א. מה זה קשור לקדושה.חבלזון אמר:הסיבה שיכולה לחייב אותך להצטרף זה מדין העובר אחורי בית הכנסת ואינו מתפלל עמהם.
ב. מי שכבר אמר קדושה לא גרע ממי שכבר התפלל.
א. מה זה קשור לקדושה.חבלזון אמר:הסיבה שיכולה לחייב אותך להצטרף זה מדין העובר אחורי בית הכנסת ואינו מתפלל עמהם.
פרלמן משה אמר:א. מה זה קשור לקדושה.חבלזון אמר:הסיבה שיכולה לחייב אותך להצטרף זה מדין העובר אחורי בית הכנסת ואינו מתפלל עמהם.
ב. מי שכבר אמר קדושה לא גרע ממי שכבר התפלל.
מנא לך שקדושה בכלל תפלה?חבלזון אמר:פרלמן משה אמר:א. מה זה קשור לקדושה.חבלזון אמר:הסיבה שיכולה לחייב אותך להצטרף זה מדין העובר אחורי בית הכנסת ואינו מתפלל עמהם.
ב. מי שכבר אמר קדושה לא גרע ממי שכבר התפלל.
א. לאו דווקא קדושה, אלא גם
דרדקי אמר:ואם מדברים כבר על הצמדת הרגליים אני רוצה לידע אם יש מקור לזה שבקצת מקומות מקפצים קפיצה אחת "בברוך כבוד ד' ממקומו" וב"ימלוך ד' לעולם"
אמת וצדק אמר:גאון הדור אמר:ומה מקור מנהג ההצבעה לכיון הס"ת כשאומרים וזאת התורה?
הובאו מקורות למנהג הזה באשכול למעלה משנים מחכמי ספרד המזכירים זאת כמנהג פשוט. ראה בהודעתי לעיל.
תודה יאיר, אמנם הלשון הוא שבא לבית הכנסת ואנחנו מדברים שעובר ליד.יאיר אמר:[רמ"א קכה ב "ומי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא צבור עונין קדושה חוזר ועונה עמהם" (תשובת הרשב"א סימן רמ"ט):]
ח''ו לומר שאמר כן שהוא רמ''א מפורש בהלכות קדושה ש''מנענעין גופן ונושאים אותו מן הארץ ''(קכה ס''ב בשם טור ושבלי הלקט.)לומד מכל אדם אמר:אגב, כמדומה בשם הרב וואזנר זצ"ל שהמנהג לקפוץ בקדוש קדוש קדוש אין לו מקור והתחיל כנראה מאיזה קשישה שנהגה כן.
כנראה שטעיתי בזה, ובודאי כך שמעתי משמו מאברך חשוב אך כנראה שהוא אמר את זה על משהו אחר כנראה על אלו שנוהגים לקפוץ אחרי עושה שלום, או על הכריעות לצדדים בוקרא זא"ז, וכדרכם של שמועות עיוותו את דבריו, ובכ"א חוזרני בי והריני מושך את הודעתי, עמכם הסליחה.והב בסופה אמר:ח''ו לומר שאמר כן שהוא רמ''א מפורש בהלכות קדושה ש''מנענעין גופן ונושאים אותו מן הארץ ''(קכה ס''ב בשם טור ושבלי הלקט.)לומד מכל אדם אמר:אגב, כמדומה בשם הרב וואזנר זצ"ל שהמנהג לקפוץ בקדוש קדוש קדוש אין לו מקור והתחיל כנראה מאיזה קשישה שנהגה כן.
ובמ''ב הביא מקורו מתנחומא פ' צו דלומד מקרא ד''ובשנים יעופף''.
ומכאן מקום ללמוד לכל השמועות הלא מוסמכות ש''כמדומה'' גדול פלוני אמרו.וכט''ס.
וכן בקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, ראיתי שיש המצדדין לימין ושמאל (בחייכון - ימין, וביומיכון - שמאל), והרוב אינם נוהגין כן.האמת? אמר:שלום רציתי לדעת מאין בא מנהג זה ומהו ענינו
וראיתי הרבה שאין נוהגין כן כלל
כצ"ל בפשטות.לומד מכל אדם אמר:כנראה על אלו שנוהגים לקפוץ אחרי עושה שלום
טוב מאוחר... מכאן:כרם אמר:ראיתי נוהגים לעמוד בברכות השחר. יש מקור לדבר?
