גדולי ישראל שידעו נסתר

ספר וסופר

משתמש ותיק
שניאור אמר:
ספר וסופר אמר:
וכמו כן, שאר המשתייכים, היה ראוי יותר להתעסק עם הצגת השיטות  השונות, לפרוס משנה סדורה בגישה לחיים, לתורה, לסוגיה מסוימת בעבודה, שכך ההיכרות עם השונה היתה נוצרת יותר בקלות, והיה הרבה יותר מעניין ומחכים לדון בזה. כי בסופו של יום, חוץ מענין הצמצום והסגידה לרב'ה, אין הרבה תורות שמתדיינים עליהם, אם כבר אז זה בנושא ארץ ישראל ועלייה בחומה וכו', כשבפועל, החסידות נגעה באין שיעור של שטחים ותחומים.
1. קשה מאוד לפרוס שיטה סדורה על נושא כלשהו, בזמן שיש מי מן השומעים/הרואים שסמכות רבותיי היא בעיניו כמעט כלום, ובפרט בדברים שהוא קיבל מרבותיו אחרת.
2. אם נפתח סוגיא רגישה כלשהי ששנויה במח' בין המשתייכים השונים, ותיקח איזה סוגיא שאתה רק רוצה כדוגמא, מיד יקפצו כל אלו ש"מה שקיבלתי מרבותי זו האמת ואין בלתה" ותיקיפו אותך מכל הצדדים בדברים עניינים ושאינם, עד שלא יזכר ולא יפקד מכל הנידון המקורי מאומה, זה המצב ואיני רואה לזה פתרון.
[רציתי לפתוח לאחרונה אשכול על נקודה רגישה מאוד שיש בה כמה וכמה מהלכים בדורינו, אבל פחדתי שמיד יגיע מישהו וישלוף איזו התבטאות מאחד מן הגדולים, ואז אם אתה מתעלם אתה מזלזל בגדולי ישראל וזהו].
אני מסכים עם הטענה בנוגע למקום שבו מעמידים סוגיא ידועה השנויה במחלוקת
אבל אני שאלתי שתי שאלות

א. כשבן אדם מחונך בחשיבה ייחודית, זה אמור להיות 'שפת האם' שלו, וזה אמור להיות ניכר בשיגרא דלישנא שלו, וזה כמעט לא ניכר בפורום [ניתן לחלוק עלי]
ועל זה תהיתי, האם באמת אין זה כך בחיי היומיום.
כלומר, האם לחסיד חב"ד קלאסי, אין צמתים בחיים שצדדיה מתפרשים באופן אוטומטי אצלו כאתהפכא ואיתכפיא? והאם סוכ"ע ומוכ"ע כבר לא שני צדדים של מרחב העבודה? יש עוד המון מונחים חבדיים שנוגעים כמעט לכל שאלה ולכל פינה בחיים, ואיך זה לא מופיע בשגרה?
אני שואל על חב"ד כי זה מאוד נח [מפאת העשירות העצומה של הספרות], אבל הוא הדין כל חסיד, היה אמור להיות איזה נקודת זהות שמופיעה ביסוד החשיבה, לא כן? אולי אני תמים מידי?

ב. גם בסוגיות, לא כל סוגיא נוגעת במישרים לדברים השנויים במחלוקת, וגם אם כן, זה לא חייב לבלוט. אתה לא אמור להציג את משנת רבך, אתה כותב את דעתך, אבל היא דעה שהושרשה מכח החינוך שקיבלת. ובאמת בנוגע להצהרות כלליות בנושאי - הכל לטובה/השגחה/בטחון/טבילה וכו' יש רושם בולט בפורום אצל חלק מהחסידים, אבל בנוגע לרובד קצת יותר עמוק, או שמתבטא בסוגיות יותר פרטיות ומקומיות, זה כבר כמעט לא ניכר.

בשולי הדברים: אני מצהיר, שמגמת ההערה הנ"ל בכללותה היתה הסטת הנושא הטעון של הויכוחים החוזרים ונשנים בין שני הפלגים, לתעל אותה למקום יותר פרודוקטיבי. כמובן אין כוונתי שנושא זה עצמו יהפך להיות טריגר למהומה נוספת. לא כתבתי את ההערה הלזו לאחר מחקר מקיף, ויתכן שהרושם שלי מוטעה לחלוטין. אז בהעדר תועלת ממשית, הרי דברי כאילו ולא נאמרו מעולם. בתקוה להבנה.
 

