עלה שנשר לתבשיל בשבת - יש לו מתירים

חגי פאהן

משתמש ותיק
שלום וברכה.

האם סיר צ'ולנט שנשר לתוכו עלה מעץ (כגון עלה שיש בו טעם) בשבת - האם מותר לאכול את הצ'ולנט? הב"י הביא בס' תק"ז, לענין ענף שנשר ביו"ט לתוך התנור, שמותר לחתות בתנור, כי מה שנאמר שדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - זה רק כאשר האיסור בעיניה, אבל כאן "מיקלא קלי איסורא". וא"כ, עלה שנשר לסיר צ'ולנט (בהנחה שהוא עדיין לא נימוח מהחום), עדיין יהיה כל הסיר אסור עד מוצ"ש משום שזה דבר שיש לו מתירים והאיסור בעיניה. האם זה נכון?
 

דרומאי

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
שלום וברכה.

האם סיר צ'ולנט שנשר לתוכו עלה מעץ (כגון עלה שיש בו טעם) בשבת - האם מותר לאכול את הצ'ולנט? הב"י הביא בס' תק"ז, לענין ענף שנשר ביו"ט לתוך התנור, שמותר לחתות בתנור, כי מה שנאמר שדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - זה רק כאשר האיסור בעיניה, אבל כאן "מיקלא קלי איסורא". וא"כ, עלה שנשר לסיר צ'ולנט (בהנחה שהוא עדיין לא נימוח מהחום), עדיין יהיה כל הסיר אסור עד מוצ"ש משום שזה דבר שיש לו מתירים והאיסור בעיניה. האם זה נכון?
גם בנימוח אם הוא נותן טעם אסור, דלא מיקרי מיקלא קלי איסורא רק בענף הנשרף בתנור ונעשה גחלת, אבל אם נימוח ונותן טעם אסור. ועוד, התם לא מיירי באיסור אכילה דחמיר וי''ל דבזה אפילו מיקלא קלי איסורא אסור.
 

נבשר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
שלום וברכה.

האם סיר צ'ולנט שנשר לתוכו עלה מעץ (כגון עלה שיש בו טעם) בשבת - האם מותר לאכול את הצ'ולנט? הב"י הביא בס' תק"ז, לענין ענף שנשר ביו"ט לתוך התנור, שמותר לחתות בתנור, כי מה שנאמר שדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - זה רק כאשר האיסור בעיניה, אבל כאן "מיקלא קלי איסורא". וא"כ, עלה שנשר לסיר צ'ולנט (בהנחה שהוא עדיין לא נימוח מהחום), עדיין יהיה כל הסיר אסור עד מוצ"ש משום שזה דבר שיש לו מתירים והאיסור בעיניה. האם זה נכון?
גם בנימוח אם הוא נותן טעם אסור, דלא מיקרי מיקלא קלי איסורא רק בענף הנשרף בתנור ונעשה גחלת, אבל אם נימוח ונותן טעם אסור. ועוד, התם לא מיירי באיסור אכילה דחמיר וי''ל דבזה אפילו מיקלא קלי איסורא אסור.
מה כוונתך ב"ועוד" שמכיון שהוא איסור אכילה יהא הכלל אפי' באלף לא בטיל?
 

דרומאי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
שלום וברכה.

האם סיר צ'ולנט שנשר לתוכו עלה מעץ (כגון עלה שיש בו טעם) בשבת - האם מותר לאכול את הצ'ולנט? הב"י הביא בס' תק"ז, לענין ענף שנשר ביו"ט לתוך התנור, שמותר לחתות בתנור, כי מה שנאמר שדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - זה רק כאשר האיסור בעיניה, אבל כאן "מיקלא קלי איסורא". וא"כ, עלה שנשר לסיר צ'ולנט (בהנחה שהוא עדיין לא נימוח מהחום), עדיין יהיה כל הסיר אסור עד מוצ"ש משום שזה דבר שיש לו מתירים והאיסור בעיניה. האם זה נכון?
גם בנימוח אם הוא נותן טעם אסור, דלא מיקרי מיקלא קלי איסורא רק בענף הנשרף בתנור ונעשה גחלת, אבל אם נימוח ונותן טעם אסור. ועוד, התם לא מיירי באיסור אכילה דחמיר וי''ל דבזה אפילו מיקלא קלי איסורא אסור.
מה כוונתך ב"ועוד" שמכיון שהוא איסור אכילה יהא הכלל אפי' באלף לא בטיל?
כוונתי שלא מצינו לענין איסור אכילת מוקצה את ההיתר של 'מיקלא קלי איסורא', ולכן בזה הדרינן לכללא דדשיל''מ אפילו באלף לא בטיל.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
במה איסור אכילת מוקצה בשבת חמור מאיסור חיתוי בי"ט במוקצה, שלכן יש מקום לומר ש'מיקלא קלי' לא יהיה תקף לגביו?