כ"ג אלול תשס"ב. השאלה:
האם בשעת אמירת 'ברכות השחר' עומדים או יושבים?
תשובת הרב יוסף שמחה גינזבורג שליט"א:
לא מצאתי מנהג קבוע בנדון בקהילות ישראל. רבים אומרים אותן בעמידה, הן מהספרדים וחסידי חב"ד שאומרים אותן בבית והן מהאשכנזים שאומרים אותן בבית-הכנסת. התימנים נהגו בעבר לומר את הברכות לפנות-בוקר בבית הכנסת, כשהחזן מוציא את כולם ידי-חובה, ובדרך כלל היו יושבים.כמה פוסקים הביאו בשם תלמוד-ירושלמי (ולפנינו נמצא במדרש 'לקח טוב'): "כל הברכות - מעומד", ונחלקו במשמעות הדבר (שכן בברכת המזון מפורש שחייבים לשבת, כדי לברך בכוונה!). לדעת המגן-אברהם, בעל התניא ועוד, חייבים לומר את כל 'ברכות המצוות' בעמידה, מלבד ברכות השחיטה והפרשת חלה, שאין חיוב לקיימן אלא אם רוצים לאכול.לפי דעה זו, יש לעמוד באמירת הברכות "על נטילת ידיים" וכל 'ברכות התורה'.לפי הדעות האחרות אין הקפדה בנדון אלא במצוות מסויימות (ספירת-העומר, ציצית, לולב, שופר וקידוש-לבנה).לדעת היעב"ץ, יש לעמוד בכל הברכות כולן, אלא אם המעשה השייך להן הוא בישיבה, כגון - בענייננו - ברכת 'מתיר אסורים', שהיא על התרת האיברים, שיוכל לשבת, וכן כל ברכות הנהנין, מכיוון שאכילה ושתייה דרכן בישיבה.ייתכן שהעמידה הנהוגה יותר בברכות הקצרות ("הנותן לשכווי בינה" ואילך) נובעת מהמנהג (הקיים עדיין בקהילות רבות) לאומרן בקול רם, כעין שליח-ציבור, כדי להוציא את מי שאינו יודע לברך ידי חובתו, או כפי שנפוץ יותר - כדי לזכות את הציבור באמירת אמן.מקורות: ב"י, שו"ע, מ"א ופרמ"ג, מור וקציעה, ביאור הגר"א וילקוט יוסף ר"ס ח; שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ג. אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, ערך 'ברכות השחר' עמ' שעד, וערך 'ברכת המצוות', עמ' תקיז. וראה ספר השיחות תש"ד עמ' 20.
כמדומה שהמהנדס היה הר"ר יוסף שיינברגר (כמדומה שתכנן גם בפנים מאירות וסנהדרי' )יוסף יוסף אמר:קטוביץ' אמר:מנהג נוסף הנפוץ מאוד הינו הליכה אחורנית ביציאה מן הכותל המערבי. מסתבר שלעצם ההליכה לאחור יש מקור, אך זה שמסתובבים בדיוק במקום המוגדר ע"י המדינה ל'יציאה', נראה לי אפעס לא קשור.
אולי עדיין זהו כבודו של הכותל שביציאה או מה שנראה כיציאה הולכים אחורה, אך מעניין לדעת קצת יותר על הנושא
ה'אמרי אמת' ז"ל מגור כך בדיוק נהג. [נכון היה די ציוני בדברים מסויימים] אך דבר זה לכאו' לא קשור כלל למדינה,
זה עניין של נתינת כבוד כמו יציאה מרבו מובהק, שמצאנו בהלכה ללכת אחוריו, ושם ללא תגיד שאפעס לא מתאים שהמהנדס (הערבי) הוא בדיוק יקבע מה כבוד לרבו,
אלא זה עניין מציאותי שהיכן שנראה כבר כיציאה נגמר עניין ההילוך האחרונית, (על אף שאצל רבו זה כל עוד שרואהו, אך אולי כאן כיון שאין זה הלכה, יש להיקל היכן שכבר נראה כיצא מן המקום)
כמדומה שאצל הספרדים גם מי שעומד זה לא בתורת 'מנהג' לומר בעמידהלבי במערב אמר:רבים אומרים אותן בעמידה, הן מהספרדים
אבוה דשמואל אמר:נהגו העולם לומר את הנפילת אפיים בלחש.