אברהם יצחק

משתמש ותיק
שניאור אמר:
ספר וסופר אמר:
וכמו כן, שאר המשתייכים, היה ראוי יותר להתעסק עם הצגת השיטות  השונות, לפרוס משנה סדורה בגישה לחיים, לתורה, לסוגיה מסוימת בעבודה, שכך ההיכרות עם השונה היתה נוצרת יותר בקלות, והיה הרבה יותר מעניין ומחכים לדון בזה. כי בסופו של יום, חוץ מענין הצמצום והסגידה לרב'ה, אין הרבה תורות שמתדיינים עליהם, אם כבר אז זה בנושא ארץ ישראל ועלייה בחומה וכו', כשבפועל, החסידות נגעה באין שיעור של שטחים ותחומים.
1. קשה מאוד לפרוס שיטה סדורה על נושא כלשהו, בזמן שיש מי מן השומעים/הרואים שסמכות רבותיי היא בעיניו כמעט כלום, ובפרט בדברים שהוא קיבל מרבותיו אחרת.
2. אם נפתח סוגיא רגישה כלשהי ששנויה במח' בין המשתייכים השונים, ותיקח איזה סוגיא שאתה רק רוצה כדוגמא, מיד יקפצו כל אלו ש"מה שקיבלתי מרבותי זו האמת ואין בלתה" ותיקיפו אותך מכל הצדדים בדברים עניינים ושאינם, עד שלא יזכר ולא יפקד מכל הנידון המקורי מאומה, זה המצב ואיני רואה לזה פתרון.
[רציתי לפתוח לאחרונה אשכול על נקודה רגישה מאוד שיש בה כמה וכמה מהלכים בדורינו, אבל פחדתי שמיד יגיע מישהו וישלוף איזו התבטאות מאחד מן הגדולים, ואז אם אתה מתעלם אתה מזלזל בגדולי ישראל וזהו].
אמת ויציב
אבל לכאורה 
זה הנקודה העיקרית שמרוממת ומעשירה את המוחות והנפשות מהדיונים בפורום
ההפריה ההדדית והדיונים ללא משוא פנים גם בנושאים עדינים ודקים בכבשונו עולם כמובן בזהירות המתבקשת
וחבל שהרמה בפורום תישאר בדיונים כבדי משקל מי הלשין על מי (בחסו''מ) ומה המייל של יענקי קנייבסקי
יש כאן מספיק אשכולות חשובים עשירים ומלאי חכמה בינה ודעת (אולי חג''ת נה''י צריך תיקון)
ועצה טובה קמ''ל אם אתה רואה ניק מקשקש אל תתייחס, תתעלם וזהו
כל עוד שלא מדובר על פגיעה בקבוצה או בגדולים
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כלומר, האם לחסיד חב"ד קלאסי, אין צמתים בחיים שצדדיה מתפרשים באופן אוטומטי אצלו כאתהפכא ואיתכפיא? והאם סוכ"ע ומוכ"ע כבר לא שני צדדים של מרחב העבודה? יש עוד המון מונחים חבדיים שנוגעים כמעט לכל שאלה ולכל פינה בחיים, ואיך זה לא מופיע בשגרה?
ודאי שיש. בפורום הענין בא פחות לידי ביטוי, מטבע הדברים (גם האנונימיות מסייעת לכך), אך אוכל להעיד כי בד"כ תוך תגובות בודדות אוכל לזהות את השתייכות המגיב.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
אבל אני שאלתי שתי שאלות

א. כשבן אדם מחונך בחשיבה ייחודית, זה אמור להיות 'שפת האם' שלו, וזה אמור להיות ניכר בשיגרא דלישנא שלו, וזה כמעט לא ניכר בפורום [ניתן לחלוק עלי]
ועל זה תהיתי, האם באמת אין זה כך בחיי היומיום.
כלומר, ...

ב. גם בסוגיות, לא כל סוגיא נוגעת במישרים לדברים השנויים במחלוקת, וגם אם כן, זה לא חייב לבלוט. אתה לא אמור להציג את משנת רבך, אתה כותב את דעתך, אבל היא דעה שהושרשה מכח החינוך שקיבלת. ובאמת בנוגע להצהרות כלליות בנושאי - הכל לטובה/השגחה/בטחון/טבילה וכו' יש רושם בולט בפורום אצל חלק מהחסידים, אבל בנוגע לרובד קצת יותר עמוק, או שמתבטא בסוגיות יותר פרטיות ומקומיות, זה כבר כמעט לא ניכר.

בשולי הדברים: ...לא כתבתי את ההערה הלזו לאחר מחקר מקיף, ויתכן שהרושם שלי מוטעה לחלוטין. אז בהעדר תועלת ממשית, הרי דברי כאילו ולא נאמרו מעולם. בתקוה להבנה.
על רבי נתן מברסלב אמרו שכל שיחת חולין שלו היתה על פי דברי רבו מוהר"ן. (כמדומה בשם מוהרנ"ת בעצמו)

אומנם יש במכתבי הסבא מקלם שדברים הנוגעים לפנימיות, ממעטים להזכיר.
(מדובר שם  על ריבוי הזכרת שם שמים. וכן מצינו בחז"ל (ירושלמי ברכות) שאוהב לא מזכיר שם לבטלה.

