אימתא דציבורא בחזרת הש"ץ

בן של רב

משתמש ותיק
לרגל ההתרגשות העצומה שאינה יורדת מהכותרות בכל קהילות הקודש במרכז הארץ והמחוז והגלילות
מכך שאתמול זכיתי להיות שליח ציבור במנחה
רציתי לשאול את הרבנים שתחיו
האם תוכלו להביא סיבה חדשה למה לחזן קשה לכוין
ואמנם כולם יגידו בגלל ''אימתא דציבורא''
והם צודקים בהחלט
ובפרט בתחילת התפילה שאז הבעיה היא בכפלים
כי דוקא בברכת אבות שמעכב הכוונה - אז עיקר הלחץ..

אבל במטותא מינייכו
שאילנא קדמיכון למצוא ולגלות סיבה חדשה ויצירתית
 

מי זה

משתמש חדש
נקודת מבט שלי
בתפילת הלחש אתה מבודד את עצמך מהסובב, כך שאתה יכול להפנות את עצמך לאן שאתה רוצה, לקב"ה או ליריד בלייפציג.
בחזרת הש"ץ, מטבע הדברים יש את הרצון להיות מתאים לתפקיד והמעמד, וכמובן שזה תלוי באיזה מנין אתה ניגש ל'עמוד.

אגב, שמעתי פעם עצה נפלאה מר' יצחק סגל (יועץ ומדריך "בדרך המלך") לכוונת התפילה, להסב את תשומת הלב כל הזמן לרצף של התפילה, ולהסתכל במקצת עם המבט קדימה למילים הבאות.
כשמתחילים "ולמלשינים" לחשוב כבר בצורה חופפת על "אל תהי תקוה" וכדומה.
אח"כ ראיתי שהחפץ חיים גם מביא את העצה הנזכרת, אבל הוא אומר לכוון לפני כל ברכה על מהות הברכה ומשמעותה.
אני ניסיתי את הצורה של סגל וזה מאד עוזר לי (גם בחזרת הש"ץ).
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
תחליטו אם זוהי סיבה יצירתית או פשוטה בתכלית הפשטות:
הרב שטיינמן אמר שהכלל של הרמב''ן על קדושת המקום - בארץ ישראל ''כל המקודש מחברו חרב מחברו''
הוא כלל קבוע בכל ענין כגון גם בקדושת הזמן
והמשל שלו היה הרפיון בחנוכה
וגם בפורים
וגם בפסח
וגם בסוכות
ומעל הכל שבת (כמ''ש הגר''א שבת קודש קדשים)
ובכלל זה מה שמקובל מהחזון אי''ש שללמוד במוצ''ש ובר''ח זה זמן מסוגל כהתחלה

וא''כ אפשר שגם בקדושת האדם כל המקודש וכו'
וממילא חזן שתפילתו היא הרבה יותר חשובה כי יש לזה כוח הרבים
(וכמו שהביא הרב פינקוס בשם המקובלים שלכן ל''צ להתפלל בלחש כי זו תפילה חזקה ללא חשש מהמקטרגים)
כל המקודש חרב כי היצר יודע שזו תפילה יותר משתלמת
וזה נפלא שהרי צריך לסרב לגשת עד שיקראוהו ג''פ - לא ''כי לא בא לי''
אלא כמו שכ' בהלכה - כדי להביע את חרדת קודש מחשיבות התפקיד!
ומזה יובן גם למה בעולם נהוג שבכל מקום שיש יותר כוח יש גם יותר שחיתות
כי כשאדם נהיה איש ציבור דהיינו ככל שיש לו יותר השפעה מכל סוג שלא יהיה גם היצה''ר יודע זאת ולכן משתדל להחטיאו !
והיינו כל המקודש כנ''ל!
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
כשתבין סיבות של המתקדמים לשמש כש"ץ תבין שלפעמים אותם הסיבות הם גם סיבות מפריעות לכוונה...
 

חכם באשי

משתמש ותיק
לא הבנתי מתחילה מה הדיון כאן דוקא על "בן של רב" עד שקלטתי שהכוונה לניק בשם זה.
כי מסברא "בן של רב" (לא ניק) יש לו פחות אימתא דציבורא.