(ובהנחה שכעת טעמו לא מורגש, ויש יותר מפי ששים צ'ולנט)

ומ"מ זה דיון בנימוח. אבל אם העלה לא נימוח, כולם מסכימים שהתבשיל אסור?

והאם מותר להוציא אותו יחד עם חלק מהצ'ולנט בכף?
 

דרומאי

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
א. במה איסור אכילת מוקצה בשבת חמור מאיסור חיתוי בי"ט במוקצה, שלכן יש מקום לומר ש'מיקלא קלי' לא יהיה תקף לגביו?

(ובהנחה שכעת טעמו לא מורגש, ויש יותר מפי ששים צ'ולנט)

ב. ומ"מ זה דיון בנימוח. אבל אם העלה לא נימוח, כולם מסכימים שהתבשיל אסור?

ג. והאם מותר להוציא אותו יחד עם חלק מהצ'ולנט בכף?
א. 'מיקלא קלי איסורא' הוא סברא מסויימת שנאמרה לענין גחלת, שכיון שההנאה מהמוקצה הוא באופן שהאיסור נשרף, קיל בזה הביטול. זה לא נוגע לנימוח כלל, לא מצינו שום קולא באיסורים בגלל שנימוחו.
ב. דוקא אם העלה בעין כולו ואין בתבשיל אלא טעם יש מקום להקל בזה על פי החקירה הידועה בביטול טעם בששים ואיני יודע כעת.
ג. בפשוטו לא, דאין זה מקרי טלטול מן הצד.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
א. ז"ל הגמ' ביצה ד:: "ולרב אשי, דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל, מאי איכא למימר? הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא מקלא קלי איסורא". וניתן להבין מכך שלאו דוקא אם האיסור נשרף או נימוח או נטחן, כל מקום שאין "בעיניה" - אין "דבר שיש לו מתירין".
ב. אבל אם העלה בעין אז כל הסיר מוקצה! לא?
ג. צודק, התבלבלתי עם דין בורר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
א. ז"ל הגמ' ביצה ד:: "ולרב אשי, דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל, מאי איכא למימר? הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא מקלא קלי איסורא". וניתן להבין מכך שלאו דוקא אם האיסור נשרף או נימוח או נטחן, כל מקום שאין "בעיניה" - אין "דבר שיש לו מתירין".
ב. אבל אם העלה בעין אז כל הסיר מוקצה! לא?
ג. צודק, התבלבלתי עם דין בורר.
א. הבנה שגויה. זהו דין מיוחד של מיקלא קלי איסורא שלא שייך בנד''ד מכמה טעמים, חדא שנימוח אינו קלוי, ועוד דאיסור אכילת מוקצה חמור.
ב. התכוונתי שאם העלה בעין קיל יותר מאשר אם העלה נימוח. כי אין בתבשיל אלא טעם, וכיון שהוא ביותר מששים הרי לא נתן טעם ואין כאן תחילת איסור. וזה תלוי בחקירה הידועה בביטול טעם בששים, אם הגדר שאין כאן איסור כלל, או שיש איסור ובטל. ואיני יודע להכריע כעת לדינא.
 

נבשר

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
והאם מותר להוציא אותו יחד עם חלק מהצ'ולנט בכף?
ביו"ט יהא מותר שהתירו טלטול לצורך אוכל נפש, ולכאו' איכא איסור מגיס בשבת.
אמנם טשולנט ל"ש כ"כ ביו"ט.
 

