שתי אפשרויות לקרוא את פרשת משפטים

בן של רב

משתמש ותיק
(לא עיינתי עדיין בזה והכל מהזכרון ואשמח לראות תשועה ברוב יועץ)
אפשרות אחת לקרוא את כל עשרות המצוות עשה ול''ת בפרשה באופן פרטי איך אני מצווה לנהוג.
אפשרות אחרת היא לקרוא כמצוות על הציבור לראות שיתקיים
וכל אחד מהם מצווה בזה כדלהלן.
ולהמחשה בלבד דוגמא אחת בלבד:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני ערכאות
ההבנה האחת והיותר פשוטה היא שאני כאיש פרטי יתנהג על פי הוראות ב''ד
ומאידך אני כאיש פרטי לא אלך לערכאות וכן הלאה אקיים כל הדינים בהמשך הפרשה וכו'

האפשרות השניה היא להבין שיש לי מצווה להעמיד משפטים וצדק בעיר שלי במה שמזדמן לי אפשרות
וק''ו מגויים שהרי בשכם נענשו על שעמדו מן הצד על המעשה של שכם בן חמור

וכעי''ז - הרמב''ם למד שיש להעמיד דיין עם לב אמיץ ממשה ש''ויקם משה ויושיען'' ואף שמשה לא היה דיין
אלא הוא חיוב כללי להתערב כדי לעשות צדק לפי הדינים של הפרשה
וכן בהמשך לשאר המצוות ניתן להעתיק הרעיון ולדון אם זה אמת
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוגמא נוספת גם בפרשת השבוע
''לא תהיה אחרי רבים לרעות'' שפירושו אם ראית רשעים מטין משפט לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם''
והנה כמו שלגבי 'בצדק תשפוט עמיתך' מצינו בגמ' ששתי האפשרויות נכונות
א. כשאני דן בפני עצמי את פלוני (שבועות ל)
ב. כשאני יושב בב''ד. (סנהדרין לב)
כך יש לדון במצות לא תהיה אחרי רבים לרעות שיש שתי אפשרויות.
א. בפרטי לא להסחף אחר דברים שכולם נוהגים היתר (כמדומני שזה שע''ת שגם בב''ד וגם מחוצה לו)
ב. מלבד שהדיין עצמו לא יפסוק כמו הרבים עוד יש על כולם מצוה למנות דיינים שלא נסחפים

והכל סובב סביב השאלה הכללית האם פירוש המילים ''ואלה המשפטים'' היינו שה' פונה ליחיד על עצמו
או גם אלה הממשפטים לכל אחד לראות שיתקיים בכל הציבור כי כולם מחוייבים שיהיה מצב תקין של דין
וכמ''ש צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא
וכידוע שרבי משה שמואל שפירא סיפר למרן הגרי''ז שהתפטר מרבנות באר יעקב
ענהו הגרי''ז שכלפי האחריות לכל עניני המקום - זה לא חל כלל מחמת הגמרא הזו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא דרשו כאן חז"ל שכאיש פרטי אתה מצווה לציית לב"ד. וזה נלמד מ'ושמרת לעשות ככל אשר יורוך'.
להעמיד דיינים לומדים מהפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.
וב"ד יפה דרשו מצדק צדק תרדוף.

תינח שאר דברי התורה אפשר לעשות מהם רעיונות. אבל פסוקי ההלכות? נאמרו להלכותיהם, ולא הלכות אחרות.
 