סתם אגב, מי אמר לך שהיה לך קשה יותר מכולם?
ואם תעלה ברציפות כמה פעמים גם זה יעבור.. תנסה.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איזה בידור...
תודה על החמלה שזכיתי מכבוד רבינו החכם באשי ירום הודו
אבל אני ממש לא מסכן...
''יותר מכולם'' הכונה בתור חזן.
ולכל חזן יותר קשה מכולם - מכל היחידים שכעת הם לא חזנים
ומחר למישהו אחר יהיה יותר קשה וכנ''ל
רק מצוקה אחת אמיתית נותרה לי ומעיקה עד מאוד -
מה זה ניק?
 

יאיר

משתמש ותיק
אתה באמת לא יודע? 'ניק' באנגלית זה 'כינוי' ומשתמשים בזה לכנות משתמש בפורום.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כינוי למה
האם כונתך לומר 'שם לא אמיתי'
וכמו שם ספרותי
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
לרגל ההתרגשות העצומה שאינה יורדת מהכותרות בכל קהילות הקודש במרכז הארץ והמחוז והגלילות
מכך שאתמול זכיתי להיות שליח ציבור במנחה
רציתי לשאול את הרבנים שתחיו
האם תוכלו להביא סיבה חדשה למה לחזן קשה לכוין
ואמנם כולם יגידו בגלל ''אימתא דציבורא''
והם צודקים בהחלט
ובפרט בתחילת התפילה שאז הבעיה היא בכפלים
כי דוקא בברכת אבות שמעכב הכוונה - אז עיקר הלחץ..

אבל במטותא מינייכו
שאילנא קדמיכון למצוא ולגלות סיבה חדשה ויצירתית

מסיבה זו איני ניגש לפני העמוד.
ובנוסף כל תפילה, אני מנסה לשער, לפי התפילה של הש"ץ, מה הדין לגבי עניית 'אמן', על ברכותיו.
ובנוסף, אני מחפש את העשרה שמכוונים ומקשיבים לתפילת הש"ץ. בתקווה שהש"צ מתנים תנאי לפני התפילה.
חבל.
 

סופר

משתמש ותיק
התשובה פשוטה, כי החזן חושב על עוד דברים חוץ מפירוש המילות, הוא חושב כך
1. האם כולם שומעים אותו.
2. אם הוא מתפלל מידי לאט או מידי מהר.
3. מה יגיד עליו פלוני על התפילה שלו.
4. האם הוא מתפלל מספיק בקול או בכלל מידי בקול.
5. האם הוא מנגן (לנוסח אשכנז) ומסלסל (לנוסח ספרד) בתנועות הנכונות.
ועוד ועוד ועוד.....
ופלא שלא נשאר מקום בראש לחשוב גם על פירוש המילות ולפני מי אתה עומד...
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה
יש לי הסבר נוסף
אחרי שכל ההסברים אשר יהיו יצרו מצב של חוסר כונה במשך השנים
זה עצמו גורם כח טומאה של עברה גוררת עברה
וכיון שכל המהות כאן היא של ציבור ולא של יחידים
ממילא יותר קל לקבל את העקרון שאחד משפיע על השני כי כל הציבור הם כאחד כמו שכ' אין ציבור מתים
(אף שפשיטא שתמיד זה נכון שכל אחד משפיע על כולם וכמו למשל אוי לרשע אוי לשכנו ולהיפך שהלימוד שלנו מציל את אלו שלא לומדים וכו')
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
אני מכיר כמה אנשים שטענו לי בתוקף שהם הרבה יותר מכוונים כשהם נגשים לפני העמוד, כנראה בעיקר בגלל העובדה שהם שומעים את עצמם בקול.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני מציע פתרון טכני
עיקר החשיבות וגם עיקר הבעיה זה בברכת אבות כדלעיל
לכן לכאורה אם ישהה לפני ברכה זו שלש שניות יוכל לכוין
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
אני מכיר כמה אנשים שטענו לי בתוקף שהם הרבה יותר מכוונים כשהם נגשים לפני העמוד, כנראה בעיקר בגלל העובדה שהם שומעים את עצמם בקול.
יש לי חתן שהוא בעל תפלה בימים נוראים והרבה הזדמנויות נוספות.
פעם נתקלתי בספר בעצה הגונה לחזן איך לשכוח מהקהל ולכוון כראוי.
לפליאתי ולשמחתי, חתני הסביר לי שהוא זקוק לעצות דווקא כשהוא לא מתפלל לפני העמוד.
כאשר הוא שליח ציבור הוא שוכח לחלוטין מהעולם כולו ומרוכז אך ורק בתפלה עצמה וכוונותיה!
 

