פירושים ורמזים שהתקבלו בציבור בטעות כפשט העיקרי של הפסוק

במבי

משתמש ותיק
ישנם פירושים על פסוקים שהשתרשו בקרב הציבור אף שאינם כלל פשט הפסוק ואביא דוגמאות:

"מבשרי אחזה אלוק" (איוב יט-כו) - את זה יודע כל רבן צעיר לומר על נפלאות גופינו וכו'

אך מפרשי הפשט במקום מסבירים שאיוב כ"כ סבל, ואמר שרואה על עצמו את מידת הדין שהרי "אלוקים" זה דין ומסבלות גופו ראה זאת.


עיר פרא אדם יולד (איוב יא-יב) - גם זאת כל משגיח מתחיל מכיר לעומק פסוק זה.

אך כל אחד שיפתח את המפרשים במקום אף אחד לא מסביר שפשט הפסוק אומר שהיצור אנושי הוא "עיר פרא אדם", בדיוק הפוך, כך צריך לקרוא את הפסוק
עיר פרא, אדם יולד. כלומר שמהעיר פרא בסוף יהיה בן אדם. ולשון הזהב של רש"י:
אדם יולד . ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו.

כלומר הפסוק בעל משמעות מאד חיובית ובונה ונותן לנו מחשבה חיובית על העתיד, ולא כמו שמשום מה השתרש בקרב הציבור.

איני שולל אם ימצאו משהו שמסביר כפשט הידוע אך אני מדבר על רוב מפרשי הפשט במקום.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
(-: אתה צודק, גם את זה יש להוסיף.
שיצאו מאיתנו המהרסים והמחריבים, ונשאר נקיים מבלעדיהם.

(אך שם במקום יש מי שמסביר את הפירוש הרגיל)
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
הגמ' אומרת (נדרים לא: ): גדולה מילה, שאילולי היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
רבים חושבים שזה פשט הפסוק, אך הפסוק הבא הוא:
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב [אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
כלומר, חוקות וכו' הוא הקבלה לחצי הראשון של הפסוק: אם לא בריתי יומם ולילה, ואם חוקות שמים וארץ לא שמתי, אז - גם זרע יעקב וכו'.
 

בר בי רב

משתמש ותיק
לא עיינתי בדברים הללו ספציפית אבל באופן כללי א"א לומר שאם המפרשים לא פירשו כן זה אומר שאין הפירוש כן, כי שבעים פנים לתורה, והרבה פעמים חז"ל מפרשים פסוק לא כמו שפירשוהו המפרשים, והרבה פעמים ספרי מוסר מביאים פסוק ומפרשים אותו באופ"א מהמפרשים.
והרבה פעמים מתגלים פירושים קדומים מכת"י שנמצאים שם פירושים דלא כשאר המפרשים.
ותוכלו למצוא שמפרשי המקרא כולם הלכו בדרך אחד ומפרשי הגמ' שהביאה את הפסוק כולם הלכו בדרך אחר, והטעם הוא שהרבה פעמים נסמכו זה על זה ולכן במקרא סמכו על מפרשי המקרא ובפי' הגמ' סמכו על פי' הגמ' [וכעי"ז ידוע שבפסקי הרא"ש מעתיק את הרי"ף ובתוס' הרא"ש מעתיק את התוס'] והבן.
ובקיצור בכל פירוש אפשר לעיין אם הוא סובל לשה"כ או לא גם אם המפרשים המקומיים לא פירשו כן.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בר בי רב אמר:
לא עיינתי בדברים הללו ספציפית אבל באון כללי א"א לומר שאם המפרשים לא פירשו כן זה אומר שאין הפירוש כן, כי שבעים פנים לתורה, והרבה פעמים חז"ל מפרשים פסוק לא כמו שפירשוהו המפרשים, והרבה פעמים ספרי מוסר מביאים פסוק ומפרשים אותו באופ"א מהמפרשים.
והרבה פעמים מתגלים פירושים קדומים מכת"י שנמצאים שם פירושים דלא כשאר המפרשים.
ותוכלו למצוא שמפרשי המקרא כולם הלכו בדרך אחד ומפרשי הגמ' שהביאה את הפסוק כולם הלכו בדרך אחר, והטעם הוא שהרבה פעמים נסמכו זה על זה ולכן במקרא סמכו על מפרשי המקרא ובפי' הגמ' סמכו על פי' הגמ' [וכעי"ז ידוע שבפסקי הרא"ש מעתיק את הרי"ף ובתוס' הרא"ש מעתיק את התוס'] והבן.
ובקיצור בכל פירוש אפשר לעיין אם הוא סובל לשה"כ או לא גם אם המפרשים המקומיים לא פירשו כן.

