לישועתך קויתי השם
משתמש ותיק
בירושת נכד - מישמוש, יש כפל?
לישועתך קויתי השם אמר:בירושת נכד - מישמוש, יש כפל?
תלמיד קטן אמר:לישועתך קויתי השם אמר:בירושת נכד - מישמוש, יש כפל?
ממליץ להסביר יותר
לישועתך קויתי השם אמר:תלמיד קטן אמר:לישועתך קויתי השם אמר:בירושת נכד - מישמוש, יש כפל?
ממליץ להסביר יותר
מי שאביו נפטר בחיי סבו, הוא יורש את הסבא (דין זה נקרא מישמוש, ואינני בקי בו כ"כ)
השאלה היא אם אביו בכור, אם הוא מקבל כפל מדין בכור?
חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד ב
ובהלכות גדולות אשכחן מילתא דאתמהא בהא דכתוב בהו הכי, כיצד אינו נוטל בראוי כבמוחזק, מת אביו פשוט בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואם היה אביו בכור אף נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, והיכי דמי ראוי ומוחזק, יעקב ראוי לירש יצחק, מת יצחק החזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מוחזק, אם מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בנכסיו, מת יעקב בחיי יצחק ראובן נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואף על גב דיעקב ראוי היה משום דלא אחזיק בחיי אביו, דהוה ליה ראובן בכור בן בכור, אבל (בן) בכור בן פשוט אינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, האי הוא לישנא דהלכות גדולות, ולאו דיקא הוא דלא אמרינן דשקיל אלא כפילת אביו כלומר כאלו אביו קיים כך חולקין בניו עם אחי האב, אבל בחלוקת עצמן ראוי הוא ודאי ואינו נוטל בהן פי שנים, וכן פי' רב יהוסף הלוי ז"ל, ואינו צריך לפנים.
צריך להסב כוונתו, דבכור בן פשוט, הכפל שיכול לקבל בנכסי הסב - אינו כפלו של אביו, שהרי פשוט הוא, אלא יכול לקבל מתוך חלקת אביו בסביו - כפל, אבל זה אינו נוטל, לפי שהוא ראוי.יושב בשבת תחכמוני אמר:אי אפשר לראות את הנידון הזה בלי להזכיר את החידה הנפלאה שחד לנו רבינו שמעון קיירא והביא הרמב"ן דבריו
מי יפתור החידה? מה בין אבא פשוט שכבר נסתלק מן העולם ועתה מת אביו שבנו הבכור אינו נוטל בירושת הזקן פי שנים משום ראוי, לאבא בכור שנלב"ע ושוב מת אביו שבנו הבכור נוטל פי שנים בחלק בכורתו בירושת הסב?חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד ב
ובהלכות גדולות אשכחן מילתא דאתמהא בהא דכתוב בהו הכי, כיצד אינו נוטל בראוי כבמוחזק, מת אביו פשוט בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואם היה אביו בכור אף נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, והיכי דמי ראוי ומוחזק, יעקב ראוי לירש יצחק, מת יצחק החזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מוחזק, אם מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בנכסיו, מת יעקב בחיי יצחק ראובן נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואף על גב דיעקב ראוי היה משום דלא אחזיק בחיי אביו, דהוה ליה ראובן בכור בן בכור, אבל (בן) בכור בן פשוט אינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, האי הוא לישנא דהלכות גדולות, ולאו דיקא הוא דלא אמרינן דשקיל אלא כפילת אביו כלומר כאלו אביו קיים כך חולקין בניו עם אחי האב, אבל בחלוקת עצמן ראוי הוא ודאי ואינו נוטל בהן פי שנים, וכן פי' רב יהוסף הלוי ז"ל, ואינו צריך לפנים.
ובכן אמר:צריך להסב כוונתו, דבכור בן פשוט, הכפל שיכול לקבל בנכסי הסב - אינו כפלו של אביו, שהרי פשוט הוא, אלא יכול לקבל מתוך חלקת אביו בסביו - כפל, אבל זה אינו נוטל, לפי שהוא ראוי.
אבל בכור בן בכור, נוטל פי שנים בנכסי הסב, אבל לא פי שנים הבאים מכח בכורתו בתוך חלקת אביו, אלא פי שנים הבאים מכח בכורת אביו בנכסי סביו.
