מצוות שנהגו בנ"י במדבר

[משה נפתלי]

וצ"ע דברי הרמב"ן העומדים נגד דברי חז"ל, מה שאין דרכו בכך.

viewtopic.php?f=163&t=2372&p=154569&hil ... 9F#p154569
 

[ובכן]

וצ"ע דברי הרמב"ן העומדים נגד דברי חז"ל, מה שאין דרכו בכך.

אכן! ואחת מהן בפרשתנו, כדלהלן:
גמרא פרק הניזקין: אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁמֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם בּוֹ הַמִּשְׁכָּן, אֵלּוּ הֵן: פָּרָשַׁת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת לְוִיִּם וכו'. [וכן אמרו בספרי (נשא מד, מובא ברש"י בפסוק 'ביום כלות משה'), כי בשביעי בניסן גילחו הלוים.]
רמב"ן ראש פרשת לוים: אַחַר שֶׁנִּמְנוּ הַלְוִיִּם וְהַבְּכוֹרוֹת (בחודש אייר) וְנִצְטַוּוּ הַלְוִיִּם בַּעֲבוֹדָתָם וּמִשְׁמַרְתָּם, הֻצְרַךְ לְטַהֵר אוֹתָם וּלְכַפֵּר עֲלֵיהֶם.
מן הרשום בפנקסי: שיטת רבינו, דלאסבורי קראי במילי דמאי דהוו הוו ליתנן כייפין להו לרבנן קדמאי. כדאשכחן בענין המוספין שכתב רבינו (בפרשת אמור ובפרשת פינחס) כי במדבר לא הקריבו המוספין, ופליג אדרבי שמעון דאמר בפרק התכלת 'כָּל הָאָמוּר בְּחֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר', ולית מאן דפליג עליה התם.

דומה לי שאת קצות דרכי הרמב"ן אני מכיר, ואני חושב שנידון דנן - בהחלט חריג.

מנהגו, ראשית דבר, להביא דברי חז"ל, ולצד זה להציע פירוש נוסף לפשוטו. גם בזה, נראה שמעדיף למצוא שיטה בחז"ל שתתפרש כמותו, ו'לזה שומעין שאמר כהלכה'. ובכל סוגית סידור פרשיות התורה על הסדר - יעדיף את המסדר על פני ה'אין מוקדם ומאוחר'.

אבל כאן, הוא מפרש בשתי מקומות שלא כדעת חז"ל - שהיא ללא חולק - ובלי לציין אליהם כלל. וגם זה, לא שדווקא ע"י פירושו מסתדר סדר הפרשיות.
אפילו דברים שאינם מתפרשים בקרא הוא צריך להוסיף, כגון ד'והקרבתם אשה' דאמור היינו בביאה לארץ, כשהדבר כלל לא כתוב לא שם וגם לא בפרשת פנחס.

[אילו היה הרמב"ן אומר שלא קרבו מוספים עד שנצטוו בהם בסוף ארבעים, אבל גם במדבר הקריבו, הייתי מבין את הרווח, ואפילו היה ניתן להשוות דברי חז"ל אל פירושו, שמה שאמרו שהאמור בחומש הפקודים קרב במדבר - הכוונה לסוף ימי מדבר. אבל לא זה כותב הרמב"ן, אלא שהפסוק סומך על 'לאלה תחלק הארץ', מה שכלל לא מפורש, ובפרט שיש כבר ציווי גם באמור, וכנ"ל].
 

[ובכן]

נסכים- פלוגתא בקדושין לז וזבחים קיא

ראה רמב"ן פר' שלח

והנה צוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים, כי במדבר לא נתחייבו בנסכים, לבד בתמיד שנאמר בו 'ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד', כי שם נאמר 'פתח אהל מועד לפני ה' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם', וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים.
ורבותינו נחלקו בזה, מהם שאמרו בספרי, בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך וכו', ומהם שאמרו שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך.

אבל ברש"י בקידושין שם כתב -

ר' ישמעאל סבר לא קירבו נסכים במדבר - ואף על גב דכתיב במילואים 'וזה אשר תעשה על המזבח', וכתיב ביה נסכים בעולת התמיד, בקרבן ציבור הוא דהוו, אבל היחידים לא נתחייבו בנסכים אלא מביאת הארץ ואילך לאחר ירושה וישיבה.
ור"ע סבר קירבו נסכים - ליחיד במדבר משקרבו לרבים.

והנה רבי @אבוקה כנגדו כתב לי בפרטי, דיש שרצו לתלות דברי הרמב"ן דלא הקריבו מוספין במדבר - בשיטת רבי ישמעאל, דס"ל דלא קרבו נסכים במדבר.
אלא שאני מתקשה בדבר, דהא הרמב"ן גבי נסכים להדיא בשיטת רבי ישמעאל אזיל, ומ"מ סבר הרמב"ן דדברי ר"י אינם אמורים כלפי קרבן תמיד, שהוחרג וקרבו נסכיו לכו"ע.
והואיל וכל שיטת רבי ישמעאל דלא קרבו נסכים - הוא כלפי קרבנות ציבור של מוספין, הנה אם נאמר שגם הקרבנות לא הוקרבו, מה שייך לומר שלא קרבו נסכים במדבר, הרי הקרבנות עצמם לא קרבו, וא"כ - למה הוצרכה במה גדולה לפסוק לחייב נסכים [לר"י], נלמד מן המשכן - שבעצם היה בו דין נסכים.

[אבוקה כנגדו]

והואיל וכל שיטת רבי ישמעאל דלא קרבו נסכים - הוא כלפי קרבנות ציבור של מוספין, הנה אם נאמר שגם הקרבנות לא הוקרבו, מה שייך לומר שלא קרבו נסכים במדבר, הרי הקרבנות עצמם לא קרבו, וא"כ - למה הוצרכה במה גדולה לפסוק לחייב נסכים [לר"י], נלמד מן המשכן - שבעצם היה בו דין נסכים.
חזרה למעלה

אדרבה, מכח מה שלא היה להם נסכים להקריב לא הקריבו גם את הקרבנות עצמם.

[ובכן]

והואיל וכל שיטת רבי ישמעאל דלא קרבו נסכים - הוא כלפי קרבנות ציבור של מוספין, הנה אם נאמר שגם הקרבנות לא הוקרבו, מה שייך לומר שלא קרבו נסכים במדבר, הרי הקרבנות עצמם לא קרבו, וא"כ - למה הוצרכה במה גדולה לפסוק לחייב נסכים [לר"י], נלמד מן המשכן - שבעצם היה בו דין נסכים.
חזרה למעלה

אדרבה, מכח מה שלא היה להם נסכים להקריב לא הקריבו גם את הקרבנות עצמם.

כוונתך לומר, שממה שלרבי ישמעאל לא חייבם הקב"ה בנסכים במדבר [-שמא מפני הטורח], מסתבר שפטרם גם מעיקר הבאת הקרבנות, כדי שלא יבואו ללא נסכים.
ויל"ע.