בכל שטח הראש, והשיער הנראה עמו. לכן גם אשה קרחת אינה יכולה לצאת כך לרשות הרבים. המתיר הראשון (שעליו מתבסס הגר"מ פיינשטיין) קבע יסוד הלכתי, "דאין איסור בשיער... אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער".

כלומר צריך שני תנאים: שלא יראה הבשר עם השיער, ושלא יהיה מחובר לבשרה.

ומביא ראיה לזה מהגמ' בברכות כ"ד שאין ערוה בשיער גופא, "קרא עליה שער שער", ומרש"י שם: "מה בכך", ומהרא"ש שם, וכן מהגמ' בשבת ס"ד (אבל אין מקום כאן להאריך בעצם הראיה משבת).

לכן הנדון של שיער גלוי וצבוע הוא לא מתחיל.
 

יהושע

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לפי זה נשאלת השאלה האם ניתן לסמוך על צבע שיער אטום והרמטי לחלוטין שיועיל בתור כיסוי ראש לאשה. ובאם לאו מדוע.

הרי למעשה השיער מכוסה. ומשום מראית העין אין לאסור.

כדי למנוע סטיה של העניין למקומות לא רצויים - מספר הבהרות:

א. השאלה היא רק למתירים פאה נכרית. ולמתירים מראית עין.

ב. האשכול לא נועד לדון בהתרים אלו. אלא בנידון הנ"ל על פיהם.

ג. אין ספק שהדבר לא ראוי וכו' וכו'. אך השאלה היא מעיקר הדין. מה גם שיש נפק"מ טובא האם ניתן לסמוך על כך במקרים של דיעבד כגון לעניין ברכות בפני שיער כזה.
או לגבי שיער שיוצא חוץ לכיסוי ראש בצדדים וכד' (מצוי מאוד בנשים מבוגרות שצובעות את השיער שמציץ).
לגבי בעלות תשובה בתחילת דרכן. או שהבעל חילוני. ועוד.

לגופו של ענין, מראית העין (כפי שכתבתי בהודעה הקודמת) הוא רק מרכיב אחד במכלול של מרכיבים כשבאים להתיר פאה ככיסוי ראש, ולכן יש לדון בכולם ולא רק "מראית העין".

עיקר הערוה שחייבת בכיסוי ראש היא בשר הקרקפת בכל שטח הראש, והשיער הנראה עמו. לכן גם אשה קרחת אינה יכולה לצאת כך לרשות הרבים. המתיר הראשון (שעליו מתבסס הגר"מ פיינשטיין) קבע יסוד הלכתי, "דאין איסור בשיער... אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער".

כלומר צריך שני תנאים: שלא יראה הבשר עם השיער, ושלא יהיה מחובר לבשרה.

ומביא ראיה לזה מהגמ' בברכות כ"ד שאין ערוה בשיער גופא, "קרא עליה שער שער", ומרש"י שם: "מה בכך", ומהרא"ש שם, וכן מהגמ' בשבת ס"ד (אבל אין מקום כאן להאריך בעצם הראיה משבת).

לכן הנדון של שיער גלוי וצבוע הוא לא מתחיל.
אז למה צריך לכסות את כל השיער, למה לא מספיק לכסות לכסות ליד המצח ששם נראה הקרקפת קצת, וכל השאר מכוסה בשיער, בע״כ שזה לא כוונת השלטי גבורים רק כוונתו שהתורה לא אסרה רק כשנראה כמו שער עצמה שבדרך כלל בשיער עצמה רואים ע״י הקרקפת שזה שיער עצמה, אבל בפיאה בדרך כלל ניכר שזה משהו זר.
 

יהושע

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לפי זה נשאלת השאלה האם ניתן לסמוך על צבע שיער אטום והרמטי לחלוטין שיועיל בתור כיסוי ראש לאשה. ובאם לאו מדוע.

הרי למעשה השיער מכוסה. ומשום מראית העין אין לאסור.

כדי למנוע סטיה של העניין למקומות לא רצויים - מספר הבהרות:

א. השאלה היא רק למתירים פאה נכרית. ולמתירים מראית עין.

