פאה נוכרית

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

שוחר טוב

משתמש חדש
מחברי למדתי אמר:
http://beta.hebrewbooks.org/47238
תודה רבה
שמעתי פעם על קונטרס זה ולא מצאתי אותו ,
עברתי על החלק של ע"ז בסוף הקונטרס, והוא פשוט קובע עובדות ולפי זה פוסק, כגון הוא כותב שהנשים לא מתכוונות לשם ע"ז, מניין לו ? בשביל מה הם מגדלים הרבה זמן וחותכים ? סתם ? לא נשמע טוב...
בכל מקרה בציבור כולם טוענים שזה לא מהודו, ולא רוצות משם, ובפרט מי שבדווקא קונה כשר. וכאן נראה שמודים שזה מהודו רק זה לא תקרובת ע"ז, הלא כן ?
 

שוחר טוב

משתמש חדש
מצאתי קונטרס שמביא הרבה בנושא קונטרס הנ"ל.
שני הקונטרסים ארוכים ונראה שמחכה לי עבודה ארוכה כדי לעבור על שניהם ולבדוק כל דבר בפנים.
אם יש כאן ת"ח שמונחים בנושא ויכולים להכניסני בדרך קצרה להבנת המתירים או האוסרים אודה לו מאד.
 

יהודי

משתמש ותיק
עם כל הכבוד לרב עזרן [בעמח"ס הנ"ל], הפרק האחרון שמדבר על ע"ז בפאות הוא לא לענין ממש, ישב מרן הגריש"א והכריע ברור בענין [אגב, מישהו מכיר עוד רב שנשאל בעניני ע"ז וענה במקום?], אח"כ נשאו ונתנו איתו באריכות ולא הסכים כלל לטענות המתירים, אם כך מה כעת הענין בהבאת כל מיני מוצי"ם חשובים יותר ופחות שאינם מגיעים לקרסוליו. [לא באתי לומר דעה בנושא הפאות עצמם - כבר שנים שאינני מדבר בנושא זה].
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
שוחר טוב אמר:
בכל אופן מחכה לת"ח כאן שיתקדמו איתי בחקר האמת.
זה מחלוקת הפוסקים ויש חילוקי מנהגים בזה אבל כנראה רוב כלל ישראל נוהג כהמתירין. אין הרבה מה לחקור בזה כל מי שמעיין יראה בעצמו, וכבר הבאתי מראה מקום למעלה להגיע להכל.
יותר מזה הוי כניסה לדבר שאין לו סוף. יש כמה בעלי אג'נדה בענין זה המוכנים לפלמס בזה לעולם, והם אינם בוחלים מציטוטים חוץ להקשרים באופן מסולף ופעמים אפילו שקרים ממש. נקוט כלל זה בידך, בכל פעם שאתה רואה רשימה ארוכה של צד אחד [בפרט אוסרים] בדיקה במקור בפנים יראה שבהרבה מהם אין הדבר מוכח כלל או אפילו מבואר להיפך.
 

ארזי ביתר

משתמש רגיל
שוחר טוב אמר:
ארזי ביתר אמר:
מנין אמר:
דעת המתירים פאה נכרית [פאה טבעית לגמרי, לא סינטטית שזה המצאה חדשה. כלשון רש"י: שיער של חבירתה]
הגרי"ש אלישיב (שמועה...)
אגב הבאת שמו הטהור, אציגה נא בזאת אנקדוטה מעניינת. בשעתו, פורסם ברחובות הריכוזים החרדיים, מספר טלפון שבאחת משלוחותיו, ניתן לשמוע את הגרי"ש אלישיב אוסר את הפאה הנכרית. לא התעצלתי, והתקשרתי.

תוכן השיחה, היה פחות או יותר כך:

השואל: האם הרבי מסכים שפאה נכרית היא אסורה?
הגריש"א: איך אפשר להגיד שהיא אסורה, אם רעייתו של רבי יצחק אלחנן, חבשה פאה לראשה?
השואל: האם הרבי מסכים שפאה נכרית היא דיעבד?
הגריש"א: איך אפשר להגיד שהיא דיעבד, אם רעייתו של רבי יצחק אלחנן, חבשה פאה לראשה?
השואל: אבל היום יש פאות מאוד ארוכות ופרוצות!
הגריש"א: פאה ארוכה ופרוצה, אסורה מדיני צניעות, לא מדיני פאה נכרית.

ומכך המסקנא ברורה: הגריש"א אסר את הפאות!!!


אוי לאותה בושה!

חבל שכבודו אומר כך,
חיפשתי בגוגל את הוידאו הנ"ל והיגעתי לכאן http://xn--9dbhb7b.net/?p=7481?p=7481
תראה עד הסוף, זה שונה מהותית ממה שכתבת.
זה ממש לא מה שאני מתכוון אליו.
 

שוחר טוב

משתמש חדש
ארזי ביתר אמר:
שוחר טוב אמר:
ארזי ביתר אמר:
אגב הבאת שמו הטהור, אציגה נא בזאת אנקדוטה מעניינת. בשעתו, פורסם ברחובות הריכוזים החרדיים, מספר טלפון שבאחת משלוחותיו, ניתן לשמוע את הגרי"ש אלישיב אוסר את הפאה הנכרית. לא התעצלתי, והתקשרתי.

תוכן השיחה, היה פחות או יותר כך:

השואל: האם הרבי מסכים שפאה נכרית היא אסורה?
הגריש"א: איך אפשר להגיד שהיא אסורה, אם רעייתו של רבי יצחק אלחנן, חבשה פאה לראשה?
השואל: האם הרבי מסכים שפאה נכרית היא דיעבד?
הגריש"א: איך אפשר להגיד שהיא דיעבד, אם רעייתו של רבי יצחק אלחנן, חבשה פאה לראשה?
השואל: אבל היום יש פאות מאוד ארוכות ופרוצות!
הגריש"א: פאה ארוכה ופרוצה, אסורה מדיני צניעות, לא מדיני פאה נכרית.

ומכך המסקנא ברורה: הגריש"א אסר את הפאות!!!


אוי לאותה בושה!

חבל שכבודו אומר כך,
חיפשתי בגוגל את הוידאו הנ"ל והיגעתי לכאן http://xn--9dbhb7b.net/?p=7481?p=7481
תראה עד הסוף, זה שונה מהותית ממה שכתבת.
זה ממש לא מה שאני מתכוון אליו.

אבל מכאן מוכח ברור שהם צדקו, וזה דעתו !
אז תתקן את המשפט " אוי לאותה בושה " ! זה כבוד בשבילם שהם צדקו נגד כל הטענות והסיפורים שכביכול הרב אלישיב היה בעד הפאות !
בפרט שבאותו עמוד הנ"ל למטה מובא מקורות מתלמידיו שציטטו אותו בכל מיני הזדמנויות, וגם שם הכל כתוב שחור על גבי לבן.
 

שומר-הגחלת

משתמש חדש
מה שהובא בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל לאסור, תמהני.
א. שמעתי מעד נאמן ששאלו אם מותר או אסור וענה לו שמותר.
ב. רעיתו ע"ה הלכה בפ"נ ללא תוספת כלשהי כמו כובע וכדו'. וכן המנהג במשפחת בנו יחידו שליט"א שהרב זצ"ל גר בביתם כמה שנים.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
יהודי אמר:
עם כל הכבוד לרב עזרן [בעמח"ס הנ"ל], הפרק האחרון שמדבר על ע"ז בפאות הוא לא לענין ממש, ישב מרן הגריש"א והכריע ברור בענין [אגב, מישהו מכיר עוד רב שנשאל בעניני ע"ז וענה במקום?], אח"כ נשאו ונתנו איתו באריכות ולא הסכים כלל לטענות המתירים, אם כך מה כעת הענין בהבאת כל מיני מוצי"ם חשובים יותר ופחות שאינם מגיעים לקרסוליו. [לא באתי לומר דעה בנושא הפאות עצמם - כבר שנים שאינני מדבר בנושא זה].
כפי ששמעתי מכלים ראשונים נושא ההכרעה של הגרי"ש הי' מורכב מאוד. הוא ענה לפי הנתונים שהביא לו הרב דונר מהאינטרנט וכו', היו ויכוחים מה כתוב שם, היו שלוחים שהביאו נתונים סותרים. וכנראה האמת העובדתית היא שמהע"ז בפועל לא מגיע אלא מיעוט. ואינו ברור כלל שגזיזת השערות היא עבודה זרה (ואפי' ברור להיפך).
 

יהודי

משתמש ותיק
זהו סוג ויכוחים שאין להם תכלית, ומעורב בהם פוליטיקה רבה, כך שאין לי ענין לפתוח נושא זה [מה שלא יהיה, הרב עזרן שם הביא רבנים שהתווכחו על פסק הגרי"ש ולא על מציאות דבריו - וע"ז כתבתי מש"כ].
 

שוחר טוב

משתמש חדש
שומר-הגחלת אמר:
מה שהובא בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל לאסור, תמהני.
א. שמעתי מעד נאמן ששאלו אם מותר או אסור וענה לו שמותר.
ב. רעיתו ע"ה הלכה בפ"נ ללא תוספת כלשהי כמו כובע וכדו'. וכן המנהג במשפחת בנו יחידו שליט"א שהרב זצ"ל גר בביתם כמה שנים.

