מתי מברכים על נר שבת, לפני ההדלקה או אחריה?

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
"בנותן טעם להביא" את הדברים של בעל החוברת בסופו שכתב וז"ל (עמוד אחרון):
ואמנם מאחר ונגלה לעיננו דברי הראשונים דסוברים דהמברך אחר העשייה הוי ברכה לבטלה א"כ יש לתלות דהבא"ח ודעמיה הוו הדרו בהו, וכמ"ש הגר"ח פלאגי' בשו"ת סמיכה לחיים (סי' ד ד"ה ובר) בזה"ל: אם ראינו מנהג להתיר ובאנו לומר שידעו בו חכמי הדור ולא מיחו, אף שרבו הפוסקים לאסור, אין לנו לדון אלא שלא נגלו להם כל דעות האוסרים וחשבו שרבו המתירין, וכל כי
האי הוי ליה מנהג בטעות דאינו מנהג, "וכ"ש בזמננו שזכינו בימנו שנדפסו תורתן של ראשונים שדורות שלפנינו לא זכו לזה", עכ"ל. ומעתה נראה דכיון דיש פה בית מיחוש לברכה לבטלה, א"כ יש להם לשנות מנהגם לברך קודם, דהוי מנהג דיש בו שמץ איסור, ולאו שמיה מנהג וכמו שפסקו הפסוקים והאריך בזה ביבי"א (ח"י סי' כא)

כל מה שהבאת אינו ענין לזה, אלא הם דברים בעלמא ללא קשר. ולדוגמא, לדעת המקיימים את המנהג, הרי אין במנהג זה שום צל של איסור ומכשול, ומיותר לגמרי כל מה שהבאת שצריך להתרחק מכל מכשול וכו'.

כמו כן המצוטט בתגובה זו, אינו שייך כלל לנד"ד, ואי אפשר לקחת איזה ראשון ולומר באופן אוטומטי שפוסק פלוני היה חוזר בו אם ראה דבריו.

והרב עובדיה השיג בחריפות על הרב יצחק ברדא, שמוצא לו איזה ראשון ואומר שאם השו"ע היה רואה דבריו היה חוזר בו. וכתב עליו "הנ"ל עומד במרדו וממשיך לפסוק גם בענינים אחרים, נגד פסקי מרן הש"ע, וכל יראי ה' יתרחקו מהוראותיו, שרא ליה מריה. וה' הטוב יכפר בעד" (חזו"ע חנוכה סג).

ואצטט "פנינה" מספר קנין תורה להרב ברדא, חלק ג עמ' טז: "אם מרן ידע שזו גדולת הרמב״ם, באופן מוחלט, כמו שרואים כעת מדברי הראשונים שאחריו, עד זמן מרן, היה חוזר בו בהחלט מהכללים שנקט, והיה אומר שדברי הרמב״ם הם ״סוף הוראה לבל החיבורים המחברים דרך פסק״ וכלשון המאירי..."

ואם מצאו כתב יד של כמה ראשונים, לא בגלל זה משנים את ההלכה שנפסקה ברמ"א, וכפי שהובא בחוברת "אוצר המזרח", ושם נשאל הרב דניאל ביטון "מהי דעתו של מרן (הגאון רבי עובדיה יוסף) בענין כתבי יד חדשים המתגלים ואינם עומדים בקנה אחד עם ההלכה המקובלת כיום?" וענה: "אכן קרה לנו שמצאנו כתב יד של מרן הבית יוסף שלא תאם את המקובל בשמו בימינו. ומרן אמר לי אז שמכתב יד לא משנים הלכה".

והרי הרמ"א פסק כך, וכל בית ישראל האשכנזים הולכים אחריו, וכמה מפוסקי הספרדים כתבו שגם בני עדות המזרח קבלו את פסקיו של הרמ"א, כשמרן השו"ע לא גילה את דעתו בהלכה זו, וזאת גם כנגד פוסקים רבים אחרים (כפי שקבלו עליהם את דעת השו"ע). ובשו"ת "יחוה דעת" (סוף חלק ה', כללי מרן השו"ע אות ו') הביא שכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בשו"ת "ויאמר יצחק" (חלק יו"ד סי' פ"ז), וכן כתב בספר "ויקרא אברהם" (בכלליו אות פ"ז דף ק"כ) בשם שו"ת "תקפו של יוסף" (ח"ב סי' נ"א), וכן כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו בשו"ת "משפטים ישרים" (ח"א סי' קצ"ח), וכן כתב בשו"ת "יורו משפטיך ליעקב" (סי' ק"ו), וכן כתב בשו"ת "הגם שאול" (ח"א סי' נ"ד), וכן דעת גדולי רבני תוניס, כמבואר בתשובה שבסוף ספר "יתר הבז", וכן כתב בספר "זכות אבות" (סי' י"ב), וכן כתב בשו"ת "ויען משה" (חושן משפט סי' ג'), וכן כתב בספר "משכנות הרועים" (מערכת א' אות צ"ז), וכן כתב בספר "ויאמר בועז" (בכללים שבראש הספר, כלל א'), וכן כתב הגאון רבי נתן בורגיל בעל "חוק נתן". וכן כתב הגאון רבי שלום משאש בשו"ת "תבואות שמש" (חושן משפט סי' נ"ב אות כ"א), בשם דודו הגאון רבי דוד משאש זצ"ל. וכן כתב הגאון רבי יעקב משה טולדנו, מח"ס שו"ת הים הגדול, בקובץ "רבי יוסף קארו" (עמ' קפ"ז), וכן כתב הגאון רבי דוד עובדיה (שם).

והיות והשו"ע לא חלק על כך במפורש ולא גילה דעתו בזה, ועוד אפשר לפרש בלשונו כמו הרמ"א "כשידליק יברך", ממילא אפשר גם לתת לרמ"א משקל של אלף פוסקים אחרים.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
ראשית נפלאתי לראות היאך כבודו מתייחס בעצמו לאחד מגדולי הדור שלפנינו הגר"ש משש זצוק"ל שכתב דברים ברורים ונוקבים בזה דוקא לענין שינוי מנהג ע"י מרן פאר הדור זיע"א בדברי נועם, שכן כתב בשו"ת שמש ומגן ח"ג (או"ח סימן ז') בזה"ל.

ומה הועלת בציטוט דבריו, חוץ מתעמולה למען פרסום שמו וכבודו וגדולתו של הרב עובדיה... כבר הקדמתי שכל זה דברי שבח, ובהחלט יש לשבח את הרב עובדיה בכל מיני שבחים שבעולם, אבל להלכה ולמעשה לא וויתר הגר"ש משאש על קוצו של יו"ד ממנהגי מרוקו או בהלכות סתם שנטתה דעתו מדעת הגר"ע יוסף. ושבחים לחוד, והלכה לחוד.

ושיבח אותו על מנת שישמע לו ויבטל המנהג שהנהיג נגד דעת השו"ע המפורשת, אבל אליבא דאמת המצב הוא בדיוק כמו שכתבתי לעיל, שבימינו יש אשכנזים ספרדים ותימנים, חסידים וליטאים, והם בעצמם חלוקים לפלגי פלגים, והגר"ע יוסף גם אם היה חי 200 שנה, לא היה מצליח להשפיע על כולם לשנות מנהגם.

ועינינו רואות שהגר"ע נלחם עד סוף ימיו במתנגדיו, והוציא ספרים עד אין קץ, ודיבר בלוויין, ובניו אחריו גם הם הוציאו ספרים עד אין קץ, והם גם משופעים בתקציבים וכסף לא חסר להם, ומציפים את בתי המדרש (גם הוירטואליים) בפרסומיהם, ואחרי הכל לא מצליחים להשפיע על כל ציבור הספרדים לשנות את המנהגים, אלא רק על חלקם, ורק בחלק מהמנהגים, וגם זה תוך כדי מלחמה מתמדת (כנ"ל) כי יש גם מהצד השני גדולי תורה ויראה ותלמידי חכמים שיש להם תשובות ניצחות להשיב ולקיים המנהג.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
והמחלוקת והמתנגדים שיש מת"ח אחרים הנוקטים בדרך אחרת, תמיד היתה בעם ישראל ותמיד תהיה עד לבא גואל, ואין בזה חיסרון, רק צריך לידע את ה"כללים" בזה. שכך היא דרכה של תורה בגלות, כאשר החושך יכסה ארץ

כאן נכשלת בלשונך. וכי הלכה כהרב עובדיה, וכל החולקים הם בבחינת החושך יכסה ארץ?

וכי יש הלכה אחת, ויש "מתנגדים" שצריך לטפל בהם?