(מדובר כאן בכמה נושאים, ויש לברר ולחלק ואיני יודע, רק להעיר שיש כמה בחינות)
 
 

שניאור

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
ב. גם בסוגיות, לא כל סוגיא נוגעת במישרים לדברים השנויים במחלוקת, וגם אם כן, זה לא חייב לבלוט. אתה לא אמור להציג את משנת רבך, אתה כותב את דעתך, אבל היא דעה שהושרשה מכח החינוך שקיבלת. ובאמת בנוגע להצהרות כלליות בנושאי - הכל לטובה/השגחה/בטחון/טבילה וכו' יש רושם בולט בפורום אצל חלק מהחסידים, אבל בנוגע לרובד קצת יותר עמוק, או שמתבטא בסוגיות יותר פרטיות ומקומיות, זה כבר כמעט לא ניכר.
ניקח דוגמא אחת:
באשכול זה: https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=34&t=29136&start=120 החסידים אינם מבינים למה אומרים שאם זה חמץ זה מוכרח להיות אסור, והליטאים לא מבינים איך אפשר להגיד שזה חמץ ולאחר הפסח זה מותר, לדעתי שורש ההבדל הוא פשוט, כי אצל הליטאים פסקי ההלכות חתוכים לכאן או לכאן, אם קיבלתי מרבותי שזה חמץ אז זה חמץ, ואם קיבלתי מרבותי שזה לא חמץ אז זה לא, וא"א להבין צד אחר, משא"כ אצל החסידים זה לא כך.
עוד דוגמא: אצלי למשל, כל רבותי התירו לסמוך על העירוב, וגם טלטלו בעצמן, וגם אני נוהג כן, ובכל זאת אני מבין שיש מקום גדול להחמיר לא לסמוך על העירוב.
אפשר לתת עוד ועוד דוגמאות כאלה, אבל העיקרון דומני מובן, ואפשר לפגוש אותו בכל צומת.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
נבשר אמר:
למעיין יש כמה חילוקים בין חלק א' לחלק ב'

קראתי ושניתי דבריך והם לי למשיב נפש

אני עדיין לא בטוח שהבנתי כל מה שבאת לומר, אבל אנסה לסכם דבריך בכלליותם, ואם חיסרתי דבר אשמח שתאיר את עיני.

חילקת בין הגישה שקראת לה 'ח"א' לבין 'ח"ב', מהיכן צומחים חידושי תורה. כי בח"א, הצמיחה וההרחבה של הדברים מתרחש בתוך הנפש, ובח"ב הצמיחה וההרחבה מתרחש בתוף דברי התורה עצמם.

כלומר, בשני המהלכים יש איזשהו 'תדר' מקביל בין הנפש ובין דברי התורה, אלא שבמהלך א', התדר הוא גולמי, וההרחבה נעשית מהנפש מיניה וביה, שככל שהנפש מאירה באור העבודה וההתבוננות כך לעומתה צומחים ומתרחבים דברי התורה המקבילים לה. אולם במהלך הב', יש סוגיא שלימה בתורה שהנפש מוארת מכוחה, וכל תנועה בדברי התורה, מאירים ומכוונים במקביל את הנפש.

בנוסף, הדגשת, שהאופן של קבלת דברי התורה במהלך א', הוא על ידי זיהוי נקודת ההתנגדות, שזה מה שיוצר 'עבודה', לשייך את זה חזרה, וזה מה ששולל לדבר דברי תורה גבוהים שמנותקים מהמצב האישי בו האדם נתון.
 

אייל גלבוע

משתמש ותיק
שניאור אמר:
ספר וסופר אמר:
ב. גם בסוגיות, לא כל סוגיא נוגעת במישרים לדברים השנויים במחלוקת, וגם אם כן, זה לא חייב לבלוט. אתה לא אמור להציג את משנת רבך, אתה כותב את דעתך, אבל היא דעה שהושרשה מכח החינוך שקיבלת. ובאמת בנוגע להצהרות כלליות בנושאי - הכל לטובה/השגחה/בטחון/טבילה וכו' יש רושם בולט בפורום אצל חלק מהחסידים, אבל בנוגע לרובד קצת יותר עמוק, או שמתבטא בסוגיות יותר פרטיות ומקומיות, זה כבר כמעט לא ניכר.
ניקח דוגמא אחת:
באשכול זה: https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=34&t=29136&start=120 החסידים אינם מבינים למה אומרים שאם זה חמץ זה מוכרח להיות אסור, והליטאים לא מבינים איך אפשר להגיד שזה חמץ ולאחר הפסח זה מותר, לדעתי שורש ההבדל הוא פשוט, כי אצל הליטאים פסקי ההלכות חתוכים לכאן או לכאן, אם קיבלתי מרבותי שזה חמץ אז זה חמץ, ואם קיבלתי מרבותי שזה לא חמץ אז זה לא, וא"א להבין צד אחר, משא"כ אצל החסידים זה לא כך.
עוד דוגמא: אצלי למשל, כל רבותי התירו לסמוך על העירוב, וגם טלטלו בעצמן, וגם אני נוהג כן, ובכל זאת אני מבין שיש מקום גדול להחמיר לא לסמוך על העירוב.
אפשר לתת עוד ועוד דוגמאות כאלה, אבל העיקרון דומני מובן, ואפשר לפגוש אותו בכל צומת.
סליחה, אפשר לשאול למה אתה לא כותב את זה שם?   (עד כאן אני צריך להגיע כדי לראות תשובה לשאלה שלי??)
ואם אפשר, אז תסביר בבקשה את עמדת החסידים שם, מה הכוונה פסקים אינם חתוכים, כחסיד אני תמיד יודע שמה שהרבי אמר זה הכי חתוך.
מי שמתחיל עם הגדרות דקות, צוויי דינים, ופלגינן דיבורא, בדרך כלל זה הליטאים.
לפי דבריך זה הפוך.
אז אודה לך אם תיכנס לשרשור ההוא ותאיר את עינינו שם, חסידים כליטאים.
 