נבשר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ג. בפשוטו לא, דאין זה מקרי טלטול מן הצד.
לכאו' מותר אם ידחוף את העלה עם סכין, או עם גב הכף הוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, שבעי להשתמש באותו מקום, שאל"ה האוכל יאסר עליו. רק בעי לדחוף יחד עם העלה גם קצת אוכל משום בורר. מקור משנ"ב שיח' ס"ק קטו', ושיא' ס"ק ו'.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
א. ז"ל הגמ' ביצה ד:: "ולרב אשי, דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל, מאי איכא למימר? הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא מקלא קלי איסורא". וניתן להבין מכך שלאו דוקא אם האיסור נשרף או נימוח או נטחן, כל מקום שאין "בעיניה" - אין "דבר שיש לו מתירין".
ב. אבל אם העלה בעין אז כל הסיר מוקצה! לא?
ג. צודק, התבלבלתי עם דין בורר.
א. הבנה שגויה. זהו דין מיוחד של מיקלא קלי איסורא שלא שייך בנד''ד מכמה טעמים, חדא שנימוח אינו קלוי, ועוד דאיסור אכילת מוקצה חמור.
ב. התכוונתי שאם העלה בעין קיל יותר מאשר אם העלה נימוח. כי אין בתבשיל אלא טעם, וכיון שהוא ביותר מששים הרי לא נתן טעם ואין כאן תחילת איסור. וזה תלוי בחקירה הידועה בביטול טעם בששים, אם הגדר שאין כאן איסור כלל, או שיש איסור ובטל. ואיני יודע להכריע כעת לדינא.
א. כבודו חוזר על מה שכבר נסתר. הבאתי שנראה מהגמ' שנימוח וקלוי דינם אחד במקרה זה. וא"כ חזרה השאלה הראשונה, מנלן שאכילת מוקצה חמור יותר. הרי בשני המקרים מדובר בדין ביטול איסור ברוב. לבשתי טרם הקפתי דיני איסור והיתר על בוריין, אשמח שתושיט לי את הכף ותעלה אותי מהצ'ולנט (עם מקורות).
ב. איך אפשר לומר שאין בתבשיל אלא טעם, והרי יש בתבשיל את העלה עצמו. האם כוונתך שבידענו את מקום העלה מותר לקחת בכף מפינות אחרות בסיר?
 

דרומאי

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
דרומאי אמר:
חגי פאהן אמר:
א. ז"ל הגמ' ביצה ד:: "ולרב אשי, דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל, מאי איכא למימר? הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא מקלא קלי איסורא". וניתן להבין מכך שלאו דוקא אם האיסור נשרף או נימוח או נטחן, כל מקום שאין "בעיניה" - אין "דבר שיש לו מתירין".
ב. אבל אם העלה בעין אז כל הסיר מוקצה! לא?
ג. צודק, התבלבלתי עם דין בורר.
א. הבנה שגויה. זהו דין מיוחד של מיקלא קלי איסורא שלא שייך בנד''ד מכמה טעמים, חדא שנימוח אינו קלוי, ועוד דאיסור אכילת מוקצה חמור.
ב. התכוונתי שאם העלה בעין קיל יותר מאשר אם העלה נימוח. כי אין בתבשיל אלא טעם, וכיון שהוא ביותר מששים הרי לא נתן טעם ואין כאן תחילת איסור. וזה תלוי בחקירה הידועה בביטול טעם בששים, אם הגדר שאין כאן איסור כלל, או שיש איסור ובטל. ואיני יודע להכריע כעת לדינא.
א. כבודו חוזר על מה שכבר נסתר. הבאתי שנראה מהגמ' שנימוח וקלוי דינם אחד במקרה זה. וא"כ חזרה השאלה הראשונה, מנלן שאכילת מוקצה חמור יותר. הרי בשני המקרים מדובר בדין ביטול איסור ברוב. לבשתי טרם הקפתי דיני איסור והיתר על בוריין, אשמח שתושיט לי את הכף ותעלה אותי מהצ'ולנט (עם מקורות).
ב. איך אפשר לומר שאין בתבשיל אלא טעם, והרי יש בתבשיל את העלה עצמו. האם כוונתך שבידענו את מקום העלה מותר לקחת בכף מפינות אחרות בסיר?
א. לא נסתר כלום, אין ראיה ממיקלא קלי איסורא לנדון דידן, התם מיירי בעצים שכל הנאתם הוא בכילוים, והוי כעין איסורי הנאה שאפרן מותר, אבל הכא לענין איסור אכילה דמוקצה הוי כמו שאר איסורי אכילה שנימוחו בתבשיל שאסורין אא''כ נתבטלו, ול''ש כאן ביטול כיון דהוי דשיל''מ. זה פשוט כביעתא בכותחא לכל לומדי מוקצה.
ב. התכוונתי לאכול את התבשיל ולא את העלה, שכיון שאין בו ממשות איסור כלל רק טעם, י''ל דבששים אין כלל טעם ואפילו בדשיל''מ אין לאסור.
 
