האם יש מקור לאלו שאינם עונבים עניבה בשבת אחה"צ?!

אוריאל

משתמש ותיק
יש כאלו, שלמרות שבליל שבת יוצאים לבית הכנסת ענובים בעניבתם, מכל מקום למנחה בשב"ק כבר מוותרים עליה..
בדרך כלל, הסיבה היא בגלל עצלנות או חוסר נוחות, ולקראת סוף השבת פחות מדקדקים במלבושי שבת.
ולכאורה זהו אינו כדין, ויש מקום לחשוש שיש בזה זלזול בכבוד שבת, שבחלק ממנה אינו לבוש במיטב מחלצותיו.

אולם מצאתי מציאה גדולה בפירוש המפרש לנדרים דף עז. שכתב לגבי המבואר שם שאם נדרה בשבת סמוך לחשיכה אפשר להפר עד שתחשך, ודייקה הגמרא מזה שמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת, כיון שמסתמא נדר שנדרה ממש לפני חשיכה אין בו נפ"מ לענין שבת, וביאר זאת המפרש "דאי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דמשחשיכה רגילין להפשיט תכשיטי שבת".

ומבואר מדבריו, שקודם חשיכה, בעוד היום שבת, היו רגילין להפשיט תכשיטי שבת. ולכאורה צריך להבין מדוע ולמה באמת נהגו כן, וכי שעה קודם צאת השבת הוא פחות "שבת" מכניסתה?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
ראה בשו"ת המצורף שעמד בזה,
אבל במ"ב רס"ב סק"ח כותב בפשיטות שיש לישאר בבגדי שבת עד הבדלה, [וכמדו' שהחזו"א הקפיד להוריד בגדי שבת מיד אחר הבדלה]
 

קבצים מצורפים

  • שות גור אריה יהודה.PDF
    429.8 KB · צפיות: 19

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@רוצה לדעת
יישר כח
אם כן, מתבאר שהרב הנ"ל באמת הוציא כן מדברי המפרש הנזכרים, שביציאת שבת אי"צ לילך עם בגדי שבת. וליתן טעם בזה נצטרך לומר, ש"כבוד השבת" הוא ש"בכניסתה" יהיה האדם לבוש בבגדי שבת, ותו לא [ואמנם אולי נוכל לומר גם בדעת המפרש, שלא היו מורידות התכשיטים להדיא, אלא אם הורידו במהלך השבת לא היו חוזרות ולובשות, ונמצא שהדרך היה שלא היו לבושות אז תכשיטים. אבל להוריד להדיא, אולי גם לדעתו יהיה בזה חסרון של זלזול בכבוד שבת, וצ"ב].
 
כך גם לא נוהגים לומר גוט שבע'ס במנחה, אלא בליל שבת, ובשבת בבוקר.
והטעם כתב החו"י, בספרו מקור חיים על השו"ע, [וכ"כ עוד הרבה], שהוא זמן אבילות על מרע"ה.
אפשר דהיינו טעמא גם לעניבות,
למרות שמעולם לא הבחנתי בזה
 

