סיפורי מופת על מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי (שליט"א) זצוק"ל

אריק

משתמש ותיק
סיפורי מופת על מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א
הנה הסיפור הראשון:
מרן הגר"ח קנייבסקי יצא לפני כשנתיים מביתו ברחוב רשב"ם בבני ברק, ונסע - בצעד נדיר - לקברה של השונמית בכפר הערבי שונם הסמוך לעפולה.

הגר"ח, הממעט לצאת מבני ברק, לא ביקר בקבר השונמית מזה כ-25 שנה לפני ביקורו המדובר.

קבר האשה השונמית, אשר אלישע הנביא החייה את בנה, ידוע כמקום סגולה לאנשים הזקוקים לזרע של קיימא, ואף הגר"ח קנייבסקי עצמו נוהג לשלוח לשם לעיתים, מכיון שבמקום זה נעשה נס של פקידת עקרה ותחיית המתים.

מדובר בסגולה עליה המליץ אביו בעל ה'קהילות יעקב' הגרי"י קנייבסקי זצ"ל.

עד לפני כמה שנים ניתן היה לראות במקום מערה, כיום נמצא הקבר מתחת לקיר אבנים שראשו עגול ובסמוך לו נמצאת רחבת תפילה. הכפר, המכונה גם 'סולם', אינו נחשב כעויין, ותושביו הערבים מסבירים פנים לבאים בשעריהם.

ואכן, כבר אחרי חודש הגיעה הבשורה הטובה הראשונה - הזוג הראשון נפקד בילדים.

מאז, חודש אחר חודש - הגיעו בשורות נוספות, כאשר הגר"ח מגיב במילה אחת "שונם".

בדיוק כשמלאו שנתיים ימים לתפילתו של הגר"ח - נפקד הזוג האחרון, וכל 21 הזוגות עליהם התפלל - נושעו בפרי בטן.

בימים הקרובים יסע גם המקובל הגאון רבי שמעון גלאי, דומ"צ בבית הדין בבני ברק, בשליחות הגר"ח למקום, כדי לערוך את סדר תפילה לחשוכי בנים ביום י"ב תמוז.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשמחת תורה תשנ"ח, באמצע אמירת ה'הלל', בדיוק כשאמרתי "יסור יסרני י-ה", חשתי כאב ברגלי השמאלית. מורגל אני בכגון דא, והכאבים חולפים מעצמם תוך שעה. ניסיתי להסיח מהם דעתי לבל יפרו מצות עשה של שמחת החג, אבל הכאבים הלכו וגברו. לרקוד בהקפות – ודאי שלא יכולתי. ביקשתי, זו הפעם הראשונה, שלא יקראוני לאחוז בספר התורה. הייסורים אחזו בי כצבת, עד שלא יכול הייתי להזיז את הרגל. בקושי רב גררתי עצמי לעלות לתורה, ובמאמצים מרובים עלתה לי העמידה בתפילת מוסף של חג. הייסורים עלו מכף הרגל לקרסוליים, מהם לשוקיים ולברכיים, עד שכל הרגל היתה גוש של כאב נורא.

מפני שמחת החג שמרתי על ארשת פנים מאירה, כלאתי אנחותי ולבי דווי. פניתי לידיד ובקשתיו שישיג עבורי כסא נכים לקחתני הביתה, אבל ארשת הפנים הנינוחה שלי היתה בעוכרי, והלה לא האמין שהמצב כה נורא. הוא ענני שאין זה לכבודי שיובילוני ברחובות עיר בכסא גלגלים, כשהכל מסיימים תפילותיהם ומצויים ברחוב, ורבים כל כך מכירים אותי. עניתי ואמרתי שאיני עושה זאת לכבודי, אלא מתוך הכרח: איני יכול לעמוד על רגלי מעוצמת הכאבים!

סוף דבר, נאלצתי לפנות לידיד אחר שלא חשש כל כך לכבודי, אלא דאג יותר למצבי, הלך וטרח למצוא כסא גלגלים, ובקשיים בל ייאמנו ירדתי מבית הכנסת, כשאיני יכול לדרוך על רגלי השמאלית ותומכים בי מזה ומזה. התיישבתי בכסא הגלגלים, והרחוב אכן היה מלא מכרים ואוהבים ודואגים לשלומי. ברגע של היסח דעת מצדם, כיסיתי פני בטלית וביקשתיו שימהר להסיעני לביתי, כי ייסורי בלתי נסבלים. כשהגענו ידעתי שעליו עוד להחזיר את הכסא, ולבטח ממתינים לו בביתו לסעודת החג, לכן הודעתיו שאעלה בעצמי לדירתי והודיתי לו מקרב לבי. הוא הלך להחזיר את כסא הגלגלים, ואני דידיתי על רגל אחת לחדר המדרגות. איני צריך לתאר איך עולים מדרגה אחר מדרגה, בקפיצות על רגל אחת, על כל שונאי ישראל.

בקושי נורא הגעתי לדירתי, ונאלצתי לוותר על סעודת החג ליד השולחן. פניתי הישר למיטתי, וייחלתי שהכאב יתפוגג ולו במעט, אך הכאב התעצם ולא הרפה. נטלתי ידי במיטה ואכלתי כזית וכביצה בקושי רב. גם תפילת מנחה התפללתי במיטתי. היתה זו הפעם הראשונה בחיי בה חיכיתי למוצאי החג!

●●●

עם צאת החג חיפשתי רופא שיבוא לביקור בית ולא מצאתי, לא השגתי אלא רופא אחד שהסכים לקבלני בביתו בשעה זו. הכאבים שלא שככו בינתיים התעצמו שבעתיים, כשקמתי והצבתי רגלי על הארץ. כל צעד עלה לי בייסורים נוראים, ואין לתאר את הקושי בירידת המדרגות, את הכניסה למונית, את היציאה ממנה, וההליכה לרופא, אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת בדיקתו של הרופא. הוא השכיבני על הספה בחדרו, והחל לבדוק את הרגל. כל נגיעה היתה כשפוד מלובן בבשר החי, שלא לדבר על נסיונותיו לסובב את הרגל, שמילטו מפי זעקות כאב נוראות. סוף דבר הרופא עמד חסר אונים. לא זו בלבד שלא היתה בידו תרופה, אף לא ידע מה הבעיה. הזריק זריקה להקלת הכאבים, אך לתחושתי לא עזרה מאומה, התייסרתי כל הדרך חזרה וכל הלילה נאנקתי במכאובי בלא הפוגה.

למחרת, ערב שבת קודש, התקשרתי לרופא המשפחה בקופת חולים. תיארתי לפניו את הייסורים הנוראים, והתנצלתי שאיני יכול לבוא אליו מחמתם. הרופא הואיל לבוא לביקור בית, בדק ובדק ולכלל מסקנה לא הגיע. רשם לי, אפוא, גלולות להקלת הכאבים, ואמר שבאם המצב לא יוטב במהלך השבת, אפנה לבית החולים. וכבר ערך מכתב הפניה עבורם.

ככל שכיוונתי בבקשת: "שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו", לא הרפו הכאבים ובקושי התאפקתי מאנחה ויגון. ראיתי שאין מנוס, ובמוצאי שבת קודש מיד לאחר ההבדלה, פנו בני הבית להשיג כסא נכים, ונסענו לבית החולים. אישפזו אותי והחלו לבדקני, ועם כל נגיעה ואין צריך לומר תזוזה וסיבוב של הרגל, זעקתי נוראות מכאב בל יתואר.

הזעיקו רופאים מתאימים שונים, ועמדו נבוכים. ערכו סידרת צילומים והחליטו שמקננת בי ל"ע המחלה הנוראה, רחמנא ליצלן. בינתיים לא היתה בידם בשורה מלבד כדורי הרגעת כאבים.

●●●

אבחון הפרופסור

ניתן לשער את ייסורי הנפש שנוספו לייסורי הגוף, כשומעי את הבשורה הקשה, אבל הלא אמרו שניתנה רשות לרופא לרפא. נועצתי עם איש החסד המופלא רב הידע והתושיה, הרב אלימלך פירר שליט"א. כשומעו את הדברים, הפנה אותי אל הפרופסור דקל מרמת גן. טלפנתי אליו, והסכים לקבלני בעוד… ארבע שבועות! רק אז יש מקום בלוח הזמנים הצפוף שלו…

אמרתי לו: "פרופסור, איני מדבר על הכאבים הנוראים, יומם ולילה בלא הפסק. מבחינה זו כל אחד ובעיותיו, ואיני עדיף מאחרים. אבל רופאי בית החולים קבעו שמקננת מחלה נוראה, והיא מתפשטת מטבעה, וכל יום יקר, כל שעה עלולה להיות קובעת!"

שוכנע הרופא, וקבע לי תור ליום רביעי באותו שבוע, לשעה ארבע. ועד אז לא נותר לי אלא להתפלל מקירות לבי, כפי שאכן עשיתי. מובן ששיגרתי שליח לרבינו שליט"א, שיספר מה עובר עלי ומה אמרו הרופאים, ולבקשו שיתפלל לרפואתי.

יום רביעי הגיע, והיה עלי לעבור שוב את מסלול הייסורים: לרדת במדרגות, לדדות עד המונית, להיכנס אליה ולצאת ממנה. הושיבו אותי בכסא גלגלים, והובילוני אל הפרופסור. הבאתי עמי את הצילומים שנעשו לי בבית החולים כצירוף חוות דעתם של הרופאים.

הפרופסור בדק אותי, ולרווחתי הרבה דחה בלעג את מסקנות רופא בית החולים. הוא קבע חד משמעית שהבעיה נובעת מחוט השידרה, וצייד אותי במכתב בו העלה את מסקנת הביניים: "יתכן ויהיה מקום לשלחו למרפאות כאב, לשם קבלת זריקות אפידורליות". הורה לי לבוא ביום שני באותה שעה להמשך הבדיקות, ולקביעה סופית אודות חומרת המצב וסוג הטיפול.

לאחר ששמעתי שאין כאן גידול ממאיר חלילה, עניין אותי דבר אחד: "פרופסור! כמה זמן להערכתך יימשכו הכאבים?"