נבשר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
קראתי ושניתי דבריך והם לי למשיב נפש

אני עדיין לא בטוח שהבנתי כל מה שבאת לומר, אבל אנסה לסכם דבריך בכלליותם, ואם חיסרתי דבר אשמח שתאיר את עיני.

חילקת בין הגישה שקראת לה 'ח"א' לבין 'ח"ב', מהיכן צומחים חידושי תורה. כי בח"א, הצמיחה וההרחבה של הדברים מתרחש בתוך הנפש, ובח"ב הצמיחה וההרחבה מתרחש בתוף דברי התורה עצמם.

כלומר, בשני המהלכים יש איזשהו 'תדר' מקביל בין הנפש ובין דברי התורה, אלא שבמהלך א', התדר הוא גולמי, וההרחבה נעשית מהנפש מיניה וביה, שככל שהנפש מאירה באור העבודה וההתבוננות כך לעומתה צומחים ומתרחבים דברי התורה המקבילים לה. אולם במהלך הב', יש סוגיא שלימה בתורה שהנפש מוארת מכוחה, וכל תנועה בדברי התורה, מאירים ומכוונים במקביל את הנפש.

בנוסף, הדגשת, שהאופן של קבלת דברי התורה במהלך א', הוא על ידי זיהוי נקודת ההתנגדות, שזה מה שיוצר 'עבודה', לשייך את זה חזרה, וזה מה ששולל לדבר דברי תורה גבוהים שמנותקים מהמצב האישי בו האדם נתון.
יפה תמצתת,
בעצם אפשר לסכם את זה בנוסח אחר שאמר ר' ירוחם (נראה לי נוסח זה עכ"פ ודאי רוח הדברים, אולי מהסבא מקלם) שכל תורותו היא המושג של דרך ארץ קדמה לתורה. ודו"ק.
 

חרסון

משתמש רשום
את והב אמר:
אברהם יצחק אמר:
את והב אמר:
והעיר דרך אגב, מה שראיתי במכתב לר' יצחק הוטנר, שאם יש אחד תלמיד חכם והוא בדרגת בינוני הכתוב בתניא, והשני אינו תלמיד חכם והוא בדרגת צדיק, ומכבד את השני יותר הרי הוא בכלל דבר השם בזה, וכו'. ונכון הוא כמובן.
אפשר את המקור?
זה באמת חשוב


פחד יצחק אגרות ומכתבים - מכתב מ 
חביבי יקירי,‏
 שלום וברכה!‏
 לאות תודה על טרחתך עבורנו לפני נסיעתך מכאן, הנני מוצא את עצמי מחוייב לעורר את תשומת לבך להלכה אחת. ראובן ושמעון הם שני תלמידי חכמים. ראובן גדול משמעון במדרגתו בתורה. אלא שלעומת זאת, ראובן הוא במדרגת ה"בינוני" שבתניא, ושמעון הוא במדרגת "צדיק גמור" שבתניא - הנה אם לוי מכבד את שמעון יותר מראובן, הרי הוא בכלל מבזה תלמיד חכם. ודי למבין.‏
 בברכה ובצפיה להרמת קרנם של עמלי תורה‏
 יצחק הוטנר‏
הנני מחוייב לעורר את תשומת לב המעיין למאירי שבת לא:  "וכבוד אדם הנודע ביר"ש קודם לכבוד מי שנודע בחכמה". עיי"ש בגמ'.
 
 

[email protected]

משתמש רגיל
https://www.kore.co.il/files/2022/3/videos623b8256ccb40file_1565.mp4
בנו יקירו מספר שכל יום ר' חיים למד בספרי קבלה
 

את והב

משתמש ותיק
האם ישנם עדיות על מרן החזו"א שידע נסתר?
אנצל הזדמנות זו לאנקדוטה מענינת במיוחד.

מקובל מהגר"א שסבר שתפילין בצ הפוכה פסולים, ויש ספר הנקרא "צדקת הצדיק" שבו הרב אריה ליב פרידמן זצ"ל מנסה בכל כוחו "לשכנע" את החזון איש ששמועה זו בשם הגר"א אינה יכולה להיות נכונה בשום אופן, והחזון איש לא זז מדעתו כמלא נימה, ומביא שם חליפת מכתבים מרתקת ומיוחדת במינה בינו לבין החזון איש.