תיובתא

משתמש ותיק
אם כדבריך הוא אבילות בפרהסיא.
משא"כ אמירת גוט שאבע'ס ניתן לתלות בהרבה דברים את אי האמירה ואינו בולט כ"כ.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@דרופתקי דאורייתא אכן הפוסקים (או"ח רצב) כתבו מה שאומרים צדקתך בגלל שאז נפטר משה רבינו ושלכן אין קובעין מדרש, אבל ביחס שלא לברך איש את רעהו בברכת השבת, לא מצאתי כן בספר מקור חיים, ואשמח אם תכתוב מראה מקום מדוייק.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
@רוצה לדעת
יישר כח
אם כן, מתבאר שהרב הנ"ל באמת הוציא כן מדברי המפרש הנזכרים, שביציאת שבת אי"צ לילך עם בגדי שבת. וליתן טעם בזה נצטרך לומר, ש"כבוד השבת" הוא ש"בכניסתה" יהיה האדם לבוש בבגדי שבת, ותו לא [ואמנם אולי נוכל לומר גם בדעת המפרש, שלא היו מורידות התכשיטים להדיא, אלא אם הורידו במהלך השבת לא היו חוזרות ולובשות, ונמצא שהדרך היה שלא היו לבושות אז תכשיטים. אבל להוריד להדיא, אולי גם לדעתו יהיה בזה חסרון של זלזול בכבוד שבת, וצ"ב].
לענ''ד אין הפירוש בזה מצד 'כניסתה', אלא שדרך האדם להיות לבוש בבגדים על שם העתיד, כגוו קודם חתונה כבר לובש בגדי חתונה ואין ממתין עד החתונה ממש, ולכן גם לענין שבת עיקר החיוב הוא לכבד השבת בבגדים חשובים, אך בסוף היום שרגילות הוא ללבוש בגדים המתאימים ללילה שאחריו אין להקפיד.
ובענין זה שמעתי מר' עזריאל שאין להקפיד בת''ב שחל במוצ''ש ומותר להחליף מבגדי שבת לחול בבין השמשות במקום הצורך כגון שביהכ''נ רחוק, והביא ראי' מדברי המפרש הנ''ל דעכ''פ איסורא ליכא, ועוד דבביה''ש י''ל דכו''ע מודו דלא חמיר משבות שהותרה גם בביה''ש דמוצ''ש להרבה שיטות.
 

מי זה

משתמש חדש
אוריאל אמר:
@דרופתקי דאורייתא אכן הפוסקים (או"ח רצב) כתבו מה שאומרים צדקתך בגלל שאז נפטר משה רבינו ושלכן אין קובעין מדרש, אבל ביחס שלא לברך איש את רעהו בברכת השבת, לא מצאתי כן בספר מקור חיים, ואשמח אם תכתוב מראה מקום מדוייק.

שבט הלוי שולל
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1420&st=&pgnum=29&hilite=

הגרח"ק מצדיק
גוט שאבעס במנחה הגרח''ק.jpg

וראה עוד כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=5206
 

יהושע

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
יש כאלו, שלמרות שבליל שבת יוצאים לבית הכנסת ענובים בעניבתם, מכל מקום למנחה בשב"ק כבר מוותרים עליה..
בדרך כלל, הסיבה היא בגלל עצלנות או חוסר נוחות, ולקראת סוף השבת פחות מדקדקים במלבושי שבת.
ולכאורה זהו אינו כדין, ויש מקום לחשוש שיש בזה זלזול בכבוד שבת, שבחלק ממנה אינו לבוש במיטב מחלצותיו.

אולם מצאתי מציאה גדולה בפירוש המפרש לנדרים דף עז. שכתב לגבי המבואר שם שאם נדרה בשבת סמוך לחשיכה אפשר להפר עד שתחשך, ודייקה הגמרא מזה שמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת, כיון שמסתמא נדר שנדרה ממש לפני חשיכה אין בו נפ"מ לענין שבת, וביאר זאת המפרש "דאי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דמשחשיכה רגילין להפשיט תכשיטי שבת".

ומבואר מדבריו, שקודם חשיכה, בעוד היום שבת, היו רגילין להפשיט תכשיטי שבת. ולכאורה צריך להבין מדוע ולמה באמת נהגו כן, וכי שעה קודם צאת השבת הוא פחות "שבת" מכניסתה?
אם זה מטעם נוחות, מן הראוי שגם בתחילת השבת לא ילבש, כי אסור להצטער בשבת.
 

י.א.ל

משתמש ותיק
נראה מדברי השאלה שפשוט שגם עניבה היא בכלל בגדי השבת ,ומדוע ? הרי נשארים אנשים אלו בבגדי השבת שלהם קרי חליפה כובע נעליים א'כ מקיימים בגופם את כבוד השבת,אבל עניבה לא שייכת לשם בסך הכל קישוט[לא נוח לטעמי] אבל קישוט ותו לא.
 