אך הלא דבר הוא, שתלך ותשאל כל אדם ברחוב ואף ת"ח חשובים, ואף אחד לא יגיד כמו כל מפרשי הפסוק אלא כמו פירוש שהתחדש בדורות האחרונים.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
"כי האדם עץ השדה" - 'כי' פה היא כי של דילמא, וזה משפט תמיהה: וכי עץ השדה הוא כמו אדם, שיכול להיכנס מפניך לעיר במצור? וכן ת"א: "ארי לא כאנשא אילן חקלא".
עי' תענית ז.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
חגי פאהן אמר:
"כי האדם עץ השדה" - 'כי' פה היא כי של דילמא, וזה משפט תמיהה: וכי עץ השדה הוא כמו אדם, שיכול להיכנס מפניך לעיר במצור? וכן ת"א: "ארי לא כאנשא אילן חקלא".
עי' תענית ז.
אין הכי נמי, כמו בגמ' על 'אם לא בריתי', גם כאן הגמ' הביאה דרשה שהפוכה מפשט הפסוק. אך בדורנו זה הגיע לדברי תורה ארוכים המסבירים בטוב טעם ודעת כיצד האדם הוא ממש עץ השדה. אם הם היו נשענים על הגמ' ניחא, אך הם בטוחים כי זהו פשט הפסוק.
 

דרומאי

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
הגמ' אומרת (נדרים לא: ): גדולה מילה, שאילולי היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
רבים חושבים שזה פשט הפסוק, אך הפסוק הבא הוא:
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב [אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
כלומר, חוקות וכו' הוא הקבלה לחצי הראשון של הפסוק: אם לא בריתי יומם ולילה, ואם חוקות שמים וארץ לא שמתי, אז - גם זרע יעקב וכו'.
כוונת הגמרא שסו''ס משמע שתלה 'חקות שמים וארץ לא שמתי' ב'לא בריתי' ודוק.
 

הכהן

משתמש ותיק
אפשר גם להוסיף "יתמו חטאים ולא חוטאים", שזה לא הפשט!
 

יעבץ

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
הגמ' אומרת (נדרים לא: ): גדולה מילה, שאילולי היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
רבים חושבים שזה פשט הפסוק, אך הפסוק הבא הוא:
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב [אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
כלומר, חוקות וכו' הוא הקבלה לחצי הראשון של הפסוק: אם לא בריתי יומם ולילה, ואם חוקות שמים וארץ לא שמתי, אז - גם זרע יעקב וכו'.
כוונת הגמרא שסו''ס משמע שתלה 'חקות שמים וארץ לא שמתי' ב'לא בריתי' ודוק.
עצם הפירוש של המילה בריתי כמכוונת לברית מילה, הוא הוא הדרש בפסוק, בניגוד לפשט, ודוק.

והערה כללית, לא נכון לקרוא לפירוש בדרך דרש, ובק"ו פירוש שהובא בגמרא פירוש בטעות. אפשר לומר שמכירים את הדרש ולא יודעים שזהו דרש והפשט שונה, אבל אין כאן טעות.
בפסוק איש את רעהו יעזורו, כמדומה שאין דרש שדורש לחיוב (נא לתקן אם אני טועה) וכאן רבים טועים וסבורים שהמילים במקורם באות לחיוב, ולא כך הדבר. זהו פירוש בטעות.
 

יאיר

משתמש ותיק
בפרט הפס' 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' שהובא בגמ' בברכות כפירוש של אותו שר גוי
(כנראה גם הוא ידע שהתורה נדרשת בפרד"ס וב-70 פנים)
וכולם משתמשים במשך מאות שנים בזה כפשט הפס'.