ב. האשכול לא נועד לדון בהתרים אלו. אלא בנידון הנ"ל על פיהם.

ג. אין ספק שהדבר לא ראוי וכו' וכו'. אך השאלה היא מעיקר הדין. מה גם שיש נפק"מ טובא האם ניתן לסמוך על כך במקרים של דיעבד כגון לעניין ברכות בפני שיער כזה.
או לגבי שיער שיוצא חוץ לכיסוי ראש בצדדים וכד' (מצוי מאוד בנשים מבוגרות שצובעות את השיער שמציץ).
לגבי בעלות תשובה בתחילת דרכן. או שהבעל חילוני. ועוד.
אני חושב שפשוט שאין זה נקרא כיסוי כיון שזה רק צבע שאין בו ממש רק מראה בעלמא והוא כגוף אחד עם השיער.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
יהושע אמר:
אז למה צריך לכסות את כל השיער, למה לא מספיק לכסות לכסות ליד המצח ששם נראה הקרקפת קצת, וכל השאר מכוסה בשיער, בע״כ שזה לא כוונת השלטי גבורים רק כוונתו שהתורה לא אסרה רק כשנראה כמו שער עצמה שבדרך כלל בשיער עצמה רואים ע״י הקרקפת שזה שיער עצמה, אבל בפיאה בדרך כלל ניכר שזה משהו זר.
הבנתי שהכוונה שצריך לכסות את הראש עם השער שעליו, שגם הוא חלק מן הראש, ולא שהשער אינו צריך כיסוי כלל.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יהושע אמר:
אז למה צריך לכסות את כל השיער, למה לא מספיק לכסות לכסות ליד המצח ששם נראה הקרקפת קצת, וכל השאר מכוסה בשיער, בע״כ שזה לא כוונת השלטי גבורים רק כוונתו שהתורה לא אסרה רק כשנראה כמו שער עצמה שבדרך כלל בשיער עצמה רואים ע״י הקרקפת שזה שיער עצמה, אבל בפיאה בדרך כלל ניכר שזה משהו זר.

לא, אין שום קשר. וזה דבר מופרך לגמרי, כי הגמ' בנזיר (כ"ח) אומרת "אפשר בפאה נכרית", זאת אומרת שהפאה היתה ממש כשיער ללא שום שינוי. ומהיכי תיתי שבזמנם היו טיפשים גמורים והיום חכמים גמורים שיודעים לייצר משהו טוב?

ואני אוהב לצטט דוקא את המתנגדים, בבחינת "וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ". להלן ציטוט:

"העולה מדברי הגמרא, שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט.. או שלא תלבש רקמה" עכ"ל. אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה".

ואם תשאל מה כוונת השלטי גיבורים, כוונתו היא פשוטה. ששיער עצמו, גם אם הוא מחובר, כאשר לא נראה הבשר עמו, אין בו ערוה או פריעת ראש (ולכן התירו הראשונים "שיער שחוץ לצמתה" דהיינו היוצא מהכיסוי).

ואם אינו מחובר, אין אז גם אין לו דין ערוה או פריעת ראש (בלי שום קשר למראהו, מראה טבעי זהו חידוש של מתירים בדורנו שחשו לדעת האוסרים משום מראית העין).

ורק בהצטרף שני התנאים, א. שנראה הבשר עם השיער, ב. שהשיער מחובר, אז יש בו פריעת ראש או ערווה.
 

יהושע

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
יהושע אמר:
אז למה צריך לכסות את כל השיער, למה לא מספיק לכסות לכסות ליד המצח ששם נראה הקרקפת קצת, וכל השאר מכוסה בשיער, בע״כ שזה לא כוונת השלטי גבורים רק כוונתו שהתורה לא אסרה רק כשנראה כמו שער עצמה שבדרך כלל בשיער עצמה רואים ע״י הקרקפת שזה שיער עצמה, אבל בפיאה בדרך כלל ניכר שזה משהו זר.

