חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי (לש"ס ומקרא ישנן אשכולות ייעודיים, נא להקפיד על החלוקה)

חגי פאהן

משתמש ותיק
בפרשה שקראנו הבוקר, ישנו פסוק שמופיעה בו האות מ' עשרים ושתיים פעמים.
 

בעלבוס

משתמש רגיל
בס"ד

מוציא בשבת חפץ מסוים ברה"ר חייב, ואם יכניס לאותו חפץ משהו מסוים וככה יוציא אותו - הוא יהיה פטור?
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי אמר:
ודרך אגב, נראה לי שאם הדין נכון, אם כן אין צריך להעמיד דווקא שטימאו אלא אף אם שברו, אבל כיון שלבסוף הונחו שם כרים וכסתות הרי בטל המנא תבירא שעל ידי הזריקה ומאי איכפת לן שהכלי כבר נשבר ודו"ק. וא"כ אף בזה יהא הדין דאם הניח שם כרים וכסתות נתחייב למפרע על השבירה.
כיון ששברו אין שום נפקותא אם היו שם כרים וכסתות או לא, הרי הכלי כבר שבור ואין כאן שום הצלה לכלי. ורק אם ע''י הנחת הכרים וכסתות ניצל הכלי בטל למפרע המנא תבירא.
תדע, דאי לא נימא הכי אמאי חייב הזורק כלל, הא בשבירת המשבר ניצל הכלי משבירת הזורק ונמצא דלא נשבר כלל ע''י מעשה הזורק. אלא ע''כ דזה לא מיקרי הצלה ודוק.
מה פתאום? אם הסברא נכונה שכל שלבסוף הונחו שם כרים וכסתות בטל המנא תבירא אין ולא יהיה נפק"מ באיזה אופן הוא הזיק את הכלי, והגע עצמך אם טימא חייב ואם שברו פטור? [הרי לך חידה חדשה..]
כתבת בתוך דבריך 'הרי הכלי שבור ואין כאן שום הצלה לכלי', וזה אינו כי הטעם שאם הונחו שם כרים וכסתות בטל המנא תבירא אין זה שייך להצלת הכלי אלא משום שבזה התבטל המנא תבירא.
ומה שהוספת בתדע, כמובן שאין זה פירכא, והעיקר הוא כל שלולא שבירתו היה הכלי שבור הרי הוא פטור ודו"ק.
ביטול המנא תבירא תבר הוא רק ע''י הצלת הכלי, ולא ע''י הקדמת שבירתו. שכן אם לא נימא הכי, אמאי חייב הזורק הרי לא נשבר הכלי מכחו כלל, שהרי בסוף נשבר ע''י המקל ולא מכח השבירה. וע''כ שאין בשבירה שום הצלה משבירת הזורק, אלא רק הקדמת השבירה. וממילא בטומאה דלא שייך לומר כן אם הציל את הכלי שוב פטור הזורק וחייב המטמא.
 

אברך

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
בפרשה שקראנו הבוקר, ישנו פסוק שמופיעה בו האות מ' עשרים ושתיים פעמים.
פרק ז פסוק יט
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים:

[highlight=yellow]יגעתי וחיפשתי ידנית. לא ע"י תוכנה.[/highlight]
 

הכהן

משתמש ותיק
בעלבוס אמר:
בס"ד

מוציא בשבת חפץ מסוים ברה"ר חייב, ואם יכניס לאותו חפץ משהו מסוים וככה יוציא אותו - הוא יהיה פטור?
המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו
 