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵש"
 

יאיר

משתמש ותיק
פס' זה אינו עוסק בהקשרו המקורי בשמירת הנפש במובנה הפיזי, והוא נסוב אודות דברים אחרים, אך מובא בתלמוד בבלי שהגמון אחד למד משם על החובה להיזהר בשמירת הנפש[1]. מכאן הסיק רבי מרדכי יפה בספר ה"לבוש":
שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה, מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה.

— לבוש על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קט"ז.
ואכן הרמב"ם פוסק להלכה כי כל מעשה שיש בו סכנת נפשות, מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש.[2] אך המהרש"א כותב כי להלכה אין כל איסור על נטילת סיכונים פיזיים שנובע מפסוקים אלה, מהסיבה שהם אינם עוסקים בנושא זה.[3]

1^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב, עמוד ב'
2^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק י"א, פסקה ד'.
3^ .מצוטט בספרו של הרב ברוך אפשטיין, תורה תמימה, בהערות על ספר דברים, פרק ד', הערה ט"ז.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במבי אמר:
ישנם פירושים על פסוקים שהשתרשו בקרב הציבור אף שאינם כלל פשט הפסוק.
ודוגמה להבנה בלתי נכונה במאמר חז"ל הרווחת בישראל:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
ההבנה הרווחת: הקול הוא קריאת התרגשות ממדת ההסתפקות במועט של רבי חנינא.
המובן הנכון: הקול הוא זעקת כאב על מצבו הדחוק של רבי חנינא המתפרנס בצער ובצמצום, והזעקה היא: מצב הדברים נראה כבלתי הגיוני, שבעוד שזכותו של הצדיק מועילה להשפיע שפע על כל העולם כולו אין היא מועילה לצדיק עצמו כלום.
כך עולה בבירור מסוגיות הגמרא בפרק כיסוי הדם ובפרק היה קורא.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
והערה כללית, לא נכון לקרוא לפירוש בדרך דרש, ובק"ו פירוש שהובא בגמרא פירוש בטעות. אפשר לומר שמכירים את הדרש ולא יודעים שזהו דרש והפשט שונה, אבל אין כאן טעות.
בפסוק איש את רעהו יעזורו, כמדומה שאין דרש שדורש לחיוב (נא לתקן אם אני טועה) וכאן רבים טועים וסבורים שהמילים במקורם באות לחיוב, ולא כך הדבר. זהו פירוש בטעות.
הבחנה חשובה מאוד.

אגב, איך מקובל לפרש "אין אדם נוקף אצבעו" וכו'?
 

חוות דעת

משתמש רגיל
מצאנו עוד סוג של טעות, שאנשים הולכים לפי הפשט, ואין ההלכה כהפשט, ז"א דאמרינן מקרא יוצא מידי פשוטו:
א' לענין איסור לפני עור - דעת החינוך [רלב, עי"ש במנח"ח] דהמכשיל עור ממש אינו עובר על לפני עור

ב' בפירוש הפסוק ײאם זרחה השמש דמים לו" דדרשו חז"ל[סנהדרין עב ] אם ברור לך כשמש וכו' - דעת הרמב"ם[גניבה ט, ז] דאם בא במחתרת ביום נהרג, והקשה עליו הראב"ד[ שם הלכה ח] דאין מקרא יוצא מידי פשוטו
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ודוגמה להבנה בלתי נכונה במאמר חז"ל הרווחת בישראל:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
ההבנה הרווחת: הקול הוא קריאת התרגשות ממדת ההסתפקות במועט של רבי חנינא.
המובן הנכון: הקול הוא זעקת כאב על מצבו הדחוק של רבי חנינא המתפרנס בצער ובצמצום, והזעקה היא: מצב הדברים נראה כבלתי הגיוני, שבעוד שזכותו של הצדיק מועילה להשפיע שפע על כל העולם כולו אין היא מועילה לצדיק עצמו כלום.
כך עולה בבירור מסוגיות הגמרא בפרק כיסוי הדם ובפרק היה קורא.

