פרשת בשלח. ויהי בשלח פרעה את העם. ובאור החיים הק' האריך על מה ולמה אמר "ויהי" לשון צער, במקום גילה ורנן [וכן האריכו בזה רבותינו במדרשים].
ואולי יש לומר, שהוא נמשך לסוף הפסוק, "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה", והוא מסתבר טעם לפגם, כי אם היתה אמונתם איתנה וקבועה וחזקה לא היו אומרים נתנה ראש ונשובה יהיה מה שיהיה אחר שה' ברחמיו הוציאם משם, ועל כך שיש מקום לירא ולחשוש שמא ירצו לשוב מצרימה, זה עצמו סיבה לצער, וכלפי זה אמר "ויהי".
ועוד יש לפרש עד"ז, ממה שכתב יב"ע שאולי יראו ישראל את עצמותיהם של מאתיים אלף בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם הקץ ונהרגו ע"י הפלשתים, וייראו וירצו לשוב. ואולי כלפי בני אפרים אלו שמתו בלא עתם, אמר "ויהי", והתאבל עליהם.
ואולי יש לומר, שהוא נמשך לסוף הפסוק, "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה", והוא מסתבר טעם לפגם, כי אם היתה אמונתם איתנה וקבועה וחזקה לא היו אומרים נתנה ראש ונשובה יהיה מה שיהיה אחר שה' ברחמיו הוציאם משם, ועל כך שיש מקום לירא ולחשוש שמא ירצו לשוב מצרימה, זה עצמו סיבה לצער, וכלפי זה אמר "ויהי".
ועוד יש לפרש עד"ז, ממה שכתב יב"ע שאולי יראו ישראל את עצמותיהם של מאתיים אלף בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם הקץ ונהרגו ע"י הפלשתים, וייראו וירצו לשוב. ואולי כלפי בני אפרים אלו שמתו בלא עתם, אמר "ויהי", והתאבל עליהם.