א, עד נאמן ? אפשר שמות ? יותר נאמן מהרב עמר מחבר הספר אור לציון כרכים ב וכרך ג ? יותר נאמן מתלמידו המובהק הרב בן ציון מוצפי ? יותר מהרב נתן בן סניור ? יותר מהרב ברוך שרגא ? יותר מהרב אבנר אליסון ויותר מהרב דוד בן יצחק ? יש שם עוד הרבה עדויות מפורשות של ת"ח מובהקים , אז יש ספק למי להאמין ? (ואולי אולי אם עדותו אמת שאצלו המקרה חריג מסיבות מסוימות והתיר בפאה צנועה ביותר ולא כמו של היום , כל זה על דרך לימוד הזכות ).
תראה בספר שם כמה עדויות יש על פסקיו של הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל כגון ספר דובר מישרים וספר דברי שלום וספר אל תיטוש תורת אימך וספר דברי חכמים,וספר דובר מישרים ועוד.
אתה מאמין לאור לציון כרך ב' ו-ג' ? א"כ תאמין בכל נושא לפסקיו.

ב. לגבי רעייתו מובא שם בקונטרס "זהב לבושה " (שנמצא שם באתר) בעמוד תמ , ששאלו אותו על כך והוא ענה " מה איכפת לך מאשתי ",
לגבי הבנים איני יודע מה נוהגים שם אבל אוכל לברר בהמשך בעז"ה, בכל מקרה הלכה לא פוסקים לפי מנהג הבנים , וזה חוץ לידוע המצב בהרבה נושאים שבנים ונכדים הולכים נגד דעת אבותיהם, ולדוגמא מרן הגרי"ח קנייבסקי שליט"א שגם אמר וגם כתב בזה"ל ש "כל פאה שנראית כשער טבעי אסורה" והא חזר ע"ז כמה פעמים ואני באזני שמעתי זאת ממנו , וראיתי גם את מכתבו, ועם כ"ז אחד הנכדים של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א מוכר פאות ארוכות וטבעיות לכל הדעות , כשהוא מערבב את כל מי שבא לרב בנושא, והוא מצהיר שאם ילך בכל דבר לשאול את הרב אז החיים יהיו מסובכים מדי... אז אל תגיד שסימן שהרב מתיר בבקשה !

ואם במשפחה עסקינן יש שם עדות של אח של מרן הגב"צ אבא שאול זצוק"ל שהיה נגד הפאות וסירב לחתום נגד הפאות ארוכות שלא ישתמע מזה שהתיר קצרות.
לצערי מבדיקתי הארוכה אני רואה לאורך כל הדרך איך שכל המחברים שבאו להתיר סילפו שיטות ועיוותו את האמת העיקר להתיר והרבה פעמים לא בחלו גם בשקרים או בציטוטים שהובאו מקור ששיקר בלי לבדוק מה האמת, וה' יאיר עינינו לראות את האמת.
 

שוחר טוב

משתמש חדש
רבותי מצאתי משהו מעניין שאיני מכיר את מקורו.
באתר הזה http://יופי.net/?p=13001
שם הם מביאים שיש עדות של פאניות שזה מעבודה זרה זה לנשים לכן זה חסום.
שמעתם את זה פעם ? יודעים מי הפאניות הנ"ל ?
לילה טוב ושבוע טוב.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
איך הפאניות אמורות לדעת את זה? מפני שהן קונות פאות מסוכן לא נעשות ביקיאות במה קורה במקור השערות.
 

avraham

משתמש חדש
ברשות הת"ח היושבים על מדין, אפרוש כאן את הגיגי בנושא הסבוך הזה, ואם טעיתי, איתי תלין משוגתי.
נראה לי שבסוגיא זו חל ערבוב בין שני נושאים, וערבוב זה גרם לנזק רב מהתועלת, גם לאותם שחשבו להועיל על ידי זה.
צריך להבחין בשני סוגיות:
סוגיא ראשונה: דין כיסוי ראש בפאה נוכרית. סוגיא שנפתחה כבר בקדמונים, מחלוקת הידועה בין שלטי הגיבורים לבאר שבע, האם מקיימים מצוות כיסוי ראש דופרע את ראש האשה בכיסוי העשוי משער. רבו הפוסקים שדיברו בזה לאורך כל הדורות להתיר ולאסור, יש הנוקטים שעמודי ההוראה הרמ"א והמשנ"ב הכריעו להתיר, ויש הנוקטים שאף הם לא התכוונו לעצם הלבישה אלא לדין הזכרת ה' בפני כיסוי פאה, ועד פוסקי זמננו ממש המשיכה המחלוקת, יש שגילו דעתם להדיא, כדעת היביע אומר שהיה נחרץ לפסוק כהאוסרים, ויש שלא גילו דעתם אלא הניחו מקום לשמועות ועדיות משמם, כדעת האור לציון, ודעת הגריש"א שאף הוא מעולם לא דיבר ברבים על דעתו בענין זה.
סוגיא זו, אינה שונה במאום מהמחלוקת אם יש ברירה בלח, ואם נ"ט בר נ"ט להתירא מותר לכתחילה, יש רבים שנהגו כהמתירין ויש רבים שנהגו כהאוסרים, יחידים וקהילות. אין הכרעה נחרצת בסוגיא זו, והמיקל והמחמיר יש להם על מי שיסמוכו.
(לשאלת ר' ארזי ביתר מנין שעדיף מטפחת המכסה היטב, נלע"ד שזה ברור, דמאי שנא מכל מחלוקת הפוסקים, שגם אם נניח שעיקר הדין הלכה כהמתירים, הלא כל בעל נפש חש לעצמו לצאת ידי חובת כל השיטות. אלא שזו כבר שאלה בהנהגה ולא בהלכה, ובהנהגה אי אפשר לקבוע מסמרות דהכל לפי מה שהוא אדם.)
הסוגיא השניה: סוגית פריצות.
הסיבה שנידון הפאה הפך להיות נחלת מוציאי העלונים והפאשקווילים ובעלי האתרים, היא - בגלל שנכנסו לשוק אותם פיאות פרוצות שהפרוץ בהם מרובה על העומד, ויש שנתלו בהיתר הפאה הנוכרית כדי להתיר לעצמם את הפריצות הלזו, ודבר מוסכם הוא לכל הדעות והשיטות שיש לאסור את הפיאות האלו עוד לפני שדנים על מצות ופרע את ראש האשה, דאותו כיסוי גילוי עדיף הימנו, ואף ההקלטה הידועה של הגריש"א, כולה עוסקת בפריצות שבפיאות, ואין לה ענין כלל בעצם ההלכה של כיסוי ראש, ועל כן נדרש הגר"ש וואזנר להקים בי"ד מיוחד שיקבע את הגדרים הברורים מהי פאה המותרת ובאיזה אופנים הופכת הפאה מכלל כיסוי ראש לכלל פריצות.
ויש שהחליטו שהדך להלחם בתופעה זו היא להעצים את השיטה האוסרת את הפיאות בכללות, וודאי שכוונתם לשם שמים, אלא שפעמים מקצת מהם נטו להוציא דברים מהקשרם, והגדיל לעשות אי מי שהוציא עלון להוכיח בבירור שהלכה כהבאר שבע ודלא כהשלטי גיבורים, והביא על זה ראיות מגמרא וראשונים ומן הסברא, ושכח לרגע שאנן יתמי דיתמי אין בינינו מי שראוי להכריע בין ראשונים כמלאכים, ושלא שמענו שיבוא אברך ויכריע בין גדולי הקדמונים. וזה רק מחמת שסוגיא זו הפכה להיות סוגיא פוליטית ויצאה מכותלי בית המדרש. וחבל על סוגיא זו שהפכה להיות טעונה כ"כ ומסורה בידי כל אדם, וכמעט שאי אפשר לדון על סוגיא זו מבלי לערב אמוציות.
והנלע"ד כתבתי
 

שוחר טוב

משתמש חדש
נגעת בשני נושאים,
אבל יש גם את נושא העבודה זרה שהוא נושא שלישי שרב הניסתר על הנגלה, וכולם סומכים על כולם.
וזה נפק"מ למי שרוצה פא"נ רק לבית כך שמצד מה שהבאת לכו"ע מותר, אבל אם אכן יש בעייה דע"ז זה אסור מדאורייתא !

ותרשה לי להעיר / לתקן משהו שמאד בוער לי, מרן הרב וואזנר לא הקים שום בי"ד !!! כן גם לא את משמר התורה ! הם ממש לא הולכים כפסקיו, ורק מייחסים את שמם אליו בכלליות שלפי הוראתו חייבים לשמוע למשמר התורה. כשלמעשה הוא סמך על הבטחתם שהם יעשו רק כהוראת רבנים שידונו ביחד ויפסקו, ולמעשה הם הלכו לקולא כנגדו וכנגד מרן הגרי"ש אליישיב ע"פ סברתם שהיום זה שונה, נגד דברים שנאמרו מפורש ע"י הרב וואזנר והרב אלישיב זצוק"ל.
ואפרט - מעשה שהיה כך היה ותוכלו לברר זאת עם כל המעורבים בדבר.
( מי שאיו לו כח לקרוא שלא יקרא, אבל שגם לא יגיב סתם תגובות משמיצות ומזלזלות לפי מחשבתו שיודע מה כתוב.. )

לפני שנים רבות קם ת"ח חשוב שכאב מאד את הפרצות שנכנסות למחנה מדי חג ועונה בכל תחומי הלבוש.
הוא פנה לכל גדולי ישראל, כולם ללא יוצא מן הכלל תמכו בו כגון הגרי"ש אליישיב, הרב וואזנר, הגרנ"ק ,ועוד,
הוא פתח ארגון שנקרא "משמרת חיים" ואירגן כנסים לנשים ולמורות בכל הארץ.
הוא ישב ללמוד את ההלכות מהמקורות ישב ע"ז כמה שנים עם חברותא ורשם הכל, ובכל שאלה היתייעץ עם גדולי ישראל הנ"ל. הוא גם חיבר ספר מקיף בנושא וכתב את שמו של החברותא כמחבר הספר הנ"ל ( מרוב ענוונותו ).
הוא השקיע סכומי עתק בארגון הכנסים , בפרסום, ביצור מיוחד של בגדים כשרים באמת ( ובזה הוא נפל בהרבה כסף ..) וכן בקריעת מודעות עם פריצות מעל לאוטובוסים העוברים בבני ברק, ואף ריצה ע"כ כלא + שרות לאומי + קנס כספי.
ע"כ הפרופיל של הרב בקצרה שאיני יודע אם רוצה שאפרסם את שמו ואת מעשיו ברבים, הוא משתייך לחוג הליטאי וגר בבני ברק.