הספר הנ"ל מביא את שמועת הגר"א מספר "כתוב לחיים" שכתוב שם בזה"ל:

שמעתי מהרב ר אליעזר משה ממנסטירשיצינא בשם הגר"א דהגירסא בזוהר חדש ב.ב היא לאסתחרא ולא לאחורא.

והנה הלשון בזוהר כך הוא:

עָאלַת אָות צ אָמְרָה קַמֵּיהּ, רִבּוֹן עָלְמָא נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דבי בִּי חֲתִימִין צַדִּיקִים, וְאַנְתְּ דְּאִתְקְרִיאַת צַדִּיק, בִּי רָשִׁים דִּכְתִיב, (תהלים יא) כִּי צַדִּיק יְיָ צְדָקוֹת אָהֵב, וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא. אָמַר לָהּ צַדִּי, צַדִּיק אַנְתְּ, וְצַדִּיק אַנְתְּ אִתְקְרִיאַת, אֲבָל אַנְתְּ צָרִיךְ לְמֶהוֵי טְמִירָא, לֵית אַנְתְּ צָרִיךְ לְאִתְגַּלְּיָא כָּל כָּךְ בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב פִּתְחוֹן פֶּה לְעָלְמָא. מַאי טַעְמָא (נ) אִיהִי, אַתְיָא י' דִּשְׁמָא דִבְרִית קַדִּישָׁא וְרָכִיב עֲלָהּ (ואתאחד) (ואתאחיד) בַּהֲדָהּ. וְרָזָא דָא כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ פַּרְצוּפִין בְּרָאוֹ. וּבְגִין כָּךְ אַנְפּוֹי דְּיוּ"ד מְהַדַּר לַאֲחוֹרָא כְּגַוְונָא דָא (ציור) וְלָא אִתְהַדְּרוּ אַנִפִּין בְּאַנְפִּין כְּגַוְונָא דָא (ציור) , אִסְתַּכַּל לְעֵילָא כְּגַוְונָא דָא (ציור) , אִסְתַּכָּלַת לְתַתָּא כְּגַוְונָא דָא (ציור) , אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תוב) (תו), דְּאֲנָא זַמִּין לְנַסְרָא לָךְ וּלְמֶעְבַּד לָךְ אַפִּין בְּאַפִּין אֲבָל בְּאַתְרָא אָחֳרָא תִּסְתַּלַּק. נָפְקַת מִקַּמֵיהּ וְאֲזָלַת.‏

נִכְנְסָה הָאוֹת צ'. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָם, נוֹחַ לְפָנֶיךְ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם שבי חֲתוּמִים הַצַּדִּיקִים, וְאַתָּה שֶׁנִּקְרֵאתָ צַדִּיק רָשׁוּם בִּי, שֶׁכָּתוּב (תהלים יא) כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב, וּבִי רָאוּי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהּ: צָדִי, צָדִי אַתְּ וצַּדּיּק אַת, אֲבָל אַתְּ צְרִיכָה לִהְיוֹת טְמוּנָה, אֵינֵךְ
צְרִיכָה לְהִתְגַּלּוֹת כָּל כָּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לָעוֹלָם. מַהוּ הַטַּעַם נ' הִיא. בָּאָה הַי' שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁל הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ וְרוֹכֵב עָלֶיהָ ונאחָז עִמָּהּ. וְזֶה הַסּוֹד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, בָּרָא אוֹתוֹ דּוּ פַּרְצוּפִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַפָּנִים שֶׁל יוֹ"ד חוֹזֵר לְאָחוֹר כְּמוֹ זֶה: (ציור למעלה) וְלֹא חוֹזְרִים פָּנִים בְּפָנִים כְּמוֹ זֶה: מִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה כְּמוֹ זֶה: (ציור למעלה) מִסְתַּכֵּל לְמַטָּה כְּמוֹ זֶה: (ציור למעלה) אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹד, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְנַסֵּר אוֹתָךְ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָךְ פָּנִים בְּפָנִים, אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר תִּתְעַלִּי. יָצְאָה מִלְּפָנָיו וְהָלְכָה.

ומזה הזוהר מוכח שהצדיק הפוכה שהרי כותב מהדר לאחורא, וע"ז אמר הגר"א שאין הגירסא לאחורא אלא לאסתחרא.

ובספר שם מביא תגובה על גירסא זו מהאדמו"ר מלובביטש וזה לשונה:

"אי אפשר כלל להעלות על הדעת הגירסא לאסתחרא, מפני שגירסא זו אינה עולה יפה כלל בלשון הזהר, כי בזוהר כתוב ולא אתהדרו אנפין באנפין וכו' זמין לנסרא לך ולמעבד לך אנפין באנפין, שמכל זה מוכח שמקודם הוא היפך דאפין דהיינו אחור ולא לאסתחרא". ע"כ.

והרב הנ"ל כותב לחזון איש וצורח ככרוכיה שאיך אפשר לקבל שמועה כזאת מהגר"א, ומביא הוכחות רבות מכתבי הגר"א ותלמידיו שאי אפשר לומר שהגר"א סבר כך.

