קדושת הר סיני בזמן הזה

pkd

משתמש רגיל
מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל כתב באילת השחר פרשת יתרו (יט, יג) שבזמן הזה אין קדושה בהר סיני.
האם למישהו יש ידיעה בעניין ומה מקור הדברים?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
תענית כא,ב:

רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר
 
  • תודה
Reactions: pkd

לענין

משתמש ותיק
זכור לי שיש על זה בספר קדושת יו"ט על התורה [שממנו משמע שיש איזה קדושה, ואיני זוכר עתה].
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כתי' באליהו (מלכ"א יט ח): 'ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרב'.
כלומר גם אחר ששכינה יצאה ממנו שמו עליו הר האלוקים. אמנם אין בו דין 'מורא', ולכן נאמר בתריה 'ויבא שם אל המערה וילן שם', אבל שמו עליו הר האלוקים, והיינו שיש בו קדושה.

ובמשוך היובל, היינו שאין מורא, ומותר לעלות, אבל לא שנהפך חולין.
והרבה דרגות יש בקדושת מקום ושכינה. וכדרך שמצאנו שמותר להפנות מן הצופים משחרב ביהמ"ק, אבל בו עצמו יש דין מורא. וכיו"ב הרבה חילוקי דינים.
 

דרומאי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כתי' באליהו (מלכ"א יט ח): 'ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרב'.
כלומר גם אחר ששכינה יצאה ממנו שמו עליו הר האלוקים. אמנם אין בו דין 'מורא', ולכן נאמר בתריה 'ויבא שם אל המערה וילן שם', אבל שמו עליו הר האלוקים, והיינו שיש בו קדושה.

ובמשוך היובל, היינו שאין מורא, ומותר לעלות, אבל לא שנהפך חולין.
והרבה דרגות יש בקדושת מקום ושכינה. וכדרך שמצאנו שמותר להפנות מן הצופים משחרב ביהמ"ק, אבל בו עצמו יש דין מורא. וכיו"ב הרבה חילוקי דינים.
הר האלקים הוא שם ההר מאז מעשה הסנה, ואין השם מעיד על קדושה כלשהי.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
טענה קלושה.
הרי מיניה מוכח שהוא מקום מקודש, שהרי משום כך הלך לשם אליהו - כי הוא הר האלוקים.
וכן נמצא בכל מקום שהיתה בו שכינה דלכך כתי' בשמואל 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה', ובכו"פ ביאר שהם מקומות ששרתה בהם שכינה.

אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
 

דרומאי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
טענה קלושה.
הרי מיניה מוכח שהוא מקום מקודש, שהרי משום כך הלך לשם אליהו - כי הוא הר האלוקים.
וכן נמצא בכל מקום שהיתה בו שכינה דלכך כתי' בשמואל 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה', ובכו"פ ביאר שהם מקומות ששרתה בהם שכינה.

אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
ודאי שמה שנאמר למשה 'של נעליך וגו' אדמת קודש הוא' לא שייך לאחר מתן תורה. והיינו דמשעת 'משוך היובל' פקע הקדושה מן ההר. אולי מבחינה רגשית יש קשר לכלל ישראל עם המקום שניתנה בו תורה, אך ודאי אין בו שום קדושה.
פירוש הכו''פ על קרא דשמואל לא ידעתי, אשמח אם תביאנו בהרחבה.
 

הכהן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
אם הכוונה קדושה במובן ההלכתי - אין
אם הכוונה קדושה במובן הסגולי - יש
לא כתבתי את דעתי אלא בגדר לדברי רבי פלוני קאמר
 

שעת השקט

משתמש רגיל
מן הראוי להביא דברי המש"ך עה"פ במשך היובל ( מצטרפים לדבריו הידועים בענין שבירת הלוחות)

