בן של רב אמר:
הבהרה נוספת
אני לא שונא אף אחד שאינו חושב כמוני
אדרבה באתי לבאר שרק החפצא של רוע הוא השנוא
ופנימיות הגברא טהור יהיה מה שיהיה
וע''ע נפה''ח בזה שהנקודה הטובה העיקרית שהיא היא העצמיות - מוגנת הרמטית ע''י שמסתלקת מזירת הפשע כשצריך
בעניין מה שכתבת "לנשק ולהקיא". היינו שנאת רשע - שלכאורה סותר את עניין הלימוד זכות.
בספר המדות כותב מוהר"ן זי"ע שמי שמצדיק רשע גם הוא רשע. (אולי מקורו במשלי "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם") וכן כותב ש"מי שאינו מבין רשעת הרשעים הצבועים, הוא מתועב".
לעומת זה בליקו"מ תורה רפ"ב (אזמרה) מאריך לבאר שצריך לדון את אדם לכף זכות, ואפילו רשע הכי גדול, ומחדש רבינו שע"י שמוצאים בו נקודות טובות ודנים אותו לכף זכות - גם מן השמים דנים אותו לכף זכות ע"י זה, ויוכל לחזור בתשובה ואינו רשע יותר.
ולכאורה הדברים סותרים.
ולמיטב הבנתי - ברישא (בספר המידות) מדובר בצורך שלנו להתרחק ולהתבדל ולשנוא רֶשַׁע. היינו שמי שיודע מה עשה הרשע, ואעפ"כ אינו רשע בעיניו ולא שונא אותו ע"ז - סימן שהוא עצמו רשע. שהרי טבע האדם לשנוא את מי שפוגע בו עצמו או באהוביו, ואם אתה לא שונא את מי שפוגע בקב"ה - זה אומר שאתה לא אוהב את הקב"ה. (ודוגמא לדבר, פעם דיבר איתי יהודי דת"ל ששיבח את בן גוריון וראשי הציונות בזמנו. כעסתי וציינתי לו את העובדה שהם שלחו למות מאות אלפי יהודים בשואה, שלא רצו להציל. הוא כעס עלי בחזרה שאני מדבר "לשון הרע". והנה העובדה הידועה לו שהם חטאו והחטיאו את כל ישראל לא הפריעה לו, כך שהייתי צריך להזכיר את עניין השואה, וגם זה לא עזר)
לעומת זה בסיפא (בתורה רפ"ב) מדובר על הנקודה הטובה של הרשע. היינו שאין ספק שהוא רשע, אבל אעפ"כ יש לו נקודות טובות. אז למרות שצריך להכיר בכך שהוא רשע (כמובן כשברור בודאות, ואצ"ל שאין להאמין סתם ללשה"ר וגם מראה עינים יכול להטעות) - יש לשים לב על הנקודות הטובות שיש לו. שהרי אין יהודי שלא עשה גם דברים טובים. וגם בעל עבירה יש מה לדונו לזכות שאינו רשע כ"כ במה שעשה(בגלל כפיית היצר, או החינוך, ועוד אינספור דרכים). וע"יז דנים אותו משמים לזכות וכו'. אבל כל זה דווקא בגלל הנקודות הטובות. ולא חלילה בגלל שהעבירה לא חמורה.
ויוצא למעשה שזה ממש כך - צריך בו זמנית גם לשנוא אותו וגם לאהוב אותו. לשנוא את הרֶשַׁע ולאהוב את הנקודות הטובות.