לא, אין שום קשר. וזה דבר מופרך לגמרי, כי הגמ' בנזיר (כ"ח) אומרת "אפשר בפאה נכרית", זאת אומרת שהפאה היתה ממש כשיער ללא שום שינוי. ומהיכי תיתי שבזמנם היו טיפשים גמורים והיום חכמים גמורים שיודעים לייצר משהו טוב?

מי אומר שבלי שום שינוי, וברור שבדרך כלל דברים היו יותר פרימיטיבים בזמנם, וגם אם לא גם היום רוב הפיאות ניכר שזה לא שער טבעי

ואני אוהב לצטט דוקא את המתנגדים, בבחינת "וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ". להלן ציטוט:

"העולה מדברי הגמרא, שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט.. או שלא תלבש רקמה" עכ"ל. אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה".

מי אומר שאפילו בחיסרון קטן?

ואם תשאל מה כוונת השלטי גיבורים, כוונתו היא פשוטה. ששיער עצמו, גם אם הוא מחובר, כאשר לא נראה הבשר עמו, אין בו ערוה או פריעת ראש (ולכן התירו הראשונים "שיער שחוץ לצמתה" דהיינו היוצא מהכיסוי).

ואם אינו מחובר, אין אז גם אין לו דין ערוה או פריעת ראש (בלי שום קשר למראהו, מראה טבעי זהו חידוש של מתירים בדורנו שחשו לדעת האוסרים משום מראית העין).

ורק בהצטרף שני התנאים, א. שנראה הבשר עם השיער, ב. שהשיער מחובר, אז יש בו פריעת ראש או ערווה.

אם כן עדיין לא ענית על שאלתי, למה צריך לכסות כל השיער אם אתה אומר שיש תנאי שיראה גם הבשר? בע״כ שכוונתו כמו שכתבתי, ואין כוונתי לומר שלפי השלטי גבורים גם פאה שלא ניכר שהוא פאה בכלל האיסור, וודאי שלא שהרי לא דרשינן טעמא דקרא וגם אולי בזמנם היה שייך לעשות דומה לשער ונתת דבריך לשיעורים דוד כמה היא דומה לשער שיהיה בכלל האיסור, רק כוונת השלטי גבורים שהיה קשה לו שאם הטעם משום צניעות מהיכן תיתי שהתורה דברה רק על שער עצמה ולא על שער נכרי, ע״ז תירץ שאינו דומה שער טבעי שניכר שהוא חלק מהאשה ע״י שבדרך כלל נראה גם הבשר עם השער או סיבה אחרת, לשער פאה שבדרך כל ניכר שזה משהו נפרד ע״י זה שאין רואים את הבשר או איזה סיבה אחרת, ויש יותר גירוי היצר בדבר שנראה כחלק מגוף האשה מאשר דבר שנראה זר
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
יהושע אמר:
אז למה צריך לכסות את כל השיער, למה לא מספיק לכסות לכסות ליד המצח ששם נראה הקרקפת קצת, וכל השאר מכוסה בשיער, בע״כ שזה לא כוונת השלטי גבורים רק כוונתו שהתורה לא אסרה רק כשנראה כמו שער עצמה שבדרך כלל בשיער עצמה רואים ע״י הקרקפת שזה שיער עצמה, אבל בפיאה בדרך כלל ניכר שזה משהו זר.

לא, אין שום קשר. וזה דבר מופרך לגמרי, כי הגמ' בנזיר (כ"ח) אומרת "אפשר בפאה נכרית", זאת אומרת שהפאה היתה ממש כשיער ללא שום שינוי. ומהיכי תיתי שבזמנם היו טיפשים גמורים והיום חכמים גמורים שיודעים לייצר משהו טוב?

ואני אוהב לצטט דוקא את המתנגדים, בבחינת "וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ". להלן ציטוט:

"העולה מדברי הגמרא, שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט.. או שלא תלבש רקמה" עכ"ל. אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה".