במשוך היובל המה יעלו בהר, מה שאמר ההיתר תיכף (והיתר דלכו לאהליכם אמר בסוף) משום שלמדה תורה ד"א שלא יסיים בדבר רע שכתוב לא יחיה וזה שכוונו חז"ל דבאמת כל עיקר הדת היה כדי לעקור מלבות בנ"י עניני ע"ז ולהראות להם כי לא ראו כל תמונה, וכמו שהארכתי לעיל כי אין קדושה בשום נברא רק להבורא יתברך, וזה שאמר שלא תדמו כי ההר הוא ענין קדוש ובסיבתו נגלה השם עליו, לא כן בני ישראל, כי במשוך היובל וכו' יעלו בהר והוא מעון חיות ובהמות, רק כ"ז שהשכינה עליו הוא קדוש מסיבת קדושת הבורא ית"ש, לכן אמר כי לא המקום מכבד כו' אלא האדם מכבד את מקומו כו' וזה רעיון נכבד. ולכן בבית עולמים שקדושתן לעולם לכן שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבנין לכן מותרים ליגע כל הטמאים אף טמאי מתים מאחוריו וכמו שדרשו בתו"כ פ' תזריע מלא תבוא דמאחוריו מותרין ליגע בו כל הטמאים להראות דרק ממי ששכן שמו בתוך הבית הזה אתה ירא ובפנים ממנו קודש לא מאחוריו ודו"ק שפנים הלוחות והעדות ומשכן הכבוד.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
שאר לעמו אמר:
טענה קלושה.
הרי מיניה מוכח שהוא מקום מקודש, שהרי משום כך הלך לשם אליהו - כי הוא הר האלוקים.
וכן נמצא בכל מקום שהיתה בו שכינה דלכך כתי' בשמואל 'והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה', ובכו"פ ביאר שהם מקומות ששרתה בהם שכינה.

אולי נברר כוונת כותרת האשכול. אם הכוונה מורא - אין
אם הכוונה קדושה ומקום סגולי - יש
ודאי שמה שנאמר למשה 'של נעליך וגו' אדמת קודש הוא' לא שייך לאחר מתן תורה. והיינו דמשעת 'משוך היובל' פקע הקדושה מן ההר. אולי מבחינה רגשית יש קשר לכלל ישראל עם המקום שניתנה בו תורה, אך ודאי אין בו שום קדושה.
פירוש הכו''פ על קרא דשמואל לא ידעתי, אשמח אם תביאנו בהרחבה.
לא רגשות (אליהו הנביא הלך להר חורב - לא בשביל רגשות..). קדושה וסגולה להשפעה רוחנית וכל כיו"ב.

הנה לשון כפתור ופרח, והנושאים שהוא דן בהם מענינים:

הגלגל.
אם ששמואל בחסידותו היה מבקר תמיד מקומות שהיה בהם קדושה, כמו שכתוב (שמואל א, ז, טז) והלך מדי שנה בשנה, וסבב בית אל, והגלגל, והמצפה ושפט את ישראל וכו', ותשובתו הרמתה כי שם ביתו.
וכן ראוי לסבב ולבקר אותם המקומות הקדושים, אף בזמן הזה, שאין ספק שיש לעולם בהן ממין קדושתן הראשונה וכדאמרינן.
וגם ציוני הצדיקים מדאמרינן ריש פרק סדר תעניות (תענית טז, א), ולמה יוצאין בבית הקברות, פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חמא בר חנינא, חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר כדי שיבקשו מתים רחמים עלינו. מאי בינייהו קברי גוים.
וכן כלב דאמרינן פרק אלו נאמרין בכל לשון (סוטה לד, ב), ויעלו בנגב ויבא עד חברון, ויבואו מבעי ליה, אמר רב מלמד שפירש כלב מאחיו, הלך לחברון להשתטח על קברי אבות העולם, ואמר בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים, יהושע כבר בקש משה רבינו עליו רחמים.
ומצאנו רבי בנאה דהוה מציין מערתא בסתם, פרק חזקת הבתים (ב"ב נח, א), וריש לקיש פרק השוכר את הפועלים (ב"מ פה, ב) מערתא דרבנן בפרט. ורבי בנאה חכימא דיהודאי הוה. (ב"ב נח, ב).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כתי' באליהו (מלכ"א יט ח): 'ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרב'.
כלומר גם אחר ששכינה יצאה ממנו שמו עליו הר האלוקים. אמנם אין בו דין 'מורא', ולכן נאמר בתריה 'ויבא שם אל המערה וילן שם', אבל שמו עליו הר האלוקים, והיינו שיש בו קדושה.