נניח לעת עתה את פירושי - אם נכון הוא או נחמד, ונעסוק, ברשותו, בפירוש שהעלה.יושב בשבת תחכמוני אמר:הפירוש שכתב מר - פירוש נחמד הוא, וכך מפרש הרמב"ן עצמו שם כמה שורות קודם את התוספתא, אבל ממה שהביא הרמב"ן לאחר מכן את דברי בה"ג כ'מילתא דאתמהא' נראה שמפרש דבריו כפשטות לשונו, ולא היסב כוונתו לענין זה, חרף העובדה שבכך הניח את דברי רב שמעון בתימה.
א. חידש לומר בכוונת בה"ג, שבחלק בכורה הוא שנוטל פי שנים. יעבור נא אדוני לאטו על דברי בה"ג, דלדעתי - אין כלל משמעות דברי בה"ג על חלק בכורה בלבד, אלא שהבכור בן הבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, בלי לחלק בין חלק בכורה לחלק פשוט.יושב בשבת תחכמוני אמר:למעשה בשילהי הדברים שצירפתי כאן פירשתיו אנכי הקטן בשעתו בדרך מרווחת (כפי הנראה לעניות דעתי).
עיין עליו - רואין אותו כאילו הוא קיים.docx
ובכן אמר:א. חידש לומר בכוונת בה"ג, שבחלק בכורה הוא שנוטל פי שנים. יעבור נא אדוני לאטו על דברי בה"ג, דלדעתי - אין כלל משמעות דברי בה"ג על חלק בכורה בלבד, אלא שהבכור בן הבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, בלי לחלק בין חלק בכורה לחלק פשוט.
ובכן אמר:לשון הרמב"ם בפרק ג' ה"א: אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר 'בכל אשר ימצא לו'. כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד. לא הזכיר מאומה על חילוק זה, שאם יש בנכסים אלו חלק בכורה, אזי אינם יורשים כאחד.
...
ה. הרמב"ם הרי להדיא אינו מסכים שבכור בן בכור יטול פי שנים בחלק בכורת אביו שבנכסי אבי אביו
רמב"ם הלכות נחלות פרק ג
אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו ... וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשין כאחד
+/השגת הראב"ד/ וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשין אותה כאחד. א"א דבר זה למד ממשנת ערכין פ' השג יד עכ"ל.+
ייש"כ, עברתי על דבריך, אמנם שלא בעיון כה"צ, ולכאו' ילה"ע מלשון הבה"ג שכתב "דאע"ג דראוי הוא", ולדבריך ה"ה מוחזק.יושב בשבת תחכמוני אמר:ובכן אמר:צריך להסב כוונתו, דבכור בן פשוט, הכפל שיכול לקבל בנכסי הסב - אינו כפלו של אביו, שהרי פשוט הוא, אלא יכול לקבל מתוך חלקת אביו בסביו - כפל, אבל זה אינו נוטל, לפי שהוא ראוי.
אבל בכור בן בכור, נוטל פי שנים בנכסי הסב, אבל לא פי שנים הבאים מכח בכורתו בתוך חלקת אביו, אלא פי שנים הבאים מכח בכורת אביו בנכסי סביו.
הפירוש שכתב מר - פירוש נחמד הוא, וכך מפרש הרמב"ן עצמו שם כמה שורות קודם את התוספתא, אבל ממה שהביא הרמב"ן לאחר מכן את דברי בה"ג כ'מילתא דאתמהא' נראה שמפרש דבריו כפשטות לשונו, ולא היסב כוונתו לענין זה, חרף העובדה שבכך הניח את דברי רב שמעון בתימה.
למעשה בשילהי הדברים שצירפתי כאן פירשתיו אנכי הקטן בשעתו בדרך מרווחת (כפי הנראה לעניות דעתי).
עיין עליו - רואין אותו כאילו הוא קיים.docx
יושב בשבת תחכמוני אמר:אי אפשר לראות את הנידון הזה בלי להזכיר את החידה הנפלאה שחד לנו רבינו שמעון קיירא והביא הרמב"ן דבריו
חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד ב
ובהלכות גדולות אשכחן מילתא דאתמהא בהא דכתוב בהו הכי, כיצד אינו נוטל בראוי כבמוחזק, מת אביו פשוט בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואם היה אביו בכור אף נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, והיכי דמי ראוי ומוחזק, יעקב ראוי לירש יצחק, מת יצחק החזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מוחזק, אם מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בנכסיו, מת יעקב בחיי יצחק ראובן נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואף על גב דיעקב ראוי היה משום דלא אחזיק בחיי אביו, דהוה ליה ראובן בכור בן בכור, אבל (בן) בכור בן פשוט אינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, האי הוא לישנא דהלכות גדולות, ולאו דיקא הוא דלא אמרינן דשקיל אלא כפילת אביו כלומר כאלו אביו קיים כך חולקין בניו עם אחי האב, אבל בחלוקת עצמן ראוי הוא ודאי ואינו נוטל בהן פי שנים, וכן פי' רב יהוסף הלוי ז"ל, ואינו צריך לפנים.