והפרופסור ענה: "בטיפול הולם ישככו הכאבים בעוד כששה שבועות, אבל יהיה צורך בטיפול פיזיותרפי רצוף במשך שנה שלמה".

נזעקתי: "אוי! כל כך הרבה זמן אמשיך לסבול?"

וענה במשיכת כתף: "אין דרך אחרת, זה המצב …".

הביקור שהוחמץ

נראה שהטלטולים והמאמץ נתנו אותותיהם, והייסורים התגברו והתעצמו באותו לילה, ללא נשוא. כאבים רצופים שהאפילו על כל מה שהתייסרתי עד כה. לא עזרו הזריקות שקיבלתי והכדורים שנטלתי. בוקר יום חמישי הפציע, ואני נזכרתי שהיום ימלאו שבוע ימים לתחילת הייסורים. נזכרתי בנקיפת לב בדברי הגמרא (שבת לב ע"א): "לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יחלה, שאם חלה אומרים לו הבא זכויות והיפטר!"

'אילו ידעתי מראש', אמרתי לנפשי, 'היה עובר עלי יום כיפורים אחר, הושענא רבה אחר! אבל, ריבונו של עולם, הן אומרים אנו 'עננו העונה בעת צרה עננו' – הן גם מתוך צרה ממציא אתה פדות ורווחה!'.

בהרגשה זו התעטפתי בטלית והנחתי תפילין. אשתי תחי' הודיעה שהיא יוצאת לקניות לכבוד השבת המתקרבת. הצעתי שתנעל את הדלת מבחוץ ותיטול עמה את המפתחות, שהרי איש אינו עומד לבוא, וגם אם יקישו בדלת אין בכוחי ללכת ולפתוח…

עמדתי להתפלל בשברון לב, וכשסיימתי תפילתי צלצלו בפעמון הכניסה, משלא עניתי נשמעו נקישות רמות בדלת. לא יכולתי להציג כף רגלי על הארץ בלא ייסורים נוראים, על כן צעקתי: "מי שם? הדלת נעולה!".

כנראה שקולי נשמע, ובתשובה שמעתי את קולו של נאמן ביתו הרב אפשטיין שקרא: "הרב נמצא למטה במכונית, ורוצה לעלות לבקר!"

אין לתאר את התרגשותי. למרות הכאבים העזים שממש פילחו את כל גופי, מכף רגלי עד ראשי, מיהרתי לקום וחיפשתי בקדחתנות את מפתח הבית – שהרי שבוע שלם לא היה בידי – תוך שאני קורא לרב אפשטיין, שיואיל להמתין רגע עד שאמצא את המפתח. דילגתי על רגל אחת וחיפשתי בכיסי הבגדים ובמגירות, ולשווא! בצער רב הודעתי שהמפתח אינו מצוי ברשותי…

●●●

"לשון חכמים מרפא" (משלי יב, יח)

הרב אפשטיין ירד, והודיע לרבינו שאין מה לעלות, הבית נעול והמפתח אינו תחת ידו…

שאל רבינו: "מנין לך זאת? איך דיברת עמו?"

וענה: "שוחחתי עמו מעבר לדלת".

אמר רבינו: "אם כן אף אני מבקש לשוחח עמו מעבר לדלת"…

יצא רבינו שליט"א מהמכונית, והחל עולה במדרגות כשהרב אפשטיין אחריו. לאחר מכן סיפר לי ששמע את רבינו אומר בעלותו: "המבקר את החולה נוטל חוליו". ועוד שמע שאמר: "אנו צריכים אותו…".

כשהגיעו, נשא הרב אפשטיין קולו וקרא: "הרב נמצא ליד הדלת!"

לא שיערתי שרבינו שליט"א יטריח עצמו, לא הייתי מוכן לכך, שיעלה ביודעו שהדלת נעולה. כשומעי, התרגשתי וכל גופי הרעיד. זעקתי בבכי: "רבינו, יש לי ייסורים נוראים!", ומיד דילגתי ממיטתי חרף ייסורי האיומים, ודידיתי אל הדלת הנעולה.

שמעתי קולו הקדוש: "ר' נתן, רפואה שלמה, רפואה שלמה!". ועוד פעם: "הקדוש ברוך הוא ישלח לכם רפואה שלמה במהרה", ולאחר מכן בקול רם: "שלום!", ושוב: "רפואה שלמה במהרה". קולו עודנו מהדהד באזניי, וכל תיבה חרוטה בזכרוני כמכוות אש וכעמוד אור. כל תיבה ספורה ומדודה!

מיהרתי לחלון, שממנו ניתן להשקיף לעבר חדר המדרגות. ראיתי את רבינו שליט"א יורד, וזעקתי "רבי יש לי כאבים נוראים!", נשא אלי עיני קודשו, ואמר: "רפואה שלמה במהרה!".

המשיך לרדת, ואני דידיתי למרפסת הנשקפת אל הרחוב. ראיתיו יוצא מן הבית וניגש אל המכונית. לפתע, לפני שנכנס למכונית, נשא עיניו כלפי מעלה וראני. חייך לעברי ואמר בקול שנשמע עד למרפסת: "רפואה שלמה!"…

נשארתי נטוע על עומדי עד שהמכונית נעלמה מעיני. רק אז פניתי לשוב לחדר. חזרתי לחדרי, ולפתע עצרתי בתימהון: רק עתה שמתי לב, שפסעתי מן המרפסת עד לשולחן שבמרכז החדר, בלא לחוש כאב! ועם שתי הרגליים – מבלי לדדות על רגל אחת…

היתכן?!

לא! אין זה אלא דמיון!

הרמתי את רגלי הימנית, והשענתי כל משקל גופי על רגלי השמאלית – אין כאב! הרמתי רגלי השמאלית, הנחתיה על הכסא, מיששתי אותה בידי, זכרתי איך זעקתי מרה אך אמש, כשהרופא נגע ברגל נגיעה קלה. ועתה, כלום… אין שום כאבים! בשניה חלף ועבר הכל! וללא כל זריקות ותרופות!!!

●●●

"מוציא אסירים בבכי ושירות" (סנהדרין כב ע"א)

נס נעשה לי! ברוך שעשה לי נס! התחלתי לרקוד משמחה, 'תודה לך, ה' אלוקינו מלך העולם! תודה לך, המכין מצעדי גבר!'. רקדתי בבכיות נוראות, רקדתי ושוררתי: "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי", רקדתי ושוררתי: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו", כך רקדתי ורקדתי, למעלה מעשר דקות תמימות. כך מצאתני אשתי כשחזרה מן הקניות לשבת. כשיצאה נעלה את הדלת על חולה שאינו יכול להציג כף רגלו על הארץ, נאנק מכאביו וזועק בייסוריו, וכשחזרה מצאתו מפזז ומכרכר ומשורר: "מן המיצר קראתי ק-ה ענני במרחב ק-ה!". נדהמה כל כך שהחלה לבכות מהתרגשות, ואף אני בכיתי כנגדה.

"מה הריקוד הזה?", שאלה בדמעות.

ואני השבתי: "תשלומין להקפות של שמחת תורה, בהן לא יכולתי לרקוד"…

"אבל מה ארע? איך קרה הנס?", שאלה.

השבתי: "הלא תדעי, בהעדרך היה כאן 'פרופסור' והביא מזור!"…

סיפרתי על ביקורו של שר התורה והיראה, שהביא עמו את הרפואה מאחורי הפרגוד, מעבר לדלת… כמה הצטערה שלא היתה בבית באותה שעה, אילו היתה, לא היתה הדלת נעולה, והיינו זוכים לקבל פני שכינה!

מיד התקשרתי לרב אפשטיין, שאך לפני שעה קלה היה עד לזעקה שבאה מנהמת לבי: "רבינו, יש לי ייסורים נוראים", וביקשתיו שימהר אל רבינו לבשרו שברכתו הועילה לאלתר, ומיד כשברכני ברפואה שלמה חלפו עברו כל הכאבים!

התרגש הרב אפשטיין, ורץ לבית רבינו שליט"א לבשרו. ופוק חזי ענוותנותו, כשומעו, אמר בפשטות כדרכו: "ומה הפלא, הרי זו גמרא מפורשת: 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך' (מגילה טו ע"א) …".

"חוליים רעים ונאמנים"

מובן שהסיפור היכה גלים, והרעיש את מכריי וידידיי הרבים, שראו בייסורי ומכאובי, והצטערו עמי בצערי, ועתה שמחו בשמחתי, והשתאו לדרך המופלאה בה חלפו הכאבים. גם שמחתו של רבינו שליט"א רבתה למאוד. וסיפר ידיד נפשי, בן אחותו, הגה"צ רבי משה ברזם שליט"א, שכאשר ביקר רבינו שליט"א בבית אחותו הרבנית ברזם, סיפר כמה הצטער בצערי ואיך הגיע לבקרני ביקור חולים, ומצא הדלת נעולה וברכני מאוחרי הדלת, ואיך נרפאתי בס"ד מיד לאחר מכן, והפטיר בחיוך: "הנה יהיה עוד סיפור עלי…".

משראיתי שהכאבים אכן חלפו עברו, וגם הריקוד הממושך, ריקוד ההודיה, לא השפיע עלי במאומה, מיהרתי והלכתי בעצמי לבית רבינו שליט"א, ונתתי תודה להשי"ת על כל פסיעה ופסיעה, מי כמוני ידע להוקירה! באתי ועמדתי לפני הדרת קדשו, ולפתע פרצתי בבכי נרגש. סיפרתי בפרצי התייפחויות על הכאבים והייסורים הנוראים, על הפחדות הרופאים ותחזית הפרופסור, ולא עזרו לא זריקות מורפיום ולא כדורים חזקים, והנה "תיכף לתלמיד חכם ברכה" (ברכות מב ע"א) רבינו הבריח את הכאבים מיד! וכל המחלה נעלמה כלא הי' כלל…

קם רבינו שליט"א, ניגש לארון הספרים, נטל מסכת 'עבודה זרה' ופתחה בדף נ"ה. החל לקרוא בהתעוררות: "אף כך ייסורים בשעה שמשגרים אותם על האדם, משביעים אותם שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. כיון שהגיע זמנם לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים. אמרו הייסורים דין הוא, שלא נצא. וחוזרים ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן, אנו נאבד שבועתנו?… והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ו'חוליים רעים ונאמנים' (דברים כח,נט) 'רעים' בשליחותם 'ונאמנים' בשבועתם".