ואולי נאמר להיפך, שעדת המרוקאים ילכו אחר פסקי רבותיהם ומנהגיהם ומורשתם המפוארת מזה מאות בשנים, ו"המתנגדים" בבחינת החושך יכסה ארץ וכך דרכה של תורה בגלות בעוונותינו?

יש כאן מחלוקת הלכתית, אלה ואלה דברי אלוקים חיים, ולא צריך להציג זאת כביכול יש את הרב עובדיה ויש את "המתנגדים".
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
.אולם בשביל שלא יטעו בדברי מרן היביע אומר זיע"א, כבר הקדים תרופה למכה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' יד אות ט) וז"ל: וזאת מן המודיעים, כי בכל דבר שכתבנו ושנכתוב בס"ד, לנהוג אחרת ממה שכבר נהגו עד הנה, מפני שאין כן דעת הפוסקים דגררינן בתרייהו. חלילה לעשות מחלוקת ומריבה במקום שיש להם על מה שיסמוכו. כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. רק כה תאמר לבית יעקב אמירה בלשון רכה, ולשון רכה תשבר גרם. ובזה יצאנו י"ח כלפי המחזיקים בכל עוז בתורת המנהגים שבידם.

לא דחית כלום, ועדיין בדעתו לכפות, אלא שכותב שלא צריך לעשות מריבה (רק זה חסר...) אלא לכפות בדרכי נועם, והשומע ישמע. אבל עדיין אם היה בכוחו, היה כופה גם על האשכנזים ללכת כפסק השו"ע ולבטל כל מנהגיהם.
 

ובמשה עבדו

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
ובמשה עבדו אמר:
והקורא פשט הדברים בקריאה מהירה וזריזה, יוקשה לו, דלכאורה הוי סתירה בדבריו, דבדינים והלכות בסוף הספר מתבאר שיש איסור לברך קודם ההדלקה דאל"ה לא יהא יכול אח"כ להדליק הנר דהא הוי קבלה בברכה, ואילו בפסקיו
מתבאר דהרוצה לברך לפני ההדלקה שרי.
אולם לאחר עיון מועט נראה דקושיא מעיקרא ליתא, דנודעים דברי הגר"י ניסים בשו"ת יין טוב (סי ט) שכ' דאף המהרי"ו לא כתב דכן ראוי לעשות, לברך אחרי, אלא שכן נהגו "מקצת נשים" ולא בהכרח דדעתו כן לעיקרא דדינא, ותנא דמסיע ליה הוא המהרי"ו עצמו בפסקיו הנ"ל (שבספר הזכרון) שכתב שיברכו אחר ההדלקה (ויפרסו ידיהם שיהיה עובר לעשייתן) או קודם ההדלקה, והינו דאפשר לומר דמדינא ס"ל לברך קודם, או דאין הכרח לברך דוקא אחר ההדלקה, דאל"ה הרי נאסרים אחר הברכה להדליק, וא"כ מדוע פסק דאפשר לברך לפני, אלא דרק הביא המנהג לברך אחר ההדלקה, והינו דס"ל דיש להם על מה לסמוך, ולכן כתב בדינים והלכות, "מקצת נשים", והינו דרוב הנשים אינן נוהגות כן

כבר השבתי על מה שכתב שם, ומה שהבאת ממנו הוא פלפול מיותר, וגם אין כלל סתירה בדבריו של מהרי"ו.

ברור ופשוט שמהרי"ו לא "פסק שכן צריך לעשות" אלא בסך הכל קיים המנהג ולא ביטלו, ולא כתב שזה ברכה לבטלה וכו', אלא הביאו בשתיקה. ובשונה מר"י בעל התוספות שכתב "וישר הדבר בעיני האלוקים" שלשון זה משמע שכן ראוי לעשות.

עכ"פ עכשיו לאחר שהתפשט המנהג כמוהו, ראוי להמשיך ולקיים המנהג שיש לו יסוד בראשונים, וכפי שהבאתי מקורות המדברים בחשיבות קיום המנהגים.
מה שכתב שכבר השיב, לא השיב כלום, רק כתב שאין לדייק מלשון קצת נשים. וכבר הבאתי שאינו מדיוק לשון קצת נשים, אלא כתב במפורש בפסקיו כלפי החשש של עובר לעשייתן, שידבקו אצבעותיהן וכו' "או שיברכו קודם ההדלקה", ועל זה לא השיב כלום.

ומ"ש ברור ופשוט שמהרי"ו קיים המנהג ולא ביטלו, בלשון שהעתקתי ממנו מבואר שלא חש לבטלו ואף הציע כך מעצמו כדי להימנע מחשש שלא יהא עובר לעשייתן, כלומר מחשש ברכה לבטלה.
ומה שכתב שהביא מקורות לחשיבות קיום המנהגים, כבר כיסיתי מקורותיו בדברי רבותינו שביארו שבכיוצא בזה יש לשנות המנהג לטובה.
 

ובמשה עבדו

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
ובמשה עבדו אמר:
.אולם בשביל שלא יטעו בדברי מרן היביע אומר זיע"א, כבר הקדים תרופה למכה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' יד אות ט) וז"ל: וזאת מן המודיעים, כי בכל דבר שכתבנו ושנכתוב בס"ד, לנהוג אחרת ממה שכבר נהגו עד הנה, מפני שאין כן דעת הפוסקים דגררינן בתרייהו. חלילה לעשות מחלוקת ומריבה במקום שיש להם על מה שיסמוכו. כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. רק כה תאמר לבית יעקב אמירה בלשון רכה, ולשון רכה תשבר גרם. ובזה יצאנו י"ח כלפי המחזיקים בכל עוז בתורת המנהגים שבידם.

לא דחית כלום, ועדיין בדעתו לכפות, אלא שכותב שלא צריך לעשות מריבה (רק זה חסר...) אלא לכפות בדרכי נועם, והשומע ישמע. אבל עדיין אם היה בכוחו, היה כופה גם על האשכנזים ללכת כפסק השו"ע ולבטל כל מנהגיהם.
כמדומה שהיה צריך להיוועץ עם בעל "משיב כהלכה" גם היאך להתנסח ביביע אומר, וכנראה שבעל "משיב כהלכה" יודע יותר טוב ממחבר היביע אומר מה היה בלבו, כמו שידע יותר טוב מבעל ההסכמה לחוברת מה היה בלבו היפך ממה שכתב בהסכמה ומשם רטן על ההסכמה ועל כותבה שהוא אחד מגדולי הדור בתורה וענווה אמיתית
 

ובמשה עבדו

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
ובמשה עבדו אמר:
והמחלוקת והמתנגדים שיש מת"ח אחרים הנוקטים בדרך אחרת, תמיד היתה בעם ישראל ותמיד תהיה עד לבא גואל, ואין בזה חיסרון, רק צריך לידע את ה"כללים" בזה. שכך היא דרכה של תורה בגלות, כאשר החושך יכסה ארץ

כאן נכשלת בלשונך. וכי הלכה כהרב עובדיה, וכל החולקים הם בבחינת החושך יכסה ארץ?

וכי יש הלכה אחת, ויש "מתנגדים" שצריך לטפל בהם?

ואולי נאמר להיפך, שעדת המרוקאים ילכו אחר פסקי רבותיהם ומנהגיהם ומורשתם המפוארת מזה מאות בשנים, ו"המתנגדים" בבחינת החושך יכסה ארץ וכך דרכה של תורה בגלות בעוונותינו?

יש כאן מחלוקת הלכתית, אלה ואלה דברי אלוקים חיים, ולא צריך להציג זאת כביכול יש את הרב עובדיה ויש את "המתנגדים".
דברי יצאו מהכשרם, וחלילה לי מלכתוב דברים כאלו על מי שחולק בהלכה או בדרך על מרן הרב עובדיה זיע"א, וכ"ש אם הוא ת"ח בישראל.
אני כתבתי על תלמיד חכם במקומו שמלמד ומשפיע על שומעי לקחו מה שמשפיע, שמה שמשפיע במקומו זה נקרא שדבריו מתקבלים בלא מחלוקת, ומה שיש מתנגדים מחוץ למסגרת של שומעי לקחו, שמתנגדים לשיטתו, אין בזה חשש, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, והמציאות בכלל שיש "מחלוקת" ובצורה של "מלחמה" לפעמים בין גדולים ובין ת"ח, זה בבחינת החושך יכסה ארץ הבא מן הגלות, כמבואר בדברי המקובלים.
 