מי יפתור החידה? מה בין אבא פשוט שכבר נסתלק מן העולם ועתה מת אביו שבנו הבכור אינו נוטל בירושת הזקן פי שנים משום ראוי, לאבא בכור שנלב"ע ושוב מת אביו שבנו הבכור נוטל פי שנים בחלק בכורתו בירושת הסב?
לו היתה השגתי על מר מצד הסברת הדברים, יש ממש בתשובה זו - שתואר 'בכור' משמש רק כלפי חלק הבכורה.יושב בשבת תחכמוני אמר:האמת היא ש'חידוש' זה אינו דומה עלי לחידוש כלל, כי על פניו בחלק הפשיטות של הבכור אין תואר 'בכור' משמש כל עיקר, ומובן מאליו שכשמדברים על בכור הכוונה היא לענין חלק בכורתו בלבד. (אם דעת כבודו לצאת ולדון בדבר החדש שיש משמעות לבכורה גם בחלק הפשיטות - אני פתוח לשמוע).ובכן אמר:א. חידש לומר בכוונת בה"ג, שבחלק בכורה הוא שנוטל פי שנים. יעבור נא אדוני לאטו על דברי בה"ג, דלדעתי - אין כלל משמעות דברי בה"ג על חלק בכורה בלבד, אלא שהבכור בן הבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, בלי לחלק בין חלק בכורה לחלק פשוט.
מה שלא יהיה - אם אני מבין נכון, זו הערה אגבית ונקודתית שאיננה משמעותית לעצם הדברים.
א. שוב עייל פילא בקופא דמחטא, להכניס בלשון 'מורישיו' שברמב"ם שבא לאפוקי מחלק בכורה.יושב בשבת תחכמוני אמר:'לא הזכיר' - אמת היא, ואיני מתווכח על כך. אבל במה שכן הזכיר נקט לשון 'מורישיו', ולדעתי העניה לשון זו איננה כוללת בהכרח חלק בכורה שמתנה קרייה רחמנא ולא ירושה.ובכן אמר:לשון הרמב"ם בפרק ג' ה"א: אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר 'בכל אשר ימצא לו'. כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד. לא הזכיר מאומה על חילוק זה, שאם יש בנכסים אלו חלק בכורה, אזי אינם יורשים כאחד.
...
ה. הרמב"ם הרי להדיא אינו מסכים שבכור בן בכור יטול פי שנים בחלק בכורת אביו שבנכסי אבי אביו
(נ.ב. לשון 'מורישיו' שכתב הרמב"ם איננה לשון בעלמא, והגמ' בב"ב קנט: הופכת במשמעותה ומבארת שכוונתה אחים או אחי האב, עי"ש, והם האמורים בפרשת נחלות, וחלק בכורה כלל איננו ענין לפרשת נחלות ונשנה בפרשה בפני עצמה 'לתת לו פי שנים' - וזה עיקר גדול לסוגיית חלק פשיטות וחלק בכורה).
לא אבין שיחתו כלל.יושב בשבת תחכמוני אמר:וכנ"ל שהראיה לכך היא מדברי הרמב"ם בפ"ב ה"ז שלמדנו מדבריו אגב אורחא שבכור נוטל פי שנים בנכסי אחיו כשאביו מת (ואף לא ראה הרמב"ם צורך להשמיענו כן לגודל פשיטות הדבר ואי-שייכותו לדבריו בפ"ג ה"א).
איני יודע בדיוק מהי הגדרת 'הצעת דעת', אבל ברשותו, אחזור על שבעת השגותי, ומה שהשיב בהם מר, לראות אם הבנתים נכונה:יושב בשבת תחכמוני אמר:(יתר הערותיו, כמדומה - הצעת דעתו הוא היא, ודבריי האמורים בקובץ הרי הם שטוחין כלפי העם ולא אכפלם, והמעיין יבחר).