ואם תשאל מה כוונת השלטי גיבורים, כוונתו היא פשוטה. [highlight=yellow]ששיער עצמו, גם אם הוא מחובר, כאשר לא נראה הבשר עמו, אין בו ערוה או פריעת ראש (ולכן התירו הראשונים "שיער שחוץ לצמתה" דהיינו היוצא מהכיסוי).[/highlight]

ואם אינו מחובר, אין אז גם אין לו דין ערוה או פריעת ראש (בלי שום קשר למראהו, מראה טבעי זהו חידוש של מתירים בדורנו שחשו לדעת האוסרים משום מראית העין).

ורק בהצטרף שני התנאים, א. שנראה הבשר עם השיער, ב. שהשיער מחובר, אז יש בו פריעת ראש או ערווה.

לפי"ז יהיה מותר לגלות את רוב אורך השיער כל עוד שהחלק הצמוד לבשר מכוסה (כגון ב"קוקו" שיוצא מהמטפחת, כמו שיש מהד"לים שעושים)?
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
האריכו בזה בספרים שאסרו זאת באיסור חמור ממנהג ישראל, ובספר "כבודה בת מלך" הביא כעמיר גורנה עשרות פוסקים שכתבו בזה בלשונות חריפים מאוד.

אבל מעיקר הדין בוודאי שמותר (ובעיית הד"לים היא לא רק קוקו אלא חצי ראש מגולה וכו') ע"פ הראשונים וע"פ מהר"ם אלשקר.

וכפי שהביא בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה): "שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו... כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו... שערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד... וכן נמי כתב בעל ארחות חיים... שערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם. ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו" (ואין זה כדעת הזוהר הקדוש, שאין לאשה לגלות אפילו שערה אחת משערותיה, כי לא נפסק להלכה כמותו בתלמוד בבלי ובראשונים).

[אבל מה שסמכו על מהר"ם אלשקר לגלות את הראש עצמו, זאת טעות כפי שהרחיבו הפוסקים, כי אין רמז לזה בדבריו].

וכן כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סימן י"א), וזה לשונו: "הרשב"א בחידושיו לברכות (דף כ"ד) הביאו הבית יוסף (ריש סימן ע"ה, ד"ה טפח), כתב דמותר לקרות נגד שיער של אשה שמחוץ לצמתה שאינו מתכסה, ואין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד, והובא להלכה ברמ"א (סי' ע"ה סעיף ב'), ופשטות דבריו מורין שאין האשה חייבת לכסות כל שערותיה, ומותרת לגלות צמותיה והיינו שערותיה הקלועות לה מאחוריה".

וכתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים סי' קי"ב), שאין הגבלה לאורך הצמה שמותר להוציא מהכיסוי לדעת הרשב"א, ויש להתיר אף בטפח ויותר, כי אין זה ערוה כלל. ורק ראוי להחמיר כדברי החת"ס, לא לגלות אף שערה אחת: "וכוונת הרשב"א ברכות דף כ"ד שכנגד השערות שמחוץ לצמתה שאינה מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד, אפשר הוא אף ביוצאות טפח... והשערות שמחוץ לצמתן שאינן ערוה הוא אף ביותר מטפח".
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יהושע אמר:
מי אומר שבלי שום שינוי, וברור שבדרך כלל דברים היו יותר פרימיטיבים בזמנם, וגם אם לא גם היום רוב הפיאות ניכר שזה לא שער טבעי

כיום רוב הפאות ניכר שזה לא שיער טבעי ע"י סימנים שונים. וכפי שהביא בספר חן וכבוד שו"ת ששאל את הגרח"ק, וזה לשונו: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?" וענה הגרח"ק בזה הלשון: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

אבל בהחלט אפשר לומר שהבעל היה מסתפק בזה, כמו דאיתא בגמ' בנזיר. ובזמן מתן תורה ידעו לטוות את הצמר מעל גבי הכבשים, ויש אומרים שכסא שלמה נעשה ע"י חשמל, ובקיצור אין לנו לדעת מה היה היקף ידיעתם אז, ואין לנו לצאת מנקודת הנחה שהיו בורים וחסרי דעת.

יהושע אמר:
מי אומר שאפילו בחיסרון קטן?