מה שקרה שתוך כדי פעילותו העניפה הוא עשה כנסים גדולים במיוחד עם מורות סמינר ובתי ספר , לשם הגיעו גדולי ישראל בעצמם ( מה שלא קרה במשמר התורה...) ואמרו מפורשות את פסקם וקבעו תקנון עם הלכות של כל בגד.
יום למחרת לאחר אחד הכנסים הגדולים חלק גדול של מורות ( קרוב למחצית !) לא הגיעו לסמינר ! למה ? כי הבגדים שלהם בעצמם נאסרו בלבישה, ולהחליף או להאריך לא בא בחשבון !
ואז קמה יוזמה חדשה שמטרתה "לקלף " את הארגון "משמרת חיים" ואת הרב "הקיצוני" לדעתם, וליצור הלכות ופסקים חדשים ברוח הסביבה הקיימת ללא שהמורות יצטרכו להחליף..
מה שהיה חסר זה רב שיסכים לכתוב הלכות מחדש בנושא שכולם לא מתעמקים בו יתר על המידה...
עד שנמצא הפתרון הם פנו לרבנית שוב תליט"א שהיתה גם מורה בסמינר וגם רבנית ( בלי לומר לה את המטרה האמיתית ), היא ביקשה מבעלה הרב שוב שליט"א ת"ח צעיר ובר אוריין עניו מאד וצנוע, ובקשה את עזרתו, הנ"ל סירב בתחילה אבל לאחר לחצים הוא נכנס לנושא, אך דא עקא שהנושא ארוך מייגע ומסובך, מה עושים ?
הוא פנה ישירות לרב של "משמרת חיים" וישב איתו שעות וימים וקיבל בחפץ לב כל חומר שביקש, בתקופה זו כבר נעשו מאמצים להחתים את גדולי ישראל כאילו שבהוראתם וע"פ פסקיהם קם "משמר התורה" כשלגדולי ישראל אין כל סיבה שלא לחתום, אדרבה לחזק את המחנה...
וכך התחיל בכתיבת ספר תוך כדי שהובהר לו ע"י הרב מנדלסון והרב גנס ורבנים נוספים את החובה להקל בכל מה שאפשר.
לאחר כתיבת הספר הספר נלקח לרב גנס ועוד מספר מצומצם של רבנים שדנו בדבר שהספר לא יתקבל על הציבור עקב הייותו קשה לקיום ולא רלוונטי למצב דורינו,וא"כ עדיף לתפוס מעט ואם ילך נחמיר אח"כ.... מה עושים?
אחד הרבנים הנ"ל אסף 18 מורות וישב איתם על ההלכות "הקשות" וע"פ החלטת מרבית "המורות" נפסק מה "רלונטי" ומה ההלכה... ( כואב לי לכתוב את זה..)
הבעיה שיש הלכות שא"א לכתוב מותר כי זה אסור, ולכתוב אסור א"א כי זה לא יתקבל... מה עושים ?
כותבים כלל שיש לו כמה משמעויות והגדרה או סיבה שכל אחת תפרש אותה למושגים שלה... ומכאן התקלה שהרבה צדיקות למדו להתיר מהספר הנ"ל.
וכדי למזער נזקים הרבנים מפרסמים ( ניתן לשמוע את הרב נישרי אומר זאת בפירוש ) וכן בספר זה הוזכר כמה פעמים שהספר הוא מקל ביותר ועיקר הדין ממש, ומי שמקל יותר ממנו נכשל בוודאי.
לרבנית שוב בקו שלך יש סידרה של שיעורים כ 40 שיעורים של הלכות ושם בהקדמה היא אומרת כמעט בפירוש ובכאב ש"הלבוש כהלכתו" לא מספיק וזה לא מה שה' רוצה.. ויוכיחו על כך גם ההלכות שהיא אומרת אח"כ אותם היא ידעה עוד לפני שנוצר הספר...
יצוין שמחבר הספר הרב שוב מצטער מאד על העריכה שעשו לספר ולכן סירב ששמו יופיע כמחבר הספר! הרבה הלכות שם הם ממש ההפך ממה שהוא פסק וממה שהוא נוהג בבית אבל "המורות " פסקו אחרת !
לכן מי שלומד את הספר רואה שיש הרבה סתירות בן אריכות הדברים לבין הפסק של "משמר התורה" .
ויש בידי עדות והקלטה מת"ח שהיה במסיבת הודיה של הרב של " משמרת חיים " כשהשתחרר מהכלא ועבודות השרות, שהרב שוב בא לשם. ושאל אותו אותו ת"ח מה הרב עושה כאן ? הרי הספר של הרב חולק מאד על הספר של משמרת חיים, ואז הוא ענה לו כל מה שיש לי זה ממנו... הודאת בע"ד. ואז נתעורר ויכוח על נושא השוק שיש מכתבים מכל גדולי ישראל בכל הדורות שהשוק זה הלמטה ושגם הוא צריך להית מכוסה, והוכח לו שכן דעת המשנה ברורה, ואז הוא אמר שהמצב בדורונו מחייב למצוא משהו לסמוך עליו... ולכן הם החליטו שערווה זה רק כשיש צורה לגוף אבל החלק הלמטה שבשוק שהוא בצורת מקל לא שייך בו "צורת הגוף" ולכן מספיק גרב, כשנישאל מניין סברה זו ? ענה זו סברה של אחד מרבני משמר התורה ... ללא מקור מוסמך, כשהוכח לו שהסטיפלר ועוד כתבו מפורש עד הקרסול , הוא אמר אני יודע אבל חייבים להקל, חייבים.... זה דוגמא קטנה לקולא ממשמר התורה עוד לפני המורות.
והרב של "משמרת חיים" אמר בעצב "מכאן ( הכוונה מהבית שלו עצמו ) יצא העגל ( הלבוש כהלכתו ) הזה" !
לכן יש הרבה ת"ח שמאד כועסים על הספר כי כשלומדים בו רואים סתירות והגדרות לא ברורות ורצון מובהק להקל או להשאיר נושאים פתוחים, רק נושאים שהציבור לא ממש נפל בו כתבו ברור לאסור. או לדוגמא שבנושא הפאה מרחו את הכללים ( דוגמא מה מטרת כיסוי הראש? שתראה נשואה ולכן אסור שביל כל השאר מותר.. זה הפסק של הגרי"ש אלישיב או הרב וואזנר ? או הגרנ"ק ? לא ! (הם אמרו מפורשות אחרת וניתן למצוא שם באתר יופי יהודי) אין אף אחד מגדולי ישראל שאמר כללים אלו) ובנושא כיסוי ראש הביאו חששות של דברים הזויים שלא נמצאים בציבור שלנו... וד"ל. ועוד דוגמאות למכביר בנושא החצאית, הגרביים, החולצה ועוד...

ולפי הידוע לי בקרוב יצא ספר מקיף שעובר שורה שורה על הלבוש כהלכתו ומקשה ודוחה, ומראה סתירות בספר עצמו, לעת עתה הם שולחים את הספר לרבני משמר התורה ע"מ לקבל את תגובתם , לראות במה יש להם תשובה ובמה לא. לא מזמן ישבו אצל הרב גנס ודיברו איתו על נושא אחד מתוך כל הנושאים והוא הציע להם שהם יאספו את כל רבני משמר התורה ויבדקו מחדש... הם מסופקים לרלוונטיות שבדבר.

מכאן יובן למה הרבה מחמומי המוח מוצאי העלונים תוקפים את המורות ....
וזה פעם שנייה שמורות עורכות ספר וגורמות תקלה וחורבן.
הפעם הראשונה הייתה עם הספר של הרב פלאק מחו"ל שפורסם בארץ ע"י מורות שאהבו את הקולות שם, אלא כשזה הגיע לרב וואזנר הוא הזדעזע מאד מכיון שנתן לו הסכמה כללית על כל ספריו והיא פורסמה גם בספר זה, דוגמא להלכה שכתובה שם "אסור לאישה להסתפר אצל גבר אלא בשעת הדחק..."
מכיון שכך הרב וואזנר שלח לרב פלאק להסיר הסכמתו מכל ספריו !
הרב פלאק הזדעזע מהתגובה הנחרצת, והסביר לרב שהספר לפי המצב בחו"ל ולא נועד לבנות א"י והופץ כאן ללא רשותו, ולכן נתן הוראה להפסיק לשווק לארץ את הספר.
המורות שהיו חייבות ספר מיקל עשו העתקה של הספר עם שינויים קלים לפי ראות ענייהם וכתבו שהספר לפי פסקי הרב פלאק...
בנות הסמינר שהכירו את הגרסא הראשונה של הספר, אמרו מי נתן רשות למורות להחמיר עלינו ? ואז כל הלכה שלא מקובלת על הבנות נדחתה בטענה שזה המצאה של המורות.. הרב פלאק התיר... וכך יצא חורבן על חורבן שאפילו בהלכות של המורות שחיפשו רק להקל זילזלו בטענה שהם מממציאות חומרות!

ודרך אגב אף על פי שאני יודע הנ"ל מבירור עמוק אודה שאפילו כמו הלבוש כהלכתו זה לא קל לאסור בכל מה שהוא אסר. אבל את האמת צריך לדעת ולשאוף אליה!

כתבתי זאת גם מתוך הערכה כנה והיכרות אישית עם הרב שוב שליט"א אבל בכל אופן זכות הציבור לדעת את האמת הכואבת.