שעת השקט

משתמש רגיל
ראיתי באחד הספרים על החזו"א( כמדומני "מעשה איש") שנשאל ע"י אדם אחד האם נוהג נכון במה שמפסיק ללכת עם עניבה בשבת בצהרים וענה לו החזו"א : במקום שאין כבוד שבת אין עונג שבת ( לא שמתי גרשיים כיוון שאיני יודע רמת הדיוק של הסיפור...)
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שעת השקט אמר:
ראיתי באחד הספרים על החזו"א( כמדומני "מעשה איש") שנשאל ע"י אדם אחד האם נוהג נכון במה שמפסיק ללכת עם עניבה בשבת בצהרים וענה לו החזו"א : במקום שאין כבוד שבת אין עונג שבת ( לא שמתי גרשיים כיוון שאיני יודע רמת הדיוק של הסיפור...)

אולי הכוונה להיפך, שבמקום שאין עונג שבת אין כבוד שבת [כך מסתבר יותר]?

ודרך אגב, שמעתי פעם מאחד מתלמידי הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, שהיה מעשה בליל שבת שהיו הוא ורעו הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל ב"שלום זכר" בליל שבת קייצית בבני ברק. הם שוחחו ארוכות בדברי תורה, וזיעה נגרה מגופם.
אז פנה רבי שמואל לרבי דוד, ואמר לו, כבוד שבת או עונג שבת, מה קודם?
פלפלו בדברי הרמב"ם והגיעו למסקנה שעונג שבת קודם. קמו ופשטו את ה'פראק' והמשיכו לדון עוד שעה ארוכה בדברי תורה... [ויש לבדוק אם זה נגד השמועה הנ"ל משם החזו"א].
 

שעת השקט

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
שעת השקט אמר:
ראיתי באחד הספרים על החזו"א( כמדומני "מעשה איש") שנשאל ע"י אדם אחד האם נוהג נכון במה שמפסיק ללכת עם עניבה בשבת בצהרים וענה לו החזו"א : במקום שאין כבוד שבת אין עונג שבת ( לא שמתי גרשיים כיוון שאיני יודע רמת הדיוק של הסיפור...)

אולי הכוונה להיפך, שבמקום שאין עונג שבת אין כבוד שבת [כך מסתבר יותר]?

ודרך אגב, שמעתי פעם מאחד מתלמידי הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, שהיה מעשה בליל שבת שהיו הוא ורעו הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל ב"שלום זכר" בליל שבת קייצית בבני ברק. הם שוחחו ארוכות בדברי תורה, וזיעה נגרה מגופם.
אז פנה רבי שמואל לרבי דוד, ואמר לו, כבוד שבת או עונג שבת, מה קודם?
פלפלו בדברי הרמב"ם והגיעו למסקנה שעונג שבת קודם. קמו ופשטו את ה'פראק' והמשיכו לדון עוד שעה ארוכה בדברי תורה...

צודק כמובן. טעות הקלדה...
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
יש כאלו, שלמרות שבליל שבת יוצאים לבית הכנסת ענובים בעניבתם, מכל מקום למנחה בשב"ק כבר מוותרים עליה..
בדרך כלל, הסיבה היא בגלל עצלנות או חוסר נוחות, ולקראת סוף השבת פחות מדקדקים במלבושי שבת.
ולכאורה זהו אינו כדין, ויש מקום לחשוש שיש בזה זלזול בכבוד שבת, שבחלק ממנה אינו לבוש במיטב מחלצותיו.

אולם מצאתי מציאה גדולה בפירוש המפרש לנדרים דף עז. שכתב לגבי המבואר שם שאם נדרה בשבת סמוך לחשיכה אפשר להפר עד שתחשך, ודייקה הגמרא מזה שמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת, כיון שמסתמא נדר שנדרה ממש לפני חשיכה אין בו נפ"מ לענין שבת, וביאר זאת המפרש "דאי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא שעתא לאו זמן תכשיט הוא דמשחשיכה רגילין להפשיט תכשיטי שבת".