מבינים את זה מכך שכתוב "די לו" ולא כתוב "ולחנינא בני יש רק...". לפי זה אני תמיד הבנתי שזו זעקת כאב אבל גם התפעלות מכך שבאמת "די לו" בכך..
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
חוזר בתשובה אמר:
אני תמיד הבנתי שזו זעקת כאב אבל גם התפעלות מכך שבאמת "די לו" בכך..
יישר!
והא לכם לשונות הגמרא בברכות ובחולין:
שלהי היה קורא: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹנִין בִּזְכוּתָם, וְהֵם אֲפִלּוּ בִּזְכוּת עַצְמָן אֵין נִזּוֹנִין. כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
פרק כסוי הדם: כִּי מְהַנְּיָא זְכוּתַיְהוּ אַעָלְמָא, אַדִּידְהוּ לָא, כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב (דְּאָמַר זְכוּתָא דְצַדִּיקֵי לְאַחֲרִינֵי מְהַנֵּי, וְלָאו לְדִידְהוּ, בְּהַאי עָלְמָא – רש"י). דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
 

יאיר

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
יעבץ אמר:
והערה כללית, לא נכון לקרוא לפירוש בדרך דרש, ובק"ו פירוש שהובא בגמרא פירוש בטעות. אפשר לומר שמכירים את הדרש ולא יודעים שזהו דרש והפשט שונה, אבל אין כאן טעות.
בפסוק איש את רעהו יעזורו, כמדומה שאין דרש שדורש לחיוב (נא לתקן אם אני טועה) וכאן רבים טועים וסבורים שהמילים במקורם באות לחיוב, ולא כך הדבר. זהו פירוש בטעות.
הבחנה חשובה מאוד.

אגב, איך מקובל לפרש "אין אדם נוקף אצבעו" וכו'?
ההמון מורגל לפרש 'זוקף' אך הפירוש הנכון הוא 'נדקר ב(אצבעו)'
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'.

אצל ההמון זה מתפרש כנבואה לטובה... ואף עשו שירים על זה...

אבל האמת היא: שזה לרעה. דהיינו שכמו שיש רעב ללחם הכונה שאין לחם, וכמו צמא למים הכונה שאין מים. כך יהיה רעב לדבר ה' שלא יהיה מצוי דבר ה' (כמש"כ בגמ' בשבת שעתידה אשה לסובב עם כיכר של תרומה וכו' ולא יהיה מי שיענה לה).
 

אלכס

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'.

אצל ההמון זה מתפרש כנבואה לטובה... ואף עשו שירים על זה...

אבל האמת היא: שזה לרעה. דהיינו שכמו שיש רעב ללחם הכונה שאין לחם, וכמו צמא למים הכונה שאין מים. כך יהיה רעב לדבר ה' שלא יהיה מצוי דבר ה' (כמש"כ בגמ' בשבת שעתידה אשה לסובב עם כיכר של תרומה וכו' ולא יהיה מי שיענה לה).
נקוט האי כללא בידך, דבר שהתפשט אצל ההמון תמיד ימצא לו מקור. ולא לחינם נדחקים ליישב המנהג והנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם.
אומנם הפשט כדברך
אבל ראה

אלשיך עמוס פרק ח פסוק יא

הנה ימים באים נאום אדני ה' וכו'. הנה פסוקים אלו יראו בלתי מתקשרים אלו עם אלו ולא עם הקודם, ואחשבה כי אחר אומרו את כל הרעה הזאת הבאה עליהם, עד אומרו שלא תהיה אחריה הרעה מתמעטת והולכת, כי אם אחריתה כיום מר כמפורש, ראה ית' כי הלא בדבר הזה תאבד תקות ישראל חלילה, והלא ידענו כי אבינו שבשמים חושב מחשבות להיטיב אחריתנו, כמאמר הכתוב והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה כו' ושבת עד ה' אלקיך וכו', ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך וכו', על כן לבל יתיאשו מן הרחמים דבר נחמה ואמר הנה ימים באים וכו', והוא כי עיקר הטובה אשר נקוה ממנו ית', הלא הוא כי יערה עלינו רוח קדושה ממרום, שנרדוף אחריו בתשוקה גדולה ולשתות בצמא את דבריו, שאם לא יעשה כן ויניחנו בבחירתנו הרעה, לא יהיה אפשר לקבל טובה העתידה, על כן אמר הנה ימים באים שהחשך אשר לכם לרדוף אחרי ההבל, כרעבתנים לידבק באלהי נכר, אשלח בכם רוח ממרום שתהיו כרעבים ושוקקים לשמוע דבר ה', כי והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם וכו' כי אם לשמוע את דברי ה',
וראה עוד בדבריו שהאריך.