הוא מוכיח זאת מכך שאם נדרה שלא לכחול את עיניה, דהוא חסרון קטן לכאורה, בכל זאת יכול להפר.

יהושע אמר:
אם כן עדיין לא ענית על שאלתי, למה צריך לכסות כל השיער אם אתה אומר שיש תנאי שיראה גם הבשר? בע״כ שכוונתו כמו שכתבתי, ואין כוונתי לומר שלפי השלטי גבורים גם פאה שלא ניכר שהוא פאה בכלל האיסור, וודאי שלא שהרי לא דרשינן טעמא דקרא וגם אולי בזמנם היה שייך לעשות דומה לשער ונתת דבריך לשיעורים דוד כמה היא דומה לשער שיהיה בכלל האיסור, רק כוונת השלטי גבורים שהיה קשה לו שאם הטעם משום צניעות מהיכן תיתי שהתורה דברה רק על שער עצמה ולא על שער נכרי, ע״ז תירץ שאינו דומה שער טבעי שניכר שהוא חלק מהאשה ע״י שבדרך כלל נראה גם הבשר עם השער או סיבה אחרת, לשער פאה שבדרך כל ניכר שזה משהו נפרד ע״י זה שאין רואים את הבשר או איזה סיבה אחרת, ויש יותר גירוי היצר בדבר שנראה כחלק מגוף האשה מאשר דבר שנראה זר

התשובה לשאלתך היא שבשר הקרקפת נראה בין השערות, ואי אפשר שלא יראה כלל.

ודבריך האחרונים הובאו בשו"ת ישכיל עבדי, ושבעים פנים לתורה: "ונראה בטעם הדבר, דהוא משום דקים להו לרבנן, שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, דכיון שאין להיצה"ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור".

ואם הטעם משום צניעות, יש עוד להקשות הרבה קושיות:
מדוע לרווקות אין בעיה של צניעות.
מדוע אשה קרחת צריכה לכסות.
מדוע שיער שחוץ לצמתה אין בו בעיית צניעות.
מדוע הגמ' בברכות כ"ד מביאה ראיה מ"שערך כעדר העזים" ולא מ"פרע את ראש האשה" אם הטעם שם משום צניעות.
מדוע הגמ' בעירובין מציגה זאת כקללה שהתקללה חוה.

לכן הש"ג לא נחית לזה.
 

יהושע

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
יהושע אמר:
מי אומר שבלי שום שינוי, וברור שבדרך כלל דברים היו יותר פרימיטיבים בזמנם, וגם אם לא גם היום רוב הפיאות ניכר שזה לא שער טבעי

כיום רוב הפאות ניכר שזה לא שיער טבעי ע"י סימנים שונים. וכפי שהביא בספר חן וכבוד שו"ת ששאל את הגרח"ק, וזה לשונו: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?" וענה הגרח"ק בזה הלשון: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

אבל בהחלט אפשר לומר שהבעל היה מסתפק בזה, כמו דאיתא בגמ' בנזיר. ובזמן מתן תורה ידעו לטוות את הצמר מעל גבי הכבשים, ויש אומרים שכסא שלמה נעשה ע"י חשמל, ובקיצור אין לנו לדעת מה היה היקף ידיעתם אז, ואין לנו לצאת מנקודת הנחה שהיו בורים וחסרי דעת.

יהושע אמר:
מי אומר שאפילו בחיסרון קטן?

הוא מוכיח זאת מכך שאם נדרה שלא לכחול את עיניה, דהוא חסרון קטן לכאורה, בכל זאת יכול להפר.