יוספזון

משתמש ותיק
כמי שהמציאות הכריחה אותי לגשת כבעל תפילה במשך שנתיים תמימות (בשנות האבל לאבי מורי ז"ל ולאמי מורתי ע"ה) אני יכול לומר שההרגל קובע. למרות שאני בקושי מתקרב לשנת השלשים.
 

עניין

משתמש רגיל
בן של רב אמר:
תחליטו אם זוהי סיבה יצירתית או פשוטה בתכלית הפשטות:
הרב שטיינמן אמר שהכלל של הרמב''ן על קדושת המקום - בארץ ישראל ''כל המקודש מחברו חרב מחברו''
הוא כלל קבוע בכל ענין כגון גם בקדושת הזמן
והמשל שלו היה הרפיון בחנוכה
וגם בפורים
וגם בפסח
וגם בסוכות
ומעל הכל שבת (כמ''ש הגר''א שבת קודש קדשים)
ובכלל זה מה שמקובל מהחזון אי''ש שללמוד במוצ''ש ובר''ח זה זמן מסוגל כהתחלה

וא''כ אפשר שגם בקדושת האדם כל המקודש וכו'
וממילא חזן שתפילתו היא הרבה יותר חשובה כי יש לזה כוח הרבים
(וכמו שהביא הרב פינקוס בשם המקובלים שלכן ל''צ להתפלל בלחש כי זו תפילה חזקה ללא חשש מהמקטרגים)
כל המקודש חרב כי היצר יודע שזו תפילה יותר משתלמת
וזה נפלא שהרי צריך לסרב לגשת עד שיקראוהו ג''פ - לא ''כי לא בא לי''
אלא כמו שכ' בהלכה - כדי להביע את חרדת קודש מחשיבות התפקיד!
ומזה יובן גם למה בעולם נהוג שבכל מקום שיש יותר כוח יש גם יותר שחיתות
כי כשאדם נהיה איש ציבור דהיינו ככל שיש לו יותר השפעה מכל סוג שלא יהיה גם היצה''ר יודע זאת ולכן משתדל להחטיאו !
והיינו כל המקודש כנ''ל!

לפי הסיבה הזאת גם צריך להיות הפוך דהיינו מי שכן מתגבר שירגש הארה יותר מתמיד כמו שב"ק וכו' האמנם זה באמת כך (שאלה לא תמיה)??

אגב ההסברים הטכנים לא סותרים את זה שיכול להיות לזה סיבה רוחנית.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
עניין אמר:
בן של רב אמר:
תחליטו אם זוהי סיבה יצירתית או פשוטה בתכלית הפשטות:
הרב שטיינמן אמר שהכלל של הרמב''ן על קדושת המקום - בארץ ישראל ''כל המקודש מחברו חרב מחברו''
הוא כלל קבוע בכל ענין כגון גם בקדושת הזמן
והמשל שלו היה הרפיון בחנוכה
וגם בפורים
וגם בפסח
וגם בסוכות
ומעל הכל שבת (כמ''ש הגר''א שבת קודש קדשים)
ובכלל זה מה שמקובל מהחזון אי''ש שללמוד במוצ''ש ובר''ח זה זמן מסוגל כהתחלה

וא''כ אפשר שגם בקדושת האדם כל המקודש וכו'
וממילא חזן שתפילתו היא הרבה יותר חשובה כי יש לזה כוח הרבים
(וכמו שהביא הרב פינקוס בשם המקובלים שלכן ל''צ להתפלל בלחש כי זו תפילה חזקה ללא חשש מהמקטרגים)
כל המקודש חרב כי היצר יודע שזו תפילה יותר משתלמת
וזה נפלא שהרי צריך לסרב לגשת עד שיקראוהו ג''פ - לא ''כי לא בא לי''
אלא כמו שכ' בהלכה - כדי להביע את חרדת קודש מחשיבות התפקיד!
ומזה יובן גם למה בעולם נהוג שבכל מקום שיש יותר כוח יש גם יותר שחיתות
כי כשאדם נהיה איש ציבור דהיינו ככל שיש לו יותר השפעה מכל סוג שלא יהיה גם היצה''ר יודע זאת ולכן משתדל להחטיאו !
והיינו כל המקודש כנ''ל!