ובמשה עבדו

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
ובמשה עבדו אמר:
ולגופה של טענה שצריך שיהיה בכוחו לשנות אצל "כולם", ושלא יהיו לאותו גדול "מתנגדים" בדורו, במח"כ שגה בזה במאוד, דאשרי המדבר על אוזן שומעת כתיב, ומי אשר מדבר בלשון רכה ואמירה נעימה אצל שומעי לקחו, לדבר על לבם שמן הראוי לשנות אורחותם לדרך היושר נבחרה, והם שומעים ומקבלים, מה בכך שיש לאותו חכם איזה חכם באותו הדור שמתנגד לדרכו ולהנהגתו, ואף אם ירעים עליו ויצא כנגדו חוצץ, אם החכם שמשמיע כן לשומעי לקחו נועץ בזקני דורו על הנהגתו, מאותם שמכירים אותו בעיקר, וכיוונו אותו ודרבנו אותו ותמכו בו, אדרבא נמצא שמשנה המנהג לטובה אצל שומעי לקחו בדרכי נועם וללא מחלוקת

לא מובן מה רוצה כבודו לומר כאן. כתבתי לעיל שהדברים אמורים כלפי החכם המשנה מנהגים ויש בכוחו לשנות את המנהג אצל כולם, וממילא אין פרץ ואין צווחה, כולם מסכימים עמו ובא לציון גואל.

לא כאן, דמעיקרא נידו והחרימו את הרב עובדיה כמה וכמה חכמים שיצאו כנגדו (ומאידך גיסא רק הרב עזרא עטיה חיזק אותו ועודד אותו, כפי שמספר בעצמו, וכמדומה שהרב עטיה בעצמו לא שמע לו למרות שהסכים עמו, אלא המשיך עם מנהגי אבותיו) ולאחר מכן גם עשו מדורה מכל ספרי "יביע אומר" וגרמו לרב עובדיה ליפול למשכב, וכו' וכו' כמסופר בספר אביר הרועים חלק א' וחלק ב' שעברתו שמרה נצח.

וגם בזקנותו חלקו עליו חכמי הדור בעניינים רבים, ולא ביטלו דעתם לדעתו אלא עמדו על דעתם, והעמידו תלמידים.

ועד עצם היום הזה חולקים עליו חכמי הדור בכמה עניינים.

וכל זה בציבור הספרדי, אבל כאמור - בציבור האשכנזי לא שמעו לו מעולם (ואפי' מבזים אותו לצערינו) ולא ישמעו לו לעולם, וכי על זה נאמר שבכוחו של החכם לשנות מנהגים, וכי רבותא היא לצעוק "ברכה לבטלה" כקול קורא במדבר, כאשר רוב בית ישראל נוהגים להדליק ואח"כ לברך? וגם אם הצליח לשנות המנהג אצל חלק מהעם, עדיין אין זה שינוי המנהג לגמרי. וכן הוא בעניינים אחרים שאפילו ממשפחתו יש הנוהגים אחרת מפסקיו.
את כל הלשון הרע והרכילויות שכתובים כאן איני מעוניין לשמוע, ולכן לא אתייחס.
את הזלזול והרעל שיוצאת מכל שורה שאתה כותב כנגד הרב עובדיה וכלפי הרב יצחק וכלפי כל מי שלא נראה בעיניך כל כך, למרות כל מה שאתה מנסה להישאר מכבד אותו איך שהוא, אני גם כן לא רוצה לשמוע, ולכן גם כן לא אתייחס.
את הכבוד הגדול שאתה רוכש ומנסה ליחצן לכמה ת"ח בעם ישראל, אשמע ואקבל בשמחה, ובזכות זה אולי אזכה לבנים ת"ח וחתנים ת"ח.
ונראה שמעתה אשתדל להשיב לכל מי שיראה לענ"ד תשובה או האר'ה לדבריו בס"ד, מלבד לדברי כבודו, שמלאים דברים שאינם רצויים אצלי לצערי.
בתקוה להבנה
והי"ת יחזיר את כבודו לדרך הישר בתשובה שלימה, ויצליח בכל עניניו לטובה ולברכה אמן.
 

יהודי

משתמש ותיק
בהרבה מקומות לא הסכמתי לעמדתו של המשיב, אך כמדומה שבענין זה טענותיו קרובות אל האמת. ולא בגלל שאני מרוקאי שורשי (אינני מרוקאי ולא קרוב לכך) אלא שיש גישה אצל חסידי הגרע"י זצ"ל שהלכה כמותו בכל מקום, וזו גישה לא מובנת ולא ברורה, הן נכון שמותר לכל אדם לקבוע לעצמו רב וללכת אחר פסקיו בכל ענין, אבל אחיזה זו אין לה מקום בבית המדרש.
כמו"כ הביקורות שנשמעות על אלו שלא הלכו בדרכו אין מקומם בציבור תורני אשר מנסה לברר את ההלכה, ולא יתכן שכאשר ינקוט מישהו צד מסוים יקבל קיתונות של רותחים בגלל שאינו מיישר קו עם מערכת זו.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
את כל הלשון הרע והרכילויות שכתובים כאן איני מעוניין לשמוע, ולכן לא אתייחס.
את הזלזול והרעל שיוצאת מכל שורה שאתה כותב כנגד הרב עובדיה וכלפי הרב יצחק וכלפי כל מי שלא נראה בעיניך כל כך, למרות כל מה שאתה מנסה להישאר מכבד אותו איך שהוא, אני גם כן לא רוצה לשמוע, ולכן גם כן לא אתייחס.
את הכבוד הגדול שאתה רוכש ומנסה ליחצן לכמה ת"ח בעם ישראל, אשמע ואקבל בשמחה, ובזכות זה אולי אזכה לבנים ת"ח וחתנים ת"ח. ונראה שמעתה אשתדל להשיב לכל מי שיראה לענ"ד תשובה או האר'ה לדבריו בס"ד, מלבד לדברי כבודו, שמלאים דברים שאינם רצויים אצלי לצערי

כל מה שכתבתי מופיע בספר "אביר הרועים" שהוציא לאור נכד הרב עובדיה, הרב ששון. ופירט שם איך נידו אותו ונלחמו בו וזרקו עליו עגבניות בשוק מחנה יהודה. האם זה לשון הרע בעיניך? אתמהה.

אתה כתבת שבכוחו לשנות מנהגים, ואני עניתי שמהיותו אברך צעיר נלחמו בו, וגם בזקנותו שכיבדוהו, עדיין נלחמו בו הגדולים במלחמתה של תורה, שלא לדבר על אותם הגדולים שנלחמו בו אישית.

לגבי יח"צ, ידוע לכת"ר דברי חז"ל "הפוסל - במומו פוסל", ואם אין לכבודו מה לענות, ומחפש במה להיתלות - אקבל זאת בהבנה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
מה שכתב שכבר השיב, לא השיב כלום, רק כתב שאין לדייק מלשון קצת נשים. וכבר הבאתי שאינו מדיוק לשון קצת נשים, אלא כתב במפורש בפסקיו כלפי החשש של עובר לעשייתן, שידבקו אצבעותיהן וכו' "או שיברכו קודם ההדלקה", ועל זה לא השיב כלום

עניתי במה שציטטת:

ברור ופשוט שמהרי"ו לא "פסק שכן צריך לעשות" אלא בסך הכל קיים המנהג ולא ביטלו, ולא כתב שזה ברכה לבטלה וכו', אלא הביאו בשתיקה. ובשונה מר"י בעל התוספות שכתב "וישר הדבר בעיני האלוקים" שלשון זה משמע שכן ראוי לעשות.

וממילא מה שכתב שיכולות לברך קודם ההדלקה, פשוט שלדעתו זה אפשרי, ולא שלל זאת.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
כמדומה שהיה צריך להיוועץ עם בעל "משיב כהלכה" גם היאך להתנסח ביביע אומר, וכנראה שבעל "משיב כהלכה" יודע יותר טוב ממחבר היביע אומר מה היה בלבו, כמו שידע יותר טוב מבעל ההסכמה לחוברת מה היה בלבו היפך ממה שכתב בהסכמה ומשם רטן על ההסכמה ועל כותבה שהוא אחד מגדולי הדור בתורה וענווה אמיתית

אני לא נכנס לדיון מי בעל ענווה ומי בעל גאווה, ואני גם קטן מכדי לדון אפילו אותך, קל וחומר גדולי ישראל.

אבל מהדברים שציטטת עולה שאם בכוחו היה לכפות על כל בית ישראל, היה כופה, אלא שאין בכוחו, ולכן אומר שצריך בדרכי נועם להשפיע על האשכנזים שיעזבו מנהגיהם וינהגו כהשו"ע. ופשוט.

(רק צ"ע בדברים שהוא עצמו לא נוהג כהשו"ע...)
 