והחזון איש בתוך איגרת התשובה כותב את המשפט המדהים הבא:

הגהת הגר"א ז"ל אפשר דהיתה בזקנותו, כי ההגהה מעידה על עצמה שממקור קדוש היא.

הנה זה אומר "אי אפשר להעלות על הדעת" וזה אומר "מקור קדוש היא".

והמבין יבין!
ומכאן מוכח שהחזון איש למד קבלה.
 

אברהם יצחק

משתמש ותיק
כתבת את זה אבל לא מספיק מפורש, אז אני אפרש.
הגה"ג ר' בערל שוורצמן היה יודע ומעיין נפלא בזוהר ובכתבים, ובכתבי הגר"א. (איני יודע אם עיין בספרי חסידות, ר' משה עיין גם עיין)
יש יהודי מיוחד בשם ר' אריה סאמעט חיבר סדרת ספרים בטוב ירושלים
עם הסכמות מהרבה גדו''י מכל מיני כיוונים
ר' שמואל ר' משה, רי''מ שכטר ועוד
הוא כותב שר' בערל היה רבו המובהק כולל בקבלה והדריכו ממש
כמדומה שהוא משויך רשמית לפחות לתוא''י
 

מתון מתון

משתמש ותיק
בתולדות הגה"ק מהרש"ר הירש זצ"ל בסוף שו"ת שמש מרפא מובא אודות ידיעותיו בקבלה והמו"ל מציין שהיו תח"י מחברות עם הרבה מובאות מזוה"ק כמקורות לרעיונתיו.
 
הריטב"א, הרשב"א, החינוך(הרא"ה), והערוך לנר, למדו קבלה:

הריטב"א (סוכה לז:) "והאי דמברכין אלולב משום דבמינו גבוה מכולן, פירשו בו שהוא עולה בעצו ישר גדול וגבוה מכולם שאין בשאר שיהו ענפיו כך נאין וגבוהין בלא בדים יוצאים מצדיהם, ועל דרך האמת פירשו במה שאמרו בהגדה (מדרש רבה ויקרא פרשה ל', ט') כפות תמרים זהו הקדוש ברוך הוא, שנאמר וצדיק יסוד עולם, וסודו ידוע ליודעי חן".

ועי' ערוך לנר (סוכה לז:) "מה שרמז הריטב"א לסוד והביא קרא דצדיק יסוד עולם דכל המינים מרמזים למדותיו של הקדוש ברוך הוא ימין ושמאל ועלמא תתאה וכפת תמרים מרמז לצדיק כדכתיב צדיק כתמר יפרח וצדיק נקרא יסוד עולם שמחבר עלמא תתאה בעלמא עילאה שחוט השדרה יסודו במוח ולולב דומה לשדרה וזה הואיל ובמינו גבוה מכולן שעולה למעלה ראש ולכן מברכים עליו כי שם צוה ד' את הברכה מן העולם עד העולם, ועיין בתקוני זוהר (תקון ע') וברמב"ן פ' אמור" עכ"ל.

כמו"כ עי' שו"ת הרשב"א (ח"ה נ' ונ"א) "ויש בענין הברכות סוד עמוק יבינהו מי שזיכה הש"י אותם לעמוד בסוד התורה וכו'.. ואפי' אם יש בענין סוד עמוק כבר קרבתי לך הענין הזה במה שאפשר אצלי לקרב".

החינוך (פ' עקב מצוה תל) "כי כבר הוגד לי ושמעתי מפי חכמים כי יש בדברים אלה יסודות חזקים וסודות נפלאים, יודיעום חכמי התורה לתלמידיהם כשהם נבונים וכשרים ובכל מעשיהם נאים וכו'... ואולי היתה טובה השתיקה, אבל האהבה תקלקל השורה".
 

הירחי

משתמש ותיק
האם ישנם עדיות על מרן החזו"א שידע נסתר?
סבי היה מקורב למרן החז"א והוא סיפר לי שפעם אחת הוא נכנס לבית החז"א בלי לדפוק בדלת והחז"א היה במיטתו והיה מונח לידו ספר עץ חיים, וכשחז"א הרגיש בו הוא נעץ בו את עיני והוא נבהל והלך
מאידך ידוע לי בשם הגר"ד לנדו שאומר שהחז"א לא התעסק בקבלה
 