אלימלך

משתמש ותיק
הבה"ג והרס"ג מונים את המצוות לפי מצוות המוטלות על יחיד ועל הציבור, והם מונים 65 מצוות המוטלות על הציבור
 

קבצים מצורפים

  • רסג.PDF
    138.9 KB · צפיות: 3

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני מתפלא על המילים: ''תינח שאר דברי התורה אפשר לעשות מהם רעיונות. אבל פסוקי ההלכות? נאמרו להלכותיהם, ולא הלכות אחרות''

לעצם הרעיון שאפשר לעשות רעיונות -
רבותי סברו שאין היתר
מו''ר הגראי''ל שטיינמן היה מגיב בכאב רב על המחשבה הנפוצה שהתורה היא לא רק מציאות אמיתית אלא מקום לרעיונות והרגשים (כשיודעים שזה לא הפשט) וקרא לזה ליצנות מהתורה!
וכבר האריך בזה בעלי שור חלק ב' שאין מקום בתורה לרעיונות ואידיאולוגיות אלא רק למחקר אמיתי על המציאות המציאותית בלבד
ולגודל עוצם הטפשות האנושית שהיה הרב וולבה פוגש תמיד
לכן הוא נצרך להבהיר שם שגם רוחניות היא מציאות!
גם בנו של החפץ חיים כותב שאביו נמנע מלקבל כל רעיון כזה המתלבש על הפסוקים ורק את מציאות החיים ממש מצא בתורה כי היה ברור לו שכאן ועכשיו ה' מעביר לו מסר!
ועל הוורטים הנפוצים -
ידידי הגרי''פ גודווסר היטיב להגדיר שיש לאנשים רעיונות והם משתמשים בתורה כקולב לתלות עליו...

כל מה שאני כותב זה בירור העומק הנוסף של התורה, ובדגש על 'הנוסף'!
וזה מקומם רק את מי שיוצא מתוך הנחה שהנושא הוא שטחי וממילא מבינים כונות אחרות (מנסיון)

גם במקרה זה התכונתי לומר שמלבד עצם העובדה הפשוטה והברורה שיש מצוה על כל אחד לראות שיתקיימו הדינים והמשפטים - מחמת ערבות וכופין על המצוות וכו' וחסד ועוד ועוד
עוד יש כאן אולי ציווי אחר על כולם לראות להעמיד משפט
וכמו שכל אחד משרי עשרות מצווה לדון את דין שור ובור וכו' מלבד מה שהוא עצמו ישלם כשהשור שלו הזיק!
כך מי שלא התמנה לדיין יש לו קריאה מציאותית מאת ה' המצוה עליו לראות שזה יתקיים
דהיינו להעמיד דיינים שהם ימלאו את חובת כולם שיהיה משפט
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אז אם מורך ורבך מרן הגראי"ל לא אהב את זה - צעד בדרכו.
אין מקום לערב מצוות אחרות לתוך מצווה זו, כשאף בדרשת חז"ל איננו מוצאים לה חבר. מילא, רעיונות לא מזיקים לאף אחד, אבל בהלכה?
היכן מרומזים רגשותיך להעמיד משפט, שהיא מצווה אחרת בתורה, לבין הפסוק 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' בין בפשוטו של מקרא, ובין בדרשות חז"ל.
אמנם הבעל הטורים דרש הלכות דיינים אבל זה נובע מדרשת חז"ל עצמה לפניהם ולא לפני ערכאות. אך למה להרחיב שצריך למנות דיינים וכו' וכו'?
אך ה' לא קרא בפרשה זו 'בקריאה מציאות מאת השם' למנות דיינים, ולא לרדוף צדק.

וכשאתה מתפלא על אותם מילים שכתבתי 'תינח שאר דברי התורה אפשר לעשות מהם רעיונות', הרי בגין דבריך שלך כתבתים!

ואגב, אכן לא לכל אחד נתנה הזכות. בהחלט. אבל לא רק בספרי החסידות תמצאם, שעליהם היתה כוונתי "תינח"..
אלא גם בפירוש התורה נלמדים הרבה פנים בדברי שלשלת הדורות; מהמדרשים דרך הראשונים והאחרונים, ואכמ"ל.