יצחק

משתמש ותיק
יהודי אמר:
בהרבה מקומות לא הסכמתי לעמדתו של המשיב, אך כמדומה שבענין זה טענותיו קרובות אל האמת. ולא בגלל שאני מרוקאי שורשי (אינני מרוקאי ולא קרוב לכך) אלא שיש גישה אצל חסידי הגרע"י זצ"ל שהלכה כמותו בכל מקום, וזו גישה לא מובנת ולא ברורה, הן נכון שמותר לכל אדם לקבוע לעצמו רב וללכת אחר פסקיו בכל ענין, אבל אחיזה זו אין לה מקום בבית המדרש.
כמו"כ הביקורות שנשמעות על אלו שלא הלכו בדרכו אין מקומם בציבור תורני אשר מנסה לברר את ההלכה, ולא יתכן שכאשר ינקוט מישהו צד מסוים יקבל קיתונות של רותחים בגלל שאינו מיישר קו עם מערכת זו.
והם עוד יאמרו לך שהם מסכימים שכל אחד יכול לבא ולחלוק אבל משום מה תמיד אלו שחולקים עליהם הם "שלא כדרכה של תורה" והם "מתעקשים" שלא רוצים להבין וכו' וכו'
ושים לב איך מתגלגלים הדברים, דבר ראשון באים בדרכי נועם ובשפת חלקות לשכנע את כל אלו ש"עדין לא הבינו" שהגרע"י צודק, ויש להם בטחון עצמי עד כדי כך שהם מרשים לעצמם לנהוג בנדיבות כלפי החולקים עליהם בדיבורי כבוד מיותרים מלאי חנופה, ואח"כ כאשר מכים אותם שוק על ירך בויכוח ממוקד בלי אריכות דברים וציטוטים אז הם מתחבאים מאחורי הגלימה הרחבה של הגרע"י כאילו כל מי שחולק עליו זה כאילו שהוא מבזה אותו.
ובכן "@מכון קול יוסף @ובמשה עבדו" אתה צריך להבין שנקלעת בטעות לפורום פתוח שקיים בו דיון פתוח (הלכה למעשה כל אחד עושה כפי מה שנראה לו אם הוא ראוי להוראה או כפי הוראת רבותיו) ובדיון כזה הגרע"י זצ"ל ובנו הגר"י אינם נחשבים קלף מנצח, הם אמנם מגדולי חכמי ישראל ויש עוד רבים זולתם, אבל הסברות שלהם עומדות כאן למבחן בדיוק כמו הסברות של כל אחד ואף אחד לא חייב להם שום דבר.
 

ובמשה עבדו

משתמש רגיל
יצחק אמר:
יהודי אמר:
בהרבה מקומות לא הסכמתי לעמדתו של המשיב, אך כמדומה שבענין זה טענותיו קרובות אל האמת. ולא בגלל שאני מרוקאי שורשי (אינני מרוקאי ולא קרוב לכך) אלא שיש גישה אצל חסידי הגרע"י זצ"ל שהלכה כמותו בכל מקום, וזו גישה לא מובנת ולא ברורה, הן נכון שמותר לכל אדם לקבוע לעצמו רב וללכת אחר פסקיו בכל ענין, אבל אחיזה זו אין לה מקום בבית המדרש.
כמו"כ הביקורות שנשמעות על אלו שלא הלכו בדרכו אין מקומם בציבור תורני אשר מנסה לברר את ההלכה, ולא יתכן שכאשר ינקוט מישהו צד מסוים יקבל קיתונות של רותחים בגלל שאינו מיישר קו עם מערכת זו.
והם עוד יאמרו לך שהם מסכימים שכל אחד יכול לבא ולחלוק אבל משום מה תמיד אלו שחולקים עליהם הם "שלא כדרכה של תורה" והם "מתעקשים" שלא רוצים להבין וכו' וכו'
ושים לב איך מתגלגלים הדברים, דבר ראשון באים בדרכי נועם ובשפת חלקות לשכנע את כל אלו ש"עדין לא הבינו" שהגרע"י צודק, ויש להם בטחון עצמי עד כדי כך שהם מרשים לעצמם לנהוג בנדיבות כלפי החולקים עליהם בדיבורי כבוד מיותרים מלאי חנופה, ואח"כ כאשר מכים אותם שוק על ירך בויכוח ממוקד בלי אריכות דברים וציטוטים אז הם מתחבאים מאחורי הגלימה הרחבה של הגרע"י כאילו כל מי שחולק עליו זה כאילו שהוא מבזה אותו.
ובכן "@מכון קול יוסף @ובמשה עבדו" אתה צריך להבין שנקלעת בטעות לפורום פתוח שקיים בו דיון פתוח (הלכה למעשה כל אחד עושה כפי מה שנראה לו אם הוא ראוי להוראה או כפי הוראת רבותיו) ובדיון כזה הגרע"י זצ"ל ובנו הגר"י אינם נחשבים קלף מנצח, הם אמנם מגדולי חכמי ישראל ויש עוד רבים זולתם, אבל הסברות שלהם עומדות כאן למבחן בדיוק כמו הסברות של כל אחד ואף אחד לא חייב להם שום דבר.
אענה לשניכם כאחד.
ראשית, אני לא מכון קול יוסף, ומשום מה החלטתם שאנו אותו אחד וזה חלק מהאומדנות המוטעות שלכם, וכבר ראיתי ש"אברך" שאל את קול יוסף על הענין וביאר לו שאנו מכירים מהפורום שהיו איזה הודעות פרטיות בינינו, והאמת שמאז כמעט אין בינינו שיח, כי גם ראיתי שלא ממש בהכל אני ממש באותו ראש איתו, למרות שהמשותף בינינו ששנינו אדוקים בשיטת מרן הרב עובדיה והראשון לציון שליט"א.
ועתה לטענותיכם כלפי, ראו בבקשה מהודעתי הראונה שנכנסתי לפורום אם טענתי על מאן דהו בזה שטען על הרב עובדיה או הרב יצחק וכדומה במשא ומתן מסודר, אדרבא שיבחתי את יצחק שהחזיר את המשא ומתן על אף שטען שם טענות יפות וחדשות כנגד שיטתו של הרב עובדיה, והשבתי עניינית מה שהיה נלענ"ד וגם שלא בהחלט אלא בהמתנה לחות דעתו, ע"ש.
אבל כאן דברי נכתבו על הזלזול המזדעק מדברי משיב כהלכה בתלמידי חכמים בהודעה זו בפרט, ובכמה הודעות קודם לכן שהעדפתי להעלים עין והשבתי עניינית.
הוא כותב שהרב עובדיה מנסה לכפות ורק לא הולך לו אז כותב בדרך אחרת, עושה ממנו חלילה פוליטיקאי, ומדובר בת"ח גדול בישראל, לא זו הדרך ולא זו העיר.
הוא כותב שכל הת"ח שאדוקים במשנתו של מרן הרב עובדיה וכ"ש שהולכים בדרכו של הרב יצחק הם מתנהגים כמו עבריינים שכופים ומכירחים ולוחצים וכו' וכו', ושביתו של מרן הרב עובדיה וכו' מתנהגים בצורה כזו או אחרת, האם זה לא לשון הרע, גם אם זה חלילה היה אמת, וכ"ש שזה הוצאת דיבה והטלת דופי על ת"ח אמיתיים, ורק על הודעה זו כבר לא יכולתי לסבול וכתבתי מה שכתבתי אחר כל מה שהתאפקתי בכל ההודעות קודם לכן לברור הטענות הנקודתיות שבדבריו קודם לכן להשיב עליהם את לאחת ולהעלים עין כליל מכל הרעל הרווי בדבריו.

בינתיים אני חושב שכל טענה שלו שראיתי השתדלתי לעיין ולהשיב, ובסבלנות רבה, דבר דבור על אופניו, והשתדלתי להשיב לו לפי דרכו על אף שאינה דרכי בסגנון המשא ומתן של אריכות הדברים ולאות הענין וסגנון המו"מ שהוא "בכלליות" ולא מספיק ממוקד, שזה מפרך ומתיש. ואני עדיין חושב שהשבתי טוב, וכמה דברים לא השיב עליהם וכנראה שאין לו עליהם תשובה או שהוא עדיין מעיין בהם. וגם אני הייתי מוכן להשקיע איזה זמן ומחשבה בעבור זה פעם בכמה זמן להיכנס ולשאת ולתת במה שנתברר עד כה ע"מ להגיע לאן שהוא.