A

Anonymous

Guest
דרומאי כתב:
ביטול המנא תבירא תבר הוא רק ע''י הצלת הכלי, ולא ע''י הקדמת שבירתו. שכן אם לא נימא הכי, אמאי חייב הזורק הרי לא נשבר הכלי מכחו כלל, שהרי בסוף נשבר ע''י המקל ולא מכח השבירה. וע''כ שאין בשבירה שום הצלה משבירת הזורק, אלא רק הקדמת השבירה. וממילא בטומאה דלא שייך לומר כן אם הציל את הכלי שוב פטור הזורק וחייב המטמא.
[/quote]
ודאי שביטול המנא תבירא הוא לא על ידי הקדמת השבירה, אלא הביטול הוא על ידי ההצלה, והצלה זו אינה צריכה כלל להתבצע בפועל ואין טעם שתתבצע בפועל אלא כל שמקום השבירה הפך להיות למקום שהכלי לא נשבר בו ממילא בטל המנא תבירא.
וכבר כתבתי כי לא יתכן שהמטמאו חייב והשוברו פטור, או בנוסח אחר: אם מותר לו לשבור את הכלי מותר גם להזיקו בכל צורה אחרת ופשוט וברור.
היות ולא נראה שהויכוח יסתיים, נראה שבאמת אין טעם להמשיכו, וחבל מאוד שתמשיכו באותה טעות בסברא.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
מילה שמופיעה פעמים רבות בתנ"ך, אין בה דגש ולא שום אות אהו"י, ומופיעה בה רק אות אחת משורשה (ואין מחלוקת מה השורש שלה).
אַיִן!
 

מבין ענין

משתמש ותיק
במבי אמר:
מבין ענין אמר:
במבי אמר:
כיצד ייתכן שמצווה אחת מתרי"ג מצוות ייתכן שאנשי השוק והרחוב מקיימים אותה מספר פעמים ביום והאנשים שומרי המצוות אף לא פעם אחת בימי חייהם?

אולי "והשיב"?... רק ששומרי מצוות נראה לי יותר מקיימים אותה, הגם שאלה שלא - יותר נתקלים בה...

כתוב בספר במצוות לרמב"ם מצוות עשה ז'
המצווה השביעית היא שציוונו להשבע בשמו יתעלה כנצטרך לקיים דבר מן הדברים או להכחישו כי בזה הגדולה לשם יתעלה וכבוד ועילוי הוא והוא אמרו ובשמו תשבע.

(כמי שגר בעיר חילונית למהדרין אני יכול לומר שאכן שהעם הפשוט הנשבע בשם ה' אכן נוקט כך ברגע שרוצה לומר את האמת ולא סתם אמירה ללא כוונה ונשמה)

אוי להם מכאלה מצוות...
איתא במדרש רבי תנחומא (ר"פ מטות) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת, אין אתם רשאין להשבע בשמי, אלא אם יהיו בך כל המדות, 'את ה' אלקיך תירא' שתהיו כאותם שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף, 'ואותו תעבוד ובו תדבק' וכו'.