אני מוכרח לציין את התפעלותי מאריכות התגובות שאתם מגיבים האחד לחבירו, ממש נראה כמו סדרת התכתבויות בין הגרעק"א לחת"ס.ובכן אמר:לו היתה השגתי על מר מצד הסברת הדברים, יש ממש בתשובה זו - שתואר 'בכור' משמש רק כלפי חלק הבכורה.יושב בשבת תחכמוני אמר:האמת היא ש'חידוש' זה אינו דומה עלי לחידוש כלל, כי על פניו בחלק הפשיטות של הבכור אין תואר 'בכור' משמש כל עיקר, ומובן מאליו שכשמדברים על בכור הכוונה היא לענין חלק בכורתו בלבד. (אם דעת כבודו לצאת ולדון בדבר החדש שיש משמעות לבכורה גם בחלק הפשיטות - אני פתוח לשמוע).ובכן אמר:א. חידש לומר בכוונת בה"ג, שבחלק בכורה הוא שנוטל פי שנים. יעבור נא אדוני לאטו על דברי בה"ג, דלדעתי - אין כלל משמעות דברי בה"ג על חלק בכורה בלבד, אלא שהבכור בן הבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, בלי לחלק בין חלק בכורה לחלק פשוט.
מה שלא יהיה - אם אני מבין נכון, זו הערה אגבית ונקודתית שאיננה משמעותית לעצם הדברים.
אבל היתה השגתי מצד נתינת סייג זה בתוך דברי בה"ג, שנקט בפשיטות - 'ראובן נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו', ולא ראה לנכון לסייג דהיינו שיש פיש שנים רק בחלק הבכורה שיש לאבי בנכסי אבי אביו.
[ומה גם עתה, שזכינו להערת החכם ה@לומד מכל אדם - שבה"ג קורא ליעקב ראוי, ולא כדהכניס בו מר - שבחלק בכורה יעקב מוחזק].
ולדעתי, יש כאן אמירה ברורה שראובן מקבל פי שנים בכל שיירש יעקב ביצחק [- אם אין מסיבים כוונתו לכדאמרית], ואין זה הערה אגבית שאינה משמעותית.
א. שוב עייל פילא בקופא דמחטא, להכניס בלשון 'מורישיו' שברמב"ם שבא לאפוקי מחלק בכורה.יושב בשבת תחכמוני אמר:'לא הזכיר' - אמת היא, ואיני מתווכח על כך. אבל במה שכן הזכיר נקט לשון 'מורישיו', ולדעתי העניה לשון זו איננה כוללת בהכרח חלק בכורה שמתנה קרייה רחמנא ולא ירושה.ובכן אמר:לשון הרמב"ם בפרק ג' ה"א: אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר 'בכל אשר ימצא לו'. כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד. לא הזכיר מאומה על חילוק זה, שאם יש בנכסים אלו חלק בכורה, אזי אינם יורשים כאחד.
...
ה. הרמב"ם הרי להדיא אינו מסכים שבכור בן בכור יטול פי שנים בחלק בכורת אביו שבנכסי אבי אביו
(נ.ב. לשון 'מורישיו' שכתב הרמב"ם איננה לשון בעלמא, והגמ' בב"ב קנט: הופכת במשמעותה ומבארת שכוונתה אחים או אחי האב, עי"ש, והם האמורים בפרשת נחלות, וחלק בכורה כלל איננו ענין לפרשת נחלות ונשנה בפרשה בפני עצמה 'לתת לו פי שנים' - וזה עיקר גדול לסוגיית חלק פשיטות וחלק בכורה).
ב. גם אם כן, באמת יש טעות בלשוני, וכך צריך לומר:
לקח את דברי הרמב"ם הידועים, שכבר תמה בהם הטור, ודברו בהם המפרשים זה בכה וזה בכה, והסיבם לחדש שהאב היורש את בנו בקבר - מוחזק הוא, ולכן יש לבנו הבכור פי שנים בהם.
[באמת, ניתן אכן לאחד תמיהה זו עם התמיהה השלישית שבאות ג' שבהשגותי, הגם ששם עיקר התמיהה היא מן השתיקה, וכן מהלשון המשמע להיפוך].
- לשון הרמב"ם בפרק ג' ה"א: אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר 'בכל אשר ימצא לו'. כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד. לא הזכיר מאומה על חילוק זה, שאם נכסים אלו באו לאב בירושה מבנו, אזי אינם יורשים כאחד.
וכלפי תמיהה זו, לא תועיל כלל דיוקו ב'מורישיו', שהרי בירושה שירש האב מבנו, סבירא ליה למר בדעת הרמב"ם שיש לבכור פי שנים גם אחר מות האב, הואיל 'ורואין כאילו הוא קיים' - פירש בו מר דהיינו כאילו הוא מוחזק בהם.