ובבקשה לא להיגרר לויכוחים או ח"ו לביזוי ת"ח.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ללא כחל ושרק אמר:
איזה היתר יש לאלו שאינם הולכים בפסקיו של השועה"ר הרב להשתמש בפאה נכרית?

אם כבודו מתכוון לשאול איזה היתר, הרי השאלה צריכה להיות הפוכה לגמרי - איזה איסור, מהיכי תיתי לאסור בכלל. שהרי גם אלה שכתבו טעמים לאסור בדורות הקודמים, כל הטעמים לא שייכים כיום, וכפי שכתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז).

ואם כבודו מתכוון לשאול מי מתיר חוץ משו"ע הרב, הרי השאלה צריכה להיות הפוכה לגמרי - מי לא מתיר? חוץ מהגר"ע יוסף והגר"מ מאזוז (וההולכים בעקבותיהם), רוב מכריע של הפוסקים בדורינו וגם בדורות הקודמים, מתירים. וכן נשותיהם הולכות עם פאה. וגם האוסרים, חלק מנכדותיהם וכלותיהם הולכות עם פאה. וכמו שכתב מרן הגאון רבי שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע ט"ז): "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית".

ולא רק שמתירים, אלא גם מחייבים ללבוש פאה. אני מצרף רשימת המתירים בקובץ PDF, ומצרף רשימת המחייבים פאה בקובץ PDF. יש עוד מתירים שלא נמנו ברשימה, וכן עוד מחייבים שנדפסו מקרוב, כמו לדוגמא הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא:

שאלה - "המשנה ברורה בסימן ע"ה, כתב שמותר ללבוש פאה נכרית, מלבד במקומות שנהגו לאיסור, אלא שיש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת".

תשובה - "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".

יתכן שכוונתו שקשה לצעירות לעמוד בניסיון לכסות את כל הראש, כי מצוי שמגלות הראש ע"י המטפחת או הכובע. וכן במגזר הדתי לאומי שלא נהוג אצלם פאה (רק לאחרונה נכנס שם) מצוי מאוד גילוי ראש גמור במימדים מבהילים.

שאלה זו הסתפקו העורכים אם לפרסמה (...) ושאלו על כך בזה הלשון:

"ב"ה, כ"א אדר ב' התשע"א, מעלת כבוד מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א.
בעידודו של מרן שליט"א אשר כתב שמצוה לפרסם, אנו עסוקים בעריכת תשובותיו של מרן הגר"י שפירא זללה"ה, ושוב נסתפקנו על כמה תשובות אם להביאן ובכדי לקצר לא פירטנו למה הסתפקנו, ונא יודיענו חוות דעתו על הדברים, אם אפשר לפרסמם".

וענה הרב: "אפשר לפרסם הכל, וצריך לפרסם".
 

קבצים מצורפים

  • עדיפות הפאה.pdf
    300.3 KB · צפיות: 49
  • רשימת המתירים.pdf
    657.3 KB · צפיות: 45

משיב כהלכה

משתמש ותיק
מנין אמר:
דעת המתירים פאה נכרית

המתירים הם פי כמה וכמה, כפול ומכופל, והרשימה שהביא כבודו אינה מדוייקת, כי חלקם לא הכריעו, כמו החיד"א לדוגמא. בספר "לקט שכחת הפאה" אכן הביא את החיד"א והביא עוד כמה כמתירים, והגיע ל-40 פוסקים, כשכמה מביניהם לא התירו, אמנם אחרים יגעו ומצאו למעלה ממאה ושלושים בהשמטת כמה פוסקים שהביא.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
ואם כבודו מתכוון לשאול מי מתיר חוץ משו"ע הרב, הרי השאלה צריכה להיות הפוכה לגמרי - מי לא מתיר? חוץ מהגר"ע יוסף והגר"מ מאזוז (וההולכים בעקבותיהם)
צ"ע איך להגדיר דעתו של הגרע"י, שהרי מה שאסר הוא מחמת דברי הערך שקפליטין המוזכר בירושלמי הוי פאה נכרית. אבל היום נתברר בלי ספק שאין זה דברי הערוך אלא של המוסיף ערוך, ורק בדפוס האחרון אין זה ניכר מחמת ט"ס. וא"כ אולי גם דעתו הוא להתיר.
אמנם לא מסתבר שאף אחד לא טרח להגיד לו שזה ט"ס, ולא ידוע שהוא חזר בו, אבל גם מסתבר שהוא לא קיבל דברי המגיד לא ולא בדק זה ברציניות.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ללא כחל ושרק אמר:
חלק מהדעות שהבאת הם לגבי הלכות קריאת שמע שזה גם לגבי אשה בביתה ולא לגבי הלכות צניעות!!!

כבודו טעה בטעות ידועה, הרמ"א בהלכות ק"ש דיבר על שיער שחוץ לצמתן וכל האחרונים החונים מדברים על יציאה באופן זה לרשות הרבים, וכן לגבי פאה, כל האחרונים על המקום דנים ביציאה לרה"ר.

כי הא בהא תליא, כמו בבנות רווקות, שבראשונים מובא שמותר לקרוא ק"ש כנגדן, ומכאן למדו האחרונים שמותר להן לצאת בשיער פרוע לרשות הרבים.

רק בודדים ניסו לחלק שהרמ"א התיר רק לק"ש, והאחרונים דחו אותם בכמה וכמה אופנים. למעשה זאת אחת הסתירות בשיטתו של הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל.

בשו"ת יביע אומר (חלק ה' סימן ה') בענין פאה נכרית, הביא הרב את דברי היעב"ץ בספר מור וקציעה, וכתב שם "לא התיר הרמ"א אלא לבעלה, דכיון דשריא בביתה הוה ליה אורחה בהכי ולא מטריד, אבל לגבי אחריני אסור משום פריצותא. תדע דהא לא מייתי לה הרמ"א באה"ע (סי' כ"א) לגבי איסור פריעת ראש ברה"ר, אלא לגבי קריאת שמע". עכ"ל.

[במאמר מוסגר, הרמ"א הביא היתר זה גם בסימן ש"ג בחיבורו "דרכי משה" לגבי יציאה ברשות הרבים, ללא קשר לקריאת שמע].

ודברי הרב סותרים את דבריו בריש התשובה ההיא (חלק ה' שם), וזה לשונו שם: "אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם". עכ"ל שו"ת יביע אומר שם. וזה לשון הרא"ש בברכות שהזכיר שם: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן". וגם המאירי והמרדכי שם דיברו בענין קריאת שמע.

ויש להקשות, כיצד הביא הרב ראיה להיתר הליכת הבתולות פרועות ראש ברה"ר, ממה שכתבו הראשונים שמותר לקרוא ק"ש כנגדה. שהרי גם זה היה ניתן לדחות בנקל, ולומר כביאור היעב"ץ הנ"ל, שהראשונים שהתירו דיברו רק לגבי קריאת שמע, שמותר לקרוא כנגד שיער הבתולות, כיון שנהגו ללכת בביתן בגילוי ראש, וזהו פירוש דבריהם "שדרכן לילך פרועות ראש", אבל ברשות הרבים אסורות ללכת בגילוי ראש, וממילא אין ראיה כלל מדברי הראשונים הנ"ל. ואם היינו מפרשים כך בדבריהם, היה אתי שפיר גם לשון הגמ' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ולא היה צריך לדחוק בדבריהם ולפרש שפנויה היינו גרושה ואלמנה.

ועם זאת רואים אנו שהרב פירש בדברי הראשונים שכוונתם להתיר גם יציאה לרה"ר ולא רק לענין ק"ש, דלא כהבנת היעב"ץ, וכן כתבו רוב הפוסקים. ומכאן נלמד שאין מקום לדחוק בדברי הרמ"א, ובפרט שהמקור שציין לדבריו הוא שלטי גיבורים, והש"ג דיבר ביציאה לרה"ר ולא בק"ש, וכן הרמ"א עצמו ציין שם לסי' ש"ג, שכתב בהדיא להתיר יציאה לרה"ר בפאה נכרית. וראה עוד בדברי האחרונים כמה וכמה קושיות על ביאור היעב"ץ בדברי הרמ"א, שלא יתכן כלל לפרש כך.

ודברי הרב בענין פאה סותרים לכאורה גם את דבריו בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג), שהביא את מהר"ם שהתיר לגלות שיער חוץ לצמתה, וזה לשונו שם: "ששערה על כתיפה, דהיינו שמניח קצת מסוף השערות, שאין איסור בגילוי קצת שער כזה, וכמ"ש כיו"ב מהר"ם (סי' ל"ה) שאין איסור במה שנהגו לגלות שערן חוץ לצמתן, והביא ראיות לדבר". עכ"ל. ובשו"ת יביע אומר חלק ד' (אה"ע סי' ג') כתב גם להביא ראיה להתיר לאשה ללבוש מטפחת בלא רדיד עליה, ע"פ דברי מהר"ם הנ"ל, וזה לשונו: "ודמי למ"ש מהר"ם להתיר במקום שנהגו הנשים לצאת בשערות שחוץ לצמתן".