עקידת יצחק ויקרא שער סז (פרשת אמור)

כאשר הוא בשתיית הצמא וכמו שכתוב (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים וגו'. ללמד כי מי שאינו בא אל הלמוד בתורת רעב וצמא אין לו שום תועלת. ולזה היתה ענין בשורה אומרו והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי וגו' (עמוס ח'). כי מיד כשיהיו הדורת רעבים גם צמאים לבקש את דבר ה' מיד יפתח ה' להם את אוצרו הטוב ויאכלו ויותירו כדבר ה' וזהו הענין השני:
 

אלכס

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
הגמ' אומרת (נדרים לא: ): גדולה מילה, שאילולי היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
רבים חושבים שזה פשט הפסוק, אך הפסוק הבא הוא:
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב [אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
כלומר, חוקות וכו' הוא הקבלה לחצי הראשון של הפסוק: אם לא בריתי יומם ולילה, ואם חוקות שמים וארץ לא שמתי, אז - גם זרע יעקב וכו'.
כוונת הגמרא שסו''ס משמע שתלה 'חקות שמים וארץ לא שמתי' ב'לא בריתי' ודוק.
עצם הפירוש של המילה בריתי כמכוונת לברית מילה, הוא הוא הדרש בפסוק, בניגוד לפשט, ודוק.

והערה כללית, לא נכון לקרוא לפירוש בדרך דרש, ובק"ו פירוש שהובא בגמרא פירוש בטעות. אפשר לומר שמכירים את הדרש ולא יודעים שזהו דרש והפשט שונה, אבל אין כאן טעות.
בפסוק איש את רעהו יעזורו, כמדומה שאין דרש שדורש לחיוב (נא לתקן אם אני טועה) וכאן רבים טועים וסבורים שהמילים במקורם באות לחיוב, ולא כך הדבר. זהו פירוש בטעות.
כבר קדמכם רש"י....
רש"י ירמיהו פרק לג פסוק כה
אם לא בריתי וגו' - אי אפשר שלא יתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים גם זרע יעקב וגו' ורבותינו דרשוהו לענין ברית התורה ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים וארץ אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות:

יעבץ עיין רש"י שם
אבל בכל מקרה זו ודאי לא טעות
כוונת הפסוק היא לעזרה הדדית וזה כוונת האומרים
מה בכך שבפסק האמור המטרה היא שלילית?
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
הגמ' אומרת (נדרים לא: ): גדולה מילה, שאילולי היא לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
רבים חושבים שזה פשט הפסוק, אך הפסוק הבא הוא:
גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב [אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים:
כלומר, חוקות וכו' הוא הקבלה לחצי הראשון של הפסוק: אם לא בריתי יומם ולילה, ואם חוקות שמים וארץ לא שמתי, אז - גם זרע יעקב וכו'.
כוונת הגמרא שסו''ס משמע שתלה 'חקות שמים וארץ לא שמתי' ב'לא בריתי' ודוק.
והערה כללית, לא נכון לקרוא לפירוש בדרך דרש, ובק"ו פירוש שהובא בגמרא פירוש בטעות. אפשר לומר שמכירים את הדרש ולא יודעים שזהו דרש והפשט שונה, אבל אין כאן טעות.
האם זה מכוון על דבריי? ח"ו נזהרתי שלא לכתוב על דברי הגמרא טעות.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
1. ל@הכהן: יש מפרשים (נחלת יעקב עה"ת במדבר יז, ג ועוד. ואם אינני טועה, באוצרות האגדה של הרב משה צוריאל הביא עוד מפרשים שפירשו כך), שאותם בריונים היו רק 'חוטאים' ולא 'חטּאים', ולפ"ז הפשט והדרש ילכו יחדיו.