כנראה שזה בא מטורח הרכינה, אבל דומני שזמזום היה מותר לשמוע מהקהל... זר עלול לחשוב שהלכו לישון...
יוסף יוסף אמר:קטוביץ' אמר:מנהג נוסף הנפוץ מאוד הינו הליכה אחורנית ביציאה מן הכותל המערבי. מסתבר שלעצם ההליכה לאחור יש מקור, אך זה שמסתובבים בדיוק במקום המוגדר ע"י המדינה ל'יציאה', נראה לי אפעס לא קשור.
אולי עדיין זהו כבודו של הכותל שביציאה או מה שנראה כיציאה הולכים אחורה, אך מעניין לדעת קצת יותר על הנושא
ה'אמרי אמת' ז"ל מגור כך בדיוק נהג.
זה נראה ספר מעניין איך משיגים אותו?אברך אמר:כרע רבץ
כרע רבץ בענין כריעה בברוך כבוד והטיה לצדדין בוקרא זה אל זה_עמוד_1.jpg
כרע רבץ בענין כריעה בברוך כבוד והטיה לצדדין בוקרא זה אל זה_עמוד_2.jpg
כרע רבץ בענין כריעה בברוך כבוד והטיה לצדדין בוקרא זה אל זה_עמוד_3.jpg
כרע רבץ בענין כריעה בברוך כבוד והטיה לצדדין בוקרא זה אל זה_עמוד_4.jpg
כך הוא מנהג התימנים, לשוח מעט בברוך כבוד ה' ממקומו. ודווקא בברכו את ה' המבורך, וכן בברוך ה' המבורך לעולם ועד אין מנהג לשוח כמו אצל שאר העדות, (זולתי מקרוב באו ולמדו משאר עדות).קטוביץ' אמר:לדוגמא: מה אתם עושים בשעת אמירת 'ברוך כבוד ד' ממקומו', בקדושה? מרימים מעט את הרגליים. ובכן תתפלאו לשמוע, הנשים בכלל מתכופפות כמו 'מודים דרבנן' כזה. גם אם אתם בטוחים שאני טועה, תבררו, תבדקו.
עי' חולין י:יוסף יוסף אמר:נכון מאוד, כי כל עוד שנמצאים ברחבת הכותל, אנחנו עדיין אצלו, אך כשמגיעים ליציאה אז בעצם מתחיל הכיבוד לצאת בדרך כבודקטוביץ' אמר:רבי יוסף היקר
העלתי גם אני צד שזה תלוי במציאות הכבוד, אך יותר נראה לי שאין זה דוקא ביציאה, אלא עד היציאה. והמציאות היא שעד היציאה, עד העליה, הולכים עם הגב לכותל, ורק ביציאה מחליפים צד.....
כתבתי סברא דקה, אקווה שתבין אותה, עכ"פ אין מן הנצרך להתווכח עלי' בשרשור ארוך ומתיש. זה רק סוג של הבנה.
עי' באה"ל קיג ג וז"לנתנאל_ב אמר:ודווקא בברכו את ה' המבורך, וכן בברוך ה' המבורך לעולם ועד אין מנהג לשוח כמו אצל שאר העדות, (זולתי מקרוב באו ולמדו משאר עדות).
שו"ע או"ח קכז אנתנאל_ב אמר:וכן בברוך קל ההודאות משתחווים מעט. וראיתי גם למקצת ליטאים הנוהגים כן (בקל ההודאות).
התפלאתי לראות כאן שמנהג רוב העדות הוא לשוח בברכו, בעוד שככל שהיה ידוע לי הוא מנהג אשכנזי, ובבתי כנסיות ספרדים כמדו' שלא ראיתי למנהג זה.נתנאל_ב אמר:כך הוא מנהג התימנים, לשוח מעט בברוך כבוד ה' ממקומו. ודווקא בברכו את ה' המבורך, וכן בברוך ה' המבורך לעולם ועד אין מנהג לשוח כמו אצל שאר העדות, (זולתי מקרוב באו ולמדו משאר עדות).