בהא דנזהרת אשה שלא להביא אנשים לידי הרהור, בפשטות מבינים שהוא "לדאוג לאנשים" לפני עור וכיו"ב. והנה ראה דברי המהר"ם מרוטנבורג בהל' שמחות סי' עז:
ואם תאמר כיון דעל אביו ועל אמו קורע כולן אחד האיש ואחד האשה, והקרע הוי למעלה מבית הצואר ולמטה עד שמגלה לבו וצריך לקרוע בחוץ נגד העם, בודאי דבר זה גנאי לאשה, ובין ר' יהודה ובין רבנן חיישי להירהורא, ר' יהודה בסוטה (ז' א') אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, והא דלא חייש בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ה א') להרהורא, משום דמיקטלה, ורבנן דלא חיישי להרהורא בסוטה, משום דונוסרו כל הנשים (יחזקאל כ"ג מ"ח).
והבן שואל: משום מאי נגעו בה: הרהור, או גנאי. וחזינן שהבעיה בהרהור אינה מכשול הגברים, אלא שזה גנאי לאשה שמהרהרים בה. והוא שינוי לתפיסת בנ"א היום. לא כן?
ואם תאמר כיון דעל אביו ועל אמו קורע כולן אחד האיש ואחד האשה, והקרע הוי למעלה מבית הצואר ולמטה עד שמגלה לבו וצריך לקרוע בחוץ נגד העם, בודאי דבר זה גנאי לאשה, ובין ר' יהודה ובין רבנן חיישי להירהורא, ר' יהודה בסוטה (ז' א') אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, והא דלא חייש בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ה א') להרהורא, משום דמיקטלה, ורבנן דלא חיישי להרהורא בסוטה, משום דונוסרו כל הנשים (יחזקאל כ"ג מ"ח).
והבן שואל: משום מאי נגעו בה: הרהור, או גנאי. וחזינן שהבעיה בהרהור אינה מכשול הגברים, אלא שזה גנאי לאשה שמהרהרים בה. והוא שינוי לתפיסת בנ"א היום. לא כן?