ומכאן שטענות יצחק ויהודי כלפי הם בטעות מוחלטת,
ולכן אני מבקש ממכם:
א. אמרו נא לי היכן מצאתם שטענתי עליו בסגנון זה על טענות ענייניות שטען?
ב. איזה טענות ענייניות יש בהודעה זו שעליה טענתי, וכן בעוד הודעות שדיבר על הרב עובדיה והת"ח שהם חסידיו, ברוב מה שכתב שם על כל העולם מסביב דברי רעל ומדון וקטגוריה?
ורק בכלליות דבריו מה שכתב שלא כולם קיבלו את דעתו של הרב עובדיה, וכדומה, יש בו מן הענין שעליו דננו, אלא שגם באלו היה עליו לכתוב זאת בסגנון ראוי יותר כלפי ת"ח בישראל (לאו דוקא הרב עובדיה), כגון כבר נודע שמלכתחילה לא נתקבלה דעתו אצל רבים מגדולי ישראל והיו לו מתנגדים עד סוף ימיו", וכדומה. אבל כל הסגנון המורעל שכתב בזה, וכ"ש שאר דבריו שהחליק אליהם בהמשך כל ההודעות שכתב בזה, אין זה מו"מ ענייני כלל וכלל.
תמחלו לי אבל גם תשיבו לי

הלוואי שהיה כותב בסגנון שלכם היה לי הרבה יותר נעים להשיב על הכל (מה שהיה לי להשיב כמובן)
אבל הוא רחוק מסגנונכם הרחק כמטחווי קשת.
יתכן שגם אתם רוצים אך לא מסוגלים עדיין כי עדיין הנפש האלקית שלכם גוברת בזה על זולתה, אבל אצלו כנראה שהצליח הבעל דבר להגביר גם בתחום זה את הנפש השנית על האלוקית ולכן קצת מחוספס אצלו הענין. וזוהי הכף זכות שאני מצליח למצא לו. עכ"פ הוא ודאי לא הולך בדרכי רבותיו הגר"ש משש זצוק"ל ועוד, שיודעים להתייחס בכבוד גם לרב עובדיה והרב יצחק על אף המחלוקת הקיצונית בהלכות ובדעות. כי ת"ח מרבים שלום בעולם, ות"ח "שבארץ ישראל" מנעימים זה לזה בהלכה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ובמשה עבדו אמר:
הוא כותב שהרב עובדיה מנסה לכפות ורק לא הולך לו אז כותב בדרך אחרת, עושה ממנו חלילה פוליטיקאי, ומדובר בת"ח גדול בישראל, לא זו הדרך ולא זו העיר.
הוא כותב שכל הת"ח שאדוקים במשנתו של מרן הרב עובדיה וכ"ש שהולכים בדרכו של הרב יצחק הם מתנהגים כמו עבריינים שכופים ומכירחים ולוחצים וכו' וכו', ושביתו של מרן הרב עובדיה וכו' מתנהגים בצורה כזו או אחרת, האם זה לא לשון הרע

לא ראיתי צורך להגיב על דבריו, אך אני רואה צורך להבהיר את המצוטט בזה, כדי לא לפגוע בכבודו של הגר"ע יוסף זצ"ל שאני בהחלט מעריכו ומכבדו.

א. כתבתי שהגר"ע יוסף רצה שגם האשכנזים יבטלו כל מנהגיהם וינהגו כשו"ע, וציטטתי מדבריו בזה. בתשובה, הוא הביא ממקום אחר שכתב שצריך לשכנעם בדרכי נועם. ועניתי שבוודאי, שהרי אינו יכול לכפותם בשום דרך, אלא לכל היותר לכפותם בדברי נועם, "קחם בדברים". אבל עדיין רצונו היה שכולם יפסקו כשו"ע (למרות שהוא בעצמו חלק על השו"ע פעמים רבות).

מה שכתב הנ"ל, שעשיתי מהרב עובדיה "פוליטיקאי", אין זה אלא דמיונו של הכותב.

ב. כתב הגאון רבי חנן אפללו שליט"א, ראש בית ההוראה "באר מרים" ואב"ד לממונות בעיר בת ים, מח"ס שו"ת "אשר חנן" תשעה חלקים:

"צא וראה מש"כ הנצי"ב בפתיחה לחומש "העמק דבר" עה"פ הצור תמים וכו', צדיק וישר הוא דשבח ישר נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן הבית השני שהיה דור עיקש ופתלתול שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים, ע"כ מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו ע"י זה לשפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית, וע"ז היה צידוק הדין, שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות, ואע"ג שהוא לשם שמים. והבאנו דבריו בתוספת נופך בענינים אלו בשו"ת אשר חנן ח"ג וח"ד (חו"מ סימן פ"א) ע"ש.

וקרובים אנו בדורינו כמעט לבאר שחת, שאף הת"ח והרבנים המפורסמים בשמותיהם אין אצלם מידת האמת, ומי שאינו בשיטתם ובקו ההלכה שלהם זה בעיניהם פחיתות וחסרון, ואותו הת"ח כבר אינו רב או הרה"ג, אלא ערב רב, אבל מי שהוא משיטתם, אפי' איזה מאסף בספרו, ששום צל של עיון וחידוש אין בו, רק שמעתיק שמועה וסברא מאחד לשני או דרשן פה מפיק מרגליות אבל רחוק מאוד מהוראה, ק"ו שאין לו יד ורגל באבן העזר וחושן משפט, בכל אופן יקרא "הגאון" ואפילו "הגאון הגדול" משום שהוא כותב ואומר שההלכה כך וכך וכאותם הרבנים והספרים המפורסמים, והצביעות הזו חוגגת.

וידעתי מכמה ת"ח... מפחדים להעלות את האמת על הכתב, בכדי שהשולטים עלינו לא "יקטלגו" אותם כאשר מאיימים השכם והערב שלא יתנו שום משרה לאיש החולק עליהם בהלכה, ק"ו שעלולים לצאת עליו בריש גלי לפני כלל העם שרובו עמי הארצות ובכך יהיה מסומן כדמות שלילית, ולכן הם מעדיפים לשתוק ולהיראות כביכול הם משלהם, על מנת שיקבלו מתי שהוא משרות רבניות וכיו"ב.

ועל זה התורה חוגרת שק, גם על בעלי הזרוע וגם על הפחדנים, שיש מי שחושב שהוא הבעלים על התורה ושוכח שכתר תורה הוא לכולם, ומה שהשותקים לא מוציאים דעתם מפחד השולטים היא צביעות עצומה ומכירת התורה בזול, אי נמי שעוברים על אזהרת הכתוב "לא תגורו מפני איש" דלא תכסו דבריכם מפני פחד איש (סנהדרין ח.), והוא בבחינת שלא תאמר מתירא אני פלוני שמא יהרוג את פני או שמא ידליק את גדישי (ספרי דברים פסקא יז).

ואם באנו להכחיד האמת מפני היראה ואפי' לגדולים מאיתנו כהגר"ע יוסף זצ"ל, לא נמצא ידינו ורגלינו לעמוד בבית המדרש, ונסגור הספרים ונפתח רק את ספרי הקיצורים, כי אין טעם להמשיך ללמוד וללמד ולחדש דבר, כי הכל כבר נכתב ונפסק ואסור להרהר ולסתור. ובזה יהיה כל הדור הבא בלא דעה אלא כרובוטים, וחלילה לנו מעשות זאת, רק שמחובתנו להשיג בדרך כבוד והתנצלות.

ועיין בהקדמות לכל חלקי השו"ת שלנו, כמה אנו משבחים את גדולת מורנו זיע"א שהוא היה בקרבנו גדול הדור האחרון, וכמה קירבני אליו בעבותות של אהבה כשהייתי מוציא לאור את ספריי, ובהרבה מקומות יישבנו דעתו כנגד המתפרצים על פסקיו ודרכו בהנהגה, אע"פ שאינו צריך לי, אבל אין שום קשר בין זה לבין מה שהורשינו לחלוק על דבריו בהלכה, ואין איסור לחלוק בטעמים נכונים על גדול הדור, ועוד שהוא גופיה כתב כן בהקדמה לשו"ת יביע אומר חלק א' וזוהי משנתו הידועה, והאומר אחרת הוא זה שחולק עליו ואינו מבין תורתו".
 