נשא אלי רבינו שליט"א עיניים אוהבות ואמר: "הרי זו גמרא מפורשת, שנגזר על הייסורים באיזה יום יבואו ובאיזה רגע יסורו. הגעתי רגע לפני כן וזכיתי לקיים מצוות ביקור חולים, וברגע שלאחר מכן קיימו שבועתם בנאמנות ויצאו"…

"מעשה לסתור" (סוכה כו ע"ב)

המשיך רבינו וסיפר לי מה ששמע מפי אביו, הגה"ק מרן בעל 'קהילות יעקב' זצ"ל, שפעם בזמן הפשרת השלגים נפרצו כל הסכרים, ומי הנהר העובר בדווינסק גאו על גדותיהם ואיימו להציף את העיר. קם הגאון האדיר רבינו מאיר שמחה הכהן זצ"ל, בעל 'האור שמח', ויצא לשפת הנהר, ובעמדו שם החלו המים יורדים הלוך וחסור והעיר ניצלה משיטפון. היה קידוש השם לעיני כל, נס גלוי וקיום "רצון יראיו יעשה".

משראה רבי מאיר שמחה שמייחסים לו מופת ופלא, אמר בענוותנותו: "אין כאן כל נס אלא פסוק מפורש הוא: 'ואומר לים עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך' (איוב לח י"א). גבול שם הקדוש ברוך הוא לגאות הנהר, ובמקרה הגעתי ברגע בו הגיע לשיאו והתחילו המים לסגת"…

"אף כאן" – סיים רבינו שליט"א, "נגזר על ייסוריך שיסורו ממך ביום חמישי בשעה אחת עשרה וחצי, ובמקרה הגעתי באותו רגע!"…

העזתי פני ואמרתי: "ומה סבור רבינו אודות המעשה אצל ה'אור שמח', האמנם רק ב'מקרה' הגיע? אם כך הוא, מדוע היה עליו לצאת אל הנהר?!"

חייך רבינו שליט"א כי הבין לכוונתי. ואמר: "מכל מקום, תהיו בריאים, כי צריכים אתכם!", והוסיף ברכות מקרב לב.

עניתי "אמן" מקרב לבי, ולוואי יתקיימו בי כל ברכותיו.

●●●

"אילולא ראיתי לא האמנתי"

כזכור נקבע לי תור לפרופסור דקל ליום שני בשעה ארבע, להמשך הבדיקות ולקביעת איבחון סופי. בעזר ה' יתברך וברוב חסדיו עברה עלינו שבת מרוממת, בבריאות נפלאה ובסיפור חסדי ה' וטובותיו עלינו. נפלא היה לראות כמה שמחו כל יודעי ומכרי בהחלמתי הפלאית, השבח להשי"ת.

ביום שני בשעה היעודה, הגעתי למרפאתו של הפרופסור לבדי בלא ליווי, על שתי רגלי. איזה הבדל תהומי היה בין התייצבות זו לבין הגעתי לפני חמישה ימים, מובל בכסא גלגלים נאנק ומתייסר…

עודני רואה לנגד עיני את הבעת פניו הנדהמת של הפרופסור דקל, כאשר פתחתי את הדלת והתייצבתי לפניו בצעד קל: "האתה הוא, הרב איינפלד?", קרא בתמהון, אולי חשב שיש לי אח תאום… "מה קרה לך, הרב איינפלד? הלא רק ביום רביעי היית כאן על כסא גלגלים, צעקת נוראות כשנגעתי ברגלך! איך הבראת לפתע פתאום?!"

"מישהו הגיע אלי לביקור בית, והביא לי רפואה!", עניתי לו.

הוא נדרך: מי רופא הפלא שהצליח להביא מזור מיידי?

אמרתי: "צדיק הדור בא, איחל לי 'רפואה שלמה', והכאבים עברו מיד!"

כשראני נכנס, קם מכסאו בתדהמה, ועכשיו כשומעו, צנח המום. ישב נרעש בעליל, הדיבור ניטל מפיו. לבסוף אמר: "אילו היו מספרים לי, לא הייתי מאמין! אבל אין לי ברירה, הלא ראיתי במו עיני!" התעשת, ואמר: "ובכל זאת, עלה למיטה. אני רוצה לבדוק את רגלך". בדקני, והשתאה: "אכן, הכל כשורה. אין צורך בשום טיפול!"

ישב למכתבה, וכתב מכתב שסתר את מכתבו הקודם, מלפני חמישה ימים. "אין כל הצדקה לבצע זריקות אפידורליות, היות וכאמור כאביו חלפו לחלוטין!" (המדובר בזריקות בחוט השידרה שאינו פשוט כ"כ…)

בתמימות שאלני הפרופסור אולי אפשר לשלוח אל הצדיק כמה חולים קשים?…

●●●

סוף דבר

"קרה כאן נס", קבע הפרופסור במעמד של קידוש שם שמים. "אבל עם כל זאת עליך להיזהר, אל לך לסחוב משאות כבדים". כששמע שאני נוסע רבות לחו"ל, הזהירני שלא אסחוב את המזוודה בעצמי.

חובת שמירת הבריאות היא מדאורייתא, ואני שאלתי: "בעוד כמה שבועות עומד אני להשיא את בני בעזה"י, האם אוכל לרקוד בחתונה?"

התחלחל ואמר: "חלילה וחס! אל תקל ראש במצבך! עליך להודות על כל יום של חסד, זה עלול לחזור ללא התראה מוקדמת!"

אילו היה דתי היה אומר: "לא בכל שעתא מתרחש ניסא" (מגילה ז ע"ב)

כשבאתי להזמין את רבינו שליט"א לחתונה, סיפרתי על אזהרת הרופא שלא ארקוד, מכיוון שהכאבים האיומים עלולים לחזור. מיד כשומעו ביטל את הדברים במחי-יד, ואמר: "חס ושלום, זה לא יחזור! אני אבוא לחתונה וארקוד אתכם!"

וכך הוה, רבינו שליט"א הגיע לחתונה, ורקד עמי ריקוד מצוה והודיה במשך כחמש עשרה דקות!

עד כאן הסיפור כהווייתו, מגילת הנס וקריאתה, זו הילולא. השיר והשבח לחי עולמים, רופא כל בשר ומפליא לעשות, שהפליא חסדיו עמדי בזכות ברכות רבינו הגדול שר התורה והיראה שליט"א.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
התמדתו של מרן הגר"ח קנייבסקי בתורה הינה לשם דבר. בכל יום מסיים מרן 7 מסכתות קטנות: משניות עדויות, משניות אבות, מסכת אבות דרבי נתן, מסכת סופרים, שמחות, דרך ארץ רבה וזוטא, מסכת כלה ומסכת כלה רבתי. בנוסף לכך, נוהג מרן הגר"ח ללמוד על פי סדר קבוע את מסכתות הש"ס, ולסיימן בתדירות גבוהה.

בימים האחרונים, אמצע חודש כסלו, ערך מרן שר התורה "סיום" על מסכת עבודה זרה, ומיד לאחריה החל בלימוד מסכת הוריות.

בגליון "דברי שיח" מובא כי מרן שר התורה רגיל לומר כי "אינו מבין מה קושי יש ללמוד הכל ביום אחד, רק צריך שלא יהיו הפרעות".

עוד מובא בגיליון, הנכתב על ידי באי ביתו של שר התורה, כי לפני שנתיים, אמר מרן הגר"ח שבלימוד מסכת כלה, העוסקת בין השאר בענייני נישואין, יש סגולה מיוחדת לזיווג הגון. כאשר סיים ללמוד מסכת זו, שאל את בני ביתו אילו אנשים זקוקים לזיווגים הגונים, והוא מעוניין לברכם.

באותה שנה, מיהרו בני הבית וציטטו מזיכרונם עשרה שמות של בחורים ובחורות המצפים לזיווגם. בעת ה"סיום", הזכיר מרן את כל השמות באופן פרטי והתפלל עבורם שיזכו למצוא את זיווגם מהרה, תוך שהוא מציין: "אנו עסוקים באותו ענין של זיווג, והקב"ה יעזור להם".

בני הבית מספרים בהתרגשות כי בתוך כמה חודשים כל המצפים לזיווג, שזכו לברכתו של מרן, מצאו את זיווגם. בשנה שלאחר מכן, התכוננו בני הבית זמן רב קודם לכן, וכאשר סיים מרן הגר"ח שוב את מסכת כלה, הגישו לו רשימה ארוכה של שמות בחורים ובחורות המצפים למציאת זיווגם. בעת סיום המסכת, הזכיר מרן שם אחר שם באופן פרטי ובירכם לזיווגים הגונים.

בגיליון "דברי שיח" מצוין כי "לפני ימים אחדים, התארס אחד הבחורים האחרונים שעוד נשארו באותה רשימה שלא התארס עד היום.

גם בחודש זה, כשהגיע מרן למסכת זו, הכינו בני ביתו רשימה שהתארכה מאוד, ובה שמות של רבים הזקוקים לישועה, תוך אמונה טהורה שבזכות ברכתו של הצדיק יזכו אף הם במהרה למצוא את זיווגם בשנה הקרובה.

כן ידועים דבריו של מרן הגר"ח קנייבסקי, כי המצפים למציאת זיווגם ילמדו את מסכת כלה, והבחורות תבקשנה ממישהו שילמד לזכותן את המסכת.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
"האם אתן עובדות בחול המועד?" שאל הרב קנייבסקי

מספר פקידות בבנק מסוים נתקפו לפתע בכאבי רגליים חזקים, ופנו לרופא שלא מצא את סיבת הכאב, ולכן לא היה יכול למצוא תרופה מתאימה. הדבר היה לפלא, הן מצד הכאב שלא נודעה סיבתו, וגם איך זה שכמה עובדות סבלו מאותו כאב. בצר להן פנו לרב קנייבסקי לשמוע ולכוון ליבן לאביהן שבשמים. שאל אותן הרב קנייבסקי: "האם אתן עובדות בחול המועד?" –"כן", ענו. אמר: "חול המועד נקרא 'רגל', וברגל אסור לעבוד, ועל כן נענשתן ברגליכן". כמובן שהכאבים חלפו כשקיבלו ע"ע להפסיק לעבוד בחול המועד.