הירחי

משתמש ותיק
פע מתורתו של האר"י, ודברי נכתבו בחפזה. אבל ברור שלא במקרה לא הביאו מהזוהר כלום, ולא במקרה כתב החת"ס זאת. וציינתי לעיל שגם לא במקרה ציין החת"
, החינוך(הרא"ה),
נונו.
ישנם גדו"י שלא הסתירו התעסקותם בנסתר
ישנם גם שלא התעסקו בזה
אך ישנם, ויתכן, וכן נראה שהם אפילו הרבה
שהתסירו בכל מיני אופנים אך לפעמים התגלה במקרה או שהיה ידועה ליחידים
באשכול זה ננסה לברר ולהעלות עדויות מהימנות על כאלו שברור שכן ואלה שברור שלא
אך גם או בעיקר אלה שלא ידועה (אלא אולי רק למקוביהם ביותר או משהו כזה) ננסה לשחזר כאן את כל העדיות וכן אם מוסמכות
ר' יונתן דיוויד במאמר לפני חנוכה דיבר על ענין לבן הארמי ותוך כדי הדברים הזכיר שהוא מושרש לפני ה'בראשית' והוא בחינת תוהו. וכמובן שכוונתו לתחילת העץ חיים בענין עולם התוהו ונראה מזה שהוא יודע קבלה
 
הפני יהושע מסכת ברכות דף י עמוד א
"שמצאנו בספר הזוהר ובספרי המקובלים שחמשה מיני נשמות מצינו באדם והן נפש רוח נשמה חיה יחידה וכמו שיסד הקליר במוסף דר"ה והענין מבואר יותר במקובלים ששלשה מהם שהם נפש רוח נשמה ישנן בכל מיני בני אדם דהיינו נפש הוא נפש התנועה הנתונה בו משעת העיבור שבאותו זמן מתחיל הולד להתנועע ונפש זו היא מספירת המלכות שבי' ספירות וחלק נשמת הרוח באה לכל אדם משעת הלידה והיא מספירת התפארת שבי' ספירות וחלק נשמת הנשמה ממש באה לו משעת היניקה והיא מספירת הבינה הנקראת אמא עלאה והיא אם הבנים כדכתיב כי אם לבינה תקרא", עכ"ל.
 

לענין

משתמש ותיק
היה לי חידוש מעניין ומרענן, לראות בשו"ת 'חכם צבי', של מכון דובב מישרים, חידושי תורה בקבלה מאת החכם צבי, ח"ב סי' קל"ח.
 

לענין

משתמש ותיק
אשמח לברר כאן שמועה שראיתי, כמדומני בקונטרס 'עמוד אש וענן', של הרב היימן - על הגר"ש אויערבאך זצ"ל.
שם כתב [כפי זכרוני הדל אאל"ט], שהרב יעקב הלל, כשכתב את סידור הרש"ש, לפעמים היה מתלבט בכל מיני מהלכים עמוקים בכוונות הרש"ש כיצד לבארם ולסדרם, והיה עולה לביתו של הגר"ש אויערבאך זצ"ל שהיה פושט לו את הספיקות ומאיר לפניו את הדרך.
האם ידוע למישהו מקורות נוספים לשמועה זו?
חלילה אני לא מפקפק ח"ו, אלא שעל פניו זה נראה לי קצת תמוה, ואשמח אם יש למישהו ידיעה בענין זה.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
ר' יונתן דיוויד במאמר לפני חנוכה דיבר על ענין לבן הארמי ותוך כדי הדברים הזכיר שהוא מושרש לפני ה'בראשית' והוא בחינת תוהו. וכמובן שכוונתו לתחילת העץ חיים בענין עולם התוהו ונראה מזה שהוא יודע קבלה
כמדומה שכל הבית מדרש שם הוא עץ חיים מתורגם לעברית.
 
אשמח לברר כאן שמועה שראיתי, כמדומני בקונטרס 'עמוד אש וענן', של הרב היימן - על הגר"ש אויערבאך זצ"ל.
שם כתב [כפי זכרוני הדל אאל"ט], שהרב יעקב הלל, כשכתב את סידור הרש"ש, לפעמים היה מתלבט בכל מיני מהלכים עמוקים בכוונות הרש"ש כיצד לבארם ולסדרם, והיה עולה לביתו של הגר"ש אויערבאך זצ"ל שהיה פושט לו את הספיקות ומאיר לפניו את הדרך.
האם ידוע למישהו מקורות נוספים לשמועה זו?
חלילה אני לא מפקפק ח"ו, אלא שעל פניו זה נראה לי קצת תמוה, ואשמח אם יש למישהו ידיעה בענין זה.
שמעתי מתלמידו של הגר"ש זצ"ל שבשמחת אירוסי בנו של הרב יעקב הלל הנ"ל (שלמד בישיבת מעלות התורה בראשות הגר"ש)
וכמובן השתתפו בשמחה מקובלים רבים מחבורתו של הרב הלל, והגר"ש בדרשתו הפליא לחדש במאוד מאוד בעומק עומק פנימיות סודות התורה במשך כארבעים דקות.
ולמחרת הגיע הרב הלל לבית הגר"ש ונשא ונתן עמו באריכות בענייני האי דרשתא, ולא זז משם עד שהפטיר שאין בדורינו גדול כמוהו בנסתר.

נב: כעין זה אמר לי אחד מגדולי המקובלים בדורינו, שכל הדבר הקשה היה הולך לשאול למרן הגר"ש, ולא היה יוצא מביתו בלי תשובות ברורות ומאירות, ואמר שהוא גדול הדורות האחרונים "בהבנת" עומק פנימיות הסוד, לאשורו ולאמיתו.
 