(וסליחה ממעלת כבודך, בן כמה אתה שהר' גולדווסר'' הוא 'ידידך'?)
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
אז אם מורך ורבך מרן הגראי"ל לא אהב את זה, אז למה אתה עושה את זה.
אין מקום לערב מצוות אחרות לתוך מצווה זו, כשאף בדרשת חז"ל איננו מוצאים לה חבר? מילא, רעיונות לא מזיקים לאף אחד, אבל בהלכה?
היכן מרומזים רגשותיך להעמיד משפט, שהיא מצווה אחרת בתורה, לבין הפסוק 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' בין בפשוטו של מקרא, ובין בדרשות חז"ל.
אמנם הבעל הטורים דרש הלכות דיינים אבל זה נובע מדרשת חז"ל עצמה לפניהם ולא לפני ערכאות. אך למה להרחיב שצריך למנות דיינים וכו' וכו'?
אך ה' לא קרא בפרשה זו 'בקריאה מציאות מאת השם' למנות דיינים
[/size]
אולי נפסיק להיות נעולים על כך שזה רגשות???
אולי מה שאחרים אומרים גם יכול להיות אמת באמת... (לפחות בטעות!)

הרי מצות בור למשל ניתנה בפירוש לדיינים לדון בדין בור
(כמדומה שהרמב''ם מנסח כך)
האם היא לא ניתנה קודם כל ליחיד שלא ישאיר בור פתוח?
ושעליו לשלם גם אם אין ב''ד?
וכן כל המצות שבפרשה הרי בודאי יש בהם גם חיוב ליחיד לקיים וגם על הרבים לראות שיקויים ע''י שידונו את מי שלא מעונין לקיים
ואם כבר אז פעם אחת ולתמיד אבקש מכבודו וחבריו לזכור היטב היטב את המסר דלהלן הממחיש את האמת הפשוטה הזו - שלא כל מה שבמושכל ראשון נראה לא צודק - הוא המושכל האחרון!
הא כיצד?
למשל בזה הדברים מבוססים על מה ששמעתי מהגאון רבי יוסף שרייבר
וכי רק שמות מפוצצים יכולים לומר אמת באמת
וכשניק אלמוני אומר זה חייב להיות מקוטלג אוטומטית לעולם השטחיות ?
אם תרצה ארחיב בדבריו ובתנאי שזה יגמור אחת ולתמיד את ויכוחי הסרק.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כך שמעתי מהרב שרייבר עם עשרות הוכחות כדרכו.
בכל דין בחו'' מ יש גם חלק יו'' ד
כלומר יש גם ענין בינו לבין עצמו
ובאמת הכל מתחיל ממנו שהוא לכשעצמו מצווה למשל לשלם על שהזיק וזה עסק שלו עם השם
ומלבד זה יש גם לי זכות לדרוש וזה כבר חו'' מ
וחידוש נוסף זה הוא הנקרא כפיה
ובאמת כפיה על המצוות היא לא תמיד כידוע
וזה פשר הנידון אם עביד איניש דינא לנפשיה כי זה אומר שהמושג ב'' ד מתרחב באופן חד פעמי
וזה השאלה בכל דיני משפטים האם למשל מצות צדקה היא גם בינו לבין גבאי הצדקה
כי לא רק שהוא חייב לבורא במסגרת יו'' ד אלא גם הם יכולים לכפותו
כי צדקה מלשון צדק
והיינו שמלבד זאת שהוא באמת חייב לתת
עוד יש גם לציבור זכות לדרוש ולהכריח
וכן הלאה בכל מצוה מצוה יש מבט גדול ורחב של ב'' ד שנצטוו לשפוט. ולהכריח
וכאמור לעיל ב''ד אינם אלא שלוחים לקיום חובת כל אחד ואחד
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
כך שמעתי מהרב שרייבר עם עשרות הוכחות כדרכו.
בכל דין בחו'' מ יש גם חלק יו'' ד
כלומר יש גם ענין בינו לבין עצמו