"האם את מכבדת את ההורים שלך"? והאישה פרצה בבכי

עוד מספר הרופא, שכאמור משמש גם כרופאיו האישי של הגר"ח, על אישה שהגיעה למרפאה עם כאבי מעיים חזקים מאוד, ונשלחה לטיפול בבית החולים. בבית החולים עשו את כל הבדיקות, לא מצאו דבר והשאירו אותה למעקב. לאחר זמן בו היתה מאושפזת ועדיין לא מצאו את סיבת הכאב, היא הפנתה את מצוקתה לרב קנייבסקי. כששמע רבינו את צרתה שאל אותה: "האם את מכבדת את ההורים שלך?", האישה פרצה בבכי ואמרה שאינה מסוגלת לכבד אותם מכל מיני טעמים. אמר לה: "תכבדי אותם ותהיי בריאה", וכן היה.



"תלמד הלכות חול המועד"

עוד מספר ד"ר הרט, שהיה נוכח בחדרו של הרב קנייבסקי כאשר הגיע בחור צעיר מחו"ל, וסיפר שגילו לו גידול מסוכן בעצם החזה. אמר לו: "תלמד הלכות חול המועד". הבחור למד בהתמדה רבה והוציא חוברת חידושי תורה על הלכות חול המועד והגידול נסוג. לאחר כמה שנים חזר הגידול והבחור הגיע שוב לרבינו הגר"ח, שהורה לו לשוב ולהדפיס מהדורה נוספת של הקונטרס, וברוך ה' מאז הגידול נעצר.



"תגיד לרב גרשונוביץ, שיבוא לכאן וירפא את המחלקה"

הרב חנניה צ'ולק, שזכה לשמש את הרב שך זצ"ל וגדולי ישראל נוספים, מספר את הסיפור המופלא הבא על הרב ראובן יוסף גרשונוביץ זצ"ל:

לזוג מאושר נולדו תאומים למזל טוב, אך לא ארכה שמחתם, בבדיקה שנעשתה לאחד מהם בבית החולים 'שניידר' נמצא גידול מסוכן ל"ע. האב בשברון ליבו נסע לנתיבות, לרב גרשנוביץ, לשפוך את צרתו ולשאול בעצתו. לאחר שסיפר לרב את הבשורה הקשה אומר לו הרב בצורה הכי ברורה שיש: "הילד בריא. אין לך מה לדאוג". האבא יצא מעודד, ואמונת חכמים מפעמת בליבו, אך ישנה בעיה: הילד מאושפז בבית החולים, ובית החולים לא ייתן בשום אופן להוציאו משם ואף ירצה להתחיל בטיפול, מה עושים? באופן הכי טבעי פנה לרב צ'ולק לבקש עזרה. הרב צ'ולק פנה למנהלת המחלקה, ומספר לה שההורים רוצים להוציא את הילד.

כשהמנהלת שומעת את הבקשה היא אומרת לרב צ'ולק: "עד היום חשבתי שאתה איש משכיל וחכם, שטויות אני לא אוהבת לשמוע". ענה לה הרב צ'ולק: "פרופסורית נכבדה, יש אצלנו מושג 'צדיק גוזר' ואנחנו מאמינים בזה, יכול להיות שאני מדבר שטויות אבל אמר זאת אדם צדיק. אני לא מבקש שלא לעשות טיפול לילד, אלא שתעשי עוד פעם 'סי.טי.'. אם אני מדבר שטויות אני חוזר בי". ענתה לו הגברת הנכבדה: "אני מוכנה לשוב לעשות 'סי.טי.' רק מפני כבודך".

לאחר ה'סי.טי.' הפרופסורית קוראת לרב צ'ולק ואומרת לו: "יש כאן 2 צילומים, בראשון רואים במוחש את הגידול, ובשני שעשינו עכשיו הגידול נעלם!!!" היא פונה לרב צ'ולק ומבקשת: "תגיד לרב גרשונוביץ, שיבוא לכאן וירפא את המחלקה, אני הולכת הביתה, לא חבל על העבודה הקשה שלנו כאן, כשהרב יכול להעלים גידול?". אמר לה הרב צ'ולק: "זה לא עובד כך, יש 'צדיק גוזר' וזה תלוי בתפילות ובזכויות ולא לכל אחד מגיע!!!"

מוסיף הרב צ'ולק: "צריך לדעת שלתפילות של עם ישראל יש כח עצום להפוך את הטבע, בעיני ראיתי זאת כשליוויתי את בני משפ' גרוס, לאחר שנפגעו משאיפת חומר ההדברה, הם הועברו לבית החולים שניידר עם מכשיר 'אקמו לב ריאה' במצב שלא הייתה כמעט תקווה לרפואתם, אבל עם ישראל בקע שערי שמים והתרפאו שלא בדרך הטבע, בזכות התפילות והחיזוקים".



בכיו של הד"ר המנוסה באישון ליל

ד"ר חיים ישראל סטרו, סגן מנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי 'מעייני הישועה' מספר על ישועה עצומה מעל דרך הטבע:

"הגיע אלי חולה כבן חמישים עם כאבי גב במשך שנה שלמה. למי לא פנה, שלחו אותו לצילום גב והכל תקין, קבל תרופות לכאבי גב ולא עברו הכאבים. כשהגיע אלי, שמעתי בסיפורו פרטים מאוד מדאיגים, היה נשמע שזה לא כאבי גב רגילים אלא בעיה בעצם התחתונה, מתחת לעמוד השדרה, ששם יש עצבים המשפיעים על כל החלק התחתון של הגוף. שלחנו אותו לעשות 'סי.טי.' והדיאגנוזה שלי הוכחה כנכונה- לאיש יש גידול חמור במקום ההוא.

עם התוצאות פונה החולה למחלקות אורתופדיה ועמוד השדרה וכו', ודעת כל הרופאים היתה ברורה ונחרצת, הדבר היחיד שיכול להציל את חייו זה להוציא בניתוח את כל העצם, אבל יש לזה מחיר, גם שיתקשה מאוד בהליכה, וכן שלא תהיה לו שום שליטה על החלק התחתון של הגוף. תוך כדי כך שלחנו מכתבים לכל המרכזים הרפואיים המובילים בעולם, לקבל מהם חוות דעת, ומכל המקומות קבלנו תשובות זהות שיש להוציא את העצם, אף שיגרום להשלכות קשות. "המשפחה פונה אלי", מספר ד"ר סטרו, "ואומרים לי: 'אתה עלית על הבעיה, אתה צריך לקבל את ההחלטה עבורנו, האם לעשות את הניתוח'".

כאן נשנק קולו של הד"ר, כשמספר מה אירע: "אני יושב במרפאה בשעת לילה מאוחרת, ושובר את הראש. אני לא מרגיש שאני יכול להגיד לחולה ללכת לניתוח, מצד אחר צריך להזדרז שלא יהיו גרורות, אבל איך אני מקבל על עצמי החלטה גורלית כזאת: לעשות ניתוח שיציל אומנם את חייו אך יפגע לצמיתות בחולה?

הרגשתי חוסר אונים מוחלט ואז… מעומק ליבי פרצה צעקה לה', בבכי ובתחנונים, ואני אומר: 'ריבונו של עולם, החולה סומך עלי ואני לא יכול לקבל החלטה. תן לי, ריבונו של עולם, עצה מה לעשות'. כך עוברות עלי כמה דקות מאוד קשות, שאני בוכה ומתפלל, תוך כדי כך מתקשרת האישה, ששמעה שיש רופא מומחה באיטליה שמגיע מדי פעם לארץ, ובמפתיע נמצא כרגע במלון בתל אביב ועוד הערב חוזר לאיטליה.

"מיד אמרתי לאישה: 'מהרי לבית המלון ורק תראי לרופא את הצילומים', נסעה האישה לבית המלון ופגשה את הרופא בלובי. הרופא אמר לה: 'יש לי עשר דקות בשבילך. המונית כבר ממתינה בחוץ לקחת אותי לנתב"ג לטוס חזרה לאיטליה'. הרופא מביט בצילומים ושואל: 'מה המליצו הרופאים בארץ?', והיא עונה לו: 'לנתח'. הרופא מתקומם: 'לנתח?! אסור! לא יישאר מהבן אדם כלום! יש מרכז רפואי ביפן שיש להם שיטה מיוחדת לטיפול במצב הזה', נכנס למונית ונסע לארצו.

"יצרנו קשר עם המרכז ביפן, והם אמרו לנו שיש כמה מקרים בודדים כאלו בעולם, ויש להם ניסיון מוצלח בטיפול שהביא לתוצאות מעולות. מכאן הדרך היתה קצרה, מצאנו מקום בגרמניה שגם מטפל בשיטה הזו. החולה נסע לשם וקבל סדרה של 14 טיפולים והנס אירע. ברוך ה' האיש הבריא ומתפקד בכל חלקי גופו". מסיים ד"ר סטרו: "כל הנס התרחש בזכות הזעקה לה' מעומק ליבי במרפאה באותו לילה, היא הצילה את האיש מניתוח שהיה יכול להזיק לו בהמשך חייו, והיא הביאה שנמצא באופן פלאי ביותר את הטיפול הנכון.