A

Anonymous

Guest
דרומאי אמר:
ב. התכוונתי לאכול את התבשיל ולא את העלה, שכיון שאין בו ממשות איסור כלל רק טעם, י''ל דבששים אין כלל טעם ואפילו בדשיל''מ אין לאסור.
טעות בידך, מפורש בכל הפוסקים דאף ביותר משישים שייך כללא דדבר שיש לו מתירין שאינו בטל.
אלא שמטעם אחר הוא מותר משום דמין בשאינו מינו אין בו דין דבר שיש לו מתירין. אבל אם הוא מין במינו אסור אפילו ביותר משישים.
וכן מבואר בטור ושו"ע ונו"כ סימן תקיג לענין ביצה שנולדה ביו"ט ונתבשלה עם תבשיל אחר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי אמר:
ב. התכוונתי לאכול את התבשיל ולא את העלה, שכיון שאין בו ממשות איסור כלל רק טעם, י''ל דבששים אין כלל טעם ואפילו בדשיל''מ אין לאסור.
טעות בידך, מפורש בכל הפוסקים דאף ביותר משישים שייך כללא דדבר שיש לו מתירין שאינו בטל.
אלא שמטעם אחר הוא מותר משום דמין בשאינו מינו אין בו דין דבר שיש לו מתירין. אבל אם הוא מין במינו אסור אפילו ביותר משישים.
וכן מבואר בטור ושו"ע ונו"כ סימן תקיג לענין ביצה שנולדה ביו"ט ונתבשלה עם תבשיל אחר.
ע''ש במ''ב סק''ח דדעת הרמ''א ביו''ד סי' ק''ב דבטעמו ולא ממשו לא אמרינן דשיל''מ אינו בטל ומטעם שכתבתי, ולא טעיתי כלל אף שכתבתי רק דרך אפשר (עי' בהודעותי לעיל) כיוונתי ב''ה לאמת.
 
A

Anonymous

Guest
דרומאי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי אמר:
ב. התכוונתי לאכול את התבשיל ולא את העלה, שכיון שאין בו ממשות איסור כלל רק טעם, י''ל דבששים אין כלל טעם ואפילו בדשיל''מ אין לאסור.
טעות בידך, מפורש בכל הפוסקים דאף ביותר משישים שייך כללא דדבר שיש לו מתירין שאינו בטל.
אלא שמטעם אחר הוא מותר משום דמין בשאינו מינו אין בו דין דבר שיש לו מתירין. אבל אם הוא מין במינו אסור אפילו ביותר משישים.
וכן מבואר בטור ושו"ע ונו"כ סימן תקיג לענין ביצה שנולדה ביו"ט ונתבשלה עם תבשיל אחר.
ע''ש במ''ב סק''ח דדעת הרמ''א ביו''ד סי' ק''ב דבטעמו ולא ממשו לא אמרינן דשיל''מ אינו בטל ומטעם שכתבתי, ולא טעיתי כלל אף שכתבתי רק דרך אפשר (עי' בהודעותי לעיל) כיוונתי ב''ה לאמת.
קודם כל, הנו"כ חולקים על הרמא עיי"ש בש"ך ועוד. גם סברת הרמ"א עצמו כמדומה שאין הטעם משום שביותר משישים אין צריך לביטול, אלא משום שעל טעם לבד לא החמירו על דרך סברת הגמרא בביצה דף ד: דמיקלא קלי איסוריה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
קודם כל, הנו"כ חולקים על הרמא עיי"ש בש"ך ועוד. גם סברת הרמ"א עצמו כמדומה שאין הטעם משום שביותר משישים אין צריך לביטול, אלא משום שעל טעם לבד לא החמירו על דרך סברת הגמרא בביצה דף ד: דמיקלא קלי איסוריה.
במחילת כ''ת, לא עיינת בדבריי ולא הבנת אותם. אני לא כתבתי שביותר מששים אין צריך לביטול, אלא שבטעמו ולא ממשו ביותר מששים הרי אינו נותן טעם, וממילא אין כאן איסור כלל, ומה שייך לאסור משום דשיל''מ, הרי איסור ממש אין כאן, וגם טעם אין כאן שהרי אינו נותן טעם, וזהו סברת הרמ''א.
 