בכל אופן חייבים להדגיש שהרמב"ן ורש"י חולקים על הרמב"ם וסוברים ש"ובשמו תשבע" אינה מצוה אלא רשות, והתנחומא מסייעם.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי כתב:
ביטול המנא תבירא תבר הוא רק ע''י הצלת הכלי, ולא ע''י הקדמת שבירתו. שכן אם לא נימא הכי, אמאי חייב הזורק הרי לא נשבר הכלי מכחו כלל, שהרי בסוף נשבר ע''י המקל ולא מכח השבירה. וע''כ שאין בשבירה שום הצלה משבירת הזורק, אלא רק הקדמת השבירה. וממילא בטומאה דלא שייך לומר כן אם הציל את הכלי שוב פטור הזורק וחייב המטמא.
ודאי שביטול המנא תבירא הוא לא על ידי הקדמת השבירה, אלא הביטול הוא על ידי ההצלה, והצלה זו אינה צריכה כלל להתבצע בפועל ואין טעם שתתבצע בפועל אלא כל שמקום השבירה הפך להיות למקום שהכלי לא נשבר בו ממילא בטל המנא תבירא.
וכבר כתבתי כי לא יתכן שהמטמאו חייב והשוברו פטור, או בנוסח אחר: אם מותר לו לשבור את הכלי מותר גם להזיקו בכל צורה אחרת ופשוט וברור.
היות ולא נראה שהויכוח יסתיים, נראה שבאמת אין טעם להמשיכו, וחבל מאוד שתמשיכו באותה טעות בסברא.
הגע בעצמך, הרי ששבר הכלי וקלט השברים באויר באופן שלא יגיעו לארץ, לפי דבריך יתחייב שהרי בטל המנא תבירא תבר. ולענין רציחה מצינו 'בא אחר וקבלו בסיף, בא שור וקבלו בקרניו' הרי שלא פגע התינוק בקרקע כלל, ועכ''ז כתב הרמב''ן דלמ''ד בתר מעיקרא הראשון חייב והשני פטור, ולדבריך הרי אין כאן גברא קטילא כיון שניצל מפגיעתו בקרקע.
מש''כ שאם מותר לו לשברו מותר לו לטמאותו הוא סברא בפנ''ע, ולכאורה לענין איסור הי' מקום לומר דאה''נ אין כאן איסור מזיק, ובפרט דמיתלא תלי בהצלה שלאחר מכן, אך לענין תשלומין הרי חיוב אדם המזיק אינו תלוי באיסור ובפרט להשיטות שחייב גם באונס גמור ועדיין צ''ע בזה.
 
A

Anonymous

Guest
דרומאי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי כתב:
ביטול המנא תבירא תבר הוא רק ע''י הצלת הכלי, ולא ע''י הקדמת שבירתו. שכן אם לא נימא הכי, אמאי חייב הזורק הרי לא נשבר הכלי מכחו כלל, שהרי בסוף נשבר ע''י המקל ולא מכח השבירה. וע''כ שאין בשבירה שום הצלה משבירת הזורק, אלא רק הקדמת השבירה. וממילא בטומאה דלא שייך לומר כן אם הציל את הכלי שוב פטור הזורק וחייב המטמא.
ודאי שביטול המנא תבירא הוא לא על ידי הקדמת השבירה, אלא הביטול הוא על ידי ההצלה, והצלה זו אינה צריכה כלל להתבצע בפועל ואין טעם שתתבצע בפועל אלא כל שמקום השבירה הפך להיות למקום שהכלי לא נשבר בו ממילא בטל המנא תבירא.
וכבר כתבתי כי לא יתכן שהמטמאו חייב והשוברו פטור, או בנוסח אחר: אם מותר לו לשבור את הכלי מותר גם להזיקו בכל צורה אחרת ופשוט וברור.
היות ולא נראה שהויכוח יסתיים, נראה שבאמת אין טעם להמשיכו, וחבל מאוד שתמשיכו באותה טעות בסברא.
הגע בעצמך, הרי ששבר הכלי וקלט השברים באויר באופן שלא יגיעו לארץ, לפי דבריך יתחייב שהרי בטל המנא תבירא תבר. ולענין רציחה מצינו 'בא אחר וקבלו בסיף, בא שור וקבלו בקרניו' הרי שלא פגע התינוק בקרקע כלל, ועכ''ז כתב הרמב''ן דלמ''ד בתר מעיקרא הראשון חייב והשני פטור, ולדבריך הרי אין כאן גברא קטילא כיון שניצל מפגיעתו בקרקע.
מש''כ שאם מותר לו לשברו מותר לו לטמאותו הוא סברא בפנ''ע, ולכאורה לענין איסור הי' מקום לומר דאה''נ אין כאן איסור מזיק, ובפרט דמיתלא תלי בהצלה שלאחר מכן, אך לענין תשלומין הרי חיוב אדם המזיק אינו תלוי באיסור ובפרט להשיטות שחייב גם באונס גמור ועדיין צ''ע בזה.
למעשה נראה לי שכל ההנחה בטעות יסודה, דלא איכפת לן במה שאחר כך הונחו שם כרים וכסתות והכל תלוי בשעת ההיזק ואם בשעת ההיזק בין אם על ידי שבירה או בצורה אחרת כגון שאסרו או טימאו וכיו"ב היה הכלי במצב של מנא תבירא הרי הוא פטור לשלם, ומה שאחר כך הונחו שם כרים וכסתות אינו נוגע לענין דהרי זה כמו שהכלי נברא מחדש. זהו מה שנראה לי למסקנת הענין.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
למעשה נראה לי שכל ההנחה בטעות יסודה, דלא איכפת לן במה שאחר כך הונחו שם כרים וכסתות והכל תלוי בשעת ההיזק ואם בשעת ההיזק בין אם על ידי שבירה או בצורה אחרת כגון שאסרו או טימאו וכיו"ב היה הכלי במצב של מנא תבירא הרי הוא פטור לשלם, ומה שאחר כך הונחו שם כרים וכסתות אינו נוגע לענין דהרי זה כמו שהכלי נברא מחדש. זהו מה שנראה לי למסקנת הענין.
לדבריך המניח כרים וכסתות יזכה בכלי שהרי 'בראו מחדש', וזו לא שמענו.
 