ובמשה עבדו

משתמש רגיל
שבתי וראיתי שמאחר שכתבתי להפריד בין הטענות הכלליות שיש בין החולקים בשיטת הפסיקה בכלל, לבין המהלך והטענות של בעל החוברת שבאה כאן בפתיחת האשכול. וסיכמתי דרכה של החוברת בג' טענות. ועליהם כתבו חברי הפורום לטעון מה שכתבו. ועל טענותיהם התחלתי להשיב בתחילה באופן מסודר מהתחלה לסוף, עד שהתעייפתי לחפש כל פעם אחורה להיכן הגעתי ולכן כבר התחלתי להשיב מהסוף להתחלה, ובאמצע גם נפסק המשא ומתן מצידי כי הרגשתי לא שייך. הנה מכל זה נוצר מצב שיש דברים חשובים ומהותיים שלא התיחסתי אליהם, וכן היו ראויים ליחס ולבירור הראוי. ולכן ראיתי לסכם התשובות למה שטענו על אותם ג' טענות שבחוברת.

ג' הטענות שסיכמתי לענ"ד מהחוברת הם:
א. שבודאי במקום שאין מנהג, גם גדולי האחרונים האשכנזים שבמקומות מושבותיהם נהגו כאותו מנהג שהובא בדברי הרמ"א, היו מורים לכתחילה אילולי המנהג, שיברכו קודם ההדלקה כפי הדין הפשוט, וכדעת כל הראשונים ואף מהרי"ו, ומחשש גדול של ברכה לבטלה לשיטת רבים מן הראשונים הנ"ל. ומאידך אין אף לא ראשון אחד שמפקפק באשה שתברך קודם ההדלקה, דוק ותשכח, ונמצא שהוא המעשה הנרצה לכולי עלמא.
ב. שמעתה אף במקום שנהגו לברך אחר הדלקה, בהגלות נגלות דעת כל הראשונים הנ"ל, הלכך באם ימצא חכם גדול בדורו ובמקומו שדבריו נשמעים אצל שומעי לקחו, ויכול לשנות אצלם המנהג לטובה בלא מחלוקת, לצאת ידי כל הפוסקים, ולהימלט מחשש ברכה לבטלה, בכה"ג כתבו הרשב"א והריב"ש ועוד ראשונים וגדולי האחרונים שכך ראוי לו לאותו חכם לשנות המנהג לטובה, מאחר שיש בו אפי' שמץ קל של איסור, ושינהגו מעתה אליבא דכולי עלמא ואף לשיטת הנוהגים לברך אחר כך.
ג. שכל זה לנוהגים כן במקומות מושבותיהם שכך נתפשט שם המנהג מעיקרא ע"פ המבואר בדברי הרמ"א. אבל כאשר באים קהילות ממקום שנהגו לברך אחר הדלקה למקום שנוהגים לברך קודם הדלקה כפי הדין שהוא לכולי עלמא, וכגון מעירק או ממרוקו לארץ ישראל, הנה מכיון שלבני המקום (בני אר"י) יש "איסור" לברך אחר הדלקה, מדין ספק ברכה לבטלה אליבא דרו"כ הראשונים הנ"ל, (לפחות כל עוד שלא שינו חכמי ארץ ישראל את מנהג בני ארץ ישראל בזה עפ"ד הרמ"א), א"כ גם בני הקהילות שבאו לשכון כבוד בתוכם מחוייבים לנהוג כמותם במנהגי הלכה, ואסור להם להקל בדבר שאסור לבני אותו המקום שבאו שם. וכמבואר במשניות פסחים פרק מקום שנהגו לגבי המנהג להדליק נר ביוה"כ, ועוד, ע"ש. וביתר הרחבה בתשובת מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל (סי' ריב). (ואומנם זוהי מחלוקת ישנה בדין קהילות שבאו ממקום למקום, ונידון זה הוא קובע ברכה לעצמו, אבל כמובן בעל החוברת מדבר בזה אליבא דמרן היביע אומר זיע"א. ואני הקטן לא מצאתי בדברי החולקים בזה על מרן זיע"א מענה ברור, רק חלקי דברים צו לצו קו לקו, ואשמח למי שיפנה אותי ברמיזה או באשכול בפני עצמו למקום שמבוארים דברי החולקים כדבעי.)

והנה על ג' טענות אלו כתבו להשיב, ונציג דבריהם (לפי האותיות הנ"ל), ואת תשובתנו עליהם לענ"ד בס"ד:

א. סוף סוף גדולי האחרונים קיימו המנהג, ושאף דלברך קודם הוא לכ"ע, מ"מ לקיים המנהג הוא יותר חשוב.
תשובה: איני מבין מה ענין לטענה שבחוברת, הרי הטענה היא על מקום שאין מנהג לברך אחר הדלקה, שבזה מדברי כל הפוסקים מוכח שהיו מורים לברך לפני הדלקה, ומה השיבו שיותר חשוב לקיים המנהג.

ב. עדין לא נמצא חכם גדול בדורו שיכול לשנות את המנהג, ועינינו רואות שהגר"ע נלחם עד סוף ימיו במתנגדיו, וכמובן שאם תמצא בספרים המדברים על חכם בדורו שיכול לשנות המנהג, כוונתו לשנות המנהג אצל כולם, ולא כמו בימינו שיש אשכנזים ספרדים ותימנים, חסידים וליטאים, והם בעצמם חלוקים לפלגי פלגים.
תשובה: ואני הקטן אומר, שאם רק יעיף עין מבטו בתשובת דברי יוסף שצירפתי לעיל, ימצא די השב בכל דברי הראשונים והאחרונים המובאים שם בלשונותיהם, ומבואר יפה יפה שאין שום תנאי כזה שצריך שיוכל להשפיע "אצל כולם", וגם בכלל רובם לא כתבו שצריך שיהיה חכם גדול בדורו, אלא כתובים שם כמה מקרים, שבהם חכמים שהיו במקומות מסויימים ראו מנהג שמיוסד ע"פ דעות מסויימות שאינם מוסכמות, שיש עליהם חולקים שאוסרים את הענין, והחכמים שהיו שם ראו לנכון להשפיע על בני המקום לשנות המנהג לטובה על מנת לחוש לדעת האוסרים. ומובאים שם מקרים שבני המקום לבסוף קיבלו דבריהם אף שהיה להם קשה בתחילה לשנות ממנהגם, ולעומת זאת מקרים שבני המקום לא הסכימו לקבל השינוי, באומרם למרות שהחכם הלזה גדול אבל אנו סבורים שהחכמים שקדמו לו שהנהיגו כאן באופן זה גדולים ממנו, ועל כן החליט אותו חכם שבמקום שאין ידו תקיפה עליהם אלא מצד מוסרם, לא יתעצם לבטל מנהגם. וע"ש עוד דוגמאות, שמכולם מתבאר באופן ברור ביותר, שלא מדובר כלל וכלל בחכמים גדולים בדורם שיכלו לשנות המנהג אצל כולם, אלא בת"ח גדולים במקומות מושבותיהם אצל שומעי לקחם, והיתה להם השפעה על הציבור שלהם. ובזה נתנו שם רבותינו קו מנחה. שבדבר שמצליח החכם להשפיע על שומעי לקחו באופן שמתקבל ולא יוצר תרעומת ומחלוקת, אדרבא ישנה אצליהם מנהגם לטובה ותבא עליו ברכה. אבל במנהג כזה שמרגיש שאם יתעצם עליהם לבטל מנהגם יש כמה מן הציבור שקשה להם לקבל שינוי מנהג זה ויווצר תככים ומדון, וכ"ש אם רוב הקהל אינם מסוגלים לקבל השינוי, בזה ימשוך ידו מן השינוי למען השלום ותבא עליו ברכה.
ומכאן, שבנידון דידן שמדובר בצאן מרעיתם ושומעי לקחם של מרן הרב עובדיה זצוק"ל וממשיכי דרכו ומורשתו שליט"א, ודבריהם עושים אצליהם פירות, אין שום חשש, ואדרבא עליהם מוטל להשפיע לטובה ולברכה.
ועוד יוצא מן החוברת, ומדברי כל הראשונים והאחרונים (כמו שהרחיב לבאר בשו"ת דברי יוסף המצורף לעיל), שגם שאר הת"ח שאינם בשיטת מרן הרב עובדיה, יש להם להשפיע לטובה ובדרכי נועם על שומעי לקחם וצאן מרעיתם, שישנו מנהגם לטובה אליבא דכולי עלמא לברך קודם ההדלקה, אם יודעים שישמעו להם בסופו של דבר. ורק אם יודעים שהדבר יביא למחלוקת בתוך הקהל שלהם אז ימשכו ידיהם מלהשפיע בזה, למען השלום.
[ואם יטען הטוען א"כ מה כל הרעש כנגד החולקים עליו, שהרי ממה נפשך, או שהחולקים אינם משומעי לקחו, ואז מה רוצים מהם? או שהם משומעי לקחו אבל הם לא מסוגלים לקבל השינוי, ואז ראוי לו ולתלמידיו ממשיכי דרכו למשוך ידיהם מלשנות המנהג?
אף אתה אמור לו שבאמת הרעש שנוצר אינו כנגד אותם שאינם שומעי לקחו וחולקים, ואינו כנגד שומעי לקחו שקשה להם לקבל השינוי. אלא כנגד קומץ שכותבים לחלוק, ובעיני מרן הרב עובדיה ותלמידיו שמעיינים בדברים, מתקבלת ההבנה (תכף אכתוב מדוע), שאינם חולקים בתמימות, אלא מתוך ידיעה שבאמת אינם משיבים מספיק על עיקרן של הטענות, ושהם יודעים מה שיש לטעון על דבריהם, אבל מציגים הדברים בסגנון כזה שיראה שיש תשובה על כל הטענות, ושאדרבא יש טענות להיפך על שיטתו של הרב עובדיה, ובכך יוצרים תפיסה מוטעית אצל ציבור הלומדים כאילו יש כאן ב' דרכים שוים, שכל אחד סבור שהוא הצודק. וככל מחלוקת בהלכה, שאלו ואלו דברי אלקים חיים. ולדעת מרן הרב עובדיה ותלמידיו שישבו על המדוכה כדבעי ולמדו כראוי דברי החולקים, ניכר בעליל שאינו כן, דאינו ככל מחלוקת שהיא בתמימות כל אחד כותב דעתו וטענותיו בישרות. אלא יש כאן סוג של הטעיה, כגון בציטוטים חלקיים, עם השמטת איזה תיבות שסותרות לדבריהם, וכן הבאת טענות מסוימות כדבר חלוט שאין עליו תשובה, בו בזמן שתשובתם בצידם במקורות שראו בודאי, כפי שמוכח בדבריהם עצמם למי שיודע את הסוגיא מקרוב. ובאמת שגם אני הקטן, לולי שראיתי כאלו דוגמאות כמה וכמה פעמים, לא הייתי מאמין שזה עד כדי כך. וקודם שראיתי בעיני, הייתי אומר לאחרים שיפסיקו להגזים ולהיות נחיתים. אבל לצערי כשראיתי בעצמי נוכחתי שהצדק עימם, והאמת עד לעצמו. וזה מה שמזדעקים תלמידי מרן זיע"א בחיבוריהם. ומי שאינו מחזר אחר גופן של דברים כדבעי, לראות בתוך דבריהם של תלמידי מרן זיע"א מה באמת כואב להם, רק רואה בכלליות את נושא המחלוקת, ואת דברי המיימינים והמשמאילים, לא מבין על מה הסער, וחושב עליהם דברים שאינם מדוייקים. וגם כאן בפורום, כשעברתי על החוברת הבחנתי בכמה נקודות שבעל החוברת הצביע על דרך זו אצל חלק מהחולקים שהזכיר בדבריו, אלא שראיתי שנזהר שלא לעשות מזה רעש בתוך המו"מ, ודוקא במקומות שבאמת מקוממים וכן הייתי מצפה שיוסיף איזו פסקה או לפחות שורה לבטא זאת בבירור, אבל לא עשה כן. ורק כתב מזה בהקדמה כמה מילים אם אני זוכר נכון, וכן בהסכמות לחוברת היה לזה יחס יותר ברור ונוקב מת"ח שראו צורך לבטא זאת בבירור ומתוך כאב. ואני בהחלט מזוהה איתם, אלא שאיני מעונין שזה יכנס למו"מ כאן, כי זה יטשטש את המיקוד של המו"מ, וגם כי בעניינים אלו אין לדבר סוף, וגם אין מה תועלת. ובזה נתבאר מדוע סגנון התרעומת על המחלוקת הנרגש בספרות הפולמוסית, אינו ענין לדרך השפעתם על שומעי לקחם וצאן מרעיתם של מרן זיע"א וממשיכי דרכו ומורשתו, דכלפי דידהו יש להם בודאי גדר של חכם בדורו ובשער מקומו שבכוחו להשפיע ולשנות המנהג לטובה.]