A

Anonymous

Guest
דרומאי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
קודם כל, הנו"כ חולקים על הרמא עיי"ש בש"ך ועוד. גם סברת הרמ"א עצמו כמדומה שאין הטעם משום שביותר משישים אין צריך לביטול, אלא משום שעל טעם לבד לא החמירו על דרך סברת הגמרא בביצה דף ד: דמיקלא קלי איסוריה.
במחילת כ''ת, לא עיינת בדבריי ולא הבנת אותם. אני לא כתבתי שביותר מששים אין צריך לביטול, אלא שבטעמו ולא ממשו ביותר מששים הרי אינו נותן טעם, וממילא אין כאן איסור כלל, ומה שייך לאסור משום דשיל''מ, הרי איסור ממש אין כאן, וגם טעם אין כאן שהרי אינו נותן טעם, וזהו סברת הרמ''א.
במחכ"ת לא הבין את כוונתי, כשכתבתי שאין צריך לביטול היינו מטעם שכתבתם שאין כאן איסור כלל, אבל מכל מקום לא כן הוא, אלא אף ביותר משישים בעינן לדין ביטול וכדחזינן בעל כרחך לכל החולקים על הרמ"א, ואף הרמ"א גופיה לא אתי עלה משום כן וכמו שכתבתי.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
קודם כל, הנו"כ חולקים על הרמא עיי"ש בש"ך ועוד. גם סברת הרמ"א עצמו כמדומה שאין הטעם משום שביותר משישים אין צריך לביטול, אלא משום שעל טעם לבד לא החמירו על דרך סברת הגמרא בביצה דף ד: דמיקלא קלי איסוריה.
במחילת כ''ת, לא עיינת בדבריי ולא הבנת אותם. אני לא כתבתי שביותר מששים אין צריך לביטול, אלא שבטעמו ולא ממשו ביותר מששים הרי אינו נותן טעם, וממילא אין כאן איסור כלל, ומה שייך לאסור משום דשיל''מ, הרי איסור ממש אין כאן, וגם טעם אין כאן שהרי אינו נותן טעם, וזהו סברת הרמ''א.
במחכ"ת לא הבין את כוונתי, כשכתבתי שאין צריך לביטול היינו מטעם שכתבתם שאין כאן איסור כלל, אבל מכל מקום לא כן הוא, אלא אף ביותר משישים בעינן לדין ביטול וכדחזינן בעל כרחך לכל החולקים על הרמ"א, ואף הרמ"א גופיה לא אתי עלה משום כן וכמו שכתבתי.
כוונת הרמ''א הוא כמו שכתבתי ופשוט, ושאר הפוסקים שמא סוברים כדבריך (לא עיינתי בדבריהם עתה).
 
A

Anonymous

Guest
דרומאי אמר:
כוונת הרמ''א הוא כמו שכתבתי ופשוט, ושאר הפוסקים שמא סוברים כדבריך (לא עיינתי בדבריהם עתה).
עיי"ש בבהגר"א שציין להגמרא בביצה דמקלי קלי איסורא ודו"ק.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
דרומאי אמר:
כוונת הרמ''א הוא כמו שכתבתי ופשוט, ושאר הפוסקים שמא סוברים כדבריך (לא עיינתי בדבריהם עתה).
עיי"ש בבהגר"א שציין להגמרא בביצה דמקלי קלי איסורא ודו"ק.
החוו''ד והפני אריה ועוד אחרונים למדו פשט ברמ''א כמו שנתבאר. וממורי ר' עזריאל שמעתי שגם כוונת הגר''א כדבריהם, וסובר הגאון שבסוגיא בריש ביצה גבי מיקלא קלי איסוריה גם זהו הגדר, שכיון שאין האיסור בעין ולא שייך בו נתינת טעם ממילא ברוב ליכא איסורא כלל ולא צריך ביטול, ומשו''ה מותר אפילו בדשיל''מ. וכמדומה שכן הוא באור שמח.
 
A

Anonymous

Guest
נו נו, על כל פנים אתם באים להתיר בנידון של עלה שנפל לתוך הקדירה אם יש נגדו יותר משישים, ועל זה אמרתי שהוא רק להרמ"א ואין פוסקים כן.
אלא שבנידון דידן הוא מין באינו מינו שבזה לכו"ע אין דין דבר שיש לו מתירין.
בעיקר הדיון יש לחקור בכלל אם יש איסור אכילה על עלה הנושר משום פירות הנושרין שהרי העלה עצמו אינו ראוי לאכילה, וא"כ אף טעמו יהא מותר מהאי טעמא.
 

דרומאי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
נו נו, על כל פנים אתם באים להתיר בנידון של עלה שנפל לתוך הקדירה אם יש נגדו יותר משישים, ועל זה אמרתי שהוא רק להרמ"א ואין פוסקים כן.
אלא שבנידון דידן הוא מין באינו מינו שבזה לכו"ע אין דין דבר שיש לו מתירין.
בעיקר הדיון יש לחקור בכלל אם יש איסור אכילה על עלה הנושר משום פירות הנושרין שהרי העלה עצמו אינו ראוי לאכילה, וא"כ אף טעמו יהא מותר מהאי טעמא.
ודאי כן הוא, ועיקר השאלה לא הי' אלא לו יצויר שיש לעלה טעם, עי' בראש האשכול.
 
חלק עליון תַחתִית