ובאמת הכל מתחיל ממנו שהוא לכשעצמו מצווה למשל לשלם על שהזיק וזה עסק שלו עם השם
ומלבד זה יש גם לי זכות לדרוש וזה כבר חו'' מ
לא שמעת מהרב שרייבר בסגנון זה .
ואם שמעת לא הבנת.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
הרי מצות בור למשל ניתנה בפירוש לדיינים לדון בדין בור
(כמדומה שהרמב''ם מנסח כך)
האם היא לא ניתנה קודם כל ליחיד שלא ישאיר בור פתוח?
ושעליו לשלם גם אם אין ב''ד?
וכן כל המצות שבפרשה הרי בודאי יש בהם גם חיוב ליחיד לקיים וגם על הרבים לראות שיקויים ע''י שידונו את מי שלא מעונין לקיים
יש כאן עירבובי דברים .
פרשת בור ושאר נזיקין , ענינה לקבוע תורת המשפט בין איש לרעהו והיא במהותה מצווה של שפיטה, (דהיינו לקבוע את זכויותי או חובתי שלי נגד אלו של חברי )
והטילה עלינו תורה לשפוט את עצמינו כפי משפטיה, וכך גם לקיימם., ואם אין אנו שופטים עצמינו או מחמת הזדה או מחמת חוסר ידיעה, נמסרה השפיטה לב"ד .
ומה ענין זה ,לענין חובת העמדת שופטים וכדומה, שהיא חובת ציבור מצד מהותה .
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
בן של רב אמר:
הרי מצות בור למשל ניתנה בפירוש לדיינים לדון בדין בור
(כמדומה שהרמב''ם מנסח כך)
האם היא לא ניתנה קודם כל ליחיד שלא ישאיר בור פתוח?
ושעליו לשלם גם אם אין ב''ד?
וכן כל המצות שבפרשה הרי בודאי יש בהם גם חיוב ליחיד לקיים וגם על הרבים לראות שיקויים ע''י שידונו את מי שלא מעונין לקיים
יש כאן עירבובי דברים .
פרשת בור ושאר נזיקין , ענינה לקבוע תורת המשפט בין איש לרעהו והיא במהותה מצווה של שפיטה, (דהיינו לקבוע את זכויותי או חובתי שלי נגד אלו של חברי )
והטילה עלינו תורה לשפוט את עצמינו כפי משפטיה, וכך גם לקיימם., ואם אין אנו שופטים עצמינו או מחמת הזדה או מחמת חוסר ידיעה, נמסרה השפיטה לב"ד .
ומה ענין זה ,לענין חובת העמדת שופטים וכדומה, שהיא חובת ציבור מצד מהותה .
מה יותר פשוט מזה (בתנאי שלא מתייחסים בזלזול ובשטחיות לכל מה שחדש)
הרי כבר ביארנו והוכחנו שחובת ב''ד לשפוט היא בעצם חובת כל אחד וב''ד רק שליח
וממילא על פי מה שהגדיר הרב שרייבר וגם הוכיח מעשרות ראיות שמלבד החיוב שלי לשלם וכדו' יש גם חיוב על האחרים לשופטני ולכפותני
א''כ כל דין לכאורה הוא כפול
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
האחד בא לגור אמר:
יש כאן עירבובי דברים .
פרשת בור ושאר נזיקין , ענינה לקבוע תורת המשפט בין איש לרעהו והיא במהותה מצווה של שפיטה, (דהיינו לקבוע את זכויותי או חובתי שלי נגד אלו של חברי )
והטילה עלינו תורה לשפוט את עצמינו כפי משפטיה, וכך גם לקיימם., ואם אין אנו שופטים עצמינו או מחמת הזדה או מחמת חוסר ידיעה, נמסרה השפיטה לב"ד .
ומה ענין זה ,לענין חובת העמדת שופטים וכדומה, שהיא חובת ציבור מצד מהותה .
מה יותר פשוט מזה (בתנאי שלא מתייחסים בזלזול ובשטחיות לכל מה שחדש)