יצחק

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משה נפתלי אמר:
איזו מצוה [highlight=yellow]מרמ"ח מצוות עשה[/highlight]קבעו חכמים לקיימה ביום רביעי בשבת?
בתולה ניסת ברביעי.
אני נצמד ללשון ומעיר הערה
יש ראשונים שסוברים שקידושין הם מצוה ויש הסוברים שהם הכנה למצות פו"ר, אבל לכאורה בנישואין כו"ע מודו שאין מצוה מצד עצמם רק כהכנה לפו"ר (אולי זה המשך של הקידושין ולפ"ז הם בעצמם מצוה), אפילו בבעילת מצוה אין מצוה ממש מדאורייתא כי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. כך נראה לי לפו"ר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יצחק אמר:
דרומאי אמר:
משה נפתלי אמר:
איזו מצוה [highlight=yellow]מרמ"ח מצוות עשה[/highlight]קבעו חכמים לקיימה ביום רביעי בשבת?
בתולה ניסת ברביעי.
אני נצמד ללשון ומעיר הערה
יש ראשונים שסוברים שקידושין הם מצוה ויש הסוברים שהם הכנה למצות פו"ר, אבל לכאורה בנישואין כו"ע מודו שאין מצוה מצד עצמם רק כהכנה לפו"ר (אולי זה המשך של הקידושין ולפ"ז הם בעצמם מצוה), אפילו בבעילת מצוה אין מצוה ממש מדאורייתא כי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. כך נראה לי לפו"ר.
לדבריך איך נפטר חתן מק''ש מדין עוסק במצוה ומשום דטריד בבעילת מצוה, והלא עוסק במצוה דרבנן לא נפטר ממצוה דאורייתא.
א''ו מצוה דאורייתא היא, אי משום עונה, ואי משום דמשתוקקת, ואי משום הכשר מצוה לפו''ר, דבלא ביאה ראשונה לעולם לא יהיה ביאה שניה ואיך תתעבר.
 

יצחק

משתמש ותיק
יצחק אמר:
דרומאי אמר:
משה נפתלי אמר:
איזו מצוה [highlight=yellow]מרמ"ח מצוות עשה[/highlight]קבעו חכמים לקיימה ביום רביעי בשבת?