והנה יש מהפוסקים שכתבו כי מהר"ם דיבר רק בגילוי שיער חוץ לצמתה בתוך ביתה ולא ברשות הרבים, ודייקו זאת מלשונו "בואו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה". אולם גם אם נסכים שדברי מהר"ם היו ברשות הרבים, וכמו שמשמע בפשטות ממהלך דבריו, הרי כל ראיותיו הם מהראשונים שדיברו על ק"ש מול שיער שחוץ לצמתה, ומכאן למד גם לענין היתר יציאה לרה"ר, וזה לשון מהר"ם (סי' ל"ה): "וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות, זה לשונו: והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לקריאת שמע... אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד... וכן נמי כתב בעל אורחות חיים: אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם". עכ"ל. ואע"פ שכל הראשונים הנ"ל דברו על קריאת שמע, בכל זאת הסיק מהר"ם מדבריהם שמותר לנשים אלה לגלות שיער זה ברשות הרבים, וכן הוא גם בפסק הרמ"א בסי' ע"ה לגבי קריאת שמע כנגד שיער שחוץ לצמתה, שהאחרונים (מג"א ומשנ"ב ועוד רבים) הבינו מכך שהוא הדין להתיר לגלות שיער זה ברה"ר במקום שנהגו, למרות שדיבר רק לענין ק"ש. ומשמע בבירור שכל מה שהתיר הרמ"א לקרוא ק"ש כנגדו, מותר גם לגלותו ברשות הרבים, שכל סיבת ההיתר בק"ש היא משום שאין שיער זה גורם הרהור, כיון שתמיד הוא גלוי. וכל זה סותר לכאורה את שיטת הרב זצ"ל, שהרמ"א התיר פאה רק לענין ק"ש.

ואגב, הגר"ע עצמו ככל הנראה הביא זאת רק לרווחא דמילתא, בין יתר דבריו שם. כי בשו"ת יביע אומר חלק ד אבן העזר סימן ג', הסתייע הוא בעצמו מדברי הרמ"א בדרכי משה להתיר לגרושה ואלמנה:

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
צ"ע איך להגדיר דעתו של הגרע"י, שהרי מה שאסר הוא מחמת דברי הערך שקפליטין המוזכר בירושלמי הוי פאה נכרית. אבל היום נתברר בלי ספק שאין זה דברי הערוך אלא של המוסיף ערוך, ורק בדפוס האחרון אין זה ניכר מחמת ט"ס. וא"כ אולי גם דעתו הוא להתיר

זאת טעות ידועה, אולם הגר"ע לא נשען על הערוך אלא ציין אותו בתחילת דבריו כדי להראות שמצינו איסור מפורש לפאה בדברי הראשונים, ולאו מילתא זוטרתא היא.

למעשה הפאה שהיתה מוזכרת בחז"ל אינה הפאה של ימינו, והערוך עצמו פירש "מקפת הראש ולא מכסיא". ואם כן אפילו אם נסכים שמדובר בפאה כפירוש מוסף הערוך, הרי אין זו פאה של ימינו ובוודאי שאי אפשר לצאת בכזה דבר... שלא מכסה את הראש כלל. ובכל אופן אין זה הערוך, כפי שכתב כבודו, ונפל הבנין.

אולם בהמשך דבריו ציין הגר"ע כמה וכמה טעמים לאסור ואין לומר שכעת יתיר מסיבת הערוך שהתברר שאינו הערוך.

על כל פנים נראה שהגר"ע יוסף רצה באופן ציבורי לפרסם שפאה אסורה על מנת שלא יתפשט ההיתר בציבור, ולכן הזהיר בספריו ודרשותיו, אבל הוא עצמו נטה להתיר.

לעיל הבאתי את ההיתר שלו לגרושה ואלמנה, למרות שבמקומות אחרים זעק שזאת פריצות. ובוודאי אין מקום להתיר לגרושה ואלמנה דבר שהוא "פריצות גמורה" (ולא יעלה על הדעת לומר שלאשת איש זה פריצות גמורה ולפנויה זה צניעות).

אולם מה שלא ידוע כ"כ, זה שהוא התיר פאה לנשואות במקרים מסוימים: כשהאשה אינה מוצאת חן בעיני בעלה עם מטפחת, או כשהיא נמצאת בלחץ הסביבה והיא בעצבות מזה, או כשמדובר בחוזרת בתשובה המסכימה לכסות עם פאה. ואפשר לראות את דבריו בספר "מעין אומר" חלק ט' (שו"ת בקצרה, מפי השואל ששימש אצלו), וכן בקיצור שולחן ערוך "הרב עובדיה" (עמ' תרל"ט):

◄ לשאלת השואל, "זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".

◄ לשאלת השואל, "בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב זצ"ל: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

◄ לשאלת השואל, "בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום. ענה הרב זצ"ל: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

◄ לשאלת השואל, "חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב זצ"ל: "מותר".

◄ כמו כן התיר לבחור ישיבה להתחתן עם בחורה המתעתדת ללבוש פאה, כאשר הבחור הסכים לכך רק אם יתיר לו הגר"ע יוסף בכתב ידו. וכתב לו הגר"ע בכתי"ק שמתיר לו להתחתן עמה, ולוקח עליו את האחריות ללבישת הפאה (ומעשים כאלה היו בכל יום).

מכאן נלמד שדעתו העקרונית של הרב עובדיה היתה להתיר פאה, רק שהיה זה בבחינת "הלכה ואין מורין כן" כדי שלא יתפשט המנהג אצל כולן, ולכן התיר רק ליחידים כנ"ל, אפילו מטעם כל דהוא, ובדרשותיו וספריו אסר בכל תוקף.

מעניין לציין את עדות הרב אמיר קריספל שליט"א, מי שהיה ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל, שכתב: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר שב'אור תורה' מישהו כתב נגדו לגבי פאה, הביא פוסקים כמנין פאה נגד הרב משאש וכתב כאילו הרב משאש חבר שלו. מרן זצ"ל כעס מאוד על אותו כותב, ואמר: 'אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין פאה נכרית להתיר. ולא זו דרכה של תורה". מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל". עד כאן עדות הרב קריספל.

והנה צ"ע אם יש פוסקים המתירים כמנין פאה, מדוע לא הביאם הגר"ע יוסף ביביע אומר חלק ה סימן ה, ובקושי ציין לפוסקים מתירים (והשמיט גם כאלה שהזכירם ביבי"א חלק ד סימן ג ודחה אותם בקש (וראה מה שתמה עליו בשו"ת אור יצחק סימן ג, על התייחסותו לגר"מ פיינשטיין, ובפרט שפסק כמותו בענין גילוח וגם ציין לתשובתו על פאה, וראה מה שתמה עליו הגאון רבי יצחק טופיק שליט"א בספרו "עמודי שש" למסכת בבא מציעא (צא.) עמ' ק"ע בהערה, שהביא את שו"ת פני יצחק כאוסר ואינו אלא מתיר גמור, ויש כשמונה סתירות בדעת יביע אומר - מחד התיר גילוח משום מראית העין ומאידך אסר פאה משום מראית העין, מחד התיר גילוח משום בחוקותיהם ומאידך אסר פאה משום בחוקותיהם, מחד התיר מטפחת משום דת יהודית ומאידך אסר פאה משום דת יהודית, מחד כתב ששיער אין בו פריצות כלל ולכן מותר לקרוא ק"ש גם כנגד נשואות מגולות, ומאידך כתב שפאה יש בה פריצות, ועוד ועוד סתירות קשות מאוד והבאנו סתירה אחת כאן בתגובה הקודמת).

וכל זה מחזק את דברינו שלמעשה הבין שמותר וכן התיר במקרים פרטיים, וגם ידע שיש פוסקים מתירים כמנין פאה (ויש גם יותר) והשמיטם, אבל לדעתו היה צריך לפרסם לציבור שאסור כדי שלא יתפשט המנהג בין הספרדים, משום גדר בעלמא.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יאיר אמר:
לגבי הגר"א, יש מקום אחד שמשמע (יכול להשתמע) שאוסר (ומביאו הגר"ע יוסף זצ"ל)

ויש מקום אחר שמשמע (יכול להשתמע) שמתיר.

אכן כפי שציין כבודו, יש הטוענים שהגר"א אסר פאה נכרית, ומביאים ראיה מפירושו על המשניות בספר "שנות אליהו", שפירש את המשנה בשבת (פ"ו משנה ה) "יוצאה אשה... ובפאה נכרית לחצר", שמדובר בפאה נכרית מכוסה, ואין זה כפירוש הש"ג ראש המתירים, שהתיר מכאן את הפאה וכתב שמדובר בפאה נכרית מגולה. והנה ראשית נקדים, שאין להביא ראיה מפירוש המשניות, שאין כוונת הגר"א שם להלכה, כשיש ראיה מפורשת מהגהותיו לשו"ע, ששם כיוון להלכה ולמעשה. ובביאור הגר"א הנ"ל הביא מקור והוכחה לדברי הרמ"א מדברי המשנה שם "יוצאה אשה בחוטי שיער". ומקור זה שהביא הגר"א, הלא הוא מוזכר בדברי המג"א, שהביא מקור זה לדברי הרמ"א, וכתב על הב"ש שדבריו הם דברים דחויים, והלכה כש"ג. ומכך שראה הגר"א את דברי הרמ"א והמג"א המפורשים בהיתר פאה נכרית, ולא חלק עליהם ולא העיר עליהם, אלא חזר על המקור שהביא המג"א, מוכח שהוא סובר כמותם, כי דבר זה ידוע בכללי ביאור הגר"א, שכאשר הוא מביא מקור לשו"ע ולרמ"א ולמג"א ואינו חולק עליהם, הרי כן דעתו להלכה ולמעשה.

וראה מש"כ החזון איש במכתב שהובא בספר "צדקת הצדיק" (דף קל"ז), וזה לשונו: "הגר"א ז"ל בביאור הגר"א אינו מסתפק בביאור מקורו של השו"ע, אלא נכנס תמיד לקבוע מסמרות בהכרעת ההלכה ומגלה דעתו ז"ל במקום שנוטה מדברי השו"ע... ואם נמצאים מקומות מספר שהניח מלחלוק, יש באלו מקומות טעם, או משום שאין הדבר מוכרע כל כך, או שאין הנדון אלא בהידור מצוה ולא בעיקר הלכה [ושני טעמים אלה לא שייכים כלל בפאה נכרית]. סוף דבר, לפי מנהגו של הגר"א, לא יתכן שיכוון לחלוק על השו"ע ויכחד תחת לשונו, ויכתוב בלשון כמראה מקור הלכה ויכוון לחלוק, אלא היה מפרש כוונתו ז"ל בגלוי". עכ"ל.