ובמשוך היובל, היינו שאין מורא, ומותר לעלות, אבל לא שנהפך חולין.
והרבה דרגות יש בקדושת מקום ושכינה. וכדרך שמצאנו שמותר להפנות מן הצופים משחרב ביהמ"ק, אבל בו עצמו יש דין מורא. וכיו"ב הרבה חילוקי דינים.

בפרשת שמות כתיב שמשה בא אל הר האלוקים חורבה ופירש"י ע"ש העתיד. וא"כ גם במעשה דאליהו י"ל שהוא ע"ש העבר.

והטעם שהלך דווקא לשם כתב הרד"ק ב' ביאורים: או שחשב ששם יראה לו דבר ה' כמו שנגלה למרע"ה ובמתן תורה, או שהעמידה היתה בלי כוונה. ולפי הביאור הראשון משמע שיש איזה ענין של קדושה שם.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ע"ש העתיד מובן כי הוא הולך לקבל עליה תורה כמו שאמר לו הקב"ה 'על ההר הזה'. אבל מאי שייטא לומר הר האלוקים לענין מה שהיה פעם? וכי מקום שנגלה המלאך ליהושע כעת הוא מקום קדוש? או מקום שנגלה הקב"ה לאברהם במילתו? (מסתמא יש בו קדושה יותר ממקומות אחרים, אבל לא שמענו בתורה התייחסות לזה).

עכ"פ אליהו לא הלך סתם להר חורב. לא משנה מה היה כוונתו איזה גילוי שכינה יהיה לו.
 

יצחק

משתמש ותיק
זכור לי שכתוב ברש"י באיזה מקום שאפילו אחרי שנחרבה שילה המקום נשאר מסוגל לתפילה, מי שידע להשיב לי אבידתי תבא עליו ברכה
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רשום אצלי:
תהיתי שמא לפי הכתוב 'וימאס באהל שילה' אין ערך של קדושה למקום המשכן בשילה, אך הראוני לירמיה (ז יב) שעדיין מכונה המקום 'מקומי אשר בשילו'.
 

יהודה1

משתמש ותיק
שמעתי מעשה שהיו בחורים שנסעו לליל שבועות להר סיני וכשאמרו את זה לראש הישיבה שלהם, שאל האם הלכו להחזיר את התורה לשמים?
ממה שהובא כאן מסתבר לומר שיש בו סייעתא דשמיא לקבל נבואות. כמובן דבר זה לא שכיח בזמננו.ולא מסתבר שמועיל ללכת לשם בשביל ללמוד תורה, אחרת היו עושים שם ישיבה. ואולי הסגולה היא דווקא בהתבודדות שם כדרך הנביאים. נראה גם שלא היו רגילים ללכת לשם אולי כי זה היה רחוק במדבר.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אסור לצאת לחו"ל. ואליהו זה דבר בפני עצמו - על פי ה'. ואדרבא א"י מסוגלת לקבל נבואה יותר מהר סיני, שהרי חידוש היה ביחזקאל שהקב"ה נביא לו בחו"ל.
ובלא"ה הסיפור זה קוריוז ולא מעשה שהיה..

וכלפי נושא האשכול; לפי דברי מהר"ל שהובאו באשכול: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=35&t=5480
הרי כל שכן אלף פעמים קדושת הר סיני. אלא שבאמת אינני מבין מה קדושה יש בה במערה ההיא יותר מכל מקום בעולם שעסקו בו בתורה בשדה. 
 