לפי הסיבה הזאת גם צריך להיות הפוך דהיינו מי שכן מתגבר שירגש הארה יותר מתמיד כמו שב"ק וכו' האמנם זה באמת כך (שאלה לא תמיה)??

אגב ההסברים הטכנים לא סותרים את זה שיכול להיות לזה סיבה רוחנית.
שמעתי מעסקנים לש"ש או חצי לש"ש - שכל תפקיד וחצי תפקיד שהם מוסיפים - הוסיף להם עוד רגשות של אחריות ועוד אמביציות ואנרגיות לעשות הכי טוב. 
זה משפיע עליהם לרצות להוסיף עוד ועוד ריבוי כבוד שמים ותיקון עולם ואדם - ובתנאי שהם נכנסו לזה כדי להועיל ולא ליהנות סתם מגופה של שררה "כנואף הזה שנהנה מגופה של אשה" (כלשון חז"ל במדרש). 
 
 

מחשבות

משתמש ותיק
קבלה בידי מגדולי עולם
שאף שבתורה מתוך לא לשמה באים לשמה אף בלימוד בפרסום
בחסד אם בפרסום מתוך לשמה באים שלא לשמה..
ואין עסקנים לש"ש אפי' כאצבעות כף יד.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מחשבות אמר:
קבלה בידי מגדולי עולם
שאף שבתורה מתוך לא לשמה באים לשמה אף בלימוד בפרסום
בחסד אם בפרסום מתוך לשמה באים שלא לשמה..
ואין עסקנים לש"ש אפי' כאצבעות כף יד.
בוא נעשה סדר.
הקבלה היא מהגרי"ח זוננפלד שאמר לאשתו להחזיר שק קמח שהוסיפה לעצמה בתוך כל השקים שקנתה בזול עבור בית היתומים דיסקין.
וכששאלה מה הבעיה הרי אני משלמת עליו בנפרד?!
השיב הוא "מהיום כל העיסוק שלך בבית היתומים יהיה עבור הריוח הצדדי".
והוא טבע אז את המושג שבעניני ציבור "מתוך לשמה בא שלא לשמה".

יש לי חבר איש פשוט וישר שעוסק לש"ש בחסד ציבורי.
וכששמע ממני את הסיפור הזה הפסיק ליהנות ממה שהיו לו עניני תועלת עקיפה מהחסד.
למרות שהוא עני מרוד!

נ. ב. ברשותך מחוץ לקופסא:
מתוך 'לשמה' שאנו רוצים לראות עסקנים טובים וישרים - באים לידי השפלת וביזוי כל העסקנים מעתה ועד עולם.

ומה - באמת - אומרים רבותינו על היחס הנכון וההגיוני למי שטורח רבות ומתאכזב רבות, ואת רוב מה שעושה בהוראת הרבנים הציבור לא יודע/לא מעריך.
ומלבד הכל הוא גם חוטף עקיצות יום יום מהציבור מנרגנותו ומחשדנותו?

רבותינו שבכל הדורות אומרים - לעשות להם שוב ושוב ושוב מי שברך לעיני כל ישראל.
ולהכריז בקול "וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור" וכו' - בכל שבת!
 

מחשבות

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
בוא נעשה סדר.
הקבלה היא מהגרי"ח זוננפלד שאמר לאשתו להחזיר שק קמח שהוסיפה לעצמה בתוך כל השקים שקנתה בזול עבור בית היתומים דיסקין.
וכששאלה מה הבעיה הרי אני משלמת עליו בנפרד?!
השיב הוא "מהיום כל העיסוק שלך בבית היתומים יהיה עבור הריוח הצדדי".
והוא טבע אז את המושג שבעניני ציבור "מתוך לשמה בא שלא לשמה".