יהושע אמר:
אם כן עדיין לא ענית על שאלתי, למה צריך לכסות כל השיער אם אתה אומר שיש תנאי שיראה גם הבשר? בע״כ שכוונתו כמו שכתבתי, ואין כוונתי לומר שלפי השלטי גבורים גם פאה שלא ניכר שהוא פאה בכלל האיסור, וודאי שלא שהרי לא דרשינן טעמא דקרא וגם אולי בזמנם היה שייך לעשות דומה לשער ונתת דבריך לשיעורים דוד כמה היא דומה לשער שיהיה בכלל האיסור, רק כוונת השלטי גבורים שהיה קשה לו שאם הטעם משום צניעות מהיכן תיתי שהתורה דברה רק על שער עצמה ולא על שער נכרי, ע״ז תירץ שאינו דומה שער טבעי שניכר שהוא חלק מהאשה ע״י שבדרך כלל נראה גם הבשר עם השער או סיבה אחרת, לשער פאה שבדרך כל ניכר שזה משהו נפרד ע״י זה שאין רואים את הבשר או איזה סיבה אחרת, ויש יותר גירוי היצר בדבר שנראה כחלק מגוף האשה מאשר דבר שנראה זר

התשובה לשאלתך היא שבשר הקרקפת נראה בין השערות, ואי אפשר שלא יראה כלל.

ודבריך האחרונים הובאו בשו"ת ישכיל עבדי, ושבעים פנים לתורה: "ונראה בטעם הדבר, דהוא משום דקים להו לרבנן, שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, דכיון שאין להיצה"ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור".

ואם הטעם משום צניעות, יש עוד להקשות הרבה קושיות:
מדוע לרווקות אין בעיה של צניעות.
מדוע אשה קרחת צריכה לכסות.
מדוע שיער שחוץ לצמתה אין בו בעיית צניעות.
מדוע הגמ' בברכות כ"ד מביאה ראיה מ"שערך כעדר העזים" ולא מ"פרע את ראש האשה" אם הטעם שם משום צניעות.
מדוע הגמ' בעירובין מציגה זאת כקללה שהתקללה חוה.

לכן הש"ג לא נחית לזה.
כשיש הרבה שער וארוך לא רואים את הקרקפת רק ליד המצח, אז אם אשה תכסה רק את המקומות שרואים את הקרקפת תצא בזה חובת כיסוי? וודאי שלא.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב כהלכה אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לא רק אגרות משה, עוד פוסקים כתבו כן, וראה לדוגמא בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י' הנ"ל) בענין היתר גילוח במכונה:

"עוד כתב לאסור משום מראית העין... אולם לכאורה באנו להפרי חדש (או"ח סי' תס"א ד"ה עוד), דלא חיישינן לגזור איסור משום מראית העין מדעתינו. וכבר הבאנו לעיל דברי הריטב"א (מכות ב.), שכתב "מדת חסידים שלא לגלח במספריים כעין תער מפני חשד הרואים, וכן ראוי לעשות". הרי שלא אסר הדבר בהחלט משום מראית העין, אלא ממדת חסידות, אלמא דלא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד".

"ועיין עוד בפרי חדש (יו"ד סי' פ"ז ס"ק ז'), דהיכא דאיתמר בש"ס למיחש משום מראית העין, איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר, שאין לנו לחדש גזירות מדעתינו. ע"ש... ועיין להגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום (דף מד.) שכתב שאין לנו לבדות חומרות מלבנו, מה שלא נמצא בש"ס ובראשונים, ודיינו במה שכבר נמצא כתוב ומפורש בש"ס ופוסקים לאסור, והבו דלא להוסיף עלה והיכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר. ע"ש. וכן העלה בשו"ת אגרות משה (פיינשטיין, בחלק אה"ע סי' י"ב, ד"ה וכעין ראיה), דליכא בהכי משום מראית העין".
מה שהבאת מעניין מאוד.
מה גם שבשו"ת מנחת שלמה (אינני זוכר מקור מדוייק אבל קל לחפש) נוקט הגרשז"א בפשיטות שיש איסור מראית העין.

האם יש מקורות מקדמונינו לאסור בכל מקום שיש חשש מראית העין? שניתן יהיה לומר שהגרשז"א פוסק כמותם?
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' סי' נ"ח אות כ"ט, וזה לשונו: "ומה שנתפשט ההיתר של פאה נכרית, חושבני שסומכים על זה שרוב אנשים יודעים בזה להבחין, אף שהרבה פעמים אני אינני יודע להבדיל". בפשטות יש לומר שחש לדעת האוסרים (ביניהם מהרי"ל דיסקין שאחז שיש בזה מראית העין).