אברך מירושלים

משתמש רגיל
בדרך אגב מטו משמיה דמרן הגרי"ז ששאל שאלס זו לתשב"ר, ולא השיבו, השיב להם "במשוך בקרן היובל המה יעלו בהר"
 

במבי

משתמש ותיק
חזקוני:

ויולד את חנוך שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד ״‎הוא השביעי״‎ - דבר זה הביאו לקדושה. וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז׳‎ עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי, וכן תשרי, שמיטה ויובל.

ולשון הזוהר

תָּא חֲזֵי כְּתִיב בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי דְאִתְחַבַּר הַאי דַּרְגָא דְּאִקְרֵי שְׁלִישִׁי בַּחֹדֶשׁ וְהִיא חֲתוּנָתוֹ, עַל דָא כְּתִיב (שמות י״ט:ב׳) וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. הַאי דַּרְגָא בְּרָא בּוּכְרָא. נֶגֶד הָהָר לְקֳבֵל הַהוּא הַר דְּאִתְיָּידַע דְּאִיהוּ זְעֵיר מִכָּל טוּרַיָּא דִּלְעֵילָא דְּאִיהוּ רָם וְנָשָׂא כַּד אִתְחַבָּר לְעֵילָא וְאִקְרֵי הַר סִינַי דְּהָא ז' טוּרִין וְז' יוֹמִין וְז' אַרְצוֹת בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא דְּאִינוּן לְקֳבֵל שִׁבְעָה יוֹמִין עִלָּאִין וְלָא בָּחָר מִכֻּלְּהוּ לְמֵיהַב אוֹרַיְיתָא אֶלָּא בְּהַר סִינַי דְּאִיהוּ רָזָא דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְיָם כִּנֶרֶת נָמֵי דְאָתֵי מִתַּמָּן תְּכֵלֶת דְּדָמֵי לְכִּסֵא הַכָּבוֹד. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כִּנֶרֶת דָא צַדִּי''ק וְהַאי יָם דְּכִּנֶרֶת הוּא כְּדְאוּקְמוּהַ חַבְרַיָּיא.
 

במבי

משתמש ותיק
חזקוני:

ויולד את חנוך שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד ״‎הוא השביעי״‎ - דבר זה הביאו לקדושה. וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז׳‎ עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי, וכן תשרי, שמיטה ויובל.

ולשון הזוהר

תָּא חֲזֵי כְּתִיב בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי דְאִתְחַבַּר הַאי דַּרְגָא דְּאִקְרֵי שְׁלִישִׁי בַּחֹדֶשׁ וְהִיא חֲתוּנָתוֹ, עַל דָא כְּתִיב (שמות י״ט:ב׳) וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. הַאי דַּרְגָא בְּרָא בּוּכְרָא. נֶגֶד הָהָר לְקֳבֵל הַהוּא הַר דְּאִתְיָּידַע דְּאִיהוּ זְעֵיר מִכָּל טוּרַיָּא דִּלְעֵילָא דְּאִיהוּ רָם וְנָשָׂא כַּד אִתְחַבָּר לְעֵילָא וְאִקְרֵי הַר סִינַי דְּהָא ז' טוּרִין וְז' יוֹמִין וְז' אַרְצוֹת בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעַלְמָא דְּאִינוּן לְקֳבֵל שִׁבְעָה יוֹמִין עִלָּאִין וְלָא בָּחָר מִכֻּלְּהוּ לְמֵיהַב אוֹרַיְיתָא אֶלָּא בְּהַר סִינַי דְּאִיהוּ רָזָא דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְיָם כִּנֶרֶת נָמֵי דְאָתֵי מִתַּמָּן תְּכֵלֶת דְּדָמֵי לְכִּסֵא הַכָּבוֹד. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כִּנֶרֶת דָא צַדִּי''ק וְהַאי יָם דְּכִּנֶרֶת הוּא כְּדְאוּקְמוּהַ חַבְרַיָּיא.