יש לי חבר איש פשוט וישר שעוסק לש"ש בחסד ציבורי.
וכששמע ממני את הסיפור הזה הפסיק ליהנות ממה שהיו לו עניני תועלת עקיפה מהחסד.
למרות שהוא עני מרוד!

נ. ב. ברשותך מחוץ לקופסא:
מתוך 'לשמה' שאנו רוצים לראות עסקנים טובים וישרים - באים לידי השפלת וביזוי כל העסקנים מעתה ועד עולם.

ומה - באמת - אומרים רבותינו על היחס הנכון וההגיוני למי שטורח רבות ומתאכזב רבות, ואת רוב מה שעושה בהוראת הרבנים הציבור לא יודע/לא מעריך.
ומלבד הכל הוא גם חוטף עקיצות יום יום מהציבור מנרגנותו ומחשדנותו?

רבותינו שבכל הדורות אומרים - לעשות להם שוב ושוב ושוב מי שברך לעיני כל ישראל.
ולהכריז בקול "וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור" וכו' - בכל שבת!
לא למעשה זה נתכוונתי אלא דברים מפורשים מאחד מגדולי הגדולים זצ"ל
נער הייתי וכמעט זקנתי ורוב העוסקים עם הציבור אינם אפילו בגדר שיתוף לש"ש
ובאמת מברכים את העוסקים בצרכי ציבור באמונה ומכלל הן וכו'
ולא אכנס לפרנס (העומד מאליו..) ומתגאה על הציבור, ומטיל אימה על הציבור (וכל טרור העסקנים בכלל)
ולפעמים בכלל אלו שגהינם כלה והם אינם כלים רח"ל,
ויכלה הזמן ולא אכלה לכתוב את כל הנאמר על לוקחי שררה לשם כבוד וכוח רח"ל
ונדלג על השחיתות מנויי מקורבים מעילה בכספי הציבור וכו' וכו' (וטובי העיר הממונים מטעם עצמם).
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מחשבות אמר:
בן של רב אמר:
בוא נעשה סדר.
הקבלה היא מהגרי"ח זוננפלד שאמר לאשתו להחזיר שק קמח שהוסיפה לעצמה בתוך כל השקים שקנתה בזול עבור בית היתומים דיסקין.
וכששאלה מה הבעיה הרי אני משלמת עליו בנפרד?!
השיב הוא "מהיום כל העיסוק שלך בבית היתומים יהיה עבור הריוח הצדדי".
והוא טבע אז את המושג שבעניני ציבור "מתוך לשמה בא שלא לשמה".

יש לי חבר איש פשוט וישר שעוסק לש"ש בחסד ציבורי.
וכששמע ממני את הסיפור הזה הפסיק ליהנות ממה שהיו לו עניני תועלת עקיפה מהחסד.
למרות שהוא עני מרוד!

נ. ב. ברשותך מחוץ לקופסא:
מתוך 'לשמה' שאנו רוצים לראות עסקנים טובים וישרים - באים לידי השפלת וביזוי כל העסקנים מעתה ועד עולם.

ומה - באמת - אומרים רבותינו על היחס הנכון וההגיוני למי שטורח רבות ומתאכזב רבות, ואת רוב מה שעושה בהוראת הרבנים הציבור לא יודע/לא מעריך.
ומלבד הכל הוא גם חוטף עקיצות יום יום מהציבור מנרגנותו ומחשדנותו?