ונסיים בדבריו של הגר"ח קנייבסקי, כפי שמצטט רופאו האישי: "הרב קנייבסקי תמיד אומר שאין זו רפואה ע"י 'מופת', אלא הקב"ה רוצה לרפא את האדם, אבל הוא מחכה שנעשה צעד מעצמינו, שלא בדרך הטבע, ואז שולח ישועה שלא בדרך הטבע", ממש כדברי המשנה שאין המחלה ממיתה ואין התרופה מחייה אלה כשמסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים מיד היו מתרפאים.
[הידברות]
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
ביתו של הגאון רבי חיים קניבסקי, הגיע איזה אברך תלמיד חכם עם הבן שלו בן 7. והוא מספר לרב את הסיפור המדהים הבא: הבן שלו חלה במחלה קשה, מחלה ממארת, ובשלב מסוים היו צריכים לעשות לילד טיפולי הקרנות. וידוע בזמן הטיפולים ע“י ההקרנות הרופאים אמרו לילד שעקב הטיפולים השערות עלולות לנשור לו מכל הגוף. הילד בהתחלה לא נבהל כל כך עד שלפתע הוא פרץ בבכי קורע לב ואמר: על השיער של הראש לא אכפת לי, אבל מה יהיה עם הפאות שלי? איך אני אהיה ילד יהודי בלי פאות? ואז הילד הסתובב לקיר והתפלל תפילה נרגשת לבורא עולם וכך הוא אומר לו: רבונו של עולם, אני בטוח שכל מה שאתה עושה איתי זה רק לטובה, אין לי שום ספק, אין מי שמרחם עליי יותר ממך, גם את המחלה אני מקבל בלב שלם ובאהבה גמורה, אני מוכן לגשת לטיפוליםבלב שלם ובידיעה גמורה, ובלב בוטח שתמיד תהייה איתי ותשמור עליי. גם את השיער של הראש אני מוכן להקריב למרות הבושה הגדולה. הכול אני מוכן אבל אבא, רבונו של עולם מה יהיה עם הפאות שלי? איך אני יכול לוותר על זה? הרי זאת הצורה של ילד יהודי, אני רוצה להמשיך להיות כזה, לכן אני מתחנן ואני מבקש ממך רבונו של עולם, אבא שבשמים, תשאיר לי לפחות את השיער של הפאות שלא ינשור במהלך ההקרנות. וכך הילד המשיך להתמוגג מבכי שעה ארוכה, ביחד עם הוריו ששמעו אותו מהצד ובכו. ואז מצביע האברך על הילד שעומד לידו ואומר לרב קניבסקי: הנה הילד, הרב יראה את הנס כל השיער של הילד נשר, כולו קירח אבל הפאות נשארו שלמות, שום שערה לא נשרה, הרופאים יצאו מכליהם ואמרו שמקרה כזה לא זכור בהסטוריה הרפואית.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
לדוד שלי היו חמש בנות. ורצה מאוד שיוולד לו בן זכר.
להורי ב"ה כבר היו ילדים בנים ובנות אך חפצו מאוד בהרחבת המשפחה ולא הסתייע מן שמיא.
אחרי כמה שנים החליטו אבי ודודי להכנס לקבל ברכה.
מרן הגרח"ק ברכם בחום שיזכו שניהם לבן זכר.
ואכן תוך פחות משנה שניהם זכו לכך.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
ממופתיו של הגר"ח קנייבסקי, כפי שמובא בעלון 'דברי שיח': ראש כולל שאמור היה לנסוע ביום ראשון האחרון לחו"ל, לטובת גיוס כספים לאברכים, פקד את ביתו של הגר"ח קנייבסקי במוצאי שבת, על מנת להתברך מפיו שהנסיעה תעבור בהצלחה.

להפתעתו, תגובתו של הגר"ח קנייבסקי הייתה קצת שונה משציפה לה. "למה לצאת לחוץ לארץ?", שאלו הגר"ח קנייבסקי. תגובה זו הותירה את ראש הכולל במבוכה רבה, שהרי רגעים ספורים קודם לכן, חזה במו עיניו בראש כולל אחר שביקש את ברכת הרב מאותה סיבה בדיוק, ואכן זכה שהגר"ח יברכו ב'ברכה והצלחה'.

ראש הכולל החליט להתעקש, והסביר לרב כי הוא נוסע לחו"ל היות ונקלע לחובות גדולים, והוא אינו רואה שום עצה אחרת כיצד לצאת ממצב זה. "אם כן, סע לצפת במקום לחו"ל", יעץ לו הגר"ח קנייבסקי.

"לצפת? מה פתאום לצפת?", הרהר ראש הכולל בינו לבין עצמו, אך הודה לרב ויצא מן החדר.

בחוץ פגש את ידידו, והחליט לספר לו את דברי הגר"ח. בתגובה, נכנס הידיד אל הגר"ח עם ראש הכולל, פנה אל הרב ואמר לו: "כבוד הרב, האיש הזה חייב הרבה כספים, הוא חייב לנסוע לחו"ל". אבל הגר"ח לא שינה את עצתו: "אם אתה רוצה תיסע, אבל אני נתתי ברכה על נסיעה לצפת".

למרות הקושי והטרחה שבדבר, ראש הכולל החליט להישמע לעצת הרב: הוא ביטל את הטיסה המתוכננת למחרת היום, והזמין שבת נופש בצפת. לאחר השבת, ביום ראשון בערב, נשאר בעיר והתפלל בבית הכנסת 'צאנז'. לאחר מכן למד במשך כל היום, עד שהעייפות עשתה את שלה והוא נרדם על השולחן והתעורר ב-22:00 בלילה.

"היהודי הגיע עם שני צ'קים חתומים, סך כל הסכום הנדרש לכיסוי החובות"

אז ביקש להתפלל ערבית, אבל היה עליו להמתין עד 23:00 למניין. לאחר התפילה, התוודע לאחד המתפללים – יהודי אמריקני אמיד. השניים התיידדו, וראש הכולל החליט לספר לו את דברי הגר"ח קנייבסקי.

הוא כמובן השיח זאת לתומו, אך היהודי האמריקני הבין מיד את הרמז ושאלו לכמה כסף הוא נזקק. ראש הכולל נקב במספר מסוים, והיהודי הבטיח לבדוק מה הוא יכול לעשות. הם נפרדו, לא לפני שקבעו להיפגש באותו בית כנסת ביום שלמחרת.

או אז הגיע היהודי עם שני צ'קים חתומים, והגישם לראש הכולל ששמח לגלות כי מדובר בכל הסכום הנדרש לכיסוי חובותיו. ואיך הגיב הגר"ח קנייבסקי כשהובא לפניו המעשה? "מי ששומע ומאמין, ה' עוזר לו", אמר הצדיק.
[הידברות]
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
את הסיפור האמיתי הזה שמענו מאחיו של חתן צעיר שנכנס לרבי חיים קנייבסקי בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני חופתו, כדי לקבל ברכה.

רבי חיים הרים את עיניו אל החתן בתהייה. "למה אין לך ציצית?" הוא שאל.

הבחור הצעיר התבלבל. מתחת לחליפה שלבש כשנכנס אל הרב, היתה גם היתה ציצית. "הרב, יש לי ציצית", הוא מחה בעדינות, ושב וביקש ברכה לרגל נישואיו הקרובים.

רבי חיים קנייבסקי בירך אותו ושב, כמובן, לתלמודו.

אולם כשיצא הצעיר החוצה, ניקר במוחו ספק עז. רבי חיים קנייבסקי ראה מול עיניו בחור ישיבה שכל מראהו מעיד על היותו בן תורה – למה שיחשוד בו שהוא אינו לובש ציצית?

הוא פרש לפינה שקטה, התיישב, והחל למשש ולספור את חוטי הציצית שלו. עד מהרה התגלתה לו האמת המדהימה: מבלי משים, נקרעו חוטים מהציצית שלו, והיא נפסלה.

רבי חיים קנייבסקי צדק לגמרי: ברוח קודשו הוא הרגיש שלבחור הישיבה העומד לפניו – אין ציצית...
 

נבשר

משתמש ותיק
יהודי אמר:
מדוע צינזרו את בקשתי למקורות, מנסיוני המר סיפור ללא מקור מוסמך הוא כמאן דליתא.
שוב, לא ייתכן להביא סיפורים מבלי מקורות.
 

אריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרב אינו מקבל נשים ואף לא קורא כתב של אשה, וכך נהג אביו הסטיפלער זיע"א, וכל זאת מעוצם קדושתו, (פעם בצאתי מביתו עמדה ברחוב נערה שאמרה לי שהיא צריכה דחוף לומר משהו לרב- איני זוכר אם עיצה או ברכה, אמרתי לה שאינו מקבל נשים, אז אמרה שהיא תכתוב ואני ימסור, אמרתי לה גם אינו קורא כתב של נשים, כשראיתי שהיא ממש בחוסר אונים אמרתי לה שתכתוב ואראה מה לעשות, כתבה ועליתי ואמרתי לנכד שהיה לידו שזה מכתב לרב, לקח מידי אך מיד אמרתי זה מבחורה, אמר הנכד 'תביא נראה', והגיש לרב. הרב התחיל לקרוא ותוך שניה הרים את עיניו ואמר לנכד "אשה כתבה את זה? אני לא קורא נשים", ואף ששמעתי כבר כמה פעמים סיפורים כאלה על מרן ועל אביו זיע"א להבדיל בין חיים לחיים, אך לראות רוח הקודש בעיניים זה מכת חשמל!).
[הידברות]
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אין כוונתי לערער על צדיקים, אבל לענ"ד צריך להזהר מאד כשמספרים סיפורי מופת שבאמת זה אמין ומדוייק במאת האחוזים, ולבחון אם אכן יש כאן הוכחה למופת או לא. הלא אפילו כשעשה משה מופתים גלויים לעין כל במצרים לא היתה אמונתם של בני ישראל שלמה שמא יש בזה איזה הסבר אחר ככישוף וכדומה, כמבואר ברמב"ם בהל' יסודי התורה. וכ"ש במופתים של ימינו המתגלגלים לאלפיהם מבלי כל ראיה וביסוס.

לענ"ד יש בזה סכנה ליהדות, כיון שבאיזשהו שלב יפקחו עיני הדורות הבאים לראות שרוב הסיפורים הבל, ויאמרו: כשם שאמונות אלו הבלים כך כל האמונה הבל רח"ל. ולכן בבריסק מאד הקפידו אפילו בסיפורים בעלמא לדייק מאד בפרטים שלא תתערער האמינות, וכ"ש בסיפורי מופתים שאינם מתקבלים על הדעת הפשוטה.
 