הרי כבר ביארנו והוכחנו שחובת ב''ד לשפוט היא בעצם חובת כל אחד וב''ד רק שליח
וממילא על פי מה שהגדיר הרב שרייבר וגם הוכיח מעשרות ראיות שמלבד החיוב שלי לשלם וכדו' יש גם חיוב על האחרים לשופטני ולכפותני
א''כ כל דין לכאורה הוא כפול
אין מושג שנקרא "כל דין כפול " או כל מיני עירפולי מילים בסגנון זה .
יש את הזכויות של האדם המצווה מול חובתיו של חבירו והפוך, וכל אחד בזכויתיו הוא (לא בעניניהם של אחרים) שופט את עצמו מכיון שאלו הם זכויתיו וחובתיו מול האחר.
ובזה ב"ד ככח חיצוני, ( ממש לא שליח, אלא סמכות חיצונית הכופה את המשפט ).
וממילא אין לזה שום קשר, לדינים שמעיקרם אין ענינם זכויותי הפרטיים,והם ציווי על הציבור להעמיד על עצמם ב"ד.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נחזור שוב
הרב שרייבר הוכיח שיש בחושן משפט גם דין עלי לא להזיק למשל
וגם דין כפיה של ב''ד שהוא חידוש להתיר להם להתערב (לא תמיד)
אני הוספתי והוכחתי שחיוב העמדת הכפיה הוא מוטל על כולם כמו בשכם ועוד
שזה ממש כל מהות הב''ד והוא פוטר את כולנו מחיוב זה
וכמו שכל צרכי הציבור מוטלים על ב''ד (משנה במו''ק)
והמדובר בצרכים שכל אחד חייב ולמשל צדקה וב''ד פוטר בזה את כולם
כי אינו בית הוראה סתם למי שמבקש לדעת
אלא בית כפיה!
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
נחזור שוב
הרב שרייבר הוכיח שיש בחושן משפט גם דין עלי לא להזיק למשל
וגם דין כפיה של ב''ד שהוא חידוש להתיר להם להתערב (לא תמיד)
אני הוספתי והוכחתי שחיוב העמדת הכפיה הוא מוטל על כולם כמו בשכם ועוד
שזה ממש כל מהות הב''ד
כי אינו בית הוראה סתם למי שמבקש לדעת
אלא בית כפיה!
אין שום יכולת ביד אדם רגיל שאינו ב"ד לכפות דיני ממנות, אלא אפרושי מאיסורא או כפיה על המצוות לדעת הנתיבות (ודלא כקוצה"ח).ואין ביכולתך לא להוסיף ולא להוכיח שום דבר שהוא נגד הדין.אלא זה חובת ציבור להעמיד על עצמם דיינים
מה הקשר לחובת האדם במשפטיו, ויכולת ב"ד לכוף את האדם על קיום חובת משפטיו.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה
עכשיו כבר שומעים הסבר סביר
ובכן
אין המדובר על חיוב מעשי כאן ועכשיו
אלא על חיוב עקרוני כמו למשל קרבנות ציבור שהיה צד בנדרים שהכהנים הם שלוחי דידן
וכל אחד מביא מחצית השקל ועוד תרומות מרצונו לקיום ביהמ''ק ועבודתו
כך בנמשל אתה אחי לא חייב כלל להעמיד משפט
אבל לו יצוייר שזה לא קורה משום מה
חוזר אליך החיוב לחייב ולהכריח!
וכיצד?
ע''י שתהיה אתה שופט או שוטר או תבקש ממישהו וכו'
העיקר שבורא העולם (ההוא שאמר בפרשה לא לקנטר ושצריך לדון לכף זכות)
הוא בעצמו מודיע לך ולי
שיש כל אחד מהציבור אחריות מחייבת שמשפטיו יונהגו בעולמו
כי אין מושג 'ציבור' שהוא לא אני ואתה והוא!
וכל אחד בכלל זה חוץ ממתי שהוא בעצמו ית''ש אומר לא לכפות
שאז נשאר עדיין חיוב לשכנע וזה כבר כמה מצוות אחרות שאכמ''ל
 