והמעיין יראה גם שאין סתירה בין פירוש הגר"א למשניות לבין ביאורו לשו"ע, כי אמנם בפירושו למשניות משמע שאין ראיה מדברי המשנה "ובפאה נכרית לחצר" כמש"כ הש"ג, מפני שמדובר שם לשיטתו בפאה נכרית מכוסה, אך מאידך בפירושו לשו"ע הוא מביא ראיה אחרת, שלא עלתה על דעת הש"ג, והיא מתחילת המשנה, "יוצאה אשה בחוטי שיער", שגם הם כיסוי של שערות מגולות, והמשנה מתירה לצאת בהם לרה"ר בשבת, מפני שהם קשורים היטב עם השערות ואין חשש שיפלו כמו שחששה המשנה בפאה נכרית (וכך הם פאות ימינו שמותר לצאת בהם בשבת, ולכן הביא הגר"א ראיה מכאן דוקא). וראה פירוש הראיה בדברי מחצית השקל ופמ"ג. וזאת מפני שהרמ"א בסי' ש"ג כתב את דבריו על הדין שיוצאה אשה בחוטי שיער. וכן הפרישה, וכן האליה רבה, ושבת של מי, וכף החיים, ועוד, הבינו שחוטי שיער במשנה הם פאה נכרית של ימינו, ופסקו כש"ג אך הביאו ראיה אחרת לשיטתו. וממילא ברורה דעתו של הגר"א להתיר כש"ג וכרמ"א. ויתכן שהוצרך לפרש כך בפירוש המשניות, משום דקשיא לו קושיית האחרונים, למה אסרה המשנה לצאת בפאה נכרית מגולה, הרי בודאי לא תסירנה ותלך בגילוי ראש ברה"ר, ולכן כתב שמדובר בפאה מכוסה.

ובספר "הלכות הגר"א ומנהגיו" (סי' ע"ט) להגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, כתב וזה לשונו: "בביאורו מייתי רבינו זצ"ל הוכחה מהאי דאיתא בפרק ו' דשבת דאשה יוצאה בפאה נכרית, ומשמע דמסכים דשרי. ויותר מזה מבואר בדברי רבינו, שהרי הרמ"א [בסי' ע"ה] מיירי רק לענין איסור ערוה, דלא הוי ערוה לענין ק"ש, ורבינו מייתי הראיה מעצם מאי דיוצאה בפאה נכרית, וממילא לא הוי ערוה לק"ש. ואף שבביאורו למשנה בפרק ו' דשבת דחה הראיה וביאר דמיירי שיוצאה עם כיסוי, דבריו בביאורו כתב אח"כ והם עיקר טפי, כיון שנכתבו ע"י עצמו ולדינא, משא"כ ביאורו למשנה הוא מתלמידים. וכך מקובלים אנו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו שהתירו... ועל סמך זה נהגו בפאה נכרית בליטא ורוסיה ופולין". עכ"ל. וכן כתבו בפשטות כמה אחרונים, ומהם הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, והגר"ש משאש, שדעת הגר"א להתיר פאה נכרית.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ללא כחל ושרק אמר:
אריך אמר:
רק להיות הולך רכיל מגלה סוד, שבסימן הנ"ל המ"ב מתיר.
הדבר ידוע שכשהמ"ב מסיים עם דעה מסוימת זוהי הדעה שאותה הוא נקט כעיקר, ושם הדעה שהוא מביא בסוף זה שהמגן גיבורים החמיר בזה

הטעות של כבודו נובעת מזה שחשב את ה"מגן גיבורים" לאוסר, ואינו אלא מראשי המתירים. המגן גיבורים התחבר ע"י הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", שהם היו נכדי האוסר הראשון, מהר"י קצנלנבוגן, ובכל זאת דחו את כל ראיותיו לאסור, והסיקו להתיר.

וזו תמצית דבריהם באו"ח סי' ע"ה):

"וכל שכן שיער נכרית. כתב המגן אברהם, וכ"כ בשלטי הגיבורים דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת, דיוצאה אשה בחוטי שיער וכו', דלא כבאר שבע שחולק עליו בספרו בדברי דיחוי. והנה סתם הדברים ולא ביאר, ולא ידענו על מה חרה אפו בו, ועל כן נרחיב הדיבור בזה... ועל כן יפה כתב המגן אברהם שאין דברי הבאר שבע מחוורין. מ"מ זה ודאי, דאם אין מנהג המקום כן, שילכו הנשים בפאה נכרית, ודאי יש לאסור משום מראית העין... וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם, ועל כן ליבתהו רוח טהרה לעורר מדנים על זה".

מהיכן הטעות נובעת? מדברי המשנ"ב כדלהלן:

"ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל. ובספר מגן גיבורים החמיר בזה [היינו בשיער של עצמה שנחתך ושוב חברה לראשה]. ע"ש. וכתב עוד שם, דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית, בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין".

לולי ההוספה בסוגריים המרובעות, אפשר לטעות בדברי המשנ"ב שמגן גיבורים החמיר בזה ואסר, אבל האמת היא שלא החמיר בזה אלא החמיר בשיער עצמה שחיברה לראשה... ולמעשה, כמסקנת המשנ"ב, הוא החמיר רק במקום שאין המנהג ללכת בפאה נכרית, ואז ההולכת בפאה נראית כהולכת בגילוי ראש וחושדים בה שעוברת על הדין, וזה אסור משום מראית העין (גם בזה דנו האחרונים, אם בכלל אפשר לאסור משום מראית העין מה שלא גזרו חז"ל, לאחר חתימת התלמוד).

למעשה המגן גיבורים הובא בכמה וכמה אחרונים כאחד מגדולי המתירים פאה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ארזי ביתר אמר:
אגב הבאת שמו הטהור, אציגה נא בזאת אנקדוטה מעניינת. בשעתו, פורסם ברחובות הריכוזים החרדיים, מספר טלפון שבאחת משלוחותיו, ניתן לשמוע את הגרי"ש אלישיב אוסר את הפאה הנכרית. לא התעצלתי, והתקשרתי.

תוכן השיחה, היה פחות או יותר כך:

השואל: האם הרבי מסכים שפאה נכרית היא אסורה?
הגריש"א: איך אפשר להגיד שהיא אסורה, אם רעייתו של רבי יצחק אלחנן, חבשה פאה לראשה?
השואל: האם הרבי מסכים שפאה נכרית היא דיעבד?
הגריש"א: איך אפשר להגיד שהיא דיעבד, אם רעייתו של רבי יצחק אלחנן, חבשה פאה לראשה?
השואל: אבל היום יש פאות מאוד ארוכות ופרוצות!
הגריש"א: פאה ארוכה ופרוצה, אסורה מדיני צניעות, לא מדיני פאה נכרית.

ומכך המסקנא ברורה: הגריש"א אסר את הפאות!!!
אוי לאותה בושה!

הגרי"ש אלישיב אמר במפורש בוידאו שפורסם בכל כלי התקשורת, שמותר ללבוש פאה לכתחילה. להלן תמליל מדבריו:

לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין" (ובסוף שיחתו שם דיבר נגד הפאות האסורות לשיטתו, שיש בזה פריצות, ואף הראה בידו על מקום הנחת התפילין, כמראה על אריכות אותן הפאות האסורות).

ובנותן טעם להוסיף כאן את דברי הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בשיחה מוקלטת בריש שנת תשע"ד עם הרב יואל שילה שליט"א, מח"ס "ותשקט הארץ" (מצ"ב בזה):

"למי שיש כבר דעה מוקדמת שאסור - קשה מאד לדבר עמו.

למעשה, אספר לכם סיפור שפעם אשתי שתהיה בריאה, עם הרבנית לאה ע"ה אויערבך שהיא בת של הרב אלישיב, עמדו ודברו ביניהן ואמרו - 'מה עושים מאתנו - מורדות בהורים שלנו'? הדבר הכי גדול זה שרואים על הבנות של הרבנים איך הן מתנהגות, רק שלפעמים בנות הולכות בכיוון הלא נכון - אז אנו יודעים, אבל אצל שני הגדולים האלו - הכיבוד אב היה חזק מאד, אז בעצם המעשים יותר גדולים מדיבורים.

מה שאני שמעתי בעצמי מחמי, ואני אסביר את המקום לטעות שהיה בדברים, שאחרים אומרים שמועה הפוכה... אשתי אומרת שהוא נתן לה את הכסף לקנות פאה, ולפני החופה הוא שם את שתי ידיו על הפאה שלה ובירך אותה, וממילא ברור שזה היה בלב שלם.

יחד עם זה אני רוצה להגיד לכם שחמי ז"ל היה תקיף בדברים, ומה שלא היה לפי טעמו - הוא מחה על זה; אספר לכם סיפור שמשלים את התמונה, שפעם אחת, אחת הכלות הצעירות הופיעה בבית בשבת שאחר החתונה והשבע ברכות, ואני בעצמי הייתי שם, ובודאי שיש ענין להקדים בסבר פנים יפות, וחמי הסתכל עליה וראה שהפאה שלה ארוכה מדי, אז הוא פנה לסובבים ושאל 'מי זאת האשה הזאת - אני לא מכיר אותה', ככה חריף! וזה היה לפני כולם! וכמובן שזה היה רמז ברור, והיא סידרה את הפאה למקומה, ואני מראה בכך שמצד שני לא היתה שום שאלה, ואם בבית ככה הנהיגו - אז הפשט שזה היה על דעתו המלאה.