עכ"פ לפי זה יוצא מצב מוזר, שבדורות הקודמים לא הבחינו ובדור הזה יודעים להבחין.... בדיוק הפוך ממה שאוהבים לפרסם. שכן אם נתבונן בדברי הפוסקים הקדמונים, כולם אסרו משום מראית העין "שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת" (לשון תורת שבת). "כיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית" (לשון ישועות יעקב). "הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא" (לשון מהר"ש קלוגר). וי"ל שכולם היו מודים אם ניכר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בשו"ת אגרות משה כתב לגבי התר פאה נכרית שאין לאוסרה משום מראית העין כי אין איסור במראית העין מלבד במקום שחז"ל גזרו בהדיא. וכתב דוגמא מה שלא אוסרים גילוח בסם אף שנראה כתער ממש. (וכמובן שיש חולקים ואוסרים).

לפי זה נשאלת השאלה האם ניתן לסמוך על צבע שיער אטום והרמטי לחלוטין שיועיל בתור כיסוי ראש לאשה. ובאם לאו מדוע.

הרי למעשה השיער מכוסה. ומשום מראית העין אין לאסור.

כדי למנוע סטיה של העניין למקומות לא רצויים - מספר הבהרות:

א. השאלה היא רק למתירים פאה נכרית. ולמתירים מראית עין.

ב. האשכול לא נועד לדון בהתרים אלו. אלא בנידון הנ"ל על פיהם.

ג. אין ספק שהדבר לא ראוי וכו' וכו'. אך השאלה היא מעיקר הדין. מה גם שיש נפק"מ טובא האם ניתן לסמוך על כך במקרים של דיעבד כגון לעניין ברכות בפני שיער כזה.
או לגבי שיער שיוצא חוץ לכיסוי ראש בצדדים וכד' (מצוי מאוד בנשים מבוגרות שצובעות את השיער שמציץ).
לגבי בעלות תשובה בתחילת דרכן. או שהבעל חילוני. ועוד.
לא ברור מה הסתפקת זו הלכה מפורשת בשו"ע יורה דעה סימן קצח סעיף יז שצבע השיער נחשב כשער?
 

דרומאי

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אור זרוע אמר:
נראה לי שמעיקר הדין שיער צבוע אינו נחשב לחציצה בטבילה, וכיון שכן אינו נקרא כיסוי.
לגבי חציצה הדין כן מחמת שזה מיעוט ואינו מקפיד. ובאם מקפידה על הצבע כן חוצץ. כי שם הגדר הוא שלא יהיה דבר חוצץ בינה למים. ויש כללים מה חוצץ ומה לא.

אך מכך שאינו חוצץ אין ללמוד שהצבע בטל לשערה.

לסיכום. לדעתי סברתך יפה שהצבע בטל. אך ראייתך אינה מוכרחת. כי יש לחלק.
בפשוטו הגדר של אינו מקפיד בחציצה הוא משום שהדבר בטל לגופו. ולכן הראיה קמה וגם ניצבה.
 

יהושע

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אור זרוע אמר:
נראה לי שמעיקר הדין שיער צבוע אינו נחשב לחציצה בטבילה, וכיון שכן אינו נקרא כיסוי.
לגבי חציצה הדין כן מחמת שזה מיעוט ואינו מקפיד. ובאם מקפידה על הצבע כן חוצץ. כי שם הגדר הוא שלא יהיה דבר חוצץ בינה למים. ויש כללים מה חוצץ ומה לא.

אך מכך שאינו חוצץ אין ללמוד שהצבע בטל לשערה.

לסיכום. לדעתי סברתך יפה שהצבע בטל. אך ראייתך אינה מוכרחת. כי יש לחלק.
בפשוטו הגדר של אינו מקפיד בחציצה הוא משום שהדבר בטל לגופו. ולכן הראיה קמה וגם ניצבה.
גם על מטפחת אינה מקפידה שהרי רוצה במטפחת
 
חלק עליון תַחתִית