ג. זהו דבר מופרך לגמרי, כי דברי מרן השו"ע בשו"ת אבקת רוכל (סי' רי"ב), מדובר באופן שקהילת האשכנזים הגיעה למקום מושבם של הספרדים ולכן הוצרכו להתבטל אליהם, ובארץ ישראל של זמננו בכל מאות השנים האחרונות לא היתה קהילה אחת ולא היה מנהג אחיד, ואף "מנהג ירושלים" לא היה מנהג אחד מעולם, ותקופה ארוכה קודם זמנו של השו"ע היו קהילות שונות בארץ: מוסתערבים (קהילות מן המזרח), ספרדים (מגירוש ספרד), מערבים (ממרוקו), אשכנזים, ולכל קהילה היה מנהג שונה.
ולפני כשבע מאות שנה, כתב רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני (שער ארבעים וששה) שמצא בירושלים את הקהילה החשובה "מן המערבים" שבראשה עמד רבי אליהו המערבי. לפני כחמש מאות שנה, כתב רבי עובדיה מברטנורא על הקהילה המרוקאית בירושלים, שבשנת רמ"ה היו מתפללים בירושלים "לפי מנהג המערביים שנוהגים כדברי הרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו". לפני כארבע מאות שנה, עלה השל"ה הקדוש לירושלים והיה לרבה של הקהילה האשכנזית שהיתה במקום. לאחר מכן, לפני כמאה שנה, עלו גם תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט. לפני כמאה וחמישים שנה, נלחם הגאון רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו, ראב"ד לעדת המערבים בירושלים, על שמירת מנהגי המערב בקהילתו הירושלמית.
וכאשר קהילות רבות הגיעו לארץ ישראל, שלא היה בה מנהג אחיד, הרי בזה שייכים דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב): "אפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת". ובאותה תשובה מדובר על קהילות רבות שהגיעו למקום אחד, כאשר אירע בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, והשו"ע פסק שכל קהילה תמשיך במנהגה, גם אם היא מיעוט.
וכן הביא בספר מגן אבות (עמ' תקס"ו, ראה שם באורך), שנחלקו בזה מרן השו"ע והמבי"ט, בתשובה שנדפסה בשו"ת בית יוסף (דיני כתובות ב'), האם הבאים מארצות ספרד צריכים להתבטל למנהגי תושבי הארץ המסתערבים, והמבי"ט טען "הרי המנהג של תושבי הארץ הוא קבוע גם עלינו", ומרן השו"ע השיב לו "אין מנהג ארצות תולדות אבותינו בספרד כן", והוסיף "שאפילו אם היה מתברר שאיזה בית דין קבוע נהג במדינה זו כמה פעמים.. כמנהג תושבי הארץ, לא היה מנהג תושבי הארץ קבוע עלינו, אלא אם כן נתפרסם הדבר לכל הקהילות", ומה נענה כיום שיש קהילות רבות בארץ ישראל וכל קהילה עם דינים ומנהגים משלה ולא בטלה ברוב. והספרדים רבים על האשכנזים, ומבין הספרדים קהילת המרוקאים היא הגדולה ביותר. וע"ז כתב מהר"ם קורדובירו (נדפסו דבריו שם לאחר דברי רבי יוסף קארו) "ומה שכתב שאנו נגררים אחר מנהג תושבי הארץ, אדרבה אנו רואים דתושבי הארץ בטלי אגב הבאים מארץ מרחק הספרדים, שהם רוב דמינכר עד שתושבי הארץ אדרבה בטלי לגבייהו".
תשובה:לא ידענא מאי קאמר, שהרי לא מדובר בעניינים שיש בהם ויכוח "מה היה המנהג בארץ ישראל עד שעלו הקהילות ממרוקו ותימן" וכו', אלא בעניינים שמוסכם הדבר שבארץ ישראל נהגו כפי מנהג מסויים, או כפי הדין העולה בפשיטות ע"פ כללי הפסיקה, ואחר כך עלו קהילות מבני חוצה לארץ עם מנהגי אבותם בידיהם דלא כהמנהג הרווח בכלל תושבי ארץ ישראל, או בירושלים עיר הקודש. וכך רואים בכל הספרות בזה, שהגר"ש משש זצוק"ל וסיע' לא התווכחו שהמנהג גם בארץ ישראל היה לברך אחר הדלקה, אלא טענו דאף שהמנהג כאן היה כפי הדין הפשוט, אולם רשאים בני הקהילות שעלו ארצה להמשיך במנהגם שהיה להם בחו"ל.
ומעתה אין אנו דנים אלא על נידונים שאין מחלוקת עליהם מה היה המנהג קודם עליית הקהילות המדוברות מחו"ל. ונמצא שבהם היה "מנהג אחיד" בארץ ישראל. והבאים לארץ ממקומות השונים צריכים לנהוג כמנהג בני ארץ ישראל בדבר שיש בו איסור מן הדין לבני ארץ ישראל, כגון לברך אחר הדלקה שלבני ארץ ישראל אסור מחשש ברכה לבטלה.
עוד אני רואה להעמיד על טעות שנלע"ד בדברי המשיב, דלדידי פשוט וברור דמה שבתוך מדינה אחת או אפילו עיר אחת יש כמה קהילות, ולהם מנהגים שונים ותקנות שונות זמ"ז, אינו מפריד אותם במכלול העניינים שבהם הם מנהגים משותפים, וכגון בכלל ההלכות שנוהגים בהם כל אותה העיר ושאר ערים הסמוכים לה, שבודאי נחשב מנהג בני המקום על אף שיש קהילות קהילות בתוכם ולהם מנהגים ותקנות שונות זמ"ז. וכי יעלה על הדעת שבזמן שמרן כתב על כל בני אר"י וערביסתאן ועוד מדינות שכולם נוהגים אחר הוראות הרמב"ם, אטו לא היו ביניהם עניינים שונים שהיו מחולקים בהם שאינם קשורים לדעת הרמב"ם, ואפילו בדברים הקשורים לדעת הרמב"ם, וכי לא יתכנו עניינים נקודתיים שבמקום מסויים נהגו דלא כהרמב"ם אף שהולכים כמוהו בכל ובמקום אחר נהגו כהרמב"ם גם באותו פרט?!
ואה"נ אני אומר שאם היו בני הקהילות העולות מחו"ל טוענים שאנו באנו לתוך קהילת המערבים שקיימת כאן מקודם שבאנו ונוהגים לברך אחרי ההדלקה, אני הייתי פוסק בהחלט שרשאים לנהוג כמותם בזה לכתחילה.
אבל לא זו בלבד שלא אומרים שבאו לגור בתוך קהילת המערבים שהיתה כאן מאז ועד עתה, אלא אפילו היו באים אליהם, הרי אף אחד לא הזכיר ולא טען שכך נהגו קהילת המערבים באר"י עוד קודם עליית העולים מלפני כמה עשרות שנים.
ואדרבא, ההיפך הוא הנכון, שהרי הרה"ג רבי אלעזר בן טובו ראב"ד קהלת המערבים בירושלים בספר פקודת אלעזר (או"ח סימן נא ס"ט ד"ה גם כמה מנהגים) שבא להליץ על המרוקאים שעלו שרשאים להמשיך במנהגיהם באר"י להקל, לא טען אלא "דכיון שגם הספרדים עצמם שינו מנהגים קדומים שהיו בא"י, אין ראוי לעורר מדנים אם הם המרוקאים נוהגים איזה קולא שהיו נוהגים בעירם, וכל שכן שהם קהלה בפני עצמם, ורשאים לנהוג כפי שנהגו בחו"ל, ואינם צריכים לשנות מנהגם כפי מנהג א"י, וכמו שנוהגים האשכנזים שתופסים כאן מנהגי עירם אפילו לענין ברכות, כמו בברכות הלל בר"ח ובחול המועד פסח ועוד". ע"כ. ומבואר שמעיד בפה מלא שהיה מנהג אחיד באר"י דלא כפי שנהגו במרוקו, וכן לא כתב להסתמך על מנהג המערבים שבאר"י אלא על מנהג המרוקאים שבחו"ל שלא נורא אם ימשיכו בו באר"י. ונמצא דמרא דשמעתתא של המרוקאים שהוא ראש וראשון שבא לקיים מנהגיהם באר"י, סותר להדיא לטענות המשיב כאן שרצה לבא מכח קהילת המערבים באר"י מלפני מאות בשנים, ומכח שאין מנהג אחיד באר"י.
וזאת מלבד מה שראיתי בזה לפני זמן רב בתשובה לאיזה חכם בענין, "שבאמת הגאון רבי דוד בן שמעון זצ"ל, שהיה אב"ד ומיסד ומנהיג לעדת המערבים בירושלים בזמנו, והיה סובר ומנהיג שצריכים עדת המערבים בירושלים לכוף עצמם למנהגי ירושלים, ועיין לו שכ"כ במשנה תוקף בתשובה שנדפסה אצל בנו וממשיך דרכו, בשו"ת ומצור דבש חיו"ד סי' ג. וע"ע בהקדמת בנו לספר שער המפקד. ולא ראה בכך שום סתירה לזה שהם קהל עם מסורת, ושהוא בה בשעה משמש כאב"ד ומנהיג לעדתו", ע"כ. ועל כרחך שהיה ברור לכולם מהם מנהגי אר"י המוסכמים והמקובלים ללא עוררין, ומהם מנהגים פרטיים של איזה קהילות שאינם מוגדרים כמנהגי אר"י. וכן היה ברור להם, שהמנהגים שהביאו איתם מחו"ל שעליהם אנו דנים, לא היו ממנהגי אר"י, אלא באר"י נהגו בהם ע"פ כללי הפסיקה, או לפי דעת מרן הש"ע, או שהיה בהם מנהג אפילו שלא כפי כללי הפסיקה. וכגון מה שראיתי בתשובה מהחכם הנ"ל שכתב, "ועי' בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (חאו"ח סי' ו) וח"ח (חאו"ח סו"ס לו), אשר נגידים ידבר בכל תוקף לקיים מנהג אר"י, על אף שהוא להיפך מהנפסק בש"ע. ושהעובר על המנהג הרי הוא עובר על התקנה, ועוונו ישא שמזלזל בבעלי התקנה, הרבנים הקדושים אשר בארץ המה וכו', וכן המנהג עד היום בבתי הכנסת הותיקים ששומרים על המנהגים במילואם, ודלא כאשר חדשים מקרוב באו, להנהיג מנהגים חדשים כפי שנהגו במקומם בחו"ל וכו'. ע"ש. ולעומת זאת קודם לכן בתשו' לה התייחס למנהג כדבר חשוב מפני שהיה בענין מסורת ולא הלכה. ודו"ק". ע"כ.
ומעתה מה שהוסיף להביא מתשובת הב"י וממחלוקתו עם המבי"ט כבר אינו ענין לנ"ד, שכאמור כאן אנו עוסקים בכלל ההלכות ומנהגי אר"י שהלכו בהם ע"פ כללי הפסיקה או לפי מרן הש"ע או לפי מנהג אחיד באר"י (וכגון בשר חלק שבאר"י אתרא דמרן כולם נהגו להחמיר ואף חכמי האכנזים הורו כן להחמיר באר"י לאשכנזים שבאו לכאן, כמבואר במקורות).
[ומלבד זאת איני יודע מה נשאר מאותם קהילות שדובר עליהם מלפני מאות בשנים, והפלא הוא שמה שהזכיר המשיב "שמלפני כארבע מאות שנה עלה השל"ה הקדוש לירושלים והיה לרבה של הקהילה האשכנזית שהיתה במקום. ולאחר מכן, לפני כמאה שנה, עלו גם תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט", ע"כ. מקורו ביביע אומר ח"ה סי' לז מתשובת הגרב"מ נבון בקובץ סיני (כמו שהביא המשיב קודם לכן ציטוט זה מהיבי"א), ושם מבואר להדיא שאמנם האשכנזים היו קודם לכן קהילה בפ"ע לכל דבר בהלכותיהם ובמנהגיהם, אלא שברחו כולם באיזו תקופה ולא נותר מהם אפילו אחד בכל ירושלים, ורק אחרי כמאה שנה התחילו להגיע יחידים יחידים, והיו מתדיינים בב"ד של הספרדים וכו'. ע"ש. וא"כ איך הביא המשיב משם ראיה שתמיד היו מרוקאים ואשכנזים וכו' והבליע את ב' התקופות של האשכנזים בנשימה אחת כאילו זה המשכיות אחת, בשעה שבתשובת הגרב"מ נבון שממנה הביא זאת, רואה שלא רק שהדברים סותרים לכל מה שרוצה להביא משם, אלא שכל כוונת הגרב"מ נבון שם היא להוכיח שאין לאשכנזים רצף של קהילה בפ"ע באר"י, וזה ההיפך ממה שהמשיב רוצה להביא מדבריו ע"י שמשמיט הפרט החשוב ביותר הנזכר, שכמאה שנה לא היה אשכנזי אחד בכל ירושלים?! אולם תשובתי לטענותיו אינה זו, אלא מה שנכתב לפני הסוגריים. רק הרגשתי הכרח לכתוב תמיהתי הרבה שראיתי על דבריו.]
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית