למה כל כך חשוב ללמוד שוב ושוב על פרעה המנוח (אני מחקה ללא הצלחה את 'בעל תשובה')

בן של רב

משתמש ותיק
למה ללמוד על ראה''מ (ביבי מהביבין) שאומר 'יש שופטים בירושלים' וכו' זה לא חשוב וגם להיפך
ואילו ללמוד שפרעה אומר 'מי ה' אשר אשמע בקולו' שזה גם כן אותו רעיון שהקב''ה לא קובע אלא האנשים זה כן חשוב
וזה קדוש
וזה מצוה
וזה תוירה

ואל תענו שהסיבה היא כי זה תורה וזה לא
כי את זה גם בעל תשובה יודע...
אבל אבקשכם להוסיף גם תבונה וגם הגיון
והעיקר בשאלתי הוא לא ביוב פלוני או ביוב אלמוני
אלא הרעיון בכל מכל כל
מה באמת גורם לכך שרק תהליכים שהיו פעם הם תורה וקדושים ומחזיקים את העולם וכו'
ולא מה שקורה היום עם אותה משמעות לכאורה
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
זה כל התבונה שכשפרעה אמר משהו אנחנו לא לומדים ממה שהוא אמר וסביר להניח שהוא אמר עוד הרבה דברים [כמו שתוכל לראות שיש במדרשים הרבה דברים, ולך תראה בספר הישר הרבה דברים שיעקב אבינו אמר ולא כתובים בתורה וזה דבר פשוט שגם משה רבינו אמר הרבה דברים והןםם לא כתובים בתורה וגם סיפורים שהיו בתוך העם]

ואנחנו יכולים ללמוד רק ממה שהתורה הביאה משום שיש בזה לקח ולימוד לדורות, ואיך אתה רוצה שנלמד מכל מיני דיבורים מיותרים שאומרים אי אלו אנשים כאלו ואחרים?
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
לענ"ד אה"נ, איזהו חכם הלומד מכל אדם, ובכל הדורות נרשם מעט מן הסובב (כגון מלכים וכיו"ב דברים שלא העלו שאלות הלכתיות) בספרי קודש, מה שהיה אפשר ללמוד ממנו מוסר והנהגות טובות.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
על פרעה לא קשה לי, היות והקב"ה כתב את התורה ומה שכתב זה קודש, אך קשה לי על הגמ', למה אם בגמ' מובאים סיפורים שונים עם מוסר השכל זה נחשב לתורה ואילו ספרי סיפורים של ימינו שיש בהם אותו מוסר השכל בדיוק לא נחשבים לתורה אלא מקסימום דרך טובה להעביר זמן פנוי?

(ואם יאמר האומר שגם לרב אשי ורבינא היה כח לקדש סיפורים ולהופכם לתורה, אשאל מנלן זה. וגם אם נקבל הנחה זו, מתי מפסיק הכח הזה? האם סיפור שנכתב ע"י אחד הראשונים או האחרונים או גדולי דורנו נחשב תורה? מתי מפסיק הכח הזה לקדש סיפורים ולהופכם לתורה?)
 

אור זרוע

משתמש ותיק
אין דבר כזה לקדש סיפורים. כל דבר שמובא במסגרת העיסוק בתורה, כגון החשבונות בתוספות בסוכה, הוא חלק מהתורה, וכך גם סיפורים או משלים שהובאו בגמרא ובמדרשים.
עוד דבר, כל דבר שכתוב בגמרא יש בו עומק וחכמה עליונה, כמו שביאר המהר"ל ועוד הרבה אחרים, ולכן ברור שאין להשוות בין הסיפורים המובאים בגמרא, לסתם ספרי העמים.
 

שמעיה

משתמש ותיק
אני מאמין שכל מה שהשי''ת מנהל בעולמו, יש בו עומק וחכמה עליונה. וברור שיש צד להשוות בין סיפורי הגמרא לבין סיפורי ההווה. (אם כי ברור שיש צד גדול לחלק)
ולכן, תמיהני על הרב @אור זרוע שכתב שאין דבר כזה לקדש סיפורים. כי אני חושב שיש דבר כזה.
היה מתאים אולי שיכתוב שלדעתו אין לקדש סיפורים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
אין דבר כזה לקדש סיפורים. כל דבר שמובא במסגרת העיסוק בתורה, כגון החשבונות בתוספות בסוכה, הוא חלק מהתורה, וכך גם סיפורים או משלים שהובאו בגמרא ובמדרשים.
עוד דבר, כל דבר שכתוב בגמרא יש בו עומק וחכמה עליונה, כמו שביאר המהר"ל ועוד הרבה אחרים, ולכן ברור שאין להשוות בין הסיפורים המובאים בגמרא, לסתם ספרי העמים.

אנא באר טעמך מדוע מה שבא במסגרת העיסוק בתורה נחשב חלק מהתורה, וכן מה מוגדר כבא במסגרת העיסוק בתורה. מה הופך סיפור המוזכר בגמ' לתורה ולעומתו סיפור המוזכר בספרות ראשונים/אחרונים/גדולי דורנו/סופרי דורנו לאינו תורה.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אור זרוע אמר:
אין דבר כזה לקדש סיפורים. כל דבר שמובא במסגרת העיסוק בתורה, כגון החשבונות בתוספות בסוכה, הוא חלק מהתורה, וכך גם סיפורים או משלים שהובאו בגמרא ובמדרשים.
עוד דבר, כל דבר שכתוב בגמרא יש בו עומק וחכמה עליונה, כמו שביאר המהר"ל ועוד הרבה אחרים, ולכן ברור שאין להשוות בין הסיפורים המובאים בגמרא, לסתם ספרי העמים.

אנא באר טעמך מדוע מה שבא במסגרת העיסוק בתורה נחשב חלק מהתורה, וכן מה מוגדר כבא במסגרת העיסוק בתורה. מה הופך סיפור המוזכר בגמ' לתורה ולעומתו סיפור המוזכר בספרות ראשונים/אחרונים/גדולי דורנו/סופרי דורנו לאינו תורה.
וכי צריך לבאר טעם לדבר פשוט כל כך למה מה שכתוב בתורה הוא תורה והוא קדוש ולמה מה שכתוב אצל "סופרי דורנו" לא?
ואין הכי נמי מה שהזכירו הראשונים גם לו יש משמעות, אבל בודאי שזה לא כמו תורה שדורשין על כל תג ותג תילי תילים של הלכות וזה דבר פשוט מאד
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סוכה כא ע"ב תניא א"ר שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ולימא מדבריו של רבן גמליאל מילתא אגב אורחיה קמ"ל כי הא דאמר רב אחא בר אדא ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא [highlight=yellow]אמר רב מנין שאפי' שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמר (תהלים א, ג) ועלהו לא יבול:[/highlight]

ככל שאנו עוסקים בשיחה ובסיפורים של תנאים ואמוראים כך אנו למדים מההנהגותיהם. ואין לדמות מלאכים לחמורים כדברי הגמרא אם הם כבני אדם אנו כחמורים, אנו כולל כל בני הדור, מי חמור גדול ומי חמור קטן ולכך ללמוד מהנהגהות האמוראים והתנאים הוא לאין ערוך מסיפורי מעשיות על גאונים וצדיקים בדורות שלאחריהם
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
מבקש אמת אמר:
אור זרוע אמר:
אין דבר כזה לקדש סיפורים. כל דבר שמובא במסגרת העיסוק בתורה, כגון החשבונות בתוספות בסוכה, הוא חלק מהתורה, וכך גם סיפורים או משלים שהובאו בגמרא ובמדרשים.
עוד דבר, כל דבר שכתוב בגמרא יש בו עומק וחכמה עליונה, כמו שביאר המהר"ל ועוד הרבה אחרים, ולכן ברור שאין להשוות בין הסיפורים המובאים בגמרא, לסתם ספרי העמים.

אנא באר טעמך מדוע מה שבא במסגרת העיסוק בתורה נחשב חלק מהתורה, וכן מה מוגדר כבא במסגרת העיסוק בתורה. מה הופך סיפור המוזכר בגמ' לתורה ולעומתו סיפור המוזכר בספרות ראשונים/אחרונים/גדולי דורנו/סופרי דורנו לאינו תורה.
וכי צריך לבאר טעם לדבר פשוט כל כך למה מה שכתוב בתורה הוא תורה והוא קדוש ולמה מה שכתוב אצל "סופרי דורנו" לא?
ואין הכי נמי מה שהזכירו הראשונים גם לו יש משמעות, אבל בודאי שזה לא כמו תורה שדורשין על כל תג ותג תילי תילים של הלכות וזה דבר פשוט מאד

על זה גופא אני שואל מהו גדר הדברים. על מי אנו אומרים שאם כתב סיפור הרי זה תורה ועל מי לא.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
סוכה כא ע"ב תניא א"ר שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ולימא מדבריו של רבן גמליאל מילתא אגב אורחיה קמ"ל כי הא דאמר רב אחא בר אדא ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא [highlight=yellow]אמר רב מנין שאפי' שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמר (תהלים א, ג) ועלהו לא יבול:[/highlight]

ככל שאנו עוסקים בשיחה ובסיפורים של תנאים ואמוראים כך אנו למדים מההנהגותיהם. ואין לדמות מלאכים לחמורים כדברי הגמרא אם הם כבני אדם אנו כחמורים, אנו כולל כל בני הדור, מי חמור גדול ומי חמור קטן ולכך ללמוד מהנהגהות האמוראים והתנאים היא לאין ערוך מסיפורי מעשיות על גאונים וצדיקים בדורות שלאחריהם

מי אמר שזה נגמר באמוראים? אולי גם בראשונים או באחרונים?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
מי אמר שזה נגמר באמוראים? אולי גם בראשונים או באחרונים?
אולי זה נגמר בך ובי. יש גבול לכל תעלול. תורה שבכתב נחתמה בדור האמוראים מחברי התלמוד.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אולי זה נגמר בך ובי. יש גבול לכל תעלול. תורה שבכתב נחתמה בדור האמוראים מחברי התלמוד.

תורה שבכתב נחתמה בתלמוד? כנראה כוונתך לתורה שבעל פה.

הרמב"ם כותב שהסיבה שהתלמוד התקבל ללא עוררין כספר מחייב את כל ישראל היא בגלל שהיה על זה הסכמת כל חכמי ישראל, ולא בגלל שהיו במדרגה גבוהה מספיק בשביל ליצור תורה. וכעין זה כתב הכסף משנה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כדרכך אתה קופץ מטיעון לטיעון שאינו מן הענין. תעשה חלוקה בין התוקף ההלכתי ולזה מתיחס הרמב"ם ובין מעלתם של האמוראים והתנאים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כדרכך אתה קופץ מטיעון לטיעון שאינו מן הענין. תעשה חלוקה בין התוקף ההלכתי ולזה מתיחס הרמב"ם ובין מעלתם של האמוראים והתנאים.

הנפק"מ בשאלה האם זה תורה הוא נפק"מ להלכה, האם מקיימים בזה מצות תלמוד תורה והאם אפשר לברך ע"ז ברכת התורה. אין בזה ענין למעלתם של התנאים והאמוראים.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אור זרוע אמר:
אין דבר כזה לקדש סיפורים. כל דבר שמובא במסגרת העיסוק בתורה, כגון החשבונות בתוספות בסוכה, הוא חלק מהתורה, וכך גם סיפורים או משלים שהובאו בגמרא ובמדרשים.
עוד דבר, כל דבר שכתוב בגמרא יש בו עומק וחכמה עליונה, כמו שביאר המהר"ל ועוד הרבה אחרים, ולכן ברור שאין להשוות בין הסיפורים המובאים בגמרא, לסתם ספרי העמים.

אנא באר טעמך מדוע מה שבא במסגרת העיסוק בתורה נחשב חלק מהתורה, וכן מה מוגדר כבא במסגרת העיסוק בתורה. מה הופך סיפור המוזכר בגמ' לתורה ולעומתו סיפור המוזכר בספרות ראשונים/אחרונים/גדולי דורנו/סופרי דורנו לאינו תורה.
העסק בדברי תורה אינו מוגבל לטקסט מסוים. כאשר 2 עוסקים בתורה ומבררים הלכה ומעלים דוגמאות ומשלים - כל מלה היא תורה. או למשל המעשים המובאים בספר "חובות הלבבות", או ברמב"ם הם תורה, כי הם באים במסגרת העיסוק בדברי תורה. או כשקוראים מעשה ארוך ומפורט על טרגדיות של עגונות, כיצד מת הבעל, ברור שכל מלה היא תורה. ומקיימים בה מצות עשה מן התורה על כל המשמעות שלה, כי זה חלק מהעיסוק בתורה. ואין הדבר מוגבל לראשונים או לאחרונים. אך ברור שאין שום השוואה בין תורתם של האחרונים לדברי האמוראים, שכל מלה ותג היא תורה שלמה.
לעומת זאת, אם שולפים קטעים מרש"י כדי ללמוד צרפתית עתיקה, או כדי ללמוד על מהלכי החיים בימי הביניים אין זה עיסוק בדברי תורה, לכאורה.
אין מנגנון כזה של הפיכת סיפורים לדברי תורה. אפשר לקדש ולהרחיב את העזרה ואת ירושלים, אבל לא להפוך סיפור לדברי תורה. מי שאומר כדבר הזה, נטל ההוכחה מוטל עליו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נדיב לב אמר:
כדרכך אתה קופץ מטיעון לטיעון שאינו מן הענין. תעשה חלוקה בין התוקף ההלכתי ולזה מתיחס הרמב"ם ובין מעלתם של האמוראים והתנאים.

הנפק"מ בשאלה האם זה תורה הוא נפק"מ להלכה, האם מקיימים בזה מצות תלמוד תורה והאם אפשר לברך ע"ז ברכת התורה. אין בזה ענין למעלתם של התנאים והאמוראים.
כאן הטעות. אם אנו כחמורים הווי אומר התנאים והאמוראים מעלתם גדולה לאין ערוך וממילא כל הנהגה שלהם בהשוואה אלינו היא כהנהגת החמור מול האדם, ועל כן הנהגתנו לא נכללת כתורה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
מבקש אמת אמר:
אור זרוע אמר:
אין דבר כזה לקדש סיפורים. כל דבר שמובא במסגרת העיסוק בתורה, כגון החשבונות בתוספות בסוכה, הוא חלק מהתורה, וכך גם סיפורים או משלים שהובאו בגמרא ובמדרשים.
עוד דבר, כל דבר שכתוב בגמרא יש בו עומק וחכמה עליונה, כמו שביאר המהר"ל ועוד הרבה אחרים, ולכן ברור שאין להשוות בין הסיפורים המובאים בגמרא, לסתם ספרי העמים.

אנא באר טעמך מדוע מה שבא במסגרת העיסוק בתורה נחשב חלק מהתורה, וכן מה מוגדר כבא במסגרת העיסוק בתורה. מה הופך סיפור המוזכר בגמ' לתורה ולעומתו סיפור המוזכר בספרות ראשונים/אחרונים/גדולי דורנו/סופרי דורנו לאינו תורה.
העסק בדברי תורה אינו מוגבל לטקסט מסוים. כאשר 2 עוסקים בתורה ומבררים הלכה ומעלים דוגמאות ומשלים - כל מלה היא תורה. או למשל המעשים המובאים בספר "חובות הלבבות", או ברמב"ם הם תורה, כי הם באים במסגרת העיסוק בדברי תורה. או כשקוראים מעשה ארוך ומפורט על טרגדיות של עגונות, כיצד מת הבעל, ברור שכל מלה היא תורה. ומקיימים בה מצות עשה מן התורה על כל המשמעות שלה, כי זה חלק מהעיסוק בתורה. ואין הדבר מוגבל לראשונים או לאחרונים. אך ברור שאין שום השוואה בין תורתם של האחרונים לדברי האמוראים, שכל מלה ותג היא תורה שלמה.
לעומת זאת, אם שולפים קטעים מרש"י כדי ללמוד צרפתית עתיקה, או כדי ללמוד על מהלכי החיים בימי הביניים אין זה עיסוק בדברי תורה, לכאורה.
אין מנגנון כזה של הפיכת סיפורים לדברי תורה. אפשר לקדש ולהרחיב את העזרה ואת ירושלים, אבל לא להפוך סיפור לדברי תורה. מי שאומר כדבר הזה, נטל ההוכחה מוטל עליו.

אני חושב שדבריך מסתברים ביותר.
אמנם לפי זה יצא שאם מישהו קורא סיפורי צדיקים במטרה ללמוד מזה מוסר השכל ולהתחזק הרי מקיים בזה מצות ת"ת, דמאי שנא ממי שקורא סיפורי צדיקים בגמ' בשביל מטרה זו?
וכן להיפך, מי שקורא סיפורי חז"ל בתלמוד ומדרשים רק בשביל להנעים את זמנו בסיפורים מעניינים אינו מקיים בזה מצות ת"ת.

יש בזה הגיון רב, אבל דומני שזה חידוש, ולא כהמושכל ראשון אצל רוב האנשים (כמובן שזה לא אומר שזה לא נכון).
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בפשטות סיפורי צדיקים לא נחשב ללימוד תורה וכך גם קבלתי מרבותי


חובה לסייג שאצל החסידים ספורי צדיקים נחשב כעוסק במעשה מרכבה כך ראיתי מובא בספרים בשם הבעש"ט ולא בחינם נכדו ר' נחמן חיבר ספרי ספורים [ושזר בהם וכו]
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
במטותא מנייכו - יורשה לי להציע רעיון מחודש על פי מה ששמעתי מרבי משה שפירא ועוד תלמידי הגר''א

הגר''א אומר שכל שישים ריבוא שבמצרים חוזרים ומתגלגלים בכל דור, והוא מוסיף שגם מה שקרה שם עודנו חוזר בכל דור ובכל אדם ואדם, (עד כאן לא הבנתי אף מילה ומכאן ואילך אנסה להבין בדרך פשוטה על פי ההשראה הזו)
אם התוכן האמיתי הפנימי של כל הרוע שבעולם אינו חדש תחת השמש (כמ''ש שלמה בקהלת כמה וכמה פעמים ע''ש)
הרי יש לשאול - למה אין נזק מידיעת הרע של כל הרשעים הללו וכפי שברור לנו היום שסיפורי צדיקים זה דבר טוב וסיפורי רשעים להיפך.
והרי ברור לכולנו שלא רק שאין שום נזק מידיעת הרע של כל הרשעים מהתנ''ך אלא גם זו מצוה המוסיפה קדושה
(וכפי שקיבלנו מהחזו''א שזה לכתחילה ללמד בחורים את סוגיית פתח פתוח משום שתורה לא מזיקה)
וכנראה הקונץ פה הוא שהקב''ה יצר בתורה כוח מיוחד של טיהור המתמודד עם כל תחלואי תבל כמ''ש חז''ל: ''כל זמן שהרטיה על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ואי אתה מעלה נומי''
ועכשיו נגיע לנקודה -
התורה היא תרופה לעולם!
ונכון אמנם שכאשר ראש ממשלה בימינו מבטא את המסר 'מי ה' אשר אשמע בקולו' וכיו''ב -
הוא אכן חוזר על החילול השם שעשה פרעה - אך הוא חוזר רק על הקלקול!
אבל לעומתו כשאנחנו חוזרים על דברי פרעה ומצטטים אותו - אנו מפעילים את הכוח הכי חזק שיש לנו בעולם (כלשון הרמח''ל על הכח של התורה)
כי התורה כל כולה נועדה דוקא לזה שהיא תתקן את הרע ממש 'בדוגרי'...
פוק חזי שכל היכן שתלך תמצא שהתורה עוסקת בכל אופני הקלקול שבעולם לטפל בהם ולסדר סדר של אמת בתוך כל מצב ומצב, (חותרת למגע...)
ולא שייך לשאול ולהשוות להיום
כי ככל שדבר תורה יצא מפה יותר קדוש ובדור יותר קדוש -
כך יש בה הרבה יותר ''קילו וואט'' של אנרגיה הממוקדת ומתקנת כאן ועכשיו את הרע שעדיין יש
ובפרט את הנושא שקשור באופן גלוי או נסתר אל הסוגיא הזו

ודוגמא יפה לזה היא הבקשה של החזון איש מראשי ישיבת פוניבז':
היה זה ביום שהיה חשש שיעבור חוק בכנסת נגד התורה והוא שלח לבקש מהם שהיום יגידו עשר דקות בתחילת השיעור איזה שטיקל בנושא של הדין הלזה שחשש מרן עליו פן יעקר וכך הוא נלחם
(עדות ממשפחתו)
וכך אנו עצמנו נלחמים יום יום על חיזוק האור של האמת בעולם - איש איש בסוגייתו.
 

במבי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בפשטות סיפורי צדיקים לא נחשב ללימוד תורה וכך גם קבלתי מרבותי


חובה לסייג שאצל החסידים ספורי צדיקים נחשב כעוסק במעשה מרכבה כך ראיתי מובא בספרים בשם הבעש"ט ולא בחינם נכדו ר' נחמן חיבר ספרי ספורים [ושזר בהם וכו]

חסידים אומרים שאם צדיקים הם הם המרכבה אז סיפורי צדיקים זה מעשה מרכבה.
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
היי שאלה יפה
אני יכול להגיד לך מה חוזר בתשובה (כמוני) חושב על זה
יתכן שזו התשובה ויתכן שלא.. :)

כיוון שהתורה כבר כותבת מהו רע ומהו טוב, ואת מי הקב"ה אוהב. מי נענש ומי מקבל שכר. וכנראה שהתורה כבר הקיפה את כל אפשרויות הרוע- מהנגלה והגרוע ועד המכוסה בטענות דקות ביותר, לכן כבר אין צורך לעסוק בכל אחד ומה הוא אמר.
כי
א. התורה כבר מגלה מי הוא והוא רק חוזר על ההיסטוריה
ב. אם תעסוק ברשע עצמו אתה עלול לטעות בו כיוון שיש לו כל מיני טענות ולא כתוב עליו מה יש בליבו וכרגע טוב לו.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
למה ללמוד על ראה''מ (ביבי מהביבין) שאומר 'יש שופטים בירושלים' וכו' זה לא חשוב וגם להיפך
ואילו ללמוד שפרעה אומר 'מי ה' אשר אשמע בקולו' שזה גם כן אותו רעיון שהקב''ה לא קובע אלא האנשים זה כן חשוב
וזה קדוש
וזה מצוה
וזה תוירה

ואל תענו שהסיבה היא כי זה תורה וזה לא
כי את זה גם בעל תשובה יודע...
אבל אבקשכם להוסיף גם תבונה וגם הגיון
והעיקר בשאלתי הוא לא ביוב פלוני או ביוב אלמוני
אלא הרעיון בכל מכל כל
מה באמת גורם לכך שרק תהליכים שהיו פעם הם תורה וקדושים ומחזיקים את העולם וכו'
ולא מה שקורה היום עם אותה משמעות לכאורה
מי אמר שללמוד על הביוב של היום זה לא חשוב, בודאי שזה חשוב מאוד, אלא שאין להתעניין בדבריהם של רשעים, אבל הנה כעת הנני קורא בדבריך שהוא אמר "יש שופטים בירושלים", הנני נוטל דבריו אלה ולומד אותם, מתבונן בהם, נמתין עוד קצת זמן, ונראה מה יחרצו אותם "יש שופטים" את גורלו, ונשכיל לראות בחוש כיצד המחניף לרשע נופל בידו...
וכן נהגו תמיד גדולי התורה למצות את קורות הימים ולהתבונן בהם על השאלה למה כל זה אינו תורה, זכורני שיש בחז"ל משהו בסגנון כי גם דברי הימים של זמננו עתידים להכתב, אבל בינתיים אין לנו אלא דברי חז"ל, או שיחת ת"ח. ומשקל כל דבר לפי דרגתו ושעתו, ואין אתנו יודע עד מה, ולכן אין מקום לתמוה בזה, גם בעל תשובה יבין זאת.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד דוגמא ששמעתי לכך שהתורה היא תרופה והיא היא הדרך להתעסקות יעילה בתחלואי המציאות העכשווית (וכהמשך לסיפור המדהים והמיוחד שהבאתי מהחזון איש)
ממה שטען מרן הגרש''ז אויערבך שברור לו שאם היינו אנו דבקים בסוגיות של פת עכו''ם ובישולי עכו''ם ויין נסך וגם מקיימים אותם לחומרא
היתה נעצרת ההתבוללות בעולם!!!
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
במבי אמר:
נדיב לב אמר:
בפשטות סיפורי צדיקים לא נחשב ללימוד תורה וכך גם קבלתי מרבותי