2. על עוד דברים מעין אלו יעויין כאן: http://www.hebrewbooks.org/57527 בתחילת גליון 5 (עמ' 29-30) ובסוף גליון 6 (עמ' 43).
 

אח שלך

משתמש ותיק
לי מפריע בעיקר כששרים הרבה שירים שהמסר של השיר הוא שונה ממה שמקובל לחשוב, ועכ"פ בפשט המילים.

למשל:
אחת שאלתי שבתי בבית ה' - הכונה הפשוטה היא לבית המקדש ולא לישיבה.
שבתי - כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד.
ולבקר - לבוא כל בוקר כבר מהבוקר.

כאיל תערוג... צמאה נפשי - מתי אבוא ואראה פני אלוקים - זה בגלל שדוד המלך היה במדבר כי גרשוני מהסתפח...
והאיל שדוד רואה במדבר כשצמא ועורג למים וסובל מחום - הוא ביטא את ההרגשה שלו בצימאון לבוא ולעלות לרגל.
(כדמוכח שם בהמשך הפסוקים בקול רינה ותודה המון חוגג וכו').
השווה: ירוץ עבדך כמו איל וישתחווה אל מול הדרך, כפשוטו שיעשה השתחויה בעזרה כדין.

שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות.

לולא תורתך שעשועי - זה כמו הוכחה והמחשה לתיאור של דוד המלך כמה המצב שלו קשה עד כדי כך שהדבר היחיד שעדיין מחזיק אותו שלא יאבד בעוניו - זה רק ההיסח הדעת מהמציאות הקשה ע"י הלימוד.

ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך - זה הבטחה ונדר של דוד שלאחר שינצל ישיר לה' על שיגמול אותו מהצרה = כי גמל עלי.
[וזה כמו עוד הרבה פסוקים של נדרים והבטחות בעת צרה להודות אח"כ
כמו למשל:
ואמרו הושיענו אלקי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגויים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך.
שזה נדר של רבים על דעת רבים בעודם בגלויותיהם להודות לה' לאחר שיתקבצו וינצלו מן הגויים].

אולי שירים זה אשכול שלם בפני עצמו.
 

דגש קל

משתמש רגיל
וככתוב (משלי יב כה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" דהיינו לכופף ולא לנפח עד שמתפוצץ....
אך ב"פסוק" של העולם כתוב "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים"....
 

דגש קל

משתמש רגיל
גם על עצם "לבקר בהיכלו " מה הפירוש ביקור ? אברך אמר לי בפשטות שהכוונה שגם אם הוא לא מצליח לשבת וללמוד "ממש", עכ"פ שיזכה לבקר לבוא לעשות ביקורים בביהמ"ד !!
וכמ"כ מה הפרוש "ובלילה שירה עימי" שה' שישר איתי ? זה לא ממש טעות ויש מן הראשונים שם (תילים ב"ם) שמפרשים זאת על שירה וכומו"כ רש"י מביא כן ממדרש אגדה --- אף הפירוש הפשוט הוא שישרה שכיתו עלי !
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
דגש קל אמר:
גם על עצם "לבקר בהיכלו " מה הפירוש ביקור ? אברך אמר לי בפשטות שהכוונה שגם אם הוא לא מצליח לשבת וללמוד "ממש", עכ"פ שיזכה לבקר לבוא לעשות ביקורים בביהמ"ד !!
כך אמר ר' יענקלה גלינסקי לרב מפוניבז' וענה לו ש"ביקור" פי' לבדוק כמו "ביקור חולים" לבדוק צרכי החולה, וה"נ הכא לדרוש דבר ה' כמו שפי' המצודת דוד והמצודת ציון
ורש"י פי' מלשון בוקר שמבקש ליראות שם בכל בקר ובקר היפך מה שנשתרש ש"ביקור" פי' מידי פעם
 
חלק עליון תַחתִית