יהודי

משתמש ותיק
אני סתם לא כ"כ מבין מה הענין להתעסק במופתים של צדיקים, וכי זה תורם לחיזוק משהו?
אותי אישית סיפור גבורה בעמל התורה של יהודי באשר הוא מחזק הרבה יותר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אריק אמר:
הרב אינו מקבל נשים ואף לא קורא כתב של אשה, וכך נהג אביו הסטיפלער זיע"א, וכל זאת מעוצם קדושתו, (פעם בצאתי מביתו עמדה ברחוב נערה שאמרה לי שהיא צריכה דחוף לומר משהו לרב- איני זוכר אם עיצה או ברכה, אמרתי לה שאינו מקבל נשים, אז אמרה שהיא תכתוב ואני ימסור, אמרתי לה גם אינו קורא כתב של נשים, כשראיתי שהיא ממש בחוסר אונים אמרתי לה שתכתוב ואראה מה לעשות, כתבה ועליתי ואמרתי לנכד שהיה לידו שזה מכתב לרב, לקח מידי אך מיד אמרתי זה מבחורה, אמר הנכד 'תביא נראה', והגיש לרב. הרב התחיל לקרוא ותוך שניה הרים את עיניו ואמר לנכד "אשה כתבה את זה? אני לא קורא נשים", ואף ששמעתי כבר כמה פעמים סיפורים כאלה על מרן ועל אביו זיע"א להבדיל בין חיים לחיים, אך לראות רוח הקודש בעיניים זה מכת חשמל!).
[הידברות]
אני נכנסתי אליו עם אשתי תחי', והוא אף ענה לשאלותיה!
העיקר מספרים סיפורים...
 

אוריאל

משתמש ותיק
אין חולק בדבר, שגדלותו של רבינו מרן שליט"א לא נובעת ולא תנבע ממופת כזה או אחר, למרות שגם אין ספק שהם קיימים באלפיהם, כאמור צדיק מושל ביראת אלקים. גדלותו הבלתי ניתנת לתיאור היא עצם הווייתו מקשה אחת של תורה, בלתי הפסק ובלתי מחיצה כלל, אשר לאנשים כערכנו אין בה השגות כלל וכלל.

אכתוב כאן מעשה ששמעתי מכלי ראשון, עם הפרטים כדי שמי שירצה יוכל לברר.

ישנו אברך חשוב שמוציא לאור את חידושיו בכל שבוע, בעלון שנקרא בשם "דברי טעם".
בכל שבוע ושבוע, הוא מביא אותו למרן שליט"א שיראהו. הוא עומד על ידו, ומרן עובר במהירות על רוב או על כל העלון, מחזיר לו ומברכו [וכידוע כך מנהגו בכגון דא].

לפי כמה שבועות, בערב שבת שמות, הביא לו האברך הנ"ל את העלון. מרן קרא קטע ועוד קטע, והחזיר את העלון לידי האברך.
הוא התפלא, שכן תמיד מרן היה עובר על רוב העלון לפחות. הוא שאל את הרב האם יש משהו בעלון לא טוב.
תשובתו של מרן: כבר קראתי את זה.

הוא התפלא, מכיון שלא ידוע לו על מישהו נוסף שמביא לו את העלון, ובדרך כלל הוא מביא לרב את העלון תיכף להדפסתו. הוא שאל את הרב: האם מישהו כבר הראה לרב את העלון?
תשובת מרן: הבאת לי את זה כבר לפני כמה שנים.

התברר, כי האברך הנ"ל, בכל שבוע ושבוע מחפש ומלקט חומר חדש. גם בכל שנה הוא מקפיד שלא יופיע בעלון חומר שכבר היה כתוב בו. באותו השבוע, לא היה סיפק בידו, הוא לקח חומר מתוך העלון של פרשת שמות שיצא לפני שלש שנים, עשה בו שינוי מעשה ושינוי השם, והדפיס אותו. מתוך הבנה, שאף קורא לא ישים לב...

קורא אחד שם לב. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

לכשתמצי לומר, זהו המופת הגדול ביותר, של איש האלקים. אנו כאשר נקלע לעינינו עלון, לאחר חמש דקות איננו זוכרים מה היה בו... אבל רבי חיים, שכל ישותו היא תורה, וכל אות ותג בעיניו יקר מזהב ומפז, ואין בראשו מקום לשום הבל וריק כי אם נפשו משתוקקת וכמהה תמיד לעוד טיפה ממי התורה הזכים, יזכור דבר תורה שנקרא בחטף ביום ששי בעלון כל שהוא - גם לשלשת השנים הבאות...
 

אברך

משתמש ותיק
יהודי אמר:
אני סתם לא כ"כ מבין מה הענין להתעסק במופתים של צדיקים, וכי זה תורם לחיזוק משהו?
אותי אישית סיפור גבורה בעמל התורה של יהודי באשר הוא מחזק הרבה יותר.
ישנם רבים (ואני ביניהם) שההבנה לאלו דרגות אפשר להעפיל בכח עמל התורה בטהרה, וכיצד מתקיים 'צדיק מושל ביראת אלקים' וכו', משפיעה עלי הרבה לרצות ללכת בדרכיהם.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
אין חולק בדבר, שגדלותו של רבינו מרן שליט"א לא נובעת ולא תנבע ממופת כזה או אחר, למרות שגם אין ספק שהם קיימים באלפיהם, כאמור צדיק מושל ביראת אלקים. גדלותו הבלתי ניתנת לתיאור היא עצם הווייתו מקשה אחת של תורה, בלתי הפסק ובלתי מחיצה כלל, אשר לאנשים כערכנו אין בה השגות כלל וכלל.

אכתוב כאן מעשה ששמעתי מכלי ראשון, עם הפרטים כדי שמי שירצה יוכל לברר.

ישנו אברך חשוב שמוציא לאור את חידושיו בכל שבוע, בעלון שנקרא בשם "דברי טעם".
בכל שבוע ושבוע, הוא מביא אותו למרן שליט"א שיראהו. הוא עומד על ידו, ומרן עובר במהירות על רוב או על כל העלון, מחזיר לו ומברכו [וכידוע כך מנהגו בכגון דא].

לפי כמה שבועות, בערב שבת שמות, הביא לו האברך הנ"ל את העלון. מרן קרא קטע ועוד קטע, והחזיר את העלון לידי האברך.
הוא התפלא, שכן תמיד מרן היה עובר על רוב העלון לפחות. הוא שאל את הרב האם יש משהו בעלון לא טוב.
תשובתו של מרן: כבר קראתי את זה.

הוא התפלא, מכיון שלא ידוע לו על מישהו נוסף שמביא לו את העלון, ובדרך כלל הוא מביא לרב את העלון תיכף להדפסתו. הוא שאל את הרב: האם מישהו כבר הראה לרב את העלון?
תשובת מרן: הבאת לי את זה כבר לפני כמה שנים.

התברר, כי האברך הנ"ל, בכל שבוע ושבוע מחפש ומלקט חומר חדש. גם בכל שנה הוא מקפיד שלא יופיע בעלון חומר שכבר היה כתוב בו. באותו השבוע, לא היה סיפק בידו, הוא לקח חומר מתוך העלון של פרשת שמות שיצא לפני חמש שנים, עשה בו שינוי מעשה ושינוי השם, והדפיס אותו. מתוך הבנה, שאף קורא לא ישים לב...

קורא אחד שם לב. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

לכשתמצי לומר, זהו המופת הגדול ביותר, של איש האלקים. אנו כאשר נקלע לעינינו עלון, לאחר חמש דקות איננו זוכרים מה היה בו... אבל רבי חיים, שכל ישותו היא תורה, וכל אות ותג בעיניו יקר מזהב ומפז, ואין בראשו מקום לשום הבל וריק כי אם נפשו משתוקקת וכמהה תמיד לעוד טיפה ממי התורה הזכים, יזכור דבר תורה שנקרא בחטף ביום ששי בעלון כל שהוא - גם לחמשת השנים הבאות...
אף אני שמעתי סיפור זה מכלי ראשון מבעל העלון. אך מדובר על 3 שנים ולא על 5 שנים. בודאות גמורה (העלון לא היה קיים לפני 5 שנים). ולא שזה משנה את הסיפור רק ככל שזה יותר אמיתי זה יותר אמין...
 

well

משתמש ותיק
מעשה ששמעתי לאחרונה.
כשבאו לגר"ח להתייעץ איתו בקשר להוצאה מחודשת של פסיקתא דרב כהנא, שאלו אותו האם כדאי להשאיר את ההערות מהמהדורה הקודמת שנכתבו ע"י בובר שהיה קצת נוטה להשכלה.
אמר הגר"ח על אתר שמאחר והחפץ חיים מביא מדבריו, הרי זו ראייה שאפשר וראוי להכניס את הערותיו במהדורה החדשה.
לאחר שחיפשו במשך זמן רב בכל ספרי החפץ חיים ולא מצאו שום רמז היכן החפץ חיים מביא מדברי בובר, חזרו למרן הגר"ח בבקשה שיראה להם מקור בספרי החפץ חיים שמזכיר מדבריו.
אמר להם הגר"ח, הרי זה מפורש בשעה"צ סי' תי"ט סק"ב שכתב שם "ומצאתי למבאר לפסיקתא שתמה ג"כ עליו" ...
 

well

משתמש ותיק
עוד מעשה מופת ששמעתי. (אין לי אחריות על המקור).
פעם בא אל הגר"ח יהודי מחו"ל להתייעץ עמו איך לקרוא לבנו שנולד, אמר לו הגר"ח "תקרא לו אחשורוש", השואל חייך ושאל שוב, אך הגר"ח התעקש וחזר ואמר "תקרא לו אחשורוש", חשב השואל שהגר"ח לא מעוניין להתייחס ברצינות מסיבות הכמוסות עמו וכך עזב את החדר.
לאחר זמן התברר לאותו יהודי שחמותו אינה יהודיה! ...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
אין חולק בדבר, שגדלותו של רבינו מרן שליט"א לא נובעת ולא תנבע ממופת כזה או אחר, למרות שגם אין ספק שהם קיימים באלפיהם, כאמור צדיק מושל ביראת אלקים. גדלותו הבלתי ניתנת לתיאור היא עצם הווייתו מקשה אחת של תורה, בלתי הפסק ובלתי מחיצה כלל, אשר לאנשים כערכנו אין בה השגות כלל וכלל.