רבותינו שבכל הדורות אומרים - לעשות להם שוב ושוב ושוב מי שברך לעיני כל ישראל.
ולהכריז בקול "וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור" וכו' - בכל שבת!
לא למעשה זה נתכוונתי אלא דברים מפורשים מאחד מגדולי הגדולים זצ"ל
נער הייתי וכמעט זקנתי ורוב העוסקים עם הציבור אינם אפילו בגדר שיתוף לש"ש
ובאמת מברכים את העוסקים בצרכי ציבור באמונה ומכלל הן וכו'
ולא אכנס לפרנס (העומד מאליו..) ומתגאה על הציבור, ומטיל אימה על הציבור (וכל טרור העסקנים בכלל)
ולפעמים בכלל אלו שגהינם כלה והם אינם כלים רח"ל,
ויכלה הזמן ולא אכלה לכתוב את כל הנאמר על לוקחי שררה לשם כבוד וכוח רח"ל
ונדלג על השחיתות מנויי מקורבים מעילה בכספי הציבור וכו' וכו' (וטובי העיר הממונים מטעם עצמם).
האם נראה לך שאינני מכיר את כל זה?
אבל שים לב שגם כשהאדם באמת טוב ועוזר לאנשים - אין מי שיאמין לו!

וזה אסון קטסטרופלי שהציבור גורם לאנשים בעלי מרץ ופעלתנים שנהנים לעשות חסדים ולהשפיע לטובה באלפי תחומים - להתייאש מלראות את עצמם באור חיובי: "אני בעל חסד"
ובמקום זאת ע"י הציניות החשדנית והנרגנת + השמחה הגדולה לתפוס את הכשלונות שלהם (הצפויות למי שנמצא במקומות מלוכלכים)
אנו מחנכים אותם חינוך עקיף לראות את עצמם כבריוני השכונה!

(ואחרי הכל זה די הגיוני שהם בסה"כ אוהבים קצת כבוד כדי לקזז עם הביקורת והזלזול של הציבור, ולפצות על הלחצים, ולהרגיש טוב עם כל מה שלא טוב בעבודת הציבור)
עד מתי נדחוף אותם - לא לרצות ולא להשתדל להיות יותר טובים!

נ. ב. זה לא סותר את מה שחבר עיריה אחד אמר לי לתומו לפני שבוע שהוא מתכנן לא להשאר בתחום זה לאורך ימים - כי הוא עדיין לא מצא מי שיהיה ראוי להוות לו כדמות....
אגב:
הוא אדם מקסים עדין וטוב לב, ויש לו הרבה אבחונים יפים על מגוון מעלותיהם של חבריו בעירייה ובכנסת.


עוד נ. ב.
אני מכיר עסקן אחד הפוך לגמרי שיהיו שיגדירו אותו כבריון אימתני.
ומרן הגרי"ג הורה לאחר בירור ארוך לקחת דוקא אותו לתפקיד ציבורי רציני למרות הבושות שהוא עושה, כי התועלת עדיפה.
ואמר מרן לרב השואל "אז יהיה לך מזה בזיונות שזה הנציג שלך? שווה!"...
ומה שמשעשע שהעסקן עצמו התנגד הרבה זמן להיכנס לזה ולהפסיק ליהנות מהחיים השקטים של אדם פרטי עשיר ומוצלח.
וכך הוא נימק את התנגדותו:
"אבי היה עסקן ציבורי וכבר מילדות ראיתי תמיד שזהו תפקיד כפוי טובה".
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
מי זה אמר:
אגב, שמעתי פעם עצה נפלאה מר' יצחק סגל (יועץ ומדריך "בדרך המלך") לכוונת התפילה, להסב את תשומת הלב כל הזמן לרצף של התפילה, ולהסתכל במקצת עם המבט קדימה למילים הבאות.
כשמתחילים "ולמלשינים" לחשוב כבר בצורה חופפת על "אל תהי תקוה" וכדומה.
עיקרון עוצמתי לכל קריאה ולימוד באשר הוא! זה עולם אחר של לימוד!
אמונת אומן אמר:
לפליאתי ולשמחתי, חתני הסביר לי שהוא זקוק לעצות דווקא כשהוא לא מתפלל לפני העמוד.
נכון ביותר.

ובאופן כללי, אימתא דציבורא זה חוק טבע בלתי מוסבר, גם האדם עם הבטחון העצמי הכי מופרז, רגליו ירעדו כשיעמוד מול קהל בפעם הראשונה עד שיתרגל, וזה מבואר בגמ' שאפי' בין מאה למאה ואחד יש אימתא דציבורא. ואם אתם רוצים הסבר לתופעת טבע, נא פנו למומחי הרפואה.
 
חלק עליון תַחתִית