נתנאל 300 אמר:
לא שם זה לא המקור להרהור כדיבור (בראשונים מובאים מקורות אחרים לכך)
אפרש לך שיחתי .
כפי הנראה ,אתה הבנת דברי תוס' שתירוץ הגמרא הוא שבעינן טבילה דווקא דומיא דסיני, דהיינו שיהיה דיבור או שומע כעונה, אבל בהרהור לא אף שיוצא בזה ,(וכן הוא משמעות התורא"ש).
אבל בתוספות הסבר זה דחוק מאוד כמבואר למעיין בדבריהם,
ועוד שהרי כתבו שהיו צריכים לטבול, ולכאורה לא מצאנו בשום מקום שהיו צריכים לטבול, ולדברך היה תוס' צ"ל שהרי הפרישם מאישה, וכמו שכתב רש"י, אבל תוס' כתבו שהיו צריכים לטבול, וזה לא מצאנו בשום מקום.
ולכן הבנתי בדבריהם, שכוונתם אדרבה שהרי היו בפועל בע"ק שצריכים לטבול, ובכל זאת קיבלו את התורה, א"כ בהכרח שלא איכפת לן שהרהור כדיבור, וע"ז הקשו תוס' הרי שתקו ואף לא הרהרו, וע"ז תירצו שמ"מ שומע כעונה והווה כאילו הרהרו .
ועכ"פ לפי זה חזינן ,שלא הוה ממש שומע כעונה, שא"כ היו אסורים כעונים ממש, (וטעמא דמילתא משום שהרי לא נצרכו לענות שם ,אלא לשמוע את דבר ה' ואינו דומה לשומע כעונה ממש שחייב בעניה,)
ועיין שם בפירוש רבינו ניסים גאון, שפירש כפי שפירשתי, שילפינן מסיני שבע"ק מותר בהרהור שהרי היו שם בעלי קריין.
וקצת סייעתא לדברי עכ"פ בדעת הפרמ"ג, שהרי איהו גופיה במשב"ז יו"ד א יט כתב ששומע כעונה אינו יכול לשמוע ברכה כשהוא ערום דהווי כעונה ממש ואינו דומה להרהור ,ולמה לא הביא דברי תוספות שלנו כסייעתא לדבריו ,ולכאורה ראיה לדברינו שבתוספות הפשט שלא היתה טבילה, ואינם כעונים ממש.