אכתוב כאן מעשה ששמעתי מכלי ראשון, עם הפרטים כדי שמי שירצה יוכל לברר.

ישנו אברך חשוב שמוציא לאור את חידושיו בכל שבוע, בעלון שנקרא בשם "דברי טעם".
בכל שבוע ושבוע, הוא מביא אותו למרן שליט"א שיראהו. הוא עומד על ידו, ומרן עובר במהירות על רוב או על כל העלון, מחזיר לו ומברכו [וכידוע כך מנהגו בכגון דא].

לפי כמה שבועות, בערב שבת שמות, הביא לו האברך הנ"ל את העלון. מרן קרא קטע ועוד קטע, והחזיר את העלון לידי האברך.
הוא התפלא, שכן תמיד מרן היה עובר על רוב העלון לפחות. הוא שאל את הרב האם יש משהו בעלון לא טוב.
תשובתו של מרן: כבר קראתי את זה.

הוא התפלא, מכיון שלא ידוע לו על מישהו נוסף שמביא לו את העלון, ובדרך כלל הוא מביא לרב את העלון תיכף להדפסתו. הוא שאל את הרב: האם מישהו כבר הראה לרב את העלון?
תשובת מרן: הבאת לי את זה כבר לפני כמה שנים.

התברר, כי האברך הנ"ל, בכל שבוע ושבוע מחפש ומלקט חומר חדש. גם בכל שנה הוא מקפיד שלא יופיע בעלון חומר שכבר היה כתוב בו. באותו השבוע, לא היה סיפק בידו, הוא לקח חומר מתוך העלון של פרשת שמות שיצא לפני שלש שנים, עשה בו שינוי מעשה ושינוי השם, והדפיס אותו. מתוך הבנה, שאף קורא לא ישים לב...

קורא אחד שם לב. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

לכשתמצי לומר, זהו המופת הגדול ביותר, של איש האלקים. אנו כאשר נקלע לעינינו עלון, לאחר חמש דקות איננו זוכרים מה היה בו... אבל רבי חיים, שכל ישותו היא תורה, וכל אות ותג בעיניו יקר מזהב ומפז, ואין בראשו מקום לשום הבל וריק כי אם נפשו משתוקקת וכמהה תמיד לעוד טיפה ממי התורה הזכים, יזכור דבר תורה שנקרא בחטף ביום ששי בעלון כל שהוא - גם לחמשת השנים הבאות...
מילה אחת מדהים!!!
תודה על הסיפור
האם יש אפשרות לעלות את העלון הנזכר
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
well אמר:
עוד מעשה מופת ששמעתי. (אין לי אחריות על המקור).
פעם בא אל הגר"ח יהודי מחו"ל להתייעץ עמו איך לקרוא לבנו שנולד, אמר לו הגר"ח "תקרא לו אחשורוש", השואל חייך ושאל שוב, אך הגר"ח התעקש וחזר ואמר "תקרא לו אחשורוש", חשב השואל שהגר"ח לא מעוניין להתייחס ברצינות מסיבות הכמוסות עמו וכך עזב את החדר.
לאחר זמן התברר לאותו יהודי שחמותו אינה יהודיה! ...

בהנחה שמעשה זה אמיתי, הרי מוכח מהמעשה שהעומד מאחורי כל המופתים איננו רוח הקודש וידיעה על טבעית אלא סייעתא דשמיא שהקב"ה שם בפי הצדיק לומר את הדבר הנכון. דאל"כ למה לא אמר לו הגר"ח מפורשות שחמותו איננה יהודיה, או לפחות שיבדוק זאת, כיון שהרי נכשל כל הזמן באיסור ביאת נכרית, וכן עליו לדעת שבנו אינו יהודי כדי שיוכל לגיירו?
וע"כ שלא ידע הגר"ח למה אומר כן, אלא רק כך יצאו הדברים מפיו, והיה זה ס"ד מאת הקב"ה שאותו יהודי יבדוק את ייחוסה של אשתו.

(וא"נ שאשתו היתה גיורת א"כ למה יקרא לבנו אחשוורוש...)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
well אמר:
עוד מעשה מופת ששמעתי. (אין לי אחריות על המקור).
פעם בא אל הגר"ח יהודי מחו"ל להתייעץ עמו איך לקרוא לבנו שנולד, אמר לו הגר"ח "תקרא לו אחשורוש", השואל חייך ושאל שוב, אך הגר"ח התעקש וחזר ואמר "תקרא לו אחשורוש", חשב השואל שהגר"ח לא מעוניין להתייחס ברצינות מסיבות הכמוסות עמו וכך עזב את החדר.
לאחר זמן התברר לאותו יהודי שחמותו אינה יהודיה! ...

בהנחה שמעשה זה אמיתי, הרי מוכח מהמעשה שהעומד מאחורי כל המופתים איננו רוח הקודש וידיעה על טבעית אלא סייעתא דשמיא שהקב"ה שם בפי הצדיק לומר את הדבר הנכון. דאל"כ למה לא אמר לו הגר"ח מפורשות שחמותו איננה יהודיה, או לפחות שיבדוק זאת, כיון שהרי נכשל כל הזמן באיסור ביאת נכרית, וכן עליו לדעת שבנו אינו יהודי כדי שיוכל לגיירו?
וע"כ שלא ידע הגר"ח למה אומר כן, אלא רק כך יצאו הדברים מפיו, והיה זה ס"ד מאת הקב"ה שאותו יהודי יבדוק את ייחוסה של אשתו.

(וא"נ שאשתו היתה גיורת א"כ למה יקרא לבנו אחשוורוש...)
זה אם אנו מגדירים את רוח הקודש כפי ששירטטה לנו הגננת חדוה בגן. כמו רואה נסתרות וכיו"ב
ברוח הקודש יש כמה דרגות. סייעתא דשמיא לשים בפי גדול בתורה את הדברים הנצרכים זה גם סוג של רוח הקודש והוא אחד מהם
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מבקש אמת אמר:
well אמר:
עוד מעשה מופת ששמעתי. (אין לי אחריות על המקור).
פעם בא אל הגר"ח יהודי מחו"ל להתייעץ עמו איך לקרוא לבנו שנולד, אמר לו הגר"ח "תקרא לו אחשורוש", השואל חייך ושאל שוב, אך הגר"ח התעקש וחזר ואמר "תקרא לו אחשורוש", חשב השואל שהגר"ח לא מעוניין להתייחס ברצינות מסיבות הכמוסות עמו וכך עזב את החדר.
לאחר זמן התברר לאותו יהודי שחמותו אינה יהודיה! ...

בהנחה שמעשה זה אמיתי, הרי מוכח מהמעשה שהעומד מאחורי כל המופתים איננו רוח הקודש וידיעה על טבעית אלא סייעתא דשמיא שהקב"ה שם בפי הצדיק לומר את הדבר הנכון. דאל"כ למה לא אמר לו הגר"ח מפורשות שחמותו איננה יהודיה, או לפחות שיבדוק זאת, כיון שהרי נכשל כל הזמן באיסור ביאת נכרית, וכן עליו לדעת שבנו אינו יהודי כדי שיוכל לגיירו?
וע"כ שלא ידע הגר"ח למה אומר כן, אלא רק כך יצאו הדברים מפיו, והיה זה ס"ד מאת הקב"ה שאותו יהודי יבדוק את ייחוסה של אשתו.

(וא"נ שאשתו היתה גיורת א"כ למה יקרא לבנו אחשוורוש...)
זה אם אנו מגדירים את רוח הקודש כפי ששירטטה לנו הגננת חדוה בגן. כמו רואה נסתרות וכיו"ב
ברוח הקודש יש כמה דרגות. סייעתא דשמיא לשים בפי גדול בתורה את הדברים הנצרכים זה גם סוג של רוח הקודש והוא אחד מהם
אמת.
 

אלימלך

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
...דאל"כ למה לא אמר לו הגר"ח מפורשות שחמותו איננה יהודיה, או לפחות שיבדוק זאת, כיון שהרי נכשל כל הזמן באיסור ביאת נכרית, וכן עליו לדעת שבנו אינו יהודי כדי שיוכל לגיירו?
וע"כ שלא ידע הגר"ח למה אומר כן, אלא רק כך יצאו הדברים מפיו, והיה זה ס"ד מאת הקב"ה שאותו יהודי יבדוק את ייחוסה של אשתו.

(וא"נ שאשתו היתה גיורת א"כ למה יקרא לבנו אחשוורוש...)
מה זו 'הוכחה'
אולי במקרה ההוא היתה על היהודי הנ"ל תביעה שלא בדק או סיבה אחרת או שלפעמים יש רק ס"ד שלא יצא מפיו מכשול ולעיתים מגלים לו כי הגילוים ברוה"ק תלוים בהרבה דברים.
ניתן להאריך הרבה אולם זה ילדותי, כי מילא ניתן להביא סיפורים בלי מקור מבוסס אבל להתחיל לבנות מגדלים פורחים באויר ולפלפל שמסיפור זה מוכח כך וכך וכו' יש בזה מן הגיחוך.
 