אם יש כאלה שחושבים אחרת, זה בגלל שיש משפחות אחרות שהתערבו, אבל מצד הבית - הלכו עם פאות, וכמובן שהקפיד מאד מאד שתהיה פאה צנועה, וצנועה זה מה שמקובל שזה צנועה, מה שעל פי הרבנים נחשב צנועה.

בכל תוקף הוא דיבר נגד זה, על הפאות הפרועות והמתולתלות והלא צנועות - הוא היה חריף מאד נגד זה, אך פאה בצורה אנושית ונורמאלית וצנועה כמו שמקובל על פי הרבנים - לא היתה לו שום בעיה, בזה הוא תמך.

וכך אותו דבר גם אצל הרב אלישיב זכרונו לברכה, כמו שהסברתי מגיסתי ע"ה, ובתנאי שהיא פאה צנועה, וזה חמור מאד; ובפאה צנועה לא היתה לו שום בעיה לכתחילה.

ועכשיו אני אסביר לכם את הפירסומים, ומה ששמעתי מחמי: הוא אמר שברור לו שכשמלך המשיח יבוא... כשהעולם יבוא לתיקונו - ודאי שלא יהיו פאות; אבל כיום לפי המצב של היום - זה מה שצריכים לעשות, ואין בזה שום בעיה, זה היה באמת הקו שלו, וזו אינה סתירה, שאם אמר לפעמים שבאמת היה יותר טוב שהיה אחרת, ואם יש כאלה שעשו אחרת והוא שמח מזה - זה גם יכול להיות. אבל למעשה מה שנוגע להדרכה הכללית לדור, לנשים טובות וצנועות - היה שלם עם זה שהיום הולכים עם פאות, ואין עם זה שום בעיה; וממילא מה שאומרים בשמו שהיה נגד והצטער על זה צער גדול - זו גוזמא כי לא הצטער על זה צער גדול... היום בינתים לפי המצב של היום - זה לכתחילה, לא בדיעבד אלא לכתחילה...

נחזור לעניננו מה שנוגע למעשה - הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה, בתנאי כפול שיהיה צנוע... הרבנית של ר' שמואל עליה השלום - היא מהבית הלכה עם מטפחת...

ומה שנוגע לרב אלישיב, אני בעצמי שמעתי בהקלטה מה שהרב אלישיב דיבר בשיעור, ושם פשוט הציבור לא תפסו את הענין - הוא דיבר נגד פאות פרוצות, וכשאמר 'לא כמו הפאות שנוהגות היום' - התכוין שפאה זה מותר... אבל ב'הפאות של היום' - הוא התכוון לפאות פרוצות, אבל על הפאות הצנועות הוא לא דיבר שם. והם לקחו את הדברים וטשטשו אותם!

אני בעצמי שמעתי את ההקלטה כמה פעמים בצורה מדוייקת, ושם הוא דיבר נגד פאות פרוצות, והוא קרא לזה 'הפאות של היום' ולא התכון כמו הפאות הצנועות של היום, אלא "איך שברחוב הולכים היום", אבל הפאות הצנועות - הוא לא היה נגד, כמו שסיפרתי שהבת שלו הצדקת הרבנית לאה ע"ה הלכה עם פאה.

היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה.

הרב אלישיב אמר למישהו כשהיה ספק על הפאות מהודו, ובבני ברק מספק הורידו את הפאות, אז כשפנו לרב אלישיב שזה ספק דאורייתא לאסור, הוא אמר 'אתה יודע מה זה להוריד לאשה את הפאה - זה להוריד לה את הראש - איך אתה יכול מספק לעשות את זה...' תמיד צריך את המשקל הנכון. הגדולים זה לא רק ההלכה - אלא שיקול הדעת הנכון, להעמיד כל דבר במקום ובמשקל הנכון. זה גדולי ישראל". עכ"ל.
 

קבצים מצורפים

  • ספר ותשקט הארץ.pdf
    2.9 MB · צפיות: 38

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ראיתי בספר מת"ח גדול זצ"ל שכתב שההיתר של פ"נ זה "העמדת הדת" [כיון שכך לא יהיה קשה לכסות], מסתבר שגם אם מותר, הוא לגמרי הגזים.
אמנם יתכן שלבעלי תשובה שקשה להם מאוד לכסות במטפחת, יהיה בזה שטיקל העמדת הדת.

הבאתי דבריו לעיל.

ותוכן כוונתו מובן, שהרי לפני שנים לא רבות התפשט גילוי ראש גם בקרב נשות היראים, גם אצל ספרדים וגם אצל אשכנזים, ולולא הנשים הצדקניות שמצאו פיתרון בדמות פאה נכרית, היה משתכח לגמרי כיסוי הראש. וזה מוזכר בכמה וכמה ספרים.

וכן כתב הגאון רבי חיים זלמן צבי שרל זצ"ל, אב"ד אייזפוטע, בספרו "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו):

"עוד מצינו ענייני מראית העין בשבת פרק ו' משנה ה', יוצאה אשה וכו' ובפאה נכרית. ובתפארת ישראל שם כתב וזה לשונו, "וקשה לי, הרי אסור משום מראית העין, מדמתחזי כפרועת ראש..." ולענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, דהא כיוון דדרך הנשים כן, לעשות פאה נכרית על ראשן, כבר ידוע הוא לכל. וכמו בזמנינו דידוע דנשים צדקניות נושאות על ראשן פאה נכרית... ככל זה אין שום מראית עין והוא פשוט".

וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת שמש ומגן חלק ב':

"...לבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר".

ועוד ועוד.

ולמעשה אין זה "היסטוריה עתיקה" אלא מציאות שרואים בעיניים יום יום. כפי שכתבתי לעיל. שבמגזר הדתי לאומי יש אחוזים גבוהים של נשים שלא מכסות הראש כלל, כיון שלא נהגו בפאה (ורק לאחרונה חדר גם אליהם), וגם בציבור הספרדי, מאלה שמקפידות לא ללבוש פאה, רואים אצלם גילוי ראש מבהיל. וכדי לא לבזות ת"ח לא ננקוב בשמות של נשותיהם של גדולי תורה מפורסמים, שרואים אותם בתמונות עם חצי ראש מגולה.

מרן פוסק הדור הגר"ש משאש העיד על כך:

"והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

האם לאור כל זאת, אין בפאה העמדת הדת על תילה? אתמהה.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
זאת טעות ידועה, אולם הגר"ע לא נשען על הערוך אלא ציין אותו בתחילת דבריו כדי להראות שמצינו איסור מפורש לפאה בדברי הראשונים, ולאו מילתא זוטרתא היא.

למעשה הפאה שהיתה מוזכרת בחז"ל אינה הפאה של ימינו, והערוך עצמו פירש "מקפת הראש ולא מכסיא". ואם כן אפילו אם נסכים שמדובר בפאה כפירוש מוסף הערוך, הרי אין זו פאה של ימינו ובוודאי שאי אפשר לצאת בכזה דבר... שלא מכסה את הראש כלל. ובכל אופן אין זה הערוך, כפי שכתב כבודו, ונפל הבנין.

אולם בהמשך דבריו ציין הגר"ע כמה וכמה טעמים לאסור ואין לומר שכעת יתיר מסיבת הערוך שהתברר שאינו הערוך.
ראיתי דבריו מזמן, אבל בתחושה שלי בשעתו היתה שבעיקר הוא אסר ע"פ הערוך, ומאחר שזה היה דעתו הוא מילא הפסק עם עוד ראיות, אבל לולי היסוד היה אפשר לכתוב להיפך. יתכן שטעיתי בזה, אין לי הזמן עכשיו לעיין עוד בזה.

משיב כהלכה אמר:
על כל פנים נראה שהגר"ע יוסף רצה באופן ציבורי לפרסם שפאה אסורה על מנת שלא יתפשט ההיתר בציבור, ולכן הזהיר בספריו ודרשותיו, אבל הוא עצמו נטה להתיר.
...
יתכן שבאמת דעתו להיתר, אבל צ"ע אם יש להוכיח זה מכל העובדות. זה ברור שיש מתירין בלי שום חולק, חוץ מכמה תמהונים המכניסים פיל בקופא דמחט לטעון שהמתירין התירו רק בחצר. היום יש בעלי ראש קטן הנוקטים שדעתם היחידי בנושא ואין לצד שני זכות קיום כלל, ובעלי תעלומה נגד פ"נ בראשם. אבל אין זה אומר שהגרע"י היה מכת הזה.
לדוגמא המובא בשם רב אחד בחו"ל שעדיף ללכת בגילוי ראש מפ"נ הוא מהפסקים התמוהים ביותר ששמעתי מזמן [לא רק מצד זה שיש מתירין, אלא מצד האוסרים אינו ברור שדעתם דזה דת משה, ואם זה אינו אלא דת יהודית פשוט שעדיף ללכת עם פ"נ לכו"ע]. אם רע"י חלק על "פסק" זה אינו ראיה שדעתו להתיר באמת, אלא שעדיף לסמוך המתירים או לעבור על דת יהודית מלעבור על דת משה לכולי עלמא, ודעתו האישית לאסור פ"נ אינו מעלה או מוריד בשיקול זה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ארזי ביתר אמר:
עדיין לא מצאתי שום מקור לכך, שחיוב כיסוי הראש, הוא שלא יראו שיער כלשהו. חיוב כיסוי הראש, הוא כדי שלא יראו את שיער האשה! ודבר זה, כפי שגרס אדמו"ר מליובאוויטש, מתקיים באופן הרבה יותר טוב, באמצעות פאה נכרית דייקא.