אלימלך

משתמש ותיק
עוד לפני הדיון לגבי חיוב על אחרים, צריך לבאר
בפשטות מצות עשה של דיני המשפטים לא נמסרה לאדם רגיל ורק לבי"ד יש מצוה זו ולכן מצוה זו נוהגת רק בזכרים, ובגזלן לבד יש מצוה 'והשיב'
אמנם דין התשלומין אכן נלמד משם שיש למזיק חוב לניזוק והוי כמלוה הכתובה בתורה ומשלם מעידית וכו'
לשון החינוך לדוגמא
ונוהגת בזכרים שעליהן לעשות הדין, ומכל מקום הנקבות בכלל דין התשלומין, בין הזיקו או הוזקו.
ובית דין העובר עליה ולא דן דין זה כמו שכתוב, ביטל עשה

מצד שני מצאנו כאלה שכותבים שיש מצוה כזו:
הרמב"ן כותב בסוף ב"ב
והא דכתיב מיטב שדהו ישלם, היינו שמצוה אותו הכתוב לשלם נזקו במיטב, וכיון שהוא חייב לעשות כן אם לא רצה ב"ד יורדין למיטב שלו ומקיימים לו מצותו
וכך כותב הגרי"פ בפתיחה ל65 הפרשיות אות יג'
וראוי לבאר הנה כי אף אמנם גדרן של פרשיות הללו הוא שהן מצות המוטלות על הצבור. מ"מ אין כולן שוות ממש בעצמותן. כי רק רובן הם מצות המסורות רק לצבור. אבל אין היחיד חייב בהן. כמו פרשת שופטים ושוטרים. פרשת משוח מלחמה. פרשת עגלה ערופה. פרשת הקהל. פרשת עבודת יום הכיפורים.. וכיו"ב. אבל הרבה מהן עיקר חיובן מוטל על היחידים. אלא משום שלפי מנהגן של רוב בני אדם בענינים אלו אינם עושים את חובתן המוטלת עליהם אלא ע"י כפייה. ע"פ הצבור והב"ד. כגון משפטי עבד ואמה העברים ונזקי אדם באדם. ושור בשור. ושור באדם.. אף על גב דעיקרן חובות היחיד הן. מ"מ אורחא דמילתא הוא כי בכל כיו"ב עד האלהים יבא דבר שני בעלי הדין. ולכן כל אלה הן בכלל מצות המוטלות על הצבור והב"ד העומד בראשם. שיש לאל ידם לכוף את בעלי הדין לעשות ולקיים ככל אשר יושת עליהם על פיהם. ולכן עליהם הדבר מוטל להציל העשוק מיד עושקו. והניזק מיד המזיק
אגב כדאי להשתדל להיות כשמן זית ומצד שני מעביר על עלבונו, וגם לקצר ככל הניתן הן בהודעות והן במילים למען לא ילאו הקוראים.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
ובכן
אין המדובר על חיוב מעשי כאן ועכשיו
אלא על חיוב עקרוני כמו למשל קרבנות ציבור שהיה צד בנדרים שהכהנים הם שלוחי דידן
וכל אחד מביא מחצית השקל ועוד תרומות מרצונו לקיום ביהמ''ק ועבודתו
כך בנמשל אתה אחי לא חייב כלל להעמיד משפט
אבל לו יצוייר שזה לא קורה משום מה
חוזר אליך החיוב לחייב ולהכריח!
וכיצד?
ע''י שתהיה אתה שופט או שוטר או תבקש ממישהו וכו'
העיקר שבורא העולם (ההוא שאמר בפרשה לא לקנטר ושצריך לדון לכף זכות)
הוא בעצמו מודיע לך ולי
שיש כל אחד מהציבור אחריות מחייבת שמשפטיו יונהגו בעולמו
כי אין מושג 'ציבור' שהוא לא אני ואתה והוא!
וכל אחד בכלל זה חוץ ממתי שהוא בעצמו ית''ש אומר לא לכפות
שאז נשאר עדיין חיוב לשכנע וזה כבר כמה מצוות אחרות שאכמ''ל
ושוב שטף המילים, וחוסר קשר בין משל לנמשל.
חיוב שהוא לא מעשי כאן ועכשיו, הוא לא חיוב כלל,
לפחות לא בתורה שידועה לי, שכוללת רמ"ח עשין ושס"ה לאוין ברורים ומוגדרים מאד.
ממילא גם אם זה לא קורה משום מה, לא ממוצאים כאן חיובים אשר לא כתובים בתורה .
מה השייכות בין כהני שלוחי דידן שהוא שאלה האם מעשה הקרבה הוא מעשה שהיה ראוי להעשות ע"י הבעלים.
לחיוב להביא מחצית השקל או תרומות שאדם מביא מדעתו .
ומה הקשר בין שניהם להמצאת מצווה שאינה כתובה בתורה.
ומה הקשר בין שלושתם, למשפטי הממון שהיא מצווה מאד מוגדרת ובין כפית ב"ד שהיא גם מצווה מוגדרת עד למאוד כאן ועכשיו.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נמשיך להסביר ולהמחיש במשל נוסף מהפרשה
כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה וכו'
אם אין אסון - ונתן בפלילים
מה זה בפלילים? דיינים!
ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש.
מסביר הגרי''ז שאין כאן נתינה בפלילים כי קלב''מ
אבל יש ויש כאן חיוב לצאת ידי שמים
מה זה חיוב לצאת ידי שמים? בין אדם לעצמו
מה זה דיני אדם ''בפלילים'' - דיינים שמכריחים
כי לא כל חיוב שבאמת אני חייב לקוני - יש לאחרים זכות להכריח וכנ''ל.
מי זה אחרים?
אני אתה ואנחנו - הציבור - שממנה דיינים - שממנים שוטרים!
ולסיכום כל אחד חייב לראות שיתקיימו המשפטים בעולם

ואגב, היום ראיתי גם שכ' החינוך שיש עונש גדול מאוד לציבור אם לא מינו דיינים
וכמובן שגם עכשיו אפשר להגיד בעצימת עיניים
שהמצוה למנות דיינים היא לא מצוה להשליט את משפטי ה' בעולמו
אלא סתם דין ללא טעם - פרה אדומה!
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
האמת שאני קצת מתבייש מעצמי
למה לי להאריך ולהסביר
הרי אפשר לומר כל כך פשוט
''ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם''!
כל הפרשה הזו תשים לפניהם שיקיימו

וכמובן לא שאני הפלוני אקיים מרצוני הטוב
אלא שתמנו דיינים שידאגו לזה
 

אלימלך

משתמש ותיק
ר' @בן של רב עיין גיטין פח: דהכונה לפני בי"ד.
עוד בענין זה יעוין חידוש עצום בח"ח (רכילות ט' סעיף ה' וסעיף ז') שאם ראובן יודע ששמעון גנב מלוי אסור לספר ללוי אם לוי יקח משמעון בכח (כי אין לו שני עדים להביא לבי"ד), מפני שהוא מזיק את שמעון! כי אי אפשר להוציא ממנו בבי"ד
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה כבר ממש חידוש
ואולי רק מצד הכפיה שהיא סוג של גזל
כפי ששמעתי מרבי משה שפירא שראש לכל גזל הוא לגזול את חירותו
הגם שזה מפסוק נפרד לא תגנוב ולא תגנובו
ובח''ח זה דוחק אבל הרב שרייבר מסתמא כך יסביר

ונתבאר שעקרונית ''עביד איניש דינא לנפשיה'' כולל היתר כפיה
 
חלק עליון תַחתִית