אני נצמד ללשון ומעיר הערה
יש ראשונים שסוברים שקידושין הם מצוה ויש הסוברים שהם הכנה למצות פו"ר, אבל לכאורה בנישואין כו"ע מודו שאין מצוה מצד עצמם רק כהכנה לפו"ר (אולי זה המשך של הקידושין ולפ"ז הם בעצמם מצוה), אפילו בבעילת מצוה אין מצוה ממש מדאורייתא כי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. כך נראה לי לפו"ר.
לדבריך איך נפטר חתן מק''ש מדין עוסק במצוה ומשום דטריד בבעילת מצוה, והלא עוסק במצוה דרבנן לא נפטר ממצוה דאורייתא.
א''ו מצוה דאורייתא היא, אי משום עונה, ואי משום דמשתוקקת, ואי משום הכשר מצוה לפו''ר, דבלא ביאה ראשונה לעולם לא יהיה ביאה שניה ואיך תתעבר.
ודאי כמו שכתבת, אני רק כתבתי שאין בזה מצוה מצד עצמה, זה לא מצוה "מרמ"ח מצוות עשה"
 

דרומאי

משתמש ותיק
יצחק אמר:
יצחק אמר:
דרומאי אמר:
אני נצמד ללשון ומעיר הערה
יש ראשונים שסוברים שקידושין הם מצוה ויש הסוברים שהם הכנה למצות פו"ר, אבל לכאורה בנישואין כו"ע מודו שאין מצוה מצד עצמם רק כהכנה לפו"ר (אולי זה המשך של הקידושין ולפ"ז הם בעצמם מצוה), אפילו בבעילת מצוה אין מצוה ממש מדאורייתא כי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. כך נראה לי לפו"ר.
לדבריך איך נפטר חתן מק''ש מדין עוסק במצוה ומשום דטריד בבעילת מצוה, והלא עוסק במצוה דרבנן לא נפטר ממצוה דאורייתא.
א''ו מצוה דאורייתא היא, אי משום עונה, ואי משום דמשתוקקת, ואי משום הכשר מצוה לפו''ר, דבלא ביאה ראשונה לעולם לא יהיה ביאה שניה ואיך תתעבר.
ודאי כמו שכתבת, אני רק כתבתי שאין בזה מצוה מצד עצמה, זה לא מצוה "מרמ"ח מצוות עשה"
אין שום חילוק בין מצוה שהיא מרמ''ח מצוות למצוה שאינה מרמ''ח מצוות, סו''ס הוא מצוה.
אך האמת שבעילת מצוה הוא חלק ממצות נישואין ולכן קרוי 'בעילת מצוה'.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
הפרשת הכהן השורף את הפרה לדעת רבא [יומא ח:]?
מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ 'מְרֹק':
מצות עשה של שריפת הפרה.
שכן אם מפרישים את הכהן השורף את הפרה ביום רביעי, נמצא ששורפים את הפרה ביום רביעי.
 

בעלבוס

משתמש רגיל
בעלבוס אמר:
בס"ד

איזה איסור הלכתי עמי ארצות כמעט ואין נכשלים בו וגם אין להם סיכוי גדול להיכשל באותו איסור, ודווקא תלמידי חכמים עלולים להיכשל בזה מאד !
 

בעלבוס

משתמש רגיל
בעלבוס אמר:
בעלבוס אמר:
בס"ד

איזה איסור הלכתי עמי ארצות כמעט ואין נכשלים בו וגם אין להם סיכוי גדול להיכשל באותו איסור, ודווקא תלמידי חכמים עלולים להיכשל בזה מאד !

רמז - הת"ח כל מי שמונח יותר בלימוד מחבירו - הוא צריך להשגיח יותר שלא ייכשל.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בעלבוס אמר:
בעלבוס אמר:
בעלבוס אמר:
בס"ד

איזה איסור הלכתי עמי ארצות כמעט ואין נכשלים בו וגם אין להם סיכוי גדול להיכשל באותו איסור, ודווקא תלמידי חכמים עלולים להיכשל בזה מאד !

רמז - הת"ח כל מי שמונח יותר בלימוד מחבירו - הוא צריך להשגיח יותר שלא ייכשל.
מפסיק מתלמודו ?
 

בעלבוס

משתמש רגיל
מצווה שהקב"ה התחיל לצוות אותה לפני השקיעה וסיים אחרי השקיעה?
 
חלק עליון תַחתִית