לא אבין שיחתו כלל.יושב בשבת תחכמוני אמר:וכנ"ל שהראיה לכך היא מדברי הרמב"ם בפ"ב ה"ז שלמדנו מדבריו אגב אורחא שבכור נוטל פי שנים בנכסי אחיו כשאביו מת (ואף לא ראה הרמב"ם צורך להשמיענו כן לגודל פשיטות הדבר ואי-שייכותו לדבריו בפ"ג ה"א).
הרמב"ם כותב בראש פרק ב', שהבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו.
לדעת מר, פשוט הוא שהכוונה גם לירושת האחים, הואיל ועל ידי אב היא באה. בסדר.
אַי, ירושת אחים באה לאב אחר מיתה? רגע, עוד לא שמענו כלל שנכסים הבאים לאחר מיתה אין בהם חלק בכורה.
טוב, אז כשיגיע הרמב"ם לשנות משנתו על נכסים הבאים לאב לאחר מיתה, ודאי ישמיע לנו החילוק הגדול הזה, שיש נכסים הנחשבים כמוחזק בידי אב, למרות שבאו לו לאחר מיתה?
- מה פתאום? לא צריך בכלל לגלות את זה. זה פשוט, כל כך פשוט עד שחשב הרמב"ם שגם אם לא היתה משמעות זו באגב אורחא היכנשהוא בהלכות בת הבכור, גם היינו יודעים זאת לבד. רק בטעות, זה גם נכתב אגב אורחא, אבל לכתוב זאת בהדיא, מה צריך?
אני חושב שאלו דברים מופרכים לגמרי.
איני יודע בדיוק מהי הגדרת 'הצעת דעת', אבל ברשותו, אחזור על שבעת השגותי, ומה שהשיב בהם מר, לראות אם הבנתים נכונה:יושב בשבת תחכמוני אמר:(יתר הערותיו, כמדומה - הצעת דעתו הוא היא, ודבריי האמורים בקובץ הרי הם שטוחין כלפי העם ולא אכפלם, והמעיין יבחר).
א. לומר שדברי בה"ג אמורים רק בחלק הבכורה של יעקב ביצחק, שבהם יש לראובן פי שנים, אינו מתיישב בלשונו שכתב 'בנכסי אבי אביו'. וגם מה שיסד דברי בה"ג על יסוד מוחזקות שיש ליעקב בחלק בכורה, לא יתיישב במה שכתב 'אף על גב דיעקב ראוי היה משום דלא אחזיק בחיי אביו' (-הערת ה@לומד מכל אדם.
- מר סבור שמה שדבריו אמורים כלפי חלק בכורה - פשוט הוא, הואיל ותואר 'בכור' נוגעת רק לחלק בכורה. [ולדעתי לא נחית בתשובתו זו - שהשגתי הוא מצד לשון בה"ג]. כלפי ההערה השניה, אולי ירצה להשיב שכוונתו לומר דאע"ג דהוה ליה ראוי מצד זה שכבר מת, מכל מקום הואיל ובכור בן בכור הוא דינו כמוחזק.
ב. הואיל ודברי בה"ג - מדברי התוספתא לקוחים, ואלו - בירושלמי שנויים, ושם - יפורש בפשיטות שהכוונה דראובן נוטל פי שניים של יעקב ביצחק, זה יעיד שכוונת בה"ג למה שהסבתי דבריו, וכדברי רמב"ן בביאור התוספתא. ואילו מר, הצטרך לפרש הירושלמי בסחור סחור, שה'משפט' דלענין פשוטה - היינו דווקא אב היורש את בנו, מה שלא נאמר ולא נרמז בירושלמי, כמו שלא נאמר ולא נרמז בשום מקום שם שבאב היורש את בנו יש לבכור גם לאחר מיתה. וגם יסיב את כל דרשת הירושלמי לפרשו שיש לבכור פי שנים במה שבא לאביו מאביו לאחר מיתה - ורק בחלק הבכורה של אביו. וכל זה יכנס לדעתו ב'דרך מרווחת' ב'משפט' האמור לענין כפילא.
- מר משיב בזאת, שהשגה זו - הצעת דעתי היא, ואילו לדעתו אין בכל זה השגה.
ג. לומר בדעת הרמב"ם שבירושת אחים יש לבכור פי שניים - מוקשה מלשון הרמב"ם בריש פרק ג', אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד. כלל כל מורישי האב, וגם ירושה שבאה לו מבנו, וגם בה - הבכור והפשוט יורשים כאחד.