היה לי חידוש מעניין ומרענן, לראות בשו"ת 'חכם צבי', של מכון דובב מישרים, חידושי תורה בקבלה מאת החכם צבי, ח"ב סי' קל"ח.
היעב"ץ בנו של הח"צ מביא הרבה קבלה, (וחקר את תולדות ספר הזוהר, ואכמ"ל).
למרות שלמעשה רדף כמה מקובלים משום שחשדם בשבתאיות, כגון: הרמח"ל, ר"י אייבשיץ, והחמדת ימים.
 

בעל הרמזים

משתמש ותיק
מדברי רוב הכותבים נראה כאילו הפשטות היא שגדולי ישראל לא עסקו בקבלה אלא אם כן הוכח אחרת, אך לאמיתו של דבר ההיפך הוא הנכון, כמעט ואיני מכיר אחר מגדולי ישראל המפורסמים [מהב"י ואילך] שאין ראיה מספריו או מתלמידיו שהיתה לו ידיעה בקבלה!
אי לכך נכון יותר לומר שההנחה הפשוטה היא שכל גדולי ישראל המפורסמים עסקו בכל חלקי התורה, ומי שלא דיבר מזה מאומה, הרי זה רק ראיה שידע להסתיר זאת היטב, ואדרבה, מי שטוען על אחד שלא ידע, הוא המחדש ועליו הראיה [וכמובן שקשה מאוד להוכיח כזה דבר, גם מי ש'העיד' על עצמו שאינו יודע, אין זה ראיה כלל כמובן, הכלל 'אין לא ראינו ראיה' נכון בענין הזה יותר מכל].​
 

משה מציל

משתמש רגיל
הגר''ז קאהן שליט''א אמר בהספדו על מרן הגריג''א זצוק''ל כי ידוע לו בבירור, כי הגריג''א היה "גדול בחכמת הנסתר יותר מגדולים אחרים שהיו מפורסמים בחכמה זו" כלשונו
 

ישבב הסופר

משתמש ותיק
אשמח לברר כאן שמועה שראיתי, כמדומני בקונטרס 'עמוד אש וענן', של הרב היימן - על הגר"ש אויערבאך זצ"ל.
שם כתב [כפי זכרוני הדל אאל"ט], שהרב יעקב הלל, כשכתב את סידור הרש"ש, לפעמים היה מתלבט בכל מיני מהלכים עמוקים בכוונות הרש"ש כיצד לבארם ולסדרם, והיה עולה לביתו של הגר"ש אויערבאך זצ"ל שהיה פושט לו את הספיקות ומאיר לפניו את הדרך.
האם ידוע למישהו מקורות נוספים לשמועה זו?
חלילה אני לא מפקפק ח"ו, אלא שעל פניו זה נראה לי קצת תמוה, ואשמח אם יש למישהו ידיעה בענין זה.
הרב בצרי שליט"א אמר לי שהרבה פעמים הוא שלח לשאול את ר' שמואל זצ"ל שאלות בקבלה.
 

נתנאל הלוי

משתמש ותיק
לא דובר מספיק על גדלותו של הגר"ש אויערבך זצוק"ל בחכמת האמת, יצאו כבר כמה ספרים משיחותיו בישיבה(!) בליל שבת בעומק הקבלה, ולא הסתיר זאת!
הגרא"מ שך זצ"ל התנגד בחריפות גדולה לדרשות במושגי קבלה ברבים אפילו לאברכים, וק"ו לא לבחורים, וק"ו לא בעומק הקבלה, וק"ו לא בתוך ישיבה שזה שינוי בצורת הישיבה.
ומכיון שקשה להאמין שהגר"ש יעשה בפרהסיה ההיפך מדבר שנצטער בו אותו צדיק הגראמ"ש, לכן אין ספק שמקור השמועה "לא דייק" בשמועתו.

ומעתה יש לדון האם אותו מקור לא נאמן הוא גם המקור ל
שמעתי מתלמידו של הגר"ש זצ"ל שבשמחת אירוסי בנו של הרב יעקב הלל הנ"ל (שלמד בישיבת מעלות התורה בראשות הגר"ש)
וכמובן השתתפו בשמחה מקובלים רבים מחבורתו של הרב הלל, והגר"ש בדרשתו הפליא לחדש במאוד מאוד בעומק עומק פנימיות סודות התורה במשך כארבעים דקות.
ולמחרת הגיע הרב הלל לבית הגר"ש ונשא ונתן עמו באריכות בענייני האי דרשתא, ולא זז משם עד שהפטיר שאין בדורינו גדול כמוהו בנסתר.

נב: כעין זה אמר לי אחד מגדולי המקובלים בדורינו, שכל הדבר הקשה היה הולך לשאול למרן הגר"ש, ולא היה יוצא מביתו בלי תשובות ברורות ומאירות, ואמר שהוא גדול הדורות האחרונים "בהבנת" עומק פנימיות הסוד, לאשורו ולאמיתו.
וצ"ע.
 
חלק עליון תַחתִית