אלימלך

משתמש ותיק
יש סיפור ידוע על הגרח"ק שהיה מגיע זבוב במשך שנים להעיר אותו לסדר, אולם פעם אחת הוא נשאר לישון מעט אחרי שהזבוב העירו ומאז לא הגיע יותר
 
well אמר:
עוד מעשה מופת ששמעתי. (אין לי אחריות על המקור).
פעם בא אל הגר"ח יהודי מחו"ל להתייעץ עמו איך לקרוא לבנו שנולד, אמר לו הגר"ח "תקרא לו אחשורוש", השואל חייך ושאל שוב, אך הגר"ח התעקש וחזר ואמר "תקרא לו אחשורוש", חשב השואל שהגר"ח לא מעוניין להתייחס ברצינות מסיבות הכמוסות עמו וכך עזב את החדר.
לאחר זמן התברר לאותו יהודי שחמותו אינה יהודיה! ...
מעניין לעניין, נכנס יהודי ושח צרתו קמיה מרן שליט"א, שבתו מבוגרת ועדיין לא מצאה את זיווגה, השיב לו מרן [איני יודע לצטט מילה במילה] "שמא החתן עדיין לא נולד", נבהל האיש עד למאוד. לאחר שבועיים שלושה הלא ייאמן קרה, מאחד מבתי הדין הציעו לאבי הבת בחור מצויין מאוד ש"התגייר" השבוע, וכידוע הוי כקטן שנולד, ואכן הם נישאו למזל"ט.
יש לציין, לכאו', מופת כזה או אחר לא הוא שיגדיר גדלות ענק זה או אחר "סגי בראיית הנהגותיו" וזהו המופת הגדול ביותר.
 

pkd

משתמש רגיל
הסיפור הבא, שמעתי מבעל המעשה, אדם אמין מאד:
מעשה באברך יקר, בן חו"ל שעלה עם משפחתו לארץ ישראל. אותו אברך - אין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה! אף בני ביתו דואגים שיוכל לעסוק ולשקוד בתורה הקדושה ללא שום הפרעה! מיודענו חי באופן מחושב אך מרווח, ומעולם לא הרגיש מחסור, ואף הצליח לחסוך מדי חודש בחודשו סכום משמעותי בגמ"ח המקומי.
שנים עברו, המשפחה גדלה, והבית הקטן בעל שלושת החדרים - היה קטן מלהכיל את המשפחה הגדולה. משכך החליט האברך לנצל את אופציית ההרחבה שהיתה בביתו, ולהרחיב את הבית בעוד שני חדרים נוספים. אותו אברך, לצד שקידתו ועמלו בתורה, נחשב תמים מאד בענייני העולם הזה, מה גם שלא היה 'ישראלי' שורשי... ולכך חשב, שהעיסוק עם בעלי מלאכה הוא דבר פשוט מאד...
ממחשבה למעשה: בירור קצר העלה שהספיק, במשך השנים, לחסוך מאה ועשרים אלף ש"ח! לאחר מכן פתח ספר טלפונים וחיפש אחר קבלן שיפוצים. והנה צדה את עינו פרסומת: "גמ"ח שיפוצים! בניה ושיפוצים. מחירים מיוחדים לאברכים!". יותר טוב מזה כבר לא יכול להיות! כך חשב... התקשר לטלפון הרשום בתחתית המודעה, והזמין את "גמ"ח שיפוצים" לבקר אצלו ולתת הצעת מחיר! לאחר כשעה נחת אצלו יהודי עב בשר בעל זקן ארוך ועיניים יוקדות, שבמבט ראשון הבין שנפל לידיו 'טרף קל'.
לאחר ש'הקבלן' ראה את היקף העבודה, ניסה לדובב את האברך ולבדוק כמה הוא מוכן לשלם... האברך בתמימותו הודיע וביקש: יש לי רק מאה עשרים אלף שקל - אנא ממך התחשב בי! (למען האמת, מחיר השוק של שיפוץ שכזה לא עלה על שמונים אלף ש"ח). "גמ"ח שיפוצים" חייך, ואמר: "תראה בעיקרון הייתי לוקח על עבודה מורכבת כזו מאה שישים אלף שקל, אך כיון שאני רואה שאתה אברך צדיק, אקח לך רק מאה עשרים אלף - רק אל תספר לאף אחד על המחיר המיוחד..." האברך התרגש מאד, וחיבק את הקבלן תוך שהוא מודה לו על "ההתחשבות וההנחה הגדולה"!
עוגיות ומשקה קל הונחו על השולחן לרגל "מעמד הסיכום על השיפוץ", ותוך כדי לגימת כוס משקה מוגז נוספת - ענה הקבלן 'בנחת' על שאלותיו של האברך:
- "לא, לא צריך חוזה. תבין בין בני תורה לא עושים חוזה".
- "בישראל נהוג לשלם הכל בהתחלה, אבל אתה יכול להשאיר אלף שקל בשביל הסוף..."
- "תבין, המחיר שנתתי לך הוא מחיר למזומן בלבד".
- "ברגע שאתה משלם, מתחילים עבודה".
שעתיים עברו, ומיודענו חוזר מהתרוצצות לפרוט המחאה גדולה, ובידו מאה ותשע עשר אלף שקלים במזומן! הקבלן מיד הגיע. במחווה מיוחדת הכריז: אני אפילו לא סופר את הכסף, אני סומך עליך! לאחר כחצי שעה הופיע בביתם הקבלן כשלצידו עובד ישמעאלי שפטיש גדול בידו: "תכירו את סעיד אבו מחמד. כעת, ביחד נפרוץ את הקיר החיצוני, ומחר נתקדם עם צוות מורחב!". שעה עברה, והקיר החיצוני נפרץ כשגל חום חודר דרכו לבית. "צריך לנוח קצת. הפסקת קפה" הכריז הקבלן, תוך שהוא יורד עם סעיד "לנוח קצת ברכב".
המנוחה ברכב התבררה כארוכה מאד... הקבלן לא חזר יותר! נעלם... הטלפון שלו נותק, ומהחברה הסלולרית נאמר "הקו אינו פעיל". מסתבר שיותר זול להחליף קו טלפון, מלהחזיר למעלה ממאה אלף ש"ח.
שבועות עברו. כל הניסיונות להשיג את 'הקבלן', לא עלו יפה. בעצת רב פנה למשטרה בתלונה, ושם התברר לו שדפוס הפעולה מוכר, והוא לא הראשון שנפל בחלקלקות פיו של "גמ"ח שיפוצים" - "אוהב האברכים", אך הנ"ל עדיין לא בא על עונשו עקב "חוסר ראיות".
הכאב היה גדול. מצד אחד סכום כסף שהלך לטמיון. ומצד שני הבית נשאר קטן וכעת אין כסף להרחיב. וכל מה שנשאר זה מעטפה ובה אלף ש"ח, שהקבלן 'טוב הלב' הסכים לדחות לסוף השיפוץ...
בלב כאוב נסע ללשכת הגזית של דורנו - מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, לקבל את ברכתו ועצתו. מרן שליט"א מקשיב, ושואל: "כמה כסף נשאר לך? והאברך עונה "אלף שקל". אחד מבני הבית מציין באוזני מרן שמדובר באברך מתמיד במיוחד!
מרן מחייך, הרי למי שעוסק בתורה יש את הברכה והשפע שלו, ואז אומר מרן שליט"א: "אתה תשפץ באלף שקל!", האברך מופתע: הרי אלף ש"ח לא מספיק אפילו לסתום את החור ש"גמ"ח שיפוצים" פרץ בסלון... אבל באמונת חכמים שהורגל בה - אינו שואל שאלות!
שבוע עבר, ואין חדש. אך מיודענו הצדיק אינו מודאג. מחדיר הוא בבני ביתו אמונת חכמים, וכולם רגועים ושמחים וממתינים לבוא הישועה.
בצהרי היום דפיקות בדלת. בפתח עמד אדם צעיר ולא מוכר. "שלום שמי גבי" הוא מציג עצמו, וממשיך: "אני קבלן שיפוצים, ומזה זמן מה אני עובר ליד ביתכם ורואה את הפתח הפעור בחזית הבית, אולי אתם צריכים עזרה? שמא נתקעתם באמצע?"
האברך סיפר השתלשלות הדברים באריכות. גבי הציע את שירותיו: "אני כעת פנוי מעבודה, אם תרצו אוכל לעשות לכם מחיר טוב, מתוך התחשבות בעוגמת נפש שעברתם". מיודענו הבהיר לגבי הנחמד, שאין באפשרותו לשלם יותר מאלף שקלים... גבי צחק, כביכול שמע בדיחה טובה... "אתם מבין בוודאי, שבסכום זה לא ניתן לממן אפילו את הפיתה עם הזיתים לפועלים הערביים במשך זמן השיפוץ..."
גבי הלך לדרכו, כשהוא משאיר מאחוריו אברך מחוזק מאי פעם באמונת חכמים: "אני לומד תורה, ולכך ר' חיים הבטיח לי שיפוץ באלף שקל - אז בסוף יהיה שיפוץ באלף שקל"
לא חולפת שעה, ושוב גבי בפתח. כידיד ותיק הוא מתיישב מעצמו, ואומר בהתרגשות: "אומר לכם את האמת אני חדש בעיר הזו. במקום מגורי הקודם נחשבתי לקבלן מצליח וידי היו עמוסות בעבודה, אך כאן - משום מה עוד לא קיבלתי אפילו עבודה אחת... ניסיתי לפרסם בעיתון המקומי, אך לשוא. כנראה אנשים עדיין לא מכירים אותי. כעת חשבתי על רעיון שיעזור גם לי וגם לכם... החל ממחר בבוקר אכנס לביתכם עם פועלים, אשפץ את ביתכם באופן הטוב ביותר, וכך אנשים יכירו אותי. וגם אוכל לשלוח אליכם אנשים להתרשם מעבודתי... והמחיר: אלף שקלים בלבד, וגם זה רק בשביל שלא יאמרו שאני עובד בחינם"... הפעם היה האברך זהיר יותר, ובשמחה הסכים ל'עסקה' רק בתנאי שהאלף ש"ח ישולם רק לאחר גמר השיפוץ...
ואכן, למחרת עם הנץ החמה מופיע גבי יחד עם צוות מורחב, שעה לאחר מכן באה האספקה: 3 משאיות טעונות חומרי בניין!
חודש עבודה מסיבי, וההרחבה הושלמה באופן מושלם - הרבה יותר מאשר חלם אי פעם! על הדרך, הוחלף גם הריצוף הישן בכל הדירה, ונצבעה מחדש - "שהדירה תראה דירה לדוגמא!".
סיכומו של דבר: הדירה הורחבה, שופצה ושודרגה בשווי כולל של למעלה ממאתיים אלף ש"ח, והכל במחיר של אלף שקלים בלבד!
עד כאן סיפור, על ברכה של שר התורה, לאברך העוסק בתורה, שיזכה לברכת התורה!
 
חלק עליון תַחתִית