יש כאלו, שלמרות שבליל שבת יוצאים לבית הכנסת ענובים בעניבתם, מכל מקום למנחה בשב"ק כבר מוותרים עליה..
בדרך כלל, הסיבה היא בגלל עצלנות או חוסר נוחות, ולקראת סוף השבת פחות מדקדקים במלבושי שבת.
ולכאורה זהו אינו כדין, ויש מקום לחשוש שיש בזה זלזול בכבוד שבת, שבחלק ממנה אינו לבוש במיטב מחלצותיו.
אולם מצאתי מציאה גדולה בפירוש המפרש לנדרים דף עז. שכתב לגבי המבואר שם שאם נדרה בשבת סמוך לחשיכה אפשר להפר עד שתחשך, ודייקה הגמרא מזה שמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת, כיון שמסתמא נדר שנדרה ממש לפני חשיכה אין בו נפ"מ לענין שבת, וביאר זאת המפרש "דאי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דמשחשיכה רגילין להפשיט תכשיטי שבת".
ומבואר מדבריו, שקודם חשיכה, בעוד היום שבת, היו רגילין להפשיט תכשיטי שבת. ולכאורה צריך להבין מדוע ולמה באמת נהגו כן, וכי שעה קודם צאת השבת הוא פחות "שבת" מכניסתה?
בדרך כלל, הסיבה היא בגלל עצלנות או חוסר נוחות, ולקראת סוף השבת פחות מדקדקים במלבושי שבת.
ולכאורה זהו אינו כדין, ויש מקום לחשוש שיש בזה זלזול בכבוד שבת, שבחלק ממנה אינו לבוש במיטב מחלצותיו.
אולם מצאתי מציאה גדולה בפירוש המפרש לנדרים דף עז. שכתב לגבי המבואר שם שאם נדרה בשבת סמוך לחשיכה אפשר להפר עד שתחשך, ודייקה הגמרא מזה שמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת, כיון שמסתמא נדר שנדרה ממש לפני חשיכה אין בו נפ"מ לענין שבת, וביאר זאת המפרש "דאי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דמשחשיכה רגילין להפשיט תכשיטי שבת".
ומבואר מדבריו, שקודם חשיכה, בעוד היום שבת, היו רגילין להפשיט תכשיטי שבת. ולכאורה צריך להבין מדוע ולמה באמת נהגו כן, וכי שעה קודם צאת השבת הוא פחות "שבת" מכניסתה?