חובה לסייג שאצל החסידים ספורי צדיקים נחשב כעוסק במעשה מרכבה כך ראיתי מובא בספרים בשם הבעש"ט ולא בחינם נכדו ר' נחמן חיבר ספרי ספורים [ושזר בהם וכו]

חסידים אומרים שאם צדיקים הם הם המרכבה אז סיפורי צדיקים זה מעשה מרכבה.
וכידוע על האבן בוואלז'ין שכל פעם ששמעה שאומרים קדוש קדוש כו' קפצה ג"פ

העוקץ כמובן הוא שהיא פשוט לא שמעה....
 
 

שניאור

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
וכידוע על האבן בוואלז'ין שכל פעם ששמעה שאומרים קדוש קדוש כו' קפצה ג"פ

העוקץ כמובן הוא שהיא פשוט לא שמעה....
נו תמשיך, והנמשל הוא ש.. צדיקים הם לא המרכבה, למה אתה לא אומר את זה? אתה מפחד מהחסידים?
יש על זה וויכוח שצדיקים הם מרכבה לשכינה?
יש וויכוח רק מי הוא צדיק ומה הקריטריונים להיקרא צדיק.
אגב כמדומה לי שהחסידים מאמינים בהגר"ח קנייבסקי יותר מהליטאים.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
שניאור אמר:
אברהם העברי אמר:
וכידוע על האבן בוואלז'ין שכל פעם ששמעה שאומרים קדוש קדוש כו' קפצה ג"פ

העוקץ כמובן הוא שהיא פשוט לא שמעה....
נו תמשיך, והנמשל הוא ש.. צדיקים הם לא המרכבה, למה אתה לא אומר את זה? אתה מפחד מהחסידים?
יש על זה וויכוח שצדיקים הם מרכבה לשכינה?
יש וויכוח רק מי הוא צדיק ומה הקריטריונים להיקרא צדיק.
אגב כמדומה לי שהחסידים מאמינים בהגר"ח קנייבסקי יותר מהליטאים.
חבל
לא הבנת - כוונתי לומר שלא כל צדיק שמספרים עליו ספו"צ הוא מרכבה
זה דרגה מאוד מאוד גבוהה של צדיק (מיירי בצדיק שהוא לפחות ברמה של שיחת ת"ח צריכה תלמוד מולכן אפ' להמליץ ע"ז שזה מעשה מרכבה)
לקרוא לכל אדמור צדיק ולכל צדיק מרכבה זו תמימות ובערות לדעתי
ומ"מ אין ברצוני להאריך בזה מחשש שהאשכול יינעל וחבל
מנסיון רב...
נ.ב. אם שאלת - אני לא מפחד מהחסידים ... אני גם לא רוצה להכנס לזה (ודאי שלא כאן) אני לא חושב שיש בזה כ"כ צורך בימינו מה גם שהתועלת (והסיכוי שאשפיע על מישהו) אפסית
 

שניאור

משתמש ותיק
זה וויכוח יסודי האם בכל דור יש צדיקים או לא, ואם בכל דור יש צדיקים שהם מרכרבה לשכינה אז על כרחינו לומר שביחס לדורינו השפל הם במדרגה מאוד גבוהה והם ראויים להיות מרכבה לשכינה.
ושים לב אני לא מדבר על מישהו ספציפי ולא על כל האדמורי"ם והרבנים, אני מדבר רק על עצם הרעיון.
 
חלק עליון תַחתִית