וכן איתא

דבר אחר "יסודתו בהררי קדש". יסודתו של עולם בזכות שני הרים של קדושה הר סיני והר המוריה. א"ר פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא לסיני ולתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשן שנאמר (ישעיהו ב, ב): "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים". אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שעתיד להיות מזמר והן עונין אחריו שירין וזמירין שנאמר (דברי הימים א טו, כב): "וכנניו שר הלוים במשא" (מדרש שוחר טוב פז)
 

דבש לפי

משתמש ותיק
עכ"פ אליהו לא הלך סתם להר חורב. לא משנה מה היה כוונתו איזה גילוי שכינה יהיה לו.
ההליכה לפני עוגת הרצפים וצפחת המים - היתה בתור בריחה ולא כהליכה למקום קדוש.
ההליכה שאחר כך אינה טבעית (הליכה ארבעים יום וארבעים לילה בלי לאכול ובלי לשתות, ושיעור ארבעים יום וארבעים לילה אינו מצד אורך הדרך [שהיא הרבה פחות] אלא כנראה מצד זה שהליכה זו היא בבחינה של ארבעים יום וארבעים לילה של משה בהר) ומסתבר שרק הליכה על־טבעית זו הביאתו להר סיני כשהוא בבחינת "הר הﭏהים", אבל בהליכה טבעית לשם מגיעים להר שאין בו כיום שום קדושה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
למה יש צורך לאוקים שזו היתה הליכה שלא מדעתו על פי נס. הוא הלך במתכוון למקום מסוים שהיתה בו השארת שכינה.
גם לוז היא בית אל, למ"ד שאינה ירושלים (ולפי פשוטו), היא מקום ראוי להשארת השכינה בגלל שיעקב הקריב בה.
אבל קדושה השתא ודאי אין בה.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
למה יש צורך לאוקים שזו היתה הליכה שלא מדעתו על פי נס. הוא הלך במתכוון למקום מסוים שהיתה בו השארת שכינה.
זה שזו הליכה ניסית זה דבר ברור שאינו תלוי בשאלה אם הוא ידע לאן הוא הולך או לא (ולא אמרתי שהוא לא ידע), ובהליכה טבעית הוא היה מגיע לשם יותר מהר גם בלי לאכול את עוגת הרצפים וצפחת המים ועם לישון ולאכול (אוכל רגיל) בדרך.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
זה ברור. כי אם "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". אז א"צ מ' יום.
אבל ביחוד יש גילוי במקום המוכן כבר. וזה לא המקום היחיד, שעליו נאמר שיש לדון, אלא גם ממקומות אחרים.
 

פלגי מים

משתמש ותיק
רשום אצלי:
הוימאס באהל שילה לא שולל הקדושה שהייתה בו כקדושה זמנית שע"כ כמו שכתבת אולי יהיה ענין להתפלל בו אלא שוימאס בו לקדושה תמידית ועל זה חל שם מיאוס ומלכתחילה גדר קדושת מקום שילה הוא קדושה זמנית שלכך נקבע מלכתחילה שיהיה בו דין של עראי ולא בגדר קביעות "והמקום אשר יבחר ה'" נאמר על שילה ובית עולמים דלא כנוב וגבעון.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הוימאס באהל שילה לא שולל הקדושה שהייתה בו כקדושה זמנית שע"כ כמו שכתבת אולי יהיה ענין להתפלל בו אלא שוימאס בו לקדושה תמידית ועל זה חל שם מיאוס ומלכתחילה גדר קדושת מקום שילה הוא קדושה זמנית שלכך נקבע מלכתחילה שיהיה בו דין של עראי ולא בגדר קביעות "והמקום אשר יבחר ה'" נאמר על שילה ובית עולמים דלא כנוב וגבעון.
ודאי כדבריך.
והראיה ששמואל סבב בגלגל, שהיה שם משכן י"ד שנה של קודם כיבוש וחילוק. כבמפרשים שם.
הוא אינו מקום ששורה בו עתה שכינה, אבל מקום ששרתה עליו שכינה הוא מקום מסוגל, ויש בו איזה קדושה.
 
חלק עליון תַחתִית