אכן הגאון האדיר האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל גרס שכוונת התורה בכיסוי השיער שהשיער הטבעי יהיה מכוסה, וממילא אם השיער לא מכוסה, אין כאן כלום (כמובן שלאחר שהשתרש המנהג לכסות את הראש, נכנסו לכאן דיני צניעות, שאשה המגלה ראשה פתאום, מביא הדבר להרהור).

"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט).

יש הטועים וחושבים שכיסוי הראש הוא משום צניעות, או משום היכר שהיא נשואה, וממילא כשלא ניכר שאין זה שיער עצמה, הדבר אסור.

ודבר זה אינו נכון, מכמה וכמה סיבות.

ראשית, אין למדים הלכה מטעמי המצוות. וכן כתב הגר"ע יוסף בספר הליכות עולם (חלק ב'): "באמת טעמי המצוות האמיתיים ידועים רק לפני ה' יתברך נותן התורה. כאמור: "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". ואין לנו להסתמך על טעמי המצוות שכתבו המפרשים, להוציא על פיהם מסקנות להלכה, שאין הלכה כר' שמעון דאמר דרשינן טעמא דקרא, אלא כחכמים שחולקים עליו בזה, וכסתם משנה בבבא מציעא (קטו.), וכן פסקו הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות מלוה ולוה הלכה א') והטור ושולחן ערוך חושן משפט". עכ"ל.

ולטענה שביטלנו טעם כיסוי הראש, הרי אפשר לטעון כך על שעון שבת, שלפי זה עקרת איסור הדלקה, ואפשר לטעון כך על מכונת גילוח או משחת גילוח, שלפי זה עקרת איסור התורה (ואולי גם טעם התורה שלא יראה כאשה) ועוד ועוד הערמות שמצינו בהלכה, כמו פרוזבול וכו', ולא מצינו מעולם שטוענים טענות כאלה.

ושנית, הנה כל זה נשען על ההנחה שכיסוי הראש הוא משום צניעות; כולי עלמא מודים שכיסוי ראש קשור עם צניעות, לאחר שבדיעבד יש מנהג כזה של בנות ישראל, לכסות את הראש. אך השאלה היא האם התורה קבעה שיש לכסות את הראש משום צניעות, או שמא זוהי גזירת הכתוב בלי טעם, או שהטעם הוא נסתר מאיתנו, או שזהו איסור דרבנן, או אפילו לא דרבנן אלא מנהג וכו'. עכ"פ, בתורה לא מפורש שום טעם, שממנו נלך ונגזור הלכות אחרות. ומשמע מרש"י כתובות ע"ב, ששיער מחובר לא נאסר מטעם פריצות אלא מטעם גזירת הכתוב.

וכן מוכח מהכסף משנה, שסובר בדעת הרמב"ם בהלכות ק"ש פרק ג' הלכה י"ז שמותר לקרות ק"ש כנגד שיער מגולה ואסור לקרות ק"ש כנגד טפח מגולה, וא"כ ברור שלדעתו אין איסור חפצא של ערוה בשיער וגם אינו מביא לידי הרהור, ומוכרח דשיער נחשב פחות מביא לידי הרהור מאשר טפח מגולה, וע"כ איסור גילוי שיער לא הוה משום פריצות, אלא גזירת הכתוב בלא טעמא.

ויש שהביאו טעם ע"פ סוד לענין כיסוי הראש, שטעם זה שייך דוקא בשיער מחובר. וכן כתב הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל'): "וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם... אלא טעמם ונימוקם עמם".

ויש הטוענים שבכלל יסוד כיסוי הראש הוא מנהג (עד שהיה אחד מהגדולים שרצה לבטלו, כי טען שהתבטל המנהג בימינו לגמרי), וכל האיסור הוא רק מדרבנן, ראה בתרומת הדשן סי' רמ"ב, שכתב בדעת הרמב"ם שפריעת ראש איסורה מדרבנן, וזה לשונו: "ואע"ג דרמב"ם כתב דאינו אלא מדברי קבלה הא איהו נמי כתב דפריעת ראש באשה אינו אלא זהירות מדרבנן כדמוכח מלשונו, ומסתמא סבירא ליה הא דפריך תלמודא "דאורייתא היא" רצונו לומר רמז דאורייתא יש לה".

ובוודאי שאין טעם התורה לאסור שיער משום פריצות, דאם שיער הוא פריצות בעצם, מהיכי תיתי לרווקות ללכת בפריעת ראש? וגם לא דרשינן טעמא דקרא לחומרא (לאסור פאה נכרית מטעם זה) כאשר הטעם כלל לא מפורש בתורה.

ואמנם, כנ"ל, לאחר שנהגו בנות ישראל לכסות את הראש, הרי המשנה מהמנהג היא פרוצה. אלו דברים פשוטים. גם על דת יהודית, שכל עניינה הוא מנהג בנות ישראל (ראה שיטה מקובצת כתובות עב: "דת יהודית. דברים שאינם אסורין מן התורה, אלא מנהג בנות ישראל הם, לצניעותא בעלמא. והיא עוברת על דת המנהג") נאמר בגמרא כי המשנה מהמנהג היא פרוצה.

וממילא גם אם מוצאים בראשונים לשונות של "פריצות" בקשר לגילוי הראש, או שהרמב"ם כתב זאת בהלכות צניעות, אין זה אומר שהתורה קבעה זאת (וראה לעיל תה"ד בדעת הרמב"ם) ובוודאי שאין זה אומר שזהו הטעם לאיסור התורה.

וגם הסברא לאסור מפני שנדמית כרווקה, הנה אפילו הגר”ע יוסף הביא סברא זו ביביע אומר (כמדומני חלק ה’ סימן ה’) ודחה זאת מכל וכל, כי מה לי איסור כרת מה לי איסור סקילה (זה לשונו שם), מה לי נדה מה לי אשת איש, שניהם אסורים ואין שום הבדל. ולא מצינו בראשונים ואחרונים שיש ענין שנשואה תיראה נשואה. והיו ארצות שהנשואות והרווקות היו מכוסות ולא ניכר הבדל כלל. ובגלל טעות זו יש המקילים בכיסוי ראש למחצה וחושבים שדי בהיכר.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
אם רע"י חלק על "פסק" זה אינו ראיה שדעתו להתיר באמת, אלא שעדיף לסמוך המתירים או לעבור על דת יהודית מלעבור על דעת משה לכולי עלמא, ודעתו האישית לאסור פ"נ אינו מעלה או מוריד בשיקול זה.

פשיטא. רק הבאתי דבר זה לרווחא דמילתא. עיקר הראיה הוא מההיתר לנשים נשואות ללכת בפאה, בגלל סיבות כאלה ואחרות: האף ארוך, מתגנה על בעלה, לחץ מהמשפחה והסביבה. עם סיבות אלה יכולות רוב הנשים להזדהות ולהתיר לעצמן ע"פ דעת הגר"ע יוסף.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יאיר אמר:
נכון אבל אם מדובר בפיאה לא כ"כ צנועה אז מה הועילה אם עדיין עוברת עבירה?

ועוד, שיתכן מאוד שיש פה מצוה הבאה בעבירה וא"כ גם מצוה אין פה.

מה שכבודו טוען, אפשר לטעון על חצאית ומכנסיים: היות ויש כ"כ הרבה חצאיות לא צנועות, מהיכי תיתי שעדיף ללבוש חצאית, אולי יש חיוב ללבוש מכנסיים רחבים?

כמו שמכנסיים נאסרו באופן עקרוני, והנשים לובשות חצאיות, כך סוברים גדולי האחרונים לגבי פאה, שעדיפה ממטפחת באופן עקרוני, כיון שלדעתם מצוות כיסוי הראש היא שהראש יהיה מכוסה, ואין המצווה לכער את האשה ולבחור את הכיסוי היותר מכוער ולהסתיר את יופי השיער.

ובדומה לזה כתב הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל, בעל ה"בן איש חי", בספרו "בן יהוידע" (עירובין ק:), וזה לשונו: "כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם". עכ"ל. כלומר, שאין כיסוי הראש קללה גמורה, מפני שיש נשים ששמחות בכיסוי הראש, מפני שהוא נאה, והוא הדין לפאה נכרית שהיא יותר יפה משיער עצמה, והאשה שמחה בו, וכדברי הגאונים הנ"ל שהתירו פאה המוסיפה יופי לאשה.

ושם בד"ה "ומגדלת שיער כלילית", כתב עוד וזה לשונו: "דהא ודאי אם השיער סתור אינו שבח לה, דהוי כלילית, אך אחר שקולעתו הוא שבח, כי תתנאה בזה, וכנראה בחוש הריאות דהאשה מביאה פאה נכרית ועושה אותם קליעות להתנאות בם, ולכן מנה הכתוב השיער בכלל הקישוטין, דכתיב "שערך כעדר העזים" והיינו בהיותו קלוע".

וכן כתב הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג: "ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת".

וכן כתב הגאון רבי יוסף קאפח בתשובה שהובאה בקובץ המשביר (אוסף תשובות, עמ' מ'): "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

היות והחזון איש והגר"ש משאש והגרמ"י לפקוביץ והרבי מליובאוויטש וכל סוללת האחרונים שיש בקישור דלעיל, סוברים שכיסוי הראש הוא פשוטו כמשמעו לכסות את הראש, ואין איסור לאשה להתייפות, נקטו הם שפאה עדיפה ממטפחת.

ראה למשל מה שכתב הגה"צ מוהרא"ש בשו"ת "אשר בנחל": "ומובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

ואם תשאל, הרי יש פאות לא צנועות? יש גם חצאיות לא צנועות, אבל זה לא אומר שצריך ללבוש מכנסיים...
 

יאיר

משתמש ותיק
מכנסיים נאסרו בכל מקרה בגלל 'לא תלבש' ולא רק בגלל צניעות...
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית