דיברתי עם תלמיד חכם חשוב מחשובי עירנו מודיעין עילית, ואמר לי שיתכן שכוונתו היתה בתור לימוד זכות וסנגוריה, שמה שלא הולכים עם תכלת בגלל שלא מרגישים חיבור, וכעין מה שאומרים על החילוניים שהם תינוקות שנשבו, אע"פ שהיום כולם יודעים, מכל מקום כיוון שככה התרגלו מנעוריהם והידיעה מנותקת לגמרי מלעשות למעשה, וכך טבע האדם, ש"וידעת היום" מנותק מ"והשבות אל לבבך", וההרגל והחינוך עושה את ה"והשבות אל לבבך", אבל וודאי אין הכוונה ח"ו שהם פטורים מסיבה זו, והה"נ לענין התכלת, שמי שלא הולך מחמת שככה כבר התרגל מנעוריו יש עליו איזה שהוא לימוד זכות שיהיה עליו פחות תביעה. [בתחילה הוא אמר לי שזה נשמע חלום בלהות. אך אח"כ אמר לי שכנראה זו היתה הכוונה]. כמובן שהדברים האלו הם בערבון מוגבל מאד, וחס ושלום חס ושלום אין להקל מחמתם ולא לעשות אפילו צירוף קל, והוא לא אמר שהוא אכן מסכים עם הדברים, אלא בתור אפשרות שזו היתה כוונת הרב נדל שליט"א.