ומבואר מדבריו, שקודם חשיכה, בעוד היום שבת, היו רגילין להפשיט תכשיטי שבת. ולכאורה צריך להבין מדוע ולמה באמת נהגו כן, וכי שעה קודם צאת השבת הוא פחות "שבת" מכניסתה?
לא הבנתי . ללבוש עניבה בשבת זה דיני דגמרא? שאתה שואל על מנחה ? 
זה מה שיצא לי מקור העניבה 
גברים ונשים לאורך ההיסטוריה ענדו על צווארם מיני צעיפים וקישוטים שונים. עם זאת, את תחילת השימוש בעניבה כפי שהיא מוכרת לנו היום מייחסים למלחמת שלושים השנים. שכירי החרב הקרואטים בצבא צרפת לבשו צעיפים לצווארם; יש הטוענים, שמטרת הצעיף הייתה לקינוח הפה בעת האכילה, או להגנה על החולצה מפני כתמים ויש הטוענים שמטרת הצעיף הייתה לניגוב הזיעה. מכל מקום, תושבי פריז התלהבו מהמראה החדש ובמהרה פשטה אופנת צעיפי הצוואר, לנשים ולגברים, בכל רחבי אירופה. המילה עניבה בצרפתית (קְרַווָאט) ובשפות אירופאיות נוספות התפתחה מהמילה "קרואטים". מאופנה זו התפתחו סוגי העניבות השונים המוכרים לנו כיום.
 
 

אחדאחד

משתמש ותיק
בשבת אחרי הצהורים לומדים תורה
ולומדים שדעת הגר"א שאסור ללבוש עניבה מדין לא ילבש
ומורדים העניבה .
 

דניאלי

משתמש ותיק
אחדאחד אמר:
בשבת אחרי הצהורים לומדים תורה
ולומדים שדעת הגר"א שאסור ללבוש עניבה מדין לא ילבש
ומורדים העניבה .
אז למה לא מורידים את ה'זברה'..
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אלף בית גימל אמר:
אוריאל אמר:
לא הבנתי . ללבוש עניבה בשבת זה דיני דגמרא? שאתה שואל על מנחה ? 
השאלה היא לגבי אלו שענובים בעניבה בלילש"ק ובבוקרו של ש"ק, וכעין מעידים על עצמם שכך דרכם להתלבש באופן מכובד,
וא"כ יש שאלה על ההליכה ללא עניבה בשעת המנחה, כי מדוע לא להתלבש באופן בו האדם אוחז בעצמו כדרך מכובדת ביחס להרגליו.

פשוט שהשאלה אינה על מי שכלל-לא עונבים עניבות.
 
 

שלמה הרצמן

משתמש רשום
סיפר לי יהודי ת"ח מוכר שלמד בזמנו ב"חברון גאולה", שהיה קורה הרבה פעמים כשהיה משחק ב"טדי" במוצ"ש, כבר ב4-5 אחה"צ בשבת כל מיני בע"ב היו הולכים ברגל מגאולה ל"טדי" כדי לתפוס מקום למשחק... וכששאלו אותם "זה נראה לכם מתאים לשבת", הם היו עונים ששבת אחה"צ זה כבר "שבת חלש", ואולי (וכצ"ל...) שזה הפשט באותם המורידים את העניבה במנחה, שהם מרגישים שזה כבר "שבת חלש"...
 

המקור הראשון

משתמש ותיק
אחדאחד אמר:
פנחסי אמר:
אחדאחד אמר:
בשבת אחרי הצהורים לומדים תורה
ולומדים שדעת הגר"א שאסור ללבוש עניבה מדין לא ילבש
ומורדים העניבה .

???


דבר שהוא רק ליופי .
הבל. כל התנ"ך וספרות חז"ל מלאה בבגדי וכלי נוי לגברים.

אחרי שכתבתי הסתכלתי וראיתי שיש אומרים גן בשם הגרשז"א, וצ"ע.
 

כהנא מסייע

משתמש ותיק
שלמה הרצמן אמר:
סיפר לי יהודי ת"ח מוכר שלמד בזמנו ב"חברון גאולה", שהיה קורה הרבה פעמים כשהיה משחק ב"טדי" במוצ"ש, כבר ב4-5 אחה"צ בשבת כל מיני בע"ב היו הולכים ברגל מגאולה ל"טדי" כדי לתפוס מקום למשחק... וכששאלו אותם "זה נראה לכם מתאים לשבת", הם היו עונים ששבת אחה"צ זה כבר "שבת חלש", ואולי (וכצ"ל...) שה הפשט באותם המורידים את העניבה במנחה, שהם מרגישים שזה כבר "שבת חלש"...

איסור גמור!
אין מחשיכין על התחום
 
חלק עליון תַחתִית