- בינתיים איני יודע תשובת מר, אחר שכשלתי בלשוני בראשונה, ולא כתבתי השגה זו כראוי.
ד. כל חילוקיו מ'עיין עליו' ל'רואים אותו כאילו קיים' - אין להם ביסוס. ובדברי הרמב"ם שבריש הלכות נחלות - ודאי שאי אפשר להוכיחם.
- מר משיב, שאכן כן הוא דעתי, ואילו לדעתו - דבריו יצוקים, ועידיהם הם עצם מה שהם מיישבים דברי הרמב"ם המוקשים שבבת הבכור.
ה. לומר בדעת הרמב"ם שבירושת אחים יש לבכור פי שניים - מוקשה מהא דלא שנה לן הרמב"ם פרק זה, והוא דבר שלהדיא צריך לאמרו, בפרט אחר שכל ענינו - נכסים הבאים לאחר מיתת אב הוא.
- לדעת מר, דברי פשיטות הם לסברת הרמב"ם, ולא ראה צורך לחוקם עלי ספר. איתרע, וע"י ציור שנקט לענין אחר לגמרי - נמצא שאכן כתב זאת הרמב"ם [לדעתו], אבל הרמב"ם לא נתכוון להשמיענו זאת להדיא.
ו. צריך להטות דברי הירושלמי כפי שהערנו באות ב', ואיני יודע איך להכניס זאת בלשונם. [ובאמת, הערה זו והערה דלעיל - אחת הם].
- לדעת מר, השגה זו - דעתי היא, ולדעתו מיושב שפיר בלשון חכמים.
ז. הרמב"ם לא הביא דינו של בה"ג, ולדידיה - אין לראובן פי שניים אף בחלק בכורה של יעקב ביצחק, ואם כן, איך יפרש הוא את הירושלמי בלשונם 'רואים כאילו הוא קיים' - שלדעת מר מצביע על מוחזקות.
- לדעת מר, הרמב"ם מסכים לדינו של בה"ג, ולא הביא זאת - מחמת הפשיטות, ואפשר שאף נקט (בריש פ"ג) בדייקא 'מורישיו' - לאפוקי מחלק בכורה שבה יש לו פי שנים אף לאחר מיתה.
בשולי הדברים אעיר, שכל הדין ודברים בינינו מתייחס [לע"ע] לסידור הדברים על מכונם, אם ניתנים להאמר. אולם לבד מזאת, לדעתי יש לפתוח בהם גם שערי סברא, האם מסתבר לומר שרבותינו הנזכרים הבינו בצורה זו את משפט הנחלה.
ובכן אמר:ב. גם אם כן, באמת יש טעות בלשוני, וכך צריך לומר:
לקח את דברי הרמב"ם הידועים, שכבר תמה בהם הטור, ודברו בהם המפרשים זה בכה וזה בכה, והסיבם לחדש שהאב היורש את בנו בקבר - מוחזק הוא, ולכן יש לבנו הבכור פי שנים בהם.
לשון הרמב"ם בפרק ג' ה"א: אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר 'בכל אשר ימצא לו'. כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד. לא הזכיר מאומה על חילוק זה, שאם נכסים אלו באו לאב בירושה מבנו, אזי אינם יורשים כאחד.
[באמת, ניתן אכן לאחד תמיהה זו עם התמיהה השלישית שבאות ג' שבהשגותי, הגם ששם עיקר התמיהה היא מן השתיקה, וכן מהלשון המשמע להיפוך].
ובכן אמר:א. שוב עייל פילא בקופא דמחטא, להכניס בלשון 'מורישיו' שברמב"ם שבא לאפוקי מחלק בכורה.
ובכן אמר:בשולי הדברים אעיר, שכל הדין ודברים בינינו מתייחס [לע"ע] לסידור הדברים על מכונם, אם ניתנים להאמר. אולם לבד מזאת, לדעתי יש לפתוח בהם גם שערי סברא, האם מסתבר לומר שרבותינו הנזכרים הבינו בצורה זו את משפט הנחלה.
