טומאת ש"ז של זב

[משה נפתלי]

בשלהי מכילתין תניא:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל זָב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלֹא צִחְצוּחֵי זִיבָה.

נמצאת הפרשה טהורה (רוק או מי רגלים) חמורה מהפרשה טמאה (ש"ז), שזו מטמאה הן במגע והן במשא, וזו אינה מטמאה אלא במגע בלבד.

כיצד מבינים זאת?

[לענין]

לא הבנתי את השאלה. מקור הזרע לאו מעיין הוא, ולכן אין הזרע מטמא במשא. מה לי בכך שהזרע הפרשה טמאה? אם זה לא מעיין אז אין כאן את הטומאה שנתנה תורה למעיינות הזב.

[משה נפתלי]

מקור הזרע לאו מעיין הוא, ולכן אין כאן הטומאה שנתנה תורה למעיינות הזב.

יישר! וגדר הדברים נראה, כי משקין הנובעים ממעיינות הטמא – כחלק מגופו נחשבים, והנוגע בם או נושאם – כנוגע בגופו של טמא או כנושאו.

.

ולהעיר, דבתורת כהנים (מכילתא דזבים פרק ד) איפכא שמעינן ליה לרבי אליעזר. דתניא התם:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: 'וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם' מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד; מִנַּיִן זוֹבוֹ שֶׁל זָב, רֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו וְדַם הַנִּדָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם' – לְרַבּוֹת כָּל הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.