החילוק בין ירושת בן לירושת אב, מסתברא לן זה עידן, וכפי שהגדיר מר, ירושת בן - ע"י העמדת הבן במקום אב, וירושת אב, באופן של הסבת נחלה מרשות מת לרשות אב.יושב בשבת תחכמוני אמר:למען האמת הדברים שהעליתי הם מחצית הדברים שרשמתי לעצמי בלבד, (ומתחילים באות ו), כשבחצי הראשון רשמתי לעצמי עוד על חילוק מהותי שיש בין ירושת בן לירושת אב, שבן קם תחת אביו ו'יורש' אותו, אבל אב אינו קם תחת בנו ואינו יורש של הבן, אלא להיפך - אין לבן יורשים והוא כביכול 'מתאייד' וממילא הנחלה חוזרת לאב, (ובלשונות הרמב"ם בפ"א מנחלות חילוק זה מודגש מאד כמה פעמים, אף באותו משפט עצמו מיניה וביה, לדוגמא בהלכה י"א), ועוד רשמתי שם על זה שאב אף הוא אינו מכלל היורשים דפרשת נחלות <ובאמת הרי לא נזכר אב שם>, ועוד ציינתי שם בדרך אפשר לבאר את לשונות הרמב"ם בפ"א מנחלות ה"א לגבי ירושת בן ובת וזרעם "מעיינין" "חוזרין", לעומת "חוזר" "תחזור" לגבי חזרת הירושה לאב, וצידדתי לבאר ע"פ דברי הרמב"ם בפ"ג מסנהדרין שהנחלות הן עצמן כדינין ונחשבות 'משפט' (דלא כפי' רשב"ם בגמ' ב"ב קיג: שהמשפט שבנחלות הוא הדו"ד שבין היורשין), וממילא נחלה - שמפרשת נחלות שבתורה, ירושת בן בת אחים ואחי האב שכולם מלתא דירושת זרע - היא דבר שכביכול 'נעשה על פי בי"ד', אבל חזרת הנחלה לאב היא חזרה דממילא שאינה כדינין ולא נופל בה לשון 'מחזירין'.
לכל זה רמזתי ממש בקיצור גם במה שכן העליתי, וכעת בניסוח מורחב יותר.
חלילה לי מהתעלם. הן הקדמתי מפורשות טרם החלי לדון, שאניח לרגע מלדון בדרכי בדברי בה"ג.יושב בשבת תחכמוני אמר:...הנה אנחנו רואים דברי בה"ג כפי שפירשם רבנא משה בן נחמן <אגב, בהשגותיך עלי התעלמת מנקודה זו>...
אם זוהי חולשת הבכור ב'ראוי', דומני דאיפכא הוי ליה למהוי, שלראובן יהא פי שנים ביעקב המת, וליעקב המת לא יהא פי שנים ביצחק.יושב בשבת תחכמוני אמר:...מהות ירושת בן שהוא קם תחת אביו ושכל ה'פלוס' של הבן ביחס לאביו זה 'כי הכלב החי טוב מן האריה המת', וממילא כשגם הבן מת חסר כל הקונץ של הירושה...
לא הבנתי מה רואים מדף קנט: כלפי דבר זה.יושב בשבת תחכמוני אמר:... אלא מיקד את היחס ליורש בקבר כראוי לגבי 'מורישין' בלבד שאותם אנו מכירים מהגמ' קנט: שהם המורישים המסוימים בפרשת נחלות (ועל הדרך נזכרים במידע נוסף שיש לנו על הסיווג המיוחד שיש ל'מורישים' 'מנחילים' לעומת כאלו שאינם מורישים לענין גדרי חוקת משפט)...
ובכן אמר:אם זוהי חולשת הבכור ב'ראוי', דומני דאיפכא הוי ליה למהוי, שלראובן יהא פי שנים ביעקב המת, וליעקב המת לא יהא פי שנים ביצחק.
ואילו לדינא, יעקב המת - שהוא 'אריה מת' בדיוק כיצחק - עדיין נחשב בכוחו לירש בכורה מיצחק, ודוקא ראובן - 'ה--- החי' בסיפור - כוחו רעוע לעמוד על מקום יעקב פי שנים משמעון, אלא בשוה אליו.
ובכן אמר:לא הבנתי מה רואים מדף קנט: כלפי דבר זה.
ובכלל, לא נמנעו חכמים לכנות הכל בשווה, 'נוחלין ומנחילין - האב את הבנים והבנים את האב'.
ובכן אמר:אבל החילוק שבנה על זה, שהראשונה צריכה כעין מעשה ב"ד ואינה נעשית ממילא, ואילו השניה נעשית ממילא -
לא סבירא לן, ואיפכא משמע לן מסברא, שירושת בן נעשית מאליה, הואיל והנכסים כדקאי קאי, כאן - ברשות מת - היו וכאן - ברשות בן ירך אב - נמצאו. ואילו חזרת נחלה ממת לאביו, שאין האב ירך בנו להחשב כאילו הוא הוא, היא זו שיותר מסתבר בה לומר שצריכה כעין מעשה.
[זאת רק לומר כלפי לייא - להיכן הדברים נוטים, אבל למעשה אסבור בזה, דכל ירושה נעשית מאליה, יעויין כתובות פד. וכל ירושה עובדת בצורה של החלפת הבעלים והנכסים במקומם קאי, בשונה ממתנה ומכירה שהבעלים במקומן קאי והנכסים הם העוברים מרשות לרשות].
וכנ"ל שנראה מדבריו לא כרשב"ם ותוס' שם קיג: שהכוונה לענין חלוקת האחים ביניהם או לענין צוואת המת על מי שראוי ליורשו, אלא לענין עצם הנחלות והפלתן,רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ג
הנחלות כדינין שנאמר בהן לחוקת משפט, לפיכך אין מפילין נחלות בלילה.
דומה לי שמפרשי הרמב"ם מבינים בו כדברי הרשב"ם, שהכוונה לדון בדיני נחלות.יושב בשבת תחכמוני אמר:וכנ"ל שנראה מדבריו לא כרשב"ם ותוס' שם קיג: שהכוונה לענין חלוקת האחים ביניהם או לענין צוואת המת על מי שראוי ליורשו, אלא לענין עצם הנחלות והפלתן,רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ג
הנחלות כדינין שנאמר בהן לחוקת משפט, לפיכך אין מפילין נחלות בלילה.
אבל בעניי לא התברר לי בכלל - איזו הלכה בפועל נגזרת מהענין התיאורטי לכאורה הזה ש'הנחלות כדינין' ו'אין מפילין נחלות בלילה', יש פעולה כזו שנקראת 'הפלת נחלה'? מי עושה אותה? מתי? איך? איפה?
חוסר הבנתי נעוצה היתה בכך שחישבתי את דברי מר - על פי קו מחשבתי בגדר ירושת בכור [-שאני עדיין מחזיק בה], שהבכור קם על שם אביו פי שנים מאשר שאר האחין קמים על שם אביהם.יושב בשבת תחכמוני אמר:לא עלה בידי לעמוד על כוונת מר. ראובן הבכור החי אינו יורש את מה שהיה ראוי לבוא לידי אביו יעקב המת אבל לא הוחזק בידו. מה נחשב ראוי ולא מוחזק? ירושת אביו יצחק (כבן פשוט), שכל מהותה היא קימתו תחת אביו והכא ליתא שהרי אף הוא שוכן עפר. ולעומת זאת, חלק בכורת יעקב בנכסי אביו יצחק חשוב מוחזק בידו <אם כדבריי> אע"פ שכבר מת בשעת מות אביו, כי אין עצם מהותה עמידת החי בנכסים (אלא קבלת מתנה סתמית).ובכן אמר:אם זוהי חולשת הבכור ב'ראוי', דומני דאיפכא הוי ליה למהוי, שלראובן יהא פי שנים ביעקב המת, וליעקב המת לא יהא פי שנים ביצחק.
ואילו לדינא, יעקב המת - שהוא 'אריה מת' בדיוק כיצחק - עדיין נחשב בכוחו לירש בכורה מיצחק, ודוקא ראובן - 'ה--- החי' בסיפור - כוחו רעוע לעמוד על מקום יעקב פי שנים משמעון, אלא בשוה אליו.
צריך לומר:ובכן אמר:יישר כחו.
היה תענוג של ממש.
ובכן אמר:דומה לי שמפרשי הרמב"ם מבינים בו כדברי הרשב"ם, שהכוונה לדון בדיני נחלות.
ומהא דשנאה הרמב"ם בדיני דיינים ולא בדיני נחלות, יש במשמע קצת שאין לזה משמעות בעצם הירושה.
ואני הייתי מפרש, שאין זה דין דווקא לדיינים - אם יארע להם להתעסק בחלוקת האחין, אלא שגם אם האחין עצמן חולקים ביניהם, אין לזה תוקף עד שיהא יום.
ונפק"מ לדיני האחין עד שלא חלקו וכדו'.
ובכן אמר:היה/עדיין תענוג של ממש.
אין לי ספק שכוונת הרב ה@לומד מכל אדם לא היתה להשוות מעוטי יכולת כמונו לענקי תורה אלו, אפילו לא לפי ערך.יושב בשבת תחכמוני אמר:...ובפרט אחרי שזיכנו אחד מבני החבורה בתארי כבוד שלא נראו כדוגמתם, בבחינת 'רבי עקיבא איגר של הטקסי'...